מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ז · ענף ז
וכה"ג יש לתמוה לכאורה על הגאון הקדוש השל"ה ז"ל בשו"ת חוט השני סי' י', [מ"ש בפתחי תשובה שם ס"ק נ' דהוא נכד השל"ה ז"ל, במח"כ ליתא, כי החתימה שחתם עצמו שם בסי' י', וגם מ"ש לו הגאון מהר"ש שם בסוף סי' י"א, וכן סדר הזמנים, דחזינן דנכד השל"ה ז"ל החליף שו"ת עם החות יאיר, נכדו של הגאון מהר"ש הנ"ל, כל זה מורה דבשו"ת חה"ש שם הוא רבינו הקדוש השל"ה ז"ל בכבודו ובעצמו], שמדמה שם נידון דידי', שמת אבי המתגרשת ביום המחרת של שינוי השם מ"ח, למ"ש הב"י בביאור דברי הר"פ, שאין לכתוב שם השני עם הראשון אפילו לטפל, וע"כ לא הצריך הר"פ ב' גיטין אלא במגרש בחליו, משום חשש דעתיד להתברר שם הב', אבל כשמת אבי האשה בחליו, דשוב לא יתברר שם הב', אין צריך אלא גט אחד בשם הראשון לבד, וכן מדמי לי' שם להא דרבקה חנה שבקונדריסים הנ"ל, דכתבו רק שם הראשון, רבקה לחוד, עיי"ש:
ולכאורה יש להפליא, דאין כל זה ענין לנידון דידי', דהתם ברבקה חנה נשתקע שם חנה לגמרי, ולא קרו לה כלל בשם חנה, רק בשם רבקה לחוד, ומשו"ה אין לכתוב רק שם רבקה, וכן הא דהר"פ איירי דנשתקע שם השני בחליו, דעבר איזה זמן מיום השינוי וכ"ע קרו לי' רק בשם הראשון, ולא בשם השני כלל, וכמו שדייק הב"י שם מלשון הר"פ, שכתב והיו קורין אותו בשם הראשון לגמרי, ובזה שפיר כתב הב"י שהר"פ לא רצה לכתוב שם הב' אף לטפל, ורק מחשש דעומד להתברר כשיבריא, ע"י העלי' והחתימה, הצריך עוד גט אחד בשם הב', ואה"נ דבכה"ג אם הי' מת בחליו, ובנו או בתו באים אח"כ לגירושין, דאין חוששין לשם הב' שנשתקע כלל, וסגי בגט אחד בשם הראשון בלבד, דכיון שמת שוב לא יבוא לידי בירור, וכ"כ הב"ש שם ס"ק ל"ה:
אמנם כל זה בנשתקע שם הב' בחליו, וכנ"ל, אבל בנידון דתשובת חוט השני שם, דכפי הנראה שם מדברי התשובות לא הי' נשתקע שם הב' בחליו, רק שלא הוחזק בו עדיין בהעלי' לס"ת והחתימה, שמת ביום המחר, זה אין ללמוד כלל מכל הנ"ל דמיירי בנשתקע, דלא זה מקרי נשתקע, כמ"ש רבינו בעל התוי"ט הובא בח"מ שם ס"ק א', ואדרבא בכה"ג כבר כתב הב"י דעכ"פ כותבין שם הב', אלא דיש לספק אם לכתוב אותו לעיקר או לטפל, ולכך צריך ב' גיטין:
איברא דיש סברא לומר כיון דלא עברו עדיין ג' או ד' ימים מיום השינוי לא נתפרסם עדיין שם השינוי, ובודאי לא הוי עיקר, רק טפל, וסגי בגט אחד לכתוב בו שם הראשון לעיקר ועל שם השני דמתקרי, וזה הוא דעת הג"פ הנ"ל, אבל עכ"פ אין להשמיט שם השינוי לגמרי:
אמנם לפי מה שהעליתי לעיל מהב"י דהעיקר בזה כהחמ"ח, דמאחר ששינו שמו בביהכ"נ אין לך פרסום גדול מזה, ומיד יש לספק אם שם השינוי הוא עיקר, א"כ בנידון דשם הי' צריך ב' גיטין, באחד לכתוב הראשון לעיקר ועל הב' דמתקרי, ובאחד להיפוך הב' לעיקר ועל הראשון דמתקרי:
ונראה דזה ממש הי' כוונת הגאון מהר"ש שם בסי' ט', שכתב דהב"י כתב על נידון כזה דאיכא מ"ד דבעי ב' גיטיך עיי"ש, והיינו כדעת הח"מ, דגם בלא עברו עדיין איזה ימים מיום השינוי יש ספק איזהו עיקר, וכנ"ל, ודברי הגאון מהר"ש שם לכאורה נראים ברורים, דבכה"ג דלא נשתקע שם הב' לא הוצרך הב"י כלל למיתי עלה משום טעם דעומד להתברר, אלא דהוצרך לטעם זה היכי דנשתקע שם הב' בחליו, כמו שיראה המעיין שם בב"י, וכמ"ש לעיל בראש דברינו בענף א', ולכך בכה"ג דלא נשתקע שם הב', הגם דמת האב בחליו צריך ב' גיטין:
זולת אם נימא כסברת המבי"ט שהובא בחמ"ח שם, דמאחר שמת האב בחליו נתבטל שם השינוי לגמרי, והסכים לזה התוי"ט שם, וגם החמ"ח שם לא פליג אלא היכי דהוא עצמו מגרש בחליו, דעודנו חי אז, ויש לו אז שם השינוי, עיי"ש, וא"כ בנידון דחוה"ש שם שבשעת כתיבת הגט כבר מת האב בחליו, בכה"ג גם הח"מ מודה דשם השינוי נתבטל מאז שמת, ואין לחוש לו כלל:
אמנם הלא מדברי הגאון מהר"ש וגם מדברי הגאון השל"ה זצוק"ל בתשובת חוט השני שם נראה דלא נחתו לסברא זו דנתבטל שם השינוי ע"י שמת בחליו, עיי"ש היטב, וכן נראה להדיא מדברי הב"ש שם בס"ק ל"ה, ומדברי באר הגולה שם בסעיף י"ח אות י', וכמו שכתבתי לעיל בענף א' מזה:
שבתי וראיתי דכנים דברי רבינו הקדוש בעל השל"ה ז"ל, דהגם דזה הוא אמת דנראה מדבריו להמעיין שם היטב דלא ס"ל להא דהמבי"ט, דע"י שמת בחליו נתבטל שם השינוי מעיקרו, מ"מ עכ"פ לא נוכל לכחד, דמ"ש המבי"ט שם דהדרך הוא כשמת מחליו שוב אין מזכירין אותו בשום דבר בשם השני כי אם בשם הראשון לבד, דזה הוא אמת, וכן מיירי באמת שם בתשובת חוט השני הנ"ל דלא קרי לי' שום אדם אחר מותו בשם הב', עיי"ש, ובהיות כן ממילא הוי שם הב' נשתקע, ואף דבעודו בחיים לא הי' נשתקע, וכנ"ל, מ"מ נשתקע לאחר מותו, ולענין נשתקע מה לי בחייו ומה לי לאחר מותו, סוף סוף לא קרי לי' שום אדם בשם זה, אף אם ירצה לדבר ממנו ולהזכיר אותו, ואיך נוכל לחשוב אותו אפילו לשם טפל, ולכתוב עליו דמתקרי, בהיותו בלתי נקרא כן כלל וכלל, דבשלמא בשם שלא נשתקע, הגם דכבר מת ואינו נזכר בשם זה, כגון דהוא שם הכינוי, ובהזכרת נשמתו וכן בעליית בנו לס"ת אין מזכירין אלא שם הקודש שלו, מ"מ כיון דאם ירצה מי להזכיר אותו ולדבר ממנו יזכירנו עוד עתה בשם הכינוי, שפיר נוכל לכתוב עליו המכונה, אם הוא לעז, או דמתקרי, אם הוא לה"ק, דהא עדיין הוא מכונה או מתקרי כך אם ירצה מי לדבר ממנו ולהזכירו, ואין צריך דוקא להיקרא כן תמיד ממש, וכמו שכתבתי לעיל בסוף ענף ה' בכיוצא בזה, אבל במת בחליו דאין שום אדם שיקרא אותו בשם השינוי אף אם ירצה להזכירו ולדבר ממנו, איך נוכל לכתוב עליו דמתקרי, והוא אינו נקרא כן כלל בשום אופן, ומכש"כ דשוב אינו שם עיקר, והוי ממש כמו נשתקע בחייו:
וכיון שכן שפיר כתב רבינו השל"ה ז"ל, הואיל דהב"י כתב דלא חשש הר"פ לשם הנשתקע בחליו לכתוב ב' גיטין אלא משום דעומד להתברר, וזה הוא שפיר במגרש בחליו, אבל כשמת אבי האשה בחליו, דג"כ נשתקע שם השינוי לאחר מותו, וכנ"ל, ושוב אינו עתיד להתברר, כי גם בן אין לו להיות נקרא לס"ת על שם השינוי, ממילא אין לחוש לשם השינוי כלל, ושפיר מדמי לי' התם להא דרבקה חנה, דכותבין רק גט אחד בשם רבקה לחוד, הואיל דלא קרו לה כלל בשם חנה, ושוב אינו עתיד להתברר, ואף לטפל אין לכתוב שם חנה, הואיל דלא מתקריא בי' כלל, וה"ה בנידון זה דנשתקע שם השינוי של אביה לאחר מותו ושוב אינו עתיד להתברר כותבין רק גט אחד בשם הראשון לבד, ואין לכתוב בו שם הב' אף לטפל, וכנ"ל, ואף בדיעבד כשכתב גם שם הב' כתב שם שקרוב בעיניו לפסול אותו:
ואף ששם הי' נזכר גם בשם השני בספר הזכרת נשמות ועל המצבה ובקצת שטרות וכתובות של בנותיו, עיי"ש, מ"מ ס"ל לרבינו השל"ה ז"ל דכל זה אינו מוציא שם השינוי מכלל נשתקע, הואיל דשום אדם אין קורא אותו בשם זה כשמדבר ממנו ומזכירו, ועיי"ש, ולזאת לכתחלה ודאי דאין לכתוב שם השינוי בגט, וגם אין צריך לחוש לו כלל להצריך ב' גיטין, משום דאינו עומד להתברר, ואף בדיעבד שכתבו בהגט קרוב בעיניו לפסול אותו, [ועיין מ"ש שם הגאון מהר"ש ז"ל ע"ז בסי' י"א שם]:
והגם דזה הוא רק לפי תירוץ הב' של הב"י, דלתירוץ הא' לעולם חוששין לשם השינוי שנשתקע, אף שאינו עומד להתברר, וכנ"ל, מ"מ השל"ה ז"ל תופס לעיקר כתירוץ הב', וכמו שפסק הב"ש שם, וכמו שכתבתי לעיל שזה הוא דעת הש"ע:
אמנם אם לא נשתקע שם השינוי ומת בחליו, ובנו נקרא לס"ת בשם זה, נראה מדברי השל"ה ז"ל שם דכותבין זה השם ג"כ בהגט, דהא לא נשתקע, עיי"ש, והגם דכתבתי לעיל בענף א' בכוונת דברי הב"ש דאף דהבן עולה לס"ת בשם השינוי מ"מ לא יוכל להחזיק שם לאביו, היינו דוקא בגוונא דמיירי הב"ש שם, בנשתקע שם השינוי בחליו, דאז שוב לא יוכל הבן לחדש השם, אבל בלא נשתקע השם בחליו, פשיטא דע"י עליית הבן לס"ת בשם זה, מחזיקו עכ"פ לענין זה שלא יהי' נקרא נשתקע לאחר מותו, הואיל דנקרא בו גם עתה, וז"פ:
אמנם נראה דהגם דבנו עולה בו לס"ת, מ"מ לא נתברר עדיין שיהי' נחשב לעיקר עי"ז, ועדיין נשאר בספק הקודם אם הוא עיקר או לא, יען דלא הוחזק בו אביו בהעלי' והחתימה, דהבן אינו יכול לתת יפוי כח כלל לשם אביו, וכנ"ל, אלא דמהני הקריאה לס"ת בשם זה שלא יגרע שם זה עכ"פ מכפי שהי' מקודם בחיי אביו, הואיל דגם עתה עדיין נקרא בו ולא נשתקע, ולכן צריך בזה ב' גיטין, באחד שם הא' לעיקר, ובאחד שם הב' לעיקר, וכנ"ל:
והגם דמדברי הגאון מהר"ש ז"ל שם בסי' ט' נראה דמהני עליית בנו לס"ת בשם השינוי גם להחשיב אותו לעיקר, עיי"ש, מ"מ מדברי הגאון השל"ה ז"ל שם אין הכרח לזה, וכיון דכבר כתבתי לעיל דמשמע כן דעת הב"ש דהחזקת הבן לשם אביו בהעלי' והחתימה אינו נותן לו שום יפוי כח כלל, דבשלו אדם רשאי ולא בשם אביו כלל, וגם הסברא נותנת כן, ולזה יש לנו לנקוט בזה כדברי הב"ש, דאין עליית הבן לס"ת מחשיבו לעיקר, ועדיין בספק הקדום הוא עומד, וכנ"ל:
שוב ראיתי דיש לומר דגם הגאון מהר"ש ז"ל ס"ל בזה כהב"ש, דהבן אינו יכול לתת שום יפוי כח לשם אביו ע"י עלייתו בו, ואעפ"כ ס"ל דכשלא נשתקע שם השינוי, ומת בחליו, והבן נקרא לס"ת בשם זה, דכותבין אותו לעיקר, והיינו טעמא, דהרי חזינן דבעצם שם השינוי הוא עיקר אף דרק מיעוטא קרו לי' בי', ורק באיש היכי דמחוסר עדיין העלי' והחתימה בו, כיון דיכול להיות שיעלה ויחתום בשם הא', ויהי' אז שם הא' עיקר, ונמצא חסר עדיין לשם השינוי פרט אחד שיהי' נחשב לעיקר, לזאת יש לספק בו אם לכתוב אותו כעת לעיקר, ולכן כשמת בחליו, אם רק לא נשתקע שם השינוי אחר מותו, שוב יש לכתוב אותו לעיקר, כיון דהשתא שוב אין חשש שהשם הא' יתחזק לעיקר ע"י עלייתו וחתימתו בו, דהא כבר מת, והחזקת הבן לשם אביו בהעלי' והחתימה אינו מחשיב אותו לעיקר, וכנ"ל, ונמצא ששוב אינו חסר לשם השינוי הפרט של העלי' והחתימה, וממילא יש לכתוב אותו לעיקר אם רק לא נשתקע, אף דרק מיעוטא קרו לי' בי' לאחר מותו, וכמו בשם השינוי של אשה ממש, דע"י השינוי בפרסום שבביהכ"נ ובציבור, ועקרו בתפלתם שם הראשון שלא יקרא כך אלא כך, עי"ז נעשה שם השינוי עיקר מיד, אם רק לא נשתקע, אף דרק מיעוטא קרו לה בי', הואיל דאשה לאו בת עלי' וחתימה היא, ואין חסר לשם השינוי שום פרט שיגרע עי"ז חשיבות העיקר שלו, וה"ה ממש באיש, אם רק לא נשתקע שם השינוי אחר מותו בחליו, אף אם רק מיעוטא קרו לי' בי', כיון ששוב אינו חסר לו הפרט של העלי' והחתימה, וכנ"ל, ממילא יש לכתוב אותו לעיקר:
ולזאת אפילו בנידון דחוה"ש שם, שלא הי' נו בן שיעלה ויחתום בו, רק שהוחזק קצת שם השינוי גם לאחר מותו, ע"י מה שמוזכר בספר הזכרת נשמות ועל המצבה ובקצת שטרות וכתובות של בנותיו גם בשם השני, ג"כ הי' דעת הגאון מהר"ש ז"ל שם לכתוב שם השינוי לעיקר ועל שם הא' דמתקרי, והיינו טעמא, כיון דלדעתו ז"ל עי"ז שנזכר בכתיבות הנ"ל גם בשם השני, עכ"פ לא הוי שם השני נשתקע, ולזאת הגם דכ"ע קרו לי' רק בשם הא' מ"מ שם הב' עיקר, כדין שם השינוי, הואיל דלאחר מותו שוב אין חסר לו הפרט של העלי' והחתימה, וכנ"ל, ולכן הוי ודאי עיקר:
ומה שחזר בו קצת בסי' י"א שם, וכתב דבאמת יש גם אצלו פנים לכאן ולכאן כיצד לכתוב לכתחלה, עיי"ש, היינו משום דלא הוי ברירא לי' זה, דלא יהי' נחשב שם הב' נשתקע ע"י מה שמוזכר בו בהכתיבות הנ"ל, וכמ"ש לו השל"ה ז"ל בסי' י', דזה אינו מוציא שם הב' מכלל נשתקע, עיי"ש, אבל כשודאי לא נשתקע שם הב' אחרי מותו, וכגון שיש לו בן אשר עולה לס"ת בשם הב', הגם דעליית הבן בו אינו יכול להחשיב אותו לעיקר, וכנ"ל, מ"מ כיון דעכ"פ ע"י עלייתו בו שוב לא הוי נשתקע, וכנ"ל, וא"כ ממילא הוי עיקר, מצד דהוא שם השינוי, אף דנקרא בפי כל רק בשם הא', מ"מ שם השינוי שלא נשתקע הוי עיקר, וכנ"ל:
אמנם נראה לפענ"ד דלעומת זה יש ג"כ מקום לומר בזה לאידך גיסא, דלאחר מותו בחליו, אף דבנו עולה לס"ת בשם השינוי, מ"מ שוב אין ספק דליהוי אז שם עיקר, ולא הוי אלא שם טפל, די"ל דחשיבות שם השינוי שמ"ח למיהוי עיקר אף דרק מיעוטא קרו לי' בו, הוא משום דבא לבטל הגזירה מאדם הזה, ושיהי' ע"י השם החדש הזה כברי' חדשה, וכאדם אחר אשר לא נגזר עליו גזירת מות, כאשר הוא בנוסח התפלה של שינוי השם, ולכך האדם עצמו וקרוביו ומיודעיו וגם כל אדם מחזיקין השם הזה לעיקר, כדי שתבוא התשועה עי"ז, ולאחר שהבריא והועיל לו זה השם להישאר בחיים, ודאי דהוי זה השם עיקר, דהא על ידו נתקיים הוויית האדם הזה פה עמנו בחיים, ולפ"ז כשמת בחליו, דלא אהני לי' שם הזה כלל, וגם כבר אפס כל תקוה לישועה על ידו, הגם דנקטינן השתא דאעפ"כ לא נתבטל השם הזה במותו, הואיל דסוף סוף ניתן לו זה השם, וגם עכשיו עדיין לא נשתקע לגמרי, מ"מ החשיבות שלו עכ"פ נתבטל במותו, וכנ"ל, ומהיכי תיתי להחשיב אותו עוד לעיקר, בודאי דשם הראשון דכ"ע קרו לי' בי' הוי עיקר נגד שם זה, אשר אינו נזכר רק פעם אחת לימים הרבה, אשר הבן עולה לס"ת בו, ומצד העלי' לס"ת בעצם ג"כ אין להחשיבו לעיקר, כדין שם העלי', דהני מילי כשהאדם עצמו מחזיקו לעלות בו לס"ת, אבל החזקת הבן לא מהני כלל לשם אביו, וכנ"ל:
באופן דבלא נשתקע שם השינוי, ומת בחליו, והבן עולה בו לס"ת, יש פנים לכאן ולכאן איזה שם לכתוב לעיקר, והעיקר תלוי בנקודת חקירה הזאת, מה היא הסבה אשר מחשיב שם השינוי לעיקר, אם חשיבות שם השינוי הוא, מחמת שעקרו שם הראשון ברבים, ונתנו לו זה השם השני, ובהיות כן, גם לאחר מותו, אם רק לא נשתקע, עדיין בחשיבותו הוא עומד, ואדרבא יותר מבורר אז העיקר שלו מבחיים בעודו בחליו, וכנ"ל, או דחשיבות שם השינוי הוא משום דבא לקרוע גזר דינו ולפ"ז במת בחליו נתבטל החשיבות שלו, ואף שלא נשתקע לא הוי יותר משם טפל, וכנ"ל:
ואפשר דזה הי' כוונת הגאון מהר"ש ז"ל שם בסי' י"א, במה שכתב דלכתחלה איך לכתוב יש אצלו פנים לכאן ולכאן, כי באמת הוחזק שם השינוי קצת ע"י מה שמוזכר בו בספר הזכרת נשמות, וכו', עכ"ל, ור"ל דכיון שהוחזק קצת ע"י הנ"ל, שוב לא הוי נשתקע, וא"כ יש פנים לכאן ולכאן איזה שם לכתוב לעיקר, יען דמת בחליו, וכנ"ל:
אמנם כל זה הוא לדעת הב"ש והגדולים הנ"ל, דלא נתבטל שם השינוי ע"י זה שמת בחליו, אבל לדעת המבי"ט וסייעתו, דע"י שמת בחליו נתבטל שם השינוי מעיקרו, כי לא נשתנה שמו אלא אם יחי', עיי"ש, ולפ"ז כיון דבמיתתו נתבטל שם השינוי, הגם דבנו עולה לס"ת בשם זה, מ"מ הוי כאלו מחזיק לאביו שם אחר מה שאין לו, דזה לא מהני כלל, כמבואר בתשובת הרא"ש הנ"ל בענף א', ובב"ש שם ס"ק כ' בשם מהרא"י, וא"כ אין לכתוב אותו בגט כלל:
ולפ"ז אם היינו רוצים לצאת בזה ידי כל הדעות וכל הסברות, לכאורה הי' צריך בזה ג' גיטין, אחד בשם הראשון לבד, לחוש לדעת המבי"ט וסייעתו, דנתבטל שם השינוי ע"י מיתתו בחליו, ועוד ב' גיטין, כדי לחוש לדעת הב"ש וסייעתו, דלא נתבטל שם השינוי, וא"כ יש לספק איזה שם הוא עיקר, וכנ"ל, וצריך משום זה ב' גיטין, באחד שם הראשון עיקר ועל שם הב' דמתקרי, ובהב' להיפןך וכנ"ל בשם הב"י במגרש בחליו:
אמנם כדי שלא להרבות בגיטין נכון יותר להכריע לצד אחד, ולכן נראה הואיל דתשובת המבי"ט כבר נתפרסם אז בדפוס בימי הגאונים שבתשובות חוט השני הנ"ל, וגם הב"ש כבר ראה דברי החמ"ת במקומו שמביא דברי המבי"ט, ושהסכימו עמו, ואעפ"כ לא סבירא להו בזה כהמבי"ט, וכנ"ל, א"כ כלל גדול הוא בידינו דהלכה כבתראי, וכמ"ש הרמ"א בחו"מ סי' כ"ה סוף סעיף ב' בהגה, עיי"ש:
ולכאורה גם מסברא נראין דברי הב"ש והגדולים הנ"ל, דלא נתבטל שם השינוי ע"י מיתתו בחליו, דאיך יתבטל, הלא ניתן לו זה השם בביהכ"נ ובציבור, ומ"ש המבי"ט דלא נשתנה אלא אם יחי', הלא לא הי' שום תנאי בזה, והגם דיש אומדנא דמוכח שלא שינו שמו אלא כדי שיקרע גזר דינו, ואם היו יודעים שלא יועיל לא היו משנים שמו, מ"מ לא מצינו אומדנא דמוכח דמבטל המעשה, אלא במקום שיש לו להאדם איזה היזק וריעותא במעשה הזה, ויש אומדנא דמוכח שאינו עושה זה אלא לאיזה תועלת שמקוה עי"ז, ולכן כשנתגלה אח"כ שלא הי' מזה תועלת, אמרינן דהוי כאלו התנה בפירוש, שאם לא יהי' עי"ז תועלת המקווה, שיתבטל המעשה הזה אשר הוא בעצם לרעתו, עיין בחו"מ ר"ס ר"ז ורמ"ו, משא"כ בנ"ד הגם שיש אומדנא דמוכח שאם הי' יודעים שלא יועיל לו השינוי שלא הי' משנים שמו, דלמה להם לעשות זאת על לא דבר, מ"מ גם שום היזק וריעותא אין לו להחולה ולא להמשנים השם מזה, אף שאינו מועיל, מהיכי תיתי לן לומר דהוי כאלו הותנה שבאם לא יועיל השינוי דיתבטל שם השינוי, דמה איכפת להו כלל בזה להחולה ולהמתפללים אם שם השינוי נשאר לו עדיין אחר מותו, והגם דאם היו יודעים שימות לא היו משנים שמו בחנם, מ"מ עכשיו שלא ידעו, ושינו שמו בתקותם שיועיל, מה שעשו עשוי, ופשיטא דלא הוי כאלו התנו על זה, וכנ"ל:
ומ"ש המבי"ט דחזינן דכשמת מחליו שוב לא נקרא כלל בשם השינוי, היינו משום דעדיין אין העולם מורגלים כ"כ בשם השינוי, ולכך אחר מותו שאין מזכירין אותו כ"כ כמו בחיים, אינם מתרגלים עצמם בשם השינוי, וחוזרין הכל אף בני משפחתו לרגילות הראשון, לקרות אותו רק בשם הא', ושם הב' נשתקע, אבל אם יארע לפעמים שלא נשתקע, מהיכי תיתי לן לומר דנתבטל, הלא ניתן לו זה השם, ועדיין קרו לי' בי':
שוב ראיתי שיש לומר דגם בנ"ד יש לו ריעותא להחולה ע"י שינוי השם כשמת בחליו, דהדבר ידוע שכל אדם רוצה שיהי' לו זכר אחר מותו, ע"י הזכרת שמו, וא"כ כשנשתנה שמו, ומת בחליו בעוד שלא הורגל שם השינוי אצל העולם, אם יקראו לו אחר מותו בשם השינוי, וכן אם יכתבו על המצבה ובספר הזכרת נשמות וכדומה את שם השינוי, לא יהי' ניכר ונודע כלל ע"י שם זה מי זה הוא, ובשלמא כשנשאר בחיים. הגם דבתחלת קריאתו בשם השינוי לא נודע בו כ"כ אצל העולם, מ"מ כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, והוא מצפה לקריעת גזר דין עי"ז, וגם דבמשך הזמן כשיקראו לו כן בחייו בשם השינוי בפניו, יהי' נודע לכל ויתפרסם בשם השינוי, משא"כ במת בחליו, דלא הועיל לו כלל שם השינוי, וגם לעולם לא יהי' נודע ונזכר ע"י שם זה, שאין העולם רגילין בו, ואינן מתחילין לדעת כלל על מי מרמז שם זה, כדי שיתרגלו בו, אין לך ריעותא גדולה מזו, וגם לבני ביתו וקרוביו יש ריעותא בזה, בהתיחסם אל איש בלתי נודע וניכר בשמו כלל:
וא"כ אדרבא לפ"ז לכאורה שפיר קאמר המבי"ט, דנתבטל שם השינוי ע"י מיתתו בחליו, כי לא נשתנה שמו אלא אם יחי', והיינו דיש אומדנא דמוכח שלא שינו שמו אלא כדי שיקרע גז"ד עי"ז, ואם היו יודעים שלא יועיל לא הי' עושים להחולה וגם לקרוביו ריעותא הזאת של שינוי שמו, שעי"ז גם זכר לא יהי' לו, וכנ"ל, וא"כ הוי כאלו התנו שמשנים שמו רק אם יועיל, שיחי' עי"ז, אבל לא אם ימות, ומידי דהוי אהא דזבין נכסי' אדעתא למיסק לא"י ולא יכול לעלות, וכן זבין ולא אצטריך לי' זוזי, דהגם דלא התנה כהתנה דמי, ובטל המקח, כמבואר בחו"מ סי' ר"ז שם, וגם הכא, המשנים זכין לאדם שלא בפניו, וגם שלא מדעתו, ושליחותו של החולה עושים בזה שמשנים שמו, אבל רק לטובתו, ולא לרעתו כלל, באם לא יועיל, וכנ"ל, וכאלו התנו כן להדיא דמי, והגם דהתם בעינן שעכ"פ יאמר כן בשעת מכירה שבשביל זה מוכר, עיי"ש, מ"מ כשיש אומדנא דמוכח גם בלא גילוי דעתו, כמו בנ"ד, אין צריך שיאמר כלל, כמבואר בתוספת וברא"ש כתובות דף צ"ז ובחו"מ שם, וגם כי גם בשעת שינוי השם אומרים בפירוש כן שמשנים שמו לכוונה זו, כדי שיקרע גזר דינו ויחי', כאשר הוא בנוסח התפלה של שינוי השם:
באופן שמצד הסברא אין לנו הכרע כהב"ש, ואדרבא לכאורה יותר נוטה כהמבי"ט, וכנ"ל, ונשאר לנו ההכרעה רק מטעם דהלכה כבתראי, וכנ"ל:
אמנם יען כי גם לפי דעת הב"ש וסייעתו, במת בחליו ובנו נקרא לס"ת בשם השינוי, עדיין לא נמלטנו מן הספק איזה שם הוא עיקר, וכנ"ל:
והנה דעת הב"ש והגדולים הנ"ל שבתשובת חוט השני הוא, דגם בשם האב כשיש ספק איזה שם עיקר ואיזה טפל צריך ב' גיטין, עיי"ש, אמנם הג"פ בסי' קכ"ו ס"ק פ"ב, ובסי' קכ"ט ס"ק מ"ד, דעתו דבשם אביו בגט אחד סגי, בזה ובכיוצא בזה שאין חשש פסול דיעבד, עיי"ש, ובודאי דבכל כה"ג להקל שומעין, שלא להצריך ב' גיטין במקום שאין דוחק כ"כ:
וכיון דאתינן להכי, להסתפק עצמינו בזה בשם האב בגט אחד, נראה לפענ"ד דשוב יותר טוב לכתוב בהגט רק שם הראשון בלבד, ולא להזכיר כלל שם הב', דכשיזכיר גם שם הב' יוכל להיות דכותב הטפל לעיקר והעיקר לטפל, והגם דכשר מכח ס"ס, כמ"ש בג"פ שם ס"ק י"ג, וא"כ בספק כתב טפל לעיקר יש עוד ספק, ויש ג' ספקות להתיר, מ"מ למה זאת לנו להכניס עצמינו בכל הספקות הללו, הלא יותר טוב לכתוב רק שם הראשון שנקרא בו בפי כל לבד, דהגם דבנו עולה לס"ת בשם השינוי, מ"מ לא גרע שם הראשון מחניכתו שנקרא בו בפי כל, אף דעולה וחותם בשם המובהק, דמפורש במשנה דכשר, ולדעת התו' והרא"ש אף לכתחלה, ואפשר דבשם ממש כזה גם הרמב"ם מודה, וכנ"ל, וא"כ בגט שבשם ראשון לבד טוב יותר מזה ומזה, אף לפי הסברא דלא נתבטל שם השינוי במותו בחליו:
וכיון שכן, ממילא נצא בזה גם ידי דעת המבי"ט וסייעתו ז"ל דנתבטל שם השינוי כשמת בחליו, ואין לכתוב אותו כלל:
מיהו אם יארע לפעמים במציאות רחוק, שיש אנשים שקורין אותו בשם השינוי כשמזכירין אותו לאחר מותו בחליו, בין שבנו עולה בו ג"כ לס"ת ובין לא, שוב לא סגי בזה לכתחלה בגט אחד בשם הראשון לבד, לפי הסברא דנקטינן לעיקר דלא נתבטל שם השינוי כשמת בחליו, דכיון שלא נקרא בשם ראשון בפי כל, לא דמיא לחניכתו, שנקרא בו בפ"כ, ולזאת צריך שיכתוב ב' השמות:
אמנם בגט אחד סגי בזה, דהגם דמספקינן איזה שם הוא עיקר, מ"מ יש להורות בזה כהג"פ, דבשם האב אין צריך ב' גיטין משום ספק טפל ועיקר, וכנ"ל, ומ"מ נ"ל דיכתוב שם הראשון שהרוב קורין לו בו לעיקר, ועל השני דמתקרי, כי יותר נוטה לפענ"ד כצד האחרון הנ"ל, דעכ"פ נתבטל חשיבותו של שם השינוי כשמת בחליו, ולא הוי אלא שם טפל, ובשגם אם יכתוב כך י"ל דיהי' א"ש גם לפי דעת המבי"ט, דהגם דנימא דכשמת בחליו שוב אין שם השינוי שמו, ולא צריך להזכיר אותו בהגט, אף אם יש מי שקורין לו עדיין בו, מ"מ עכ"פ אם יכתוב אותו בלשון דמתקרי, א"א לפוסלו כלל, כיון דהאמת הוא כן, דמתקרי עדיין כך מאיזה בני אדם, ולו יהי' דאעפ"כ אין זה שמו, וכנ"ל, מ"מ כיון דהאמת הוא שנקרא כך, שוב אינו פסול הגט עי"ז, ולא יהי' אלא כסימן בעלמא שכתב בהגט, דאינו מזיק אם רק הסימן הוא אמת, וכנ"ל בענף ד', אבל אם יכתוב שם השינוי לעיקר, בזה להמבי"ט דנתבטל שם השינוי, שוב לא הוי זה שמו, אף אם יש איזה אנשים שקורין לו כך, בטלה דעתם, וכשכותב אותו לשמו בגט הוי שינה שמו ממש, הא למה זה דומה, למי ששמו יוסף, ויש בהעיר איזה אנשים שבאו ממקום אחר, וקוראים לו שלא בפניו שמואל, בחשבם שכך שמו, פשיטא דשמואל שקוראים לו בטעות ושלא בפניו אינו אפילו שם טפל, ואם יכתוב שם זה בגט הוי גט בטל, כדין שינה שמו, וה"ה להמבי"ט דבמותו בחליו נתבטל שם השינוי, אף שיש אנשים שע"י טעותם דעדיין הוא שמו מזכירין אותו בו, ואף אם גם בנו עולה בו לס"ת, בחשבו שזה הוא שם אביו, מ"מ כיון דלפי האמת אין זה שמו, אם יכתוב אותו בהגט לשמו, הוי זה שינה שם אביו בהגט, ולזאת מחיוורתא שיכתוב בזה שם הראשון לעיקר דמתקרי שם שני:
והגם די"ל דלפי דעת המבי"ט עדיין לא נמלטנו בזה מחשש לעז לגמרי, דכיון דאין הדרך בשום גט לכתוב דמתקרי לסימן בעלמא, אלא דבאמת שמו כך, רק שהוא שם טפל, וא"כ גם בגט זה, אם נכתוב בו על האב דמתקרי פלוני שם השינוי, יחשוב הרואה שהוא איש אחר אשר באמת יש לו שם טפל כזה, ולא זה המת בחליו, אשר באמת שוב אין לו שם הזה, מ"מ אין לנו לחוש כ"כ, כיון דבאמת נקטינן לעיקר כהב"ש וסייעתו דלא נתבטל שם השינוי, וכנ"ל:
העולה מכל הנ"ל:
א דאשה שנשתנה שמה מחמת חולי, ולא נשתקע שם השינוי, ובאתה להתגרש, אפילו בחליה, לשינוי מזל וכדומה, בין שכבר עברו איזה ימים מעת השינוי, ובין שהוא עדיין ביום השינוי, אין צריך ב' גיטין, רק כותבין גט אחד, בשם השינוי לעיקר, ועל שם הראשון דמתקריא:
ב.
אבל באיש המגרש בחליו, ולא נשתקע שם השינוי, בין שעברו איזה ימים מיום השינוי, בין ביום השינוי עצמו, ובין שכבר עברו שלשים יום מיום השינוי, כיון שדרכו של איש לעלות לס"ת ולחתום, והוא לא הוחזק עדיין אחר השינוי בהעלי' והחתימה, יש ספק איזה שם הוא עיקר, וצריך ב' גיטין, אחד בשם הראשון לעיקר ועל שם הב' דמתקרי, ואחד בשם הב' לעיקר ועל שם הראשון דמתקרי:
ג.
ואם עמד מחליו, ועלה וחתם בשם הב', אפילו בצירוף שם הראשון, והב' קודם, [עיין בג"פ ס"ק צ"ט ובתו"ג שם] אפילו רק פעם אחת, ואפילו אם הוא עדיין בתוך שלשים יום מיום השינוי, שוב אין צריך אלא גט אחד, בשם השינוי לעיקר, ועל שם הראשון דמתקרי:
ד.
ואם מת בחליו, ולא נשתקע בחייו שם השינוי. ובנו או בתו באים לגירושין, אם נשתקע שם השינוי לאחר מותו, דלא נקרא כלל בשם השינוי כשמזכירים אותו, רק בשם הראשון לבד, בודאי אין לחוש כלל לשם השינוי, וסגי בגט אחד בשם הראשון לבד:
ה.
ואף אם בנו עולה לס"ת לאחר מותו בשם השינוי, ובפי כל נקרא רק בשם הראשון לבד, דבזה שוב יש ספיקות שונות, וכנ"ל, אעפ"כ יש להורות בזה כדעת הג"פ, דכיון שהוא רק בשם האב סגי בגט אחד, ולפענ"ד נראה שלא לכתוב בהגט רק שם הראשון לבד, שנקרא בו בפ"כ, ולא גרע מחניכתו, וכנ"ל:
ו.
ואם אירע לפעמים שיש אנשים שקורין אותו בשם השינוי כשמזכירין אותו לאחר מותו, בין שבנו עולה בו ג"כ לס"ת, ובין שאינו עולה אלא בשם הראשון בלבד, כיון דעכ"פ לא נקרא בשם הראשון בפי כל, שוב לא הוי כחניכתו, ולא סגי לכתוב בהגט רק שם הראשון לבד, וצריך לכתוב בו לכתחלה ב' השמות, ולפענ"ד יש לכתוב בו שם הראשון אשר רובא קורין לו בו לעיקר, ועל שם השני דמתקרי, וכנ"ל:
ז.
וממוצא הדברים נשמע, דאם יש להמגרש או להמתגרשת שני שמות, ויש ספק איזה מהם עיקר ואיזה טפל, דצריך לכתוב ב' גיטין, באחד שם זה לעיקר ושם זה לטפל, ובהשני להיפוך, וכ"כ בג"פ סי' קכ"ט בכמה דוכתי, עיי"ש בס"ק פ"א, ופ"ז, וצ"ב, וצ"ג, וצ"ח:
אמנם בספר גט מקושר בסג"ר אות י"ט ס"ק ט"ז וס"ק כ' כתב, דבשביל ספק טפל ועיקר אין צריך ב' גיטין, ואדרבא מוכח מדברי הר"פ איפכא, דבשביל הקדמת העיקר אין צריך להרבות בגיטין, עיי"ש, והיינו עפ"י פירושו שם בדברי הר"פ, אשר הבאתי אפס קצהו בענף הקודם, אבל כבר כתבתי לעיל שאין דבריו מוכרחים כלל, ולמרן הב"י וכל הגדולים שאחריו שהלכו בעקבותיו שומעין, ומ"ש עוד בס"ק כ' שם, אין בדבריו שם ראי' אלא שלא לפסול בדיעבד כשהקדים הטפל לעיקר, וגם בזה אין ראיותיו שם מוכרחים כלל להמעיין בהם, ואין להאריך בזה, אבל שלא יהי' צריך ב' גיטין אף לכתחלה בשביל ספק טפל ועיקר זו מנין לנו:
ומה גם כי הלא לפי דעת הרשב"א בחידושיו לגיטין אפילו בדיעבד פסול לר"ת אם כתב הטפל לעיקר ועל העיקר דמתקרי, כמ"ש בג"פ שם ס"ק י"ג, ומ"ש בפתחי חשובה שם ס"ק ו' בשם הבית מאיר שאין מדברי הרשב"א שם הכרח, דאף הרשב"א לא קאמר אלא לכתחלה, ובדיעבד מודה דכשר, כמ"ש הריב"ש, עיי"ש, תמהני דהלא הג"פ שפיר הוכיח ממ"ש הרשב"א שם, דאם יכתוב הטפל לעיקר יאמרו שלא זו היא, דזו עיקר שמה מרים, עכ"ל, וכיון דאיכא לעז שיאמרו לא זו היא, משמע ודאי דפסול אף בדיעבד, וכ"כ הרשב"א עוד שם בגמרא בד"ה עמד ר"ג, וז"ל, וההוא דרובא קרו לה מרים וכו', הכי קאמר וכו' לא יכתוב הטפל עיקר והעיקר טפל, שאין דרך העולם בכך, ואיכא לעז, וטפי עדיף לכתוב שם הטפל לבדו ממה שיכתוב שניהם ויכתוב שם הטפל בעיקר והעיקר בטפל, שזה דרכן של בריות וזה אין דרכן, עכ"ל, הרי שכתב הרשב"א בהדיא דבכותב הטפל לעיקר והעיקר לטפל איכא לעז, וגרע טפי מאלו כתב שם הטפל לבדו, ומשמע ודאי מסתימת דבריו שכתב כן אליבא דכ"ע, לכל מר כדאית לי', להגאונים בכתב על העיקר וכל שום, ולר"ת דמתקרי פלוני, עיי"ש, וכיון דאיכא לעז ממילא פסול אף דיעבד:
ומ"ש הגט מקושר, דאף שתפסו הבאים אחרי ר"ת לכתוב דמתקרי, אין ראי' שתפסו דבריו לעיקר, רק בדרך חומרא, כי פירוש ר"ת דחוק מאוד, עכ"ל, תמהני איך כתב כן, הלא אדרבא התו' כתבו בגיטין ל"ד דבגמרא משמע קצת כר"ת, והרא"ש כתב שם שכן מוכח לשון המשנה, עייש"ה, והרשב"א שם מיישב שיטת ר"ת, וכפי הנראה שם סבירא לי' כן, אלא שהר"ן כתב דלישנא דמתניתין לא מוכח הכי כר"ת, דא"כ הו"ל למתני התקין ר"ג שיהא כותב כל שם שיש לו אבל מדקאמר איש פלוני וכל שום שיש לו משמע שאותו הלשון בעצמו תיקן, עכ"ל, אמנם כבר הביא גם הרשב"א שם קושיא זו על ר"ת בשם הרמב"ן, וכתב על זה וז"ל, וגם זה אינו קשה לפי דעתי וכו', עיי"ש שלא נמצא שם מפורש תירוץ לקושיא זו, וכפי הנראה חסר שם בדברי הרשב"א, עיי"ש:
אמנם נראה לפענ"ד שכן הי' כוונת הרשב"א בתירוץ קושיא זו על ר"ת, שאם הי' קתני התקין ר"ג שיהא כותב כל שום שיש לו, לא הי' משמע שיש קפידא דוקא להקדים איזה שם, דהיינו שם מקום הנתינה, אלא שיכתוב כל שם שיש לו, ואיזה שירצה יקדים, ולהכי קתני התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו, דהיינו שצריך לכתוב מקודם איש פלוני בשם העיקר, דהיינו השם של מקום הנתינה, ואח"כ כל שום שיש לו, דהיינו שיכתוב בפירוש כל שם שיש לו בלשון דמתקרי, שוב מצאתי בקרבן נתנאל שעל הרא"ש בפ' השולח סי' ז' אות י"ז שתירץ ג"כ כן, עיי"ש, וההוכחה מלשון המשנה כר"ת שכתב הרא"ש היא, מדקתני בראשונה הי' משנה וכו' התקין ר"ג שיהא כותב וכו', משמע דהתקנה היתה דרק זה המשנה אשר יש לו שני שמות יהא כותב וכו', מדלא קתני התקין ר"ג שיהיו כותבין, ומדקתני איש פלוני וכל שום שיש לו, ולא קתני וכל שום שיש לי, או אולי עוד יותר הו"ל למתני אני פלוני וכל שום שיש לי, או אנא פלוני וכל שום דאית לי, ומדלא קתני הכי משמע דאין הכוונה שיכתוב לשון זה דוכל שום, אלא שיכתוב בפירוש כל שם שיש לו, ודוק, [ודברי הק"נ שם בזה תמוהין במחכ"ת]:
ומעתה אחר כל הדברים והאמת האלה איך יכתוב על פירוש ר"ת שהוא דחוק מאוד, וכיון שאנן אזלינן בשיטת ר"ת, ולכתחלה בודאי צריכין להקדים שם העיקר להטפל אף דשני השמות כתובין בפירוש, וכמ"ש הב"ש שם בס"ק ד', וגם בדיעבד ס"ל להרשב"א דפסול כשכתב הטפל לעיקר והעיקר לטפל, אף דאנן קיי"ל כהריב"ש דבדיעבד כשר גם לר"ת, כמו שפסק בש"ע שם ס"ב, מ"מ מאן לימא לן דאין צריך לחוש לכתחלה ליתן ב' גיטין בספק איזה שם עיקר ואיזה טפל כדי לצאת ידי הלכתחלה, וגם לחוש לכתחלה לדברי הרשב"א שיש בזה גם חשש פסול דיעבד, וכמו שבאמת כן הוא דעת מרן הב"י וכל הגדולים שאחריו לתת בכזה ב' גיטין: