מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ז · ענף ו
ועתה נבוא לבאר, איך לעשות במי שנשתנה שמו מחמת חולי, ומגרש בחליו זה, ונקרא בשם השני וגם בשם הראשון, וגם איך הדין כשבא לגרש מיד אחר השינוי, בעוד שלא נתברר מהיוצאים והנכנסים אצלו באיזה שם יקראו לו:
והנה כבר כתבתי לעיל בשם רבינו הב"י, שכתב אליבא דהר"פ שהצריך ב' גיטין, דמיירי במגרש בחליו, ובזה ניחא נמי מה דלא הסתפק עצמו בגט אחד ולכתוב בו פלוני דמתקרי פלוני, אלא משום דכל כה"ג כותבין שם השינוי תחלה, וכיון שעדיין, לא הוחזק בשם זה בקריאת התורה ובחתימת שטרות. יש לספק אם לכתוב שם שני לעיקר אעפ"י שעדיין לא הוחזק, או שם הראשון לעיקר, ולכך צריך ב' גיטין, עיי"ש:
ומלשון זה משמע דאיירי כאן בנקרא בשם השני, אלא דלא עלה וחתם בו עדיין, בעודו בחליו, ולזה יש ספק איזה שם הוא עיקר, וכותבין ב' גיטין, באחד שם ראשון עיקר מתקרי שם שני, ובאחד שם שני עיקר דמתקרי שם ראשון:
וראיתי בגט פשוט שם סוף ס"ק צ"ג שכתב וז"ל, ויראה לי דכל תוך שלשים יום הוי ספק אי הוי מוחזק בשם השני, ומשיעברו שלשים יום אחר שינוי השם, ובהמשך שלשים יום קרו לי' בשם שני, משלשים יום ואילך הוי פשוט דהוי מוחזק בשם שני, עכ"ל, והיינו לענין להסתפק עצמו בגט אחד ולכתוב שם השינוי לעיקר, דבזה כתב הב"י דכל זמן שלא הוחזק בשם השינוי עדיין הוי ספק איזה שם הוא עיקר, וצריך ב' גיטין, וכנ"ל, וע"ז כתב הג"פ דבמשך ל' יום נעשה מוחזק שם הב', ושוב אין לספק בו אם לכתוב איתו לעיקר, אבל פשיטא דמודה הג"פ דמיד שניתן לו שם השינוי דהוי זה עכ"פ שמו, כמבואר שם בכל הס"ק ההוא, והעולה משם הוא, דש"מ מיד שניתן לו שם השינוי הוי שמו, אבל רק שם טפל, כל זמן שלא נתפרסם השם במשך איזה ימים, ובגט אחד לכתוב בו שם הא' לעיקר ושם הב' לטפל סגי, ואם נתפרסם השם במשך ג' וד' ימים אחר השינוי, רק אז יש לספק בו אם לכתוב אותו לעיקר, מאחר שכבר נתפרסם, או מאחר דלא הוחזק עדיין אינו אלא שם טפל, וצריך משום זה ב' גיטין, וכשהוחזק בשם השינוי, אז שוב אין לספק כלל, וכותבין רק גט אחד. בשם השינוי לעיקר ושם הא' טפל:
ולהיות כי בב"י מבואר דהוחזק של שם השינוי תלוי בקריאת התורה ובחתימה, וכנ"ל, וכפי הנראה מדברי הג"פ שם לא נחית לחלוק על רבינו הב"י בזה, עיי"ש, ואעפ"כ כתב חזקה אחרת לזה, משך ל' יום, וכנ"ל, וע"כ צ"ל דלא בא בזה אלא להוסיף ולפרש דבר מה על המבואר בב"י, ולזאת יש לספק לכאורה בכוונת הג"פ בזה, על איזה חלוקה שבדברי הב"י נתכוון בחזקת ל' יום הללו, אם כוונתו על מה שמשמע מדברי הב"י דבעמד מחליו והוחזק בשם השינוי בקריאת התורה ובחתימת שטרות אז נעשה שם השינוי עיקר בודאי, וע"ז בא הג"פ להוסיף ולפרש, דהיינו דוקא כשעברו שלשים יום מיום השינוי ובהמשך ל' יום הללו קרו לי' בשם השני, אז בצירוף העלי' והחתימה בשם השני הוי שם השני מוחזק בודאי, אבל תוך ל' יום אף דקרו לי' בשם הב' וגם עולה וחותם בו, עדיין הוי ספק אי הוי מוחזק בשם השני, וצריך ב' גיטין, וכיון שכן משמע ודאי דה"ה ומכש"כ באשה שנשתנה שמה מ"ח, אף דקרו לה בשם הב', מ"מ כל זמן שלא עברו עליה משך ל' יום מיום השינוי וקרו לה בי', עדיין לא הוחזק שם הב', וצריכה ב' גיטין, מחמת ספק איזה שם עיקר ואיזה טפל, או אולי נימא דאין כוונת הג"פ בחזקת ל' יום שכתב, על חלוקה זו שעולה וחותם בשם הב', דבזה שפיר ס"ל להג"פ כפשטות דברי הב"י, דכיון דעולה וחותם בשם הב' שפיר הוי שם הב' הוחזק, אף שהוא עדיין בתוך הל' יום, אלא דעל מ"ש הב"י על מגרש בחליו, דכיון שעדיין לא הוחזק בשם הב' בהעלי' והחתימה, יש לספק אם לכתוב אותו לעיקר, ע"ז כתב הג"פ דספק זה יש לספק כל תוך ל' יום, אבל כשיעברו ל' יום ובמשך הזמן הזה קרו לי' בשם הב', אז פשיטא דהוי שם הב' מוחזק ע"י הקריאה של ל' יום, אף דעודו בחליו, ולא עלה וחתם בשם הב', ושוב אינו צריך אלא גט אחד, בשם הב' לעיקר ושם הא' לטפל:
ולפי פירוש זה יש לומר, דבאשה שנשתנה שמה מ"ת וקרו לה בשם הב', בזה גם הג"פ מודה, דאף שהיא עדיין בתוך הל' יום מיום השינוי, מ"מ כותבין שם זה לעיקר, דדוקא באיש דשם העיקר שלו תלוי בהעלי' והחתימה, ומשו"ה בעודו בחליו דיש עוד לספק איזה שם יחזיק הוא עצמו לעיקר בהעלי' והחתימה, בזה אמרינן דתלוי בחזקת ל' יום, דכשהוחזק ונתחזק שם השינוי כ"כ במשך ל' יום מסתמא גם הוא יעשה אותו לעיקר אח"כ בהעלי' והחתימה, אבל באשה אם רק קרו לה בשם הב' הוי עיקר, ולא צריכין לזה חזקת ל' יום, דמסתמא כמו שקורין לה עתה בשם הב' כמו כן יקראו אותה תמיד, ואם אפילו יפסקו אח"כ מלקרותה בשם הבי', יהי' אז נשתקע, אבל עתה כל זמן שקורין אותה בו ממילא הוי עיקר, כדין שם השינוי, ומהמשך לשונו של הג"פ שם נראה דיותר נוטה דכוונתו בפירוש הראשון הנ"ל, דקאי על עמד מחליו, ואעפ"כ צריך לזה חזקת ל' יום להחשיבו לעיקר, עיי"ש:
שוב ראיתי בג"פ שם סוף ס"ק צ"ז, ומשמע מדבריו שם כפירוש השני, עיי"ש שכתב במגרש בתוך חליו ועדיין לא הוחזק בו ל' יום צריך ב' גיטין, ודוק:
אמנם לפענ"ד נראה מוכח מדברי הב"י דבשם הנשתנה מחמת חולי אינו תלוי כלל בחזקת שלשים יום, לא להקל, כפירוש הב' הנ"ל, ולא להחמיר, כפירוש הא' הנ"ל, מדלא הזכיר זה כלל בנידון זה, ולא חילק בזה כלל, ואדרבא זה מוכח להדיא מדבריו דחזקת ל' יום אינו מעכב בזה כלל מלהחשיב שם הב' לעיקר, דמפשטות וסתימת דברי הב"י ודאי משמע דמיירי במגרש סמוך לשינוי השם, בעודנו בתוקף חליו, דאין הדרך לשנות השם, וכן לגרש אשתו בחליו, שהוא מסתמא כדי לפוטרה מיבום, אלא א"כ החולה הוא במצב מסוכן, וגם זה לא שכיח כלל שיתמשך מצב המסוכן הזה זמן ארוך כ"כ, עד לאחר שלשים יום, ושלא יגרש בכל משך הזמן ההוא עד אז, ולומר דבאמת הוטב לו אחר השינוי ויצא מהסכנה, אך עדיין נשאר בחליו עד לאחר ל' יום, ושוב נעשה אז מסוכן וגירש, אבל גם זה אינו דבר הרגיל, וכל כי האי צריך לפרש, ופשטא דמלתא וסתמא דמלתא משמע דמיירי כשמגרש סמוך להשינוי, בהיותו עוד במצב המסוכן, וכן פירש החלקת מחוקק שם סוף ס"ק א' דהב"י מיירי במגרש מיד לאחר השינוי ביומו, עיי"ש, וגם הג"פ עצמו הגם דאינו מפרש כהח"מ דמיירי ביום השינוי, אבל עכ"פ מפרש דהב"י מיירי לאחר ג' או ד' ימים מיום שינוי השם, עיי"ס בס"ק צ"ג הנ"ל, וכיון דהב"י מיירי במגרש בתוך שלשים יום מהשינוי, ואעפ"כ לא קאמר דלהכי יש לספק איזה שם לכתוב לעיקר יען דשם השינוי עדיין לא הוחזק בו שלשים יום, אלא הואיל דלא הוחזק בו עדיין בקריאת התורה ובחתימת שטרות, אלמא דחזקת שלשים יום לא מעכב בזה כלל מלכתוב שם השינוי לעיקר:
וכן משמע מסתימת דברי הפוסקים שהביא הב"י בזה, דאף דלא הוחזק עדיין בשם השינוי שלשים יום מיום השינוי הוי שם השינוי עיקר, מאחר דכולם כתבו סתם דשם השינוי הוא עיקר, ולא אישתמיט שום אחד מהם להודיענו זאת דהיינו דוקא כשכבר עברו ל' יום מיום השינוי, ובשלמא כשלא הוחזק עדיין בהעלי' והחתימה, זה שפיר נשמע ממה שכתבו הפוסקים דשם העלי' והחתימה הוא עיקר אף נגד שם החולי, וממילא נשמע דבאיש כל זמן שלא עלה וחתם, עדיין יש לספק איזה שם עיקר, אבל חזקת שלשים יום מאן דכר שמי' בשם השינוי, לומר דסמכו הפוסקים על זה:
ובש"ס לא מצינו דבעינן הוחזק בשמו ל' יום אלא במי שבא עם אשתו ממקום אחר לכתוב לה גט, וחיישינן דלמא אסיק שמי' בשם אחר, דשמו שמעון ואסיק שמי' ראובן כדי לגרש בו אשת ראובן שבמקומו, ולכן בעינן דיתחזק בשם ראובן במקום זה שלשים יום, ושוב אין חוששין לו יותר, דכ"כ לא הי' מחליף שמו זמן מרובה, פן יוודע הדבר, עיי"ש בפ' גט פשוט דף קס"ז ע"ב, וברשב"ם ותו', וזה אין שום ענין למי שנשתנה שמו:
והגם דמצינו בפוסקים דגם במחליף שמו בעינן שיוחזק שמו השני שלשים יום, עיין במרדכי ובהגהות אשרי פרק השולח, ובכתבי מהרא"י סי' קל"ח, ובג"פ שם ס"ק נ"ג בשם המבי"ט, ובנודע ביהודה קמא בחלק אבה"ע סי' פ"ח בד"ה וגם אחרי רואי, אבל מ"מ כל זה הוא דוקא לענין לכתוב בהגט רק שם השני לבד, ולא שם הראשון כלל, בזה הוא דבעינן דיתחזק שלשים יום רק בשם השני, דעי"ז שם הראשון נשתכח ונשתקע ונתבטל לגמרי, ושוב אין כותבין אותו בגט, רק שם השני בלבד, עיי"ש במרדכי ובהג"א שכתבו וז"ל ואם החליף שמו והוחזק בשם השינוי השני אין לגרש כי אם בשם השני, עכ"ל, הרי בהדיא דבהכי איירו דיהי' שם הראשון נשתקע ולא לכתוב אותו כלל, ולזה בעינן דיוחזק רק בשם השני ל' יום, עיי"ש, וכן בכתבי מהרי"א ובמבי"ט ובנוב"י שם כלהו איירו בכה"ג לכתוב רק השני לבד, עיי"ש:
אבל מי שמחליף שמו, אפילו שלא מחמת חולי, רק לסבה קלה בעלמא, וקצת קרו לי' בשם השני, ולא עברו עליו עדיין שלשים יום מיום השינוי, ורוצה לכתוב בהגט ב' השמות, הראשון לעיקר והשני לטפל, או כשהרוב כבר קורין לו בשם הב', הב' לעיקר והראשון לטפל, מאן יאמר לן דלאו שפיר דמי למיעבד הכי הואיל דלא הוחזק עדיין בשם הב' ל' יום, וחזקה זו מה ענינה לכאן, דמאחר דאדם רשאי בשלו להחליף לו שם אחר, כמבואר בפוסקים, וכבר יש אנשים שקורין אותו בזה השם, א"כ כבר הוא שמו, אם עיקר או טפל, לפי מספר הקוראים לו בו, וכמו בתינוק הנולד וגר שנתגייר שנותנין להם שם, וכי בעינן לזה דוקא שיתחזק השם ל' יום, וכי בתוך הל' יום לא יוכל הגר לגרש בשם זה, אתמהה, אלא ודאי יכול לגרש בו, דמיד שנתנו לו זה השם הוא שמו, וא"כ ה"ה באדם המחליף שמו, כיון דהיכולת בידו להחליף ולשנות שמו, וכנ"ל, למה לא יהי' זה שמו גם בתוך הל' יום, אם כבר יש אנשים שקורין אותו בשם זה, ואין שום ראי' לנגד זה מהפוסקים הנ"ל, דהם איירי כשרוצה לבטל שם הראשון לגמרי, שלא לכתוב אותו כלל, ולזה שפיר בעינן ל' יום, וכנ"ל, דבפחות מל' יום עדיין לא נתבטל ולא נשתקע שם הראשון מחמת שלילת קריאתם בו, דעוד לא נעקר עי"ז הרגל הקודם, עד לאחר ל' יום, אבל לכתוב ב' השמות, הראשון גם השני, מהיכי תיתי לן דבעינן לזה דוקא חזקת שלשים יום, דהא פשיטא דשם הב' הוי שמו אף בתוך הל' יום, כיון דקרו לי' בו, וממילא כשהרוב קורין לו בו, אף שהוא בתוך הל' יום, כבר הוי לי' עיקר, וכנ"ל:
ואף את"ל דגם לזה בעינן דוקא שיוחזק שם הב' שלשים יום, ובפחות מזה לא הוי שם כלל, ולא דמי לתינוק שנותנים לו בשעת לידתו, דבודאי הוי שם מיד, וכנ"ל, דהתם אין לתינוק הזה שם אחר, וכשניתן לו זה השם בודאי כל העולם יקראו אותו בשם הזה, ולכן מיד הוחזק זה השם, וכן גר שנתגייר, אף דהי' לו מקודם שם אחר דגיות, מ"מ כיון דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וכשנותנין לו זה השם דיהדות שוב לא יקרא לו שום איש בשם דגיות, רק בשם זה, ולכך מיד נעקר שם דגיות, והוחזק בשם דיהדות, משא"כ במי שמחליף שמו, כיון דיש לו שם אחר שמקודם, וא"כ אף דכבר יש אנשים שקורין אותו בשם הב', מ"מ כיון דלא הוחזק עדיין לקרותו בשם הב' שלשים יום, יש לחוש עדיין ששם הב' לא יתקיים כלל, וגם האנשים שקורין לו היום בשם הב' יחזרו לקרות אותו בשם הא', ולכך כל שלא הורגל והוחזק בשם הב' שלשים יום עדיין לא הוי שם כלל, ועכ"פ עדיין אינו שם העיקר אף דהרוב קורין לו בו:
אמנם אף את"ל סברא כזו במי שמחליף שמו לסבה קלה בעלמא, שגם הוא גם אחרים אינם מקפידים כ"כ על שם השינוי הזה, ויוכל להיות לפעמים שגם אותן שקורין אותו בשם זה יחזרו לקרותו בשם הא', וגם הוא יענה להם בזה השם, בהיותו בלתי חושש כ"כ על שם השינוי, אם לא שכבר הורגל והוחזק בשם זה ל' יום, דאז כבר הרגילות עושה את שלו, אבל לא כן הדבר במי שמשנה שמו משום סבה חזקה, ובפרט כשמשנה שמו מחמת חולי, כדי שיעשה עי"ז כברי' חדשה, שיקרע עי"ז גזר דינו, ומתפללים עליו ברבים וברגש גדול, ואומרים שלא יקרא עוד שמו כך, כי אם כך יהי' שמו, קריאת שם כזה בודאי יש לדמותו לקריאת שמו של גר שנתגייר, ואף שבאמת אינם דומה בדומה ממש, מ"מ כבר יש להם דמיון גדול, דשניהם נשתנה שמם בפומבי בביהכ"נ, במנין עשרה עכ"פ, ולסבה גדולה וחזקה, וגם החולה וגם העולם מקפידין הרבה על שם זה, ובודאי יקראו לו בשם זה, ולא מיבעיא אם כבר יש אנשים שקורין אותו בשם השינוי דבודאי יקראו אותו כן גם לימים יבואו, וגם הוא עצמו ירצה להיקרות בשם זה, ויסייע לזה, אלא אפילו מיד אחר השינוי, כשעדיין לא הספיקו האנשים הנכנסים אצלו לקרות אותו בשום שם, אעפ"כ שפיר הוי שם השינוי הזה שמו, דכבר איתחזק לשם ע"י מעשה הרב של השינוי שבביהכ"נ ובציבור שנעשה בו, ויש לנו לחשוב שבודאי יקראו לו העולם בשם זה כאשר יתוודע להם מזה, ואין צריך עוד שום חזקה אחרת לזה:
ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר, מהא דקיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות, ובעינן לזה חזקת שלשים יום כמבואר באבה"ע סי' י"ט, וזה דוקא כשהוחזק ע"י אמירה בעלמא, אז בעינן ל' יום, ובתוך ל' מהני אמתלא, ואין עונשין עדיין עי"ז, אבל כשנתחזק ע"י מעשה שוב לא מהני אמתלא גם בתוך ל' יום, ומשום הכי קיי"ל לבשה בגדי נדות בשכינותיה בעלה לוקה עליה משום נדה, עיי"ש בט"ז ובב"ש ס"ק ב' וה"ה הכא, אפילו אם נימא דכשמחליף שמו באמירה בעלמא לא הוי שמו עד שיוחזק שלשים יום, מ"מ במעשה רבה כזו דשינוי שם שע"י חולי, שמתאספין ציבור לביהכ"נ, ומתפללים עליו ומשנים שמו ברגש גדול, כדי לבטל מעליו הגזירה, ע"י זה עצמו נתחזק שם השינוי, ולא צריך עוד חזקת ל' יום:
וכיון שכן דשם השינוי נתחזק תיכף בשעת השינוי, והוי שמו מיד, ממילא ג"כ הוי עיקר, כדין שם השינוי, ואדרבא לכאורה יש סברא לומר, דכל זמן שלא קראו לו עדיין אחר השינוי בשם הראשון, דשם הראשון הוי נעקר ונשתקע, ואין כותבין אותו בגט כלל, דהא עקרו אותו בתפלתם, ואמרו ולא יקרא עוד שמו כך וכו', וכמ"ש סברא זו במבי"ט בשם קצת חכמים, אלא דבאמת אעפ"כ לא הוי עדיין נשתקע, וכמ"ש לעיל בשם התויו"ט. אבל עכ"פ שם השינוי הוי שם מיד, וגם עיקר, אף בתוך ל' יום, דהגם דהמעשה רבה של שינוי השם בציבור אין בכחה לעקור ולבטל את שם הראשון תיכף ומיד, משום דסוף סוף אין לכחד דעוד יקראו לו הרבה אנשים בשם הראשון מחמת ההרגל שמקודם, אבל זאת יש עכ"פ בכחה של המעשה רבה הזו לעשות את השם הב' לשם תיכף ומיד, וגם אפילו לעיקר, כי יש לנו לחשוב בל"ס שיתקיים השם הזה, ע"י מעשה הרבה הזו אשר היא באה לקרוע גזר דינו ולעשותו כברי' חדשה, ואם לא יתקיים אצל הרוב, עכ"פ יתקיים אצל המיעוט, אצל בני ביתו וקרוביו והמקורבים אליו, אשר מצפים לתשועת ד' ע"י שם זה, ובהכי סגי להחשיב שם השינוי לעיקרי וז"ב לפענ"ד:
ואפילו מי שירצה לפקפק ע"ז, מ"מ עכ"פ לא יוכל להכחיש דאין שום ראי' לזה מהש"ס ופוסקים להצריך ל' יום לשם השינוי להחשיבו לעיקר, וכנ"ל, וגם עכ"פ אינו פשוט כ"כ מצד הסברא לומר כן, וכנ"ל, וא"כ אני חוזר למה שכתבתי לעיל, דאם איתא דס"ל להפוסקים כן, דצריך בזה ל' יום, לא היו סותמין דבריהם, והיו משמיעים לנו זאת בפירוש, דכל כגון דא, צריך לאודיע, א"ו דבאמת לא ס"ל להפוסקים ז"ל חידוש הזה דצריך בזה ל' יום, וכמו שמוכח ג"כ להדיא מהב"י, וכנ"ל:
ולזאת באשה שנשתנה שמה מ"ח, ולא נשתקע שם השינוי, ובאה להתגרש, אף בתוך ל' יום מהשינוי, אין שום ספק כלל דכותבין שם השינוי לעיקר, ועל שם הראשון דמתקריא, אלא דבאיש שדרכו לעלות לס"ת ולחתום כתבים ושטרות, וכבר נודע דשם העלי' והחתימה הוא עיקר אף נגד שם החולי, כמבואר בב"י ובש"ע שם, ולזאת כשמגרש בחליו, דלא הוחזק עדיין בקריאתו לתורה ובחתימת שטרות כלל, ואולי יעלה ויחתום אח"כ רק בשם הראשון, וא"כ יהי' הוא העיקר, ועכ"פ חסר עדיין גם עתה לשם הב' פרט הזה של העלי' והחתימה להחשיבו לעיקר, בזה כתב הב"י דיש לספק אם כותבין אותו לעיקר, ובל"ס שספק זה הוא אפילו אם כבר עברו ל' יום מיום השינוי, וקרו לי' בשם הב', אך עדיין לא עלה לתורה ולא חתם אחר השינוי, דסוף סוף עדיין חסר לו לשם הב' העיקר, דהיינו העלי' והחתימה, ולומר דכיון שכבר התרגל ונתפרסם כ"כ בקריאת שם הב', זה שלשים יום, מסתמא גם הוא יחזיק עצמו אח"כ בשם זה בהעליה והחתימה, מיהו אין סברא זו מוכרחת כלל, דהרי הוא עצמו בודאי שם השינוי חשוב אצלו מאוד, דמצפה לתשועת ד' על ידו, וכשהוטב לו מחליו הרי נעשה ברי' חדשה על ידו, ואעפ"כ מספקינן אם יש לסמוך ע"ז לומר דמסתמא יחזיק עצמו בשם זה גם בהעלי' והחתימה, ואפילו אם גם כבר יש אנשים שקורין לו בשם זה, וכנ"ל, ולזאת מה יתן ומה יוסיף בזה אם אפילו כבר נתרגל בשם זה ל' יום, עדיין יש להפק הספק הזה, בשגם יש לומר, דהגם דנימא דבודאי אחר הרגילות של ל' יום בשם זה יעלה ויחתום בו ג"כ, מ"מ אינו מוכרח מזה דיעלה ויחתום רק בשם הזה לבד, ושמא יעלה ויחתום בב' השמות יחד. דהא נקרא עדיין גם בשם הראשון, ואולי יקדים שם הראשון להשני בהעלי' והחתימה, ובאופן זה עדיין הוי שם הראשון עיקר, כמסקנת הג"פ שם בס"ק צ"ט והסכים עמו התו"ג בהגה שעל סדר הגט אות י"ט, עיי"ש, זולת כשעברו עליו ל' יום ונקרא מכ"ע רק בשם הב' ולא בשם הראשון כלל, דבזה י"ל כיון דנשתקע שם הראשון בקריאת העולם בודאי גם אצלו יהי' נשתקע בהעלי' והחתימה, ואין לכתוב שם הא' בגט כלל רק שם הב' לבד, מיהו זה הוא מלתא דלא שכיח כלל, שישתקע לגמרי שם הראשון בעודו בחליו, אף שהוא כבר לאחר ל' יום, וכמו שכתבתי לעיל מזה] וכל זמן שלא נשתקע עדיין שם הראשון, עדיין יש לספק איזה שם יחזיק לעיקר בהעלי' והחתימה, וצריך ב' גיטין:
וכל זה במגרש בחליו, אבל כשעמד מחליו ועלה לתורה וחתם בשם הב', או אפילו בב' השמות יחד ושם הב' תחלה, או פעמים בזה ופעמים בזה, דעכ"פ לא נעשה שם הראשון עיקר ע"י העלי' והחתימה, אפילו אם לא עברו עדיין שלשים יום מיום השינוי, ובא לגרש, אין צריך לכתוב אלא גט אחד, וכותבין שם השינוי לעיקר, ועל שם הראשון דמתקרי:
ונראה דבעולה וחותם בשם הב' לבד, או בב' השמות יחד והשני תחלה, לא בעינן דוקא שיעלה ויחתום כן ג' פעמים, אלא דגם בפעם אחד הוחזק שיעלה ויחתום כן לעולם, דמסתמא יחזיק תמיד שם השינוי לעיקר, וכנ"ל, אלא דבלא עלה וחתם עדיין כלל מספקא לי' להב"י אם ג"כ שם השינוי עיקר, דמסתמא יעשה אותו עיקר בהעלי' והחתימה, וכנ"ל, או לא נוכל עדיין להחשיבו לעיקר, הואיל דחסר לו עדיין הדבר שמחשיבו לעיקר, דהיינו העלי' והחתימה, אבל כשכבר עשה אותו פעם אחת לעיקר בהעלי' והחתימה, מהיכי תיתי לן לחוש עוד שמא יבטל אח"כ שם השינוי שמ"ח מלהיות עיקר בהעלי' והחתימה:
שוב ראיתי בספר גט מקושר בסג"ר אות י"ט ס"ק ט"ו, שכתב ג"כ דאף כשמגרש אחר שהבריא, כל זמן שלא הוחזק בשם השינוי שלשים יום, צריך ב' גיטין, אך הוא ז"ל לא העמיד זה בדעת הב"י, אלא דמטעם אחר אתי עלה, ואדרבא הפריז על מדותיו לחלוק על מרן הב"י והחלקת מחוקק והג"פ וכל הגדולים שבתשובת המבי"ט סי' קכ"ה, דכולם סבירא להו בפשיטות דשם השינוי שמחמת חולי מעת שניתן לו זה השם הוו שמו, רק כל הספק וכל המו"מ שלהם הוא מאימתי נחשב זה השם לעיקר, עיי"ש, והוא ז"ל חולק על כל הגדולים הנ"ל, וס"ל דכל זמן שלא הוחזק בשם השינוי שלשים יום גם לשם טפל אין לנו כח להחשיבו, ואם כתבו בגט אפילו לשם טפל הגט פסול, ולכך כתב הר"פ בגט אחד רק שם הראשון לבד, ורק דלחומרא חשש שמא שם השינוי הוא עיקר מיד, גם בתוך הל' יום, ולכן כתב עוד גט בשם השני לבד, עכת"ד שם:
אבל אחר המחילה מכ"ת הקדושה אין דבריו מחיוורין וכש"כ שאינם מוכרחין כלל לחלוק עי"ז על כל רבותינו הנ"ל, ובמה שכתבתי למעלה יש בו די לסתור כל דבריו שם, כי עיקר יסודו שם הוא, מאחר דהא שכתבו הקדמונים דשם השינוי הוא עיקר אין לו שורש חזק בש"ס, ורק מסברא אמרו כן, ולא סמכו ע"ז אלא במה דאין בו חשש פסול דיעבד, דהיינו להקדים אותו, אחר שכבר הוחזק בו ל' יום, דבזה אין קפידא כ"כ, דכשכתב ב' השמות בפירוש אף שהקדים שם הטפל אין חשש פיסול, אבל לא סמך הר"פ ע"ז לחשוב שם השינוי לשם, אפילו לשם טפל, כל שלא הוחזק בו ל' יום, דבשביל שאנו מדמין לא נעשה מעשה להקל במה דיש בו חשש פסול דיעבד, דאטו נימא אם שם אחד ראובן, ואומר ברבים איני חפץ עוד בשם זה, כי אם שמעון יהי' שמי, וכי נכתוב שם זה בגט, כל שלא הוחזק בו שלשים יום, וה"ה בשם שינוי לא סמך הר"פ לענין זה על סברתו, עכ"ד שם:
ומלבד שאין זה מדרך הראשונים כלל לספק בסברת עצמם, ולעשות פשרות, לסמוך על סברתם בזה ולא בזה, אף גם כבר כתבתי למעלה, דאין שום הכרח מש"ס ופוסקים גם בשם שמשנה אותו האדם בעצמו, וקצת קרו לי' בשם השינוי, שלא להזכיר אותו השם בגט כלל, כשלא הוחזק בו ל' יום, ואדרבא הסברא נותנת דהוי שם מיד, כשמיעוט קורין לו בו הוי שם טפל, וברובא קרו לי' בו הוי שם עיקר, ואף את"ל דשם שמשנה אותו הוא בעצמו לסבה שאינה חזקה כ"כ, עדיין לא הוחזק בו כלל בתוך הל' יום, אבל בשם שנשתנה וניתן לו מחמת חולי, פשיטא דהוי שמו מיד, ואין צריך עוד שום חזקה אחרת להחשיבו לשמו, ולא נופל הוא כלל לענין זה משם של גר שנתגייר, וכמו שהארכתי לעיל בכל זה מילתא בטעמא:
וזה דבר פשוט מאוד דשם השינוי שמ"ח הוי שמו מיד, לא הוצרכו הראשונים ז"ל לחדש בו דבר, אלא דעיקר החידוש של הקדמונים בזה הוא, דזה השם נחשב לעיקר אף דרק המיעוט קורין לו בו, אמנם יען כי שם העלי' והחתימה הוא יותר עיקר, אף משם השינוי שע"י חולי, לכן יש להסתפק באיש המגרש בחליו, דעדיין לא נודע באיזה שם יעלה ויחתום, אם להחשיב גם שם השינוי לעיקר, או לא, וכנ"ל:
וכל דברי רבותינו ז"ל הנ"ל שרירין וקיימין, דשם השינוי שמ"ח הוי עכ"פ שמו מיד, וכן הוא מסקנת התורת גיטין בסי' קכ"ט ס"ק כ"ד כהח"מ והג"פ, דשם השינוי שמ"ח הוי שמו מיד, ומ"ש שם מקודם דהב"ש פליג ע"ז, במחכ"ת אין כאן שום פלוגתא בזה, ודברי הב"ש הם ענין אחר לגמרי, וכאשר יתבאר עוד לפנינו בעזה"י, גם מ"ש שם דנראה דכל שם שלא החזיקו שלשים יום לא הוי שם כדמוכח בפ' ג"פ, עכ"ל, כבר כתבתי לעיל דמפ' ג"פ אין שום הכרח כלל לזה, ושאדרבא יותר נוטה מצד הסברא דהוי שמו מיד אם קרו לי' בו, אמנם בשם שמ"ח גם התו"ג מסיק שם דהוי שמו מיד, וכנ"ל, אלא דכל הספק הוא, אם יש לחשבו לעיקר באיש, גם כשעדיין לא עלה וחתם בו, או לא, וכנ"ל:
אמנם בזה נחלקו הג"פ והחלקת מחוקק, דהג"פ בס"ק צ"ג שם ס"ל, דדוקא כשכבר נתפרסם שם השינוי בעיר ע"י שעברו ג' או ד' ימים מיום השינוי, אז יש לספק אם לכתוב אותו לעיקר, אף שעדיין לא עלה וחתם בו, אבל מיד אחר השינוי, שלא נתפרסם עוד שם השינוי בעיר, פשיטא דלא הוי אלא שם טפל, וכשמגרש אז אין צריך לכתוב אלא גט אחד בלבד, בשם הראשון לעיקר ועל שם השני דמתקרי, ואם כתב בו רק שם השני לבד, דינו כמו כתב בו שם הטפל, דאם כתב בו גם וכל שום פסול, כמ"ש שם ס"ב, ובלא וכל שום, להרמ"א שם ס"א כשר, ולהב"ש שם ס"ק ג' פסול, ולהג"פ שם ס"ק ח' בשעת הדחק ואיכא עיגון גדול יש להקל, עיי"ש:
אבל החלקת מחוקק שם סוף ס"ק א' ס"ל דגם במגרש ביום השינוי יש ספק של הב"י איזה שם הוא עיקר, וצריך ב' גיטין, ואם כתב רק שם השינוי דינו כמו כתב בגט שם שהוא ספק טפל ספק עיקר, דאף אם כתוב בו ג"כ וכל שום יש להכשיר מכח ס"ס, ספק שהוא עיקר, ואת"ל שהוא טפל דילמא העיקר כהפוסקים שמכשירים בכתב שם הטפל עם וכל שום, וכמ"ש בג"פ שם סוף ס"ק צ"ג ס"ס זו בכתב שם השני וכל שום לאחר ג' או ד' ימים, ולדעת הח"מ מיד בו ביום יש ס"ס זו, דמיד לאחר השינוי יש ספק לדעתו אם שם השני עיקר באיש, וכנ"ל:
ולפענ"ד נראה עיקר בזה כהחלקת מחוקק, דלא בעינן דוקא פירסום שם השינוי שמ"ח במשך איזה ימים דמיד בו ביום שנשתנה השם בביהכ"נ ובציבור אין לך פירסום גדול מזה, וכמ"ש הח"מ שם בלשונו הצח, דהיום סמכוהו באשישות, והוא צריך לתשועת ד', והכל יודעין בשם זה, ואין לך חניכה מפורסמת מזו, עיי"ש בח"מ:
ומה שהוציא הג"פ חילוק זה בין מגרש ביום השינוי ובין מגרש לאחר ג' או ד' ימים מתשובת הב"י, עיי"ש, תמהני מאוד דאין שום הכרח כלל לזה משם, ואדרבא יש להוכיח משם כדעת הח"מ, כי הב"י נשאל שם על אותו נידון שבתשובות מבי"ט, בגט שנכתב אחר שעה משינוי השם, ולא ידעו המסדרים משם השינוי, וכתבו בהגט שם הראשון וכל שום דאית לי', ויש חכמים שפסלו אותו מב' טעמים, חדא כי אחר ששינוי שמו בבית הכנסת אין לך פירסום גדול מזה, ועוד דשינוי השם מחמת חולי חשוב עיקר אע"ג שלא נתפרסם, והב"י השיב להכשיר הגט, מטעם שיתבאר לקמן, ובתוך דבריו כתב וז"ל, ומ"ש הפוסלים כי יש חילוק בין מי שנשתנה שמו מ"ח וכו', חילוק זה אין לו רמז בשום מקום, עכ"ל תשובת הב"י, וכתב הג"פ לפרש דר"ל דחילוק זה שכתבו דשינוי השם שמ"ח חשוב עיקר אע"ג שלא נתפרסם אין לו רמז בשום מקום, אלא גם שינוי השם שמ"ח כל זמן שלא נתפרסם לא הוי אלא טפל, ומחמת זה הוכרח הג"פ לפרש, דמ"ש בב"י דבמגרש בחליו יש ספק איזה שם הוא עיקר, ע"כ מיירי שעברו ג' או ד' ימים מהשינוי, ובתוך כך נתפרסם השם, עיי"ש:
אבל תמהני למה הוצרך לזה, דהלא הב"י בתשובה לא השיג אלא על החילוק שכתבו הפוסלים בשינוי השם שמ"ח, והיינו דאף שלא נתפרסם חשוב עיקר, וע"ז השיג הב"י וכתב דאין לזה רמז בשום מקום, ונפקא מינה באם אירע ששינו שם החולה בביתו בלא ציבור, כגון בכפר וכדומה, דלא חשוב שם השינוי הזה לעיקר כל זמן שלא נתפרסם, מאחר שלא נעשה בפרסום, ודינו כמו שינה שמו מחמת מרדין וכדומה, [עיין בג"פ שם ס"ק צ"ב ובמה שכתבתי בגליון התו"ג בזה] אבל על מה שכתבו הפוסלים בטעם הראשון, דמאחר ששינו שמו בביהכ"נ אין לך פירסום גדול מזה, ע"ז לא נחלק הב"י שם כלל, וי"ל דגם הב"י ס"ל כן, כי טעמא דמסתבר הוא:
ולא עוד אלא דע"כ צ"ל כן בדעת הב"י, דאם הי' דעת הב"י דאין זה נקרא פרסום, א"כ הי' לו להכשיר הגט שם בפשיטות, מאחר דשם השינוי לא נתפרסם עדיין א"כ לא הוי אלא שם טפל, ושם הראשון דהכל יודעין אותו וקורין לו בו הוא העיקר, וא"כ גם לכתחלה יש לכתוב שם הראשון וכל שום דאית לי', ואם הי' כותב שם השינוי וכל שום הי' פסול, ולמה הוצרך הב"י שם לחדש דבר חדש כדי להכשיר הגט, והוא, דהואיל דלא ידעו כל העומדים שם בבית החולה בעת סידור הגט משם השינוי, הוי לי' בית החולה כמקום כתיבה ונתינה שאין מכירין בו אלא בשם ראשון, עיי"ש, ובאמת דלכאורה יש לפקפק בזה, חדא, דהלא בני ביתו של החולה דמסתמא הם שם בשעת סידור הגט ובפרט אשתו המתגרשת מסתמא יודעים המה משם השינוי, מיהו בזה י"ל דכיון דהמסדר וכל העומדים שם לא ידעו, א"כ לא הי' השם מפורסם שם בבית החולה שהוא מקום הכו"נ ודינו כשם טפל, ושפיר כתבו שם הראשון וכל שום:
ועוד לפי מ"ש בתשובת פני יהושע הובא בפתחי תשובה שם ס"ק ל"ד עיקר הלעז תלוי רק במקום דירת האשה, יען דכשתבוא להינשא במקום דירתה איכא לעז, עיי"ש, וא"כ הכא נמי כשתצא האשה מבית החולה ותרצה להינשא איכא לעז, ואולי דבכזה שהיא באותה העיר אשר יודעים משם השינוי, גם החולקים שם על הפנ"י מודו דחיישינן בזה ללעז של אותה העיר של מקום הנתינה, ואין להאריך בזה, והדבר יצא מפה קדוש של מרן הב"י ז"ל, ואין להרהר אחריו, אבל אם הוי ס"ל להב"י כמ"ש הג"פ, דביום השינוי לא חשוב עדיין פירסום לשם השינוי, א"כ בפשיטות הי' יכול להכשיר הגט, אף אם נקטינן כפשטות הדברים דכל העיר אשר הגט נכתב וניתן בה הוי מקום הכתיבה והנתינה, ואעפ"כ כיון דסידור הגט הי' ביום השינוי, דלא נתפרסם עדיין שם השינוי בהעיר, א"כ לא הוי אלא שם טפל, ושפיר כתבו שם הראשון וכל שום, דכך הוא עיקר דינו לכתוב כן, ואלו הי' כותב שם השינוי וכל שום הי' פסול, וכנ"ל, ולמה הוצרך בזה הב"י לחדש חדשות הזה, דרק הבית שכותבין ונותנין שם הגט הוי מקום הכתיבה והנתינה לענין זה, ולא כל העיר אשר מסדרין הגט בתוכה, מה שלא נראה כן מפשטות וסתימת דברי שאר הפוסקים בזה, הלא גם בלא זה הגט נכתב כהוגן, וכנ"ל:
אלא ודאי דגם דעת מרן הב"י בזה הוא כסברת הפוסלים, אשר כן הוא גם סברת הרב בעל תויו"ט והח"מ, דמאחר ששינו שמו בביהכ"נ אין לך פרסום גדול מזה, וא"כ מיד הוי שם השינוי עיקר, או מחמת חסרון העלי' והחתימה עכ"פ ספק עיקר ספק טפל, ולזאת בנידון דשם שכתבו לאחר שעה מהשינוי שם הראשון וכל שום, אין ההיתר פשוט כ"כ, וצריך לבוא בזה רק מכח ס"ס, ספק שם הא' עיקר, ואת"ל טפל שמא כהפוסקים המכשירים בכתב שם טפל וכל שום, וכמ"ש הג"פ שם בסוף ס"ק צ"ג, ולהיות כי אין היתר זה פשוט כ"כ במקום שיש חזקת אשת איש, לזאת המציא מרן ז"ל היתר אחר ע"י חדשות הנ"ל, שהוא יותר פשוט לפי דעתו הרמה:
וכן משמע להדיא מדברי תשובת הב"י שם דס"ל בזה כסברת הפוסלים הנ"ל, דז"ל שם כפי המובא בג"פ, דכיון דמסדר הגט וכו' לא ידעו משם הב' כלל, הו"ל בית החולה כמקום כו"נ שלא היו מכירים בו אלא בשם יצחק, ואדרבא אלו היו כותבין שם חיים [דהוא שם השינוי] דבקיאים בו במקום אחר הי' הגט פסול או בטל, עכ"ל, הרי דכתב להדיא על הנידון דשם, אשר נכתב הגט אחר שעה מהשינוי, דבקיאים בשם השינוי במקום אחר, והיינו ע"כ בתוך העיר, דנתפרסם שם השם ע"י מעשה רב שבביהכ"נ, וכן נראה מסתימת דבריו שבבית יוסף דמיירי גם במגרש ביום השינוי, ואעפ"כ מחשיב לי' לשם השינוי לספק עיקר ספק טפל:
ובפרט לפי דברי הב"י עצמו בתשובה, דהעיקר תלוי בבית החולה, אשר שם הוא מקום הכתיבה והנתינה ממש, וא"כ סתמא דמילתא כפי הנהוג שבעולם, שם בבית החולה מיד אחר השינוי נתפרסם שם השינוי לכל הנמצאים שם, וא"כ יש לכותבו לעיקר, אף אם לא הי' נתפרסם עדיין בעיר, דהא לפי שיטתו אין משגיחין בזה כלל על מה שהוא בהעיר רק על בית החולה שהוא מקום הכו"נ ממש, וכנ"ל, ואיך כתב הג"פ דהב"י ע"כ מיירי שעברו ג' או ד' ימים מהשינוי, כדי השוות דבריו שבב"י עם דבריו שבתשובה, דהא אדרבא לפי דבריו שבתשובה דעיקר מקום הכתיבה והנתינה הוא בית החולה, אשר שם ממש נכתב הגט וניתן, וכיון ששם נתפרסם שם השינוי מיד א"כ למה צריך עוד שיעברו ג' או ד' ימים עד שיתפרסם בהעיר, ומה לנו ולהעיר בזה, הלא העיקר בזה הוא בית החולה, ושם נתפרסם היטב מיד, ומהתימה על הג"פ בזה אף לפי שיטתו:
אמנם לקושטא דמילתא, כבר הוכחתי לעיל דאדרבא הב"י בתשובה ס"ל ג"כ כסברת הח"מ וסייעתו, דשם השינוי נתפרסם מיד גם בתוך העיר, דמאחר ששינו שמו בביהכ"נ אין לך פירסום יותר גדול מזה, ולפ"ז אפילו למאי דנקטינן כפשטות וסתימת דברי הפוסקים דמקום הכתיבה והנתינה היינו העיר אשר הגט נכתב וניתן בה, אעפ"כ אין צריך דוקא שיעברו איזה ימים מיום השינוי כדי שיתפרסם שם השינוי בהעיר, אלא דמיד אחר השינוי שבביהכ"נ אין לך פירסום בהעיר גדול מזה, ובאשה הוי שם השינוי עיקר מיד, ובאיש ספק עיקר:
וראיתי בתורת גיטין שם בס"ק כ"ד, שהביא על דברי הח"מ הנ"ל אשר כתב דכשמגרש ביום השינוי בשם השני לבד כשר, והביא התו"ג שם מ"ש הב"ש שם בסוף ס"ק ל"ה, דכשמגרש בחליו צריך ב' גיטין, ואם כתב שם הראשון לבד כשר, הא גירש בשם השני פסול, ודלא כהח"מ שהכשיר בשם שני לבד, עכ"ד התורת גיטין, ועיי"ש
ומה מאוד נפלאתי על כבודו הגדול בזה, וכי מה ענין דברי הב"ש שם לנידון של הח"מ הנ"ל, דהב"ש לא איירי שם אלא בנשתקע שם השני בחליו, והיינו דעבר משך איזה זמן מיום השינוי ולא קרו לי' רק בשם ראשון לבד, ולא בשם השני כלל, דבכה"ג מיירי שם בכל אותו הס"ק, עיי"ש היטב, וכתב שם בסוף הס"ק, דבמגרש בחליו, בכה"ג דנשתקע שם השני, צריך ב' גיטין, דאולי יתפרסם עוד שם השינוי לאחר שיבריא, שיעלה לס"ת ויחתום בו, מיהו אם גירש בשם הא' סגי, דלא גרע מחניכתו, אבל גירש בשם הב' פסול, כיון דלעת עתה הוא נשתקע, [ואף אם כתבו בגט אחד בצירוף שם הראשון פסול בזה, כמ"ש הב"י בחיים ביבאנט, ואולי יש לחלק, ואין להאריך בזה פה] אבל בלא נשתקע שם השני ומגרש בחליו, מזה לא איירי הב"ש שם כלל, ופשיטא דהב"ש ס"ל בזה כהב"י, דשם השינוי הוא ספק עיקר ספק טפל, יען דחסר לו עדיין העלי' והחתימה בו, ומחמת הספק איזה שם להקדים בהגט צריך ב' גיטין, וזה הובא בב"ש שם סוף ס"ק ד', עיי"ש, וא"כ י"ל דגם במגרש ביום השינוי ס"ל להב"ש כהח"מ, דהוי שם השינוי ספק עיקר ספק טפל, דכיון ששינו שמו בביהכ"נ אין לך פרסום גדול מזה, ואעפ"י שעדיין לא הוחזק כלל בשם השינוי, לא זה מקרי עקירתו ושקועו, וכמ"ש רבינו בעל התוי"ט שם בח"מ הנ"ל, וכיון דהוי שם השינוי ספק טפל ספק עיקר, ממילא אם כתב שם השינוי לבד, בין בלא וכל שום ובין עם וכל שום, יש להכשיר מטעם ס"ס, ספק עיקר ספק טפל, ואת"ל טפל, שמא העיקר כהפוסקים המכשירים בכתב שם הטפל לחוד, ואפילו עם וכל שום, ואין שום הכרח כלל דהב"ש יחלוק על זה, ויש לתמוה על רבינו הגאון התו"ג שלא הבדיל בין הנושאים האלה, כי הגם שהם שמות שוים, מגרש בחליו בשניהם, אבל הם גופים מחולקים, שבזה נשתקע שם השני, ובזה לא נשתקע, וכנ"ל: