מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ז · ענף ה
ובזה נחזור אל דברי התורת גיטין הנ"ל בענף ג', דכיון שנתבאר דאין תועלת כלל לשם הנשתקע במה שכותבין שם הנקרא בו דהוי מתקרי או דאתקרי שם הנשתקע, והוי כאלו לא נכתב אלא שם הנקרא בו לחוד, א"כ גם דרך הזה שכתב בביאורים שם לכתוב ב' גיטין, באחד שם הנקרא בו לבד ובהשני שם הנקרא בו דאתקרי שם הנשתקע, גם דרך הזה אינו עולה יפה, דמה בצע בהגט הב' כיון דאין בו תועלת כלל לשם הנשתקע, ולא הוי אלא כגט הראשון שאין כתוב בו אלא שם הנקרא בו בלבד, והגם שכתב הג"פ בשם גדולי ירושלים שכתבו כן בגט שהי' נשתקע שם הראשון, מ"מ הם ז"ל לא כתבו אלא גט אחד, ומהיות טוב הזכירו בו ג"כ שם הנשתקע בלשון עבר, דאתקרי, דזה אינו מזיק, והעיקר הי' אצלם דדי בגט אחד בשם הנקרא בו בלבד, וכמש"ל, אבל לחוש לשם הנשתקע ולכתוב ב' גיטין, באחד שם הנקרא בו בלבד, ובאחד שם הנקרא בו דאתקרי שם הנשתקע, זה הוא טירחא שלא לצורך כלל, דממ"נ, אם יש בנוסח זה תועלת להזכרת שם הנשתקע, הי' די בגט הב' לבד, דזה ודאי אינו מזיק בשום צד כיון דכותב לשון עבר, וכנ"ל, אלא דכבר הוכחתי מהראשונים ז"ל דאין שום תועלת בזה לשם הנשתקע במקום שצריכין לחוש לו, ובאמת לא הוי אלא כלא כתב רק שם הנקרא בו בלבד, וכנ"ל, והיינו ממש כגט הראשון, וא"כ מה העבודה הזאת לנו, להטריח את המגרש החולה שמגרש בחליו, ליתן ב' גיטין על לא דבר, דבאמת ב' הגיטין הם רק בשם הנקרא בו בלבד, וכנ"ל:
אמנם לפי הדברים הנ"ל, אם נרצה לכתוב בכזה באמת רק גט אחד בשם הנקרא בו דאתקרי שם הנשתקע, שפיר דמי, דהגם דאין זה מועיל לשם הנשתקע, אבל עכ"פ ג"כ אינו מזיק להגט, כיון דהוא בלשון עבר, וכמו שעשו באמת כן גדולי ירושלים שהביא הג"פ, וכנ"ל:
אבל באמת יש מקום לומר דלא יתכן כלל לעשות כן. דהא כבר כתבתי לעיל דהגירסא הנכונה בדברי הרמ"א בסט"ז הנ"ל היא כמו שכתוב לפנינו, דכשהוא רגיל בב' השמות כותבין על הטפל דאתקרי באו, וכשאינו רגיל בשם הטפל כותבין עליו דמתקרי במ"ל ולכאורה דברים הללו נפלאים, דהא אדרבא דאתקרי משמע לשעבר, ודמתקרי הוא לשון הוה, וכמו שעמד ע"ז הג"פ, וכנ"ל:
אמנם בתשובת בית אפרים סי' פ"א הנ"ל ביאר יפה טעם הי"א אלו, והוא דהגם דהלשון דאתקרי בא' הוא לשון עבר, שנקרא כן מאז, מ"מ משמעותו הוא דנמשך השם מאז שניתן לו השם עד עתה, ומביא שם ראיות לזה, עיי"ש, וזה הוא שנמצא בתרגום מגילת אסתר על מרדכי אתקרי ועל אסתר הוו קרין לה, ואין הפירוש שמקודם היו קוראים אותם כן ועתה לא, שהרי גם עתה נקראים מרדכי ואסתר, אלא הפירוש הוא שנקרא להם שם זה ונמשך עד עתה, ואין הפירוש של דאתקרי "וואס ער איז געווארען געריפען", אלא שוואם מען האט איהם איין נאהמען געגעבען", כמו ויקרא שמו יעקב, וכדומה, שפירושו נתינת השם, ובהיות כן אם כותב בגט דאתקרי פלוני, ע"כ לא בא להודיענו רק מה שהי' בזמן העבר לבד, שנקרא כן מקודם, דמה דהוה הוה, ומה בא להודיענו בזה, אלא ע"כ ר"ל שנתנו לו מקודם שם זה ונמשך השם עד עתה שלא פסקו מלקרות אותו בשם זה, וזה הוא שפיר ברגיל והוחזק גם בשם השני, אבל כשאינו רגיל בשם השני, רק שנקרא בו לפרקים, כשבעל הלשון רוצה להשכיל את הקורא שיבין מלשונו שנקרא כך רק לפרקים, לא יספיק לזה לשון דאתקרי, כי מניין ישכיל הקורא שאין נקרא בו בקביעות, לכך כותבין דמתקרי, שהוא משקל בינוני, שמתפרש "וואס ווערט געריפפען", והיינו שלפעמים נקרא כך ולא בקביעות, וזה מורה שכך הי' שמו לקביעות מתחלה אבל לא עתה, שלא נקרא בו עתה אלא לפרקים, עכת"ד הבית אפרים שם:
ובזה מיושב מה דאיתא בתרגום שם, דניאל דמתקרי התך, והקשה הט"ז שם בס"ק כ"ו, דהא שם התך הי' רגיל, לפי שכל דברי המלכיות נחתכים על פיו, עיי"ש, ולפי הנ"ל דהפירוש של אינו רגיל אינו דנשתקע, אלא דלא נקרא בו בקביעות רק לפעמים, א"כ נראה דעיקר השם שנקרא בו בקביעות בודאי הי' דניאל, כי שם התך הוא רק שם התואר, ומסתמא לא נקרא בו אלא לפרקים, ובזמן כתיבת התרגום בודאי הי' שם הקביעות דניאל, ושם התך רק לפרקים, בפורים וכדומה, וכמו שהוא גם היום, וא"כ שפיר כתב התרגום דמתקרי התך, שפירושו דלפעמים מתקרי כך, ומ"ש בסדר גיטין שהביא הט"ז שם, דמתקרי במ' כלומר שכך הי' שמה מתחלה אבל לא עתה, עכ"ל, ר"ל שמתחלה הי' נקבע שמה כך, אבל עתה אינו שמה בקביעות, אלא לפעמים נקראת כך, והתבונן בלשונו, שלא כתב שכך נקראת מתחלה אבל לא עתה, כי זה הי' מבואר הביטול, דאדרבא דמתקריא במ' משמע דעתה נקראת כך, כי הוא לשון הוה במשקל בינוני, אלא כתב שכך הי' שמה מתחלה אבל לא עתה, וכוונתו על קביעות השם, וכנ"ל:
ולפי הדברים האלה לא יתכן כלל לכתוב גט אחד בשם הנקרא בו דאתקרי שם הנשתקע, דהא לשון זה משמע שניתן לו זה השם וגם עתה הוא עדיין שמו בקביעות, וכנ"ל, ואיך נוכל לכתוב כן בפשיטות בגט אחד, דהא אדרבא אנן נקטינן יותר לעיקר דשם הנשתקע שוב אינו שמו כלל, וכנ"ל:
אלא דלפ"ז שוב יש מקום לכאורה לדברי התורת גיטין, לכתוב ב' גיטין, באחד שם הנקרא בו לבד, ובאחד שם הנקרא בו לעיקר ועל שם הנשתקע דאתקרי, ולא מטעמי' דהתו"ג הואיל דאתקרי מורה על לשעבר, אלא אדרבא דאתקרי מורה דגם עתה הוא שמו, וכנ"ל, ולכך אין לכתוב כן בגט הא', דהא באמת נקטינן לעיקר דשם הנשתקע לא הוי שמו, אבל בגט הב' שפיר כתבינן כן, לחוש לשם הנשתקע, דלמא הוי עדיין שמו, וא"כ לפ"ז שפיר כותבין פלוני שם הנקרא בו דאתקרי שם הנשתקע, דזה מורה דניתן לו זה השם והוא גם עתה שמו, וזה אמת לפי הצד הזה דשם הנשתקע עדיין חשוב שמו, דהא אינו כותב בו דמתקרי, לומר דגם עתה נקרא כך, דזה אינו אמת, אלא כותב בו דאתקרי, לומר דניתן לו זה השם מאז וגם עתה הוא שמו:
והגם דחזינן דאפילו כשקצת קורין לו זה השם רק שאינו רגיל בו שוב לא כותבין דאתקרי, דלא יהי' מורה על קביעות זה השם, וא"כ מכש"כ כשלא נקרא בזה השם כלל דאין לכתוב לשון דאתקרי, אף לפי הצד דעדיין חשוב שמו, דהא זה מורה על קביעות השם, מה שאינו כן בנשתקע, בשום צד, מ"מ י"ל דלשון דאתקרי אינו מוכרח דוקא דמורה על קביעות השם, אלא דמורה דעדיין יש לו זה השם שניתן לו מאז, וכנ"ל, ונוכל לפרש אותו שהוא עדיין שם קבוע, גם נוכל לפרש אותו שאינו שם קבוע, אלא שכשאינו רגיל ועכ"פ נקרא לפעמים בשם זה, כיון שיש לנו עצה לברר הלשון בתיבת דמתקרי, דהיינו דמתקרי רק לפעמים ולא בקביעות, ולזה אין כותבין לשון סתום דאתקרי, שיש לפרשו ג"כ על שם קבוע, אלא דמתקרי, לשון מבורר, אבל כשלא נקרא בו כלל, דאי אפשר לכתוב לשון דמתקרי, דהא אינו נקרא בו כלל, ע"כ צריך לכתוב לשון דאתקרי, דיש לפרשו ג"כ על שם שאינו קבוע שיש לו עתה, וכנ"ל:
אבל באמת אחר העיון בזה אין נראה כן, דבאמת לשון דמתקרי אינו מוכרח דוקא לפרשו דמתקרי כן רק לפעמים, דשפיר סובל זה הלשון לפרש אותו ג"כ דמתקרי כן בקביעות, וע"כ צ"ל דלכך באינו רגיל כותבין דמתקרי ולא דאתקרי, משום דאתקרי מורה דוקא דהשם הזה עדיין נקרא בו בקביעות כמו שנקרא בו מאז, ולכך כשלא נקרא בשם זה בקביעות א"א לכתוב דאתקרי, רק דמתקרי, דיש לפרש ג"כ לשון זה דמתקרי בו לפעמים, וגם כי יהי' הכרעה ע"ז דהפירוש הוא דמתקרי בו לפעמים, דאם בקביעות הי' לו לכתוב דאתקרי, שהוא לשון מבורר על שם שנקרא בו בקביעות, וכנ"ל, וע"כ דלא מתקרי בו רק לפעמים. וכן משמע שם בלשון סדר גיטין שהביא הבית אפרים שם להמעיין היטב, עיי"ש שכתב דדוקא וכו' דהוחזקה בב' שמות אסתר והדסה שייך לכתוב דאתקריא בא' וכו' אבל וכו' וחד אינו רגיל וכו' עייש"ה ודוק, וכיון שכן דלשון דאתקרי מורה על שם שנקרא בו בקביעות דוקא, א"כ א"א לכתוב כלל על שם הנשתקע דאתקרי אף לפי הצד דעדיין חשוב שמו, דעכ"פ לא עדיף משם שנקרא בו לפעמים דא"א לכתוב עליו דאתקרי, וכנ"ל:
וגם דהוי מתקרי א"א לכתוב, דזה ג"כ משמעותו כמו דאתקרי, שנתנו לו זה השם והוא עדיין עכשיו שמו בקביעות, תדע דהא גבי אסתר כתב בתרגום שם, אסתר הוו קרין לה, ומזה הוציא בסדר גיטין הנ"ל דלשון זה מורה על שם שקורין בו בקביעות, וכנ"ל, וא"כ גם בגט הב'. שכותבין לחוש לשם הנשתקע א"א לכתוב על שם הנשתקע דאתקרי או דהוי מתקרי, כיון דזה מורה על שם שקורין בו בקביעות, וזה אינו אמת אף לפי הצד דשם הנשתקע חשוב שמו:
ומה גם דהא חזינן דלא נהוג עלמא כהי"א הנ"ל שהביא הרמ"א, ואין כותבין בשום גט דאתקרי בא', אלא רק דמתקרי במ', בין שהשם השני רגיל ובין שאינו רגיל, וכמ"ש הט"ז דכל הפוסקים לא חלקו בזה, וגם הלבוש לא הביא זה, גם הרש"ל לא חילק, עיי"ש, והיינו משום דבאמת לשון דמתקרי כולל הכל, בין שנקרא בקביעות או רק לפעמים, וכנ"ל, וס"ל נמי דלשון דאתקרי פשוטו מורה על העבר, שהי' נקרא בזה השם מאז, אבל אינו מוכרח מזה דעדיין יש לו זה השם, ובגט בעינן שיכתוב בו שמו ושמה של עכשיו, ולא מהני מה שנקרא מקודם, וכנ"ל, והגם דמהתרגום מוכח כנ"ל, מ"מ בגט בעינן לשון מבורר שיהי' מובן לכל, ובתשובת הריב"ש סי' נ"ז שם אף שצידד להכשיר הגט הואיל דיש לפרש לשון הדרה מלעיל, שכבר היתה דרה, מ"מ לא רצה לסמוך על דעתו, יען דרובא דעלמא מן ההמון יבארו הלשון מלרע, שדרה עכשיו, עיי"ש, ומכש"כ בנ"ד, שעד שבא הבית אפרים והשכיל אותנו ברז הזה, הי' גם גדולי ישראל מפרשים בפשיטות הלשון של דאתקרי או דהוי מתקרי דהיינו שהי' נקרא כן מקודם ולא עכשיו, עד שהגיהו עי"ז בהרמ"א, וגם עשו מעשה לכתוב בשם הנשתקע דאתקרי, ורק גט אחד, יען דהי' פשוט להם דהלשון הזה אינו מורה כלל דיש לו זה השם גם עכשיו, וכנ"ל, וא"כ פשיטא דאין לכתוב בגט לשון זה דאתקרי כשנקרא בזה השם, דאין זה לשון מבורר כלל אף לחכמים דעדיין יש לו זה השם, ולכך נהגו העולם לכתוב בכל גיטין דמתקרי במ' על שם הטפל, באין שום הפרש, וכנ"ל:
ולפ"ז ממ"נ אין שום מקום בשם הנשתקע ליתן ב' גיטין ולכתוב בגט הב' דאתקרי או דהוי מתקרי על שם הנשתקע, דאם נפרש לשון זה כהבנת כל העולם, שהי' נקרא כן מקודם ולא עכשיו, א"כ אין בזה שום תועלת לשם הנשתקע, וכאלו לא הי' כתוב בו אלא שם הנקרא בו לבד, והפוכי מטרתא למה לי, להטריח בכדי ליתן ב' גיטין שוין, וכנ"ל, ואם נפרש לשון זה כמ"ש הבית אפרים בשם הס"ג, שניתן לו זה השם מאז וגם עוד עתה הוא שמו בקביעות, א"כ אדרבא עוד מזיק זה להגט, שאין זה אמת אף לפי הצד דשם הנשתקע עדיין הוא שמו, וכנ"ל:
וכיון שנתברר לנו דאין שום עצה להכניס או לרמז שם הנשתקע עם שם הנקרא בו בגט אחד באופן שיהי' בזה תועלת לשם הנשתקע ולא יזיק להגט, ומשו"ה הר"פ דרצה לחוש לכתחלה לשם הנשתקע לא הי' לו שום עצה אחרת בזה אלא לכתוב ב' גיטין, בכל גט רק שם אחד, ונתן שניהם ביחד לשם גירושין, שתתגרש בזה לבד ובזה לבד, בשניהם כאחד, וכמ"ש בתחלת דברינו מלתא בטעמא, ומאחר שלדידן אי אפשר לעשות כזאת, דחיישינן לדעת התו' דזה פסול משום ב' ספרים, וזולת דרך הזה של הר"פ אין בכל הדרכים הנ"ל שום תועלת, ואדרבא עוד יזיקו, וכנ"ל באריכות, וא"כ שפיר עשה הלבוש שהשמיט לגמרי חומרא זו ליתן ב' גיטין בשם הנשתקע, דלדידן אין שום מקום לזה, וא"כ אף במגרש בחליו ולא נקרא בשם השני רק בשם הראשון, ע"כ צריך להעמיד הדבר על עיקר הדין, ולהסתפק עצמינו בגט אחד בשם הנקרא בו בלבד:
ובלא כל הנ"ל, כיון שגם לדעת היש מי שמצריך ב' גיטין הוא רק לכתחלה, ואם כתב גט אחד בשם הנקרא בו לבד כשר גם לדעת זו, דלא גרע עכ"פ זה מחניכתו, דליש פוסקים כשר גם לכתחלה, והמחבר הביא דעה זו בלשון ויש מי שמצריך, לומר דהיא דעה יחידית, לא מצא לה חבר בפוסקים, וכנ"ל, וכיון דקיי"ל דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, נראה ודאי דנידון כזה מה דבדיעבד ודאי כשר אליבא דכ"ע, ואפשר דאף לכתחלה, דהא יש פוסקים המכשירים בחניכה המפורסמת אף לכתחלה, ואף להרמב"ם דלא מכשיר אלא בדיעבד, י"ל דהיינו דוקא חניכתו, דאינו שם גמור, אבל כמו בנ"ד דהוא שם גמור והכל קורין לו בו, אולי גם להרמב"ם מגרשים בו אף לכתחלה, אף אם נימא דיש לו עוד שם אחר, דהיינו שם הנשתקע, א"כ נראה דכל כה"ג אין כאן דוחק כ"כ להיות מוכרח בזה ליתן ב' גיטין לצאת ידי חובת שם הנשתקע:
והגם דבש"ע הביא בזה דעת היש מי שמצריך ליתן ב' גיטין, מ"מ כבר תברי' הרמ"א לגזיזי', במה שכתב בסעיף שאחריו דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, וזה לא מקרי דוחק, וכנ"ל:
וכן כתב הט"ז שם ס"ק ל"ה דמטעם זה אין לתת ב' גיטין נשתקע דאין זה דוחק, עיי"ש, ואפשר דזה הי' ג"כ טעמו של הלבוש אשר השמיט לגמרי דעת היש מי שמצריך:
אשר על כן מכל הנ"ל נראה לפענ"ד ברור, דלענין הלכה אף באיש המגרש בחליו, ולא נקרא כלל בשם הב' רק בשם הא', אין לכתוב אלא גט אחד בשם הנקרא בו לבד, וגם אין להתחסד בזה לכתוב על השם שלא נקרא בו דאתקרי או דהוי מתקרי, דהא לפי הי"א שברמ"א וכפי שהסביר בתשובת בית אפרים הנ"ל, לשון זה מורה דגם עתה עדיין הוא שמו בקביעות, וכנ"ל, וא"כ מזיק זה להגט, וגם אפילו לפי הבנה הפשוטה דזה הוא לשון עבר, שהי' נקרא כן מקודם ולא עתה, אעפ"כ עכ"פ אין בזה תועלת לשם הנשתקע, וכנ"ל, וכיון דזה הוא רחוק משכר וקרוב להפסד אין לכתוב אותו כלל, רק השם הנקרא בו לבד, וכן אין לכתוב דמתקרי על שם הנקרא בו כדי לרמז בזה את שם הנשתקע, כי גם זה, תועלת בודאי אין בו, ואולי עוד יוכל להזיק, וכנ"ל בארוכה, ולזאת אין לכתוב בזה אלא בפשיטות אנא פלוני שם הנקרא בו לבד, ולא תוסיף פן תגרע:
הכלל העולה מכל הנ"ל:
א. דבאיש שנשתנה שמו מחמת חולי, ועמד מחליו ולא נקרא כלל בשם השני, רק בשם הראשון בלבד, וגם עולה לס"ת וחותם רק בשם הראשון, בזה גם הר"פ לא מצריך ב' גיטין, אלא גט אחד בשם הראשון בלבד, וזה הוא אליבא דכ"ע, בין לתירוץ הב' של הבית יוסף, ובין לתירוץ הראשון של הב"י:
ב.
ובמגרש בחליו, ולא נקרא כלל בשם השני, רק בשם הראשון בלבד, בזה הצריך הר"פ ב' גיטין, אחד בשם הראשון בלבד, ואחד בשם השני בלבד, ונתן שניהם יחד, שתתגרש בזה לבד ובזה לבד, בשניהם כאחת:
ג.
ובאשה שנשתנה שמה מ"ח, בין שמתגרשת בחליה, ובין שעמדה מחליה, ואינה נקראת כלל בשם השני, רק בשם הראשון, וכן באיש שמת מחליו זה, והי' נקרא רק בשם הראשון, לא בשם השני כלל, ובנו בא אח"כ לגרש, תלוי בשני תירוצי הב"י, דלתירוץ הראשון צריך ב' גיטין בב' שמות, דהיינו בכל אחד שם אחד, וכנ"ל, ולתירוץ הב' אין צריך בזה ב' גיטין רק גט אחד בשם הראשון בלבד:
ד.
וכן בנשתקע שם הראשון לגמרי, כתב הב"י דלדעת הר"מ מלוניש צריך ב' גיטין, בזה שם אחד ובזה שם אחד, ונותן שניהם יחד, שתתגרש בשניהם, וכנ"ל, ובזה אין חילוק בין איש ובין אשה, ואפילו כשגם. עולה וחותם רק בשם הב' צריך לפי דעת הר"מ מלוניש ב' גיטין:
ה.
והב"ש פסק, דבין נשתקע שם הראשון ובין נשתקע שם השני בין באיש ובין באשה, בכל אופן אין צריך ב' גיטין, וסגי בגט אחד בשם הנקרא בו בלבד, אלא רק באיש המגרש בחליו, ולא נקרא כלל בשם הב', רק בשם הראשון בלבד, דעדיין עומד להתברר ע"י העלי' והחתימה אח"כ, בזה צריך ב' גיטין, ואני כתבתי דלפענ"ד זה שפסק הב"ש כן הוא ממש דעת המחבר בש"ע, ושאין להחמיר יותר ע"ז כלל:
ו.
אמנם הלבוש השמיט לגמרי דעת היש מי שמצריך ב' גיטין, וכתבתי בטעמו משום דלדידן אין שום מקום לב' גיטין בזה כלל, וגם כי הוציא כן מהש"ע עצמו, ובפרט מדברי הרמ"א, דלא קיי"ל בזה כהיש מי שמצריך, ולפ"ז גם באיש המגרש בחליו, ולא נקרא כלל בשם השני, רק בשם הא', אין כותבין אלא גט אחד בשם הנקרא בו בלבד, ואין להזכיר בו כלל שם הנשתקע, בשום אופן, לא בנוסח דמתקרי, ולא דאתקרי או דהוי מתקרי, וגם אין לכתוב דמתקרי על שם הנקרא בו, כדי לרמוז בזה את שם הנשתקע, רק כותב בפשוטו, אנא פלוני שם הנקרא בו, וכן נלפענ"ד להורות:
ז ונ"ל דמי שנשתנה שמו מ"ח, ומגרש בחליו, ולא נקרא כלל בשם הראשון, רק בשם השני, לא נחשב עדיין כלל שם הראשון לנשתקע, ויוכל לכתוב עליו גם דמתקרי, דהא לכאורה אף במגרש מיד אחר השינוי, קודם שהספיקו העולם לקרות אותו כלל בשום שם, הי' לנו לחשוב שם הראשון לנשתקע ונעקר, דהא המצלאין שינו שמו ברבים, ואמרו ולא יקרא עוד שמו כך אלא כך, ואין לך עקירה גדולה מזו, וכן הי' באמת סברת קצת חכמים בשו"ת המבי"ט סי' קכ"ה, הובא בחלקת מחוקק שם ס"ק א', אלא דשפיר כתב בזה רבינו בעל התוספת יו"ט שם, דכיון דחזינן דאף לאחר שינוי השם ואמרו ולא יקרא עוד וכו', אעפ"כ מעשים בכל יום שהעולם קוראין לו אח"כ בשם הראשון, מחמת ההרגל שמקודם, ולזה אף לאחר שאמרו ולא יקרא עוד וכו' לא חשוב עדיין שם הראשון נשתקע, וכותבין אותו או לעיקר או בלשון דמתקרי, כאשר יתבאר עוד לפנינו בעזה"י, משום דכל זמן שלא נשתקע בקריאה מפי העולם עדיין יש לחשבו לשם, ומתקרי כן, ובהיות כן אף אם עבר איזה זמן בחליו ואין קורין אותו כלל בשם הראשון, רק בשם השני, מ"מ עדיין לא נוכל לחושבו כלל לנשתקע, משום דבשלמא אם עבר איזה זמן בחליו לאחר שינוי השם, ולא קראו אותו כלל בשם השני רק בשם הראשון, בזה יש לחשוב שם השני לנשתקע, ואין לומר כלל דהגם דבני ביתו אין קורין לו בשם השינוי, מ"מ שמא העולם יקראו לו בו כאשר יבוא בחבורתם אח"כ כשיבריא, דזה אינו סברא כלל, דאם בני ביתו והמקורבים אליו הנכנסים אצלו לבקרו, אשר יודעים משם השינוי ומצפים לישועה ע"י השינוי, ואם הם אינם קורין אותו בשם השינוי, מחמת ההרגל של שם הראשון וכדומה, מכש"כ שהרחוקים ממנו כשיבוא בחבורתם שיקראו לו רק בשם הראשון מחמת ההרגל, ולא בשם השני כלל, כי מאין ימשוך הקריאה בשם השני להשוק אם נשתקע זה השם גם בביתו, [ורק יש קצת ספק אולי הוא עצמו יחזיק לו זה השם אח"כ בעלייתו לס"ת או בתתימתו, וכנ"ל בתירוץ הב' שבב"י] אבל אם עבר איזה זמן בחליו לאחר השינוי, ולא נקרא כלל בשם הראשון רק בשם הב', אפילו כבר עבר ל' יום, בזה לא הוי עדיין שם הראשון נשתקע כלל, כי עדיין יש לחשוב דהגם דבני ביתו והמקורבים אליו הבאים לביתו לבקרו אינם קורין לו רק בשם השני, מ"מ היינו דוקא הם, דיודעים היטב משם השינוי ורוצים להחזיקו כדי שיבוא התשועה עי"ז, אבל אם יבוא אח"כ בחבורת אנשים שאינם מקורבים עמו כ"כ, עדיין יקראו לו בשם הראשון, מחמת ההרגל שמקודם, ולכך עדיין לא נוכל לחשוב אותו לנשתקע, עד שיבריא וילך בין האנשים משך ל' יום, ואם אז יקראו לו כולם רק בשם השני ולא בשם הראשון כלל, אז הוי נשתקע, ולכן כשמגרש בחליו שפיר נוכל לכתוב על שם הא' דמתקרי, דהגם דלעת עתה שהוא כלוא בביתו לא מתקרי בו כלל, מ"מ אם הי' בא גם עתה בחבורת אנשים אחרים הי' קורין אותו בשם הראשון מחמת ההרגל, וכנ"ל, שפיר שייך לכתוב ע"ז דמתקרי, דהא גם בכל גיטין דכותבין על שם הטפל דמתקרי, וכי צריך הוא דוקא להיקרא כן בשעת כתיבת ונתינת הגט ממש, אלא כיון דידעינן שיש אנשים שקורין אותו כן, ואם הי' בא עתה בחבורתם הי' קורין לו כן, שייך לכתוב לשון דמתקרי, וא"כ ה"ה נמי בנ"ד, וזה ברור ופשוט לפענ"ד:
וגם בלא"ה נראה דאין מציאות כלל לזה דלא יהי' נקרא כלל בחליו בשם הראשון, דבשלמא בשם השני יש מציאות לזה, דסתמא דמלתא כשהוא עדיין, בחליו, כשמדברים ממנו בשוק שלא בפניו, מזכירין אותו בשם הראשון, מחמת ההרגל שמקודם, ואם גם בביתו לא קרו לי' כלל בשם השני רק בשם הראשון, ממילא הוי שם הב' נשתקע, דהא לא נקרא בו לעת עתה משום אדם, אבל כשהוא עדיין בחליו, וקורין לו בביתו רק בשם השני ולא בשם הראשון, מ"מ כשמדברים אודותיו בשוק שלא בפניו, ומזכירין אותו עדיין בשם הראשון מחמת ההרגל, וכנ"ל א"כ ממילא לא הוי עדיין שם הראשון נשתקע, וגם על הקריאה שלא בפניו שייך שפיר לכתוב דמתקרי, תדע דהא מעשים בכל יום דכותבין דמתקרי על שם הטפל של אבי המגרש או המתגרשת שמתו, וז"פ, ואין מציאות לשם הראשון שיהי' נשתקע בחליו, אם לא כשנמשך החולי זמן ארוך, ובתוך כך הורגל שם השני בפי כל, עד שכולם קורין לו רק בשם השני ולא בשם הראשון, אף האנשים מן השוק, וזה הוי באמת נשתקע, ודינו כמ"ש לעיל בשם הב', אך אין זה שכיח כלל להתרגל כ"כ בשם השינוי בחליו, עד שבכל העיר יקראו לו רק בשם השינוי, ולא בשם ראשון כלל, ולכן סתמא דמלתא כשמגרש בחליו עדיין לא הוי שם הראשון נשתקע, ויכולין לכתוב עליו דמתקרי, אף שלא נקרא כלל בביתו בשם הראשון, רק בשם השני בלבד, וכנ"ל: