אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ז · ענף ד

ענף ג

וראיתי בג"פ שם ס"ק צ"ז, שהקשה באמת על הפוסקים המצריכים שני גיטין בנשתקע שם השני או שם הראשון, והלא בגט אחד הוי סגי, לכתוב פלוני השם דקרו לי' השתא דהוי מתקרי או דאתקרי פלוני שם הנשתקע, וגם יש עוד עצה אחרת בזה, לכתוב אנא דמתקרי פלוני שם דקרו לי', וכן אנת אנתתי דמתקריא פלונית, דממילא מרומז בזה דיש ג"כ עוד שם אחר דלא מתקרו בי', וכמ"ש המהרי"ט בשם אבגלי, ומחמת זה פסק באמת בסוף הס"ק שם, דהגם דיש לחוש לשם הנשתקע, בין שנשתקע שם השני או הראשון, מ"מ בגט אחד סגי עפ"י אחד מהאופנים הנ"ל, עיי"ש:

[ויש שם בסוף הס"ק איזה חילוף שיטין, כי זה שכתב שם בסופו ואפשר דסגי וכו' שיכתוב שם המובהק לחוד ויכתוב דמתקרי פלוני וכו' עד והמעיין יבחר, עיי"ש, זה קאי ע"כ אלפני פניו בנשתקע שם אחד, דלא מצי קאי אדסמיך לי' במגרש בחליו אחר שנתפרסם שם השינוי ולא הוחזק עדיין, דהתם לא שייך לומר שיכתוב שם המובהק, דהא זה עיקר הספק שם איזה הוא שם המובהק, וע"כ דקאי אלפני פניו, וכנ"ל, ומהתימה על הגאון החיד"א ז"ל בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ל"ח סוף אות ט"ו שלא הרגיש בזה, עיי"ש]:

ואם אמנם לא נעלם ממני מיעוט ערכי, ומי אנכי לפצות פה נגד גדולים כאלה, אך יען כבר אמרו חז"ל יומא ט' ב' טובה צפורנן של ראשונים וכו', ואם רבותינו גדולי הראשונים ז"ל מבעלי התו', הרשב"א והר"פ אשר לאורם אנו הולכים, וכל רז לא אנס להם, וח"ו להעלות על הדעת כלל וכלל שהי' בהעלם מהם עצות קלות כאלה אם הי' מוצאים בהם איזה ממש, ואם הם לא בחרו בדרכים האלה, וכנ"ל, וכן הר"מ מלוניש שהובא בהקונדריסים, ובעל הקונדריסים עצמו שהוא רבינו הרשב"ץ כמ"ש בג"פ שם ס"ק צ"ז, והב"י והרמ"א, כלם לא כתבו אפילו הערה מדרכים האלה, יש לנו לחשוב בלי ספק כי הדרכים האלה אינם מתוקנים, לזאת ראיתי ונתתי אל לבי לישב ולהבין אפס קצת מעומק דעת הראשונים ז"ל בזה:

והנראה לפענ"ד בטעמם ונימוקם של רבותינו ז"ל הנ"ל, דס"ל דאין בדרכים הנ"ל גם שניהם שום תועלת לצאת על ידם חובת שם הנשתקע, כי לכתוב פלוני שם הנקרא בו דהוי מתקרי או דאתקרי פלוני שם הנשתקע אין בו שום תועלת לשם הנשתקע, כי הלא עיקר הספק בשם הנשתקע הוא, דאולי אף שאין נקרא בו עתה כלל מ"מ עדיין הוא שמו, וצריך להיכתב בגט, ובהיות כן מה בצע לכתוב דהוי מתקרי או דאתקרי פלוני שם הנשתקע, דמשמע לשעבר, ואיזה תועלת יש בזה, מה דהוי הוי, סוף סוף אין כתוב בו שמו הזה של עכשיו, והשם שהי' נקרא בו לשעבר שכתוב בו, לא נוכל להחשיבו כשם, רק כסימן בעלמא מי הוא המגרש, אותו האיש שהי' נקרא לשעבר כך וכך, ובגט הלא בעינן מדאורייתא שמו ושמה, ואם יכתוב בגט אני שבסימן מובהק פלוני מגרש אותך אנת אנתתי שבסימן מובהק פלוני, הגם דידעינן מתוך הגט מי הוא המגרש והמתגרשת, מ"מ פשיטא שאינו גט כלל, והוא מטעם דבעינן ספר כריתות, שיהא דרך ספירת דברים, וסיפור אינו רק שמו ושמה לבד, כמבואר כל זה בתורת גיטין שם ס"ק ט"ו, עיי"ש, וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דאנן חיישינן שמא השם הנשתקע הוא עדיין שמו גם עכשיו, ולזה אנו רוצים להזכירו בהגט בתוך הסיפורי דברים של הכריתות, א"כ אין מועיל עדיין לזה כלל מה שכותבין עליו דהוי מתקרי או דאתקרי לשעבר, דסוף סוף אין כתוב בו השם הזה בתורת שמו של עכשיו, כדרך ספירת דברים, אלא בדרך סימן, שהי' מקודם שמו כך וכך:

והגע עצמך, מי שנשתנה שמו לסבה קלה בעלמא, ושוב נשתקע שם השינוי מבלי יזכר ויפקד כלל, דלשם כזה ודאי אין חוששין, דעד כאן לא מצינו חשש לשם הנשתקע, אלא לשם שמ"ח להר"פ, וכן לשם הלידה להר"מ מלוניש, וזה הוא מחמת חשיבות של השמות האלה, כמ"ש בב"י, אבל בשם השינוי מחמת סבה קלה בעלמא שנשתקע לגמרי, פשיטא דלכ"ע אין חוששין לו, דהוא ברור דשוב לא הוי עתה שמו כלל, ואם האיש הזה כותב גט לאשתו ולא כתב בו אלא שם הנשתקע הזה, ובאופן הזה, אנא דהוי מתקרי פלוני שם הנשתקע, פשיטא דגט זה אינו כלום, דהא אין כאן שמו בגט כלל, ואפילו שם טפל לא, דזה שכתוב בו דהי' נקרא מקודם, אין זה רק סימן בעלמא מי הוא המגרש, אבל שמו שיש לו עכשיו אין כתוב בו כלל, דהא זה פשיטא דהשם הזה שהי' לו מקודם שוב אין לו עכשיו כלל, וכנ"ל, וא"כ לפ"ז, ה"ה אפילו בנשתקע שם הלידה שלו, או שם השינוי שמ"ח, אפילו למאן דחייש בשם כזה מפני חשיבותו, לומר דהגם דנשתקע מ"מ עדיין חשוב שמו, מ"מ אם כתב רק שם זה בהגט, ובסגנון זה, אנא דהוי מתקרי פלוני שם הנשתקע, אפילו לפי הצד דהשם הזה דקרו לי' מקודם ונשתקע, עדיין הוא שמו גם עכשיו, אעפ"כ לא נוכל לומר כלל דבגט הזה כתוב איזה שם שלו שיש לו עכשיו. אפילו שם טפל, דהא בהגט לא כתוב מפורש דהי' נקרא כן מקודם, מלידתו או מחמת חלי', רק דכתוב בו סתם דהוי מתקרי כן מקודם, וא"כ מזה הכתוב בהגט עדיין אין שום הכרת דגם עתה עדיין יש לו השם הזה, דכבר יכול להיות דלא הי' נקרא כן מקודם אלא לאיזה סבה קלה בעלמא, ואדרבא הדעת נוטה יותר לזה, מדנשתקע השם ונתבטל, ובאופן כזה שוב אין לו עתה השם הזה כלל, וכנ"ל, וכיון דאינו מוכח מתוכו דעדיין יש לו עתה השם הזה, וכבר הקדמנו דשמו הוא דוקא מה שנקרא בו עתה, וא"כ נמצא שבגט הזה אין כתוב בו שמו כלל, דזה שכתוב בו דהי' נקרא מקודם אינו אלא כסימן בעלמא מי הוא המגרש, ולא יותר, וכנ"ל, ולפ"ז כשאנו רוצים לעשות לכתחלה עצהיו"ט, לכתוב שם הנקרא בו לעיקר, ולחוש גם לשם הלידה או שמ"ח הנשתקע, ולהזכירו בהגט, אין בזה שום תועלת כלל להזכירו בלשון דהוי מתקרי, או דאתקרי, לא מבעיא לכתוב סתם דהוי מתקרי, או דאתקרי, כמ"ש גדולי אחרונים ז"ל הנ"ל, ולא לפרש בהגט דהוי מתקרי מלידה או מחמת חולי, בזה ודאי אין שום תועלת לשם הנשתקע, דהא כשנכתב בנוסח זה אין מוכח מתוכו כלל דעדיין יש לו גם עתה זה השם, וכנ"ל, וא"כ הוי כלא כתב בו שם הנשתקע כלל וכלל, דזה שכתוב בו שהי' נקרא כן מקודם אינו אלא סימן בעלמא, ולא שמו כלל, וכנ"ל:

ומכש"כ לפי מה דנקטינן לעיקר כפסק הב"ש, דאין חוששין לשם הלידה שנשתקע, וגם לא אפילו לשם מחמת חולי שנשתקע, אם לא שמגרש בחליו, דעתיד להתברר, וכנ"ל, א"כ אפילו יכתוב להדיא בהגט דהוי מתקרי מחמת חולי שם הנשתקע, ג"כ אינו מוכרח מזה דיש לו עדיין עכשיו זה השם, אפילו לפי הצד דשם הנשתקע כזה חשוב שמו, דגם אחר כל הכתוב בהגט, עדיין י"ל דאולי הי' נקרא כן מקודם מ"ח, ועתה כבר קם מחליו, ונשתקע השם הזה לגמרי גם בהעלי' והחתימה, דבאופן כזה שוב אין זה שמו כלל עתה, וכיון דאין זה מוכח מתוכו דגם עתה שמו כן הוא, ממילא הוי כאלו לא כתב בו שם זה כלל, וכנ"ל:

אלא אפילו למאן דס"ל, דבשם שמ"ח אפילו באינו מגרש בחליו, וגם אפילו בשם הלידה, חוששין לשם הנשתקע, וגם כותב בהגט להדיא, דהוי מתקרי מעריסה או מחמת חולי שם הנשתקע, דלכאורה י"ל דבזה לפי הצד דשם הנשתקע כזה עדיין חשוב שמו, כיון שכתב דהי' נקרא כך מעריסה או מ"ח, ממילא מוכח מתוכו דגם עתה זה הוא שמו, וא"כ שפיר דמי לכתוב כן, אבל באמת גם זה אינו, דכיון דבאמת לא נתברר זה כלל להר"פ ולהר"מ מלוניש דשם הנשתקע יהי' חשוב שמו כלל, אפילו שם שמ"ח או שם הלידה, ואדרבא יותר קרוב לודאי דלא הוי זה שמו כלל, וכמ"ש הרשב"א בקונדריסים בעובדא דרבקה חנה, אלא דהר"פ והר"מ מלוניש מיחוש חיישי לי', שמא עדיין הוא שמו, וכיון שכן, אפילו לפי הצד דחשוב שמו מדינא, אעפ"כ עכ"פ אין זה מוכח עדיין מתוך הגט אשר כתוב בו על שם הזה דהוי מתקרי, דזה הוי עדיין עתה שמו, ואין זה דרך סיפורי דברים, להזכיר השם באופן כזה, שלא יתברר מזה לשום אדם אם זה הוא שמו, ודוק:

ואפילו אם תמצא לומר דלהר"מ מלוניש לא הוי ספק כלל, ומיפשט פשיטא לי' דשם הלידה שנשתקע עדיין הוא שמו, וכמו דמייתי ראי' מיעקב, וגם תאמר דגם להר"פ הוי פשיטא לי' דשם מ"ח שנשתקע עדיין הוא שמו, וכמ"ש לעיל בענף א' דיש מקום לומר כן, אעפ"כ גם לדידהו אין שום תועלת לכתוב על שם הנשתקע דהוי מתקרי או דאתקרי, ואפילו לפרש בהדיא דהוי מתקרי מעריסה או מ"ח, דכיון שלא כתוב כן בהדיא בהגט שעדיין עתה זה הוא שמו, באופן שיהי' מובן כן מתוך הגט לכל אדם, הוי כאלו לא הי' כתוב בו שמו זה כלל, דגם זה אינו דרך סיפורי דברים, להזכיר השם באופן כזה שלא יהי' מובן לרוב העולם שזה הוא שמו, עד שיהי' צריך לזה הוראת חכמים גדולים כמו הר"פ והר"מ מלוניש דזה הוי שמו, וכיון דאין זה דרך ספירת דברים, ממילא הוי כאלו לא הזכיר שמו זה כלל, וכנ"ל בשם התו"ג, ודוק היטב בכל זה, כי כל הדברים האלה נכונים וברורים לאחר עומק העיון בס"ד:

העולה מכל הנ"ל, דסגנון זה לכתוב שם הנקרא בו לעיקר ועל שם הנשתקע דהוי מתקרי או דאתקרי, ואפילו אם גם יפרש דהוי מתקרי מ"ח או מלידה, בכל אופן אין בו שום תועלת לשם הנשתקע, ולא הוי אלא כאלו לא הי' כתוב בו רק השם שנקרא בו לבד, ולזה לא בחרו הראשונים ז"ל בדרך זה:

ומ"ש הג"פ שם בשם הריק"ש דאם כתב דהוי מתקרי על שם הראשון שנשתנה ואין שום אדם קורא אותו בו כשר, היינו דר"ל דאין מזיק מה שכתב בו השם שאין קורין אותו בו כלל, כיון דלא כתב בו דמתקרי, אלא דהוי מתקרי, דמשמע דמקודם הי' נקרא כן, וזה אמת, ולכן הגט כשר, וכאלו לא כתב בו אלא השם שנקרא בו בלבד, דלא גרע מחניכתו, וכנ"ל, אבל לומר דבזה שכותב על שם הנשתקע דהוי מתקרי, יוצא בזה לכתחלה גם ידי חובת השם שנשתקע, אין לנו ראי' כלל מדברי הריק"ש הללו, ואין זה נגד דברינו הנ"ל:

ומ"ש הג"פ דיש להביא ראי' לזה ממ"ש הריב"ש סי' נ"ז, [וט"ס בג"פ שם מ"ש סי' ז"ך], וכוונתו ששם הי' מעשה, שכתבו בהגט על האשה, הדרה במקום פלוני, והיא לא היתה דרה בשעת כתיבת הגט במקום פלוני, רק מקודם היתה דרה שם, וצידד הריב"ש להכשיר הגט, כי יש לפרש מילת הדרה שהיתה דרה מקודם, והמלה היא מלעיל, כמו השבה עם נעמי, ושוב כתב וכי תימא אכתי עכ"פ לא הוזכר בהגט שם עירה, אעפ"י שלא שינה מ"מ חסר מקום עירה, ופסול לדעת קצת מן האחרונים ז"ל, הא לא קשיא, דהיינו אם לא כתב שם עירה כלל, אבל זה שהזכיר המקום שהיתה דרה בו מקודם, הרי הזכיר לה שם עירה, ובלי שינוי, עכת"ד הריב"ש שם, עיי"ש, הרי דכתב הריב"ש דבכתיבת לשון עבר, הדרה, שהיתה דרה, בזה מתוקן הכל, דהגם דעכשיו אינה דרה שם מ"מ לא הוי שינוי, דהא כתב שהיתה דרה, וזה אמת, וגם משמש זה במקום שם עירה, הגם דאין זה שם עירה של עכשיו, ומזה למד הג"פ דה"ה בנ"ד אם כותב דהוי מתקרי או דאתקרי שם הנשתקע, לשון עבר, מתוקן בזה הכל, דאם שם הנשתקע לא הוי שמו לא הוי שינוי עי"ז, דהא כותב דהוי מתקרי לשעבר, וזה אמת, וגם אם שם הנשתקע הוי שמו. משמש זה שכותב דהוי מתקרי שם הנשתקע, במקום הזכרת שמו זה, אף דרק כותב דהוי מתקרי, ולא שעכשיו שמו כך:

ואומר אני דאף הא לא תברא למה שכתבתי לעיל בדעת הרשב"א והר"פ, דדוקא בכתיבת שם עירו ועירה, דאין הצורך בזה בעצם משום הסיפורי דברים שבהגט דספירת דברים של כריתות די בשמו ושמה לבד, כמ"ש הר"ן בפ"ב דגיטין גבי האי גברא דשקל ס"ת ויהיב לדביתהו, עיי"ש, אלא דתקנת חכמים היתה לכתוב שם עירו ועירה בגט לסימן, מחשש דשני יוסף בן שמעון, כמ"ש הראשונים ז"ל, עיין בתשובת הר"ן סי' מ"ב, ובריב"ש סי' שי"ד, ומשו"ה יש מהראשונים ז"ל דס"ל דאם לא כתב כלל שם עירו ועירה דכשר הגט, ואף לדעת הפוסלין בלא כתב כלל, מ"מ כשכתב עכ"פ שם מקום הלידה ס"ל להריב"ש שם בסי' נ"ז ובסי' שי"ד דהוא כשר, דשוב ליכא חשש דשני יוב"ש, דיש סימן ע"י מקום הלידה וניכר מי הוא המגרש, עיי"ש, וא"כ ה"ה אף אם לא כתב גם מקום הלידה, רק המקום שהיתה דרה בו מקודם, כבר יש סימן בזה מי היא המתגרשת, והרי זה כאלו הי' כתוב בו שם עירה, דהרי הזכיר לה שם עיר לסימן. ולא גרע זה מכתב שם עיר הלידה, אבל בשמו ושמה, דצריך בעצם בגט, משום דהוא עיקר סיפורי הדברים של הכריתות, ושום סימן מובהק לא מהני במקום שמו ושמה, וכנ"ל, וכיון שאנו חוששין לשם הנשתקע שמא הוא ג"כ שמו, ומחמת זה אנו רוצים להכניס גם אותו בתוך הסיפורי דברים של הכריתות, מה מהני מה שכותב דהוי מתקרי או דאתקרי לשעבר, דזה לא הוי אלא כסימן מי הוא המגרש, וכנ"ל, ואכתי לא נזכר בהסיפורי דברים בהשם הזה שיש לו גם עכשיו, לפי הצד דשם הנשתקע חשוב שמו, וכנ"ל:

ומ"ש הג"פ שם, דהי' מעשה כה"ג באשה אחת שנשתקע שמה הראשון, וסדרו גדולי הדור שבירושלים ת"ו גט אחד, וכתבו פלונית דאתקריאת פלונית, נראה דאותם הגדולים הוי ס"ל לעיקר דבנשתקע שם הראשון אין צריך לחוש לו כלל, כמו שהוא דעת מרן הב"י בש"ע, וכנ"ל, ודי בגט אחד בשם הנקרא בו לבד, אלא דמהיות טוב הזכירו בו גם שם הנשתקע בלשון עבר, דאתקריאת, דזה אינו יכול להזיק, וכנ"ל, אבל לא לומר דיוצאים בזה גם ידי חובת שם הנשתקע במקום דצריך לחוש לו, דהרי מוכח מדברי רבותינו הראשונים הרשב"א והר"פ ז"ל שאין הדבר כן, וכנ"ל:

ומה שהעמיד הג"פ זה בדברי הרמ"א שם סט"ז, שכתב שם י"א דמי שיש לו שני שמות אם רגיל בשניהם ומ"מ האחד הוא יותר עיקר כותבין פלוני דאתקרי פלוני ואם אינו רגיל בשניהם כותבין דמתקרי, עכ"ל, וכתב הג"פ שם ס"ק פ"ג דלא מצא שורש הנה זו, ושבאמת יראה דט"ס נפל בספרים, דהדבר פשוט דהמשמעות הוא להיפוך, דמתקרי משמע שכן נקרא עכשיו, ודאתקרי משמע שכן הי' נקרא מקודם ולא עכשיו, לכן כתב להגיה דכצ"ל, אם רגיל בשניהם כותבין דמתקרי ואם אינו רגיל בשניהם כותבין דאתקרי, והיינו בנשתקע שם אחד דיש מי שמצריך ב' גיטין, ועשו פשרה לכתוב גט אחד בלשון עבר דאתקרי, דמשמע שמקודם נקרא כן ולא עתה, עיי"ש, ונמשך אחריו בזה גם הרב בתורת גיטין שם:

אבל אחר המחילה מכבוד קדושת תורתם של הגאונים האלה אין הדבר כן, דאם כן הי' כוונת הרמ"א, א"כ אין כאן חידוש כלל בדברי הי"א אלו בהצד של כתיבת דמתקרי, דהא כן מבואר בכל הסימן גם מקודם דכותבים על שם הטפל דמתקרי, רק דעיקר החידוש הוא דבנשתקע שם אחד כותבין דאתקרי, וא"כ הי' צריך הרמ"א לכתוב דברי הי"א אלו בסעיף י"ח שם, על הדין דנשתקע, דיש מי שמצריך ב' גיטין, וי"א דכותבין גט אחד ועל שם הנשתקע דאתקרי, ולמה כתב הרמ"א דברי הי"א אלו בסט"ז, והלא אין שם מקום הגה זו כלל לפי פירוש זה:

וגם כי הלא גם בדרכי משה שם הביא דברים אלו בשם סדר גיטין, וכותב בו ג"כ כמ"ש לפנינו בהגה, דבאין רגיל בשם הב' כותבין דמתקריא או דמתקרי במ', ובהוחזק ורגיל בשם הב' ג"כ, כותבין דאתקריא או דאתקרי בא', עכ"ל, ורחוק מאוד לומר דנפל ט"ס בשניהם, בהגה ובד"מ, וגם כי בד"מ עצמו שם אי אפשר להגיה, עיי"ש:

ועיקר הכל, כי אנחנו זכינו כעת לראות העתקה נאמנה מהמקור של הגהת רמ"א זו, והוא בתשובת בית אפרים הלכות גיטין סי' פ"א בד"ה אמנם דברי מהרי"ו, שם העתיק דברים אלו מסדר גיטין של מהר"י מרגליות כת"י, אשר משם הוציא הרמ"א דברים אלו, ושם כתוב ג"כ ממש כמ"ש בד"מ ובהגה שלפנינו, אמנם באריכות יותר, ושם אי אפשר להגיה בשום פנים, עיי"ש:

אבל דברי הרמ"א הם ככתבן, דברגיל כותבין דאתקרי ובאינו רגיל כותבין דמתקרי, אבל אין הכוונה באינו רגיל דנשתקע לגמרי, כי ח"ו לכתוב בזה דמתקרי, דהוי מזויף מתוכו ופסול, כמ"ש בקונדריסים בשם רבקה וחנה, וכ"כ הב"י, וכ"כ בג"פ שם ס"ק פ"ג וצ"ז בשם הריק"ש דאם כתב דמתקרי על שם שנשתקע לגמרי בקריאה דפסול, עיי"ש, והוא פשוט וכנ"ל, אלא דהרמ"א מיירי דלא נשתקע שם הב', דעדיין יש מי שקורין אותו בו, אלא דאינו רגיל בו, דרק מיעוטי דמיעוטי קורין אותו בו לפעמים, בזה כותבין במ' דמתקרי, ואם הוחזק ורגיל גם בשם הב', רק דשם האחר הוא יותר עיקר, כותבין דאתקרי בא', וטעם דבר זה יתבאר לפנינו בעזה"י בשם הבית אפרים הנ"ל:

ותדע דכוונת הס"ג והרמ"א כן הוא במה שכתבו אינו רגיל, דרק אינו רגיל בשם הב', אבל עכ"פ יש שקורין אותו בו, דהא במקור הדין בס"ג אשר הובא בב"א שם הביא חילוק זה על מעשה דאסתר, שע"י צחוק קראו אותה אסתר המלכה, עד לבסוף הוחזק שמה וקריאתה בפי כל מלכה לבד, וכתבו מלכה דמתקריא אסתר, משום דבאינו רגיל שייך דמתקריא במ', עיי"ש, ומעשה זו הובאה ג"כ בד"מ שם אות כ"ד ובתשובת רמ"א סי' פ"ד, וכתב הב"ש שם ס"ק ל"א דעובדא זו וגם עובדא דפעסלין אסתר ע"כ מיירי דהיתה נקראת גם בשם אסתר, דאם לא היתה נקראת כלל בשם אסתר לא הי' להם להזכיר כלל שם אסתר, עיי"ש בב"ש, דהגם דלא כתב זה אלא על הא דפעסלין אסתר, מ"מ מדהקשה כן גם בראש דבריו שם מעובדא דמלכה אסתר, ע"כ צ"ל דס"ל דגם זה בהכי מיירי דאיכא דקרו לה אסתר, דאל"כ לא הי' כותבין כלל שם אסתר, עיי"ש ודוק, וכן הביא בב"א שם בד"ה ובר בשם הבית שמואל, וכן דעת הב"א עצמו שם בסוף דבריו בד"ה אמנם באמת, דמיירי הס"ג דקורין אותה גם עתה לפעמים בשם אסתר, עיי"ש, ובאמת שבשום אופן א"א לומר דאיירי שם בלא נקרא כלל בשם הב' ולכתוב עליו דמתקרי, דמלבד דהוא נגד דברי הרשב"א והר"פ שבקונדריסין, וכנ"ל, אף גם א"א להעלות על החוש לכתוב דמתקרי על שם שלא נקרא בו עתה כלל, ויהי' פירושו שנקרא כן מכבר, כי באמת א"א לפרש דמתקרי רק על ההוה, ומ"ש בתשובת מהר"מ מינץ סי' ס"ד כבר השיג עליו הב"ש בש"נ ריש אות ב', עיי"ש

ונחזור לענינינו, דבמה דנכתוב על שם הנשתקע דהוי אתקרי או דאתקרי עדיין לא יצאנו בזה ידי חובת הזכרת שם הנשתקע בגט לפי הצד דעדיין חשוב שמו, והרמ"א לא מיירי בזה כלל, וכנ"ל:

ועתה נבוא אל הדרך השני שכתב הג"פ בזה, לכתוב גט אחד בשם הנקרא בו וירמוז דהי' לו שם אחר, וכגון שיכתוב אנא דמתקרי פלוני, או אנת אנתתי דמתקריא רבקה, ומדלא כתב אנא פלוני או אנת אנתתי רבקה, וכתב תיבת דמתקרי או דמתקריא יתירה, בא לרמוז דהי' להם שם אחר שאינם נקראים בו, וכיוצא בזה כתב מהרי"ט באשה דקרו לה אבגלי ויש להסתפק אם עיקר שמה אביגיל, והורה לכתוב אנת אנתתי דמתקריא אבגלי, עכ"ד הג"פ שם, עיי"ש:

ולפענ"ד אי אפשר לכתוב כן כלל, דהמשמעות של אנא דמתקרי פלוני משמע יותר דזה הוא שם טפל דמתקרי בו לפעמים, ויש לו עוד מלבד זה שם עצם ועיקר, כי הלא כן הוא הדרך בכל הגיטין לכתוב שם העיקר ועל שם הטפל דמתקרי, ובגט זה יאמרו דכתב בו בפירוש רק שם הטפל דמתקרי בו לפעמים, ורמז שם העיקר, וא"כ הוי זה כמו כתב שם העיקר לטפל והטפל לעיקר דלכתחלה ודאי אינו כשר, כמ"ש הב"ש שם ס"ק ד', ואף בדיעבד יש פוסלין בזה, כמ"ש בג"פ שם ס"ק י"ג, וא"כ למה זאת לנו להכניס עצמינו בזה, הלא טוב יותר לכתוב בפשיטות אנא פלוני, השם שנקרא בו בפ"כ, דזה בודאי כשר, דלא גרע מחניכתו דמבואר במשנה דכשר, וליש פוסקים גם לכתחלה כשר, והמהרי"ט שפיר כתב בשם אבגלי, אשר הי' ספק אם שם זה נגזר משם אביגיל, וא"כ שם אביגיל הוא עיקר, ובזה שפיר הורה לכתוב אנת אנתתי דמתקריא אבגלי, דזה מורה דאבגלי רק מתקריא בו, אבל יש לה עוד שם עצם ועיקר, דהיינו אביגיל, וזה אמת, [ומה שקשה ע"ז שמא אין לה שם זולת אבגלי וא"כ הוי מזויף מתוכו, כבר עמדו ע"ז גדולים, ועיין בתשובת חיים שאל ח"א סי' ל"ז בד"ה איכו ובסי' ל"ח באות ט"ו] אבל בנ"ד שם החולי או הלידה שנשתקע, דאף אם נימא דהוי עדיין שמו מ"מ לא יוכל להיות יותר משם טפל, וכמש"ל, ואיך יכתוב על שם הנקרא בו בפ"כ דמתקרי, ויהי' משמע דזה הוא רק שם הטפל, ויש לו עוד שם עצם ועיקר, וכנ"ל, וזה ודאי אינו:

אמנם דעת הג"פ נראה, דכשיכתוב אנא דמתקרי פלוני לא יסבור הקורא דזה הוא רק שם טפל דמתקרי בו לפעמים ויש לו עוד שם עצם ועיקר, דא"כ למה לא כתב השם העיקר הזה בפירוש, אנא פלוני דמתקרי פלוני, כמו שכותבים בכל הגיטין, וע"כ מורה דמתקרי הזה דיש לו עוד שם אשר אינו נקרא בו עתה כלל, רק הי' נקרא בו מקודם, כן נראה דעו' הג"פ בזה:

ובזה שוב יש לומר, דמשו"ה לא בחרו הראשונים ז"ל בדרך זה, לכתוב בנשתקע שם אחד, אנא דמתקרי פלוני שם הנקרא בו, משום דכיון דיש ג"כ לפרש לשון זה, דזה השם דמתקרי בו הוא שם טפל, ומלבד זה יש לו ג"כ שם עצם ועיקר, וכנ"ל, הגם דיש להוכיח ע"י הוכחה דאין הפירוש כן, אלא דבזה השם הוא נקרא, ועוד יש לו שם דאינו נקרא בו עתה כלל, וכנ"ל, מ"מ בגט בעינן לשון מבורר שיהי' מובן בפשיטות לכל, ולא שיהי' צריכין לסבור סברות והוכחות להבין האמת, ובפרט בשמו ושמה דהוא עיקר הספירת דברים של הכריתות, וצריך שיהי' נכתב בלשון מבורר לכל, כדרך ספירת דברים, ועיין בתשובת הריב"ש ס"ס נ"ז ובשו"ת חיים שאל סי' ל"ח אות ט"ו:

ועוד נראה פשוט, דאף אם נימא כדעת הג"פ בזה, דכשכותב אנא דמתקרי פלוני שפיר מובן דהיינו דיש לו עוד שם שלא נקרא בו עתה, מ"מ עכ"פ אין בלשון זה שום תועלת לשם הנשתקע שיהי' עי"ז מוזכר בהגט דמלבד מה שיש לומר גם בזה כמו שכתבתי לעיל, דהא לשון זה אנא דמתקרי פלוני אינו מורה אלא דיש ג"כ שם אחר שאינו נקרא בו, והיינו ע"כ דנקרא בו מקודם ועכשיו לא, וא"כ סוף סוף הוי כלא נכתב כלל שם הנשתקע בהגט וכנ"ל, דלא עדיף זה מאלו נכתב בפירוש דהוי מתקרי שם הנשתקע, דאין בזה שום תועלת לשם הנשתקע, וכנ"ל:

אלא דמלבד זה אין באופן הזה שום תועלת כלל, דהא ודאי לאותן המקומות שכותבין בכל גט וכל שום דאית לי, אף בלא איתחזיק יותר משם אחד, וגם אם אפילו איתחזק בשני שמות כותבין שם העיקר וכוללין שם הב' בוכל שום, וכמ"ש המחבר שם בס"א ובס"ח ובג"פ שם סוף ס"ק ה', א"כ אין שום מקום לספק זה כלל בשם הנשתקע להצריך ב' גיטין, דבאופן זה ודאי בגט אחד סגי, והיינו דיכתוב אנא פלוני השם שהכל קורין לו בו וכל שום דאית לי, ואז ממ"נ, אם השם שנשתקע חשוב עדיין שמו, הרי הוא נכלל בוכל שום, דאיך שיהי' לא נוכל לחשוב אותו עכ"פ יותר משם טפל, וכנ"ל, ואם שוב לא חשוב שמו הואיל ונשתקע, ג"כ אינו מזיק מה שכתוב בגט וכל שום, דהא בכל גט כותבין כן אף בלא איתחזיק אלא בשם אחד, ואין מקום לספק זה אלא לאותן המקומות שנוהגין כר"ת, דהיכי דיש לו שני שמות לכתוב בפירוש ב' השמות, ולא לסמוך עצמו אוכל שום, משום דבזה שכותב וכל שום לא מהני, הואיל ולא נתפרש השם, וכמ"ש ר"ת בתשובה להר"י מאורלייאנש הובא בשה"ג שסביב המרדכי פרק המגרש, עיי"ש, וכיון שכן שפיר יש להסתפק בשם שנשתקע אם חשוב שמו לפרוט אותו בהגט, ואם אפילו חשוב שמו איך כותבין אותו, כי לעיקר א"א לכותבו בשום אופן, ודמתקרי ג"כ א"א לכתוב עליו, כיון דלא מתקרי בו כלל, ובפרט לדידן במדינות אלו דנהגינן לגמרי כר"ת, דבסתם גט לא כתבינן וכל שום, דדלמא אין לו שם וחניכה, והוי כשינה שמו ושמה, וביש להם ב' שמות כותבין ב' השמות בפירוש, ולא די לנו לכתוב וכל שום, הואיל ולא נתפרש השם, וכנ"ל, וא"כ שפיר יש מקום להסתפק בשם הנשתקע, אם חשוב שמו או לא, כי אין עצה לכתוב שם הנקרא בו וכל שום, דממ"נ לאו שפיר עביד בזה, דאם שם הנשתקע לא חשוב שמו, א"כ אין לו רק שם אחד, וכשכותב וכל שום הוי כשינוי שם, ואם שם הנשתקע עדיין חשוב שמו, א"כ לא סגי בוכל שום, הואיל ולא נתפרש השם:

והרשב"א והר"פ שבקונדריסין אזלו בשיטת ר"ת, דלא די ביש לו ב' שמות לכתוב אחד ולכלול הב' בוכל שום, רק צריך לפרש שניהם ולכתוב על שם הטפל דמתקרי, כמבואר בדברי הרשב"א שבקונדריסין, ובמהרי"ק שורש צ"ח בשם הר"פ, ולזה כתב שם הרשב"א דאין עצה רק להסתפק עצמו בגט אחד בשם רבקה לבד דא"א לכתוב דמתקריא על שם חנה, דהא אינה נקראת בו כלל, והר"פ הי' מצריך ב' גיטין בשביל זה, וכנ"ל:

וכיון דאנן קיימינן השתא בשיטת ר"ת, דצריך דוקא לפרש ב' השמות, ולא סגי אפילו בכתיבת וכל שום, משום דאין השם מפורש, א"כ איך יועיל בזה מה שיכתוב אנא דמתקרי פלוני, או אנת אנתתי דמתקריא רבקה, הואיל דרומז שיש ג"כ עוד שם אחר, דהלא אנן בעינן דוקא לפרש השם, ואם בכותב בפירוש שיש לו עוד שם אחר, דהיינו שכותב וכל שום דאית לי, לא סגי, הואיל דאינו מפרש ומברר השם, מכש"כ בזה דרק מרמז שיש לו עוד שם אחר. ולא נודע מה הוא, איך יועיל כלל:

ומהתימה על הג"פ שכתב לכתוב אנת אנתתי דמתקריא רבקה וכל שום וכו', עיי"ש, והיינו לדידהו דכותבין בכל גט וכל שום, רק ביש לו ב' שמות לא סגי להו בוכל שום, רק לפרט השמות, ואם בוכל שום לא סגי, אף דכותב בפירוש שיש לו עוד שם, איך הוי סגי לי' להג"פ במה שמרמז דיש לו עוד שם בתיבת דמתקרי או דמתקריא, וכי עדיף רמז זה ממה שכותב בפירוש וכל שום וכו', אתמהה:

ויש ליישב דברי הג"פ, דס"ל דהא דלא סגי להו לאותן המקומות בוכל שום אם הוא מוחזק בב' שמות, היינו משום דאינו מוכח מהגט שיש לו עוד שם שהוחזק בו, דהא הם כותבין בכל גט וכל שום, אבל כשמרמז בתוך הגט שיש לו עוד שם מלבד הוכל שום שכתוב בו, א"כ מוכח מתוכו שיש לו עוד שם, ובזה סגי, אף דלא נתפרש השם, כנ"ל ליישב דברי הג"פ:

אבל באמת נראה טעם המקומות ההם שכותבין השמות בפירוש, ולא סגי להו במה שכותבים וכל שום, משום שחוששים להא דר"ת דצריך דוקא לפרש השמות, ודוקא לכתוב בכל גיטין וכל שום בהא סמכו על מה שכתב הרא"ש בפ' השולח, דכותבין כן לפי שהנכרים קורין ליהודים בחניכה הקרוב ללשון עברי, ואין ראוי לכתוב על אותה החניכה דמתקרי, לכך נוהגין לכוללה בוכל שום, והגם שכתב ר"ת שם בתשובה ההוא על מה שכותבין בכל גט וכל שום, וז"ל, שאתה שמו ושמה משנה, שאם אין לו שום וחניכה יערער על זה הגט ויאמר שלא כתב בו שמותיו, שטות כזה לא שמעתי, שאפילו אם יש לו מה אהנינן לכתוב. כיון שלא נתפרש, עכ"ל הטהור, מ"מ באותה החניכה הקרוב ללשון עברי שקורין הנכרים, כיון שאין קפידא כ"כ לכתוב אותה כלל, כמ"ש הרא"ש, בזה סמכו אוכל שום, וגם שוב אין לחוש בזה לשינוי השם, שמא אין לו שום וחניכה, דהא הנכרים קורים לכל היהודים בחניכה כזו, אבל מי שיש לו באמת שני שמות גמורים, חששו גם אותן המקומות למ"ש ר"ת שם, דלא מהני לכתוב וכל שום, כיון שלא נתפרש השם, וכיון שכן, מכש"כ דלא מהני מה דמרמז ע"י תיבת דמתקרי דיש לו עוד שם, וכנ"ל:

ומכש"כ לדידן דנהגינן לגמרי כר"ת, דבסתם גט אין כותבין וכל שום, ואעפ"כ לא סגי לן בוכל שום כשיש לו ב' שמות, אף דלפ"ז שפיר מוכח מתוך הגט דע"כ יש לו עוד שם אחר, מדכתוב בו וכל שום. מ"מ לא סגי לן בזה, הואיל דלא נתפרש השם, וכמ"ש ר"ת הנ"ל, [ובזה מיושב מה דהוי קשיא לי' למהריב"ל אשר הובא בג"פ סי' קכ"ח ס"ק כ"ח, עיי"ש], ובשיטה זו ממש הולכים הרשב"א והר"פ, כמו שנראה מדבריהם הנ"ל, א"כ בודאי אין שום תועלת במה דנכתוב דמתקרי על שם המובהק לרמוז שיש לו עוד שם אחר, דמה בכך כיון שלא נתפרש השם, וכנ"ל:

ומה שהורה המהרי"ט בשם אבגלי לכתוב אנת אנתתי דמתקריא אבגלי, כדי לרמוז שם אביגיל אם יש לה, [ועיין בתשובת חיים שאל שם ובסי' ל"ז בד"ה איכו], נראה לפענ"ד דשאני התם בשם אבגלי, דעולה על דעת כל אדם להסתפק דהוא נגזר משם אביגיל, ולכן כשכותב אנת אנתתי דמתקריא אבגלי, דזה מורה דיש עוד שם אחר, יבין כל אדם דמסתמא שם האחר הוא אביגיל, אשר שם זה אבגלי נגזר ממנו, והוי כאלו פירש להדיא שם אביגיל בהגט:

וגם כיון דשם אבגלי נגזר משם אביגיל, הוי זה קיצור השם, וכאלו נקראת גם עתה אביגיל, ולכן כשכותב דמתקריא אבגלי, דמורה דיש עוד שם אחר, והיינו אביגיל, וכנ"ל, א"כ הוי כאלו פירש להדיא בהגט דשמה הוא עכשיו ג"כ אביגיל, [וגם בזה נראה דלא החליט המהרי"ט כ"כ דיהי' זה כאלו כתוב גם שם אביגיל בהגט, דהא סיים שם וז"ל ובזה יצאנו מידי ספק, דאפילו תימא דעיקר שמה אביגיל הו"ל כחניכתה וכשר, עכ"ל, הביאו בג"פ שם ס"ק ס"ז, הרי דזה לא החליט דהוי כאלו כתוב בו שם אביגיל, אלא דעכ"פ הוי אבגלי כחניכתה וכשר], משא"כ בב' שמות כרבקה וחנה וכדומה, דאין שם אחד נגזר מחבירו, הגם דכותב דמתקריא רבקה, ומרמז בזה על עוד שם אחר, מ"מ הרי לא נתפרש השם, ולא עדיף זה מכתב להדיא וכל שום דלא סגי, וכנ"ל, וגם כי הלא אינו מורה אלא דהיתה נקראת מקודם בשם אחר, ואעפ"כ שם הזה אם הוא שמו גם עכשיו לא כתוב בהגט. וכנ"ל, ולכן אין שום תועלת לשם הנשתקע גם בהמצאה הזאת לכתוב על שם המובהק דמתקרי, וצדקו דברי רבותינו הראשונים ז"ל, דהרשב"א הוכרח להסתפק עצמו בגט אשר כתוב בו שם רבקה לבד, והר"פ הצריך בשביל זה ב' גיטין, דבגט אחד אי אפשר להכניס בו גם שם הנשתקע או לרמז עליו באופן שיהי' בו תועלת לשם הנשתקע ולא יזיק להגט, וכנ"ל:

ואם אמנם ראיתי בשו"ת חיים שאל שם בסי' ל"ח סוף אות ט"ו, שכתב דעל תיקון דהוי מתקרי שכתב הג"פ לכתוב על שם הנשתקע, הרואה יראה דיש לפקפק בו, ודוקא בדיעבד אמרה מהריק"ש, גם הרב זרע אברהם והרב מטה יוסף קראו ערער על זה, [אולי הי' טעמם כדכתיבנא לעיל], אבל הוראת המהרי"ט לכתוב על שם הנקרא בו בפ"כ דמתקרי, אם כי בשם אבגלי וכדומה אשר יש ספק אם הי' לה מעולם כלל עוד שם אחר, לא נתקבלה הוראה זו לכתוב דמתקרי, דזה מורה דיש עוד שם, ושמא אין לה שם אחר מעולם, וא"כ אין זו המגורשת, אבל בדאיכא תרי שמי ודאין אלא דהאחד נשתקע, הלכה רווחת וכל גדולי אחרוני זמנינו נשתמשו בה הלכה למעשה לסמוך על הוראת המהרי"ט לכתוב על שם הנקרא בו בפ"כ דמתקרי, לרמז בזה על שם הנשתקע עכת"ד שם, ועיי"ש עוד בסי' ל"ח אות ב' ובסי' ל"ז בד"ה איכו, אבל בכל זאת אני באתי בזה ליישב דעת הראשונים ז"ל, אשר לא בחרו גם בדרך הזה, לכתוב דמתקרי על שם הנקרא בו, וכנ"ל, וגם ליישב המנהג שלנו במדינות הללו אשר לא נשמע מעולם לנהוג כן, ובמה שכתבתי יש בו די ליישב זה, דמשו"ה לא בחרו הראשונים ז"ל גם בזה, וגם לא נהגו גבן לכתוב כן, משום דאין בזה תועלת כלל וכלל לשם הנשתקע, וכנ"ל, ואדרבא אולי יש בזה עוד רעותא, דלפי פשוטו יש לפרש דמתקרי שם זה, דרק מתקרי בו לפעמים, אבל יש לו עוד שם עיקר ומובהק מלבד זה, כמו הפירוש של דמתקרי בכל שאר גיטין, וא"כ עושה מעיקר טפל ומטפל עיקר, דיש פוסלין בזה אפילו בדיעבד, ופשיטא דטוב יותר לכתוב בפשיטות רק בשם שנקרא בו בפ"כ בלי הוספת דמתקרי, דזה פשיטא דעכ"פ כשר, דלא גרע מחניכתה, וליש פוסקים אף לכתחלה, וכנ"ל בארוכה בראש דברינו בזה, וכיון דהדרך הזה הוא רחוק משכר וקרוב להפסד לכן לא בחרו בו הראשונים ז"ל, וגם לא נהוג גבן כלל:

וגם בתשובת חיים שאל שם סי' ל"ח אות ב' כתב דהרב מהר"י זאבי והרב מהר"י זיין קראו ערער על הוראת מהרי"ט גם בכה"ג דנשתקע שם אחד, עיי"ש, ולפענ"ד כבר כתבתי לעיל דבכה"ג דנשתקע שם אחד גם מהרי"ט לא אמרה להוראתו לכתוב על שם המובהק דמתקרי, ודוקא באבגלי הורה כן, וכמ"ש לעיל מלתא בטעמא, ומעולם לא חלק המהרי"ט על משמעות הראשונים ז"ל הנ"ל, אשר לא הי' ניחא להו בזה בנשתקע לכתוב דמתקרי על שם הנקרא בו, וכנ"ל:

בשגם י"ל דעד כאן לא השתמשו גדולי הדורות הלכה למעשה לכתוב בנשתקע שם אחד דמתקרי על שם הנקרא בו, אלא בירושלים עיה"ק ת"ו [כמ"ש בחיים שאל שם] וכדומה ביתר המקומות אשר נוהגין שם לכתוב בכל גט וכל שום דאית לי, רק באיתחזק בב' שמות מפרשים השמות, פלוני דמתקרי פלוני, וס"ל לאותן הגדולים כמ"ש לעיל בדעת הג"פ, דמשו"ה לא סגי להו בוכל שום וכו' גם באיתחזק בב' שמות, משום דלא מוכח עי"ז מתוך הגט שאיתחזק עוד בשם אחר, מאחר דבכל גט כותבין כן. ולכך בנשתקע כשכותב על שם שנקרא בו דמתקרי, דזה מורה דיש עוד שם אחר שלא נקרא בו, א"כ שפיר הוי זה מוכח מתוכו, ובהכי סגי אף שלא נתפרש השם, משא"כ לדידן במדינות אלו דנהגינן לגמרי כר"ת, דבסתם גט לא כתבינן וכל שום, ואעפ"כ לא סגי לן בוכל שום באיתחזק בב' שמות, אף דשפיר מוכח לדידן ע"י כתיבת וכל שום דיש לו עוד שם אחר, דאל"כ לא כתבינן כן, ואעפ"כ לא סגי לן בזה, יען דלא נתפרש השם, וכנ"ל, וכזה ממש ס"ל להרשב"א והר"פ, וכנ"ל, א"כ מכש"כ דלא מהני לדידן כלל בנשתקע שם אחד לכתוב על שם הנקרא בו דמתקרי, לרמז שיש לו עוד שם אחר, דהא לא נתפרש השם, ופשיטא דלא עדיף הרמז על עוד שם מהכתיבה בפירוש שיש לו עוד שם, ואעפ"כ לא מהני לדידן, דאנן מצריכינן לפרש השם דוקא, כדעת ר"ת, ומכש"כ דלא מהני כלל לדידן רמז בעלמא, וכנ"ל, ולזאת פשוט דאין בזה שום תועלת כלל לשם הנשתקע לדידן, קיצור הדברים, בהא נחתינן ובהא סלקינן דבב' הדרכים שכתב הג"פ אין שום תועלת לשם הנשתקע, לא בכתיבת דהוי מתקרי על שם הנשתקע, ולא בכתיבת דמתקרי על שם הנקרא בו, [ומסתעיא לן בזה מתשובת חיים שאל הנ"ל, דעל הראשון כתב בעצמו דיש לפקפק בו, ושהגדולים קראו ערער על זה, ועל האחרון כתב ג"כ דיש גדולים שקראו ערער, וכנ"ל, ואפילו הגדולים שנהגו כן בירושלים תובב"א וכדומה, ע"כ יודו דבמדינות הללו אין זה תועלת, וכמו שכתבתי לעיל] ולכך לא בחרו הראשונים ז"ל בדרכים האלה גם שניהם, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה