מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ז · ענף ג
מיהו עכ"פ במגרש בחליו אף דלא קרו לי' כלל בשם הב' רק בשם הראשון, מ"מ צריך ב' גיטין, לחוש לכתחלה לדעת היש מי שמצריך שבש"ע, וכמ"ש הב"ש, אמנם כתב הב"ש שם בס"ק ל"ה בסוף דבריו, דבלבוש השמיט דעה זו דמצריך שני גיטין, ויש להבין למה השמיטה הלבוש לגמרי, כיון דהובא בש"ע, והרמ"א לא הגיה ע"ז כלום, וכבר עמד על זה רבינו בעל התוי"ט בהתשובה שהובא בחלקת מחוקק שם ס"ק א', וכתב שם על הלבוש וז"ל, ובסמוך אכתוב מזה אם כדין השמיטו או דאף לש"ע שכתבו אפ"ה לענין דינא הלכה כסתמא ולא כיש מי שמצריך, עכ"ל, ולא זכינו לסיום תשובתו בזה, עיי"ש:
ונראה לפענ"ד דכדין השמיטו הלבוש, ואף להש"ע שכתבו אעפ"כ לא קיי"ל כן למעשה, והיינו טעמא, משום דלדידן אין מקום כלל לב' גיטין אלו, דהא כבר כתבתי לעיל בתחלת דברינו, דעיקר התועלת משני גיטין אלו אשר בכל אחד לא כתוב בו אלא שם אחד בלבד הוא, דנותן שניהם ביחד לשם גירושין, שתתגרש בשניהם בבת אחת, ונמצא שמגרש בשני השמות כאחת, וזה שפיר הי' יכול לעשות הר"פ, דפליג על התו' דסוטה די"ח הנ"ל דפסלו בכזה משום ב' ספרים, וכמו שכתבתי לעיל, אבל אנן דצריכינן לחוש בזה לדעת התו', כמו שהורה לנו רבינו הרמ"א בתשובה סי' פ"ד ובדרכי משה שם אות כ"ב, ופשיטא דלא נוכל לעשות נגד דעת התו' אשר מפיהם אנו חיים, ובפרט בדבר הנוגע לפי דעתם בפסול דאורייתא באיסור אשת איש, [ועיין בחידושי הרי"מ גיטין בר"פ כל הגט מה שמיישב בטוב טעם כל ההשגות שהשיג הטורי אבן עליהם], וא"כ אי אפשר לנו ליתן שני הגיטין יחד לשם גירושין בשניהם, דבכזה פסול להתו' משום ב' ספרים, וע"כ צריך ליתן אותם באופן הזה, שתתגרש רק באחד מהם. דהיינו בהיותר כשר שבהם, דזה גם להתו' כשר כמ"ש בג"פ סוף ס"ק ק"ו, וכיון דבכל גט אין כתוב בו רק שם אחד, אנן שפיר ידעינן איזה הוא היותר כשר שבהם, והיינו הגט שכתוב בו שם הא' הנקרא בו בפי כל, דאיך שיהי' לא גרע שם זה מחניכה המפורסמת, דמשנה מפורשת היא דכשר, ולהרבה פוסקים כשר גם לכתחלה, משא"כ גט הב' שכתוב בו שם הנשתקע, אף אם נימא דעדיין חשוב שמו, מ"מ לא נוכל לחשוב אותו יותר משם טפל, הואיל דלא נקרא בו כלל, וכנ"ל, ובשם טפל יש מחלוקת הפוסקים אף בדיעבד אם כשר, וכיון דברור לנו, דאיך שהוא עם שם הנשתקע, הגט שבשם הנקרא בו בפ"כ הוא הכשר יותר, ובו רק בו תתגרש, וכנ"ל, למה נצריך עוד גט הב' על לא דבר:
והגם דנראה מדברי הרמ"א בתשובה ובד"מ שם דכשנותן שני הגיטין בזה אחר זה אין בו חשש פסול דשני ספרים, עיי"ש, מ"מ בנ"ד אם יתן אותם בזא"ז מלבד דשוב אין בזה תועלת, דמ"מ אין מגרש בשני השמות כאחת, אלא דאף גם זאת, דכיון דאנו רוצים שע"י ב' הגיטין האלו תתגרש בשני השמות, ע"כ צריכינן למינקט דב' הגיטין הם כשרים, גם הגט שנכתב בו שם הנשתקע, לפי הצד דעדיין חשוב שמו, דאף דלכל היותר לא הוי אלא שם טפל, ע"כ צריך למינקט דקיי"ל כתב שם הטפל לבד כשר, כמו שפסק שם הרמ"א ס"א, וא"כ כיון ששני הגיטין הם כשרים מעיקר הדין לפי הצד דשם הנשתקע עדיין חשוב שמו, איזה מהם שיתן תחלה לשם גירושין תהי' מגורשת בו, ושוב אף כשיתן אח"כ גם השני לשם גירושין, שוב לא תהי' מגורשת בו כלל, אף ריח גירושין, דהרי כבר היא מגורשת ועומדת ע"י גט הא', ומי איכא גירושין בתר גירושין, וא"כ לפעמים יוכל עוד להיות רעותא ע"י נתינת הב' גיטין בזאח"ז, דהיינו אם יתן אותו הגט שבשם הנשתקע תחלה, ותהי' מגורשת בו בדיעבד לפי אותו הצד דשם הנשתקע עדיין הוא שמו, וכנ"ל, ושוב לא תוכל אח"כ להתגרש בהגט שכתוב בו שם הנקרא בו בפי כל, שהוא באמת היותר מובחר אף לפי הצד הזה דשם הנשתקע חשיב שמו, וכנ"ל, וע"כ כדי לעשות כראוי, לגרש בהיותר כשר, יהי' צריך ליתן תחלה אותו הגט שבשם הנקרא בו בפ"כ, ותתגרש בו שפיר, ובזה שוב לא יהי' ריעותא בשום צד ע"י נתינת ב' הגיטין, אבל איזה תועלת יש בזה יותר מגט אחד בשם הנקרא בו בפ"כ, דהא אף כשיתן לה אח"כ גם גט שבשם הנשתקע לשם גירושין, שוב לא תתגרש בו כלל, דהא היא כבר מגורשת ועומדת ע"י גט הראשון, ולמה יתן אח"כ גט השני כלל ללא שום תועלת, ובשום אופן אין תועלת בנתינת שני גיטין אלו אלא כשיתן אותם שניהם יחד, לשם גירושין בשניהם, שתתגרש בזה ובזה בבת אחת, כמו שעשה הר"פ, ובזה נמצא דמגרש בב' השמות כאחד, וכנ"ל, וכיון שזה אי אפשר לדידן, דצריכין לחוש הרבה לדעת התו', וכנ"ל, א"כ נפל פיתא בבירא, דהיינו הנתינת שני גיטין בענין זה, ושפיר עשה הלבוש שהשמיט זה לגמרי:
ומדברי הש"ע עצמו למד הלבוש זה, דאף שכתב בסעיף י"ח דעה זו דיש מי שמצריך שני גיטין בשני שמות, מ"מ מיד בסעיף שלאחריו כתב, יש מי שאומר שכשנותן ב' גיטין לא יתן שניהם בבת אחת אלא זא"ז, ומשמע מדברי הרמ"א שם בסוף ההגה דאף בדיעבד אינו כשר כשנתן שניהם בבת אחת, עיי"ש, וביאר טעמיו בדרכי משה, ואחד מהם הוא משום חשש דב' ספרים, וכנ"ל, וכיון שאי אפשר ליתן ב' גיטין ביחד משום ב' ספרים, ומכש"כ דא"א לגרש בשניהם ממש כמו בנ"ד, א"כ ממילא אי אפשר לעשות בזה כדעת היש מי שמצריך ב' גיטין היכי דנשתקע שם השינוי, וכנ"ל, וע"כ צריך לסמוך בזה על גט שבשם הנקרא בו בפ"כ לבד, דאיך שהוא הוא כשר, דלא גרע מחניכתו, וכמו שכתבו הפוסקים בזה:
איברא שראיתי להרב בתורת גיטין שם ס"ק כ"ד שנראה מתוך דבריו שהרגיש בזה קצת ממה שכתבתי, ולכן כתב שם, דכשנותן שני גיטין לדעת היש מי שמצריך שהביא המחבר, יכתוב בגט אחד רק השם הנקרא בו לבד, ובגט השני יכתוב ב' השמות, עיי"ש, ולפ"ז שפיר יש מקום בזה לשני הגיטין גם לדידן, דהיינו שיתן אותם בזה אחר זה, ויכוון לגרש בהמובחר שבהם, והיינו שבאם שם הנשתקע שוב אינו שמו, תתגרש באותו הגט שכתוב בו רק השם שנקרא בו לבד, ואם שם הנשתקע עדיין הוא שמו, תתגרש בהגט שכתוב בו ב' השמות:
אלא שבתו"ג שם נראה כעין סתירה בענין כתיבת הגט שבב' השמות, מן הביאורים להחידושים, כי בביאורים שם כתב דבגט השני יכתוב שם הנקרא בו לעיקר, ועל שם הנשתקע יכתוב דאתקרי, ולא דמתקרי, כיון שאין קורין אותו עכשיו בשם זה, אבל דאתקרי משמע שהי' נקרא מקודם, וכמ"ש שם בס"ק כ' בשם הג"פ, אבל בחידושים שם ס"ק כ"ט כתב שבמגרש בחליו שכותב שני גיטין, כותב באחד רק שם הראשון, ובשני כותבין שם החולי ועל שם הראשון דמתקרי, עיי"ש:
ואולי יש ליישב זאת הסתירה, דהוא ז"ל נמשך אחר מ"ש הב"ש, דלדעת הש"ע מצריך היש מי שמצריך ב' גיטין אף באינו מגרש בחליו, כגון באשה וכדומה, וכנ"ל, ולזה כתב בביאורים דכשנותן ב' גיטין לדעת היש מי שמצריך שהביא הש"ע, דהיינו באינו מגרש בחליו, וכנ"ל, כותב בגט הב' שם הנקרא בו לעיקר, כי מאחר שבאמת כבר נשתקע שם החולי, רק דחוששין לו משום חשיבות שם החולי, וכנ"ל, ומשום זה אי אפשר לחשבו עכ"פ לשם עיקר, ודי לחשוב אותו משום זה לטפל, אבל בחידושים שם הביא מסקנת הב"ש דאין צריך ב' גיטין אלא במגרש בחליו, מטעם דכיון שעתיד להתברר אח"כ ע"י העליה והחתימה איזה שם עיקר, לכן הגם דעכשיו לא קרו לי' כלל בשם השני רק בשם הראשון בלבד, אעפ"כ לא נוכל עדיין לחשוב שם הב' לנשתקע, וכנ"ל, ועפ"י סברא זו ס"ל להתו"ג לחשוב שם הב' שנשתנה מחמת חליו לעיקר, ולכך כתב ע"ז לכתוב בגט הב' שם החולי לעיקר:
אמנם מה מאוד תגדל התמיה לומר כן, דהא אפילו בנקרא גם בשם השני ונתפרסם שם השני בחליו מסתפק הב"י אם שם השני עיקר או הראשון, כיון שלא הוחזק עדיין בשם הב' בהעלי' והחתימה, וכנ"ל, וכמ"ש בשמו בחלקת מחוקק שם בסוף ס"ק א', ובג"פ שם ס"ק צ"ג, עיי"ש, ואיך אפשר לומר דבנשתקע שם הב' בחליו ולא קרו לי' בי' כלל דיכתבו אותו לעיקר, ועכ"פ הי' צריך לכתוב בזה עוד גט אחד, בשם הנקרא בו לעיקר ועל שם הנשתקע דאתקרי, דהיינו ג' גיטין, באחד שם הנקרא בו לבד, ובאחד שם הנקרא בו עיקר ושם הב' טפל, ובאחד שם הב' עיקר ושם הא' טפל, דהא לא עדיף זה מלא נשתקע שם הב' בחליו דכתב הבית יוסף לכתוב ב' גיטין מחמת ספק איזה עיקר ואיזה טפל, וכנ"ל:
אמנם באמת לקושטא דמילתא, כבר כתבתי לעיל מסברא ומהוכחה דאף במגרש בחליו ולא נקרא כלל בשם השני רק בשם הראשון לבד, דאף לפי הסברא דעתיד להתברר לא נוכל לחשוב לשם השני יותר משם טפל, כיון דלא נקרא כלל בשם הב' וכ"ע קרו לי' בשם הראשון, ואין זה צריך לפנים:
וכיון שכן, זה הדרך שכתב בהחידושים לכתוב בגט הב' שם החולי לעיקר, אין בו שום תועלת כלל, דאף לפי הצד דשם הנשתקע עדיין חשוב שמו, מ"מ כיון דעכ"פ אינו יותר משם טפל, וכנ"ל, והוא כותב אותו לעיקר, והשם הנקרא בו לטפל, וא"כ עושה בגט זה העיקר לטפל, והטפל לעיקר, ובהיות כן אכתי הגט הא' שכתוב בו רק שם הנקרא בו לבד הוא יותר טוב ויותר מובחר מגט הב' הזה אשר כתובים בו ב' השמות, דהגט הא' שכתוב בו שם הנקרא בי בפ"כ, לא גרע זה עכ"פ מחניכתו, דמפורש במשנה דכשר, וליש פוסקים גם לכתחלה, משא"כ גט הב' דכותב בו הטפל לעיקר והעיקר לטפל, לכתחלה ודאי לא, לדידן דקיי"ל כר"ת, כמ"ש הב"ש שם ס"ק ד', ואף בדיעבד יש פוסלין, כמ"ש בג"פ שם ס"ק י"ג וכיון דכל מטרתינו הוא שתתגרש בהגט היותר מובחר, ואנן ידעינן דזה הגט שכתוב בו שם הנקרא בו בפ"כ לבד הוא היותר טוב והיותר מובחר בכל אופן שהוא, וכנ"ל, וא"כ לאיזה צורך נכתב עוד גט הב':
ולזאת נבוא להתבונן בדרך הב' שכתב החו"ג בביאורים, לכתוב בגט השני שם הנקרא בו לעיקר, ועל שם הנשתקע דאתקרי, דמשמע לשעבר, וכ"כ בשו"ת רעק"א מהד"ת סי' נ' דמה דנקטו גדולי גאונים בתשובתם לכתוב באחד שם זה ובאחד שם זה, שלא בדקדוק נקטו כן, דאם הדין דצריך לכתוב ב' השמות איך שייך לצרף השני גיטין יחד להתגרש בהם, כיון דכל אחד פסול, א"ו כוונתם לכתוב בגט אחד שם הנקרא בו לבד, וגט אחד שם הנקרא בו לעיקר ועל שם הנשתקע דמתקרי, ולזאת כתב שם בנידון דידי' לכתוב גט אחד בשם הנקרא בו לבד, וגט אחד בשם הנקרא בו לעיקר ועל שם הנשתקע דהוי מתקרי, ולא דמתקרי, כיון דבאמת לא מתקרי עתה כן יותר יש לכתוב בלשון דמשתמע לשעבר דהוי מתקרי, עכת"ד שם, ועיי"ש עוד דנראה מדבריו דגם בגט אחד הוי סגי בזה, לכתוב שם הנקרא בו דהוי מתקרי שם הנשתקע, עיי"ש:
והנה מה שכתב דכוונת הגדולים בתשובתם לכתוב בגט הב' על שם הנשתקע דמתקרי, אלא שיותר יש לכתוב דהוי מתקרי, הואיל דבאמת לא מתקרי עתה כן, תמהני מאוד איך יש אפשרות כלל לכתוב על שם הנשתקע דמתקרי, כיון שבאמת לא נקרא כן עתה כלל, וא"כ הוי מזויף מתוכו דפסול, וכמ"ש הרשב"א בהקונדריסים בעובדא דרבקה וחנה:
ומ"ש דבע"כ שלא בדקדוק נקטו לכתוב בזה שם אחד ובזה שם אחד, דאיך שייך צירוף הב' גיטין, כיון דכל אחד פסול, כבר כתבתי לעיל דכל המדקדק היטב בדברי הר"פ שהובא בב"י ובלשון המחבר שם סי"ח במ"ש ויש מי שמצריך ב' גיטין בב' שמות, יראה דאין פירוש אחר בדבריהם. רק לכתוב גט אחד בשם הראשון לבד וגט אחד בשם השני לבד, וכ"כ לפרש הג"פ שם בס"ק צ"ז, וגם א"א לומר כלל דשלא בדקדוק נקטו כן, אלא כוונתם לכתוב בגט הב' ב' השמות, דזה א"א כלל, דאיך יכתוב, לכתוב שם הנשתקע לעיקר א"א כלל בשום אופן, וכנ"ל, ולכתוב על שם הנשתקע דמתקרי ג"כ א"א, דאז יהי' מזויף מתוכו, כיון דלא נקרא בו כלל, ואי לכתוב על שם הנשתקע דהוי מתקרי או דאתקרי, אם הי' כוונתם לזה, כגון דא הי' להם לפרש ולא לסתום, כי הלא זה הוא נוסחא חדשה בכתיבת הגט, א"ו ע"כ הדברים ככתבן, ואדרבא מפני שלא מצא הר"פ שום עצה להכניס ב' השמות בגט אחד, וכנ"ל, וכמ"ש הרשב"א להדיא בהקונדריסים הנ"ל, וגם בהנוסח דהוי מתקרי או דאתקרי לא מצאו כלל שום תועלת להשם הנשתקע, וכאשר יתבאר בעזה"י לפנינו, ובכל זאת הי' רוצה הר"פ לעשות עצהיו"ט ולצאת ידי חובת שם הנשתקע ג"כ, לזאת התחכם וכתב ב' גיטין, ובכל גט רק שם אחד בלבד, דבזה אין אנו מכניסין עצמינו בעיקר וטפל, ובדאתקרי ובלא אתקרי, והתועלת היוצא מב' גיטין אלו הוא, מה דנותן שניהם בבת אחת, לשם גירושין בשניהם, בזה לבד ובזה לבד כאחת, ונמצא דמתגרשת בב' השמות כאחת, דכל אחד מהגיטין הוא כשר לדעת הר"פ, ולא צריכינן שום צירוף בזה לענין עיקר ההכשר של הגירושין, דהגט שכתוב בו שם הנקרא בו בפ"כ ודאי כשר בכל אופן דלא גרע מחניכתו, וגם גט הב' שכתוב בו רק שם הנשתקע, ס"ל להר"פ דהוא כשר מעיקר הדין לפי הצד דשם הנשתקע חשוב שמו, דהגם דלא יוכל להיות יותר משם טפל, וכנ"ל, ס"ל להר"פ בזה כהרא"ש, דכתב שם טפל כשר בדיעבד, אלא דלכתחלה רצה הר"פ לעשות עצהיו"ט לגרש בשני השמות, דשמא שם הנשתקע חשוב שמו, וכיון שנותן שני הגיטין יחד לשם גירושין בשניהם, וכנ"ל, נמצא דמתגרשת בכל אחד מהגיטין, בשניהם כאחת, לפי אותו הצד דשם הנשתקע חשוב שמו, וא"כ ממילא מגרש בשני השמות כאחת לפי אותו הצד, ואם שם הנשתקע לא חשוב שמו, אזי גט הב' הוא חספא בעלמא. ומתגרשת בגט הא' לבד אשר בו כתוב שמו הנקרא בו בפ"כ, כדין וכדת:
זה הוא בלי שום ספק דרכו של הר"פ בזה, וכן הגדולים שכתבו ליתן בזה ב' גיטין אחד בשם זה ואחד בשם זה, כיוונו ג"כ לזה, וסמכו עצמם על הר"פ דמכשיר ב' גיטין אשר כל אחד בקלף אחד, ופליג על התו' דסוטה הנ"ל, וכמו שכתב ג"כ הג"פ שם בסוף ס"ק ק"ו דנ"ל דכל הפוסקים חלוקים בזה על התו' מדשתקו לומר דין זה, עיי"ש:
אמנם לדידן דצריכין לחוש לדעת התו' דגם ב' גיטין שלמים פסול משום ב' ספרים, וכנ"ל א"כ אי אפשר לנו לעשות בזה כמו שעשה הר"פ, וכנ"ל, ואם אנו רוצין לחוש לשם הנשתקע וליתן משום זה ב' גיטין, לכאורה באמת יש לנהוג כמ"ש התו"ג בביאורים הנ"ל ובשו"ת רעק"א הנ"ל, דהיינו לכתוב בגט אחד שם הנקרא בו לבד, ובגט הב' שם הנקרא בו לעיקר ועל שם הנשתקע דהוי מתקרי, או דאתקרי, דמשמע ג"כ לשעבר, וליתן אותם זה אחר זה, ולגרש באחד מהם, דהיינו לכוון אם שם הנשתקע לא חשוב שמו תתגרש באותו שכתוב בו שם הנקרא בו בלבד, ואם חשוב שמו תתגרש באותו שכתוב בו על שם הנשתקע דאתקרי, דהא זה אמת שנקרא מכבר באותו השם:
וזה הוא שכתב בתו"ג וז"ל וכשנותן שני גיטין לדעת היש מי שמצריך יכתוב כנ"ל, עיי"ש, הלא תראה שדקדק בלשונו, ולא כתב דלדעת היש מי שמצריך כותבין כנ"ל, דבאמת דעת היש מי שמצריך הוא כמו שמבואר במחבר, לכתוב ב' גיטין בב' שמות, דהיינו בזה שם אחד ובזה שם אחד, רק דהתו"ג כתב דהנותן ב' גיטין לדעת היש מי שמצריך כדי לחוש לשם הנשתקע צריך לכתוב כנ"ל, דלדידן א"א לכתוב כדעת היש מי שמצריך ממש, משום דעת התו', וצריך לכתוב ולעשות כנ"ל:
אמנם אם הי' בנוסח דהוי מתקרי או דאתקרי תועלת לשם הנשתקע, א"כ למה הטריח הר"פ עצמו לכתוב ב' גיטין, הלא בגט אחד הי' סגי, לכתוב שם הנקרא בו לעיקר ועל שם הנשתקע דהוי מתקרי או דאתקרי, דבזה יוצא ממ"נ, דאם שם הנשתקע חשוב שמו, הלא הוא כתוב בהגט, ואם אינו חשוב שמו, ג"כ אינו מזיק מה שכתוב בגט, דהא לא כתוב בו אלא דאתקרי לשעבר בשם זה, וזה הוא אמת, וכן הרשב"א שבקונדריסים בעובדא דרבקה חנה טרח למצוא עצה איך להכניס שם הנשתקע בהגט באופן שלא יזיק להגט, ולא מצא, ולכך הסתפק עצמו בגט אחד בשם רבקה לחוד, וכנ"ל בראש דברינו, ולפי הנ"ל הלא הי' לו עצה פשוטה, לכתוב על שם הנשתקע דהוי מתקריא או דאתקריא, דבזה יש תועלת ואין חשש היזק, וכנ"ל, ומ"ש התו"ג דצריך לכתוב בגט אחד רק שם הנקרא בו לבד, משום חשש דשמא אסור לכתוב שם הנשתקע בגט, עיי"ש, לא ידעתי איזה חשש יש בזה, כיון שכותב בלשון עבר שהי' נקרא כן, וזה אמת, ואף אם שם הנשתקע לא חשוב שמו, מ"מ מה מזיק מה שכותב בו שמקודם הי' נקרא כן, וכי לא יוכל לכתוב בהגט איזה שפת יתר לסימן וכדומה, אם רק הוא אמת, והרי בימי הראשונים הנהיגו לכתוב שם מקום הלידה, ליותר בירור, אף שמדין התלמוד לא צריך, כמ"ש בתו' גיטין פ', ולמה יזיק כלל מה שכותב מה שהי' נקרא מקודם, כיון שהוא אמת, וגם אם אפילו הי' מקום לומר כן לפי הצד דשם הנשתקע לא חשוב שמו, אבל עכ"פ הר"פ דחשש לשם הנשתקע למה הוצרך לדחוק עצמו ולצרף ב' השמות ע"י ב' הגיטין, שבזה עדיין יש לדבר הרבה, ואין רצוני להאריך, ולמה לא עשה בריוח לכתוב בגט הב' שני השמות באופן הנ"ל, שם שלא נשתקע לעיקר דהוי מתקרי או דאתקרי שם הנשתקע, דבזה לפי הצד דשם הנשתקע חשוב שמו שפיר מגרש בגט דכתובין בו ב' השמות כהוגן. אלא ע"כ נראה מדברי הרשב"א והר"פ דאין זה תועלת כלל לשם הנשתקע במה דנכתב בהגט בלשון עבר דהוי מתקרי או דאתקרי, וכמו שיתבאר לפנינו בעזה"י: