אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ז · ענף ב

סימן ז

ועתה נבוא לבאר דברי הש"ע שם בסעיף י"ח, וז"ל מי שנשתנה שמו מחמת חולי אעפ"י שקורין אותו תמיד בשם הראשון מ"מ שם השינוי עיקר וכו' ודוקא כשקורין אותו לפעמים בשם שני אבל אם אין קורין אותו בשם שני כלל אינו כותב אלא שם ראשון בלבד ויש מי שמצריך שני גיטין בשני שמות ואם יש לו שם מובהק שבו עולה לס"ת וחותם כתביו ושטרותיו אותו שם הוא עיקר, עכ"ל הש"ע:

והנה פשטות דברי הש"ע מורין דכל הסעיף הזה מיירי באיש הבא לגרש בעצמו, וכיון דאיש דרכו לעלות לס"ת ולחתום, ושם העלי' והחתימה הוא עיקר, כמ"ש בסוף הסעיף, ע"כ צ"ל דברישא דקאמר דשם השינוי הוא עיקר, מיירי באופן שאין שום הכרעה ע"י העלי' והחתימה, וכגון שעולה חותם בשניהם, פעם בזה ופעם בזה, או שעולה בזה וחותם בזה, או שעולה וחותם בשניהם יחד ופעם בזה ראשון ופעם בזה ראשון, ועיין בג"פ שם ס"ק צ"ח וצ"ט, אמנם מה שכתב הש"ע אח"כ אבל אם אין קורין אותו בשם שני כלל אינו כותב אלא שם ראשון בלבד, ע"כ מיירי שג"כ אינו עולה לס"ת וגם אינו חותם כלל בשם השני, דאל"כ אכתי הי' צריך לכתוב אותו בהגט, וע"כ דג"כ אינו עולה וחותם כלל בשם השני, וכיון דאיש דרכו לעלות ולחתום, ע"כ עולה וחותם רק בשם הראשון, וא"כ איך כתב בש"ע על זה ויש מי שמצריך שני גיטין, הלא כבר הוכחתי לעיל מדברי הב"י, דהיכי דנשתקע שם הב' וגם עולה וחותם רק בשם הא', בזה גם להר"פ אינו צריך ב' גיטין, בין לטעם השני, ובין לטעם הראשון, וע"כ צ"ל דהש"ע מיירי גם כאן כשאין שום הכרעה לאחד מן השמות ע"י העלי' והחתימה, וכגון שמגרש בחליו, דלא הוחזק עדיין בהעלי' והחתימה, וממש כמו שפירש בב"י דברי הר"פ דמיירי במגרש בחליו, אף לפי טעם הא', וכנ"ל, כמו כן צריכין אנו לפרש דברי היש מי שמצריך ב' גיטין שבש"ע, שהוא הר"פ בעצמו, ובאמת שכן משמע ג"כ מלשון הש"ע עצמו, שכתב בסיפא ואם יש לו שם מובהק שעולה בו לס"ת וחותם וכו', מכלל דעד השתא איירי באין לו שם מובהק ע"י העלי' והחתימה, וע"כ דמיירי במגרש בחליו, וכנ"ל, וכ"כ בבאר הגולה שם אות י', וכיון דהיש מי שמצריך שבש"ע איירי ע"כ במגרש בחליו, ממילא אין כאן שום הכרעה מהש"ע אם נקט לעיקר כטעם הא' שבב"י על דברי הר"פ, או כטעם הב', כי במגרש בחליו מצריך הר"פ ב' גיטין בין לטעם הא' ובין לטעם הב', וכנ"ל:

וכיון שכן צריכין אנו להבין מ"ש הב"ש בס"ק ל"ה, וז"ל ומ"ש כאן בש"ע ויש מי שמצריך וכו' צ"ל דכתב כן לפי תירוץ קמא מה שכתב בספרו הב"י וכו', עיי"ש, ולפי מה שכתבתי דע"כ הש"ע מיירי במגרש בחליו א"כ יכול להיות זה שפיר אף לפי תירוץ בתרא של הב"י, וכנ"ל:

ונראה דהב"ש דייק לי' מדנקט הש"ע זה בלשון פלוגתא, ויש מי שמצריך וכו', ולפי תירוץ בתרא יש לומר דליכא פלוגתא כלל בזה, דגם הר"פ מודה למ"ש הקונדריסים באשה בעובדא דרבקה דסגי בגט אחד בשם ראשון בלבד, וגם הרשב"א שבקונדריסים הנ"ל מודה להר"פ באיש המגרש בחליו אף שנשתקע שם הב' דצריך ב' גיטין, משום דאפשר עוד להתברר, וכנ"ל, וא"כ למה כתב הש"ע ויש מי שמצריך וכו' בלשון פלוגתא, וכך הי' לו לומר, אבל אם אין קורין אותו בשם שני כלל אינו כותב אלא שם ראשון בלבד וכותב עוד גט בשם ני, ומדכתב ויש מי שמצריך וכו' בלשון פלוגתא, ע"כ צ"ל דכתב כן לפי תירוץ קמא שבב"י, דטעם הר"פ הוא משום חשיבות שם השינוי, ולפ"ז ה"ה באשה צריך להר"פ ב' גיטין, ופליג הך עובדא דרבקה חנה שבקונטריסים, ולכך כתב בלשון פלוגתא, ויש מי שמצריך וכו', ודוק, וכן נראה מסגנון לשונו של הב"ש שם, שבראש הס"ק כתב וז"ל, עיין בב"י עולה משם לפי תירוץ בתרא יש לומר דליכא פלוגתא בדין זה, וכו' עד ומ"ש כאן בש"ע ויש מי שמצריך וכו' צ"ל דכתב כן לפי תירוץ קמא מ"ש בספרו הב"י וכו', עכ"ל, והרי זה כמבואר דלשון ויש מי שמצריך שהוא לשון פלוגתא הכריח אותו לומר דכתב כן לפי תירוץ קמא, וכנ"ל:

אמנם לפענ"ד אין הכרח מזה כלל, דלעולם י"ל דגם בש"ע ס"ל כתירוץ בתרא שבב"י, וכמו שפסק הב"ש, ומ"ש ויש מי שמצריך וכו', לא שהוא לשון פלוגתא, אלא יען דלא מצא מרן הב"י להדיא מי שמצריך בזה שני גיטין אלא הר"פ, לכך כתבו בלשון זה ויש מי שמצריך וכו', ולא כתבו בסתם, כי כן דרכו בש"ע בכמה מקומות להביא דעה יחידית בלשון ויש מי שאומר, כמו שכתב הסמ"ע בכמה דוכתי, וכך הוא סגנון לשון הש"ע, בתחלה כתב דאם אין קורין אותו בשם שני כלל אינו כותב אלא שם ראשון בלבד, ואין מלשון זה הכרח דאין צריך בזה עוד גט שני, אלא דאשמעינן דאין כותבין שם השני עם שם הראשון יחד בגט אלא שם ראשון בלבד, אבל מגט שני לא איירי עדיין כלל, ושוב הוסיף עוד המחבר וכתב דיש מי שמצריך שני גיטין בשני שמות, לא בדרך פלוגתא, אלא כדרכו להביא דעת יחידית בלשון ויש מי שאומר, וכן פירש הג"פ שם בס"ק מ"ט לשון הש"ע שם ס"י, עיי"ש:

וכיון שאין הכרח מדברי הש"ע כתירוץ הראשון, בודאי יש לנו לנקוט לעיקר כתירוץ השני, מלבד מה שכתב הב"ש בזה לנכון, אף גם זאת דכלל גדול הוא בידינו דכל מה דאפשר למעט בפלוגתא בין הפוסקים ממעטינן, וכיון דלפי תירוץ בתרא י"ל דליכא פלוגתא בין הפוסקים בזה הכי נקטינן, ובפרט דאין בזה שום חשש פסול כלל, וכמ"ש הב"ש:

וראיתי בחתם סופר בח"ב מאבה"ע סי' כ"ז, באשה ששמה המפורסם סלאווע ונקראת כן בפי כל, וכן חותמת עצמה באיגרת, ובעלה כתב לה גט בשם זה, ואם האשה אומרת כי בילדותה נשתנה שמה מחמת חולי, אך השם נשתקע ולא נאמר כלל, ונשכח ממנה ומכל אדם, וכתב שם בתוך דבריו, כיון דהרב"י בש"ע נראה שחזר בו מתירוץ הב', והביא דברי הר"פ בשם יש מי שמצריך ב' גיטין, והרמ"א לא הכריע, וא"כ מי יבוא אחרי המלכים הרב"י והרמ"א להקל באשת איש, אך מ"מ נ"ל דהיינו לכתחלה וכו', עיי"ש עוד בסוף התשובה:

ולפי מה שכתבתי לעיל, מלבד שאין הכרח כלל מדברי הש"ע שחזר בו מתירוץ הב', אף גם בשאלה הנ"ל דחותמת עצמה באיגרת רק בשמה הראשון, כבר כתבתי דבעולה וחותם בשמו הראשון דנעשה שם הראשון מובהק ע"י העלי' והחתימה, שוב אין חוששין כלל לשם השינוי שנשתקע גם לפי תירוץ הא', וכאשר הוכחתי לעיל מהב"י מילתא בטעמא, וא"כ בשאלה הנ"ל דחותמת עצמה רק בשם הא', וא"כ נעשה עיקר גם נגד שם החולי, דגם ע"י החתימה לבד נעשה השם מובהק, כמ"ש הב"י שם בשם הקונדריסין, וז"ל אבל באנשים וכו' ששמם מובהק עפ"י קריאת הס"ת או עפ"י חותמו בכתביו ובשטרות וכו', עכ"ל, הרי דבאחד מהם לבד ג"כ נעשה שם הראשון מובהק נגד שם החולי, ועיין מה שכתבתי מזה באריכות בגליון התורת גיטין שלי בסי' קכ"ט ס"ק כ"ה, ואם כיון שע"י חתימתה בשם הא' נעשה השם מובהק נגד שם החולי אף אם היתה נקראת בו, א"כ ממילא כל שנשתקע לגמרי שם החולי שוב לא צריכינן לחוש לו כלל גם לפי תירוץ הראשון של הב"י, וכנ"ל:

ודוחק לומר דדוקא כשחותם בו כתביו ושטרותיו אז נעשה מובהק עי"ז, אבל בחתימת כתבים לבד אינו נעשה מובהק, דהא התה"ד בסי' רל"ג כתב הטעם דנעשה מובהק ע"י העלי' או החתימה, דאין לנו אלא השם שהוא מחזיק בו לעצמו, עיי"ש, וכך לי החתימה שלו באיגרת לבד כמו בשטרות ג"כ, דסוף סוף חזינן דהוא מחזיק בו לעצמו בשם זה:

ועוד ראיתי בחתם סופר שם שהביא תירוץ השני של הב"י בסגנון מעורבב, שערבב דברי החלקת מחוקק שם בס"ק א' בדברי הב"י, עיי"ש שכתב לפי תירוץ הב' דהר"פ איירי באותו החולי שנשתנה שמו והוא מצפה לישועה ע"י אותו השינוי אלא שהשם עדיין לא נתפרסם שהוא בן יומו וכו', עיי"ש, ודברים אלו הם דברי הח"מ שם על נידון שלו דמיירי בלא נשתקע שם השינוי, עיי"ש, אבל לא נזכרים בדברי הב"י כלל, ואינם שייכים כלל לעובדא דהר"פ, כי אדרבא אף לפי תירוץ הב', הר"פ ע"כ איירי שעבר איזה זמן בתוך החולי ולא נקרא כלל בשם השני, רק בשם הראשון, וכמו שכתב בהדיא בעובדא דהר"פ, שם "והיו קורין אותו בשם הראשון לגמרי", ומשו"ה כתב שם הב"י מקודם, ומ"מ משמע דהר"ם פליג על עובדא דרבקה וכו', והוכרח משום זה לתרץ תירוץ הב' ולחלק דשאני בעובדא דהר"פ שעתיד להתברר, וכנ"ל:

אמנם אחר העיון והדקדוק בדברי הח"ס שם ובסוף התשובה, ראיתי דאף שלשונו מעורבב קצת מ"מ כוונתו רצוי', וכוונתו דדוקא בנשתקע שם השני לגמרי אחר שהבריא, ולא חש להחזיק אותו בהעלי' והחתימה, אז אין חוששין לו כלל, אבל כשעדיין הוא בתוך החולי, אף דלא קרו לי' כלל בשם השני, רק בשם הראשון, אעפ"כ זה לא מקרי עדיין נשתקע, כי אולי לכשיבריא יחזיק אותו השם בהעלי' והחתימה, וזאת לא נקרא זה עדיין נשתקע, אלא שעוד לא נתפרסם והוחזק ע"י העלי' והחתימה, ולזאת צריך לחוש לי ולכתוב ב' גיטין, עיי"ש בח"ס ותראה שכן כוונתו:

וכיון שכן הא שכתב בש"ע אבל לא נקרא כלל בשם הב' וכו' ויש מי שמצריך שני גיטין כיון דע"כ מיירי במגרש מתוך החולי, וכמ"ש לעיל, ממילא אתיא שפיר אף לפי תירוץ הב', וכנ"ל, ואין שום הכרח כלל מזה דבש"ע חזר בו מתירוץ הב', ואי משום הלשון דויש מי שמצריך וכו', דמשמע לכאורה לשון פלוגתא, כבר כתבתי לעיל דאין מזה שום הכרח, די"ל דכתב לשון זה משום שהיא דעה יחידית, וכנ"ל:

וגם הלום ראיתי בפ"ת בשם שו"ת ברית אברהם חאבה"ע ס"ס קי"ז, שכתב וז"ל, ומה שבא במכתבם דבמקום נתינה קודם החתונה נשתנה בחליו לשם יעקב, ונשתקע לגמרי ולא יזכר ולא יפקד כלום. כבר הסכימו הפוסקים דלא כיש מי שמצריך שני גיטין בש"ע סי"ח, ואין צריך להזכיר שם יעקב כלל וכו', עכ"ל:

ולפי מה שכתבתי לעיל, באיש שנשתנה שמו עוד קודם החתונה, ונשתקע שם השינוי לגמרי ולא יזכר ולא יפקד כלום, א"כ בודאי עולה וחותם רק בשם הראשון, בזה גם היש מי שמצריך מודה דאין לחוש שוב לשם השינוי שנשתקע כלל, ואין צריך ליתן ב' גיטין, ואפילו לפי תירוץ הראשון של הב"י, וכנ"ל:

שוב ראיתי בהתשובה גופה שם שסיים בזה וז"ל, ויש לי לפלפל בתירוצי הב"י שם, ואין מהצורך להאריך בזה, עכ"ל, ואולי כוונתו למה שכתבתי:

ונחזור לדברי הב"ש הנ"ל, שכתב שם לפי שיטתו הנ"ל דהיש מי שמצריך שבש"ע הוא עפ"י תירוץ הראשון שבב"י, וז"ל ולפי תירוץ זה צריך שני גיטין ואין חילוק בין אם נקרא רק בשם ראשון [כצ"ל, עיין בתורת גיטין ובשו"ת חיים שאל סי' ל"ז] ובין אם נקרא רק בשם השני, עכ"ל, ור"ל דהגם דבש"ע לא הביא דין דנשתקע שם ראשון, מ"מ כיון דכוונת הש"ע בנשתקע שם השני דיש מי שמצריך ב' גיטין הוא בכל ענין, אפילו באשה, ואפילו באיש שמת בחליו ובא בנו לגרש, וכנ"ל, ולאו דוקא בחליו משום דעתיד להתברר, אלא משום חשיבות שם השינוי, א"כ ה"ה בנשתקע שם ראשון צריך ב' גיטין, משום חשיבות שם הלידה, וכמ"ש הר"מ מלוניש שהביא בב"י, ובש"ע נקט בנשתקע שם הב', וה"ה בנשתקע שם הא':

ובתו"ג כתב דהב"ש חשש בנשתקע שם ראשון משום דעת מהרי"ק בריש שורש פ"ו שהביא הב"י, דאף דלא ניכר כלל בשם הא' כותבים שם הא' לעיקר ועל שם השני דמתקרי, ולפענ"ד הא המהרי"ק בע"כ איירי שם בנשתנה שם הראשון שלא מחמת חולי, מדעושה שם הראשון לעיקר, דפשיטא דלא יחלוק המהרי"ק על הקדמונים אשר כתבו דשם השינוי שמ"ח הוא עיקר אפילו בקרו לי' רק פורתא בשם השינוי, וכ"כ המהרי"ק להדיא בשורש צ"ח בשם הר"פ, עיי"ש, ומכש"כ בכ' קרו לי' בשם השינוי דשם השינוי עיקר, וע"כ מיירי שם בשורש פ"ו דנשתנה שם הראשון שלא מחמת חולי, וכן מוכח שם במהרי"ק דבהכי איירי, עיי"ש, וא"כ אין ראי' משם לנשתנה שם הא' מחמת חולי, די"ל דבנשתנה מ"ח ונשתקע שם הא' לגמרי לא חשש המהרי"ק כלל לשם הא', דהא חזינן, דנגד שם החולי נתבטל חשיבות שם הלידה כ"כ, עד שאפילו כ"ע קרו לי' בשם הלידה ופורתא בשם השינוי הוי שם השינוי עיקר נגד שם הלידה, וא"כ בנשתקע לגמרי שם הלידה בודאי י"ל דאין חוששין לו כלל וכלל במקום שם השינוי דכ"ע קרו לי' בו, משא"כ בנשתנה שם הא' שלא מחמת חולי, דשם השינוי הזה אין לו חשיבות כ"כ, בזה מחשיב המהרי"ק שם הלידה לעשות אותו לעיקר, אפילו בנשתקע לגמרי, ולכן מחוורתא דמילתא, דהב"ש חשש בזה לדעת הר"מ מלוניש, דמייתי ראי' מיעקב דאף דאמר לו הקב"ה לא יעקב וכו' כ"א ישראל וכו' אעפ"כ נמצא עוד אח"כ הרבה פעמים שם יעקב בכתובים, ופשיטא דלא עדיף השינוי והעקירה של שם הא' שע"י חולי מהשינוי והעקירה שאמר לו הקב"ה, וז"פ, ולפ"ז פשוט דגם בעולה וחותם רק בשם הב' דחוששין לשם הא', דהא חשיבות שם הא' לא תלוי רק ע"י מה שהוא שם הלידה, אף דתמיד שם השינוי הוא עיקר נגדו, וא"כ במה יגרע חשיבות במה שהוא גם עולה וחותם רק בשם הב', דהא גם בלא זה שם השינוי הוא עיקר נגד שם הלידה, ואעפ"כ חוששין לשם הלידה גם בנשתקע לגמרי, וא"כ ה"ה בעולה וחותם ג"כ רק בשם הב', ודוק:

אמנם כל זה כתב הב"ש לדעת הש"ע, אבל הב"ש עצמו פסק בס"ק ל"ה בנשתקע שם השני כתירוץ הב' של הב"י, דא"צ ב' גיטין אלא כשמגרש בתוך חליו, ובס"ק ל"ז פסק ג"כ לענין נשתקע שם הראשון דאין צריך ב' גיטין, עיי"ש:

אמנם לפענ"ד זה שפסק הב"ש בב' סקי"ם הנ"ל הוא דעת הש"ע עצמו, כי הש"ע שהביא בנשתקע שם הב' ויש מי שמצריך שני גיטין, כבר כתבתי דזה ע"כ מיירי במגרש בחליו, ולענין נשתקע שם ראשון לא הביא הש"ע דעה כזו כלל, וכיון דבאמת יש לחלק בין מגרש בחליו דעתיד להתברר ובין היכי דלא עתיד להתברר, כגון אשה וכדומה, וגם יש לחלק בין נשתקע שם הב' ובין נשתקע שם הא' אפילו לפי תירוץ הראשון שבב"י, די"ל דוקא בשם השינוי שנשתקע חשש הר"פ לשם השינוי מפני חשיבותו דאפילו בקריאת המועט הוי עיקר, משא"כ בשם הא', אם איתא דהוי ס"ל למרן בש"ע דבכל ענין יש לחוש ליתן ב' גיטין, אף בנשתקע שם השינוי ואינו עתיד להתברר, וגם אפילו בנשתקע שם הא', לא הוי שתיק מלפרש כן בהדיא, דלולא כן מנין לנו לדעת זאת, כיון דיש לחלק, וכנ"ל, א"ו דדעת הש"ע להצריך לכתחלה ב' גיטין הוא דוקא במה שכתב להדיא בש"ע, דהיינו בנשתקע שם השינוי והוא מגרש בחליו, דעתיד עדיין להתברר, אבל לא בזולת זה כלל, לא באשה וכדומה, ולא בנשתקע שם הלידה, דבזה אין חוששין לשם הנשתקע כלל, והיינו כתירוץ הב' שבב"י, וגם דלא כהר"מ מלוניש, וזהו ממש כמו שפסק הב"ש בס"ק ל"ה ובס"ק ל"ז:

וראיתי בגט פשוט שם ס"ק צ"ז שכתב ג"כ שמרן בש"ע לא חשש בנשתקע שם ראשון להצריך ב' גיטין, משום דס"ל דבשלמא שם שני שנשתקע יש לחוש לכתבו, משום דכיון דנשתקע ממילא אפשר דלא חשיב נשתקע, אבל שם ראשון דנשתקע ע"י שינוי השם אין לחוש לכתבו, כיון דהתפללו עליו ואמרו לא יקרא כך אלא כך, עכ"ל הג"פ, ולפי חילוק זה אם נשתקע שם הראשון ממילא שלא ע"י שינוי מ"ח צריכין ג"כ לחוש לו, ומסתימת מרן ז"ל בש"ע לא נראה כן, וכנ"ל:

אמנם לפענ"ד הלא גם לשם השינוי שנשתקע ממילא שחשש לו הר"פ הצריך הב"י לתת טעמים לזה, או משום דעתיד להתברר כשיעמוד מחליו, או משום חשיבות שם השינוי דגם בקרו לי' פורתי הוי עיקר, ולכך גם בנשתקע חוששין לו עכ"פ, וכנ"ל, וא"כ בשם הראשון דנשתקע אף דנשתקע ממילא, כיון דלא שייכי בי' הטעמים הנ"ל גם שניהם, דעתיד להתברר בודאי אינו, כיון דלא מיירינן במגרש בחליו [דבמגרש בחליו אשר נשתקע בו שם הראשון ממילא ודאי לא הוי שם הראשון נשתקע אף דלא קרו לי' בי' כלל, בלא הטעם דעתיד להתברר, כמו שיתבאר עוד לפנינו בעזה"י] וגם חשיבות שם השינוי שמ"ח אין לו לשם הראשון, דבקרו לי' פורתא אין כותבין אותו לעיקר אפילו כשלא נשתנה מ"ח, כמ"ש הב"י בשם שמחה אליגאריא, ועיין בב"ש שם ס"ק ל"א, א"כ כשנשתקע לגמרי אין צריך לחוש לו כלל, אפילו נשתקע ממילא, ואפילו לדעת הר"פ, זולת אם נחוש לדעת הר"מ מלוניש, דמייתי ראי' מיעקב, ואם היינו חוששים לזה היינו צריכים לחוש גם כשנשתקע ע"י שינוי השם, כש"כ מיעקב דהי' שינוי השם מהשי"ת, וכנ"ל, וכיון דבנשתקע ע"י שינוי השם אין חוששין להא דר"מ מלוניש, וכמ"ש לעיל דאין ראי' כלל מיעקב, דלא ה"ה בנשתקע ממילא לא מצינו חשיבות לשם ראשון שנצטרך לחוש לו אף שנשתקע, וכנ"ל:

שוב מצאתי בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ל"ז שהשיג ג"כ על טעם הג"פ הנ"ל מתשובת פני משה סי' מ', עי"ש, והביא שם ג"כ חבילת פוסקים אחרונים שכתבו ג"כ בנשתקע שם הראשון דאין צריך ב' גיטין, עיי"ש:

אמנם הג"פ כתב שם, דאע"ג דמרן לא חשש כאן בש"ע להצריך ב' גיטין בנשתקע שם הראשון, מ"מ לכתחלה צריכין לחוש לחומרי כל הסברות, דאם נשתקע שם שני צריך לכתוב ב' גיטין כמ"ש מרן ז"ל, ובנשתקע שם ראשון צריך לכתוב שני גיטין כדכתב מוהרח"ש, עיי"ש באריכות:

ולא ידעתי למה החמיר כ"כ בזה יותר מהש"ע, במה דאין בו שום חשש פסול בשום אופן אם יכתוב רק גט אחד בשם הנקרא בו בפ"כ, דלא גרע מחניכתו דמבואר במשנה דהוא כשר, וליש פוסקים גם לכתחלה, וכמ"ש הב"י בשם הפוסקים בזה, ומעתה למה לנו לחפש חומרות בזה יותר מהש"ע והלא מרן הב"י כבר ראה וידע והבין וחקר כל הדעות מהקדמונים אשר יש בזה, ולמה נחוש יותר ממה שחשש הוא ז"ל ונכניס עצמינו בנתינת ב' גיטין, מה שבכל אופן אי אפשר לצאת ממבוכה זו כעמר נקי, כמו שיתבאר עוד לפנינו בעזה"י, וכבר כתבו הקדמונים שאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק, לא זולת, כי הוא חומרא דאתיא לידי קולא, ואיזה דוחק יש בזה, במה דאין בו שום חשש פסול בכל האופנים, ורק כל השקלא וטריא הוא איך לעשות בזה לכתחלה עצהיו"ט, וכי לא נוכל לסמוך בכזאת בריוח על בעלי הש"ע, ולא לחוש אפילו לכתחלה על מה שלא חששו הם ז"ל, אשר מפיהם אנו חיים, ולאור הכרעתם נלך ברוב דיני התורה, והכל בכתב מיד ד' עליהם השכיל, בלי שום ספק, וכמ"ש התומים בקונטרס התקפו כהן בסוף סי' קכ"ד, עיי"ש:

ומ"ש הג"פ לחוש לדעת מוהרח"ש ז"ל ועוד אחרונים, דפירשו מעשה דהר"פ דהצריך ב' גיטין בנשתקע שם הראשון, תמהני דהלא הוא ז"ל עצמו ראה בהקונדריסים דהגירסא הוא בפירוש "והי' קורין אותו שם ראשון לגמרי", והיינו שנשתקע שם הב', וכ"כ בשו"ת חוט השני סי' י"א שראה כן בסמ"ק, עיי"ש, אלא שבב"י העתיק בקיצור וכתב שם א' במקום שם ראשון, ואח"כ רצו לעשות טובה, והדפיסו אחר במקום א', ויש שהדפיסו אחד במקום א', ומזה בא מה שהמוהרח"ש, ועוד אחרונים פרשו דברי הר"פ שהשם הראשון נשתקע, וכיון שנתברר לנו שעיקר הנוסחא במקור הדברים הוא "שם ראשון", וא"כ נתברר לנו שפירוש הב"י בדברי הר"פ הוא הנכון, למה לנו לחוש עוד לדעת המוהרח"ש וסייעתו ז"ל המיוסד על הפירוש שלהם בהר"פ, אשר בא להם הפירוש הזה עפ"י טעות הדפוס אשר נפל בב"י, ובלי ספק אם הי' הם ז"ל רואים הקונדריסים והסמ"ק שכתב בהם להדיא כפירוש הב"י, שלא הי' חולקים בזה על מרן ז"ל, והי' דעתם כדעתו וסברתם כסברתו:

כללא דמילתא שלפענ"ד אין להחמיר בענינים הללו יותר מהש"ע, והיינו ממש כמו שפסק הב"ש בס"ק ל"ה ובס"ק ל"ז, אשר זה הוא ממש דעת הש"ע עצמו ג"כ, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה