אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ו · ענף ג

ענף ב

ושוב כתבתי דבאמת יש מקום לראי' זו אליבא דר"מ, ולא הי' כוונתי בזה להעמיד ראיית הח"ס אליבא דר"מ, ולומר דלר"מ דמצאו באשפה כשר, ע"י החתימה שהיא בצווי הבעל, ואם נתן לה אח"כ הגט הזה בלא שום אמירה כלל הגט כשר מדאורייתא, וע"כ דהחתימה הוי כאמירה, אבל יעיין כ"ת במכתבי ויראה דלא הי' כוונתי כלל לזה, כי לא הזכרתי כלל בראי' זו שום הכרח ממניעת אמירת הבעל בשעת נתינה:

ומה שלא כתבתי באמת ראי' זו ממש אליבא דר"מ, יען דלא ראיתי מזה שום ראי' כלל, דנהי דלענין הפלא אשר כתבתי במכתבי על ראיית הח"ס מאשה הכותבת גיטה, דהלא גם האשה אינה כותבת אלא בצווי הבעל, וכנ"ל, הי' מתקן זה בהראי' אליבא דר"מ, דגם מצאו באשפה, ולא הי' הכתיבה בצווי הבעל כלל, ורק החתימה, ואעפ"כ כשר לר"מ, וגם בלא אמר כלל, וע"כ משום דהחתימה היא כאמירה, וכנ"ל, מ"מ לא ראיתי לכתוב ראי' זו, יען דלפענ"ד גם בלא פלא הגדול הנ"ל על הח"ס ג"כ אין ראי' זו של הח"ס מוכרחת כלל, מטעמים הנ"ל, שלא כתבתים שם במכתב הגלוי, וכנ"ל, אשר מצד הטעמים הנ"ל גם אליבא דר"מ אין ראי' כלל ממניעת אמירת הבעל בשעת נתינה דהחתימה הוי כדיבור, חדא דנראה דמצד הנתינה גופה הוי כדיבור, לא מצד הכתיבה או החתימה, ואת"ל מצד הכתיבה כדעת הח"ס, מאן יאמר לן דגם במצאו באשפה כשר מה"ת גם כשלא אמר הבעל כלום בשעת הנתינה, וכנ"ל:

ולזה המצאתי ראי' אחרת מדנפשי אליבא דר"מ, ומה שכתבתי שיש מקום "לראי' זו" אליבא דר"מ, כוונתי היתה, לראי' זו להוכיח דחתימה לבד מהני בשבועה, יש מקום אליבא דר"מ, אבל לא כראיית הח"ס דחתימה הוי כאמירה כל הכתוב למעלה, דמייתי זה ממניעת אמירת הבעל בשעת נתינה, דזה אינו מוכרח כלל לפענ"ד אלא אליבא דר"מ, וכנ"ל, רק אני הבאתי ראי' דחתימה על כתב הוי כאלו כתב כל הכתוב למעלה אליבא דר"מ, והיינו מדמכשיר ר"מ אפילו מצאו באשפה ונחתם בצווי הבעל, דוכתב לה אחתימה קאי, וצריך להבין דאיך אפשר לומר דוכתב קאי אחתימה, הלא כתיב וכתב לה "ספר כריתות" וספר כריתות הוא כל הסיפורי דברים של כריתת הנכתבים בהגט, כדאיתא בגיטין כ"א ע"ב, הרי דוהכתב לה קאי אספר כריתות, דהיינו אכל הסיפורי דברים של כריתות שבגט, שצריך הבעל לכותבם, להפוסקים דוכתב אבעל קאי, ובעינן שליחות בהכתיבה, וכן להפוסקים דלא בעינן שליחות בהכתיבה, דוכתב אסופר קאי, עכ"פ צריך הסופר לכתוב לה לשמה כל הסיפורי דברים שבהגט, כמ"ש וכתב "לה ספר כריתות" ואיך מכשיר ר"מ במצאו באשפה, ע"י החתימה שהיא לשמה בצווי הבעל, ואמר דוכתב לה אחתימה קאי, הלא מבואר בתורה ההיפוך, דוכתב לה אספר כריתות קאי, דהיינו הסיפורי דברים של כריתות שבגט:

וע"כ צ"ל דס"ל לר"מ דע"י חתימת העדים בצווי הבעל הוי כאלו כתב הבעל כל הסיפורי דברים של כריתות שבגט הכתוב למעלה, ובחתימתו לבד מתקיים מה שאמרה התורה וכתב לה "ספר כריתות", וכן להפוסקים דוכתב קאי על הסופר שיכתוב לשמה, ע"י חתימת העדים בצווי הבעל לשמה הוי כאלו כתבו כל הסיפורי דברים של כריתות שלמעלה לשמה, ואדרבא רק בהכתיבה לבד בלא החתימה לא נתקיים כלל הוכתב לה אליבא דר"מ, דעדיין לא נגמרה הכתיבה בלא החתימה, ובהחתימה לבד אפילו על גט שמצאו באשפה מתקיים הוכתב לה "ספר כריתות", דהיינו כל הסיפורי דברים שבגט, דכך הוא גדול כחה של חתימה אליבא דר"מ לעשות כאלו כתבו עתה כל הסיפורי דברים של מעלה בצווי הבעל לשמה:

ומה שהקשה כ"ת ע"ז דאיך יבואו עתה העדים בחתימתם לעשות הגט לשמה, והא הוי כמו גט שנכתב שלא לשמה והעביר עליו הקולמס לשמה, דלא מהני לרוב הפוסקים, אין זה קושיא כלל, אליבא דר"מ אשר ס"ל דבגט לא נגמר כתיבתו עד אחר החתימה, דשם בהעביר עליו הקולמס הטעם הוא משום דכתב על גבי כתב לא הוי כתב, כמבואר בס"פ הבונה ובכל הפוסקים, והובא ג"כ בב"ש סי' קל"א ס"ק ה', מה שאין זה בנ"ד כלל, אלא דבחתימתו משוי לשמה כל הכתוב ע"ג הקלף למעלה, אשר בלא החתימה לא הי' עליו שם כתב כלל לגבי גט לר"מ, ובחתימתו משוי לי' כתב, וקרינן בי' וכתב, וכיון דבהחתימה היא לשמה ממילא נעשה עי"ז כל הכתוב לשמה, ודוק:

וכיון שהוכחנו דלר"מ, החתימה משוי כאלו כתב כל הנכתב למעלה, ממילא ה"ה בשבועה, אם חתם עצמו על כתב יד של אחר, הוי כאלו כתב כל הנכתב למעלה, וממילא הוי שבועה להסוברים דמהני שבועה בכתב:

ומעתה יתבונן נא כ"ת כי ראי' זו אליבא דר"מ כתבתי מדנפשי, בראותי כי אין ראי' להח"ס ממניעת אמירת הבעל בשעת נתינה דהחתימה היא כאלו דיבר כל הכתוב, וכנ"ל, ולזאת הבאתי אני ראי' דחתימה מהני בשבועה מדהוי לר"מ החתימה כאלו כתב כל הנכתב למעלה, וכנ"ל, וע"ז כתבתי במכתבי דכל זה הוא לר"מ, אבל למה דקיי"ל כר"א דע"מ כרתי, והוכתב לה אכתיבה קאי, וצריך שיכתב דוקא בצווי הבעל, ובכך מקוים וכתב לה "ספר כריתות" כפשוטו, שכותב לשמה כל הסיפורי דברים של כריתות שבגט, אבל אם נכתב שלא בצווי הבעל אף שנחתם בצווי לא מהני, ולא אמרינן דע"י החתימה נעשה כאלו נכתב כל הספר כריתות בצווי הבעל, וא"כ אדרבא יש ראי' לדידן דהחתימה אינה כאלו כתב כל הכתוב למעלה, [ואפילו את"ל לר"א הטעם משום דהוי כתב ע"ג כתב, מאחר דלדידי' הכתיבה נגמרה גם בלא החתימה, ודוק, מ"מ פשיטא דגם בשבועה לא מהני כתב ע"ג כתב, כיון דלא כתב כלל, וגילוי רצונו זה שע"י תנועת ידיו לא עדיף מרמיזה, דלא מהני בשבועה, רק צריך לבטא בשפתים דוקא, או עכ"פ כתיבה גמורה להסוברים דגם שבועה בכתב מהני, ודוק], ומובן מעצמו שכוונתי לא היתה בזה שכתבתי דלדידן דקיי"ל כר"א אדרבא וכו', אלא נגד ראי' שלי שהבאתי דחתימה היא כאלו כתב כל הנכתב למעלה, דזה הוא רק אליבא דר"ח, אבל למה דקיי"ל כר"א אדרבא יש ראי' להיפוך, דחתימה לא הוי כאלו כתב כל הכתוב למעלה, אבל דין הח"ס פשיטא דלא נדחה עדיין בזה, דעדיין י"ל דנהי דהחתימה לא הוי כאלו כתב כל הכתוב למעלה, אבל עכ"פ הוי כאלו אמר כל הכתוב, אך גם ראי' אין לו להח"ס על זה, כי ראייתו מהאשה עצמה שכותבת גיטה אינה ראי' כלל, מחמת כל הנ"ל, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה