אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ה · ענף ז

ענף ו

ולהיות כי גם בלא זה לשון מהר"מ שם מגומגם, לזאת אמרתי לתקן הלשון באופן שיהי' מתאים עם הכתוב בש"ע בסדר הגט, כי כתוב שם בס"ג של מהר"מ אות נ"ב וז"ל, דיא סופר פב"פ האב דיר דאס פרמיט וכו', ולשון זה בנקל יכול להטעות הבעל והסופר, שיחשבו שחוזר הבעל ונותן שוב כל זה במתנה להסופר, כי כן מורה לכאורה סתימת לשון זה האב דיר' וכו', ועיין בתשובת רעק"א מהד"ת סי' מ"ה בד"ה ובנ"ד דתן לי סתם היינו במתנה, וה"ה האב דיר חפץ זה סתם היינו במתנה, והגם דכאן אינו אומר סתם, אלא מפרש אח"כ ואומר אין שרייב מיר אגט, דזה מורה דנותן לו כל זה כדי לכתוב גט, ולא במתנה, מ"מ מאחר שהבעל אינו אומר זה מעצמו, רק מה שמקריא לו הרב הוא אומר, וא"כ בתחלת אמירתו האב דיר דאס פרמיט וכו' עדיין אין הבעל יודע מה שיקריא לו אח"כ אין שרייב וכו', והרב מקריא לו מלה במלה, האב דיר דאס פרמיט, אין דיא טינט, אין די פענן, אין דאס טינטארען, אין דאס אנדערע שרווב געצייג, קרוב הדבר מאוד שבתוך הזמן הזה יוכל הבעל וגם הסופר [אם אינו רגיל כ"כ לפעמים], לחשוב שכוונת אמירה זו הוא ליתן לו להסופר כל זה במתנה, ושכך צריך להיות לחזור וליתן לו במתנה, ומאחר שנקבע כך בדעתם שזה הוא מתנה, שוב אינם מרגישין אח"כ במה שאומר אח"כ אין שרייב מיר שזה סותר מחשבתם הראשונה שנקבע כל אותו הזמן בדעתם, ובשעת נתינה כל זה להסופר יוכל להיות שחושבים שניהם למתנה, וזה מקלקל הענין לגמרי, כי אדרבא צריך להיות הכל של הבעל כנודע, ומשו"ה הסופר מקנה לו להבעל הגויל והדיו וכו', כדי שיהי' של הבעל, והבעל רק מושיט לו להסופר כל זה לכתוב הגט, ולמה לנו לבחור לשון כזה שיוכל לבא מזה טעות וקלקול, ולא נבחור לשון ערומים:

עוד שם, אין שרייב וכו' פיעל גיטין וכו' ביז איינער ווירט כשר זיין עם זייא אין דיא כתיבה אדער אין דיא חתימה, גם לשון זה אינו מכוון, כי מורה לכאורה דסגי שיהי' כשר בכתיבה או בחתימה, ובזה כבר עשה שליחותו, וזה אינו, כי ע"כ הכוונה שיהי' כשר בכתיבה וגם בחתימה, וכל זמן שלא יהי' כשר בשתיהן עדיין יהי' יכול לכתוב גט אחר, דאל"כ מה נעשה כשיופסל הגט באחת מהן, והבעל לא יהי' כאן לחזור ולצוות, וז"פ מאוד, ובאמת כי בספר הארוך של מהר"מ הנקרא בריכת המים כתוב בזה בזה"ל, עס זייא אן דיא כתיבה אין אן דיא חתימה, אמנם בספר הארוך בסג"ש הלשון עוד יותר מתוקן, כי שם כתוב ביז איינער ווירד כשר זיין אין דיא כתיבה און אין דיא חתימה, אבל בסידור הקצר הזה הלשון מגומגם ביותר, וכנ"ל:

ועוד זאת, כי בש"ע סי' קכ"ב ס"א כתב עד שיהי' אחד כשר וכו' לדעת הרב שבעיר בלי שום פקפוק, וכן הוא בש"ע סי' קנ"ד בסדר הגט סט"ו וסט"ז עד שיהי' כשר לדעת החכם פב"פ בלי שום פקפוק, וכתב הט"ז בסי' קכ"ב שם ס"ק ג' ע"ז וז"ל, בלי שום פקפוק זהו עיקר ההיתר, דאל"כ שמא והי' כשר מצד הדין, אלא שהרב מחמיר לכתוב אחר, ונמצא כבר עשו שליחותן, עכ"ל, ובסדר הזה של מהר"מ לא כתב דברים אלו בלי שום פקפוק:

הן אמת כי יש ללמד עליו זכות במה שהשמיט דברים אלו, כי חשש להיפוך, שאם יאמר כן עד שיהי' כשר לדעת הרב בלי שום פקפוק, נראה מזה שרוצה דוקא בגט כזה שיהי' כשר לדעת הרב בלי שום פקפוק, וא"כ כמעט ברוב הפעמים שא"א לו להרב להשיג שיהי' הגט כרצונו ממש בלי שום פקפוק, הן מצד הכתיבה, והן מצד החתימה, ובהכרח צריך לדחוק עצמו, לפעמים מעט, ולפעמים גם הרבה לפי הענין, ולהכשיר אותו, כי מה לעשות, ולא בשמים היא, ועכ"פ אין הגט הזה כפי צווי הבעל, כי הוא צוה דוקא על גט שיהי' כשר לדעת הרב בלי שום פקפוק, ולזאת השמיט מהר"מ דברים אלו:

אבל מה נעשה לחשש שכתב הט"ז, שבאם לא יאמר דברים אלו, "בלי שום פקפוק", שמא יחמיר הרב לפעמים לרוב זהירתו ולהשקיט רוחו לכתוב גט אחר, אף שדעתו מעיקר הדין להכשיר גט הראשון, ונמצא כבר עשו שליחותן, וכנ"ל:

אמנם כל המבוכה הזאת מביא לנו הנוסח שסידר מהר"מ, לומר בהחלט שרייב וכו' פיעל גיטין וכו' ביז איינער ווירד כשר זיין לדעת הרב, שלשון זה מורה לכאורה שרצונו דוקא בגט שיהי' כשר לדעת הרב, ואם יוסיף גם דברים אלו "בלי שום פקפוק" יהי' מורה שרצונו דוקא בגט שיהי' כשר לדעת הרב בלי שום פקפוק, וא"כ אוי לו אם יאמר כן ואוי לו אם לא יאמר, בין כך ובין כך יש לחוש בזה, או החשש שלנו או החשש של הט"ז, וכנ"ל:

אבל לפי הנוסח הכתוב בש"ע בסדר הגט, והנני נותן לך רשות וכו', שלשון זה מורה שאינו חפץ דוקא בגט כזה שיהי' כשר דוקא לדעת הרב, אלא שנותן רשות להסופר ולהעדים שבאם הם ירצו לצאת גם ידי הרב יוכלו לעשות כן, ויהי' בזה ג"כ שלוחו, וכנ"ל באורך, א"כ שפיר יכול לומר עד שיהי' כשר לדעת הרב בלי שום פקפוק, ואין בזה שום חשש, כי אם הרב יחמיר לפעמים בשביל איזה פקפוק בגט הראשון לכתוב עי"ז גט אחר, הרי עשה אותו שליח גם לזה, שהרי אמר שנותן לו רשות לכתוב עד שיהי' לדעת הרב בלי שום פקפוק, ואם לפעמים הרב יכשיר הגט אף שיהי' לו עליו איזה פקפוק, ג"כ אינו מזיק, כי הלא לא צוה דוקא על גט כזה שיהי' כשר לדעת הרב בלי שום פקפוק, אלא שבאם ירצו להחמיר נותן להם רשות:

אשר על כן מכל הנ"ל אמרתי לתקן הלשון באופן זה:

יאמר הבעל להסופר.

דיא סופר פב"פ, דא איז דאם פארמיט, אין דיא טינט, אין דאם טונטטארין, אין דיא פענן, אין דאם אנדרע שרייב געצייג, אין שרייב א גט פצר מיינעט וואנען פב"פ מגרש צו זיין מיט איהם מיין ווייב פב"פ, שרייב לשמי ולשמה לשם גירושין, אין איך געב דיר רשות צו שרייבען, אפילו פיעל גיטין, ביז צו הינדערט גיטין. אללע לשמי ולשמה לשם גירושין, ביז איינער ווערט כשר זיין אהן שום שקפוק עם זייא אין דיא כתיבה עם זייא אין דיא חתימה גאך דיא דצה נאך פין דעם רבי פב"פ, אין צו אללע וואס ער וואערט איהם ווייזאן. ויאמר הסופר כן אעשה. וכן יאמר להעדים, לכל אחד.

דיא פב"פ, זייא איין עד, אין חתמן דעם גט וואס דא ווארט שרייבען דאר סופר פב"פ, פאר מיינעט וועגען פב"פ, מגרש צו זיין מיט איהם מיין ווייב פב"פ, חתמן לשמי ולשמה לשם גירושין, אין איך געב דיר רשות צו חתמנן אפילו פיעל גיטין, ביז צו הינדערט גיטין, אללע לשמי ולשמה לשם גירושין, ביז איינער ווירד כשר זיין אהן שום פקפוק עם זייא אין דיא כתיבה עם זייא אין דיא חתימה נאך דיא דנה נאך פין דעם דבי פב"פ, אין צו אללע וואס ער ווערט איהם ווייזען. ויאמר העד כן אעשה.

אמנם כל זה כשהבעל הולך לדרכו וכדומה, שלא יוכל לחזור ולצוות מחדש על גט אחר, אז יש לומר נוסח הנ"ל, שהוא הנוסח הכתוב בש"ע בסדה"ג, או אולי באמת עוד יותר נכון לומר הנוסח הכתוב בספר גט מקושר, שלא לתלות בהרב ובשום דבר כלל וכלל, וכנ"ל

אבל כשהבעל נשאר עמנו, ויהי' יכול לצוות מחדש על גט אחר כשיהי' צריך, נכון מאוד לפענ"ד מנהג מעזריטש, שלא לצוות אלא על גט אחד בלבד, וכשיצטרך גט אחר יחזור ויצוה מחדש, בכל אופן:

וכך יאמר להסופר.

דיא סופר פב"פ, דא איז דאם פאפיער. אין דיא טינט, אין דאם טינטטארין, אין דיא פענגען, [אם הן יותר מאחת] אין דאם אנדרע שדייב געצייג, אין שרייב אגט פאר מיינעט וועגען פב"פ מגרש צו זיין מיט איהם מיין ווייב פב"פ, שרייב דעם גט לשמי ולשמה לשם גירושין, אין איך געב דיר רשות מתקן צו זיין אין מיפה צו זיין דאם כחב פין דעם גט לשמי ולשמה לשם גירושין, לויט וויא דיר ווירד געפעללצן אדער לויט וויא עם ווירד דיך ווער הייסען אפילו נאך דעם וויא דפר גט ווירד שאהן זיין כשר גמור. ויאמר הסופר כן אעשה. ולהעדים יאמר לכאו"א.

דיא פב"פ זייא איין עד, אין חממן דעם גט וואס דא ווערט שרייבען דער סופר פב"פ, שאר מיינעט וועגען פב"פ מגרש צו זיין מום עהם מיין ווייב פב"פ, חתמן דעם גט לשמי ולשמה לשם גירושין, אין איך געב דיר רשות מתקן צו זיין אין מיפה צו זיין דיא חתימה לשמי ולשמה לשם גירושין לויט וויא דיר ווירד געפעללען אדער לויט וויא עם ווירד דיך ווער הייסען:

אפילו נאך דעם וויא דיא חתימה ווירד שאהן זיין כשר גמור. ויאמר העד כן אעשה.

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה