מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ה · ענף ו
והנה חשבתי בזה לחתור אל היבשה בדרך זה, דלעולם כפי נוסח סה"ת והסמ"ג, כתוב וכו' והנני נותן לך רשות וכו' אין בו חשש ברירה כלל, הואיל דאינו מצוה אותו בהחלט שיהי' דוקא לדעת הרב, וכנ"ל, והגם שהוא מזכיר את הרב בדבריו, ונראה מזה שהסופר יש לו להראות הגט להרב, וכנ"ל, מ"מ היינו דכשיארע לו איזה ספק ושאלה מסתמא ישאול להרב ע"ז, ויפסוק לו, ומשום זה נותן לו רשות לכתוב כדעת הרב, אבל כשהגט יהי' כשר בעיני הסופר לא יראה אותו כלל להרב, ולא ישאל עליו ממנו, וכמו שאינו מראה להרב כל כתבי סת"ם אם לא כשיארע לו איזה ספק ושאלה, ולזאת כשכותב הגט ואומר מקודם שכותב אותו לשמו ולשמה לשם גירושין, אמרינן שכותב אותו בבירור לשם גירושין, לפי דעתו, מבלי שיראה אותו להרב. אבל כשנפסל גט הא' עפ"י הרב, ובא לכתוב גט ב', דאז חזינן בבירור שכותב זה כדי שיהי' לדעת הרב, אז יש חשש ברירה, ולכך יחזור ויצוה:
והגם דסתמא קתני ברמ"א, ובסדר הגט, ובסדר גיטין של מוהר"מ ר"י, דאם נפסל גט הא' יחזור ויצוה, ומשמע בכל ענין שנפסל, אף בפסול ברור ונגלה, שלא עפ"י הרב, או אפילו ע"י הוראת הרב עפ"י ספק ושאלה שהי' לו להסופר בו, ובכה"ג אין ראי' שיכתוב גט הב' לדעת הרב דוקא, והוא עדיין כמו גט הא' ממש מ"מ כיון דיכול להיות לפעמים שיראה גט הא' להרב גם כשיהי' בעיניו כשר בבירור, והרב יפסול אותו, ויכתוב עי"ז גט ב', ואז הדבר ברור שכותב גט הב' רק שיהי' לדעת הרב, ויש בזה חשש ברירה, וכנ"ל, לכך משום לא פלוג יש לו לצוות מחדש על גט הב' בכל ענין שנפסל גט הא':
והגם דלכאורה באופן כזה, שכותב גט הב' כדי לצאת ידי דעת הרב, אף שבעיניו גט הא' כשר, וא"כ מה מהני לזה כלל הצווי מחדש, ואפילו אם נימא כדברי התו"ג דבגט הב' שוב לא יצוה לכתוב מא' ועד ק' לדעת הרב, אעפ"כ הדבר ברור שגם בלא אמירתו זאת כותב עתה רק לדעת הרב, דאל"כ למה כותב גט הב' כלל, הא גם גט הא' כשר בבירור לפי דעתו, וע"כ כותב כדי שיהי' גם לדעת הרב:
מ"מ י"ל דדוקא בגט הא', שהזכיר לו הבעל את הרב בהצווי שלו, לזאת הראה אותו להרב, הגם שיהי' בעיניו כשר בבירור, וממילא כיון שהרב פקפק עליו ופסל אותו שוב אינו רוצה לעשות נגד דעת הרב, אבל בגט הב' שמצוה אותו מחדש, ואינו מזכיר לו בצווי שלו את הרב, שוב לא יראה אותו להרב כלל כשיהי' כשר בעיניו בבירור, ולזה כותב גט הב' לשם גירושין מבוררת, לפי דעתו, כך הי' נראה לומר לכאורה:
אמנם כד דייקינן שפיר נראה דגם זה לאו מילתא היא, דמלבד דברמ"א וסדר הגט וסדר גיטין מבואר להדיא שיחזור ויצוה מחדש על גט הב' כבתחלה, עיי"ש, ומשמע שיאמר ג"כ לכתוב מא' ועד ק' לדעת הרב, ובהיות כן מה מהני כלל הצווי מחדש, וכנ"ל, אף גם זאת, דמאחר שאתה אומר בסתמא דבכל ענין שנפסל גט הא' יצוה מחדש, משום לא פלוג, דחיישינן דיכול להיות שיראה גט הא' להרב אף אחר שיהי' בבירור כשר בעיניו, והרב יפסול אותו. וכנ"ל, ומאחר דיש לחוש כ"כ לזה עד שנצריך אותו משום זה לצוות מחדש בכל ענין משום לא פלוג, וע"כ החשש הזה הוא משום שהזכיר לו הבעל את הרב בצווי שלו, א"כ למה לא נחוש לזה עצמו מיד בכתיבת גט הא', שמא ע"י אמירת הבעל הנ"ל דעתו להראותו להרב בכל ענין אף שיהי' בבירור כשר בעיניו, וא"כ מיד בכתיבת גט הא' יש חשש ברירה:
ועוד דנראה ברור דאם יראה גט הא' להרב גם אחר שיהי' ברור אצלו שהוא כשר, כמו דאמרינן שאם הרב יפסול אותו ויכתוב עי"ז גט אחר דיש בגט הב' חשש ברירה, שהרי חזינן שכותב לדעת הרב, כמו כן אם הרב יכשיר גט הא' יש בו חשש ברירה בגט הא' עצמו, דכיון דגם לאחר שיהי' כשר בעיניו הראה אותו להרב, א"כ הרי הוכיח סופו על תחלתו שמיד בעת הכתיבה כתב על דעת זו להראותו להרב, ולעשות כפי שיורה לו הרב, ולא לסמוך על דעתו, דהא הלכה כרשב"ג בגיטין ס"ו ע"א, בבריא שאמר כתבו גט לאשתי, וכתבו ונתנו, ואח"כ עלה הבעל לראש הגג ונפל ומת, דאם מעצמו נפל הרי זה גט, דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו, דמתחלה היתה דעתו לכך, עיי"ש, והגם דבחו"מ סי' רמ"ה סי"א קיי"ל דהוי רק ספק אם הוכיח סופו על תחילתו, ולא קיי"ל כרשב"ג אלא בגיטין, משום שאמר מקודם כתבו, ואיכא קצת הוכחה בתחילה, משו"ה אמרינן ג"כ הוכיח סופו וכו', עיי"ש בחולין ל"ט ע"ב, מ"מ גם הכא בנ"ד כיון שהבעל הזכיר לו דעת הרב בצווי שלו, והוא קבל דבריו ואמר כן אעשה, איכא ג"כ קצת הוכחה בתחילה שכותב לדעת הרב, ושוב אחר הכתיבה כשמראה אותו להרב הגם שבעיניו הוא כשר, יש לנו לומר בבירור הוכיח סופו על תחילתו שכתב מיד רק לדעת הרב, וזה דומה ממש לשם שאמר כתבו, וא"כ יש חשש ברירה בכה"ג מיד בכתיבת גט הא':
וכיון שכן, שבאופן כזה כשמראה גט הא' להרב אחר שבעיניו הוא כשר, יש חשש ברירה על כתיבת גט הא' כמו על כתיבת גט הב', א"כ כמו דאמרינן דעל גט הב' בכל ענין שנפסל גט הא' יחזור ויצוה מחדש בלא אמירת מא' ועד ק' לדעת הרב, משום לא פלוג, אטו נפסל באופן הנ"ל, ולמה לא נימא כן מיד בגט הא', שלא יתחיל כלל לומר מא' ועד ק' לדעת הרב, כשהבעל בעיר, משום לא פלוג, אטו יכשר הגט הא' באופן הנ"ל, שיראה אותו להרב אחר שיהי' ברור בעיניו שהוא כשר, דבזה יש חשש ברירה על כתיבת הגט, וכנ"ל:
הן אמת, דעל עיקר פקפוקו של הרי"ק על נוסח זה מחשש ברירה, נמצא בדברי אחרונים ז"ל ישובים ע"ז, אך המעיין יראה, שאחר כל אלה הפקפוק הזה אין לדחותו כלאחר יד, והוא בדאורייתא באיסור חמור דא"א, ומאחר שמרן הב"י כתב למיחוש לזה היכא שאפשר, וכנ"ל, למה לא נחוש לו מיד בגט הא':
שוב ראיתי בספר גט מקושר להגאון ר"ל חריף ז"ל בסג"ר אות נ"ב שכתב ג"כ שגם בגט הראשון יש לחוש, ושיש לתקן לשון אחר, שלא יתלה כלל בהרב, ולא בשום ענין, רק יאמר כתוב גט או הרבה גיטין עד שיבוא אחד ליד אשתי פב"פ ותתגרש בו כדמו"י, עיי"ש, וכן בתו"ג ס"ק ו' אחר שכתב ליישב המנהג מחשש ברירה, כתב וז"ל, ולולא דמסתפינא הייתי אומר שיותר טוב שלא לומר כלל לדברים הללו [ר"ל עד שיהי' כשר לדעת הרב], רק שיאמר לו הוי שלוחי לכתוב כמה גיטין שתרצה, אפילו אם יהי' כשר גמור ותרצה לכתוב אחר ג"כ שלוחי תהי', עכ"ל:
אמנם ראיתי בספר בית יצחק להרב ר"י דאנציג, בחאבה"ע סי' כ"ז בהשאלה, שבק"ק מעזריטש המנהג שאינו אומר הבעל להסופר ולהעדים ולשליח כלל עד מאה גיטין, רק גט זה, עיי"ש, ובל"ס שהמנהג הזה נתייסד שם מקדמונים, מהרבנים הגדולים אשר היו שם, ומה טוב הנהיגו בזה, כי איך שנתקן הלשון בזה, למה לנו להרבות דברים שלא לצורך, מאחר שאין עולה על דעת הבעל כלל וכלל לצאת מן העיר קודם נתינת הגט, וכשהוא בעיר צריך לצוות מחדש על גט אחר, למה לנו להרבות דברים בכל הגיטין שלא לצורך משום מקרה רחוקה שיכול להיות לפעמים שהבעל מוכרח לצאת לדרכו אחר הצווי ומינוי השליחות, מבלי שוב עוד, והלא הדבר נמסר למסדרי הגט שהם ת"ח, והם ידעו להבחין שכשיארע לפעמים כן אז באמת יאמרו עם הבעל נוסח מא' ועד ק', וכנ"ל, משא"כ בכל הגיטין למה לנו זאת, ובשלמא הר"י דס"ל בפשיטות דהנוסח כתוב מא' ועד ק' עד שיהי' לדעת הרב הוא בלי שום פקפוק, ואפילו כשהבעל בעיר שוב אינו צריך לחזור ולצוות על גט הב', שפיר הנהיג בכל גט לומר כן, שהרי יש בו תועלת, דכשיופסל הגט, איך שיהי', שוב לא יהי' צריך לחזור ולצוות מחדש, משא"כ לדידן דחיישינן לכתחלה לפקפוקו של הרי"ח והרי"ק ע"ז משום חשש ברירה, ולא סמכינן ע"ז אלא כשאין הבעל בעיר, אבל כשהבעל בעיר צריך לחזור ולצוות, וא"כ למה לנו להטריח את הבעל ברוב דברים כשנשאר בעיר, ללא דבר, וכמה חשו חז"ל לזה ואמרו דמשו"ה לא יאמר שליח הגט בפני נכתב לשמה, רק בפני נכתב, משום דאי מפשית לי' בדיבורא אתי למיגזייה, עיי"ש בגיטין ג' ע"א, ומכש"כ כשאנו מטריחין את הבעל בדברים הרבה, וברוב הפעמים כשהמגרש הוא עם הארץ קצר השכל, קשה מאוד להסביר לו נוסח הזה מא' ועד ק' עד שיהי' לדעת הרב, וכדומה מהנוסחאות הנ"ל, ועי"ז נתבלבל לגמרי, ואינו יודע כלל מה הוא אומר ומה הוא מצוה, ולמה לנו כל זה ללא שום תועלת כלל, וכנ"ל:
ולזאת גם אני בעניי נהגתי כן, שלא יצוה הבעל בכל פעם אלא על גט אחד בלבד, להסופר וכן להעדים, אמנם כשההכרח מביא לצוות על הרבה גיטין, כגון שהבעל הולך לדרכו, וכדומה, אזי יש לומר להסופר ולהעדים כמ"ש בש"ע בסדר הגט, דהיינו כתוב לי גט וכו' ואני נותן לך רשות לכתוב מא' ועד ק' עד שיהי' אחד כשר לדעת הרב בלי שום פקפוק, וכן יאמר להעדים חתמו וכו' ואני נותן לכם רשות וכו' כמ"ש שם, כי בנוסח זה לפי פשטות הדברים אין חשש ברירה עכ"פ על הכתיבה והחתימה, ולא על גט הראשון, רק על הצווי, מגט הב' ואילך, וחשש זה יותר קיל, כי אינו כי אם לדע"ת ר"ת, דפוסק בדאורייתא א"ב, משא"כ להר"י, וכמ"ש לעיל בענף ב' באריכות, ומשו"ה בחר בש"ע בסדר הגט בנוסח הזה, וכנ"ל, ודלא כמ"ש בסדר גיטין למהר"מ לומר כן בדרך צווי, כתוב מא' ועד ק' עד שיהי' כשר לדעת הרב, דבזה החשש הוא מיד על גט הא', וגם הוא יותר חמור' על הכתיבה אליבא דכ"ע, וכנ"ל: