אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ה · ענף ה

ענף ד

קיצור הדברים דמשנה מפורשת היא דיכול לצוות על כתיבת ונתינת הגט באם, אם לא באתי עד יב"ח וכו', ואין לך לומר בו אלא אחד מב' דברים, או דבתנאי לא שייך ברירה, או דאין השליחות צריך להיות מבורר בשעת הצווי, אבל לנקוט בתרווייהו לחומרא, לומר דגם בתנאי יש חשש ברירה, וגם דהשליחות צריך להיות מבורר בשעת הצווי, זאת אי אפשר, דא"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו במשנה דאם לא באתי וכו' הנ"ל, וכנ"ל:

ומעתה איך נוכל לומר כלל דרבינו יחיאל והר"י קלצון פקפקו על נוסח סה"ת והסמ"ג כתוב וכו' והנני נותן לך רשות לכתוב מא' ועד ק' וכו', מטעם דאינו מבורר בשעת הצווי אם מצוה אותו כלל לכתוב גט הב', דמאחר שתלה כתיבת גט הב' באם לא יכשיר הרב גט הא' וירצה הסופר לכתוב גט ב' שיהי' כשר לדעת הרב, א"כ אין ברירה, לומר הוברר הדבר למפרע בשעת צווי שצוה על גט זה הב', דהא משנה מפורשת היא דיכול לצוות על כתיבת ונתינת הגט באם, ובין יהי' הטעם משום דאין השליחות צריך להיות מבורר בשעת הציוי, ובין יהי' הטעם משום דבתנאי אין חשש ברירה, כל זה שייך ג"כ הכא, דהא הנתינת רשות דהכא פירושו שמצוה אותו באם, וכנ"ל, ואין מקום לפקפק בזה מחשש ברירה אלא א"כ תנקוט חומרא דתרווייהו, לומר דהשליחות צריך להיות מבורר בשעת הצווי, וגם דגם באם ובתנאי יש חשש ברירה, וכבר כתבנו לעיל דלומר שניהם אי אפשר, דא"כ איך מצינו המשנה דאם לא באתי וכו' הנ"ל, וכנ"ל:

שוב ראיתי די"ל דאין הכרח לזה ממשנה זו, ושפיר י"ל דהרי"ח והר"י קלצון ס"ל ב' החומרות, דהשליחות צריך להיות מבורר בשעת הצווי, וגם בתנאי יש חשש ברירה, והא דבאם לא באתי עד יב"ח כתבו ותנו גט לאשתי כתבו ונתנו לאחר יב"ח ה"ז גט, היינו כמו שכתבתי לעיל בשם התו', דהגם דר' יוסי לית לי' ברירה, מ"מ בדבר שעומד להתברר בודאי, אית לי' ברירה, וגם כאן עומד להתברר בודאי, או יבוא עד יב"ח או לא יבוא, והא דבתנאי קודם לתורף ס"ל לד"ה לרבי ולרבנן דפסול מדינא מחשש ברירה, ובכל תנאי, אפילו עומד להתברר בודאי, וכנ"ל, י"ל דהרי"ח והר"י קלצון ס"ל כמ"ש התו' בר"פ כל הגט, דאפילו מאן דס"ל בעלמא יש ברירה, מודה בכתיבת הגט דא"ב, משום דוכתב לה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה, עיי"ש, וא"כ הכא נמי י"ל, דהגם דבעומד להתברר בודאי לכ"ע יש ברירה, מ"מ בכתיבת הגט גם בתנאי כזה קודם התורף פסול, דוכתב לה ספר כריתות משמע שיהי' מבורר לגמרי בשעת כתיבה, והגם דלא דמי כ"כ, דבשלמא למאן דס"ל בעלמא י"ב, שפיר י"ל דאעפ"כ בכתיבת הגט א"ב, וכנ"ל, אבל למאי דאמרינן גם בעלמא א"ב, ואעפ"כ בעומד להתברר בודאי י"ב, וע"כ דזה הוי כמבורר בשעתו, כיון שעומד בודאי להתברר, וא"כ גם בכתיבת הגט כן הוא, מ"מ י"ל גם בזה דיש חילוק בין בעלמא ובין כתיבת הגט, ודו"ק, ועיין בתו"ג בחידושי גמרא דף ע"ג ע"ב בד"ה רש"י דיש חילוק גדול בין ברירה דכתיבת הגט לדעלמא, דבעלמא היינו שהוא מבורר להשם, ובכתיבת הגט צ"ל שהוא מבורר כן להסופר, עד שכותב עי"ז לשמה, עיי"ש, ובשלמא בתולה בדעת אחרים מסיק הגמ' להדיא בפ' כ"ה שם דכ"ו ע"א דאין לחלק בזה גם בעלמא, וכן בתנאי שמעינן מפשטות דברי הגמ' שם דגם בעלמא יש בו חשש ברירה, מדפרכינן שם מהא דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא, וכמ"ש רש"י ותו' שם, אבל לענין עומד להתברר בודאי, שפיר יש לחלק בין כתיבת הגט לדעלמא, וכנ"ל, ולזאת הגם דבתנאי קודם לתורף ס"ל לד"ה דפסול מדינא, אפילו בתנאי שעומד להתברר בודאי, מחשש ברירה, מ"מ היינו דוקא שם דע"י התנאי לא היתה הכתיבה של הגט מבוררת, אבל בהא דאם לא באתי וכו' כתבו ותנו, דאין החשש על הכתיבה, רק על שעת הצווי, דאז אינו מבורר השליחות, שפיר י"ל דמש"ה כשר הואיל דעומד להתברר בודאי, או יבא או לא יבא, וכנ"ל:

אמנם בכל זאת עדיין אין זה מעלה ארוכה להפקפוק של הרי"ח והר"י קלצון לחוש חשש ברירה בהא דכתוב וכו' והנני נותן לך רשות וכו' מחמת שאין הצווי של גט הב' מבורר בשעת הצווי, דהא גם בזה עומד להתברר בודאי, או יכשיר הרב גט הא', או לא יכשיר אותו, או ירצה הסופר לכתוב גט אחר שיהי' כשר לדעת הרב, או לא ירצה, מאי אמרת שמא לא יבא לידי בירור כלל, דאולי לא ירצה הרב כלל להזדקק לזה, או אולי ימות, וא"כ אין עצה לכתוב גט אחר שיהי' לדעת הרב, מ"מ גם באופן כזה יבא לידי בירור, דבאופן כזה בודאי לא צוה לכתוב גט הב' לבטלה, דהוא לא צוה אלא שאם ירצה יכתוב עוד גט עד שיהי' כשר לדעת הרב, ומאחר שבאופן כזה אין כאן דעת הרב א"כ בודאי לא צוה ע"ז, וא"כ בהכרח עומד להתברר אם צוה על גט הב' אם לא צוה, תדע דהא גם בהא דאם לא באתי, שצוה לכתוב אם לא יבא, ואם יבוא לא, והרי יוכל להיות שלא יבא ואעפ"כ אין להם לכתוב, דהיינו שימות בתוך הוב"ח, וע"כ צ"ל כיון דבאופן כזה שימות ידעינן בבירור שלא צוה לכתוב, דאין גט לאח"מ, שפיר נקרא זה עומד להתברר בודאי אם צוה לכתוב או לא, וא"כ ה"ה בנ"ד הגם שיוכל ג"כ להיות אופן שלא דיבר ממנו כלל, דהיינו שימות הרב, או לא ירצה להזדקק לזה כלל, מ"מ כיון דגם באופן כזה מבורר לנו שלא יכתוב, עומד להתברר בודאי מקרי, דהא סוף סוף עומד להתברר בודאי אם צוה על גט הב' אם לא צוה, דאם לא יכשיר הרב גט הא', וירצה הסופר לכתוב גט ב' שיהי' כשר לדעת הרב, צוה על גט הב', ואם יכשיר הרב גט הא', או שלא ירצה הסופר להשגיח על דעת הרב, לא צוה על גט הב', ואם ימות הרב, או לא ירצה להזדקק לזה כלל, לא צוה על גט הב', וא"כ עומד להתברר בודאי אם צוה על גט הב' ואם לא צוה, וכן על שאר הגיטין עד ק', ולא מקרי אינו עומד להתברר בודאי אלא הא דב' לוגין שאני עתיד להפריש וכו', וכן הא דמע"ש יהא מחולל על סלע שתעלה בידי, דשם הספק הוא איזה לוגין הם תרומה ומעשר ומע"ש, ועל איזה סלע המע"ש מחולל, והספק הזה לא יוכל להתברר אלא כשיפריש הלוגין, ויעלה בידו סלע, ודלמא לא יפריש לעולם, ולא יעלה סלע, א"כ לא יתברר ספק זה כלל, עיי"ש בתו' גיטין כ"ה ב' ד"ה ר"י, אבל בנ"ד דהספק הוא אם צוה על הגט הב' וכן על שאר הגיטין עד ק', או לא, וספק זה בהכרח יתברר, איך שיהי', וכנ"ל, וא"כ הוי זה עומד הדבר להתברר בודאי, דיש ברירה:

כלל הדברים, דאי אפשר כלל לומר כמ"ש לעיל, דפקפוקם של הרי"ח והר"י קלצון הוא מחשש ברירה שאינו מבורר בשעת הצווי אם מצוה כלל על הגיטין שמגט הב' ואילך, הואיל דמצוה עליהם באם, דמשנה מפורשת היא דיכול לצוות באם, אם לא באתי וכו', וכל הטעמים של היתר שיש לומר על משנה זו יש לומר ג"כ בנ"ד, או דאין השליחות צריך להיות מבורר בשעת הצווי, או דבתנאי אין חשש ברירה, או דעומד הדבר להתברר בודאי, וא"כ איך אפשר עוד כלל לפקפק על זה, וע"כ צ"ל דהחשש ברירה של הרי"ח והר"י קלצון היא על שעת הכתיבה, דאינו מבורר אז שכותב לשם גירושין, דשמא לא יהי' לדעת הרב, וכמ"ש לעיל בריש ענף זה בשם הגהמ"ר, וילמוד סתום של דברי הרי"ק שבב"י בשם הקונדרס מן המפורש בדבריו שבהגהות מרדכי, וכנ"ל:

והגם שהב"י הביא דברי הקונדרס בשם הרי"ח והר"י קלצון אחר שהביא דברי סה"ת והסמ"ג, שבתחלה כשאומר לסופר כתוב יאמר לו אני נותן לך רשות לכתוב הרבה גיטין עד שיהי' לדעת הרב, וכבר כתבתי לעיל דמשמעות לשון זה מורה שאינו מצוה אותו בהחלט דוקא על גט שהוא לדעת הרב, רק שבאם ירצה לצאת ידי דעת הרב יכול לכתוב הרבה, ובאופן כזה אין חשש ברירה על הכתיבה, כיון שאינו מצוה דוקא שיהי' כשר לדעת הרב, וכנ"ל, מ"מ ס"ל להרי"ח והרי"ק דגם באמירת לשון זה אין הכתיבה מבוררת לשם גירושין, דמאחר דעיקר אמירת דברים אלו של נתינת רשות לכתוב עד שיהי' לדעת הרב, הוא משום דנודע לכולנו שעפ"י דברי הרב יהי' נתינת גט הזה, או כתיבת גט אחר, ושמא יפסוק הרב שלא ליתן גט הראשון רק לכתוב גט אחר, ובאמת מעיקר הדין יהי' גט הא' כשר, ונמצא כבר עשה שליחותו, ולכך נותן לו מיד רשות לכתוב הרבה עד שיהי' לדעת הרב, וא"כ כיון דאמירתו עד שיהי' לדעת הרב מורה להדיא שהרב יהי' הפוסק בגט הזה, א"כ עיקר כתיבת הסופר היא רק לפי דעת הרב, כי לבו ולב כולנו יודעין שיראה הגט להרב, וכפי דברי הרב כן יקום, ועל כרחך גם כוונת הבעל כן הוא, שבתחלה אומר לו כתוב גט, והדר מפרש לו שהגט צריך שיהי' כשר לדעת הרב, ולכך נותן לו רשות, ר"ל שעושה אותו שליח. ומרשה אותו, לכתוב הרבה גיטין עד שיהי' אחד כשר לדעת הרב, וכיון שכתיבת הסופר הוא על דעת שיהי' כשר לדעת הרב, ואם לאו לא יגרש בו, ויכתוב אחר, וכיון שבשעת הכתיבה לא נודע עדיין דעת הרב עד אח"כ, אינו מבורר בשעת הכתיבה שהוא לשם גירושין, וצ"ל בזה הוברר הדבר למפרע, ובגיטין אין ברירה:

וכיון שנתברר לנו שגם כוונת הקונדרס בשם הרי"ח והר"י קלצון היא על חשש ברירה שבשעת הכתיבה, וא"כ החשש ברירה הוא מיד בכתיבת גט הראשון, וכנ"ל, א"כ בע"כ צריכין לפרש דברי הקונדרס שבב"י ודברי הב"י עצמו ודברי הרמ"א שם בסי' קכ"ב ודברי החמ"ח והב"ש והפר"ח שם כמו שפירשתי לעיל בתחלת דברינו שבענף זה, והיינו דכשהבעל בעיר לא יאמר כלל לכתוב מא' ועד ק' עד שיהי' לדעת הרב, מחשש ברירה גם בגט הראשון, וא"כ צ"ע דברי הש"ע בסדר הגט ודברי מהר"מ בסדר גיטין, וכנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה