אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ה · ענף ד

ענף ג

והנה כבר כתבתי דלהרמב"ם דבתנאי יש חשש ברירה, ע"כ צ"ל דלהכי כשר באומר אם לא אבא עד יב"ח כתבו ותנו גט לאשתי, משום דאין השליחות צריך להיות מבורר בשעת הצווי, אמנם להרשב"א דס"ל דבתנאי אין חשש ברירה, אין הכרח לזה ממשנה זו, וכנ"ל, ולכך כתב הרשב"א בתשובה הנ"ל דכשאינו מבורר השליח בשעת הצווי אפשר דנאמר בזה אין ברירה:

אמנם אכתי קשיין לי דברי הרשב"א, דמאחר דעכ"פ הירושלמי ס"ל דבתנאי יש חשש ברירה, וכנ"ל, וא"כ ע"כ צ"ל להירושלמי דהא דתנן אם לא באתי כתבו וכו' אם הגט קודם למיתה כשר, היינו משום דאין השליחות צריך להיות מבורר בשעת הצווי, דודאי אין לומר דהירושלמי מוקי לה להא מתניתין כמ"ד יש ברירה, דא"כ הוי רמי סתמי דמתנייתי אהדדי, סתמא דכאן דיש ברירה אסתמא דר"פ כל הגט דאין ברירה, וגם אין לומר דהירושלמי ס"ל כמ"ש התוס' בגיטין כ"ה ע"ב בד"ה ר"י, לחלק אליבא דר' יוסי, דדוקא בדבר שיכול להיות שלא יתברר לעולם בהא ס"ל לר' יוסי דאין ברירה, אבל בדבר שעומד להתברר בודאי, אמרינן דיש ברירה, עיי"ש, וא"כ שוב לא קשיין מתנייתי אהדדי, דבר"פ כל הגט דאמר כתוב גט לאיזה שארצה אגרש, דיכול להיות שיחזור בו לגמרי, ושניהם לא ירצה לגרש, וא"כ לא יתברר לעולם, בזה אמרינן דא"ב, אבל בהא דאם לא באתי כתבו ותנו, דעומד להתברר בודאי, או יבא או לא יבא, אמרינן די"ב, אבל זה אינו, דהא הירושלמי מוקי המשנה דר"פ כל הגט כרבי, דאמר כל התנאים פוסלים בגט משום דאין ברירה, וכנ"ל, ורבי סתמא קאמר כל התנאים, באין הפרש, משמע דאף בתנאים העומדים להתברר בודאי, ס"ל לרבי דא"ב, ומאחר דהירושלמי מוקי מתניתין שם כרבי, א"כ אכתי קשיא ע"ז ממתניתין דאם לא באתי כתבו:

ובזה מצאנו בינה להבין דברי הירושלמי שם, דפריך על הא דכתוב לאיזה שארצה אגרש פסול, מכיון שנתנו לה יעשה כמו שהי' כרות לשמה משעה הראשונה, [והיינו דנימא הוברר הדבר למפרע שהי' לשם זו שנתנו לה עכשיו], ר' יוסי בשם דר' ביבון דר"ש היא וכו' עשה לי ב' זוגין וכו' ר"ש מטהר עד שיפרישם בטומאה, והיינו דלא אמרינן ברירה, ר' חיננא אמר דרבי היא כל התנאים פוסלין בגט, דס"ל דאין ברירה, ויש להבין מה בין ר' יוסי ור' חיננא, דמר מוקי לה כר"ש, ומר מוקי לה כרבי, מאחר דתרווייהו ר"ש ורבי ס"ל דאין ברירה, א"כ מה לי אם מתניתין כר"ש או כרבי, דא ודא אחת היא, ולאיזה ענין נחלקו בזה ר' יוסי ור' חיננא אי כר"ש ואי כרבי:

ולפי הנ"ל א"ש, וחילוק גדול יש בין ר' יוסי לר' חיננא, דר' יוסי ס"ל דעד כאן לא ס"ל למתניתין דא"ב אלא באיזה שארצה אגרש, דהוא תולה בדעת עצמו, וגם מתנה על ב' דברים, או זו או זו, וגם יכול להיות שלא יתברר לעולם, דשמא לא ירצה לגרש שניהם, בכגון זה ס"ל למתניתין דא"ב, אבל בתולה בדעת אחרים שפיר אמרינן ברירה, וכן במתנה על דבר אחד לבד ג"כ אמרינן ברירה, וכמ"ש הר"ן שם בר"פ כ"ה בשם הרמב"ן, וכן בדבר שבודאי עתיד להתברר ג"כ אמרינן ברירה, ולכך מוקי ר' יוסי כר"ש דב' זוגין, דגם שם הוא תולה בדעת עצמו, איזה שיברר הוא לזה או לזה, וכן הוא מתנה על ב' דברים, או שיברר זה לבהמה או זה, וכן כולם שם, עיי"ש, וגם יכול להיות שם שלא יתברר לעולם, עיי"ש, והיינו דמתניתין ממש, ובזה אמרינן דא"ב, לא זולת, וכנ"ל, אמנם ר' חיננא ס"ל דהמשנה ס"ל דבכל ענין אין ברירה, ואפילו בתולה בדעת אחרים, ומתנה רק על דבר אחד לבד, ועתיד להתברר בודאי, אעפ"כ ס"ל למתניתין דא"ב, ולכך אמר ר' חיננא דרבי היא, דאמר כל התנאים פוסלים בגט, באין הפרש, משום דאין ברירה, וכנ"ל:

ומעתה מאחר דר' חיננא מוקי מתניתין דר"פ כ"ה כרבי, דבכל ענין אין ברירה, א"כ איך הי' יכול המשנה דאם לא באתי עד יב"ח כתבו ותנו גט לאשתי דכשר, וע"כ צ"ל דשם הוא משום דאין השליחות צריך להיות מבורר בשעת הצווי, ולמה מסופק הרשב"א בזה, דמאחר דלר"ח בירושלמי שם בע"כ צ"ל דאין השליחות צריך להיות מבורר בשעת הצווי, וכנ"ל, מהיכי תיתי נימא דיש מי שחולק ע"ז:

מיהו בהכרח צ"ל בדעת הרשב"א, דס"ל דכיון דלגמ' דידן דאין בתנאי חשש ברירה, אין הכרח ממשנה דאם לא באתי כתבו ותנו לומר דאין השליחות צריך להיות מבורר בשעת הצווי, וכנ"ל, א"כ י"ל דאולי באמת לגמ' דידן צריך להיות מבורר בשעת הצווי, ואה"נ דהגמ' דידן פליג עם הירושלמי גם בזה, וזהו שכתב הרשב"א דאולי נאמר בזה אין ברירה:

אמנם למאן דחייש לברירה גם בתנאי, ע"כ א"א לומר אחרת בהא דאם לא באתי וכו', אלא משום שאין השליחות צריך להיות מבורר בשעת הציוי, דהא הא דחייש להירושלמי דיש חשש ברירה בתנאי, הוא משום דס"ל דגם גמ' דידן ס"ל כן, והא דאמרינן בגיטין פ"ד ע"ב, דטעמיה דרבי דכל התנאין פוסלין בגט, הוא משום דגזרינן על מנת אטו חוץ, זה הוא דוקא לר' זירא, דאמר מחלוקת לפני התורף, אבל לרבא שם דפ"ה ע"א דאמר מחלוקת דר' ורבנן לאחר התורף, אבל לפני התורף, דברי הכל פסול, היינו דלפני התורף פסול לד"ה מדינא, משום דאין ברירה, וכדאמר בירושלמי, עיין בפני יהושע שם ובמהרי"ט ח"א סי' ס"ו, ובאמת שגם כוונת ה"ה שם בפ"ח מה"ג ה"ד כן הוא, ומ"ש שם וז"ל דלא אדכרינן בגמרינן גזירה בדינים אלו אלא לדברי רבי אבל לרבנן דקיי"ל כוותייהו לא הזכירו כלל וכלהו פיסולי דרבנן דינא נינהו מחשש ברירה, עכ"ל, כוונתו דרבא דקיי"ל כוותי', דגם לרבנן פוסלין תנאים בגט, דהיינו לפני התורף, לא הזכיר בגמרא גזירה בדינים אלו אלא לדברי רבי, שפוסל לדידי' גם בלאחר התורף, וזה הוא משום גזירה דלפני התורף, אבל לרבנן דהיינו לפני התורף לא הזכירו לגזירה כלל, דכלהו פיסולי דרבנן דהיינו לפני התורף דינא נינהו מחשש ברירה, וזה הוא גם אליבא דרבי דלפני התורף פסול מדינא מחשש ברירה, ולהכי גזר לאחר התורף אטו לפני התורף, ואדרבא מרבי שמעינן זה דלפני התורף פסול מדינא, דאל"כ לא הי' גוזר גזירה לגזירה, לאחר התורף אטו לפני התורף, וכמ"ש המהרי"ט שם, וז"פ מאוד, ומהתימה על הפ"י שם שלא פירש כן דברי ה"ה ותמה עליו עיי"ש, וברור שכוונת ה"ה היא כמו שכתבתי:

ומעתה כיון דרבי אמר כל התנאים פוסלין בגט, משמע כל התנאים באין הפרש, וכנ"ל, והיינו לרבא לאחר התורף, משום גזירה דלפני התורף דפסול מדינא מחשש ברירה, מכלל דלפני התורף כל התנאים באין הפרש פוסלין מדינא, מחשש ברירה, ולכך גזרינן בכל התנאים גם לאחר התורף, ומדאמרינן דלפני התורף דברי הכל פסול, משמע דבמאי דפליגי בלאחר התורף, דהיינו בכל התנאים, לפני התורף ד"ה פסול, וכן משמע להדיא שם, דקתני בברייתא וחכמים אומרים וכו' חוץ שפוסל בע"פ פוסל בכתב על מנת שאינו פוסל בע"פ אינו פוסל בכתב, וע"ז אמר רבא דהיינו דוקא לאחר התורף, אבל לפני התורף פסול, והאי על מנת הוא דומיא דחוץ, דהיינו ע"מ שלא תנשאי לפלוני, דחוץ פוסל בע"פ וע"מ אינו פוסל בע"פ, וקאמר רבא דע"מ שלא תנשאי לפלוני לפני התורף גם לרבנן פסול, וכן אמר עוד שם להדיא ומתניתין דקתני כתבו ואוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסיל לאחר התורף ורבנן היא, הרי להדיא דע"מ שלא תנשאי לפלוני גם לרבנן אינו כשר אלא לאחר התורף אבל לפני התורף פסול, והיינו מדינא מחשש ברירה, וכמ"ש ה"ה דכולהו פיסולי דרבנן דינא נינהו מחשש ברירה, וכנ"ל:

והנה בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפלוני ישנם כל קולי דברירה, שהוא תולה בדעת אחרים, וגם אינו מתנה על ב' דברים, וגם עומד להתברר בוראי, או תינשא לפלוני או לא תינשא לו, ואעפ"כ לפני התורף לד"ה בין לרבי בין לרבנן פסול מדינא מחשש ברירה, והכי ודאי קיי"ל, וכמו שפסק הרמב"ם:

וכיון שכן, הנך מתנייתא, דר"פ כל הגט כתוב לאיזהו שארצה פסול, ודס"פ מי שאחזו אם לא באתי עד יב"ח כתבו ותנו גט לאשתי וכו' כשר, ע"כ צריכינן לאוקמי כד"ה, כרבי ורבנן וכהלכתא, דגם בתנאי חיישינן לברירה, ובכל ענין, וכנ"ל, וא"כ הא דבאם לא באתי וכו' כתבו ונתנו לאחר יב"ח וכו' הרי זה גט ע"כ צ"ל דהוא משום דאין השליחות צריך להיות מבורר בשעת הצווי:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה