מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ה · ענף ב
והנה עלה ברעיוני לומר בזה, במה שנדקדק עוד בדברי הקונדרס בשם רי"ח ור"י קלצון שהובא בב"י סי' קכ"ב הנ"ל, שכתבו על תיקון הר"י לומר מא' עד ק' וכו', שאין לעשות כן, משום דתלי' בפלוגתא אי יש ברירה מדאורייתא או לא, עיי"ש, וכ"כ הב"י עצמו שם דאיכא למיחש לדברי ר"ת [דאין ברירה בדאורייתא] היכא שאפשר, וקשה מאוד, דהלא כבר הבאתי לעיל בשם התו' דר"פ כל הגט, בשם הר"י עצמו, דאפילו מאן דסבר בעלמא יש ברירה, בגט מודה, משום דכתיב וכתב לה משמע שיהי' מבורר בשעת כתיבה, עיי"ש, וכ"כ התו' בב"ק דס"ט ע"ב בד"ה אלא, וא"כ למה תלו החשש ברירה שבנ"ד בפלוגתא דר"י ור"ת אי יש ברירה בדאורייתא או לא, עדיפא מזה הוי להו למימר דבנ"ד בגט לכ"ע אין ברירה, ובאמת בדברי הר"י קלצון שהובא בהגהמ"ר הנ"ל כתוב בפיקפוקו על תיקון הר"י בזה"ל, ואנן קיי"ל דבגיטין אין ברירה כדאיתא פרק כל הגט, עכ"ל, ולשון זה א"ש, דשם בפ' כה"ג מוכח דבגיטין אין ברירה אליבא דכ"ע, וכמ"ש התו' שם, אבל הלשון שבקונדרס הנ"ל בשם הרי"ח והרי"ק קשה מאוד, וכנ"ל, ולא עוד אלא שכתבו שם עוד ע"ז, ור"י לטעמיה שפסק יש ברירה וכו' עיי"ש, ואיך אפשר לומר כן כלל אליבא דהר"י, הלא הר"י עצמו ס"ל דבגט לכ"ע אין ברירה, שוב ראיתי בג"פ סי' קכ"ב ס"ק ח' שתמה כן על דברי הקונדרס, ודחה דבריהם מכח זה, עיי"ש באורך, אמנם אנחנו בעניותינו צריכין להבין דברי הראשונים ז"ל:
ולזה הי' נראה דבאמת יש עוד שינוי בתקון הר"י המובא בדברי הפוסקים, דבהגהמ"ר הנ"ל כתב וז"ל, אומר ר"י שטוב לומר לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו כ"כ גיטין עד שיהא אחד מהם לדעת הרב, עכ"ל, והב"י שם הביא בשם סה"ת והסמ"ג שבתחלה כשאומר לסופר כתוב יאמר לו אני נותן לך רשות לכתוב הרבה גיטין כמו שתחפוץ עד שיהי' לדעתך או לדעת הרב שבעיר, וכן יאמר לעדים לחתום וכו', עכ"ל:
והנה לשון הר"י שבהגהמ"ר הנ"ל לומר שיכתבו ויחתמו וכו' עד שיהא לדעת הרב, משמע שמצוה להם כן בהחלט, ועליהם מוטל עפ"י צוואתו ושליחותו לכתוב ולחתום לו גט שיהי' כשר דוקא לדעת הרב, ואפילו עד מאה, עד שיהי' לדעת הרב, ובאופן כזה אי אפשר לומר דהחשש ברירה שבזה יהי' מגט השני ואילך, במה שמצוה לכתוב הרבה גיטין אם לא יהי' גט הקודם כשר לדעת הרב, דא"כ בשעה שמצוה לכתוב ולחתום לא הי' מבורר אם מצוה על גט זה, דדילמא גט הקודם לו יהי' כשר לדעת הרב, ושוב אין להם לכתוב גט זה כלל, וזה לא נתברר רק עכשיו, לאחר שגט הקודם לא הוטב בעיני הרב אז ידעינן שצוה מקודם על גט זה שלאחריו, וא"כ נפלינן בזה בחשש ברירה, לומר הוברר הדבר למפרע שעל גט זה צוה, אבל באמת זה אינו, דא"כ גם בכל גיטין נימא כן, דהא קיי"ל באומר לכתוב ולחתום גט לאשתו, וטעו בו ונפסל, אפילו בפסול דרבנן, יכולים לכתוב ולחתום גט אחר, ואפילו הרבה גיטין, עד שיהי' אחד מהם כשר לגרש בו, ואינו צריך כלל לחזור ולצוות אותם, דהמצוה לכתוב ולחתום לו גט כוונתו על גט כשר, וכל זמן שלא כתבו לו גט כשר לגרש בו עדיין לא עשו שליחותן, עיין באבה"ע ר"ס קכ"ב, ולמה לא אמרינן גם בזה דצריך לצוות מחדש, דהא לא הי' מבורר בשעת הצווי ראשונה שמצוה על גט זה, דדילמא יהי' הגט הראשון כשר, וא"כ שוב אינו מצוה לכתוב גט הב', ורק אחר שנפסל גט הא' נתברר שצוה על גט הב', וא"כ יש בזה חשש ברירה, וע"כ צ"ל דבאמת אין בזה חשש ברירה כלל, וכמו שיתבאר עוד לפנינו, וא"כ מה בין מצוה לכתוב נו גט כשר דיכולים לכתוב עפ"י צווי זו הרבה גיטין עד שיהי' אחד כשר, ואין בזה חשש ברירה בשאר הגיטין, ובין מצוה לכתוב גט שיהי' כשר דוקא לדעת הרב, דניחוש לחשש ברירה מגט הב' ואילך, הלא גם בזה כל זמן שלא עלה בידם גט שיהי' כשר לדעת הרב עדיין לא עשו שליחותם, ואין בין זה לזה שום הפרש כלל, וכי נימא דבשביל שהוסיף ואמר בפירוש לכתוב הרבה גיטין מיגרע גרע, הא ודאי ליתא, דהא גם בלא אמירתו זו כן הוא, הואיל דאמר שיהי' דוקא לדעת הרב, ודו"ק:
ולזה הר"י קלצון שבהגהמ"ר שם לא אתי עלה דהר"י משום חשש ברירה על שעת הצווי של הגט, דבאמת אין בזה חשש ברירה כלל, וכנ"ל, אלא אתי עלה משום חשש ברירה על שעת כתיבת הגט, דמאחר שתלה הכשר הגט בדעת הרב דוקא, א"כ לא נתברר כשרות הגט, ושהבעל צוה על גט זה, ושהוא רוצה לגרש בו. עד אחר הכתיבה, שהרב מגלה אז דעתו, ונמצא שבשעת הכתיבה לא הי' כתיבה מבוררת לשם גירושין ולשמה, ואינו דומה לשאר גיטין, וכנ"ל, וכיון דחשש הברירה הוא על שעת הכתיבה, ממילא לא תלוי זה בפלוגתא אי יש ברירה בדאורייתא או לא, דבהכתיבה של גט לכ"ע לא אמרינן ברירה, כמ"ש התו' הנ"ל דוכתב לה כתיב, שיהי' מבורר בשעת כתיבה דוקא, וזה הוא שכתב בהגהמ"ר שם ואנן קיי"ל דבגיטין אין ברירה, ור"ל דבגיטין אין ברירה לכ"ע, וכנ"ל, וגם פשוט דחשש ברירה הזה, על שעת הכתיבה, הוא מיד, גם בכתיבת גט הראשון, וכנ"ל:
אמנם לשון סה"ת והסמ"ג הנ"ל שהובא בב"י, שבתחלה כשאומר לסופר כתוב יאמר לו אני נותן לך רשות לכתוב הרבה גיטין כמו שתחפוץ עד שיהי' וכו' לדעת הרב שבעיר, עכ"ל, לשון זה משמע שאינו מצוה אותו בהחלט שיכתוב הרבה גיטין עד שיהא אחד לדעת הרב דוקא, אלא שמצוה אותו בהחלט לכתוב לו גט כשר, אמנם נותן לו רשות, שאם ירצה לכתוב הרבה גיטין עד שיהי' אחד לדעת הרב, יכול לכתוב כרצונו, ויהי' ג"כ שלוחו בזה, ולפ"ז אין כאן חשש ברירה כל עיקר על שעת כתיבת הגט, דהא שפיר יכול לכתוב הגט כתיבה מבוררת לשמה לשם גירושין, בהיות כי הכשר הגט אינו תלוי דוקא בדעת הרב, אלא גם כשיהי' רק גט כשר בעצם נעשה בזה צווי של הבעל ושליחותו ויגרש בו, וא"כ הוי זה כשאר גיטין דעלמא, הכשירין מיד שנעשו כתקנן, וכנ"ל, אלא שאם ירצה הסופר אח"כ כשלא יוטב בעיני הרב יהי' יכול לכתוב עוד גיטין עד שיהא אחד לדעת הרב, אבל אין קפידא בזה דוקא, כי גם בגט הראשון אם הוא רק כשר בעצם יגרש בו הבעל, וא"כ הוי בכל גט כתיבה מבוררת לשם גירושין, וכנ"ל, וכ"כ בתו"ג סי' קכ"ב ס"ק ו' דבכה"ג אין חשש ברירה, דשפיר נכתב לשמה ולשם כריתות גמור כשהוא כשר לדעת הסופר, עיי"ש.
אלא שבאופן כזה אנחית לן חדא ואתקיף לן חדא, דנהי דעל שעת הכתיבה אין כאן חשש ברירה, וכנ"ל, מ"מ לעומת זה שוב נתעורר בזה חשש ברירה על שעת הצווי, והיינו מגט השני ואילך, דהא בשעת הצווי לא נתברר אם מצוה אותו על גט זה, דדילמא יהי' גט הקודם לדעת הרב, או שהסופר יספיק עצמו בגט הקודם מבלי הביט על דעת הרב בזה, ואז אינו מצוה על כתיבת גט זה כלל, וזה לא נתברר אלא אח"כ בשעה שהולך לכתוב גט הב', וא"כ יש בזה חשש ברירה, וזה אינו דומה לסתם גט, דאם נפסל בכתיבתו יכול לכתוב הרבה גיטין על סמך הצווי הראשונה עד שיהי' גט אחד כשר, ולא חיישינן בזה לברירה מגט הב' ואילך, וכנ"ל, דשאני התם, דמאחר שמצוה לכתוב לו גט כשר, וכן כשמצוה בהחלט לכתוב לו גט כשר לדעת הרב דוקא, א"כ כל זמן שלא נכתב גט כשר, או גט כשר לדעת הרב, הרי לא עשה שליחותו כלל, וכמאן דלא עביד כלום דמי, ועדיין צווי הראשונה עליו לכתוב לו גט כאשר צוה, ולכך אין כאן חשש ברירה על שעת הצווי מגט הב' ואילך, דכך הי' הצווי מעיקרא, שכל זמן שלא כתב יכתוב כאשר צוה, והרי עדיין לא כתב, וכנ"ל, משא"כ במצוה בהחלט לכתוב לו גט כשר סתם, רק נותן לו רשות ג"כ שבאם ירצה יכול לכתוב הרבה גיטין עד שיהי' אחד לדעת הרב, דבזה מיד כשכתב גט כשר כבר עשה שליחותו של צווי הראשונה, וגט הב' וכן יותר שבא לכתוב הוא רק מכח הצווי השנית, אשר נתן לו רשות באם ירצה, לכתוב הרבה גיטין עד שיהי' לדעת הרב, וכיון דצווי השניה הזאת לא היתה בעיקרה אלא באם, דהיינו שבאם לא יהי' גט הא' לדעת הרב, והוא ירצה לצאת גם ידי הרב, יכול לכתוב עוד, א"כ לא נתברר כלל בשעת הציווי הב' אם מצוה אותו כלל, עד אחר שבא לכתוב גט הב', וכנ"ל, א"כ יש לומר בכה"ג אין ברירה:
והגם דלכאורה נראה דא"צ להיות מבורר אלא בשעת הכתיבה, דוכתב לה כתיב, שיהי' כתיבה מבוררת לשמה לשם גירושין, ולזאת צריך להיות אז מבורר שצוה אותו לכתוב גט זה, דלולא זאת אינו כותב בבירור לשמה לשם גירושין, וכנ"ל, אבל שיהי' צריך להיות מבורר בשעת הצווי לא שמענו, ואדרבא בנודע ביהודה קמא חאבה"ע סי' צ"א בד"ה ואעפ"כ הוכיח להדיא דא"צ להיות מבורר בשעת הציוי למי עושה שליח, רק די במה שמבורר בשעת הכתיבה והחתימה והנתינה מי הוא השליח, עיי"ש וא"כ הכא נמי, כיון שבשעת הכתיבה מבורר שצוה אותו לכתוב גט זה, אף שלא הי' מבורר בשעת הצווי, מ"מ מהני, אמנם הא הנוב"י שם הוכיח מזה דה"ה באשה שאומרת כל מי שיבחר פלוני יהי' שליח קבלה שלי ג"כ מהני, אף דלא הי' מבורר השליח בשעת המינוי, עיי"ש ואעפ"כ חזינן דהרשב"א הביאו הב"ש סי' קמ"א ס"ק ס"א כתב על נידון כזה דאפשר נאמר בזה אין ברירה, עיי"ש, ועיין בקצות החשן סי' ס"א ס"ק ג' שכתב בטעם הרשב"א דמי איכא מידי דאלו השתא לא חייל ובתר הכי חייל, וראיית הנוב"י מהא דהאומר לעשרה כתבו וכו' מיישב הקצה"ח דהתם עושה לכולם שלוחים, ולא שייך בזה ברירה, משא"כ בתולה במי שירצה פלוני אינו מבורר בשעת המינוי אם פלוני רוצה בו אז, ויש לומר בזה אין ברירה, עיי"ש בקצה"ח, וא"כ גם בנ"ד שתולה כתיבת גט הב' בדעת הרב וברצון הסופר, וזה לא נתברר בשעת הצווי, א"כ יש לומר בזה אין ברירה, ומי איכא דהשתא לא חייל ובתר הכי חייל:
ומאחר דהחשש ברירה שבזה הוא על שעת הצווי, לא על שעת הכתיבה, וכנ"ל, א"כ הרי הוא ככל ברירות דעלמא, דתלוי בפלוגתת ר"ת ור"י אי יש ברירה בדאורייתא או לא, דעד כאן לא כתבו התו' הנ"ל דבגט לכ"ע אין ברירה אלא כשאינו מבורר בשעת כתיבת הגט, וכמו שכתבו טעם בזה, דוכתב לה כתיב, שיהי' מבורר בשעת כתיבה, אבל אם בשעת הכתיבה הוא מבורר, רק שאינו מבורר בשעת הצווי, הגם דנימא דגם בזה שייך החשש של ברירה, מ"מ עכ"פ אין מקרא מפורש ע"ז, וא"כ לא עדיף זה משאר ברירות בדאורייתא, דתלוי בפלוגתא דר"ת ור"י אי י"ב בדאורייתא או לא:
ובזה א"ש דברי הקונדרס שעמדנו עליהם לעיל, דאיך תלה תיקון הר"י בפלוגתא דר"י ור"ת, וכתב דהר"י לטעמיה די"ב, הא בגיטין לכ"ע אין ברירה, ולפי הנ"ל ניחא, דהא הב"י הביא שם מקודם דברי הגה"מ בשם סה"ת והסמ"ג דבתחלה כשאומר לסופר כתוב יאמר לי אני נותן לך רשות וכו', דלפי הנוסחא של אמירה זו אין החשש ברירה על שעת הכתיבה, אלא על שעת הצווי, מגט ב' ואילך, וכנ"ל, וע"ז הביא שפיר הב"י אח"כ דברי הקונדרס בשם רי"ח ורי"ק שאין לעשות כן משום דתלוי בפלוגתא אי יש ברירה מדאורייתא או לא, דמאחר דבזה אין החשש על שעת הכתיבה, רק על שעת הצווי, א"כ שפיר תלוי בפלוגתא, וכנ"ל:
ומאחר דבזה אין חשש ברירה אלא על שעת הצווי, א"כ אין החשש אלא מגט הב' ואילך, אבל בגט הראשון אין שום חשש באמירת נוסח זה, דפשיטא דאיך שהוא, מצוה אותו בבירור על גט הראשון, וזה מבורר בשעת הצווי, ובזה אתיין דברי הקונדרס כפשטן, במ"ש ור"י לטעמי' שפסק יש ברירה, לכן די שיאמר שיכתבו ויחתמו כ"כ שירצה הרב. אבל לר"ת יש לחוש לכן יש לבעל לחזור ולצוות, עכ"ל, ופשטות לשון זה משמע דכל הפרפור שעל זה הוא אם די נוסח הצווי הזאת לשאר הגיטין שלאחר הגט הא' או לא, דלר"י די"ב די, ולר"ת אינו די, לכן יש לחזור ולצוות, אבל אין בזה פקפוק כלל לומר דנוסח זה לא די שאין בו תועלת לשאר הגיטין אלא דעוד מזיק בגט הראשון, וכמו שפירשתי באמת מקודם, אמנם פשטות הדברים נוטה יותר דאין הפקפוק אלא אם זה די לשאר הגיטין, וזה עולה יפה לפי הפירוש הזה שבסה"ת והסמ"ג והקונדרס, וכנ"ל:
וגם דברי הב"י הנ"ל יתפרשו לפ"ז כפשטן, במ"ש שאם הבעל מצוי בעיר טוב שיחזור ויצוה בכל פעם, למיחוש לדברי ר"ת היכא שאפשר, עכ"ל, והיינו שהגם שיאמר נוסח הנ"ל שכתב בסה"ת וסמ"ג, כתוב והנני נותן לך רשות וכו', כי לגט הא' אין זה מזיק כלל אפילו לפי הרי"ח והרי"ק, ולזאת נכון שיאמר כן כדי שיהי' מזה תועלת לשאר הגיטין באם יהי' צריך, כשלא יהי' הבעל בעיר, מ"מ כשהבעל בעיר לא יסמוך ע"ז כדי לחוש לדברי ר"ת, ויחזור ויצוה בכל פעם, ובזה א"צ לדחוק להוסיף דברים בפירוש דברי הב"י כמ"ש מקודם:
קיצור הדברים דבתיקון הר"י מצינו ב' נוסחאות, ועל שניהם פקפק הר"י קלצון מחשש ברירה, אבל לא הרי זה כהרי זה, דעל נוסח הכתוב בהגהמ"ר לומר בהחלט שיכתוב כ"כ גיטין עד שיהי' לדעת הרב, פקפק הרי"ק שיש חשש ברירה על שעת הכתיבה, וזה הוא אליבא דכ"ע, דהא קיי"ל דבגיטין א"ב לכ"ע, וכנ"ל, והחשש הוא מיד גם על גט הא', וכנ"ל, ועל הלשון הכתוב בסה"ת והסמ"ג כשאומר כתוב יאמר לו אני נותן לך רשות וכו', פקפק הרי"ק משום חשש ברירה על שעת הצווי, והיינו מגט הב' ואילך, לא על הגט הא', וכנ"ל, וזה תלוי בפלוגתא דר"ת ור"י אי יש ברירה בדאורייתא או לא, וכנ"ל:
והנה המחבר בש"ע שם כתב כלשון סה"ת, לכן וכו' יאמר שהוא נותן להם רשות לכתוב וכו' מא' עד ק' עד שיהא וכו' לדעת הרב וכו' עיי"ש, והיינו שהמחבר בחר יותר בנוסח זה, משום דבזה עכ"פ אין החשש של ברירה לכ"ע, רק תלוי בפלוגתא, וגם כי בזה אין החשש רק מגט הב' ואילך, ולא על גט האי, משא"כ בנוסח של הגהמ"ר לצוות בהחלט לכתוב מא' עד ק', וכנ"ל, ולפ"ז שפיר כתב הרמ"א ע"ז בפשיטות דכשהבעל בעיר אין לסמוך ע"ז ויש לו לחזור ולצוות בכל פעם, והיינו כפשוטו, דהגם דתמיד אומר נוסח זה של נתינת רשות לכתוב מא' עד ק', מ"מ כשהבעל בעיר אין לסמוך ע"ז לענין כתיבת שאר הגיטין שלאחר גט הא' בלי צווי מחדש, מחשש ברירה שעל שעת הצווי שיש מגט הב' ואילך, אבל על גט הא' אין חשש כלל באמירת נוסח זה, וכנ"ל, ולכך כשחוזר ומצוה בכל פעם אומר ג"כ נוסח הזה כבראשונה, דתמיד אין חשש בזה על גט הראשון שלאחר הצווי, ודלא כמ"ש בתו"ג דבצווי הב' אינו אומר שוב מא' עד ק', דא"כ חזר חשש הברירה למקומה, עיי"ש, ולא משמע כן, אלא כיון דבאמירת לשון זה אין החשש אלא על שעת הצווי, והיינו מאחר הגט הראשון ואילך, א"כ יכול שפיר בכל פעם לומר לשון זה, דתמיד אין חשש על גט הא' שלאחר הצווי, וכנ"ל:
וכן הא שכתבו הח"מ והב"ש והפר"ח דחשש הברירה שבזה הוא דאין אומרים הוברר הדבר למפרע שע"ז הגט שמכשיר הרב עכשיו צוה עליו הבעל, עכ"ל, ג"כ אתיא כפשטו, דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע בשעת צווי שצוה אז על גט הזה שמכשיר הרב עכשיו, כי אז עדיין לא הוברר זה, דדלמא יכשיר הרב גט הקודם, ונמצא שלא צוה ע"ז של עכשיו כלל, ואין זה מבורר אלא בשעת כתיבת כל גט, שע"ז הגט צוה, אבל לא בשעת הצווי, וא"כ תלוי זה בפלוגתא אי י"ב או לא, וכנ"ל:
ובזה א"ש הא דסי' קנ"ד בסדר הגט סט"ו וט"ז וסנ"ד, דבשעת הצווי יאמר כתוב לי גט וכו' ואני נותן לך רשות לכתוב הגט מא' ועד ק' עד שיהי' אחד כשר וכו' לדעת החכם, וכן בחתימה יאמר חתמו בגט הזה ואני נותן לכם רשות לחתום מא' ועד ק' עד שיהי' לדעת החכם, אמנם אם נמצא פסול בגט אם הבעל בפנינו צריך לחזור ולצוות כבתחלה לסופר ולעדים, עיי"ש, והיינו דמתחלה בשעת הצווי תמיד יאמר כנ"ל ואני נותן לך רשות וכו', משום דאין זה מזיק כלל לגט הראשון, ואין בו שום חשש ברירה, ויכול להיות עי"ז תועלת לשאר הגיטין שלאחר גט הא', כשלא יהי' הבעל בפנינו, דאז נסמוך על הר"י די"ב בדאורייתא, אבל אם הבעל יהי' בפנינו צריך לחזור ולצוות, לצאת ידי ר"ת, דא"ב בדאורייתא, וא"כ לא הוברר בשעת הצווי שצוה על הגיטין שמגט הב' ואילך, וכנ"ל:
באופן דלפי דרכינו זה יבא על נכון כל דברי הב"י בשם הפוסקים וכל דברי הש"ע והרמ"א ונו"כ, והכל דבר דבור על אפניו:
אמנם דברי הסדר גיטין של מהר"מ ר"י ז"ל עדיין צ"ע, שכתב באות נ"ב לומר להסופר שרייב איין גט וכו' אין שרייב איין גט אדער אפילו פיעל גיטין וכו' ביז איינער ווירט כשר זיין וכו' נאך דיא דעה נאך פון דעם רבי וכו', וכן באות נ"ג שם אין חתמן איין גט אדער אפילו פיעל גיטין בין וכו', ולשון זה מורה לכאורה שמצוה לו בהחלט לכתוב מא' ועד ק' גיטין עד שיהי' אחד מהן כשר לדעת הרב, והיינו כמו הלשון שבהגהת מרדכי הנ"ל, ובזה חשש הברירה היא על שעת הכתיבה, ומיד בגט הראשון יש החשש של ברירה על שעת הכתיבה והחתימה, וכנ"ל, וא"כ קשה טובא למה בגט הב' חשש לחשש ברירה באות צ"ז, וכתב משום זה לחזור ולצוות מחדש, ולמה לא חשש לזה מיד בגט הראשון, שלא לומר כן כלל מא' ועד ק' עד שיהי' לדעת הרב, אם לא כשהבעל מוכרח לצאת מן העיר מיד אחר הצווי, שאז בהכרח צריך לסמוך על הר"י בזה, ועוד קשה עליו דשם באות צ"ז כתב גם בהצווי של גט הב' לומר כתוב מא' ועד ק' וכו', וכיון דבהצווי של נוסח זה יש חשש ברירה גם בגט הראשון שלאחר הצווי, א"כ מה הרויח לענין גט הב' בהצווי מחדש שחוזר ומצוה, ס"ס עדיין יש בזה החשש של ברירה, וע"ז כבר השיג בתו"ג שם, וצ"ע על הרב המסדר ז"ל, ובלא"ה יש לתמוה עליו למה שינה בזה מלשון הזהב של הש"ע שכתב לומר כתוב גט ואני נותן לך רשות וכו', ואולי יש להעמיס כוונה הזאת גם בלשון שסידר מהר"מ ז"ל הנ"ל, דהיינו שכוונתו היא שגט אחד כשר מצוה לו בהחלט לכתוב, רק שהרשות בידו לכתוב אפילו ק' עד שיהי' לדעת הרב, ולפ"ז יהי' א"ש גם דבריו ז"ל, דאין החשש בזה אלא בגט הב', וכנ"ל, אבל הלשון הנ"ל מגומגם מאוד לפ"ז, וצ"ע, ועכ"פ בדברי הפוסקים המובאים בב"י, והש"ע והרמ"א, הי' נראה לכאורה מה שכתבתי נכון מאוד, וכנ"ל: