מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ה · ענף א
שאלה
איך להתנהג בצווי הבעל להסופר ולהעדים לכתוב ולחתום הגט. המבואר בסדר גיטין של מהר"מ אות נ"ב ונ"ג, כי הנוסח שכתב שם בסדר גיטין יש לגמגם בו הרבה, כמו שיתבאר לפנינו:
תשובה
כדי לברר דבר זה, צריך אני להציע בזה מקור הדין:
הנה ז"ל הגהות מרדכי בפ"ו דגיטין, אומר ר"י שטוב לומר לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו כ"כ גיטין עד שיהא אחד מהם לדעת הרב, והרבי יוסף קלצון אומר דשמא בענין זה פסול, דדמי לברירה, דשאר גיטין כשרין מיד שנעשו כתקנן, וגט זה תלוי בדעת הרב, וצ"ל הוברר הדבר שהי' עומד לדעת הדבר משעת כתיבה, ואנן קיי"ל דבגיטין אין ברירה, כדאיתא פרק כל הגט גבי לאיזה שארצה אגרש, הלכך טוב שיאמר כל פעם, עכ"ל, והובא בקצרה בב"י אבה"ע סי' קכ"ב:
וכוונתו דכיון שאומר להם שיכתבו ויחתמו כ"כ גיטין עד שיהי' אחד כשר לדעת הרב, א"כ נראה שאינו עושה אותם שלוחים אלא לגט שיהי' כשר לדעת הרב, ואם לא יהי' הכתיבה והחתימה כשרים לדעת הרב, הגם דבעצם יהי' כשרים, לא עשו שליחותם, וכאלו כתבו וחתמו בלא שליחות הבעל, וא"כ הגט בטל למאן דבעי שליחות להכתיבה ולהחתימה, ואפילו למאן דלא בעי שליחות מ"מ עכ"פ הבעל לא יגרש בגט זה, ולא צוה עליו, דהא הוא רוצה דוקא בגט שיהי' כשר לדעת הרב, וא"כ בשעה שהסופר כותב הגט והעדים חותמים, עדיין אינם יודעים בבירור אם צוה על הגט הזה ויהי' כשר ורצוי להבעל לגרש בו, כי זה הכל תלוי במה שיאמר הרב, וא"כ אין כאן כתיבה וחתימה מבוררת לשמה לשם גירושין, דבשלמא שאר גיטין שאינן תלוין בדעת הרב, מיד בשעת הכתיבה והחתימה כשרואין שנעשה בהכשר יודעים שהגט הוא לשמה לשם גירושין, משא"כ כשתולה בדעת הרב אינו מבורר להם עד שיכשיר אותו הרב, וצ"ל בזה הוברר הדבר למפרע, ובגיטין לא אמרינן כן, אלא שצריך להיות מבורר בשעת הכתיבה, כדאיתא בר"פ כל הגט, ועיי"ש בתו' ד"ה לאיזו:
"הלכך טוב שיאמר בכל פעם", ר"ל טוב שלא יאמר נוסח זה דעד שיהי' כשר לדעת הרב, רק סתם שיכתוב ויחתמו גט לאשתו, ואם יהי' אח"כ איזה פקפוק בהגט יצוה עוד הפעם לכתוב ולחתום גט אחר, וכן בכל פעם שירצו לכתוב ולחתום גט אחר יצוה עליו מחדש, לאפוקי נפשין מחשש דכבר עשו העדים שליחותן, דאולי הגט הקודם הי' כשר עפ"י הדין, כנלפענ"ד פשוט בכוונת דברי ההגהות מרדכי, וכן פירש בתו"ג סי' קכ"ב ס"ק ו', ובהגהות אמרי ברוך סי' קכ"ט, עיי"ש:
ובל"ס שכן הוא ג"כ כוונת הקונדרס בשם רבינו יחיאל ור"י קלצון שהביא הב"י בסי' קכ"ב שם, ומ"ש שם וז"ל, ור"י לטעמיה שפסק יש ברירה, לכן די שיאמר שיכתבו ויחתמו כ"כ שירצה הרב, אבל לר"ת יש לחוש לכן יש לבעל לחזור ולצוות, עיי"ש, הכי פירושו, דלר"י דיש ברירה, ויכול לצוות בנוסח זה עד שירצה הרב, א"כ די בצווי פעם אחת, שיכתבו ויחתמו כ"כ עד שיהי' כשר לדעת הרב, וא"צ לחזור ולצוות בכל פעם, אבל לר"ת דאין ברירה, יש לחוש מלומר נוסח זה דעד שירצה הרב, וכנ"ל, לכן הואיל דיש פלוגתא בזה אם יכול לומר נוסח זה, אין להכניס עצמו בפלוגתא לומר כן, רק לצוות סתם לכתוב ולחתום גט לאשתו, לזה יש לבעל לחזור ולצוות לעדים בכל פעם:
ולפ"ז מ"ש הב"י שם וז"ל, ואעפ"י שהפוסקים סתמו כדברי הר"י, נ"ל שאם הבעל מצוי בעיר, טוב שיחזור ויצוה בכל פעם, למיחש לדברי ר"ת היכא שאפשר, עכ"ל, ר"ל דטוב שיצוה כפשוטו, שיכתוב ויחתמו גט לאשתו, ולא יאמר כלל לשון זה דעד שירצה הרב, ויחזור ויצוה בכל פעם, כי מאחר שכתב למיחש לדברי ר"ת א"כ מיד בגט הראשון יש לחוש, וכנ"ל:
וכן משמע ממ"ש בש"ע שם סי' קכ"ב ס"א, לכן אם הבעל הולך מהעיר יאמר וכו' לכתוב ולחתום גט מאחד ועד ק' עד שיהא א' וכו' לדעת הרב וכו', עכ"ל, משמע דאם הבעל נשאר בהעיר לא יאמר כן כלל, ולא יחדש שום דבר, רק יצוה כפשוטו, ויחזור ויצוה בכל פעם:
וגם מ"ש הרמ"א שם וז"ל, אבל אם הבעל בעיר אין לסמוך ע"ז ויש לבעל לחזור ולצוות כל פעם לעדים ולסופר, כ"ל, ע"כ צ"ל דהכי פירושו, דדוקא כשהבעל הולך מהעיר, שא"א לחזור ולצוות, אז סמכינן שיהי' יכול לומר שיכתוב ויחתמו כ"כ גיטין עד שיכשר אחד לדעת הרב, ולא לחוש לחשש ברירה שיש בלשון זה, אבל כשהבעל בעיר אין לסמוך ע"ז, שיהי' יכול לומר לשון זה דעד שיכשר לדעת הרב, מחשש ברירה וכנ"ל, רק יצוה סתם לכתוב ולחתום גט לאשתו, ואז יש לבעל לחזור ולצוות בכל פעם:
וכ"כ בג"פ סי' קכ"ב סוף ס"ק ח', דלמי שחושש לסברת הר"י קלצון ולחזור ולצוות מחשש ברירה, אפילו בגט ראשון באנו לחשש ברירה, לכן צריך שיצוה על גט אחד, ואם יתקלקל יחזור ויצוה על גט אחד, וכן בכל פעם, עיי"ש, אלא שנראה מדבריו שם דהוא ז"ל הבין החשש ברירה בזה באופן אחר, והיינו במה שמצוה הבעל לכתוב הרבה גיטין, ולכן כתב שאינו יודע מה חשש ברירה יש בזה, דהא כל הגיטין נכתבין כצווי הבעל, עיי"ש, אבל הדבר ברור ומבואר שם בהגהות מרדכי, דחשש הברירה הוא במה שאומר שיהי' כשר לדעת הרב, דא"כ אינו מבורר הכשר הגט ושהוא לשם גירושין בשעת הכתיבה והחתימה, וכנ"ל:
ובחלקת מחוקק בסי' קכ"ב ס"ק א' כתב דהחשש ברירה שבזה הוא, דאין אומרים הוברר הדבר למפרע שע"ז הגט שמכשיר הרב עתה צוה עליו הבעל, וכ"כ הב"ש שם ס"ק ד' והפר"ח, עיי"ש:
וכוונת דבריהם נראה כמ"ש לעיל בדברי הר"י קלצון שבהגמ"ר, והוא דבגט בעינן שיהי' מבורר להסופר בשעת כתיבת הגט ולהעדים בשעת החתימה שכותב וחותמים זה הגט בצווי הבעל ובשליחותו, דאז נתברר להם בשעת הכתיבה והחתימה הכשירו של הגט, ושהבעל רוצה לגרש בו, ולזאת כותב וחותמים אותו כתיבה וחתימה מבוררת לשמו ולשמה לשם גירושין, משא"כ בנ"ד כיון שתלה הבעל הכשירו של הגט בדעת הרב, א"כ על גט שאינו כשר לדעת הרב אף שכשר בעצם לא צוה, ולא נכתב ונחתם כלל בשליחותו, וכיון שדעת הרב לא נודע עד אחרי כתיבת וחתימת הגט. נמצא שבשעת הכתיבה והחתימה לא נתברר אם ע"ז הגט צוה הבעל, דשמא לא יכשר בעיני הרב ונמצא דלא צוה עליו, והוברר הדבר למפרע משעת הכתיבה והחתימה לא אמרינן בגט, וכנ"ל, וכיון שלא נתברר להם בשעת הכתיבה והחתימה אם המה עושים זה בצווי הבעל ובשליחותו, ואם ירצה הבעל כלל לגרש בו, דשמא לא יכשר לדעת הרב, וכנ"ל, א"כ לא נתברר להם אז הכשירו של הגט שיכתוב ויחתמו אותו בבירור לשם גירושין, וגם אין הכתיבה והחתימה מבוררים לשמה, וכמ"ש התו' והרא"ש דכשאין הכתיבה בציווי הבעל אינו כותב לשמה, וממילא כשאינו מבורר אם הוא בציווי הבעל אינו מבורר שהוא לשמה, וא"כ אין בזה כתיבה וחתימה מבוררת לשמה ולשם גירושין, ודוק:
ובזה עולה יפה שוה בשוה דברי הח"מ והב"ש והפר"ח עם דברי הרי"ק שבהגמ"ר מקורא דהאי דינא, דהגם דשם כתוב דלא נתברר הכשירו של הגט בשעת הכתיבה, והם ז"ל כתבו דלא נתברר שהי' זה בצווי הבעל, מ"מ הכל חד, והיינו הך, דמשום דלא נתברר בשעת הכתיבה והחתימה אם הוא בצווי הבעל לכך לא נתברר אז הכשירו, והכל תלוי משום שלא נחברר אז דעת הרב, ולזאת אין כאן כתיבה וחתימה מבוררת לשמה ולשם גירושין, וכנ"ל:
ועכ"פ החשש של ברירה הוא גם בגט הראשון, וכנ"ל, ולכן כשהבעל בעיר לא יתחיל לומר כן כלל שיכתוב כ"כ גיטין עד שיכשר אחד לדעת הרב, רק יצוה סתם על גט אחד, ואם יתקלקל יחזור ויצוה, וכנ"ל:
אמנם בסי' קנ"ד בסדר הגט סט"ו וסט"ז וסנ"ד משמע דתמיד יאמר המגרש כן שיכתוב ויחתמו כ"כ גיטין עד שיכשר אחד לדעת הרב, אלא דכשהוא בעיר יחזור ויצוה אם נפסל הגט, עיי"ש, וכ"כ בסדר גיטין של מהר"מ באות נ"ב ונ"ג וצ"ז, עיי"ש:
וצ"ע בתרתי, חדא כיון שסוף סוף אין סומכין על אמירה זו כשהבעל בעיר, וצריך לחזור ולצוות, א"כ לאיזה תועלת יאמר כן כלל כשהבעל נשאר בעיר, וגם למה אין אנו חוששין לחשש הנ"ל של ברירה בגט הראשון כמו בגט השני, דהא אותו החשש של ברירה יש ג"כ מיד בגט הראשון, וכנ"ל, ובשלמא כשהבעל הולך מהעיר לאחר שמצוה, אין עצה, וסמכינן על הר"י שהנהיג כן, ורוב פוסקים סתמו כדבריו, וכבר נאמרו ע"ז תירוצים שונים בדברי המחברים לחלק החשש של ברירה מזה, אבל כשנשאר הבעל בעיר, דיצא מפה קדוש של מרן הב"י למיחוש לדברי ר"ת היכא שאפשר, למה יאמר כן כלל אפילו בהצווי של גט ראשון ללא שום תועלת, ויכניס עצמו בחשש ברירה בגט הראשון:
ומ"ש בזה בתורת גיטין סי' קכ"ב ס"ק ו' בשם הג"פ דלכתחלה לא חיישינן כלל לדעה זו דברירה, רק כשהבעל בעיר ונפסל חיישינן, וחוזר ומצוה, ושוב אינו אומר מא' עד ק', עיי"ש, אינו מובן כלל, דלמה אין חוששין לכתחלה בגט הראשון. כמו שחוששין בגט הב', ואין לומר דלכתחלה חוששין שמא ילך הבעל מהעיר, וכמו"ש בט"ז ס"ק ד' ולכן אין משגיחין בחשש ברירה, דלמה נחוש לחששא רחוקה כזו, דילך מהעיר קודם גמר הגירושין, מה שאינו עולה על דעתו כעת כלל, ולהכניס עצמינו בשביל זה בחשש ברירה, אין זה אלא תימה, וגם אם אפילו יזדמן לפעמים שילך מהעיר, הלא יהי' צריך לשוב ליתן הגט, כי הלא בסתם גט איירי בסדר הגט, דלא עשה שליח רק לכתוב ולחתום, ולא ליתן אותו, וא"כ כשישוב ליתן הגט יצוה אז עוד הפעם, ויכתבו גט הב', וצ"ל דהחשש הוא שמא יתרמי לפעמים שיצוה לכתוב ולחתום וליתן, ואח"כ ילך מהעיר מבלי שוב עוד, ומשום זה התקינו תקנה כוללת ונוסח אחד בכל הגיטין, לומר מא' ועד ק' עד שיהי' לדעת הרב, ופשיטא שאינו כדאי משום מקרה רחוקה אחת להכניס עצמינו לכתחלה בכל הגיטין בחשש ברירה, אף אם יהי' החששא קלה כמות שהיא, ודי כשיארע לפעמים כזאת לומר נוסח זה, ולא לתקן כן משום זה בכל הגיטין:
ומה שהביא התו"ג זה בשם הג"פ, אינו כן כלל בג"פ, ואדרבא מבואר שם דלמי שחושש לסברת הר"י קלצון ולחזור ולצוות מחשש ברירה, גם בגט הראשון יש חשש הזה, ולכן לא יצוה רק סתם על גט אחד, ואם יתקלקל יחזור ויצוה, וכנ"ל: