מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ד · ענף ט
אמנם כל הנ"ל הוא אם אפילו הי' דומה נ"ד לנידון של תשובת הרמב"ן וריב"ש, והי' עכ"פ טענת צד החתן טובה כמו שם, אעפ"כ לא הי' יכול להוציאה ממקומה להנשואין בכל ענין, וכנ"ל, אבל באמת טענת צד החתן שבנ"ד נופלת הרבה מאוד מטענת צד החתן שבת' הרמב"ן וריב"ש שם, דשם הי' החתן דר במקומו, במקום קבוע, ורצה שהכלה תבא אל מקומו, ויכנוס אותה שם, ותשאר עמו לדור שם, ובזה כבר הי' מקום לומר, מאחר דבלא"ה מיד אחרי ימי הנשואין תסע עמו אל מקומו, לדור שם עמו, מה בכך אם תעשה הנסיעה הזאת איזה ימים קודם, דהיינו קודם הנשואין, ויהיו גם הנשואין שם, וגם אינה זרה שם כ"כ, כי עכ"פ יהי' לה מכירין שם בעת חתונתה מצד הבעל, אשר דר שם מכבר, וגם היא עצמה תשאר שם לדור עמם, וכ"ז מביא קרבות, ואינה כ"כ זרה שם, ועל סירובה בזה, לומר שדוקא יכנוס אותה במקומה, ואח"כ תסע עמו לשם, ע"ז כתב הרשב"ץ דאין זה כי אם רוע לבב, [אמנם גם הוא ז"ל לא כתב זה על שידוכין בעלמא, רק על ארוסה, שכבר קדשה, והיא אשתו, וכנ"ל], ואעפ"כ כתבו הרשב"א בת' הרמב"ן והריב"ש ז"ל עפ"י עומק השקפתם בזה, דגם זה אינו רוע לב, אלא קפידא גדולה מונח גם בזה, והלכתא כוותייהו, וכנ"ל:
אבל בנ"ד אין לו עדיין להחתן מקום קבוע אפילו בפולין לדור בו, והם מבקשים שתבא הכלה לאיזה עיר בפולין להינשא שם, ולו יהי' זה אפילו בעיר סמוכה להגבול, מ"מ היא זרה שם לגמרי, מבלי מודע ומכיר, לא מצדה, ולא מצד החתן, ולא תשאר שם באותה העיר לדור עמו, רק מיד למחרת היא מוכרחת לשוב לגאללוב אל בית אביה, ותתעכב עצמה שם [אם רק יניחוה הפאליצייא] איזה שבועות, או איזה חדשים, עד שיכין הבעל עבורה איזה מקום קבוע בפולין לדור עמה, ואז תסע עוד הפעם לפולין, על דעת להשאר שם עמו בקביעות, או אפילו על צד היותר טוב, אחר החתונה יקח אותה חמיה לביתו, ותהי' שם עד שיהי' להם איזה מקום קבוע לדור שם, בזה אפילו לא בשידוכין בעלמא, רק גם בארוסה, שכבר קדש אותה, לא יאמר גם הרשב"ץ, דאם תסרב לזה דאין זה כי אם רוע לבב, דטענתה היא בצדק וביושר אפילו לפי פשוט. דהיא תאמר למה לי כל הצרה הזאת לצאת לפולין זה פעמיים, פעם אחת להינשא שם בעיר זרה ונכריה לב' הצדדים, ולשוב מיד למחרת לבית אבי, או לבית חמותי, ולהתעכב שם איזה שבועות או ירחים, ושוב אח"כ לצאת עוד הפעם לפולין, או מעיר לעיר בפולין, לדור שם, ולמה לי כל זה, להינשא בעוד אין לי אצל בעלי דירה קבועה, הלא יותר טוב לי שלא להינשא עוד, רק לשבת עוד בבית אבי, עד יהי' לו להחתן דירה קבועה בפולין, ואז פעם אחת אצא לעירו לפולין להינשא שם. ואשאר שם עם בעלי, לא בבית אבי לאחר הנשואין, ומכש"כ לא בבית חמותי:
הגע עצמך אפילו אם ארוסה היתה טוענת כן, הכי הי' אומר אפילו הרשב"ץ [דלא נחית בארוסה לסברת הרמב"ן והריב"ש] ע"ז דזה הוא רוע לבב, ח"ו, דהלא טענותיה בצדק, ומה יש להאשים בזה את העניה הזאת, וכבודו הרשה עצמו לומר אפילו בנ"ד דאין כאן אלא שידוכין בעלמא, דמה שמסרבים צד הכלה בזה אינו כי אם "רוע לבב", שומו שמים על זאת, לכתוב כן על אנשים ישרים, בלי ישוב הדעת:
ואם יאמר כבודו שכוונתו באמת היתה שהחתן יכין לו מקודם מקום קבוע בפולין לדור שם, ואח"כ תבא שם הכלה להנשואין, ותשאר שם עמו, א"כ שוב תפול ההמצאה אשר המציא כבודו שהחתונה יכולה להיות בעיר הסמוכה למקום הכלה, הכי ברית כרותה לו להחתן שיהי' עיר הסמוכה טובה עבורו לפרנסה, עד שיהי' יכול לקבוע דירתו שמה, ואדרבא אנחנו יודעים בבירור שבעירינו ואפילו בעירות הסמוכות לעירינו אין לו שום מקום עבורו, ובטח יאמר כן כל הבקי בעירו, אך צריך לחפש זאת בחפש מחופש עד שימצא איזה מקום הטוב לפרנסתו, ועכ"פ לא נוכל להגביל זאת בעיר הסמוכה לעירה של הכלה, ומה המציא בזה כ"ת אפילו בלא כל מה שביררתי לעיל מדברי הפוסקים דאין חילוק בין עיר סמוכה לרחוקה] שהחתונה יכולה להיות בפולין בעיר הסמוכה לעיר הכלה, וכ"כ הוטב זאת בעיניו עד שאינו מרפה מזה, וכותב זאת עוד הפעם, ועוד הרבה פעמים במכתבו, וזה לא ניתן להאמר כלל, כי ממ"נ בעוד שאין לו מקום קבוע בפולין לדור שם בודאי אינו יכול להכריחה לצאת לפולין להינשא שם אליו, וכנ"ל, ואפילו נשואה גמורה אינו יכול להכריחה שתבא לעיר שאין לו בה מקום קבוע לדור בה, ולהתגורר בבית חמותה, או לשוב שוב לבית אביה, כי עולת עמו ואינו יורדת כנודע, ומכש"כ בשידוכין בעלמא, וכנ"ל, וכשיהי' לו איזה מקום קבוע לדור בו, שוב לא יהי' זה בעיר הסמוכה לעיר הכלה, וכנ"ל, וישמעו אזניו מה שפיו מדבר, וד"ל:
הנה הארכתי בזה לרווחא דמלתא, להראותו כי אפילו לפי מחשבתו אין ההמצאה שלו מתקיימת, ושמה שמדברים או כותבים צריך להיות במתינות וישוב הדעת, אבל לקושטא דמלתא כבר ביררתי לעיל מדברי הפוסקים כולם, ובראשם הרשב"א בת' הרמב"ן, דבשידוכין בעלמא בכל אופן אינו יכול להוציא הכלה הבתולה ממקומה להנשואין, אפילו למקום סמוך, ואפילו התנו לדור חוץ לעירה, ואפילו הוא אנוס, וצד הכלה פטורים עי"ז שלא יוכלו הנשואין להיות בעירה מהחרם ומהקנס, ותו לא מידי, הנה נתברר ביטול השידוכין במניעות הפאפירען מאמעריקא, ע"י קפידא א' הנ"ל: