מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ד · ענף ח
ומ"ש עוד במכתבו וז"ל, ומבואר בפוסקים שהכל תלוי לפי ראות עיני הדיין, אם יש באמת קפידא בזה, עכ"ל, להד"מ, ולא נמצא בהפוסקים שמסרו זה להדיין לפי ראות עיניו, ואם אפילו הי' כן, לא הי' כבודו יכול לשפוט בזה, בהיותו יושב במקום רחוק מפה, ואין הדבר למראה עיניו להבחין אם יש קפידא בזה לצד הכלה מגאללוב לעשות החתונה בעיר הסמוכה, בפולין, ואנכי הרואה ויודע בזה שיש בזה קפידא גדולה, וכנ"ל, ועוד יותר הרבה אשר לא יצויר על הגליון, אבל מה לנו למראה עינינו בזה, מאחר דהפוסקים החליטו דיש בזה קפידת הכל קפידא ודאית:
ומ"ש עוד במכתבו וז"ל, ויודעים אנו שבזמן הזה כמעט רובא דאינשי אינם מקפידים בזה באופן כזה, עכ"ל, תמה אני איך לא יבוש להעלות דברים כאלה עלי הגליון, כי מאין אנו יודעים זה, ומאין אנו יכולים כלל לדעת זה, וכי זה הוא מהדברים השכיחים בכל יום, שלא תוכל החתונה להיות במקומה של הכלה, למען נדע איך המנהג של העולם בזה, אם מקפידין מלהוציא הכלה להנשואין אל מקום אחר, אם לא, והלא דבר כזה אינו מזדמן אף פעם אחת ביובל, רק לעתים רחוקות, ולא נודע לנו כלל איך נוהגים העולם בכזאת, למען דעת רוח בני האדם בזה, אם מקפידין או לא, רק כבודו משער כן מדעתו, ומסברת הכרם, דבודאי לא יקפידו בזה בזמן הזה, ובהיות כן איך יצרף בזה את אחרים לכתוב ויודעים אנו, ואם כך הוא השערתו, עדיין אינו מוכרח כלל שיהי' כן גם השערת אחרים, לומר שנשתנו העתים ונחלפו הזמנים בזה, ממה שהי' בזמן הפוסקים, אשר כתבו דזה הוא קפידת הכל, קפידא ודאית, מבלי להוציא בתולת ישראל ממקומה לנשואין אל מקום אחר אף סמוך, ואף שנשתדכה על דעת שידורו במקום אחר, ואף שהוא אנוס, ולא יוכל לבא להנשואין אל מקום הכלה, כמו שביררנו כל זה לעיל מדברי הפוסקים, ובראשם הרשב"א בת' הרמב"ן, ומהיכי תיתי לומר דבזמן הזה נשתנה רוח בני האדם בזה, אין זה אלא תימה, ולמה לא נאמר דכאז כן עתה, והלא אנו רואים גם היום דרוב החתונות ככולם המה בעירה של הכלה, כמו שהי' אז, ואם יארע לפעמים לעתים רחוקות [ורק במדינתינו] שעושים החתונה בווארשויא, הי' המדובר ביניהם מיד בשעת התנאים לעשות כן, או יארע לפעמים שמתרצים ב' הצדדים לזה אח"כ, שהוא דבר השוה לשניהם, וזה הי' גם אז בימי הפוסקים, כמבואר בדבריהם שכתבו "אא"כ התנו בפירוש וכדומה, ובודאי ישנם לפעמים בדרך מקרה דברים היוצאים מן הכלל, אבל בסתם, הורו לנו הפוסקים דיש קפידא בזה, שהחתונה תהי' דוקא בעירה של הכלה, כמו שעושים רובם ככולם, וכאז כן עתה, בלי שום הפרש, ומודינא דיכול להיות לפעמים שהאהבה גדולה ונפרזה כ"כ בין הצדדים, עד שמקלקלת השורה, לעשות הנשואין גם במקום אחר. כשא"א מצד החתן להיות הנשואין במקום הכלה, וכמובן זה ועוד הרבה יותר מזה, הי' יכול להיות גם בזמן הפוסקים, וכבר אמרו חז"ל אהבה מקלקלת השורה, אבל כשאין האהבה גדולה כ"כ לקלקל השורה, וטוען קפידא בזה, טענתו טענה, כמבואר בפוסקים, וכנ"ל, וכאז כן עתה, באין הפרש:
ואין לעקור הלכות ברורות וערוכות בפוסקים ובש"ע ואחרונים בהשערות של מה בכך וסברת הכרס, ואם ככה את עושה, יבואו לבטל ח"ו חלק גדול מדיני תורתינו הקדושה הבנוים על אומדנות והשערות חז"ל, עפ"י השקפתם העמוקה בכל דבר, ובכל פעם יבוא מי שהוא אשר אין יד שכלו מגעת להשקיף כ"כ בעומק, וגם לא התחיל כלל ליגע עצמו להבין דבריהם העמוקים, רק ישקיף מבחוץ השקפה שטחית, ומסתמא לא יבין עי"ז את האמת העמוק, כמו שהבינו חז"ל, רק ההיפוך, ויאמר שבזמן הזה נשתנה מנהג האנשים והאומדנות, ויצא עי"ז משפט מעוקל, וח"ו לא תבא כזאת, הס מלהזכיר, ואין לנו אלא למשוך אחר דבריהם הקדושים והעמוקים, כי לא דבר ריק הוא מכם, ואחז"ל ואם ריק הוא מכם הוא ריק, ולא באמת ח"ו: