אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ד · ענף ה

ענף ד

קיצור הדברים, מאחר שעיקר הקפדה שבזה היא שלא להיות הנשואין חוץ לעירה של הכלה, ממילא אין חילוק בזה בין להוציאה לעיר רחוקה או קרובה, דבין כך ובין כך אין הנשואין בעירה של הכלה, ובשלמא אי הוי אמרינן דההקפדה שבזה היא משום טלטול וטורח הדרך, שפיר הי' מקום לחלק בין עיר הקרובה לעיר רחוקה, אבל לפמ"ש בת' הרמב"ן דההקפדה היא על מקום הנשואין, שלא יהיו הנשואין חוץ לעירה של הכלה, א"כ הקפידא הזאת היא בעיר הקרובה כמו ברחוקה, דסוף סוף אין הנשואין בעירה של הכלה, כנ"ל:

הן אמת דבריב"ש שם סי' קע"ז כתב הטעם דלכך בארוסה קודם הנשואין אינו יכול להוציאה ממקומה, משום דכל הדרכים בחזקת סכנה, והביאו בח"מ סי' ע"ה ס"ק י"ד, עיי"ש, ולפי טעם זה יש מקום לחלק בין מקום סמוך, שאין הפסקת דרך בלתי מיושב בין מקום למקום, כמו עירנו וגאללוב, ובין מקום שדרך בלתי מיושב מפסיק, [מיהו עדיין אין מוכרח מזה למלכות אחרת כמובן]:

אמנם כבר נקטו רבותינו ז"ל הטעם של תשובת הרמב"ן הנ"ל לעיקר, יעיין בחתם סופר חיו"ד סי' רכ"ח [שהביא כ"ת] שאחר שהביא דברי תשובת הרמב"ן הנ"ל כתב וז"ל, ובריב"ש סי' קע"ז כתב עוד טעמים מדנפשיה, [ור"ל לא שהריב"ש לא ס"ל טעמו של תשובת הרמב"ן אלא שהוסיף עוד טעמים], אלא שהתשב"ץ נחלק שם על הריב"ש באותו מעשה וכו', ואפשר אפילו אחר ששמע טעמי הריב"ש הנ"ל עדיין לא חזר בו, משום שאפשר שקבל עליו הבעל ג"כ אונס סכנת הדרכים משבי וחולי וקבורתה, אך עכ"פ לא ראה דברי תשובת הרמב"ן הנ"ל, ואלו ראה אותה לא רפרף, עכ"ל הח"ס שם:

הרי דנקט הח"ס לעיקר כדברי תשובת הרמב"ן הנ"ל וטעמו, עד שכתב שאילו ראה זאת הרשב"ץ לא רפרף, ואף שקבל עליו הבעל סכנת הדרכים, ושוב לא שייך בו טעם הריב"ש, מ"מ לא רפרף מכח טעמו של ת' הרמב"ן, ומחמת זה כתב שם בח"ס על הב"ש סי' ע"ה ס"ק י"ג דהעלים עין מהנ"ל וכתב מה שכתב [להקשות על הרמ"א מכח דברי הרשב"ץ], וכבר השיג עליו בית מאיר מכח תשובת הרמב"ן] ואין לזוז מפסק הרמ"א, עכ"ל הח"ס שם:

הרי דהבית מאיר והח"ס נקטו לעיקר כתשובת הרמב"ן וכטעמו, וכן בביאורי הגר"א ביו"ד סי' רל"ב סט"ז בהגה העתיק דברי הרמב"ן בקצרה כדרכו, עיי"ש בס"ק נ"ב, וכן הב"י באבה"ע סי' נ' העתיק דברי ת' הרמב"ן וטעמו, ובסי' ע"ה כשהעתיק דברי הריב"ש סי' קע"ז הנ"ל לא העתיק טעמו של הריב"ש, והיינו משום דנקט לעיקר טעמו של תשובת הרמב"ן שכבר העתיק בסי' נ':

הרי כל הפוסקים הנ"ל נקטו לעיקר טעמו של ת' הרמב"ן, ושגם הריב"ש והרשב"ץ לא נחלקו ע"ז, אלא דהריב"ש כתב עוד טעם מדנפשיה, והרשב"ץ לא ראה ת' הרמב"ן, ואלו ראה אותה לא רפרף, וכנ"ל בשם הח"ס:

ונראה לפענ"ד דמשו"ה הוצרך הריב"ש להוסיף עוד טעם מדנפשיה, ולא הוי סגי לי' בטעמו של ת' הרמב"ן לחוד, משום דהרמב"ן לא כתב טעמו אלא בבתולה, וכמ"ש שהקפדת הכל היא זו שלא להוציא בתולת ישראל ממקומה קודם נשואין, עכ"ל, משמע מזה דהקפידא היא דוקא בבתולה, שלא להיות הנשואין חוץ למקומה, אבל באלמנה וגרושה אין קפידא בזה, דהמה אינם מתביישים כ"כ ללכת להינשא חוץ למקומן כבתולה, וגם אין בהנשואין שלהן כ"כ שמחה שיהי' צריך דוקא להיות במקומן באתרא דידעין לה, כמו בבתולה, וגם אין בהן כ"כ הכנת סעודת הנשואין שיהי' ההכבדה של ההכנה יותר מדאי עליהן שלא במקומן, כמו בבתולה, ולזאת אין בהן באלמנה או גרושה קפידא בזה במה שהנשואין שלהן אינן במקומן:

והנה הריב"ש כתב להוכיח שם מן המשנה ותוספתא והרמב"ם דלעולם אין מוציאין הארוסה עד לאחר הנשואין עיי"ש, והלא המשנה והתוספתא והרמב"ם בסתם אשה מיירו, ומשמע ודאי אף אלמנה וגרושה, ובהן לא שייך טעמו של ת' הרמב"ן משום קפידת הנשואין שלא במקומן, וכנ"ל, ולזה כתב הריב"ש עוד טעם משום סכנת הדרכים, דזה שייך גם באלמנה וגרושה, אבל על נידון דידי' שם, שהיתה הארוסה בחורה, לא הי' צריך לטעם זה, אלא פשוט משום טעמו של ת' הרמב"ן, משום קפידת הנשואין שלא במקומה:

ובזה א"ש מה שפסק שם שהבעל אינו יכול להוציאה לברשך לכנסה שם, רק צריך לבא לתנס לכנסה, ואם לא ירצה יגרשנה בגט, ולפי הטעם שלו שם משום סכנת הדרכים, למה הצריך לגרשה, והלא יש עצה שהבעל יבטיח לה, ויקבל עליו אונס סכנת הדרכים, משבי וחולי וקבורתה, ובזה הרי היא לפי טעם הריב"ש כנשואה, דיכול להוציאה למקומו, וכמ"ש הח"ס שם:

אמנם לפי הנ"ל א"ש, דהריב"ש לא כתב הטעם שלו אלא על המשנה והתוספתא והרמב"ם דמייתי שם, דמיירי בסתם אשה, גם באלמנה וגרושה, אבל בנידון שלו דמיירי בבתולה, יש בו טעם של ת' הרמב"ן, משום קפידת הנשואין שלא במקומה, דמשום זה לא יוכל להוציאה ממקומה למקומו לכנסה שם בכל אופן, ולכך פסק דאם הבעל לא ירצה לבא למקומה לכונסה יפטור אותה בגט, וא"כ מזה עצמו ראי' כהח"ס דגם הריב"ש ס"ל טעמו של ת' הרמב"ן, והרשב"ץ לא ראה ת' הרמב"ן, ואילו ראה לא רפרף, וכנ"ל:

וכל זה כתבתי לפי דברי הח"ס הנ"ל דהריב"ש כתב עוד טעמים מדנפשיה, והרשב"ץ לא ראה ת' הרמב"ן:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה