מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ב · ענף יא
ומעתה נבוא לנידון דידן, וכבר כתבתי בפתח דברינו דבנ"ד לא הייתי צריך לבוא לידי מדה זו, להוראת מהרש"ק וסייעתו, אבל כל מה שעשיתי בזה הוא אליבא דכולי עלמא, ולזאת אספרה כמו, אמנם בקיצור מופלג במה שנוגע לדבר בגנות אדם, ולא אגלה בזה אפילו טפח, ואכסה מאה טפחים:
הנה שידוך הזה נעשה אשתקד סמוך לימי חנוכה, וקבעו זמן הנישואין בר"ח שבט שלאחריו, ובשידוך הזה הי' קביעות הזמן נקודה עקרית וכו', ולא כשאר שידוכין שכתב הט"ז שקביעות הזמן אינו עיקר בהם, וכנודע עבר הזמן, מחמת אי היכולת להשיג הפאפירען של החתן מאמעריקא, והחתן הי' בבית אבי הכלה עד לאחר פורים, לערך שנים עשר שבועות, ואז נסע החתן מביתו, לא נודע לאן פנה, וסמוך לימי פסח בא אבי הכלה לפני, והציע לפני במר רוחו כי נפל מאוד בשידוך הזה ממעל לראשו, ובשום אופן אי אפשר לו לקיים השידוך הזה, ראשית, כי אין אפשרות לעשות הנשואין, כי דודו של החתן השיב מאמעריקא על בקשתם ממנו לשלוח משם הפאפירען, שמן הנמנע הוא להשיג משם פאפירען כאלה עבורו, וגם בעת אשר הובאו המענטריקעס של החתן ממדינתינו לפני הפאליצייא מגאללוב, שלחו אותם אל הקונזעל האשכנזי אשר בווארשא, לקיים אותם עפ"י חקירה ודרישה מהפאליציע שבמדינתינו, ותשובתו נשאר מעל, [וגם עד עתה אין קול ואין עונה ואין קשב ממנו ע"ז, אשר תמיד בא הקיום ממנו על כזאת בזמן קצר מאוד,] ומזה נראה כי גם המענטריקעס אשר השיג ממדינתינו אינם כשרים כדבעי, וזאת שנית, כי במשך הזמן שהי' החתן בביתו הכירו היטב תכונתו ומהותו, אשר עפ"י זה הכלה אומרת שאפילו אם יחתכו את ראשה לא תנשא לאיש הזה, כי היא שונאת אותו ומאוס עליה, ע"י התנהגותו בביתם, ומצורף לזה לא כתב שום תמונת אות, לא לאבותיה, ולא אליה, מיום נסעו מביתם, [וגם עד עתה עוד לא כתב אליהם] מזה נראה אחת משתים, או הנהגה בלתי מנומסת ובלתי אנושית, או שאינו חפץ בה, ולזאת איך שהוא, גם היא לא תחפוץ בו, ומאוס עליה ושונאת אותו, מחמת כל הנ"ל, ואבי הכלה הציע לפני כל דבריו הנ"ל הכל באריכות, ובהוכחות גלויות ועצומות, אשר לא לבד שאמתלאות של הכלה המה טובים, ויש רגלים לדבר לכל הדברים הנ"ל, אלא שמבורר עוד יותר, עד שנוכל לומר שהוא דבר הברור ואינו רק גילוי מלתא, שנזכר בדברי חיים הנ"ל להדיא דנוכל להתיר לו שלא בפני הצד שכנגדו, באופן שמן הדין היינו יכולים להתיר לצד הכלה לעשות שידוך אחר גם שלא בפני הצד שכנגדו, וכנ"ל, אמנם יען כי אין למהר כ"כ בדברים כאלה, כנודע מקדושי עליון ז"ל, לזאת דחיתי את אבי הכלה בדברים ויעצתי לו שאל ימהר לנתק מוסרות השידוכין, והזכרתי לו מאמר חז"ל, הרבה ילדות עושה, וכדומה, ובמשך הימים יוכל להתהפך הכל לטוב, ולזאת ימתין עוד, אולי בתוך הימים יכתוב להכלה ויפייס אותה, וימשיך לבה אליו, וגם אולי יבואו הפאפירען מאמעריקא ומהקונזעל, והגם שאבי הכלה אמר כי כל זה הוא תקות שוא, כי יודע בבירור שלא ישתנה שום דבר מהנ"ל, בכל זה לא נתתי לו אוזן קשבת, ודחיתי אותו, וכן הי' כמה פעמים, ונמשך הדבר עד חודש אב, ואז בא אבי הכלה לפני בתרעומת גדולה על הארכת הזמן על לא דבר, כי לא נשתנה שום דבר מאשר הי', לא באו הפאפירען מאמעריקא, ולא מהקונזל הפרוסי שבווארשא, גם החתן לא כתב שום תמונת אות אליהם, וכמובן שנאת הכלה גברה עליו ביותר עי"ז, [עיין בנוב"י תניינא חיו"ד ס"ס ר"ד], וכן אמרה הכלה בעצמה ככל הנ"ל, ובשמעי כזאת חששתי מעון עינוי הדין, וכתבתי לצד החתן מכתבי הראשון, אשר בו הודעתי להם שצד הכלה רוצים לבטל השידוך, ושעפ"י הדין אני יכול להתיר להם עפ"י דבריהם לעשות שידוך אחר, וכנ"ל, ובכל זאת אם לא יתרצו הם לזה, יכולים לבוא לפה לעמוד לד"ת עם צד הכלה ע"ז במשך ל' יום, שאעכב עוד עי"ז מלתת להם התרה עד הזמן ההוא, אמנם אם לא יבואו עד אז, אזי אתן התרה לצד הכלה לעשות שידוך אחר, ובמה שנוגע לממון מתי שיבואו לפה לד"ת ע"ז נפסוק ביניהם כד"ת, וכבר כתבתי לעיל דבזה אין אנו נוגעין כלל בפלוגתת האחרונים הנ"ל מי הוא התובע, דבאופן כזה שיש אומדנות המוכיחות ורגלים לדבר לדברי צד המבטל, אין אנו צריכין כלל את הצד שכנגדו לנתינת ההתרה לצד זה לעשות שידוך אחר. רק דטבא לי' להצד שכנגדו עבדינן לי' בהזמנתינו זאת, ואם לא ירצה בטובתינו ולא יבא, אנחנו נותנים לצד זה התרה כדת, וכנ"ל, אמנם אבי החתן השיב לי תשובה במכתב, על מכתבי הנ"ל, בתוך הל' יום, והתחלת מכתבו הי' בזה"ל, "ימחול כבודו לראות עם מי הדין", והציע לפני טענותיו בזה, ותוכן דבריו, שכבר כתב שני פעמים לאמעריקא אודות הפאפירען, ועוד לא באו, ואם אבי הכלה אינו רוצה לחכות, יעשה החתונה בפולין, ואם לא ירצה את השידוך ישיב לי המתנות אשר נתן, וגם קנם חצי נדוניא עכ"ד: