מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ב · ענף טו
הנה הארכתי בפרט הזה כדי לברר האמת, שאין שום חולק על הדין שהוציאו הש"ך והח"מ והב"ש מתשובת הראשונים ז"ל, דגם כשהחתן הוא ממקום אחר אינו יכול להוציא הכלה ממקומה להנשואין, רק צריך הוא לבא להנשואין למקום הכלה, ואם אי אפשר לו לבא, פטורים עכ"פ צד הכלה מהחרם ומהקנס, אמנם בנ"ד לא צריכינן לזה, דבנ"ד היינו שניהם היו דרין בעיר אחת, וכנ"ל, וזה מבואר ברמ"א:
ומ"ש כבודו במכתבו שלפי דברי אבי החתן הותנה בשעת התנאים שהזוג יוכלו לדור גם בפולין, וא"כ גם החתונה יכולה להיות בפולין, בעיר הסמוכה למקום הכלה, כבר נסתר זה ממה שכתבתי לעיל בשם הריב"ש, דאפילו במקום שיכול להוציאה לאחר הנשואין גם למלכות אחרת, מ"מ קודם הנשואין אינו יכול להוציאה מעירה לעיר אחרת להנשואין אפילו באותה המלכות, ודברי ריב"ש הללו הובאו באבה"ע סי' ע"ה ס"ב בהגה, והגם דהב"ש שם ס"ק י"ג פקפק ע"ז, יען דמהרשב"ץ מוכח להיפוך עיי"ש, וגם הרמ"א סיים שם מיהו אם יש אמתלאות וטעמים לדבריו האשה צריכה לילך אחריו, עכ"ל, מ"מ פשוט מאוד דכל זה מיירי דוקא בארוסה, שכבר קידש אותה, כמבואר במקור הדין שם ברשב"ץ ובתשובת מיימוני דמיירי בשכבר קידש אותה, ובזה כיון דכבר היא אשתו, יש סברא לומר דיכול להוציאה אף שלא נשאה עדיין, ולכך באמתלא יכול להוציאה, אבל בשידוכין בעלמא כתב הרמ"א בסתם ביו"ד סי' רל"ב סט"ז ובאבה"ע סי' נ' סס"ו דפטורה מהשבועה ומקנס ואינו יכול להוציאה ממקומה לקדש אותה, ולא התנה שם כלל דבאמתלאות יכול להוציאה, וגם הב"ש סתם שם דבכל אופן צריך הוא לבא אל הנשואין למקומה, ולא פקפק כלל ע"ז, מזה שמעינן דבשידוכין בעלמא לכ"ע אינו יכול להוציאה ממקומה לקדש אותה בשום אופן, וכמ"ש במקור הדין בתשובת הרמב"ן סי' רע"ח "שהקפדת הכל היא זו שלא להוציא בתולת ישראל ממקומה קודם נשואין, והקפדה ודאית היא זו, וכו' עד כש"כ עכשיו שהכל מקפידים על דבר זה בכל מקום, וסתמן של משדכי בנותיהן דעתן שינשאו במקומן, ואפילו הי' הבעל ממקום אחר וכו', נמצא שמעון זה [אבי הכלה שאינו רוצה להוציא בתו ממקומה להנשואין] פטור משבועתו וקנסו", עכ"ל הזהב של תשובת הרמב"ן, ומובן ממילא לפ"ז שאין חילוק בזה בין להוציאה מעירה לעיר רחוקה או לעיר הסמוכה, בכל ענין אינו יכול להוציאה קודם הנשואין, בשידוכין בעלמא, אליבא דכ"ע, אף דלאחר הנשואין או לפעמים גם לאחר שקדש אותה יש אופנים שיכול להוציאה, וכנ"ל:
ועוד נראה פשוט דאף אם הי' הדין נותן שיכול להוציאה לפולין להנשואין, מ"מ לא היתה צריכה להינשא לו בלא הפאפירען מאמעריקא, ופטורה מחרם וקנס עי"ז, כי יש בזה הקפדה גדולה מאוד, עוד יותר מהקפדת המקום, אשר פטר בת' הרמב"ן אותה משבועה וקנס עי"ז, כי מודעת זאת, שבת פרייסען הנשאת לאיש מפולין, מאבדת עי"ז הזכות לשבת בארץ מולדתה, בכל ימי חייה, אפילו נתארמלה או נתגרשה ח"ו בשום אופן לא:
וכבר הי' מעשה לפני איזה שנים, שאחד מגאלוב השיא בתו לאיש מפולין, אח"כ עשה האיש באנקראט, והוכרח לברוח לאמעריקא, ותשב האשה לגאלוב לבית אביה, וכאשר ישבה שמה שבועות אחדים, נתגרשה משם בכל תוקף ע"י הפאליצייא בלי חמלה, כך הוא מעשה עמלק
ומעתה בנ"ד שהבתולה נשתדכה לאיש הבא מאמעריקא, ויש לו פאפירען משם, על דעת שתינשא לו ע"י מכתבי תעודה מאמעריקא, ואז תכתב בהפאליציי שהיא אמעריקאנית ולא יסגר לפניה ארץ מולדתה ופתח בית אביה, והברירה תהי"יז בידה לדור באשר תרצה, בפרייסען או בפולין, כפי ראות עיניה באיזה מקום יהי' טוב להם יותר, "פת בסלה", ועכ"צ שלא תבא בית אביה פתוח לפניה, לא כן עכשיו שתנשא לו בפולין, או אפילו בגאלוב, ע"י מכתבי תעודה מפולין שאז תכתב בהפאליצוי לפולנית, תסגר לפניה ארץ מולדתה ובית אביה לנצח, וכנ"ל בודאי הקפדה גדולה ועצומה יש בזה:
ובפרט באיש כזה ממדינתינו הבא מאמעריקא, אשר הנסיון התמידי מעיד. כי הבאים מאמעריקא למדינתינו, רובם ככולם לא יוכלו להתעכב פה, רק שבים לאמעריקא, מחמת ששוב לא יוכלו לסבול צוק העתים אשר יש פה בעו"ה, ואיש כזה עלול שאחר זמן, רב או מעט, ישוב לאמעריקא, ובתחלת נסיעתו לשם עוד לא יוכל לקחת אשתו עמו, כנודע, ואז תשאר ח"ו האשה פה שוממה וגלמודה, מבלי תוכל שוב אפילו לשוב לבית אביה, היש לך קפידא גדולה מזו, ואם ע"י הקפדת מקום הנשואין פטר בת' הרמב"ן את צד הכלה מהשבועה ומהקנס, מכש"כ שיש לנו לפטור אותם מהחרם ומהקנס ע"י הקפדה זו, דאדעתא דהכי לא עשו השידוך, ולא התחייבו עצמם בהקנס, ולא גזרו הקדמונים חרם ע"ז, וזאת היא עיקר טענתם של צד הכלה בפרט הזה של חסרון הפאפירען מאמעריקא, מחמת קפידא הנ"ל, וקפידת המקום הוא אצלם טפל נגד זה:
וגם מסופק אני מאוד אם החתונה היתה יכולה להיות כלל בפולין בגלוי כפי חוקי המדינה, כי הלא חזינן דהקונזל הפרוסי לא רצה לקיים המענטריקעס של החתן, מכלל דאין הדבר כתקנו, אם לא שנאמר לעשות הנשואין בפולין בהסתר, או בדרך עקלתון, וד"ל, ואולי רמז זה כבודו במכתבו שכתב בזה"ל "כי יכולים לעשות הכל בפולין" ולכנוס בדברים כאלה בודאי אין אנו יכולים להכריח את צד הכלה, וזאת הוא בודאי הקפדת כל אדם בזמנינו שבעו"ה אין יד ישראל תקיפה, בודאי שום אדם לא יפקיר בתו הבתולה לתתה לאיש אשר אין מכירים אותו עדיין, ובפרט כמו בנ"ד הבא מאמעריקא, ואין להם אימון בו כ"כ, בלא התקשרות עפ"י חוקי המדינה עכ"פ, וד"ל:
קיצור הדברים שבלא הפאפירען מאמעריקא, וקיום המענטריקעס מהקונזל הפרוסי, לא יוכל להיות התחלה כלל להנשואין בנ"ד:
וגם אין לשכוח כי הכלה אומרת ששונאת אותו ומאוס עליה, באמתלאות נכונות וגלויות, אשר הקטן שבהם הוא מניעתו שום תמונת אות אליה מיום נסיעתו מביתם, ודבר זה לבד מספיק, כמ"ש בנוב"י תנינא חיו"ד ס"ס ר"ד, ואיה היושר להמתין עוד, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ולפי השערתי אין החתן רוצה בשידוך הזה, ואינו חושש לביטולו, ומניעת מכתבו תעיד ע"ז, רק אביו צר לו בזה, ויאמין לי כי צר לי בצערו עבור זה, אבל מה לעשות, ואבי הכלה צעק עלי צעקת חמס על הרחבת הזמן על לא דבר, וכנ"ל, ושבתו יכולה להיות אומללה עי"ז כל ימי חייה, כי כבר עזב ע"י הרחבת הזמן שידוך הגון, וגם כעת מזדמן לו, ואם גם זה יעזוב ע"י הרחבת הזמן, ואח"כ לא יזדמן לה, יהי' לו לצעוק רק עלי, ומה יכולתי לעשות, אי אפשר בכזאת לאחוז במדת הרחמנות יותר מדאי נגד צד לאחד, כי הרחמנות לזה הוא אכזריות לזה, ולזאת צריכין לעשות כתורה, וכן עשיתי, וצירפתי עמי ב' בני תורה מופלגים מפה, ונתתי פטורין לצד הכלה, ובמה שנוגע לתביעת המחנות בחזרה לקחתי בטוחות מהם על קיום הפסק:
והי' זה שלום, כנפשו וכנפש ידידו הבלתי מכירו הדו"ש מלונ"ח. יהודה ליב הלוי,