מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ב · ענף ח
ועתה נשקיפה נא בעין האמת מי המה החולקים ע"ז, והנה במשפט שלום שם הביא בשם שו"ת הר המור סי' ל"ו דמי שרוצה לסלק בשוה כסף, ולא במזומנים, דשכנגדו יוכל לבטל הקשר, ופטור מקנס, ויש להזמין לזה לדין בעירו, וליתן לו זמן ב"ד לחפש מעות, ואם לא יסלק במזומן פטור השני מקנס, עכ"ל, ודייק מזה המשפט שלום שם, דס"ל דהמבטל השידוך הוא התובע, ולכך צריך להזמין לזה לדין בעירו, עיי"ש:
ולפענ"ד לא מוכח מידי מזה, דהרי חזינן משם דכל מגמתו של הגאון בעל הר המור הי' להשיב לשואלו דכשאין זה מסלק במזומנים פטור השני לגמרי, גם מקנס, שעלה לסך עצום, כי פסיקת הנדוניא הי' שם ט"ו אלף זהובים, ושם ע"כ מיירי דלא עמדו עוד הצדדים פא"פ לפני ב"ד למשפט ע"ז גושא, אם מחויב לסלק במזומנים דוקא, או שיוכל לסלק גם בשוה כסף, דאם כבר הי' עומדים בזה למשפט לפני ב"ד, ונשלחו טענותיהם לפני הגאון בעל הר המור ופסק ע"ז דצריך לסלק במזומנים דוקא, א"כ למה כתב דיש להזמין לזה לדין כלל, הלא כבר נפסק הדין ביניהם, דצריך לסלק במזומנים דוקא, ואין צריך עוד בזה אלא ליתן לו זמן ב"ד לחפש מעות, ולזה א"צ להזמינו לדין כלל, ואף גם לילך עבור זה לעירו, כי לזמן ב"ד סגי במכתב התראה בעלמא מהב"ד שבמקום זה, כמו שהמנהג כן בכל תפוצות ישראל, והוא מעשה בכל יום, ומבואר כן בשו"ת הרבה:
וע"כ צ"ל דשם מיירי דלא עמדו עוד פא"פ לפני ב"ד למשפט ע"ז, אם יכול לסלק גם בשוה כסף, אלא דהגאון הר המור השיב לשואלו דבר הלכה, דצריך לסלק במזומנים דוקא, ואם לאו, פטור שכנגדו לגמרי, אף מקנס, ולזאת יעץ בזה להזמין לזה לדין בעירו, על זה גופא, שיסלק במזומן דוקא, ולא בשוה כסף, והב"ד ישמעו בין שניהם, הטענות שיש להם בזה, ויפסקו הד"ת ביניהם שצריך לסלק במזומנים דוקא, ואז יתנו לו זמן ב"ד לחפש מעות, ואם לא יסלק במזומן פטור השני לגמרי, גם מקנס:
משא"כ אם הי' הב"ד שבעיר המבטל השידוך מזמין שכנגדו שיבוא ע"ז לד"ת למקומו של המבטל, ואם לאו יתנו התרה לזה לעשות שידוך אחר, אם לא הי' בא לפה לד"ת שפיר הי' הב"ד יכולין לתת התרה לזה לעשות שידוך אחר, אבל מהקנס עדיין לא הי' נפטר, כי בכל עת אשר יבא לפה לד"ת על הקנס הב"ד יזקק לו, כמ"ש המשפט שלום עצמו שם לדעת התפארת צבי, דדוקא לעשות שידוך אחר אנו יכולין להתיר לזה, כשכנגדו אינו ציית להזמנתינו, אבל זכות ממון וקנס שיש לו אין אנו יכולין להפקיע ממנו עי"ז, עיי"ש.
והכי מסתבר בודאי, דהאיך נוכל אנחנו להכריח למי שהוא, שיבוא לתבוע את המגיע לו, דוקא בזמן הזה שאנחנו קובעין לו, ואם לאו יאבד זכותו, איזה סברא ודין ומשפט יש בזה, הלא הוא יכול לשהות בתביעתו ולהרויח לכשכנגדו זמן כמה שירצה, ואעפ"כ לא אבד זכותו, ויכול לתבוע זאת מתי שירצה, וגם אנחנו אין יכולין למהר אותו בתביעתו, כי מה מפסיד שכנגדו בשהייתו מלתבוע, אבל לבוא לפה לתבוע מניעת עשיית השידוכין האחרים משכנגדו לזה אנו יכולין להכריחו, לדעת התפארת צבי וסייעתו, שיבוא לפה דוקא בזמן שאנחנו קובעין לו, ואם לא יבא אבד זכותו מתביעה זו, ונתיר לו לזה לעשות שידוך אחר, דע"י שהייתו מלתבוע תביעה זו, מפסיד זה שכנגדו, שאינו יכול לעשות שידוך אחר, אשר לפי דבריו רשאי הוא לעשות שידוך אחר, אלא שאנחנו אין מאמינין לו, ומעכבין עליו עד שיבא חבירו, ועד מתי ימתין עליו, ולזאת כשעבר זמן ההזמנה ולא בא, אנחנו מתירין לזה לעשות שידוך אחר, אבל אין פוטרין אותו מהקנס, וכנ"ל:
ולכך בעובדא דהר המור, דהי' הקנס סך רב, וסתמא דמלתא בודאי לא רצה צד המבטל לעשות שידוך אחר ער שיהי' ברור לו שהוא פטור מהקנס, ולזאת יעץ לו הגאון הר המור שיזמין לזה לדין בעירו, ועי"ז יהי' פטור לגמרי, גם מן הקנס, וכנ"ל:
אבל מי שאינו חושש על מה שאינו נפטר עדיין מתביעת הקנס, רק רוצה התרה לעשות שידוך אחר, י"ל דגם הגאון הר המור מודה לדעת הגדולים הנ"ל, דיכולים הב"ד שבמקום צד המבטל השידוך להזמין לצד המקיים לדין לפניהם, ואם לא יבא יתנו לזה התרה לעשות שידוך אחר, ומתי שיבא ויתבע הקנס ידונו ביניהם ד"ת: