אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ב · ענף ז

ענף ו

ומכש"כ כשזכותו של צד המבטל נתברר לנו בבירור גמור, ואינו תלוי בטענות כלל, דאז בודאי אין אנו צריכין לצד שכנגדו כלל, רק נותנין לצד זה פטורין לגמרי מחרם ומהקנס, וזה הוא מעשה בכל יום, כשעבר זמן הנישואין ע"י מניעת הסילוק של צד אחד, ובא צד הב' ומציע זאת לפנינו, אנחנו כותבים לצד העובר, ונותנים לו זמן ב"ד, שבאם לא יסלק במשך הזמן הזה אזי ניתן פטורין מהחרם ומהקנס לצד הב', וכן אנחנו עושים, והיינו מחמת שנתברר לנו זכותו של זה בבירור גמור:

ועיין ביו"ד סי' רל"ו ס"ו, והעולה שם מדברי המחבר והרמ"א והט"ז והנקודת הכסף הוא זה, דאיש ואשה שנשתדכו זל"ז ע"מ שיהי' הנישואין לזמן פלוני, שהתחלת השידוכין נעשו מיד על דעת זו שיהי' הנישואין לזמן פלוני, אזי כשהעביר אחד המועד, הגם שהי' באונס, אעפ"כ השני פטור מהשבועה והחרם, אבל אם מתחלה נעשה השידוך בסתם, ואח"כ בשעת כתיבת התנאים קבעו זמן להנישואין כמו שהמנהג בשידוכין שלנו, אזו אם עבר אחד המועד במזיד, נפטר השני משבועתו לגמרי, וא"נ לקיים עוד השידוך, אבל כשהעביר המועד באונס, עדיין לא נפטר השני משבועתו עי"ז, דהזמן אינו עיקר כ"כ בהשידוכין הללו, שנעשו מתחלה בסתם, וע"י העברת המועד באונס עדיין לא בטלו עיקר השידוכין, ואם יהי' לו אונס שנראה שעל דבר כזה לא נשבע יתיר שבועתו עפ"י חכם, עיי"ש בט"ז:

ומעתה בסתם שידוכין שלנו, שאין בהם אלא חרם הקדמונים, וכנ"ל, אם העביר אחד המועד באונס, כגון שלא הי' לו לסלק בזמנו, עדיין לא בטלו עי"ז עיקר השידוכין:

אמנם אם נתארך הדבר יותר מדאי, עד שצד הב' בא לקבול ע"ז לפנינו א"כ אי אפשר לומר שהלה יהי' מוכרח להמתין בלתי גבול בשביל אונסו של זה, זה הוא ודאי דבר שאינו, כי כל דבר צריך שיהי' לו גבול וקץ עכ"פ, לזאת נוהגים כל בתי דינין שבישראל באופן כזה, לשום גבול להדבר וליתן זמן ב"ד לצד העובר, שבאם יעבור הזמן ולא יסלק, אזי יהי' הב' פטור מהחרם והקנס, כי הגם שזה שכנגדו עדיין הוא אנום, שאין לו לסלק, אעפ"כ אנן סהדי שעל אופן כזה להמתין עידן ועידנין וגם הזמן ב"ד, ועוד לא סר אונסו, על אופן כזה לא הי' עושה צד הב' השידוך הזה, ואם הי' נשבע בפועל הי' צריך להתיר לו שבועתו ע"י חכם, במ"ש הט"ז הנ"ל, אבל בשידוכין שלנו שלא הי' שום שבועה וחרם בפועל, רק חרם הקדמונים, וכנ"ל, אמרינן שבאופן כזה לא גזרו הקדמונים חרם כלל, וכמ"ש הנוב"י לענין טענת מאוס עלי, וכנ"ל:

קיצור הדברים. דבאופנים הנ"ל לא שייך פלוגתת האחרונים מי הוא התובע, דכשנתברר לנו בבירור גמור זכותו של צד המבטל, נותנין לו פטורין מהחרם ומהקנס, גם בלא הצד שכנגדו, ואפילו אם לא נתברר לנו בבירור גמור, רק שיש רגלים לדבר לטענת צד המבטל, הגם דמהקנס אין פוטרין אותו עי"ז, מ"מ נותנין לו פטורין מהחרם ומתירין לו לעשות שידוך אחר, ואין אנו צריכין לזה כלל את הצד הב', רק מהיות טוב יש להודיעו לצד הב' הענין כאשר הוא, ולקבוע לו זמן ב"ד, לבא לפה לטובתו, לעמוד לד"ת בדבר הקנס קודם נתינת ההתרה להצד שכנגדו, ואם אינו בא נותנין התרה לצד המבטל לעשות שידוך אחר, וזה הוא אליבא דכ"ע, וכנ"ל:

כי פליגו רבותינו האחרונים ז"ל, ובאיזה אופן יש מקום לפלוגתא שלהם לחול, היכי דלא נתברר לנו זכותו של צד המבטל, וגם אין רגלים לדבר לטענתו אשר רוצה לבטל השידוך על ידה, באופן שאינו נאמן גם לענין החרם, לפי פסק הש"ך הנ"ל, יען שהוא נגד חבירו, וא"כ אין אנו יכולין להתיר לו לעשות שידוך אחר עפ"י דבריו לבד, ובהכרח צריך הוא לזה שיעמוד לפנינו פא"פ עם הצד שכנגדו, ונשמע משניהם, ונראה מה ביניהם, ועם מי הצדק, ואז נעשה בזה כד"ת, ומאחר שההכרח מביא בזה שיועדו שניהם יחדיו פא"פ לפני ב"ד, בזה כבר יש מקום הספק, מי צריך לילך בזה אצל מי:

כי יש סברא לומר דצד המבטל הוא התובע, וצריך לילך אל מקום צד המקיים, כי מאחר שזה הצד מבקש התרה לעשות שידוך אחר, וא"א לו להשיג זה בלתי צד המקיים, וא"כ צריך הוא בזה את צד המקיים, ולזאת צריך לילך אחריו אל מקומו:

אמנם יש גם סברא להיפוך, דצד המקיים הוא התובע בזה, ולזאת צריך לבוא הוא למקומו של צד המבטל, דהא צד המבטל אינו תובע שום דבר מן הצד שכנגדו, רק שמבקש מאתנו התרה לעשות שידוך אחר, ומה שאנחנו אין יכולים ליתן לו ההתרה בלא הצד שכנגדו, היינו משום דהצד שכנגדו מעכב עליו מלעשות שידוך אחר, וא"כ הא הוי הצד שכנגדו התובע והמבקש מצד זה שלא יעשה שידוך אחר, וצריך הוא לבוא אל מקומו של צד זה המבטל, ולטעון טענותיו לעכב עליו מלעשות שידוך אחר:

והנה הגאון מבערזאן ז"ל בספר משפט שלום סי' ר"ז סט"ז בסד"ה ועיין בסמ"ע, כתב ששמע שהגאון מהרש"ק ז"ל מבראד הי' מורה תמיד שצד המבטל מקרי הנתבע, ומחויב צד הב' לבא למקומו לדין, ויוכל הב"ד של מקום המבטל להזמינהו, ואם לא יבא יתנו לזה התרה לעשות שידוך אחר, עכ"ל, וכן נדפס כעת בהגהת חכמת שלמה על החו"מ מהגאון מהרש"ק בר"ס י"ג, עיי"ש מילתא בטעמא, ודבריו שם נכונים מאוד להמתבונן בהם, עיי"ש, וכן הביאו בשם שו"ת תפארת צבי חאבה"ע סי' ע"ח, וכן הביא בספר דברי גאונים בסי' ק"ו אות י"ב בשם שו"ת הרי בשמים ח"א סי' ה':

ועל כולה כתב הגאון מהרש"ם ז"ל בקונטרס משמרת שלום בסי' ר"ז אות ל"א, ובתשובת מהרש"ם ח"א ס"ס רכ"ב, שהעיד לפניו חכם אחד, שראה בפנקס בק"ק אה"ו פסק בכתב יד מבעל תורת יקותיאל ובעל כנסת יחזקאל שפסקו הלכה למעשה דהמבטל הקשר הוא הנתבע, ומחויב צד המקיים לבוא לבית דין שבעיר המבטל, עכ"ל, וגם הגאון מהרש"ם בעצמו הביא ראיות לוה, עיי"ש [אם כי ראיותיו אינם מוכרחים לפענ"ד מכמה אנפי]:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה