מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
סימן ב · ענף ו
הכלל העולה מכל הנ"ל, דבשידוכין כשבא צד אחד לפנינו לבטל השידוך עפ"י טענה אשר מציע לפנינו, ויש רגלים לדבר להאמינו, כגון שהכלה אומרת ששונאת את החתן והוא מאוס עליה, ונותנת אמתלא טובה לדבריה אשר יש רגלים לדבר שזאת האמתלא היא אמת, אם כי חיוב הקנס אין אנו מפקיעין ממנו כלל עי"ז, עד שיבא צד הב' למקומה ויעמוד עמה לד"ת ע"ז, אבל במה שנוגע לאיסור ולהחרם, בזה אדם נאמן על עצמו, אף שהוא נגד אחרים, כשיש רגלים לדבר להאמינו, כמ"ש הרמ"א והש"ך הנ"ל, ולזאת אנחנו מורים לה הוראה עפ"י זה שהחרם בטל ממנה ושמותרת לעשות שידוך אחר, ונותנין לה הוראה זו גם בכתב, וכנ"ל, ואין אנו צריכים להזמין לזה כלל את צד הב', כי לענין החרם היא נאמנת על עצמה כשיש רגלים לדבר, וכנ"ל:
ומעתה באופן כזה לא שייך כלל פלוגתת האחרונים איזה צד נקרא תובע, אם צד המבטל או צד המקיים, דפשיטא דבזה צד המבטל אינו תובע כלל, דלענין הקנס פשיטא דצד המקיים הוא התובע ולא צד המבטל, וגם לענין החרם אין צד המבטל תובע מצד המקיים כלל, רק צד המבטל מבקש מאתנו התרה לעשות שידוך אחר עפ"י טענותיו, ואנחנו נוכל ליתן לו התרה זו מבלי שנצטרך לזה כלל את צד המקיים, וא"כ אין צד המבטל תובע כלל את צד המקיים, ואינו צריך לו כלל, ופשיטא שאינו צריך לילך אחריו:
ואפילו את"ל נהי דמצד הדין ודאי כן הוא, דנוכל להתיר לצד המבטל לעשות שידוך אחר עפ"י טענת רגלים לדבר שלו, וכנ"ל, מ"מ אין מהראוי כ"כ לעשות כן, רק יש לעכב ההתרה עד שיעמדו למשפט יחד על הקנס, כי אם ניתן לזה התרה, שוב יהי' קשה להשיגו למשפט על הקנס, ואולי לא יציית דין, משא"כ כשיהי' עדיין אגוד מלעשות שידוך אחר, יש יותר בטוחות לקיום הפסק של הקנס, ובפרט בעתים הללו שבעו"ה אין יד ישראל תקיפה, בודאי ראוי שנשקיף על זאת, באופן שנאמר דמצד תקנת עיקול יש לנו לעקול ההיתר של זה המגיע לו עפ"י הדין עד שיעמוד לד"ת עם שכנגדו בענין הקנס ויציית דין:
אמנם מלבד שאין זה ברור כ"כ, לעקל את צד זה בעשיית שידוך אחר, המותר לו עפ"י הדין, בשביל בטוחות קיום הפסק של הקנס, ואין זה דומה לעיקול ממון הקל, דבעילה כל דהוא מעקלינן, כמבואר בחו"מ סי' ע"ג ס"י בהגה, משא"כ עשיית שידוך דלנפשות נוגע, ומצינו לחז"ל שהקילו הרבה להקדים עשיית השידוך מחשש דשמא יקדמנו אחר, ואיך ניקו אנן למנוע את זה מעשיית שידוך כדי להכריח לקיום הפסק של הקנס, בהיותו עומד וצוח אני מוכן ומזומן לעמוד לד"ת על הקנס בכל עת אשר יבא צד הב' ויתבעני, וגם אקיים הפסק, ולמה זה תמנעוני מלעשות שידוך אחר, ובפרט כשהוא איש מוחזק בכשרות וגברא דציית דינא, דגם ממון שלו לא מעקלינן בכה"ג, כמבואר בחו"מ שם, וגם כי גם לאחר עשיית השידוך יש לנו עוד מקום להכריחו לקיום הפסק, ע"י מניעת סידור קידושין וכדומה, ולזאת עיקול הזה אינו ברור כ"כ:
אלא גם כי יהיבנא כל זה, לעקל נתינת ההיתר עד עמדו למשפט על הקנס, מ"מ די בזה להודיע זה לצד שכנגדו, שהצד הזה רוצה לבטל השידוך, ושנוכל לתת לו התרה ופיטורין עפ"י דתוה"ק, שיהי' רשאי לעשות שידוך אחר, אמנם אנחנו מעכבים נתינת ההיתר לטובתו למען יעמדו מקודם למשפט יחדיו, ולזאת אנחנו נותנים לו זמן ב"ד לבוא לפה למשפט עד ל' יום, ואם לא יבא עד הזמן הזה ניתן לזה התרה, כאשר מגיע לו עפ"י דתוה"ק, ולא נעקלו עוד יותר, כי עד מתי נעקלו וניזול:
ובזה אין אנו נוגעין כלל בפלוגתת האחרונים הנ"ל אם נוכל להזמין את צד המקיים לבא לפה לד"ת, כי אין אנחנו מזמינין אותו ואין אנחנו מכריחין אותו כלל לבא לפה לד"ת, ואם לא ירצה לא יבא כי אין אנו צריכין לו כלל, רק אנחנו דטבא לי' עבדינן לי' ומודיעין לו שאנחנו מעכבין נתינת ההיתר לטובתו, ואם ירצה בטובתינו יבא לפה עד ל' יום, ואם לאו, איהו דאפסיד אנפשי', וניתן לזה ההתרה המגיע לו עפ"י דתוה"ק, כי לא נוכל לעקלו לעולם בשביל טובת הצד שכנגדו, אמנם בכל עת אשר יבא לד"ת על הקנס נזקק לו ונפסוק ביניהם כד"ת, באופן שבזה אין אנו מכניסין עצמינו כלל בפלוגתא הנ"ל, וז"פ:
וגם כי אדרבא בזה צד המבטל הוא הנתבע על הקנס וצריך צד הב' לבוא לכאן: