אור ברסלב

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

סימן ב · ענף ד

ענף ג

אבל מצינו עוד גדולה מזו, מה שנוכל לעשות עפ"י רגלים לדבר, והוא בסי' רכ"ח ס"כ בהגה, איש ואשה שקבלו חרם או שנשבעו זל"ז לישא זה את זה, אין מתירין לאחד בלא דעת חבירו, דזה מקרי הטבה, שכ"א רוצה לישא חבירו, ונשבעו משום כך זל"ז, אבל אם האשה אומרת ששונאה אותו ונתנה אמתלא טובה לדבריה, מתירין לה שלא מדעתו, דאפילו אם כבר נשאה האומרת מאוס עלי חייב להוציא, עכ"ל:

ועיין בנודע ביהודה תניינא חיו"ד סי' ר"ד בתשובת בנו הגאון מהר"ש ז"ל, דמסיק דהאי אמתלא טובה שכתב הרמ"א אין הכוונה שתהי' גוף האמתלא ידועה שהיא אמיתית, דהא פסק הרמ"א באבה"ע סי' ע"ז בנשואה דבתפסה אינה צריכה טענה מבוררת, ובשידוכין הוי טענה זו ג"כ להחזיק, שהרי היא מוחזקת בעצמה ובגופה, שאינה רוצה להינשא לו, אלא כוונתו באמתלא טובה, שיהי' ראוי בהאי סיבה להטיל שנאה, לאפוקי אם היא אומרת אמתלא אשר אין דרך בני אדם להטיל שנאה בשביל דבר קטן כזה, וכן נראין דברי הרמ"א באבה"ע סי' ע"ז ס"ג בהגה, דפסק אם היא תפסה א"צ אמתלא מבוררת, אבל מ"מ צריכה ליתן אמתלא שאין בה רמאות, והב"ד דנין בזה לפי ראות עיניהם, עיי"ש ברמ"א, עכ"ל הגאון מהר"ש שם:

והנה נראה לכאורה מדבריו שם, דס"ל דאמתלא טובה שכתב הרמ"א, היינו שאומרת טעם וסבה נכונה למה ששונאת אותו ומאוס בעיניה, אבל הסבה עצמה אינה צריכה כלל להיות מבוררת לנו, עיי"ש:

ולפ"ז אינו מובן כלל מה שכתב עוד שם בנידון דידי', שהכלה אמרה שהחתן מאוס עליה בשביל שרצה לאנסה, דמאחר שהסבה הזאת שרצה לאנסה אינה מבוררת לנו כלל, ורק אדיבורה קאסמכינן, זה מספיק שלא לכופה לקיים השידוך, אבל איך נעשה מעשה עי"ז להתיר לה חרם הקהלות ואיך נאמין לה שרצה לאנסה, ועי"ז מאוס עליה, שמא הכל שקר ולא דובין ולא יער, רק עינה נתנה באחר, עיי"ש:

ולא ירדתי לסוף דעתו בזה, דמאחר שכתב לעיל בכוונת הרמ"א דאמתלא טובה היינו טעם נכון למה ששונאת אותו ומאוס בעיניה, אבל אין אנו צריכין כלל שיתברר לנו אם הטעם והסבה היא אמיתית, ואעפ"כ כתב הרמ"א דבשביל אמתלא טובה הזאת מאמינין לה כ"כ שמאוס עליה עד שמתירין לה החרם והשבועה שלא מדעתו, וזה באמת מעשה רב, להתיר לה השבועה שלא מדעתו, וא"כ מכש"כ בנידון דידי' שם, דהאמתלא שלה טובה מאוד, דאם האמת שרצה לאנסה, ראוי שתשנא אותו ושימאס בעיניה, והגם דזה גופי' לא נתברר לנו שרצה לאנסה כלל, מ"מ יכולין הב"ד להתיר לה חרם הקהלות, כמ"ש הרמ"א שם דהב"ד מתירין לה השבועה בשביל האמתלא הטובה כזאת, אף שעיקר הסבה לא נתברר לנו:

ובפרט שחרם הקהלות אין הב"ד צריכים להתיר כלל, דאם מאמינין לה ע"י האמתלא הזאת שמאוס עליה, ממילא בטל ממנה חרם הקהלות, כמ"ש אביו הגאון ז"ל בנוב"י קמא חיו"ד סי' ס"ח בד"ה וכל האריכות, דבמאוס עליה לא תקנו ולא גזרו הקדמונים חרם כלל, ואינה צריכה שום התרה כלל, עיי"ש, וכשטוענת מאוס עלי באמתלא טובה שמאמינין לה עי"ז, אין צריך שום מעשה ב"ד בזה, רק להורות לה הוראה שמותרת לעשות שידוך אחר, ואין זה רק גילוי מלתא בעלמא, ולא מעשה כלל, וכן יכולין ליתן לה זה בכתב, דמה לי הוראה בע"פ ומה לי בכתב, והעיקר תלוי אם נאמנת ע"י אמתלא כזו שעקר הסבה לא נתברר לנו, אף שהיא אמתלא טיבה:

וכיון שלפי דעת הגאון מוהר"ש ז"ל שם, היינו אמתלא טובה שכתב הרמ"א שם, שנאמנת כ"כ בזה עד שעושין מעשה רב עי"ז להתיר לה השבועה בלא דעתו, מכש"כ שיש לנו להאמינה באמתלא כזאת בשידוכין שלנו. להורות לה הוראה בעלמא עי"ז לעשות שידוך אחר, וא"כ דברי הגאון מהר"ש ז"ל שם תמוהין מאוד בזה, דלפי פירושו ברמ"א שפיר הי' יכולין שם לפטור את הכלה מהחרם ע"י אמתלא הנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת יהודה אבן העזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה