מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ
פרק ד · פסוק יב
ויגידו למרדכי את דברי אסתר:
ויגידו למרדכי, איתא התם בגמרא (מגילה פ"ק) ואילו איהי לא אזל א"ר אבא בר כהנא מכאן שאין משיבין על הקלקלה עד כאן. והדבר כי הם אמרו לעיל שהתך הוא דניאל ותמיד נזכר בלשון יחיד ותקרא אסתר להתך, ותצווהי, ויצא התך. ויגד לו מרדכי, ואת פתשגן כתב הדת נתן לו, ויבא התך ויגד לאסתר ותאמר אסתר להתך ותצווהו, וכך היה לו לומר ויגד התך את דברי אסתר לא ויגידו, אלא שכיון שלא קבלה היא לקיים מאמר מרדכי בוש היא להשיב לו תשובה בלתי נרצית אליו ולא השיבו ואחרים השיבוהו, ובמדרש בילקוט (סימן תתרנ"ח) וי"א כשראה המן את התך נכנס ויוצא בעטו והרגו שאינו נזכר עוד אמר הב"ה הואיל והרגו תהא משמשת ברוח הקדש, אמנם המתרגם תרגם בתוספתא וכד חזא המן רשיעא התך דשמיה דניאל אעול ונפיק לוות אסתר הקיף רוגזיה ביה וקטליה ואזדמנו המן מיכא"ל וגבריאל מלאכייא והניאו למרדכי ית פיתגמי אסתר. נכרין דברי אמת כי רשע יראה התך יוצא ונכנס אל המלכה וכעס כי יודע הוא שאין שיח ושיג לו עם המלכה רק על פתגם הרעה וכי הוא שלוח ממרדכי גם כי לא ידע כי היא יהודית כמו שכבר הקדמנו וערכנו מלחמת מצוה על החושב שנודע כי היא יהודי' בפסוק לא הגידה אסתר תמצאנו, ואף גם זאת נודע כי גדלה בחיקו ועל ידה הושם לו כסא בשער המלך וכמו שקדם ושמא היא תבקש על עם ישראל להיותו עמו של מרדכי. או כי לא תבקש רק על מרדכי וביתו אשר הוא נקל להודות לה רע בעיניו כי כל עצמו על היהודים אינו רק על היותם עם מרדכי. ועתה כי ינצל הוא שניו יחרוק ונמס. ולכן הרגו וה' משמים שלח מלאכיו מיכאל וגבריאל, ובהיות רע גם בעיניהם מיאון וסירוב אסתר אמר ויגידו דברים קשים כגידים כמו שהקדמנו כי הם לא ידעו מחשבות מרדכי שכתבנו בפסוק שלפני זה, וגם כי התוספות בברכות כתבו שמלאכי השרת יודעים מחשבות בני אדם. כבודם במקומם מונח כי בהדיא כתב האלה"י הרשב"י ע"ה בספר הזוהר (פרשת וירא) בפסוק איה שרה אשתך דלא ידעו אלא מה דאתמסר לון למנדע והאריך בזה והעד עדים איה שרה אשתך, ועברתי בארץ מצרים, והתוית תיו וכן הדבר פה דלא ידעי, ולכן התרגיזו ואמרו עליו דברים קשים כמדובר.