מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ
פרק ד · פסוק יא
כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום:
כל עבדי המלך וגו'. אלה הם הדברים אשר שלחה לומר לו, ביען הוא רצה שתעשה היא כמו שהוא עשה שבא עד לפני שער המלך כי אין לבא וכל מגמתו ומעינו שיביאוהו לפני המלך ויחייבוהו מיתה רק שיוכל לדבר אל המלך רעת המן ואפשר שימיתו גם שניהם ויקיים בו תמות נפשי עם פלשתים. והיא השיבה כי אין הנדון דומה לראייה ואין ללמוד ממה שהוא עשה והטעם כי מה שהוא עשה אמת שהוא שלא כדין אחרי שיש נחש וסימן במיתת המלך כמו שהקדמנו ואחרי שכן הוא מן הדין שיביאוהו לפני המלך ביען לא פורש מה יעשה לאשר בא אל שער המלך בלבוש שק רק כי אין לבא ולכן שורת הדין שיובא לפני המלך שישפוט כאשר ישר בעיניו. האמנה דבר זה לא השרים והסגנים בלבד יודעים הדבר כי גם כל עם מדינות המלך כי כל איש ואשה וגו' אחת דתו להמית אין זו צריכה לפנים ולא יתעסקו יודעי דת ודין ולא יודעי העתים כי כל איש שיהיה בפגעו בו ימיתנו באופן שפני המלך לא יראה נמצא מוסר עצמו למית' לא לעזר ולא להועיל. ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום ואי אפשר שיאריכו הימים שלא אקרא ואז אדברה עמו ואעשה ככל אשר פצו שפתיך, וטעם דת זו כתב הה"ר מאיר עראמה ז"ל. וז"ל כי זה החק נתן במדי ופרס מעת אשר בוטל מלכות בבל, ובאו מלכי פרס על בלשאצר והרגוהו. ואז תקנו שלא יבא איש ואשה לפני מלכי מדי ופרס בלתי רשות פן יהרגו את המלך כמו שקרה לעגלון. כי הנה המלכיות אז היו מבולבלים, ולפי שזה התיקון היה לתועלת המלך בלבד, אמר מלבד אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואם הוא רוצה למחול מחול עכ"ל, האמנ' המתרגם תרג' הלא המן רשיעא גזר על מימר אחשורוש דלא למיעל לות מלכא לדרתא גואה בלא רשו, וכען כל עבדי מלכא ועממיא דדיירין בפילכי מלכא ידעין די כל גבר ואתתא די תיעול לות מלכא לדרתא גואה דלא מיתקרי על פומי' דהמן חדא היא גזירת דיני' למימת וכו'. ולפי זה יראה לי כי מקנאת מרדכי עשה המן בפחדו פן ימתיק סוד מרדכי עם המלך כנגדו ולכן השתדל עם המלך שלא יכנס איש ואשה כי אם על פי דברו של המן כי בזה תיקון גדול לפחדתו מה שהוא מבואר ולמעלה בפסוק לא הגידה אסתר. כתבתי טעם נכבד במה שהסכים המלך בדת זו עיין עליה. ואנכי לא נקראתי תרגם בתוספתא ואנא הא תלתין יומין מצליא דלא יבעי יתי מלכא דלא יחטא יתי וכד הוינא מתרביא לוותך הויתא אמר לי דכל איתתא דתשתבאי מבנת ישראל ותיזל לות עממיא מן צבות נפשה לית לה חולק ואחסנתא ביני שבטיא דישראל ע"כ. הנה ביאור הכתוב ביאור נפלא כי ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשי' יום אין ביאורו עד שלשים יום כי מכאן עד שלשים יום אהיה נקראת אבל שבסבת תפלתה לא נקראת בשכבר זה שלשי' כי גם כי יודעת היא שבת ישראל אנוסה מותרת לבעלה, אף גם זאת גם יודעת היא שנטמאה ממשכב נכרי וכל מה שהיא יכולה להזהר ולהנזר ממנו היא משתדלת ועושה והיאך תלך עתה היא מעצמה ותזדמן אליו וזה לה שלשי' יום שופכת את נפשה לפני ה' שלא יתבענה המלך והיא שמעה ממרדכי באמנה אתו שבת ישראל השבויה אם היא מעצמה תזדמן לנכרי כי אין לה חלק ונחלה עם השבטי' זה ע"ד מ"ש מרדכי דלא ליזיל מיני שכינתא דכתיב ובין כתיפיו שכן כמו שביארנו בפסוק ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, וכ"ש בדבר ערוה דכתיב ביה פן יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ואונס בישראל מישרא שארי. אך לא להזמין עצמה לכך כמדובר, ולפי זה אין הקריאות שוות, אשר לא יקרא ואני לא נקראתי ויהיה פי' לא נקראתי לבא אל המלך תשובה למ"ש ולצוות עליה לבא אל המלך, והקריאה תהיה אז מהמלך עצמו, או מיד הסריסים וכו'.