אור ברסלב

מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ

פרק ד

פרק ג

פסוק א

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה.

ומרדכי ידע, המפרשי' אשר בחרו בדרכ' באומרם כי המן גנב לבב המלך ולא הגיד לו היות העם הנדרש היהודי' וכמו שקדם ישמחו בכתוב הזה אשר הוא מורה כי על פנימיות הדבר הבלתי נודע למלך דבר ומרדכי ידע כי פתגם הרעה נודע למלך ומפורסם וכרוזא קרי בחיל ומהו ומרדכי ידע ומי לא ידע רק שביאורו שידע הוא מה שלא ידע המלך. ובאמת הנם שמחי' ללא דבר כי לא יפול מעשה על מחשבת הלב אם הכוונה על שלא ידע המלך כוונת המן והנה גלוי לכל העמים מחשבתו הרעה ולא העלימה אבל פרסמה והכריזה, לכן ביאור הכתו' היא הנאמר על פי רבותנו הקדושי'. כי לא על הדברי' התחתונים וההווים דבר ואיננו צועק להשמיע למלך קולו כאשר חשבו המפרשי' ולא להשמיע במרום קולו כיון, רצוני לא שיחשוב יצטרך השמעת קול, אבל כיון בכל פרטי דבריו כוונות נוראות ונפלאות, איתא בילקוט (סימן תתרנ"ז) ומרדכי ידע וגו' ידע רפואה לחטא ע"י תשובה ותעניות, ומרדכי ידע וגו' ידע לרפאת את המכה, ידע מאי זה חטא לקו על שאכלו בישולי נכרים. ד"א ומרדכי ידע אמר יודע אני שנגזר עליה' כליה מיום שכרעו לצלמו של נבוכד נצר. הנה ביארו ענין הידיעה שידע שרפואת החטא היא ע"י תשובה ותענית. וגם ידע מאי זה חטא לקו כי גם שנגזרה עליהם כליה מיום שכרעו לצלמו של נבוכד נצר לא לקו עד שהוסיפו על חטא זה פשע האכילה וכמו שביארנו בהקדמת הביאור במאמר מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה יעיין עליו ועל כן דקדק במאמרו בדבר האכילה מאי זה חטא לקו ובדבר הצלם מיום שכרעו, וכבר קדם לנו דקדוק זה למעלה. ועוד במדרש רבתי דאחשורוש (פרש' ו') מיד אמר הב"ה לשטן הבא לי מגלה ואכתוב עליה כליה, באותה שעה הלך השטן והביא לו מגלה וכתב עליה, מיד יצאת התורה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הב"ה וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה ואמרו לפניו רבונו של עולם אם ישראל בטלים מן העולם אנו למה אנו צריכים בעולם שנאמר (ישעיה ל"ג ז') הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, כיון ששמעו חמה ולבנה כך אספו נגהם שנאמר (שם נ' ג') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, באות' שעה רץ אליהו ז"ל בבהלה אצל אבות העול' ואצל משה בן עמר' ואמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואין אתם משגיחים על הצרה שבניכ' שרויים בה כי מלאכי השרת וחמה ולבנה וככבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרר ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחים. אמרו לו מפני מה, אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש ובעבור זאת נגזרה עליה' גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם, אמרו לו אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הב"ה ונחתמה גזרתם אנו מה אנו יכולי' לעשות, חזר אליהו ואמר לו למשה אי רועה נאמן, כמה פעמי' עמדת על הפרץ על ישראל ובטלת גזרתם לבלתי השחיתם שנאמר (תהלי' ק"ו כ"ג) לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו' מה תענה על הצרה הזאת כי באו בנים עד משבר וכו' אמר לו משה כלום יש אדם כשר באותו הדור, אמר לו יש ושמו מרדכי אמר לו לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הב"ה אמר לו רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כליה על ישראל אמר לי משה אם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת ואם בדם נחתמת מה שהיה היא, אמר לו רועה נאמן בטיט הא חתומה, אמר לו משה רבינו לך והודיע למרדכי מיד הלך למרדכי הה"ד ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי ע"כ, הנה ביאור הכתוב נכון מאד כי ע"י אליהו ז"ל ידע את כל אשר נעשה למעלה כי מלאכי השרת וחמה ולבנה וככבי' ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכי' במרר. וכי מרע"ה שם פניו בו שיתפלל הוא מלמטה והיא יתפלל מלמעלה כי כל ההתעוררות עליון צריך התעוררות תחתון כענין (שם פ"ה י"ב) אמת מארץ תצמח וצדק משמי' נשקף על כן מצא את לבו להתעורר ולהעיר אחרים עמו וכמו שיבא וביען הגיד לו אליהו ששמים לבשו קדרות ושק הושת כסית' וכי מלאכי השרת צעקו לקול בכיית התורה לכן נחרץ הוא לעשות כהם כיון שידע את כל אשר נעשה ולכן ויקרע מרדכי את בגדיו כנגד אלביש שמי' קדרות וכנגד ושק אשים כסותם וילבש שק, וסדר להם לישראל סדרי תשובה וכמו שיבא. אמנ' סוף דברי המאמר אם בטיט היא חתומה זר כפי הפשט. ואדוני אבי ז"ל ביאר כי חילוק טיט ודם הוא חילוק דברי רשב"י ותלמידיו אם הגזרה היא על דבר הנאת הגוף אשר הוא טיט ורפש כלומר על שנהנו וכו' תפלתנו נשמעת יען הצומות והסיגופי' ימרקו זה ואם הגזר' הרעה היא על דבר היא אשר בנפ' והדם הוא הנפש והוא דבר ע"א מה שהיה הוא. ונתבשר כי על דבר עב טיט הוא וניתן לתיקון וגם זה בכלל הידיעה כי ידע היותה חתומה בטיט ולא בדם:

אמר המר משה דעתי קצרה על דברי מורי אבי אבא זלה"ה כי תחלת המאמר הוא, המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל הה"ד ובמלאת הימים האלה עשה המלך וגו' העמד להם זונות ועשה להם משתה כו' לא תלכו לאכול בסעודתו וכו', שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא וכו' הלכו לבית המשתה ואכלו וכו', מיד עמד שטן והלשין וכו' אמרו לו מפני מה, אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש, הרי כי עונשם היה על האכילה, ואיך ישאל אם בטיט היא חתומה היא דבר האכילה וכו'. ואם בדם נחתמת הוא דבר ע"א, והלא דבר הע"א לא נזכר לא בדברי השטן ולא בדברי אליהו, וי"ל כי עכ"ז שאלה שאל כי אם לא יש בידם רק עון האכילה כדברי השטן תפלתנו נשמעת יען הצומות וכו', ומה גם בדחיית הרב לתלמידיו. עם היות שכתב מר אבא זלה"ה מ"ש לעיל עיין, ואם בדם היא חתומה כי עם היות כי השטן לא הזכירו העון ההוא חזר וניעור עתה עיין בתחלת הביאור. עוד איתא בב"ר (פרשה מ"ד) ויקרע יעקב שמלותיו, ר' פנחס בשם ר' הושעיא אמר שבטים גרמו לאביהם לקרוע, והיכן נפרע להם במצרי' שנאמר (בראשית ל"ז ל"ד) ויקרעו שמלותם, יוסף גרם לשבטים לקרוע, עמד בן בנו ונפרע לו שנאמר (יהושע ז' ו') ויקרע יהושע שמלותיו, בנימין גרם לשבטים לקרוע והיכן נפרע לו בשושן הבירה שנאמר ויקרע מרדכי את בגדיו, וישם שק במתניו א"ר איבו לפי שתפש אבינו יעקב את השק לפיכך אינו זז ממנו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואינו נוהג אלא בבני אדם גדולי'. דוד שנאמר (ד"ה א' כ"א י"ו) ויפיל דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם, אחאב (מלכים א' כ"א כ"ז) וישם שק על בשרו, יהורם (מלכי' ב' ו' ל') וירא העם והנה השק על בשרו, ע"כ. עוד בב"ר (פרשה ס"ו) כשמוע עשו דברי אביו ויזעק זעקה, א"ר חנינא כל מי שהוא אומר הב"ה וותרן הוא יוותרון מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו דכתיב כשמוע עשו דברי אביו ויצעק וגו' והיכן נפרע לו בשושן הבירה שנאמר ויזעק זעקה גדולה ומרה. המאמרי' הללו נתבארו למעלה בפסוק ויאמר המן למלך אחשורוש דהיינו בביאור תוקפו ותורפו של נס ביאור נפלא ראוי לשום לב עליו כי בו לימודים. נוראי', והכלל כי ביאור ומרדכי ידע את כל אשר נעשה איננו על דבר המן ואחשורוש אבל על דבר הצדיקי' הקידמי' והוא כי מרדכי הצדיק בראותו קריעת יהושע בגדיו לכפר על היית יוסף אביו סבת קריעת השבטי' בגדיהם ידע בודאי כי גם קריעת השבטי' בגלגול בנימין אביו עדיין היא שמורה לדורות. והה"ר יוסף אשכנזי כתב בגיליונותיו וז"ל פי' שנמצא הגביע באמתחתו והיה לו לראות ולחפש קודם שיטעון שמא שמי איזה דבר בתוך אמתחתו שהרי כבר נעשה להם כך תחלה בכסף ע"כ. ונראין דברי מדבריו שהרי לא נעשה לו אז והשבטי' שנעשה להם לא בקשו והיאך יבקש הוא אלא הדבר הוא שנתגלגל על ידי וכענין מגלגלי' זכות על ידי זכאי, וההפך, ולכן בראותו עת צרה היותם כל השבטי' נמכרים על מכירת יוסף רצה לפרוע החוב ההוא ולכן קרע בגדיו היא מה שלא עשו כן כל בית ישראל כלה אף כי לבשו שק והתפלשו באפר כמוהו וכמו שיבא אף גם זאת לא קרעו בגדיה' כי לא נודע להם הדבר כמו שנודע למרכי ולכן הוא לבדי קרע וזהו מה שחזר יכתב ויקרע מרדכי ולא הספיק לו מ"ש ומרדכי ידע והי' לו לומר ייקרע בגדיו כי לא הפליג דבר יצטרך לחזור להזכיר שמו אלא שתיבת מרדכי לשון מיעוט הוא מרדכי קרע והאחרי' לא קרעו, ועוד נדבר בזה בסמוך בס"ד, וכמו כן יילבש שק ביעקב ובגדולי' אשר מעולם כמו שקדם והנה גם הוא אחרינו. וענין ואפר שהתפלש באפר כפי המפרשים, ובשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל כתוב, שק להזכיר זכות יעקב, ואפר להזכיר זכות אברה' ע"כ. והדבר נכון עד מאד שנתלבש בזכות יעקב ואברה' על דרך ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקדש וכמו שיבא בס"ד, ולא הזכיר ליצחק אולי פחד אליו פחד יצחק כי הוא מדת הדין הקשה והעזה ויצא בתוך העיר פשוטו שיצא בתוך העיר להשמיע לרבים צערו, אם כדי שעם בני ישראל יזכרו וישובו אל ה' ויזעקו ויורידו כנחל דמעה, ואם כדי שישמעו הדברי' לפני המלך אולי יש תקוה. האמנה בתרגו' רבתי רואה אני דברי' נפלאים ראוי לכותב' הנה ואעתיקם בלשון הקדש כדי שיבינום הרבי' אמרו שם, וכאשר ראה מרדכי הצדיק הגיזרה שנגזרה ואת האגרת שנחתמה קרע בגדיו מלפניו ומאחריו וילבש שק ויתפלש באפר והרים קולו ואמר או כמה גדולה גיזרה זו שנגזר' עלינו שגזרו המלך והמן לא על חצינו גזר וחצינו הניח לא על שלישתנו ולא על רביעתנו אלא על כל הגפן כלה גזר המלך והמן לעקור ולשרש כנה מן שרשיה, וכאשר ראו בית ישראל את מרדכי הצדיק הגדול והחשוב עליה' כלם נתקבצו ובאו עדיו עד שהיה קהל וקבוץ עם רב עד מאד שאין להם מנין, עמד מרדכי על רגליו בתוך הקהל' ויען ויאמר עם בני ישראל עם אהוב ויקר לפני אביכם שבשמי' הלא ידעתם מה שהיה ולא שמעתם מה שגזר עלינו המלך והמן להשמיד אותנו מעל הארץ ולהאביד אותנו מתחת השמי' גזר עלינו. אין לנו מלך שנסמוך עליו גם לא נביא שיתפלל בעדנו אין לנו מקו' לברוח גם לא מדינה להנצל שמה בכל מקום ומקום כתב עלינו ובכל מדינה ומדינה שלח עלינו, הננו כצאן אשר אין להם רועה וכספינה בים אשר אין לה רב החובל, יתומים היינו ואין אב ובהיותו יונק מתה אמר באותה שעה הוציאו הארון בשערי שושן והוציאו עליו ספר תורה מעוטף בשק ומתפלש באפר וקראו בו (דברי' ל' ב') בצר לך ומצאוך כל הדברי' האלה באחרית הימי' ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך וגו' קם מרדכי על רגליו בתוך הקהל התחיל ואמר בית ישר' עם קדוש ואהוב ויקר לפני אלהיו קומו ונראה באנשי נינוה כאשר נשלח אליה' יונה בן אמתי הנביא להפוך את נינוה וכאשר הגיע הדבר אל המלך קם מעל כסאו והסיר כתר מלכות מעליו ויתכסה בשק ויתפלש באפר ויצעק בנינוה מטעם המלך וגדוליו לאמר (יונה ג' ו') האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו ויתכסו שקי' האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה גם אנחנו נעשה כהם נקדש צום ונקרא תענית ע"כ, הנה שעשה פומבי גדול והוציא ספר תורה אל רחבה של עיר ושם עליו אפר מקלה לאמר כלי יקר היה בתוכנו ונתבזה בעונותנו ואמר לפניה' דברי כבושין ודברי' המשברים את הלב והמחזירים אותו כאשר הוא דבר בצר לך וגו' כי אל רחום וגו' ומעשה רב דאנשי נינוה באופן כי צאתו בתוך העיר לא לזעוק יצא רק לקרא ס"ת ולדבר באזני העם וזהו ויזעק זעקה גדולה ומרה וביען הקבוץ מעם רב הוצרך לזעוק ולהרי' קול ובכלל ויזעק היא דבר התפלה כי לא הוציאו ס"ת בלא תפלה, ומה אאריך עוד ובפי' אמרו במדרש רבתי דאחשורוש (פרשת ו') בפסוק ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה, כתיב (איוב ה' ה') אשר קצירו רעב יאכל זה מרדכי ואסתר, ואל מצני' יקחהו לא בזיין ולא בצנה אלא בתפלה ובתחנונים מציני' כד"א (תהלי' צ"א ד') צנה וסוחרה אמתו זו התפלה המגנת על האדם כצינה שמגינה על האדם במלחמה ובזכות התפלה שנכנסת לצרה, נ"א שנמשלה לצנה יקחהו להמן, ומנין שעשו תפלה הה"ד שק ואפר יוצע לרבי' ומה תקנה לשק ואפר בלא תפלה ע"כ, אפשר שיפרש דבר ויצא בתוך העיר כאילו אמר ויוצא בתוך העיר שהוציא ס"ת אל רחבה של עיר כמדובר ואפרין נמטיה להה"ר שמריה האיקריט ז"ל שכתב וטעם ויזעק לא שהרים קול, אמנם שהתפלל תפלה גדולה בלב מר ע"כ. וביאור ויזעק זעקה גדולה לשון זעקה ולשון קבוץ ואסיפת עם רב כמו ויזעקו כל העם אשר בעיר' ויזעק אביעזר אחריו (שמואל ב' ב' ד') ויזעק שאול וכל העם אשר אתו (שם א' י"ד) הזעק לי את איש יהודה, (שמואל ב' כ"ה) וילך עמשא להזעיק את איש יהודה ועל כן לא כתב ויצעק כענין עשו אשר הוא התרעם שלא נשמע צעקתו כצעקת עשו כמו שנאמר ואפיקיה בלשון זעקה שהוא כולל הצעקה והאסיפה שנאספו אליו כל העם עד שנעשה קבוץ וקהל רב עד מאד שאין להם מניין וכמו שכתבנו בשם המתרגם, ונודע כי אסיפת עם הוא ע"י השמעת קול כי אין אוסף אנשים בידים, עוד בילקוט דאחשורוש (סימן תתרנ"ו) ויזעק זעקה גדולה, וכי הדיוט היה מרדכי שהיה צועק וכי אין הב"ה שומע לחישות אלא צעקות, וחנה הרהרה בלבה והב"ה שמע לחישתה שנאמר (שמואל א, א, יז) וחנה היא מדברת על לבה מה כתיב ואלהי ישראל יתן את שאלתך אלא מרדכי היה צועק ואומר יצחק אבי מה עשית לו הצווחה שצווח עשו לפניך ושמעת קולו וברכה אותו. הרי אנו מכורים להריגת חרב לפיכך ויזעק זעקה גדולה ע"כ. הורו כי אין צעקת מרדכי אל המלך ולא אל העם רק שתיבת זעקה פה לשון תפלה היא כי אחד מעשרה לשונות שנקרא התפלה היא זעקה כדאיתא בספרי (פרשת ואתחנן) וראה בעיניך שם כי לא נמנה בכללן צעקה בצד"י רק זעקה בזי"ן ותבדיל בין צדיק לרשע כי שם כתיב כשמוע עשו. ויצעק בצד"י ופה כתיב בזי"ן. וביען המה ראו כי תיבת ויזעק הוא ענין תפלה כן תמהו וכי הדיוט היה מרדכי, וכי אין הב"ה שומע לחישות והנה חנה הרהרה בלבה. וביען דבר היא מדברת על לבה אפשר שיפורש כמו (בראשית ל"ד ג') וידבר על לב הנערה, וידבר על לבם, שהיתה היא מתנחמת ומשיבה אל לבה דברי תנחומין ולא נלמד מזה לענין התפלה לכן אמר וחנה הרהרה בלבה והב"ה שמע לחישתה והביא ראיה לזה ממאמר עלי ואלהי ישראל יתן את שלתך, כי ממה שקרא אותו שאלה הורה כי אינו ניחים וממה שכתב שלתך חסר א' הורה היות השאל' ההיא בהרהור לא בדבור והיה זה מחוזק בטחונ' בקונה שבלחישה בלבד ישמע, ומזה דבר מרדכי זר, ולכן ביארו היות דבר ויזעק רמז שרמז על מה שעבר שבשביל צעקה אחת אשר לא היתה רק ממניעת טוב נתברך עליה, ק"ו שראוי שתשמע עתרת עם רב מטים להרג, האמנה בגמרא (מגילה פ"ק) פי' ויזעק זעקה כמשמעו איתא התם ומרדכי ידע מאי אמר. גבה המן מאחשורוש, רב שימי בר חייא אמר גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה ע"כ, וכתב רש"י ז"ל ה"ג מאי אמר כשצעק צעקה גדולה ומרה מה היה אומר בצעקתו, אמר רב כך היה צועק ראו שגבה המן מאחשורוש שמלאו לבו לדבר שלא עלה על לב המלך, גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה כנוי הוא להפך בלשון נקיה עכ"ל, הנה שביארו לשון ויזעק זעקה ממש עד שבקשו חשבונות רבי' לדעת מה היה אומר בזעקתו. ובקצת ספרי' יש גיר' אחרת ז"ל ומרדכי ידע את כל אשר נעשה מאי נעשה, אמר רב שגבה לבו של המן מאחשורוש איכא דאמרי על אחשורוש, רב שימי בר חייא אמר גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה דלא עביד דינא, וביאור הדברי' הוקשה לו גירסת הספרי' ראשונה מה זו שאלה מאי נעשה שאם השאלה היא על מהות הדבר מאי נעשה, גלוי ומפורסם הוא שנגזרה עליה' גזרה קשה ורעה וכרוזא קרי, ואם השאלה היא על תיבת נעשה שלא היה לו לומר נעשה וזהו מאי נעשה היה לו לומר היאך יאמר אם לא יאמר נעשה, ובשלמא מאי אמר כשהיה זועק מה היה אומר ניחא כי לא פורש מה היה זועק ובעשו כתיב ויצעק צעקה וגו' ויאמר ברכני גם אני אבי, הנה שפירש הצעקה מה היא לא עשה כן פה, והשיבו גבה וכו'. ועוד הוקשה לו התשובה שגבה לבו של המן מאחשורוש, או על אחשורוש כי לא יפול על גובה לבב מעשה, ובשלמא גבה המן מאחשורוש ניחא שמלאו לבו לעשות וכו' כי הוא תרעומת גדול ושגבה מלכא עילאה וכו' בכנוי גדול ממנו, ולכן רש"י מחק גרסת הספרים האמנה כי גם גירסת רש"י ז"ל רחוקה ממה שהתחילה המימרא מרישא דקרא ומרדכי ידע את כל אשר נעשה והשאלה היא בסיפא דקרא ויזעק זעקה. ומשם היה לו להתחיל, ולכן הגיר' מה נעשה כי הוקשה לו היל"ל ומרדכי שמע, וגם זה לא ייתכן כי כלם שמעו, ועיניך הרואות כמה חתרו במדרשות לישבו וכמו שקדם והנני בא לישב גיר' רש"י ולפרש המאמר ויש לדקדק בו מה איכפת לן אי אמר הכי אי אמר הכי והנה הזעקה היא הרמת קול במרירות מצטער על צערו. ואומר כי עיקר מה שהוקשה להם הוא אומרו ומרדכי ידע מאי ידע כי כלם ידעו. ולכן התחיל מראש הפסוק ושאלת מאי אמר היא תשובת השאלה הראשונ' כי כשנדע מה שהיה אומר נדע מהו ומרדכי ידע. ופליגי בה, מר סבר שהיתה הכוונה להעיר לבב העמים כלם לקנא בהמן ולכן יצא ברחוב העיר לזעוק להשמיע לרבי' וכה אמר בזעקו שמעו מלכי' האזינו רוזנים שגבה המן מאחשורוש. שעם היות אחשורוש שונא עם בני ישראל ומפחד מהם ובשנת שלש למלכו עשה משתה באומרו אנא מנינא ולא טעינא כדבריה' ז"ל וכמו שקדם אף גם זאת לא מלאו לבו לעשות עמהם רע והנה עתה לו י"ב שנה למלכו ובכל זה הזמן לא כתב עליה' רעה אחרת רק שבטל מהם בנין בית המקדש וזה בעצת גשם ערבאה וסנבלט חירונאה וטוביה עבדא עמונאה מפחדת פן ימרדו בו היהודים וכמו שיבא בפסוק עד חצי המלכות בס"ד, ולא עלה על לבו להכחיד מגוי וזה גבה לבו יותר ממנו ויעצו והפציר בו לעשות דבר זה וכבר קדם למעלה ההפצר הרב שהפציר בו עד אשר הודה לו' וזה נראה בעיני פי' דברי רש"י ז"ל שמלאו לדבר שלא עלה על לב המלך, כי הגם שהמלך היה חפץ ברעתם וכענין בעל התל ובעל החריץ המובא למעלה, עכ"ז לא מלאו לבו לעשות כדבר הזה לא שיהיה ביאור דבריו שמלאו לבו לגנוב לב המלך ולעשות מה שלא צוה, רק שמלאו לבו לעשות מה שפחד המלך לעשות ומעתה לא יבצר ממנו אשר יזם לעשות על גוי ועל ממלכה וגם על המלך ומעתה ביאור ומרדכי ידע את כל אשר נעשה הוא על מה שנתועד עם המלך על הדבר ורבוי הטענות אשר ביניהם יקבוץ חכמי נכרי' כלם על הדבר וכמו שקדם, ובהיות דעתם מסכמ' לדעת המלך שלא לשלוח יד בהם גבה הוא מהמלך ויש להם לפחד היו' או למחר שמא על אומה אחרת תעבור רעתו, ומר סבר שדבר ויזעק זעקה גדולה הוא לעורר לבות בני ישראל אל התשובה וצאתו אל רחוב העיר הוא להתפלל ולהוציא ס"ת כמשפט, וכמו שקדם ולשבר לבם אמר שגבה מלכא עילאה ע"ד אמרו ז"ל (בחגיגה פ"ק) מאי מפני גוה מפני גאותה של מלכות שמים שנטלה, האמנה. ביען היו הדברי' נאמרים בפומבי גדול אמרם בלשון כנוי לשון נקיה, וביאור ומרדכי הוא עה"ד הנאמר למעלה מבכי צבא מעלה, והאבות וכמו שקדם. וביאור גירסת הספרי' הלא היא שהוקשה להם מאי נעשה שעדיין לא נעשה שום דבר והיה לו לומר ומרדכי שמע וכמו שקדם, והשיבו שגבה לבו של המן מאחשורוש הוא עה"ד שפי' בגיר' רש"י ז"ל. אמנם דברי איכא דאמרי עמקו יותר אחרי שידענו כמה היה מפחד אחשורוש מה נעשה לראשוני' וכמו שקדם הנה צעק כי גבה לבו על אחשורוש וכוונתו להכחידו ולהיסב אליו המלוכה ויעץ אותו עצה נבערה להתעולל על היהודי לא פשעם ולא חטאתם להעלות חמתו ית' עליו ולנקום נקם כמו שעשה לראשוני' וכמו שקדם ועינו הטעתו לאמר כי לו יאתה המלוכה אחרי שהוא עשיר א' משלשה [ומב'] עשירים שבעולם כמו שקדם ואיש מלחמה כי מלחמות אחשורוש הוא נלחם כמו שנאמר. ואין ספק שנתן עינו במלכות וכבר עלה על לב אחשורוש ככה בבאו אל היכל המלך בבקר השכם בדבר הכתר ואשר נתן כתר מלכות בראשו וכמו שיבא שם בס"ד. ודברי רב שימי באו הנה בתוספת ביאור גבה מלכא וכו'. אחרי שאיננו עושה דין תכף בו כענין נבוכד נצר עוד מילתא בפום מלכא. וכענין פס ידא כתבא ועוד מצאתי גירסא אחרת בילקוט מדוייק א"ר חנינא רבה בייא למלכא דמעבר בייא לעלובייא וביאורו נודע היות לשון בייא לשון צער ומרדכי ברב צערו חרף נפשו למות וקלל המלך ואמר יבא צער אל המלך אשר הוא מצעק העניי' העלובים ואפשר כי בטחונו בו ית' כדי שלא לקלל בפי' קראו לשון צער כי יודע הוא כי לא יטוש ה' את עמו ולא מאסתי' ולא געלתים לכלותם כתיב רק כוונתו לצערם וכמו שנראה ממאמר שאלו תלמידיו בראש הביאור בתשובת רשב"י הם לא עשו אלא לפנים ולכן הוא אומר שיעבור צער על המצער אותם ומדברי כלם כראה דבר ויזעק זעקה גדולה ומרה כמשמעו, כמדובר. ובדברי הה"ר אליעזר מגרמישה זלה"ה כתיב ומרדכי ידע גימטריה ז"ה נוד"ע אלי"ו ע"ל יד"י אליה"ו.

פסוק ב

ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק:

ויבא עד לפני שער המלך. ביארו המפרשים ויבא עד לפני שער המלך ולא נכנס שם כי אין לבא שאינו דרך ארץ לבא כדברי רש"י ז"ל או שהוא דרך בזיון במלכות כדברי הראב"ע. או שהוא ניחוש סימן רע למלך כי במיתתו ילבשו שקים כדברי הה"ר יצחק הכהן, והנה תיבת עד לפי דבריהם הלא היא מיעוט כדבריהם ז"ל בגמרא (סנהדרין פ"ד) בפ' והנערה יפה עד מאוד דאבישג השונמית א"ר חנינא בר פפא עדיין לא הגיעה לחצי יופיה של שרה דכתיב עד מאד ולא מאד בכלל. ופי' רש"י ובשרה כתיב כי יפה היא מאד וכן הדבר פה עד לפני שער המלך ולא שער המלך בכלל. ואני אומר עד ועד בכלל אחרי שלא מיעט הכתוב אלא שער המלך ולא לפני שער המלך ולפי זה היל"ל ויבא לפני שער המלך מאי עד לפני שער המלך, וטעם הכתוב נודע מדברי הראב"ע בפסוק ופני המן חפו היות המנהג כי כאשר יתחייב האדם מיתה לא יראה עוד פני המלך והדין עמהם כדכתיב (משלי י"ז ט"ו) באור פני מלך חיים, ובהיות מרדכי בעת ההוא מאותם אשר נגזר עליהם מיתה הנה הוא בבל יראה ואיננו יכול לצעוק אל המלך ולהודיעו תוכן הדבר כי לכבודו המן חושש וביען לא השתחוה אליו חרש רעה על כל היהודים ואם הוא חייב מיתה על שעבר מצות המלך אלה הצאן מה עשו ולכן נתחכם לעשות דבר חרף נפשו למות קודם האחרים כדי שיביאו אותו לפני המלך לדון את דינו ולראות מה יעשה לו ואז ידבר אליו וישמיע רעת המן ויבאיש את ריחו ואם ימיתוהו ומת ואפשר שהמלך ימית גם שניהם ותתבטל הגזירה, וזה מ"ש ויבא עד לפני שער המלך כי לא הספיק לו מה שצעק צעקה גדולה ומרה בתוך העיר אלא שבא עד לפני שער המלך הוא הפרוזדור אשר שם המנהג לתקן האדם עצמו כדי ליכנס לטרקלין והוא הולך וזועק עד המקום ההוא. והטעם שעשה זה מפני כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק מפני הטעמים הנזכרי' והוא דחק ונכנס כדי להתחייב אולי יכניסוהו לפני המלך יאז ידבר דבריו כמדובר, גם כדברי קצת כי תשמע אסתר קול צעקתו ותדבר אל המלך עליו.

פסוק ג

ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים:

ובכל מדינה ומדינה, כתב רש"י ז"ל דבר המלך ודתו כשהשלוחים נושאי הספרי, עוברי, שם נתנה הדת בעיר ע"כ, והה"ר יוסף יחייא ז"ל כתב דברי' טובים וז"ל ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך והוא הרעה אשר היה מספר על היהודי' לשום קנאה ומשטמה ביניהם ובין שאר האומות. ודתו להמית ולאבד את כל היהודי, היה מגיע היה אבל גדול ליהודים על הגזירה אשר נגזרה בתחתונים. ועל הלשון הרע המסופר מהם ועל הדת הנתנה עליה' ליהרג היו עושים תשובה ע"י צום ובכי ומספד ולרבי' מהם מגיע התשובה עד כי מצעם היה שק ואפר עכ"ל. וכבר קדמו לנו קצת דברי' הללו כי על כן הוטעמה תיבת ומספד באתנח כאילו שק ואפר הוא דבר אחר ולכן לא נכתב ושק ואפר בוא"ו כי שק ואפר איננו כולל רק לרבי' וגדולים כמו רבי המלך וכמו שכתבנו בדבר השק בפסוק וילבש שק ואפר כי איננו נוהג כי אם בגדולים ומה גם עם מה שכתבנו בהזכרת זכות יעקב ואברהם שם ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול, ובמדרש רבתי (פרשת ו') אבל גדול ליהודי' וכי יש אבל גדול ויש אבל קטן. אלא בנוהג שבעולם כל האבלים אבלן מתמעט והולך עד שהן לשבעת הימי', תקפו יום ראשון וכל שהוא הולך הוא תש אבל עד שהוא י"ב חדש. אבל זה דהמן כל מה שהוא הולך מתגבר. שכל יום שהיא הולך ויוצא היו אומרי' כבר יצא יום אחד מחיינו, אבל דעלמא כשמת לו בן אומרים לו יחיה בנך האחר הנשאר לך. ואם לא היה לו אחר. אומרי' לו הארך ימים אבל כאן הכל לקוחים למיתה להשמיד להרוג ולאבד ע"כ. ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה כתוב. אבל צום בכי ומספד, שק, אפר, ו' דברי' לפי שנהנו ו' ימים מסעודתו של אותו רשע ע"כ וזה נמשך למה שכתב למעלה. אבל בשבת לא ישבו לפי שהיו יראים פן יתלשו מן המחובר את העשבים:

פסוק ד

ותבאנה נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה ותתחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל.

ותבאנה נערות אסתר, כתב הה"ר נחום בר יעקב ז"ל מאין באו ולא היו יושבות עמה אלא מלמד שפירס' נדה, עכ"ל וענין שפירסה נדה כתוב בגמרא (מגילה פ"ק) ובמדרשות וכמו שיתבאר, אמנה ביאור דבריו נ"ל שיובן בדברי הרמב"ן ז"ל, (בראשית ל"א ל"ה) בפסוק כי דרך נשים לי כתב ז"ל והנכון בעיני כי היו הנדות בימים הקדמוני' מרוחקות מאד כי כן שמן מעולם נדות לריחוקן כי לא יקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק וגם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר ביארו הפי' והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם. וכמו שהזכירו רבותנו בבריתא של מסכת נדה תלמודי אסור לשאול בשלמה של נדה, ר' נחמיא אומר אפי' הדיבור שהוא יוצא מפיה טמא הוא, א"ר יוחנן אסור לאדם לילך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת כך עפרה של נדה טמא. ואסור ליהנות במעשה ידיה ולכך אמרה רחל ראוייה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך אתה עפר רגלי, והוא החריש ממנה ולא ענה אותה כי לא היו מספרי' עמהן כלל מפני שדיבורה טמא עכ"ל. ומעתה נצטדקו דברי הה"ר נחום זלה"ה כי לא היו עמה כלל אלא שהוא סובר שהיתה מקודם נדה ורז"ל בגמרא (מגילה פ"ק) אמרו שבסבת זה פירסה נדה, אולי דעתו כמי שאמר שהוצרכה לנקביה וכמו שיבא, ותתחלחל המלכה. איתא בגמ' במגל' (שם)מאי ותתחלחל המלכה אמר רב שפירסה נדה. שמואל אמר שהוצרכה לנקביה, ופרש"י נתמסמס חלל גופה. וברבתי דאחשורוש כתוב (פרשת ו') ותתחלחל המלכה רבנין דתמן אמרין שפירסה נדה, ורבנין דהכא אמרין שהפילה עוברה ומשעה שהפילה שוב לא ילדה, ר' יודן בר סימן אמר במוך היתה משמשת דא"ר יודן ברבי סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה טהור מאמו וטמא מאביו ע"כ, וטעם שפירסה נדה או שהפילה יתבאר בפסוק וכאשר אבדתי אבדתי בס"ד.

ותשלח בגדים, לא ידעתי למה דחקו עצמם הרלב"ג והרמ"ע שחשבה שמא שללוהו או שמא היה מתאבל על חכם והאמת הברור מה שפי' המפרשים כי כשם שאין לבא אל שער המלך בלבוש שק כך אין לבא אל שער המלכה, וטעמם אחד ולכן שלחה לו בגדים כדי שיבא. ואני אומר צורך שליחת הבגדי' כדי שלא יתעכב בלכת אל ביתו להסיר השק וללבוש בגדיו כי היא מצטערת הרבה כנראה ממה שפירסה נדה או שהפילה או שהוצרכה לנקביה כמדובר ולכן שלחה לו בגדי' כדי שימהר לבא, והה"ר שמריה האיקריט ז"ל כתב ז"ל וטעם להסיר שקו לפרש שלא שלחה לו בגדי' יקרים כי ידעה שבצער גדול הוא ולא נתכוונה רק להסיר השק מעליו ע"כ, וטוב פתר מדלא קאמר להסיר שקו ולהלביש כדרך העולם כי ראשונה יסירו השק ואחרי כן ילבישוהו בגדים אלא שבא להודיע כי הבגדים להסיר השק בלבד לא תבקר בין טובים לרעי' ווא"ו ולהסיר שקו כפ"א רפה בלשון ישמעאל השגור בפי הראב"ע. או נוספת כוא"ו (שמואל ב' י"ג ב') ותשב תמר ושוממה בית אבשלום אחיה ואיה וענה כדברי קצת מהמפרשי'. ולא קבל ארז"ל אמר איני מזיז השק עד שיעשה הב"ה נסים כשעשה לראשונים, ביעקב כתיב וישם שק במתניו. ובאחאב (לא) תלה ג' שני'. וכן ביור' לא כלה שקו רעב משומרון, וביאור הדבר כי ביעקב לא הסיר שקו עד בא בשורת הנה יוסף חי והנה באחאב גם כי לא נמלט מכל וכל הועיל השק שתלה לו ג' שנים, שכן כתיב ויהי כשמוע אחאב את הדברי' האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו וגו' ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר הראית כי נכנע אחאב וגו' וכתיב וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל, וכן ביורם לא כלה שקו רעב משומרון שכן כתיב (מלכי' ב' ו' ל') ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עובר על החומה וירא העם והנה השק על בשרו מבית ומשם צמחה תשועת ישראל באופן שהשק הוא שכלה את הרעב משומרון וכוונתם ז"ל בכל זה כי לא היו דברי מרדכי הצדיק דברי הדיוטו' כי מרוב צערם עושים דברי' לא כן עד שאמרו אין אדם נתפש על צערו אבל כל דבריו בישוב הדעת כי ראה גדולי עולם שלא הזיזו השק מעליה' עד שעשה הב"ה נס עמה, והי' הוא כאחד מהם נכון לבו בטוח בה' עשה יעשה עמו ככל נפלאותיו.

פסוק ה

ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך אשר העמיד לפניה ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה: ויצא התך אל מרדכי אל רחוב העיר אשר לפני שער המלך: ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים לאבדם: ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה ולצות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה:

ותקרא אסתר להתך. איתא בגמרא (מגילה פ"ק) אמר רב התך זה דניאל ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו, ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכו על פיו, הנה ביארו ה' של התך במקום ח' כמשפט אותיות של מוצא א' שתתחלפנה ותבואנה זו במקום זו לפי קצת המדקדקים ואיננו רחוק אצלי כי להיות אותיות דניאל כמספר אותיות המן כי לכן שינו את שמו בהזכירו אותו במקום הרשע. עוד בגמרא (שם) ותצוהו על מרדכי אמר ר' יצחק נפחא שלחה ליה שמא עברו על חמשה חומשי תורה דכתיב בהו מזה ומזה הם כתובים. ובמדרש רבתי (פרשה ו') אמרה לו לך אמור לו מימיהם של ישראל לא באו לצרה כזאת שמא כפרו ישראל בזה אלי ואנוהו. ושמא כפרו בלוחות דכתיב בהו מזה ומזה הם כתובים, את כל אשר קרהו אמר לה בן בנו של קרהו בא עלינו, הה"ד אשר קרך בדרך ע"כ. והמתבאר מדבריה' ז"ל ששאלה מה היא הצרה ומה היא סבתה כי מזה ההתישר אל ההצלה. ולכן אמר ותצוהו על מרדכי, ואין צו אלא זירוז וזירזו לירד לעומקן של דברי' ובחנה שמרדכי ידע זה כל קבל די רוח יתירה ביה, והמתרגם אמר מה זה שהוא לבוש שק ועל מה זה לא קבל הבגדי'. ויצא התך אל רחוב העיר, כתב הרמ"ע כמו ויקרא ללאה ורחל השדה כדי שלא ישמיעו הדברים וטוב מזה מה שכתב הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל כי שם הכין מושבו מרדכי, ואני אומר אל רחוב העיר הוא מקומו הראשון אשר קבץ עם רב מישראל כמו שכתבנו למעלה ושם היה בוכה ומתחנן ונקרא רחוב העיר על שם הנעשה שנרמז היות שם רחבה של עיר ושם ס"ת כמי שכתבנו ולכן טרח וכת' לן קרא אל רחוב העיר אשר לפני שער המלך הוא האמור למעלה ויבא עד לפני שער המלך ומיני ומיניה יתקלס עילאה, והנה מרדכי הגיד לו הכל באר היטב סבת השנאה על שלא השתחוה הוא אליו. ומזה ומזה פתח תקוה להצלה ממה שכתבנו בפסוק ויהי כראות המן אם תדקדק בדברי' הנאמרי' שם. גם הגיד לה חטאות בני ישראל אם מהצלם אם מהמשתה ואשר קרהו עם בני ישראל אשר השתדל שלא ילכו למשתה ויתנו כתף סוררת ולא אבו שמוע, גם כל אשר קרהו מה שהגיד לו אליהו ז"ל מצבא מעלה כמדובר כי הכל נרמז באת כל אשר קרהו כי את וכל רבויין הם כנודע, ודבר פרשת הכסף ענינו אצלי מה שהקדמנו במקומו היות כוונתו לבטל כסף הפדויים ואמר לשקול עשרת אלפי' כנגד שקלי בני ישראל כמו שבא שם יכל זה להורות עוצם השנאה ועוצם ההשתדלות ולכן ביהודיים בב' יודין והוא ענין פרשת הכסף ביאורו ע"י הכסף וכוונתו. ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמיש' ז"ל כתוב וז"ל עשרה דברי' כתוב בשאול שחטא, כי שב מאחרי, ואת דברי לא הקים, (שמואל א' ט"ו י"ט) לא שמעת בקול ה' ותעט אל השלל. ותעש הרע, מאסת ולא עשית ולא שמעת, (ד"ה א' י' י"ג) וימת שאול במעלו אשר מעל, וכן עשרה מחיות נאמרו בעמלק (בראשית י"ו י"ו) מחה אמחה, מלחמה לה' בעמלק, תמחה את זכר עמלק, והחרמת כל אשר לו, והמתה מאיש ועד אשה ולא תחמול עליו, והחרמתה את החטאים, (שמואל א' ט"ו י"ח) ונלחמת עד כלותם אותם, לכך יהודיים כתיב מלא יו"ד עכ"ל:

אמר המר משה בנו כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל מגילה פ"ב הקורא את המגלה וטעה בקריאתה. קשה זה די ולמה האריך ואמר וקרא קריאה משובשת יצא. וי"ל כתב הרב המגיד בירושלמי אין מדקדקין בטעיותיה חד אמר יהודים וחד אמר יהודיים ולא חזר חד מנהון וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל ודוקא בטעיות שהלשון והענין אחד כגון יהודים יהודיים אבל טעות אחר לא שאם כן לא קראה כלה ע"כ, וזה כיון הרב כי אם לא היה אומר רק וטעה לבד היה מובנו איזה טעות שיהיה והנה הכל נכנס תחת סוג טעות, לז"א הרב וטעה בקריאתה אמנם לא היה טעות אשר יש הפרש בענין כי א"כ לא יצא רק הפרש בקריאה וזהו שאמר קריאה משובשת. וכתב מורי טור א"ח סימן תר"ץ וז"ל ואיכא למידק דהיל"ל ולא אהדר מ"ד יהודיים דההוא הוא טעי אבל ההוא דאמר יהודים דשפיר קאמר לא ה"ל למהדריה, וי"ל דלא נחית השתא הגמרא לאשמועינן הי מינייהו שפיר קאמר אי מאן דאמר יהודים אי מאן דאמר יהודיים אלא לאשמועינן דלא אהדר למאן דטעי ומשום הכי קאמר ולא הדר חדא מינייהו ואפשר דאיכא פלוגתא אי קרינן יהודי' או יהודיים וההוא דקאמר האי עובדא לא ידע היכי הוה קושטא דמילתא ומיהו רב ודאי הוה ידע ומדלא אהדר חד מינייהו אלמא אין מדקדקין בטעיותיה ומה שכתב רבינו שי"מ דוקא בטעות כי האי שהלשון והענין אחד כן כתב הר"ן, ואעפ"י שיש לדחות דכל שקרא התיבה אעפ"י שלא קראה כתקנה קראה כלה מקרי, וכתוב בא"ח י"א דוקא יהודים יהודיי' אבל אם אמר מיושב ישב או מנופל נפל וכדומה ודאי חוזר וכן נראה עכ"ל, ואומר אני כי במ"ש ולא הדר חד מנהון פי' בפי' לטועה כי לזה שכיון אל האמת למה ליה למהדריה ונראה שגם מורי כיון לזה. עיין ואפשר טעמו של דבר דלא אהדר למאן דקרי יהודיי' עם היות כי קראוהו טועה וקריאה משובשת, עם מה שאמר מר אבא זלה"ה לו ולהה"ר אליעזר מגרמיש"ה ז"ל, אמר המר משה עונותי הטו שלא זכיתי עדין לשארית הפירוש ממר אבא, וגם לא שערי בינה מהה"ר אליעזר ז"ל לי, לראות אם איזה מהם ידקדק זה, כי נמצא ששה פעמי' במגלה יהודיים. לרמוז לששים רבוא אשר נתן הכסף כנגדם לאבדם, וכל זה להראות לה כמה שנאוי לפניו זרעו של עמלק והיאך נענש עליו בית אביה והיא תראה ותקח מוסר, ועוד יתבאר צורך הודעת פרשת הכסף בדברי אסתר אצל אין הצר שוה בנזק המלך בס"ד, ובסתום הודיעה כי בסבת בית אביה באה אליה' הצרה הזאת על אשר לא עשה חרון אפו בעמלק וכי עבר על עשר צוויים מעשר מחיות והיא צריכה לתקן כל זה ועליה ראוי תיקון זה. ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם הוא המרת הדת כמו שהוכחנו למעלה נתן לו, כי מזה להלהיבה על הדבר שתחוס על הדבר הרבה כי אתורה ואמצות הוא דואג ובוכה ומצטער, והה"ר יוסף יחייא ז"ל כתב, וז"ל וגם נתן להתך את פתשגן כתב הדת ר"ל הטופס ממנו כי להיותו הכתב ההוא מדבר תועה ולשון הרע על עם בני ישראל ומגיד כל עניני ספוריהם בהגדות של דופי להראות העמי' כי העם השסוי הלז הם אויבי' לכל הזולת למען ישמידום היה ארוך מאד ונמנע לאומרו אליה בעל פה ע"י אמצעי ולכן נתן לו את הטופס ממנו להראותו את אסתר למען בעיניה יראה הכתב ההוא ודבריו עכ"ל, ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישה ז"ל ואת פרשת גימטריא זה עשרת אלפי' ככר כסף, ודבר להראות אסתר בעיני אחות ממני תראי וכן תעשי שלא תתנצל באמור שהיא מוסר' עצמה לסכנה בבואה לפני המלך ולא נקראה כי להצלת עם רב ראוי למסור ולאסור וכמו שהוא עשה. ודבר ולצוות עליה דבר גדול כתוב בשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמישה ז"ל וכה אמר, ולצוות ל' מלא וי"ו כי אמר מרדכי הנה בפרשת כי יפליא, יש ו' דברים, (דברי' י"ז י') והגידו לך, על פי הדבר אשר יגידו לך, ככל אשר יורוך. התורה אשר יורוך. אשר יאמרו לך תעשה, לא תסיר ימין ושמאל, כך אני מצוה לך, לא תסור מדברי ומה שאני מתיר לה להשמע לו להראותו פתח לתשמיש, כי קרקע עולם היא עכ"ל, ולפי דבריו לבא אל המלך לשון ביאה כמו לשכב עם המלך ודבר ולבקש מלפניו על עמה כתוב במדרש שוחר טוב, עד עתה אין אסתר מגדת, מעתה נתן לה רשות להודיע שהיא יהודית שנאמר על עמה, וכן אמרה אסתר כי נמכרנו אני ועמי ע"כ. וכן כתב הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל והטיבו אשר דברו גם אחרי אשר מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד ואת מאמר מרדכי אסתר עושה לא היה רשות לה להודיע כי היא יהודית אלא שמרדכי צוה עליה ולצוות עליה וגו' על עמה, ובשמות רבה, (פרשת ו') כתוב וכן אסתר נתנה נפשה על ישראל ונקראו על שמה שנאמר ולבקש מלפניו על עמה, ולפי דבריה' היה זה ממרדכי הצדיק לחזק ידיה ולהלהיב אותה שתמסור עצמה לסכנה כאשר עשה מרע"ה מחני נא, וזכה שנקראו עמו וכן היא תזכה שיקראו עמה. ומעתה להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה אינו כפל ענין אבל כל אחד נדרש לעצמו, להראות את אסתר שתראה דרכיו ומעשיו, ותלמד ממנו, כי הוא הערה למות נפשו שלא להשתחוות להמן וכמו כן בבאו עד לפני שער המלך בלבוש שק מה שאינו ראוי, כי הוא ניחוש, וסימן רע למלך ובא לראות אם יוכל לדבר רע על המן כדי להציל עם רב, וכן תעשה היא. ולהגיד לה סבות הצרה פשעי בני ישראל, ולצוות עליה שלא תחוש ליבעל אליו כי גדולה זו מדבר יעל וצוה לה להראות לו פתח לתשמיש לא בלבד שתשמע לו אם ידרוש אותה אלא גם שתתקשט היא מעצמה ותעשה דברי' לעוררו אל הדבר וכהא דאמרינן בגמרא (נדרים סוף פ"ב) על הא דאקשינן על בני חצופה שמעיזה פניה להיות תובעתו בפה, והאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל אדם שאשתו תובעתו הויין ליה בנים שאפי' בדורו של משה רבינו לא היו כמותן וכו' ומשנינן ההיא דמרציא רצו. פי' לא שתהא תובעתו בפה רק שמפתה אותו בדברי פיוס ורצוי, ומראה לו מתוך דבריה. וזה דקדק הה"ר אליעזר ז"ל במה שכתב להראותו פתח לתשמיש שתהא משתדלתו בדברי' באופן יתעורר הוא אל התשמיש ואינה נקראת מתהניא מעבירה כדאמרינן בגמרא (יבמות פ' י"ב) גבי יעל כל טובתן של רשעי' רעה היא אצל צדיקים, ואסיקנא דקא שדי בה זוהמא ולכן שבחה הכתוב מנשים באהל תבורך אעפ"י שהיא שדלתו בדברי' להביאו עליה כדי להתיש כחו להציל ישראל, וכמדה הזאת באסתר, וזהו ולצוות עליה לבא אל המלך ותיבת אל המלך כמו עם המלך וכן פי' יונתן בן עוזיאל (יחזקאל י"ו כ"ט) ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה ואסגיתית טעותיך להתחברא לעמה דכנען למיהך בנימוסי כשדאי, הנה שפי' אל ארץ כנען כמו עם ארץ כנען, אף אנו נאמר אל המלך כמו עם המלך, ולפי שהדבר הזה הנה הוא ע"י השתדלותה ברצוי ופיוס כמו שנאמר תלה הדבר בה לבא אל המלך וענין ולבקש מלפניו על עמה ולא אמר על היהודי' כמו שאמר בראשונה ביהודים לאבדם מפני ב' דברים א' מפני שאמר למעלה לא הגידה אסתר עמה. וגו' כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד, עתה בעת צרה התיר לה גזרתו וצוה לה שתגיד עמה כמדובר, ב' להראות לה שאם תשתדל בדבר בעצם תזכה שיקרא עם ה' עמה וכמו שקדם, ולמפרש א' לא נודע שמו ראיתי שכתב ולצוות עליה כאלו אמר שגם היא צריכה בקשה כי היא בכלל היהודי' ויודע שהיא יהודית ומכלל המטים להרג וזהו ולצוות עליה כלומר שיבקש עליה ואחר כך ולבקש מלפניו על עמה ע"כ.

פסוק ט

ויבא התך ויגד לאסתר את דברי מרדכי:

ויבא התך. נודע מדברי רבותנו ז"ל כי הגדה הוא לשון קושי וגם כי הה"ר אלי' מזרחי זלה"ה כתב בשם לקח טוב שדרשו זה מדכתי' ותגיד לבני ישראל ביו"ד מה שלא נמצא בכל המקרא ושלכן דרשוהו לשון גיד, אומר אני כבודו במקומו מונח אישתמיטתיה הא דאמרינן בגמרא (שבת פ"ט) בתחלה פי' מתן שכרה דכתיב וישב משה דברי' שמשיבין דעתו של אדם ולבסוף פי' עונשה דכתיב ויגד משה דברים שקשים לאדם כגידין ושם איננו ביו"ד ומה שכתב שלא נמצא כן ביו"ד בכל המקר' לא דק כי ג' הם, זה ויאמרו אל ברוך הגיד נגיד למלך את כל הדברי' האלה. ובעל כנפים יגיד דבר וסימן במסורת "א"נ"ך באופן שאין ענין ליו"ד בזה אלא שכן קבלו, ואפשר שמצאו להם סמך משלש מקומות הללו שכלם בציר"ו וכלם ביו"ד, (צל"ע כי מאחר שקודם כשאמר ותגיד הורה שהכוונה דברים קשים כגידים, לא הוצרך בשאמר ויגד שהכוונה דברים קשים כי כבר הורהו קודם) ונחזור לענייננו כי התך דבר לאסתר דברי מרדכי קשים כגידים, אשר כבר ראית כמה קושי היה בהם ואם נכתבו ברמז כדבר במדבר בערבה, וכמו שראית מאות יו"ד יתירא אשר ביהודיים, ולפי דאמרינן התם ויגד משה דברים שמושכים לבו של אדם כהגדה, אף אנו נאמר ויגד לאסתר את שדבר לה להמשיך לבה אל דברי מרדכי, כאלו תאמר שהאריך בדבר על עמה שתזכה שתקרא אומה גדולה כזה עמה כי לאופן הדיבור מבא גדול להמשיך לבות בכי אדם. ולפי דאמרינן עוד בשמות רבה (פרשת כ"א) ותגיד לבני ישראל אלו האנשי' אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולים לשמוע, אף אני נאמר ויגד לאסתר את דברי מרדכי שלא בלבד הציע לפניה הדברים הנאמרים כי גם הוסיף מדיליה דקדוקי דברים כציר נאמן והנם נכללי' בתיבת את דברי אסתר ואת לשון רבוי כנודע. וזה יותר נכון ממה שפי' הה"ר שמריה האיקריט והה"ר יחייא אצל ולצוות עליה שהתך יצוה עליה עלהדבר לבקש מלפניו על עמה. והם דברי' דחויי' מעצמם.

פסוק י

ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל מרדכי:

ותאמר אסתר וגו', נוראות נפלאתי על המתרגם שתרגם ואמרת אסתר להתך למיזל ולמללא למרדכי ופקידת ליה על עיסקי מרדכי דלא יגרי תו מרדכי עם המן מצותא ארום דבבו דבין יעקב ועשו הוה נטיר ליה, ואם היה דבר מרדכי והמן על עסק נחלת שדה וכרם היה הדבר מתקבל שלא יתגרה בו אבל אחרי אשר הדבר הוא על דבר תורה שהוא עשה עצמו אלוה ורצה להיות נעבד וכמו שקדם בפסוק וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחווה לי. היאך הותר למרדכי שלא להתגרות ומקרא מלא (משלי ב' ח' ד') ושומרי הורה יתגרו בם כ"ש בדבר ע"א. וכתוב צווח הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט, ומה עלה על לב אסתר להשיאו עצה הפך התורה, ומה שיש בידי להשיב על הספק העצום הזה, הלא הוא כי אסתר שומעת כל הדברים אשר בין מרדכי והמן ומה שכתבנו למעלה בשם רז"ל עבר המן ולא זז מרדכי ממקומו ולא שואל בשלומו בא לו המן ועשה עצמו שואל בשלומו של מרדכי, א"ל מרדכי אין שלום אמר אלוהי לרשעים מיד וימלא המן חמה ובמקומו בפסוק וירא המן כתבנו מה שיש מן הזרות בדבר הזה אחרי שאין שאלת שלום או תשובתו מה דברים המתייחסות לאלהות שיהיה אסור עליו או לפחות היה לו להשמט ממנו בלתי נמצא במקום שהוא נמצא והוא לא כן עשה וכמו שכתבנו בפסוק איש יהודי, כי היה ממציא עצמו במקום שהיא יעבור כדי שיראה כי איננו זע ולא קם ממנו ולכן תמהה הצדקת בעיניה הוא עובר על לא תנסו ומוסר עצמו לסכנות ולא לו בלבד מוסר אלא גם לכל ישראל ולכן שלחה לומר לו שלא יתגרה בו כי השנאה קדומה מאד ולכן טוב שיעלים או יחביא עצמו שלא יראהו המן, לא שתיעצהו שישלים עמו ושיעשה רצונו חלילה חלילה רק שלא יזמין עצמו במקום שהוא ושלא ימסור עצמו וכל ישראל לסכנה כי אולי בראותו איזה שינוי שהוא עושה ישוב אפו ממנו ושכח כל העב' ומה גם בהיותו רשע שהשע' משחק' לו שעליו נאמר אל תתחר במרעים כדאיתא בגמרא (ברכות פ"ק) והיא לא ידעה תוכיות הדבר כי כוונתו לכפר על כל עדת בני ישראל וכמו שכתבנו בהקדמה בפתיחה י"ב ובפסוק איש יהודי, ובפסוק ויהי כאמרם אליו שים עינך עליהם, וביאור הכתוב לפי דבריו ותאמר אסתר להתך הדברי' הנאמרים למטה כל עבדי המלך, ותצוהו עוד על מרדכי להוכיחו על הדבר אשר למה יעבור על לא תנסו ואדרבה ראוי שהוא ילמוד ממנה אשר איננה רוצה לעבור על לא תנסו אחרי שהדבר מפורסם כי כל איש ואשה וגו' אחת דתו להמית וגומ' והיא רוצה להמתין שלשים יום, ולכן אמרה ותצוהו על מרדכי כי לא בלבד עצה טובה אומרת אבל תוכחת וציווי ופסוק מלא הוכח תוכיח ואפי' קטן לגדול.

פסוק יא

כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום:

כל עבדי המלך וגו'. אלה הם הדברים אשר שלחה לומר לו, ביען הוא רצה שתעשה היא כמו שהוא עשה שבא עד לפני שער המלך כי אין לבא וכל מגמתו ומעינו שיביאוהו לפני המלך ויחייבוהו מיתה רק שיוכל לדבר אל המלך רעת המן ואפשר שימיתו גם שניהם ויקיים בו תמות נפשי עם פלשתים. והיא השיבה כי אין הנדון דומה לראייה ואין ללמוד ממה שהוא עשה והטעם כי מה שהוא עשה אמת שהוא שלא כדין אחרי שיש נחש וסימן במיתת המלך כמו שהקדמנו ואחרי שכן הוא מן הדין שיביאוהו לפני המלך ביען לא פורש מה יעשה לאשר בא אל שער המלך בלבוש שק רק כי אין לבא ולכן שורת הדין שיובא לפני המלך שישפוט כאשר ישר בעיניו. האמנה דבר זה לא השרים והסגנים בלבד יודעים הדבר כי גם כל עם מדינות המלך כי כל איש ואשה וגו' אחת דתו להמית אין זו צריכה לפנים ולא יתעסקו יודעי דת ודין ולא יודעי העתים כי כל איש שיהיה בפגעו בו ימיתנו באופן שפני המלך לא יראה נמצא מוסר עצמו למית' לא לעזר ולא להועיל. ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום ואי אפשר שיאריכו הימים שלא אקרא ואז אדברה עמו ואעשה ככל אשר פצו שפתיך, וטעם דת זו כתב הה"ר מאיר עראמה ז"ל. וז"ל כי זה החק נתן במדי ופרס מעת אשר בוטל מלכות בבל, ובאו מלכי פרס על בלשאצר והרגוהו. ואז תקנו שלא יבא איש ואשה לפני מלכי מדי ופרס בלתי רשות פן יהרגו את המלך כמו שקרה לעגלון. כי הנה המלכיות אז היו מבולבלים, ולפי שזה התיקון היה לתועלת המלך בלבד, אמר מלבד אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואם הוא רוצה למחול מחול עכ"ל, האמנ' המתרגם תרג' הלא המן רשיעא גזר על מימר אחשורוש דלא למיעל לות מלכא לדרתא גואה בלא רשו, וכען כל עבדי מלכא ועממיא דדיירין בפילכי מלכא ידעין די כל גבר ואתתא די תיעול לות מלכא לדרתא גואה דלא מיתקרי על פומי' דהמן חדא היא גזירת דיני' למימת וכו'. ולפי זה יראה לי כי מקנאת מרדכי עשה המן בפחדו פן ימתיק סוד מרדכי עם המלך כנגדו ולכן השתדל עם המלך שלא יכנס איש ואשה כי אם על פי דברו של המן כי בזה תיקון גדול לפחדתו מה שהוא מבואר ולמעלה בפסוק לא הגידה אסתר. כתבתי טעם נכבד במה שהסכים המלך בדת זו עיין עליה. ואנכי לא נקראתי תרגם בתוספתא ואנא הא תלתין יומין מצליא דלא יבעי יתי מלכא דלא יחטא יתי וכד הוינא מתרביא לוותך הויתא אמר לי דכל איתתא דתשתבאי מבנת ישראל ותיזל לות עממיא מן צבות נפשה לית לה חולק ואחסנתא ביני שבטיא דישראל ע"כ. הנה ביאור הכתוב ביאור נפלא כי ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשי' יום אין ביאורו עד שלשים יום כי מכאן עד שלשים יום אהיה נקראת אבל שבסבת תפלתה לא נקראת בשכבר זה שלשי' כי גם כי יודעת היא שבת ישראל אנוסה מותרת לבעלה, אף גם זאת גם יודעת היא שנטמאה ממשכב נכרי וכל מה שהיא יכולה להזהר ולהנזר ממנו היא משתדלת ועושה והיאך תלך עתה היא מעצמה ותזדמן אליו וזה לה שלשי' יום שופכת את נפשה לפני ה' שלא יתבענה המלך והיא שמעה ממרדכי באמנה אתו שבת ישראל השבויה אם היא מעצמה תזדמן לנכרי כי אין לה חלק ונחלה עם השבטי' זה ע"ד מ"ש מרדכי דלא ליזיל מיני שכינתא דכתיב ובין כתיפיו שכן כמו שביארנו בפסוק ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, וכ"ש בדבר ערוה דכתיב ביה פן יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ואונס בישראל מישרא שארי. אך לא להזמין עצמה לכך כמדובר, ולפי זה אין הקריאות שוות, אשר לא יקרא ואני לא נקראתי ויהיה פי' לא נקראתי לבא אל המלך תשובה למ"ש ולצוות עליה לבא אל המלך, והקריאה תהיה אז מהמלך עצמו, או מיד הסריסים וכו'.

פסוק יב

ויגידו למרדכי את דברי אסתר:

ויגידו למרדכי, איתא התם בגמרא (מגילה פ"ק) ואילו איהי לא אזל א"ר אבא בר כהנא מכאן שאין משיבין על הקלקלה עד כאן. והדבר כי הם אמרו לעיל שהתך הוא דניאל ותמיד נזכר בלשון יחיד ותקרא אסתר להתך, ותצווהי, ויצא התך. ויגד לו מרדכי, ואת פתשגן כתב הדת נתן לו, ויבא התך ויגד לאסתר ותאמר אסתר להתך ותצווהו, וכך היה לו לומר ויגד התך את דברי אסתר לא ויגידו, אלא שכיון שלא קבלה היא לקיים מאמר מרדכי בוש היא להשיב לו תשובה בלתי נרצית אליו ולא השיבו ואחרים השיבוהו, ובמדרש בילקוט (סימן תתרנ"ח) וי"א כשראה המן את התך נכנס ויוצא בעטו והרגו שאינו נזכר עוד אמר הב"ה הואיל והרגו תהא משמשת ברוח הקדש, אמנם המתרגם תרגם בתוספתא וכד חזא המן רשיעא התך דשמיה דניאל אעול ונפיק לוות אסתר הקיף רוגזיה ביה וקטליה ואזדמנו המן מיכא"ל וגבריאל מלאכייא והניאו למרדכי ית פיתגמי אסתר. נכרין דברי אמת כי רשע יראה התך יוצא ונכנס אל המלכה וכעס כי יודע הוא שאין שיח ושיג לו עם המלכה רק על פתגם הרעה וכי הוא שלוח ממרדכי גם כי לא ידע כי היא יהודית כמו שכבר הקדמנו וערכנו מלחמת מצוה על החושב שנודע כי היא יהודי' בפסוק לא הגידה אסתר תמצאנו, ואף גם זאת נודע כי גדלה בחיקו ועל ידה הושם לו כסא בשער המלך וכמו שקדם ושמא היא תבקש על עם ישראל להיותו עמו של מרדכי. או כי לא תבקש רק על מרדכי וביתו אשר הוא נקל להודות לה רע בעיניו כי כל עצמו על היהודים אינו רק על היותם עם מרדכי. ועתה כי ינצל הוא שניו יחרוק ונמס. ולכן הרגו וה' משמים שלח מלאכיו מיכאל וגבריאל, ובהיות רע גם בעיניהם מיאון וסירוב אסתר אמר ויגידו דברים קשים כגידים כמו שהקדמנו כי הם לא ידעו מחשבות מרדכי שכתבנו בפסוק שלפני זה, וגם כי התוספות בברכות כתבו שמלאכי השרת יודעים מחשבות בני אדם. כבודם במקומם מונח כי בהדיא כתב האלה"י הרשב"י ע"ה בספר הזוהר (פרשת וירא) בפסוק איה שרה אשתך דלא ידעו אלא מה דאתמסר לון למנדע והאריך בזה והעד עדים איה שרה אשתך, ועברתי בארץ מצרים, והתוית תיו וכן הדבר פה דלא ידעי, ולכן התרגיזו ואמרו עליו דברים קשים כמדובר.

פסוק יג

ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים:

ויאמר מרדכי וגו'. במדרש לקח טוב כתוב שיגידו לה דברי תוכחו'. ויראה זה זר כי התוכחות מבוארות בכתוב אל תדמי בנפשך, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע וגו', וכמו שיתבאר. והמסתבר לי כי הוקשה לו דבר להשיב אל אסתר אשר עד כה לא נאמר לשון תשובה והשבת דברים בכל זה, ולכן ביאר שכוונתו להשיב אל אסתר להשיבה אל הדרך הנכונה אשר נטתה ממנה במה שעבר כמו שנראה מהמיאון והסירוב אשר מיאנה וסרבה עד כה, וזה בדברי התוכחות אשר יגיד. ואני אומר על מה שהשרשנו מאמרי חז"ל שעד עתה היה השליחות ע"י התך ושנהרג, וכי הסכימה חכמתו ית' לשלוח משמים מלאכיו, לכן בשכבר לא נזכר שם שליחות יען היה השליח צריך לבל יראה יוצא ונכנס הלא תראה מה שכתבנו למעלה בשם המדרש ובשם המתרגם כי כשראהו המן יוצא ונכנס שהרגו ושורת הדין שיהיה מכמן עצמו לבל יראה כאחד מדרכי בני אדם המסתירים מעשיהם ולכן לא נזכר הדבר בלשון שליחות ולא הוא בלשון שליח שיפול שוב השבת דברים כי גם בפעם הראשונה כתב ותצוהו על מרדכי ואילו ותשלחו אל מרדכי לא כתיב, אך הפעם שהשליחות נעשה ע"י מלאכי מרום אין צורך לכמן ולהסתר הוזכר השבת דברים להשיב אל אסתר, להשיב אל מרדכי, ופיו מלא תוכחות, ויאמר אל תדמי בנפשך וגו' המפרשים פה אחד והרמ"ע יותר מכלם ביארו כי אחרי שהיא חיששת להכניס עצמה בסכנה נראה שהיא מדמה היותה בטוחה מהצרה וזה אי אפשר אלא בבטחונה בבית המלכות ולכן אמר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך וגו', וטעמו למטה, כי אם החרש תחרישי וגו', והטיבו אשר דברו, והה"ר בנימין אשכנזי דקדק אל תדמי בנפשך להנצל כי אם בדרך רחוקה תוכלי הנצל גופך לא תוכלי להציל נפשך. ואפריין נמטייה ביען לא מצינו בכל המקרא דמיון דבק בנפש ולכן טוב שיהיה הדבר מוסב אל ההצלה או ההמלטה שלא תנצל נפשך, ועוד אני מדקדק שלא אמר אל תבטחי, גם לא אמר להושע וכל זה להורות על הנאמר כדברי החכם ז"ל, וזה כי אין צריך לומר שאין לבטוח להנצל הנפש בדרך זה כי גם לדמותו אין ראוי גם כי מדרכי הדמיון להרכיב ולדמות דברים זרים מאד עד שידמה אדם מעופף והר מכופף, הדבר הזה והוא ההנצל בית המלך הנפש כ"כ זר עד שאין ראוי שידמהו, וגם אין צריך לומר שאין ראוי לדמות שתושע הנפש, אלא אפי' ההמלטה וההשמטה קצת מהצרה אין ראוי לדמות וזהו להמלט כענין והמליטה זכר:

פסוק יד

כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות:

כי אם החרש תחרישי. דברי מרדכי הצדיק בעיני מיוסדים ומיושרים על דברי שלמה בספר משלי דמי איכא מידי בכתיבי דלא רמזי באורייתא כדברי ר' יוחנן בפ"ק דתעניות לכן אני צריך להקדים ביאור דברי שלמה להבנת כתוב זה (משלי כ"ד) התרפית ביום צרה צר כחכה. אמר התרפית ביום צרה, החסיד הה"ר יונה זצ"ל כתב בביאורו למשלי ז"ל, לפי שהזכיר כי יענש האדם על המחשבות הרעות ואמר זמת אולת חטאת, יאמר עתה כי גם ענש יענש על שיתרפה מן המחשבות הטובות במקום הצורך, ויתכן כי הענין הזה מוסב על מה שהזכיר למעלה ואיש דעת מאמץ כח הנחשלים בעת צרה ולא שמת לבך על פיקוח הנפשות לחשוב מחשבות אם המצא תמצא בידך דרך וסבה להושיע' מיד צר ולהעמיד להם ריוח והצלה במועצות, הנה צר כחך ותענש על זאת וימודו לחקך מדה כנגד מדה כי יש לאל ידך להציל ולאמץ כח בדעת אשר חננך השי"ת, והתרפית ושמת נפשך כאיש חלש ורפה ידים על כן יצר כחך במעשיך ולא תעצור כח לעשות חיל, התרפית בא בחסרון אם כמו ועזב את אביו ואם עזב עכ"ל, ואני אומר תיבת התרפית היא מההתפעל ומשפטה עומדת האמנה מצינו לראש המדקדקים הראב"ע שעשה את אחותה תיבת והתנחלתם פעל יוצא, ודומה לו והתוית, ואעשה כן גם אני התרפית יוצאת כשאתה מרפה הצרה ביום בואה בהשתדלתך במחשבות במעשים טובים אם בדרך מהדרכי' התרפית הצרה הפך החזק מלחמתך, הנה אז צר כחך, צר תאר כמו איש צר ואויב, מיד צר, הנה הצר הצורר הוא הכח שלך. כי מתוך מעשה הרע שלו כחך נכר, והפלה לדבר בזה כי אם יוכל להושיע בעת צרה ולהסירה מכל וכל מי יערוך אליו ומי ימלל גבורותיו אבל אפי' אם ירפה תוקפה וחזקה נעשה הצר כח גדול, והיא עצה רבה כי אם לא תשיג ידו להושיע לא ימנע מפני זה מהשתדל להרפות הצרה אם מעט ואם הרבה, (שם כ"ד י"א) הצל לקוחים למות ומטי' להרג אם תחשוך תיבת הצל תהיה ציווי, ויאמר איעצך שתצל הלקוחים למות גם כי תראה חרב מונחת על צוארם ואין תקוה אל תרפנה ידיך ושנס בעז מתנך להצילם ובא הציווי בלשון מקור להורות שיתמיד בדבר ולא יתפייס לעשות זה פעם או פעמים אך פעמים רבות יצילם. ומטים להרג אם תחשוך, ביאורו אצלי שהם מטים להרג אם אתה תחשוך לדבר עליהם גם באלה אתה חייב לאמץ כת להושיעם ולהצילם, ואפשר שיהיה שכר אמת על מה שהקדי' להרפות הצרה כמו שנאמר באופן שבזה יזכה להציל ממש, והכתוב נתבאר מבלי עקמימות ויתיר (משלי כ"ד י"ב) כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו, כתב החסיד רבינו יונה זצ"ל, הלא תוכן לבות הוא יודע שהתרפית לחשוב מחשבות בדבר ואילו שתה עצות בנפשך ויגעת כפי השגת יד שכלך השג תשיג והצל תציל' ונוצר נפשך הוא יבין וישיב לאדם כפעלו כי יענש האדם על עמדו על דם אחיו והמנעו לפקח על הצלתו כאשר יענש על פעל החטא, על כן אמר והשיב לאדם כפעלו ומה שהזכיר הלא תוכן לבות ונוצר נפשך, ר"ל הלא אתה ידעת שהשי"ת ישגיח על מחשבותיך כי לא תוכל לתקן מדותך ולבך זולתי בעזרתו וכן אתה צריך שינצור נפשך כי לא תתקיי' מבלי שמירתו והנה הוא יבין וידע כי התעלמת להציל לקוחים למות עכ"ל, ויש לי לבאר ב' כתובי' הללו באופן אחר, התרפית ביום צרה שתהיה תיבת התרפית כמשפטה עומדת, וכן ביארוה בגמרא (ברכות פ' בתרא) א"ר טובי א"ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר התרפית ביום צרה צר כחכה, א"ר אמי בר מתנה אמר שמואל אפי' מצוה אחת שנאמר התרפית מ"מ ופירש רש"י התרפית מדברי תורה, ביום צרה צר כחכה, אפי' מצוה א' אם נתרפה ממנה כשבאה לידו ולא חש להתעסק בה כפי כחו, התרפית מ"מ אפי' במצוה אחת משמע ע"כ, הנה ביארו התרפית עומד התרפית עצמך וביען הוא נודע כי כחנו ועזנו הוא בתורה ובחזקה נעשה לנו קרנים לא הוצרך להזכיר ממה נתרפה וביארו הכתוב, אם התרפית מדברי תורה גם כי לא תבא עליך רעה תכף אל תבטח בזה ודע באמת כי שמורה היא לך ליום צרה כי השטן מקטרג בשעת הסכנה וביום צרה צר כחכה. ור' אמי אמר כי אחרי שלא פורש הרפיון כי הוא כולל גם ממעשי' טובים, והנה רש"י ז"ל הפלא לדבר ולומר ולא חש להתעסק בה כפי כחו כי לא די להתעסק בה אלא שצריך להתעסק בה כפי כחו ואם אינו עוסק בה כפי כחו ענוש יענש ויצר כחו, וביאור הכתוב אצלי אם אתה התרפית ביום צרה ותעמוד מנגד ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו, הנה אז צר כחכה, נעשה הכח של צר ואויב אחרי שלא התחזקת בו ביום צרתו נעשה לו כחכה הוא הצר הצורר אותו, ומה מתוק ומה עז אומרו כחכה כאילו אומר שתש כח של מעלה והוא כח כ"ה המכה את מצרים בכל צרה ואתה עתה הצרת הכח ההוא איננו גדול כאשר בראשונה וביאר כי מה שיצר הכח יהיה בהצילו הלקוחי' למות כענין שאול באגג כי על הצילו אותו נעשה שונאו של הב"ה מך וצר ולא זו בלבד רצוני לא על זה בלבד יקרא צר כחכה כי גם אם המטי' להרג תחשוך עצמך מהם לא להצילם לגמרי אלא שתחשוך מהורגם ולא בלבד שהם לקוחים למות אשר אין להם תקוה וכענין אגג הנאמר כי גם אשר הם מטים בלבד להרג אם תחשוך מהפילם ומכלותם נעשה צר כחכה כי תאמר הן לא ידענו זה, אחר שלא אמר לא ידעתי זה, כי עם יחיד דבר עד עתה אפשר שיפורש על השומעי' אם תתפייס בשאנחנו לא ידענו זה, הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע ע"ד אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו אשר ביארוהו חז"ל כאילו הוא נקוד בפתח אראנו אני מראה מעשיו לעולם ותיבת יבין יבינהו לאחרים. וכן פי' הראב"ע (איוב ל"ו כ"ט) אם יבין מפרשי עב כאילו משים בינה למפרשי עב. וכן הוא ידע כמו יודיע וכן ביארו חז"ל בבראשית רבה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים (פרשת ט') ידעתי הודעתי לכל שאת אוהבני, ואפשר שיהיה לדעתם עתה ידעתי כאילו אמר ידעתי כמו ידעת השחר מקומו אשר הוא כמו הודעתי ומעתה ביאור הכתוב הלא תוכן לבות הוא יבין לאחרים כוונתך בדבר. וכן נוצר נפשך היא יודיע להם מצפוני לבבך ובכן ישיב לאדם כפעלו וכאילו פעל ועשה הרעה ההיא הגם כי לא חלו בו ידים רק רפיון והתרשלות השב ישיב לו גמול כאילו הוא עשאו, ואפשר אחרי שלא אמר כמעשהו ואמר כפעלו שיכוין למה שאמרו קצת מהחכמי' בהבדילם בין פעל למעשה כי הפעל הוא בדברי' השכליים רעים וטובים אשר קניינם נשארת באדם. ומעשה הוא הדבר החולף והולך ואמר שלא בלבד יגמלהו על המעשה כי גם על הקניין הרע הנשאר בו יענש, ודבר בו שלא לנוכח והשיב לאדם ולא אמר והשיב לך כפעלך להורות כי גם יתחייב על שהוא נברא בצלם כי על כן נקרא אדם השם החביב מד' שמות אשר לו, איש אנוש גבר אדם ומעולה שבכלם אדם עד שעל דמות הכסא דמות כמראה אדם כמובא בספר הזוהר (פר' תזריע) ואפשר שיאמר הן לא ידענו זה להנצל כי לא ידע הוא ולא אחרי' בדבר כי אם הוה נודע לאחרי' היו מגלי' אזנו והיה מתחרץ בהצלה הלא תוכן לבות וגו" והשיב לאדם למי שיהיה כפעלו או לך או להם. ויתכן שהן לא ידענו זה, הוא שלא ידענו מחשבות השם ומעשיו בני אדם ושמא אותם הלקוחים למות והמטים לחרב נתחייבו בבית דינו של מעלה, והמשתדל להצילם משתדל הפך כוונתו ית' ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין לו מלמעלה ונמצאו ההורגים ההם שלוחי ההשגחה ואין ראוי להפריע' ממעשיה' וזה דבר מסור לשמים שאם הם חייבי' נניחו לבעל חוב ליפרע מחובו ואם לאו הוא ישוב להם כפעלם וזהו והשיב לאדם כפעלו אם להורג אם לנהרג, והם דברי האומר הנז' ולא דברי שלמה הלא תוכן וגו' והשיב לאדם כפעלו ולכן ראוי להתרשל מזה כי לא נדע הזה או זה כשר, ועל ההתנצלות הזה המשיל משל (משלי י"ז כ"ד) אכול בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך כי לא תשאל ונא תנסה מאחרי' כי כאשר יהיה מתוק לחכך תאכל ממנו וגם כי לא תהיה כ"כ טוב כי הנופ' איננו טוב כדבש בכל זאת תאכל ממנו מפני מתיקותו, (שם כ"ד י"ד) כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת, פי' כן דעה חכמ' לנפשך ותמיד תצדד לחפש אחר הטוב אשר בדבר אם מעט ואם הרבה, אם מצאת או יש אחרית. כלומר אם מצאת בלקוחים ומטים זכות להם להצילם או שיש אחרית ווא"ו ויש כוא"ו (שמות כ"א י"ז) ומקלל אביו ואמו או אמו כי ראוי להצילם למה שיהיה באחריתם כהצלת שמעי בן גרא הלקוח למות כדי רשעתו וניצול על אחרית טוב מרדכי היהודי כדבריהם ז"ל, וכהצלת אחז לאחרית חזקיהו, וגם כי לא תראה הדבר קרוב ותקותך לא תכרת כי אולי יש תקוה או שישוב הוא או שיצא ממנו דבר הגון, (משלי כ"ד ט"ו) אל תארוב רשע לנוה צדיק אל תשדד רבצו המפרשים פירשו הכתוב שהוא מדבר עם הרש' ואומר לו רשע הזהר והשמר אל תארוב לנוה צדיק. ואם ככה הוא יש בזה לימוד שלא לשאת האדם שם הרשע על פיו אם לא לצורך ועל כן התחיל להוכיחו גורם יזכרהו אל תארוב אתה הרשע לנוה צדיק, וכפי דרכנו אשר דרכנו בה בא להסיר גבר מהתרשל בהצלה הנזכרת, וזה כי פעמים רבות ישמט האדם מזה ביען הדבר ההוא נמנע בעיניו וחרב מונחת על צוארי האנשים ההם ומה יועיל אז ההשתדלות. ועל זה אמר אל תארוב רשע לנוה צדיק. ולמ"ד לנוה תמורת בי"ת כלמ"ד (איוב ב' י"ג) וישבו אתו לארץ כפי הפשט. אמר אל תסתכל כי כבר הרשע הוא בנוה הצדיק ואין תקוה. וביען הדבר הזה נאמר להנצל האדם עצינו מההשתדלות על כן כנהו בלשון אורב כי היא הבטה לרעה כאילו הוא אורב לו בהביטו בזה, ואל תשדד רבצי כלומר ואל תחשוב שכבר הוא שדוד ורבוץ לארץ עד שתהיה גם אתה שודד בחשוב שכבר הוא שדוד ורצוץ ואין מושיע כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה (משלי כ"ד י"ו) ודע כי אפי' חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מהרחמים כי פעמים רבות יפול צדיק וקם ונודעה תיבת שבע על הרבוי במקומות רבים, ורשעים יכשלו ברעה, הגיד מעוצם ההשגחה כי גם שנאמר (קהלת ד' י') שאם יפלו האחד יקים וגו' ואילו האחד שיפול יאמר על הצדיק גם כי הוא יחידי ואין מי שיקימהו וגם כי תמצאנה אותו רעות רבות כי שבע יפול צדיק, ומעצמו יקום גם כי אין לו מי שיקימהו, ורשעים גם כי יהיו רצים שהאחד יקום את חבירו וגם כי לא יהיה רק רעה אחת בה יפלו כלם. וכנה הדבר בשם כשלון אשר הוא מורה על חלישות הכח כמו ונכשלים אזרו חיל כי יש כח באלהים לעזור ולהכשיל כשל כח הסבל, כשל בעוני כחי, הכשיל כחי, הנכשל בהם ביום ההוא כדוד. כי הנופל והוא בכחו כי יפול לא יוטל כי הכח יעמידהו, אבל כאשר יחלש הכח אין דרך לקום, ולכן באה בית ברעה בשבא המור' על הסמיכו', וכאילו אמר ברעה אחת או ברעה כל שהיא שאינה מפורסמת כאשר היה אם היה אומר ברעה בפתח אשר מורה על הידיעה כנודע (משלי כ"ד י"ז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, כתב החסיד הה"ר יונה זצ"ל בביאור ספר משלי ז"ל אל תשמח דבק למה שהזכיר ורשעי' יכשלו ברעה, והנה יזהיר כי בנפול הרשע אויבך אל תשמח ויזהיר בזאת את חבירו הרשע שאינו שמח במפלתו לשם שמים ולא ישנאהו מפני רשעו רק מפני שהיה אויבו ובהכשלו אל יגל לבך לפי שענין השמחה גדול מענין הגילה והזכיר השמחה על הנפילה והגילה על הכשלון פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו כי יענש הרשע על השמח' לאיד הרשע חברו וכענין מה שכתוב (הושע א' ד') ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, והשיב מעליו אפו זה טעם שני מלבד החטא אשר יהיה בך בשמחתך לאידו. תהיה שמחתך סבה שישיב השם אפו מעליו. עוד יתכן לפרש כי אחרי שהזהיר את הרשע ואמר אל תארוב רשע לנוה צדיק יזהיר עתה את הצדיק שלא ישמח בנפול הרשע אויבו מצד האיבה והריב אשר היה ביניה', אך מותר לשמוח בנפול הרשע לשם שמים כענין שכתוב כן יאבדו כל אויבך ה' ואומר ובאבוד רשעים רנה, ולא יתכן לפרש בנפול אויבך אל תשמח על נפילת הצדיק אויבו כי מן הטעם שנתן לדבר שיחדל לשמוח בהכשלו למען לא ישיב השם אפו מעליו יש להבין מזה כי על כשלון הרשע ידבר שמותר לשנאותו. אך הזהיר על שונאו שלא יעורר לבו לשמוח בנפילתו מצד איבתו עכ"ל, ואני אומר אמת כי הרשע השונא רשע שכמותו ושמח למפלתו שראוי לעונש על הדרך שפירשו (משלי ט' ז') יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו שפירשוהו וגם המוכיח לרשע מום שיש בו לוקח לו קלון. שאם רע בעיניו מעשה הנוכח או השונא אותו רשע שכמותו למה יעשה כמעשיו ולמה יוכיח לאחר וישנאהו ולא ישנא את עצמו ויוכיח עצמו על זה. וכן על דעתי (תהלים ל"ט ב') אמרתי אשמרה דרכי מחטא בלשוני כי הדורש ואינו מקיים בעת שהוא דורש מה שאינו עושה חוטא הוא בעת הדרשה שאומר מה שאינו מאמין אחרי שאיננו מקיים ועושה ככל היוצא מפיו וזהו אמרתי אשמרה דרכי יען לא אחשב חוטא בלשוני כשאני מדבר בדברים אשר אני נכשל ולכן לא אמר אשמרה דרכי מחטא במעשי או אשמרה דברי מחטא בלשוני. ומזה נודעה החטא של מי שמוכיח רשע שכמותו במום שיש בו וכ"ש שישמח לאידו, ומה שהזהיר על האויב ויראה זר שיזהיר שלא ישמח לאידו ומי התיר לשנאותו ופסוק מלא (שמות כ"ג ד') לא תשנא את אחיך, אומר כי הוא עה"ד הנאמר במכילתא כי תפגע שור אויבך ר' יאשיהו אומר אויבך זה כותי ר' אלעזר אומר בגר שחזר לסורו הכתוב מדבר, ר' יצחק אומר בישראל מומר, ר' נתן אומר בישראל עצמו שאם הכה את בנו או עשה עמו מריבה ונמצא אויבו לפי שעה ע"כ, ועל כל אלה אמר בנפול אויבך וגו' ולפי שהזהיר תחלה על המתעלם מהציל הזהיר עתה משמוח לרעתו וכאילו אמר לפחות ביום עמדך מנגד אל תשמח בנפילתו גם כי הוא חייב או שהוא נכרי או שהוא גר שחזר לסורו או ישראל מומר, או שהוכחתו ונעשה אויבך לשעה, בכל זאת יראה ה' ורע בעיניו ויותר ראוי שתדאג פן יקרך הדבר ההוא לפי מעשיך הרעי' גם כי לא יהיו בהם וראוי שתתעצ' על כבודו של מקום שיותר טוב היה שיעשה תשובה ומזה יש ספק אם יראה ה' ורע בעיניו מהסבות הנז' ק"ו מאבשלום אם טוב בעיניו כענין ובאבוד רשעים רנה, וענין השיב מעליו אפו. לא אמר שיסירהו ממנו רק שישיבהו עליו על השמח, ואם לא תפרש כן מתוך גנותו למדנו שבחו כי בסבת שמחתו וגילו שב אפו יתברך מהשונא או האויב ההוא והנה היא מצוה הבאה בעבירה, ולכן אמר והשיב מעליו אפו דיקא ולא אמר פן ישוב ה' מאפו כענין למען ישוב ה' מחרון אפו וגו' ואחרי שנתחוורו כתובים הללו נבא אל ביאור דברי מרדכי היהודי. כי אם החרש וגו' אם את מתרפה ביום צרה ולא תשתדלי להציל הלקוחי' למות ומטי' להרג צר כחכה הכח שלך הוא הצר הצורר ולא המן אחרי שבידך להצילם ודעי נא וראי כי ריוח והצלה יעמוד ליהודי' ממקו' אחר ואת ובית אביך תאבדו והוא מ"ש פן יראה ה' ורע בעיניו, ועל מ"ש והשיב מעליו אפו עה"ד שביארנו. הוא מ"ש ואת ובית אביך וגו' ואין ספק כי האמת הברור בואת ובית אביך תאבדו הוא דברי המתרגם כי בית אביך הסב על בית ישראל הרעה הזאת כי על שלא מיהר שאול להרוג לאגג על כן באה עליה' הצרה הזאת וביאור ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות אצלי לעת איבוד לשלם עון בית אביך אל חיקך לכן הגעת למלכות כי (דברים ז' י') ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריה' כתיב, ומה גם באוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, והנה זה עון אביך שאול ההתרשלות להרוג את אגג כי לא היה כוונתו להחיותו בלי ספק אלא להמיתו בקרב כל ישראל להגדיל תפארתו ואולי לאמץ לבב בני ישראל ככל אשר עשה יהושע (יהושע כ"ד י') ויהי כהוציאם את המלכי' האלה אל יהושע ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה ויקרבו וישימו את רגליהם על צואריה' ויאמר אליהם יהושע אל תיראו ואל תחתו חזקו ואמצו כי ככה יעשה ה' לכל אויביכם וגו' וחזקה על שאול שנאמר עליו בן שנה שאול במלכו כבן שנה בלא חטא שככה כוונתו ואין עליו אשם אלא שנתרשל בדבר כאמור ומי יודע אם היתה שמורה אליך זאת עד העת הזאת, ויתכן עוד שיאמר אל יעלה על לבך ששלחתי אליך ביען אין לבני ישראל תשועה אלא על ידך. וכענין (שמות ג' י') ועתה לכה ואשלחך אל פרעה שדרשו בשמות רבה (פרשה ע"ג) א"ר אלעזר ועתה לכה וודאית הה"א שבסוף התיבה לומר אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, אל תעלי על דעתך ככה כי אם החרש תחרישי בעת הזאת סוף כל סוף ריוח והצלה יעמוד ליהודי' ממקום אחר כי לא מאסתים ולא געלתים לכלותם כתיב וגואלם חזק להצילם, אבל מדעתי כי יש על בית אביך חוב זה כי הוא הדיח עליה, את הרעה הזאת כמו שנאמר לכן אמרתי שתמהרי ותקדימי את לאחר ומלטי את נפשך ואת נפש אביך, וזהו בעת הזאת שצריך שתמהרי שמא יקדמך אחר ברחמי' ואני חפץ שיהיה על ידך מעל ידי אחר להסיר חרפה מעל בית אביך, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות לתקן עותת בית אביך ואני תמיד איחל שעתיד דבר גדול לבא לישראל ושהם נושעים ע"י וכמו שקדם בפסוק לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה ולא ידעתי מה ועכשיו שעיני רואות כי צרה קרובה ע"י מי שהציל אביך ומי יודע אם לעת כזאת וגו' שיהיה אגב חדא תרתי שינצלו בני ישראל מהצרה ותנקה נפש אביך מהחטא. והמתרגם היסב דבר ומי יודע לדבר כעת הזאת והוא כמשיב על מה שאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך ואי אפשר שיאריכו הימים שלא אקרא ואז אדברה אל המלך ואין ראוי לדחוק את השעה אחרי שיש עת וזמן, ועל זה אמר ומי יודע וגו' ותרג' ומאן הוא חכימא די ינדע אי לשתא דאתיא כעידנא הדא את מטיא למחסן מלכותא, כאלו אמר עשה בעוד שאת מוצא שאם תאמרי להאריך הזמן מי יודע אם ימשך לך או אם לשנה הבאה מלכותא עדת מינך ואפשר שכבר נגזרה גזירה עליך כי על כן אמר הגעת בלשון עבר. ואבא מארי ז"ל קצר הזמן יותר ואמר אם למחר כעת הזאת הגעת למלכות כי אין להאמין בחיים אפילו לזמן מועט, ודבריו יותר מסכימים לענין. ואפשר עוד לפרש כי אם החרש תחרישי בעת הזאת אחרי שכבר התרתי בך ואם תאחרי מהמועד דעי בודאי כי ריוח והצלה יעמוד ליהודי' ממקום אחר כי גם כי הם כעת בהסתר פנים עכ"פ בסבתך תהיה להם תשועה כי יראה ה' כי יש לאל ידך להושיע ולא אבית ורע בעיניך והשיב מעליה' אפו ויהפך עליך לאויב ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע, כלומר ונפנה לדרך אחרת ומי יודע אם נגזרה עליך גזרה רעה כזאת ואם תחרץ להושיע תתבטל הגזירה ההיא ואם תעמדי מרחוק גם הוא יתברך יהיה רחוק מישועתך כענין (נחום א' ו') והשיב לאדם כפעלו כמו שנאמר, ויורה על זה הפי' מאמרם ז"ל במדרש ואם את שותקת עכשיו סופך שהב"ה שותק לך, ובמסרה דברים מורים כמו כן על זה. אמרו יעמוד ג' מלאים (איוב י"ד ב') לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפי, כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד, ריוח והצלה יעמוד ליהודי' וכוונת' לפי שיעורי כי מיאונ' וסרבנותה בדבר אפשר שיהיה פחדתה מן המלך, או בטחונה בו כי מצאה חן בעיניו ואינו רוצה להעבירו על דעתו פן תחבול בעצמה ולא תמצא עוד חן בעיניו, ועל הראשון אמר לפני זעמו מי יעמוד את מפחדת פן יזעם המלך ופן יחרה אפו עליך ולמה לא תפחדי מזעם מלך מלכי המלכי' ומחרון אפו אשר אם המלך הנבזה הלזה יזעום עליך מלך מלכי המלכים יעמוד לך ויבטל גזרתו ולב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו. ואם לא תשמעי אל דברי מאין ספק כי יזעום ויחרה אפו עליך ולפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו לדבר עליך להצילך, ואם היא מפני כי את בוטחת במלך ובאהבתו ותבטחי ביופיך כי לא תעבור עליך כוס הגזירה ההיא הנה מעלתו ואהבתו הבל ורעות רוח כציץ יצא וגו' ולא יעמוד, ואם כוונתך במיאון והסירוב הוא מצד כי דת למדי ופרס כי כתב אשר נכתב וגו'. ומה גם כי הגזירה היא מלמעלה כאמור דעי באמת כי ריוח והצלה יעמוד ליהודים ובאו שלשתם מלאים להורות על הענין כי גם אם ימים מה יעמוד אפו וזעמו מפני שדרכו יתברך להאריך או עד שתתמלא הסאה או להמתין לאיזו בחינה כאשר המתין מיתת שמעי בן גרא עד שיוליד מפני שעתיד לצאת ממנו לעתים רחוקות בן מושיע לישראל והאריכו לאחז עד יוליד לחזקיהו ודרכים אחרים אשר גבהו דרכיו מדרכנו. סוף כל סוף לא יעמוד לא תהיה העמידה מלאה ולכן אמר לפני זעמו מי יעמוד בעצם שתהיה עמידה מלאה ושלימה, וכן אהבת המלך התלויה בדבר היופי או גדולתו וחייו אם יום או יומים יעמוד לא יתקיים וזהו ויברח כצל ולא יעמוד בעצם עד שתהיה עמידה מלאה ושלמה כאמור, ותשועת צדיקים בני ישראל תהיה שלמה מלאה וטובה, האמנה מתוך דברי המדרש שוחר טוב משמע ביאור אחר בזה. איתא התם ומי יודע אם לעת כזאת הגעת, מכאן אתה למד שלא יהא אדם דוחה בשתי ידיו, אלא דוחה בימין ומקרב בשמאל לכך ומי יודע אם לעת כזאת ע"כ, ופשר דבר כי ראינו מענייני אסתר היותה מרת נפש להיותה נכבש' לערל ומבקשת שתתגנה עליו וכמו שנראה בגלוי ממיאון וסירוב בקשת צרכיה כי אם אשר יאמר הגי. ובסתר מאכילת הזרעונים שכתבנו בפסוק וישנה ואת נערותיה לטוב עיין עליו ותריח בו ריח טוב באופן שהיתה דוחה המלכות ואהבת המלך בשתי ידים וכל ישעה וכל חפצה שלא יצמיח חשק המלך בה ושיגרשנה וישליכה מלפניו או שיהרגנ' ומרדכי אמר לה כי לא נכון לעשות כן לדחות בשתי ידים ומי יודע וגו' וזו היא פתח ורשות למה שקשט' עצמה לבא אל המלך כמו שעוד תשמע בותלבש אסתר מלכות ויצדקו דברי אבי העזרי בפסוק הנז' כאשר תחזנה עיניך משרי' שם בס"ד.

ובדרוש אחד לפרשת זכור. לא ידעתי למי הוא, מצאתי הגהה כתיבת ידי מר אבא וכשכתב זה הוא נר"ו היה הדרש הזה בידי ואני בארץ אחרת בעונותי וז"ל הדרוש, השגחה פרטית פתאומית הגיע' לצדיקים שלא כטבע העולם והנה עתה הוא הזמן שכל ישראל בתשובה שלמה כמ"ש שק ואפר יוצע לרבים וא"כ ההשגחה הפרטית דבקה בהם, וז"ש כי אם החרש תחרישי כעת הזאת ר"ל עתה עתה צרכך להשתדל כי עתה הוא הזמן שראויי' ישראל להשגחה פרטית, ואמר מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות כי ממך ומינך תקח הראייה שעלית למדרגת המלוכה פתאום שלא כנוהג העולם שאינם עולים למדרגה כזאת אלא בהדרגה ואת לעת כזאת הגעת למלכות בהשגחה פרטית כמו ליוסף הצדיק, וכן ג"כ יהיה לישראל ריוח והצלה פתאום ממקום אחר מאחר שהם ראויים שכבר עשו תשובה וכו' ע"ש, ומה גם בתחלת הדרוש ותטעום מן, (הגהה) ופי' ומי יודע אם לעת כזאת להראותך כח ההשגחה הפתאומית הגעת למלכות בפתע פתאום לשתבקשי על השאר.

תוכן העניינים

מנות הלוי על אסתר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה