מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ
פרק ג · פסוק י
ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא האגגי צרר היהודים.
ויסר המלך את טבעתו וגומ'. במדרש רבתי דאחשורוש (פרשה ו') רבנין אמרין אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע, מנהגו של עולם דרכו של לוקח ליתן ערבון למוכר, ברם הכא המוכר נתן ערבון ללוקח, הה"ד ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן. הם ז"ל ראו ברוח בינתם ענין ויסר המלך ללא צורך. ודי והותר ויתן המלך את טבעתו להמן, ואחשוב כי על כן כתב רש"י ז"ל ויסר המלך את טבעתו הוא מתן כל דבר גדול שישאלו מאת המלך להיות מי שהטבעת בידו שליט בכל דבר המלך ע"כ. להורות כי אין נתינת הטבעת מכוון לדבר פרטי זה אבל להיות מי שהטבעת בידו שליט בכל דבר המלך. וכאלו המלך מסיר היכולת אשר יורה עליו הטבעת ממנו ונותנו לזה, ורז"ל אמרו שהשנאה קלקלה השורה וגם כי דרכו של עולם לוקח נותן ערבון, אחשורוש בעוצם שנאתו נתן ערבון שלא יחזור בו, ואף גם זאת דברי רש"י ז"ל דברים צדיקים כי הסיר ממשלתו ממנו ויתנה להמן ביען הכיר בו היותו צורר היהודים מלידה ומבטן ומהריון וזה טעם להמן בן המדתא האגגי צורר היהודי' מה שלא נאמר עד הנה בכל המקומות אשר נזכר שמו, כי כוונתו למלאת נפשו ביהודים רק היה ירא כמו שנכפל למעלה וישמח לקראת המן כענין האמור למעלה וקיים בישראל אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים.