מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ
פרק ג · פסוק ט
אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך:
אם על המלך טוב וגו'. כבר הקדמנו פחד אחשורוש מאשר נעשה פתגם הרעה לראשונים אשר הרעו לישראל והויכוח הרב אשר היה בינו ובין המן על הדבר כאשר ראית מדברי רבותנו ז"ל. ולכן התחכם המן שלא להזכיר דבר ההריגה פן תעלה חמת המלך על הדבר. והזכיר דבר הממון והוא לאבד' כפי מה שהנחנו שתיבת להשמיד הוא המרת הדת ותיבת להרוג כמשמעה ותיבת איבוד נאמרת על הממון ובחר להתחיל בזה אם לקלותו ולא יקשה בעיני המלך אם לאומרו דאמר מר חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו שרואה שנוטלו אחר ושותק ומזה ימשך ההרג כגנב במחתרת, ולכן אמר יכתב לאבדם, ועשרת אלפים, וגו'. לא טוב בעיני הראב"ע שמכר אחשורוש עמו בלא הון. ולא רבה במחירהם ולכן כתב ז"ל. ועשרת אלפים ככר כסף הוא חסר וכן הוא ועשרת אלפים אלפי ככר כסף כמו והנבואה עודד הנביא עכ"ל. אמנם מדברי רז"ל משמע דדווקא הם עשרת אלפים איתא בגמרא (מגילה פ"ק) ועשרת אלפים וגו'. אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליה' לשקליו, והיינו דתנינן (שקלים פ"ק) בא' באדר משמיעים על השקלים וביאור והיינו דתנן כדי שיקדמו שקלי ישראל בא' באדר לשקלי המן שהיה בניסן ובמדרש רבתי (פרשת ו') אמר ליה השתא לית אנא ידע מנייניהון כי נפקו ממצרים הוו להו שית מאה אלפין גברא, ועל כל חד וחד יהיבנא לך מאה שקלים. ובשערי בינה לה"ר אליעזר מגרמיזה ז"ל כתוב. אמר בצאתם ממצרים היו ת"ר אלף אתן מנה בשביל כל אחד ואחד ס' מנה הוא ככר ועשרת אלפים הוא רבוא. נמצא רבוא פעמים ששים הוא ששים רבוא וק' זוז הוא מנה. ובספר החזקוני (פרשה כי תשא) כתב וז"ל וסכום כלם עולה לרבוא ככר כסף כיצד רוב בני אדם אינם חיים אלא ע' שנה צא מהם עשרים לפיטור כדכתיב מבן עשרים שנה וכו' ישארו להם חמשים שנה שכל אחד ואחד מישראל נותן בהם מנה של חול למחצית השקל של קדש בכל שנה ושנה. הרי ששים איש נותנים בחייהם ששים מנה שהם ככר, והם היו ששים רבוא הרי כלם נותנים ששים ככר, ולפי' אמר המן ועשרת אלפי' ככר כסף וגו', אמר כדי שקלי לבטל שקליהם, ואני אתן כנגד ששים רבוא שבהם לעשות בהם כרצוני עכ"ל, ואני מצאתי כתוב דבר זה באופן יותר מכוון. וז"ל המן ידע כי בצאתם ממצרים היו ת"ר אלף והם עולים לששים רבוא ובערכים כתוב (ויקרא כ"ז ג') והיה ערכך הזכר חמשים שקלים כסף והככר הוא ס' מנה ושל קדש היה כפול הרי בככר ק"ך מנה, והמנה הוא כ"ה שקלים נמצא ערך האדם ב' מנה ונמצא כל ככר מככר הקדש עולה ס' איש כי ב' פעמים ס' עולה ק"ך, ותדע כי בי' אלף ככר משל קדש יש ערך ששים רבוא איש ע"כ. וכיוצא בתרגו' ירושלמי של המגלה, נמצא כלם שוים לטובה. כי היו עשרת אלפים לא פחות ולא יותר. והנראה מדברי רבותנו ז"ל כי זדון לבו השיאו לחשוב מחשבות לבטל שקלי בני ישראל כאשר השיא לבלעם לבטל ז' מזבחות אשר נבנו מיום הרת עולם ועריו כדאיתא במדרש ר' תנחומא בנה לי בזה ז' מזבחות כנגד ז' מזבחות שבנו ז' צדיקים מאדם ועד משה ונתקבלו וכו'. וכן כוונת הצורר הזה וכמו שקדם מדברי ספר החזקוני (פרשה כי תשא) אמר כדי הם שקלי לבטל שקליהם. ובילקוט (סימן תתרנ"ו) נמצא זה באורך ומשם נלמד דברים רבים בענין הזה, איתא התם. ועשר' אלפים וגו' אמר ליה אם רצונך כסף מן הגרוטאות שבביתי אני מביא ושוקל ע"י האומנים, והם טובעים המטבע על שמך להביא אל גנזי המלך אמר לו הואיל ואתה רוצה לקחת ממני אותם יהודים שמשכימים ואומרים ה' אחד איני מוכרן לך שהם פקדון בידי ומתיירא אני שמא יעשה לי כשם שעשה לסיחון ולעוג ולשלשים ואחד מלכים ולסיסרא וליבין ולסנחריב. זכור אני מה עשה לנבוכדנצר שהחריב את ביתו שנתחתן עם כל בהמה וחיה וכן לבלשצאר ועליהם הוא אומר (איוב י"ב כ"ג) משגיא לגוים ויאבדם אף אני קשה לי אמר לו המן לאחשורוש כל אותם הימים כשהיה בית המקדש קיים והיה הב"ה רצוי להם והיו מביאים שקליהם אבל עכשיו הוא כעוס עליהם ואני סוכם לך חשבון ס' רבוא בקע לגלגולת שהוא עשרת אלפים ככר כסף אמר לו פקדון הם בידי ואיני מוכרן לך, אמר לו ובשביל כבודך נפיל גורלות אם יפלו הם בידך והכסף בידי אני מוכרן לך ואם יעלו העם בידי והכסף בידך איני מוכרן לך, ורוח הקדש צווחת, ואל עמי ידו גורל, ועל עונותיו של המן נפל העם בידו והצר המן על הכסף צרה גדולה, ראה המלך שהרע לו על הכסף, אמר לו על הכסף רע לך הכסף נתון לך. הנה המאמר הזה יכלול דברים גדולים בענין בקשה זו. וראשונה נדע כי דבר ויבקש המן הוא מאחשורוש וממי יבקשם אם לא ממנו כי לא אמר על מחשבת לבו רק בקשה בפה כי היה הויכוח רב בינו לבין אחשורוש וכמו שעוד יבא בפסוקים הבאים בסמוך בסייעתא דשמיא, וכמו שקדם בפסוקים ההולכים לפנינו כי גם אם הוא שונא להם וכמו שיבא והוא עבר לפנינו כמו כן בכל זאת הנו ירא וחרד מהרע להם וכמו שבא בספר הילקוט (סימן תתרנ"ו) בפסוק בלילה ההוא, אמר ר' שמעון בשעה שאמר המן לאחשורוש לאבד את ישראל אמר לו אין אנו יכולים שאין אלהיהן עזבם כל עקר והיה מטריח על אחשורוש ימי' ולילות האמנה הצר הצורר אין פחד אלהים לנגד עיניו כי משורש נחש ולא ירא אלהים, יצא צפעוני זה, ולכן חשב מיאון וסירוב המלך היותו חמדן ולהרבות במחירם הוא עושה ועל כן אמר אם רצונך כסף מן הגרוטאות שבביתי אני מביא וכו', כי אין כסף נחשב בעיניו למאומה כי עשיר מופלג היה וכהא דאמור רבנן במדרש רבתי (פרשה ו') בפסוק אחר הדברים האלה. ר' פנחס אמר שני עשירים עמדו בעולם א' לישראל, וא' לאומות העולם, ולא עמד להם ממונם אלא לרעתם, קרח בישראל שמצא אוצרות של כסף וזהב שהטמין יוסף, והמן באומות העולם לקח אוצרות מלכי יהודה, וכיון שראה המלך את עושרו את עשרת בניו לפניו שרים עמד וגדלו ורוממו. וכדומה במדרש רבה בסיני רבה (פרשה כ"ב) וכן במדרש תנחומא (פרשת ראשי המטות) הרי שאת פושעים נמנה ברוב עושרו ולכן אמר כי יש לאל ידו להביא מביתו עשרת אלפים ככרי כסף מבלי שיקח מכלי יקר אשר לו רק מהדברים הפחותים והם הגרוטאות וכהא דת"ר בגמרא (מנחות פ"ג) מנורה היתה באה מן העשת מן הזהב עשאה מן הגרוטאות פסולה, ופי' עשת חתיכה גדולה של ברזל ופי' גריטאות מסמרות שבורים ושברי ברזל אשר יתאספו ויתקבצו, כן פי' בערוך, אמר שממסמרות שבורים ודברים פחותים הוא מביא עשרת אלפים ככרי כסף עוד הודיענו ביאור על ידי עושי המלאכה. הוא מה שאמר אני מביא ושוקל על ידי האומנים והם טובעים המטבע על שמך להביא אל גנזי המלך, וכן בתרגום ירושלמי וכספא יהא מתיהיב על ידה דעבדי מטבעא לאעלא לבי גנזא מלכא. ואפשר שאמר לעשותם מטבע ביען כבר קדם שדעתו שיהיו שקלים אלה כנגד שקלי בני ישראל ואחר שהשקלים ההם דינם להיות ממטבע רצה לעשות אלה כמו כן מטבע, ומ"ש הואיל ואתה רוצה לקחתם ממני וכו', ביאורו שאתה תוקע עצמך על הדבר לא בצדק ולא במשפט רק שאתה רוצה רצון בלבד ועוד שאתה מכיר ערכם שמסכימים ואומרים ה' אחד ואף גם זאת כוונתך לאבדם לא פשעם ולא חטאתם איני מוכרן לך שהם פקדון בידי וכו'. האמנם מאין למדו ז"ש אותם היהודים שמשכימים ואומרים ה' אחד, אפשר שהוא ע"ד הא דאמרינן בגמרא (סנהדרין פ"י) א"ר אלעזר מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו בקש לומר, לא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות אמר מה טובו אהליך יעקב וכו', וכן דבר אחשורוש כי מדברי המן נלמד מה שאמר אחשורוש, כי מאמר אחד הוא מיותר וכמו שקדם בתחלת הפסוק כי אחרי שאמר ישנו עם שמור, על היחיד למה עוד אחד אלא שביאורו אותו שאמרת עליהם שהם אומרים ה' אחד, ועניינו ע"ד שקדם ממאמרם בגמרא (מגילה פ"ק) ישנו מן המצות, וכאילו אמר ישנים הם ממה שהיה אומר שהיו אומרים ה' אחד, דאמר כי הם פקדון בידו ואינו רשאי לשלוח יד בפקדון כי מתיירא אני פן יקרני עון בדבר כמו שקרה לקודמים אז העז איש רשע המן הרע הזה, כי זה היה בזמן שבית המקדש קיים אשר אז הב"ה רצוי להם והיו מביאים שקליהם אשר מהם יובאו תמידים ומוספין וכל קרבנות צבור ונסכיהם וקטורת ולחם הפני' והעמר ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון זהורית שקושרים בראשו ודברי' אחרים באופן שרב טוב לבית ישראל בא משקלים הללו ולכן הוא רצוי להם אז, מה שאין כן עתה. ולבטל הנתן עד עתה הנני סוכם לך סכום שקליהם כמו שקדם, האמנה ביען אחשורוש שונא להם מהמן כמו שנאמר. גם כי אמר וחזר ואמר פקדון הם בידי ואיני מוכרן לך שנאה קדומה קלקלה השורה וחזר ואמר ובשביל כבודך נפיל גורלות ועוד למדנו ממאמר זה כי ב' פעמים הפילו גורלות אל עם ה' אלה ראשונה המן בפני עצמו בינו לבינו וזהו הפיל פור הוא הגורל לפני המן לפניו ולא לפני אחרים. ושנייה לפניו ולפני אחשורוש, והוא ביאור נפלא באו' לפני המן עם שכבר קדם לנו ביאור אחר נפלא במקומו שניהם כאחד טובים, עוד למדנו שמיאון אחשורוש בכסף איננו ותרנות או היותו בוזה כסף לא מאהבת המן ולא משנאת ישראל רק שראה רוע פנים להמן על דבר כסף ולכן מיאן בו, ומזה נטעום צוף דבש אמרי נועם של אסתר במ"ש כי אין הצר שוה בנזק המלך ובמקומו יתבאר בס"ד, ומכל זה עמדנו על דבר עשרת אלפים ככר כסף. כי לא היה ע"ד הפלגה, אך בדקדוק ולתכלית גדול כמו שנאמר, ועוד אני אומר ע"ד הפשט כי דבר עשרת אלפים הוא בעד ממון בני ישראל אחרי שקדם לנו שתיבת לאבדם הוא על הממון אמר שהוא מבטיח להביא מממונם עשרת אלפים ככרי כסף שאם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו למלך וזה יבא לידי עושי מלאכת מטבע המלך כמו שקדם יען מנהג מלכי פרס להטביע במטבע שם המלך וזמנו ובהיות הדבר כן יזכר הענין תמיד בהתמדת המטבע ומה גם בהיות המטבע מובא אל גנזי המלך כי יעמוד ימי' רבים: