מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ
פרק ב · פסוק י
לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד:
לא הגידה אסתר וגו'. טעם הסתר אסתר כבר הקדמנו למעלה דברי הה"ר יצחק עראמ' ז"ל ודברי הה"ר מאיר בנו ז"ל ורש"י ז"ל כתב כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפח' שאול המלך היו מחזיקים בה ולרז"ל במדרש טעם נפלא בו בחר המתרגם אמרו שם בילקוט (סימן תתרכ"ג) כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד שהיה בורח מן הגדולה שיהיה המלך אומר לאסתר בת מי את אצל מי גדלת ואעשה אותם גדולים מלכים ושלטונים אמר לו הב"ה אתה בורח מן הגדולה חייך שאני מגדלך, ד"א חשב מרדכי בלבו מיום שגלו ישראל אינם מכובדים על העמים שלא אעשה דבר ויעמדו על עמו של הקב"ה וידעו שאסתר קרובתי היא ויאמרו למלך אשתך יהודית היא ויכריתו עמה ובית אביה ע"כ הנה הטעם הראשון מורה שמענוה ושפלות לא רצה שיודע הדבר והאחרון הפליא כי חסה עינו בעם ישראל שלא יתפסו בעונו או בעונה. והנראה אלי כבר קדם מעצת ממוכן כפי מה שפי' אבא מארי ז"ל אצל לרעותה הטובה ממנה שלא יהיה הטוביו' מצד אביה ומשפחתה משום מעשה שהיה מדבר ושתי כי בהתיהרה ביחסה ומשפחתה ובית אביה בזה ולעגה במצות המלך כמו שנאמר ושלכן יבקשו אשה טובה מצד עצמה ולכן לא רצה מרדכי שיודע שהיא בת מלכים כי אם נערה יתומה אסופית יפת תואר וטובת מראה בעלת שכל חן וכבוד נושאת חן בעיני כל רואיה, וראה כי אחרי שנלקחה בעל כרחה מקץ ע"ה שנה אשר לא שלטה בה עין כל בריה כמו שקדם וכן הוא אשר הצניעה בהשמע דבר המלך ד' שנים עד שנקראה בשם כמו שכתבנו בשם המתרגם למעלה בפסוק ויהי בהשמע וגו' כי מבלי ספק ה' צבאות יעצה כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל וכמו שיבא בסמוך מדברי רז"ל בס"ד, ולכן השתדל להסיר כל מעיק ומכשול שידומה ולהיות הגדול שבכלם לפי העצה היעוצה אם יודע שהיא בת מלכים צוה עליה אשר לא תגיד, ודקדק באומרו את עמה ואת מולדתה לפי מה שכתב הראב"ע בפסוק כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ארצי ארץ שהיה דר בה. מולדתי אור כשדים אשר נולד שם, על כן אמר שלא תגיד עמה וגם אם ישאלו את פיה באי זה מקום נולדה תאמר לא ידעתי כי יהיה זה סיבה לחפש ולפשפש לעמוד על בירורן של דברים ולכן טוב לבלום פיה בכל מכל כל ואפי' בדבר הדומה לעניינים אלה יורה עליו רבוי את עמה ואת מולדתה כלומר לא הוא ולא דכוותיה ולא דדמי ליה, והה"ר יצחק עראמה ז"ל כתב וז"ל יש לי בזה דעת אחרת אכתוב אותו אע"ג דמסתפינא ממאי דרגילנא עליה מימי עלומים והוא שהדעת המפורסם ביניהם שאסתר היא ישראלית מבית מרדכי היהודי לוקחה, אמנם אחר שראה שלקחו אותה לטוב יופיה כי מה היתה לה ראה שיסתי' יחוסה כדי שיחשיבוה בעיני המלך בחשבם שהיא מזרע מלכות בית דוד כי גדול שמו בגוי' אך שהוא היה אומן אותה כמו שאמר וצוה לה שאם ישאלוה על זה תשיב אמריה שאינה יודעת כלל עמה ומולדתה כי לא הכירה אב ואם רק שגדלה בבית האומן וזה כדי שלא תתפש בדבריה ואם ישאלו ממנה תדע להזהר, וזה דעת אמתי ונכון לא יכחישוהו הכתובי' כלל אבל יקימוהו בכל מקום. תדע שלא הוצרכה אחר כך בשעת הדחק להגיד למלך כי היא יהודית אבל אמרה תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי כי נמכרנו אני ועמי והמלך לא שאלה מאי זה עם היא כי לא נכחד ממנו אבל נתחדש לו אז שהיהודים הם הנמכרים כמו שיבא, גם בגמרא (מגילה פ"ק) אמר רבא עד חצי המלכות ולא דבר שחוצץ למלכות מאי היא בנין בית המקדש, ואם לא היה יודע שהיא יהודית בית המקדש מאי עבידתיה, והעד הנאמן על זה מה שנאמר בסוף ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה יראה באמ' כי אז גלתה סוד זה אשר היתה מסתרת עד הנה לא זולת עכ"ל. והה"ר יהודה ן' שושן ז"ל הקשה כנגדו וכה אמר ואנא גברא חזינא דחיה לא חזינא ולפי דרך פירושי אני מראה אותך שאין הכרע כלל מהמקרא ומהסברא לעניינו זה ואומר כי לפי דבריו ראוי היה שיאמר לא הגידה אסתר את מולדתה כי מה לו בעמה והוא נודע לכל, גם לפי דרכי אשר בה אכחד יקשה מה זה אשר הקדים את המאוחר כי אחר שלא הגידה את עמה הנה בכלל שלא הגידה מולדתה ומשפחתה ואילו אמר לא הגידה אסתר את מולדתה ואת עמה היה נכון כי לא זו אף זו הוא ע"כ. ואני אומר אי משום הא לא איריא כי ביאור ומולדתה כאשר ביארתי אין בו לא קפדנות ולא עקמנות כי עמה כמשמעו ומולדתה מקום מולדתה כמו אל ארצי ואל מולדתי להראב"ע כמו שקדם והדבר והסדר נכונים אך הקושיא הראשונה רבה היא כי מאי רבותא שלא הגידה עמה אשר נכתב לא הגידה אסתר את עמה ונשנה אין אסתר מגדת עמה אם הדבר מפורסם ביניהם ומה שהעיד הה"ר יצחק עראמה על דברו זה כי הוא אמיתי ונכון קרוב אדם אצל עצמו והכתובים מכחישים אותו פעמים בהזכיר עמה, ומה שרצה להכריח דעתו ממה שלא שאל המלך את פיה מאי זה עם היא פליאה דעתו ממני ולמה ישאל והיא קוראה בקול גדול יהודית אני באומרה כי נמכרנו אני ועמי והוא היודע שהיהודים הם הנמכרים והוא באמת תלי תניא בדלא תניא, ואני עתיד להכות על קדקד סברא זו מכות גדולות ונאמנו' במקומו בס"ד, ומה שהביא ראיה מדברי רבא בגמרא (מגילה פ"ק) ולא דבר החוצץ למלכות, הנה נראה בתחלת העיון ראיה גדולה ויש להפלא ממנו למה לא הביא הא דרבא שהאכילה זרעונין אם לא רצה להביא הא דרב שהאכילה מאכל יהודית משום דהא קאי שמואל דפליג עליה אבל האי דרבא היה לו להביא דאזדא לטעמה אלא שמדת טובו ית' היתה שלא להכשילו בשתים כי האמת אין מזה ומזה ראיה כלל וזה כי אחרי שנתגדלה בבית מרדכי הוא ישאל ממנה שתשאל מהמלך על הדבר. והנה לרז"ל בפסוק אחר הדברים האלה גדל וגו' ר' יודן אמר אחשורוש הרהר אמר מרדכי מבקש לבנות בית המקדש לבנות אי אפשר להחזירו אי אפשר אלא הריני מגרה בו את המן ויהיה זה בונה וזה סותר וכמו שיבא שם כל המאמר וביאורו באורך בס"ד נקוט מהא שמרדכי היה מבקש זה מהמלך והנה עתה עת רצון ע"י המלכה אשר נאמנה עמו ופחד המלך על הדבר ואפשר שלכן הסכים לעצת המן בהעברת הדת שלא לבא אל המלך אשר לא תקרא כי זה היה על הפצר מרדכי לבקש מהמלך על בנין הבית ולכן התנה תנאי זה עם שהצר כיון לדבר אחר וכמו שיבא במקומו בס"ד. ובפסוק ויודע הדבר למרדכי וגו' אני עתיד לכתוב בדבר הזה עוד בס"ד באופן שההרגל הגדול יכריחנה לשאול זה כמו שהכריח' לעבור על דת המלך, וממאכלה אין ראיה כי גם זה מטבע הגדול כי ההרגל עשה בה טבע לבחור במאכל יהודי ולמאוס בזולתם והדברי' קרובים, והעד אשר עליו סמך וקראו עד נאמן והוא פסוק כי הגידה אסתר מה הוא לה עד נאמן הוא להכחיש דבריו כי כוונתו שמה שעד עתה חשב המלך שהיה אומן שלה לאיזו סבה ועתה הגידה אסתר כי היא בת דודו של מרדכי באופן כי איננו אומן בלבד כי אם גואל קרוב וזה ברור כשמש: