אור ברסלב
מנות הלוי על אסתר פרק ב › פסוק ט

מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ

פרק ב · פסוק ט

פסוק ח

ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל את תמרוקיה ואת מנותה לתת לה ואת שבע הנערות הראיות לתת לה מבית המלך וישנה, ואת נערותיה לטוב בית הנשים:

ותיטב הנערה, ביען חן וכבוד יתן ה' הזכיר כי בבא הנערה הזאת ליד הגי תכף ומיד הוחזקה בעיניו לטובה אשר הוא ענין לרעותה הטובה ממנה וגם נענין טובת מראה ותשא חסד לפניו, והה"ר יצחק הכהן חשב כי לפניו ובעיניו הם פני ועיני המלך וביען לא כתב הנה חן רק חסד ואח"כ אמר חן כתב ז"ל ותיטב הנערה בעיניו כי נשאה חסד לפניו ולא חן להיות בלתי מקושט' עדיין עם שהיה זה מהשגחתו ית' עליה כי אם תטה חן וחסד לפניו היה נמהר להשיג תאותו ממנה לשכב אצלה טרם בא העת הראוי ויפגום אותה בזה ועוד לא תהיה ראויה למלכה כי מלת החסד תורה חשיבות לנשואה ותגיע בלב אהבה ראויה ומלת חן תפול על יופי הצורה התארית ויתפעל ממנה העין ובהמשך יתגב' היצר ויתעורר האדם להשיג ממנו הנאה בפתע מבלי בחינה אם ראוי לעשותו אם לאו אבל אחר שבאה בבית המלכות להנשא נשאה חן וחסד לפניו וצוה המלך למהר תמרוקיה ושבע הנערות הראויות לתת לה שהיא עצמה ביררה אותן מבית המלך והראיה התענותן עם המלכה בצרתה ואינן מגלות משפחת המלכה ע"כ, וכמה זרות נפל בדברים הללו אם בחשבו שעיני ופני הם למלך וכמו שנראה מכל דבריו ומאחרית פיהו שכתב וצוה המלך למהר תמרוקיה, והדבר נכר שאינו כדבריו אבל הכל על הגי, גם אשר כתב מענין חן וחסד לא צדק כי החסד הוא הכנה לחן וכמו שנראה מפסוק (בראשית ל"ט כ"א) ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר אם שיהיה ביאורו חסד וחן הכל בעיני שר בית הסוהר הנה בתחלה היה חסד ואח"כ חן ואם שיהיה ביאורו ויט אליו חסד בעיני כל רואיו ויתן חינו בעיני שר בית הסוהר פרטי כי אחר שהיה לו החסד הכולל לכל רואיו ויודעיו יורה עליו אומרו ויט אליו כי הוא החסד נטוי עליו לעיני כל, עוד נתן לו מתנת חן בעיני שר בית הסוהר ולעולם החסד קודם לחן והחכם הזה רוצה שיהיה החן קודם והוא טרם ישא אותה והחסד שיהיה אחרי הנשאה והוא בהפך כמ"ש, ומה שכתב שהשבע נערות שהיא ביררה אותן מבית המלך לא ידעתי למה דחק עצמו לכל זה ולמה לא יהיה הכל מהשגחתו ית' עליה שתהיינה הנערות הנתונות לה אוהבות אותה ומה זרות יש בדבר שישמרו סודה והנן רואות כי המלך אהבה מאשר רבה תפארתה וכל זה כשנודה לו שהיו יודעות במשפחתה כ"ש שמי יכריחנו לזה ומי גלה להן סוד זה ופסוק אין אסתר מגדת וגו' איננו פרטי למלך כי אם לכל. ומה זרות יש שהן תצרנה בצרתה ותצטערנה בצערה והן עלו למעלה בסבתה כענין וישנה ואת נערותיה לטוב ואם היא תרד ממעלתה הן מה תהא עליהן, לכן הנכון מה שפירשנו, והנה הוא יתברך מעלה אותה מעלה מעלה מדרגה אחר מדרגה כי ראשונה נודעה אל השרים והפקידים ליפיפיה והללו אותה ביניהם הגונה זו למלך וכמו שכתבנו למעלה בשם המתרגם ואח"כ בעיני הגי שומ' הנשים ואח"כ בעיני כל רואיה ואחרי כן בעיני המלך וכמבואר בכתובים, והנה עתה מגיד אשר נשאה טוב וחסד בעיני הגי ועל הטוב אמר ותיטב הנערה בעיניו ועל החסד אמר ותשא חסד לפניו ולכן ויבהל את תמרוקיה וענין ויבהל לרש"י ז"ל זהיר וממהר בשלה יותר מבשל כלן וכן הסכימו כל המפרשים, ואל הה"ר יצחק הכהן ז"ל דברים טובים בכוונה זו בפסוק ובהגיע תור אסתר תמצאם בס"ד, ועניינו אצלי מתבאר מתוך דברי רז"ל במדרש ובהגיע תור אסתר לא היתה אסתר מבקשת לעשות דבר והיה הגי ירא ומתיירא שמא יהרגנו המלך והיה אומר לה אין את מתקשטת כשאר הנשים וזה טעם הבהלה כי נבהל מפניה שהיתה מחייבת את ראשו למלך ע"ד (דניאל א' י') אשר למה יראה את פניכם זועפים רעים וגו' וחייבתם את ראשי למלך, ומדבריהם אני למד ענין ותשא חסד לפניו כי לא על יופיה דבר כי אם ששפך ה' רוח חן וחסד לפני הגי שלא הגיד למלך מיאונה בתכשיטין ובתמרוקי הנשים כי אז יעשן אף המלך ובערה כאש חמתו לולי ה' שהיה לה ויט אליה חסד ובבהלה מהנאמר היה מביא לה תמרוקיה הן תמרוקי הנשים הנזכרים למעלה, ואת מנותיה תרגם המתרגם בתוספתא וית מנתהא המניכין ולבושי מלכותא והם בגדי מלכות גלומי תכלת ורקמה ובוץ וארגמן ועטרת זהב ורבידים הממולאים בנפך ספיר ראמות וכדכד ואקדח וכל אבן יקרה, ואת שבע הנערות יראה לי כי לא היו נותנים שבע הנערות כי אם בעת בואן לפני המלך לכבוד ולתפארת כי אינן שפחות כי אם בנות הפרתמים ושרי המדינות כמנהג מלכי אדום והשכל יורה על צידוק דברים הללו ובסמוך יתבאר יותר וכן יראה מדברי רז"ל במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ג) א"ר יצחק כך היו עושים סריסי' היו נותנים להם מבית המלך והיה מוסר לכל אחת שבע נערות ומי שהיתה רוצה היתה נכנסת עמה אם היתה שחורה היתה אומרת שחורה תבא עמי ואם היתה קצרה היתה אומרת קצרה תבא עמי יראה שהנערות באות להכנס עם הנכנסת אל המלך והגיד באסתר כי בבואה נתנו לה הנערות הראויות לתת לה לעתים כאשר תבא אל המלך כי תכף שיערו שהיא תמלוך וזהו אומרו ואת שבע הנערות הראויות לתת לה והוא בעיני נאה ומתקבל ובגמ' (מגילה פ"ק) אמר רבא מלמד שהיתה מונה בהן שבעת ימי שבת והמתרגם תרגם ואת שבע עולימתהאן לשמשותה ז' יומי דשבתא. חולתא הות משמשא קדמא בחד בשבתא, רוקעית' בתרין בשבתא, גנוניתא בתלת בשבתא' נהוריתא בארבע בשבתא' רוחשיתא בחמש בשבתא' חורפיתא בשית בשבתא' רגועיתא ביומא דשבתא, כולהון צדקתאן וחזין למיתן לה מיכלא ומשתייא על ידיהון מן ביתא דמלכותא. הגם כי דבריו דברי קבלה יש לי לדרוש שמות וראשונה אומר כי המתרגם לא בחר שתהיה כוונת אסתר לדעת יום השבת כמו שפי' רש"י בגמרא (מגילה פ"ק) מפני מה שהוקשה לו להחכם השלם הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל שכתב ותמהני וכי היתה הולכת במדבר שאם תשכח שבת לא יזכר לה ע"כ, ויגדל הספק בכתו' ובכל יום מרדכי מתהלך לדעת את שלום אסתר. ואם תשכח תשאל את פיהו. לכן ביאר שכוונת אסתר לקרא שם לכל א' וא' על שם המאורע ביום ההוא במעשה בראשית למען דעת צדקות ה' ולברכו בכל יום מעין ברכותיו כעין שדרשו בגמרא (ברכות פ"ו) ברוך ה' יום יום כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו והיתה אסתר מבלעת הענין בנעימות דבריה לבל יודע כי היא יהודית והמשמשת לפניה ביום א' קראה שמה חולתא, לשון התחלה כענין (בראשית י' ה') הוא החל להיות גבור בארץ הוא החל לבנות. וביען גדל הספק במה שנברא ביום הראשון אם המלאכים אם הנשמו' אם האור הזה אם האור הגנוז ורבה המבוכה בדבר הזה כי לא פורש בתורה באר היטב, על כן סתמה דבריה ותקרא שמה חולתא להראות כי היו' ההוא יום התחלת הבריא' יהיה מה שיהיה, ושל יום השני רקועיתא על שם מה שנברא ביום השני והוא הרקיע, ושל יום הג' קראה גנוניתא על שם מה שנברא בו והוא תדשא הארץ עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי והוא כעין גן אשר בו מיני דשאים ואילנות. וגנוניתא כמו גננית כלומר בעלת הגן, ושל יום ד' קראה נהוריתא כי בו נתלו המאורות, ושל יום ה' קראה רחושיתא על שם ישרצו המי' ותרגומו ירחשון מיא והדבר מבואר, ושל יום ו' שמה חורפיתא וביאורו ממהרת כהא דאמרינן בגמרא (סנהדרין פ"ח) דאמר להו ר' חייא בר אבא לבנוי אחריפו עולו אחריפו פוקו פי' מהרו ולפי דאמרינן בגמרא (שבת פ' י"ו) אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר (שמות י"ו ה') והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והכינו לאלתר ובספר שבלי הלקט כתוב ז"ל, תנחומא א"ר חסדא מנין שכל המוציא יציאה בשבת מצוה שישכים ויוציא משחרית, שנאמר והיה ביום הששי, ודרשו חכמים אין והיה אלא מיד. שנא' (שמואל א' י"ז מ"ח) והיה כי קם הפלשתי. א"ר זעירא אעפ"י שמוציא אדם ע"ש משחרית מצוה שיוסיף בין השמשות שנאמר והיה משנה עכ"ל, וכן איתא בגמרא (שבת פי"ו) רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק, אמרי אילו מקלעין לי ר' אמי ור' אסי לא מכתיפנא קמייהו' ופרש"י לע"ש יוצא ונכנס להביא תמיד משואות כלי תשמיש ובגדי חופשי ומגדים כאדם שמקבל את רבו בביתו ומראה לו שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו לטרוח ולהרבות בשבילו ע"כ. וכן דבר הצדקת הזו, וע"כ קראה שם הנערה המשרת' לפניה בע"ש, חורפיתא להורות כי אימת שבת עליה ולכן ביום ההוא צריך לעשות כל הדברים במהירות וזריזות מאז הבקר ועד הערב, ומזה תוכר כי אדם הראשון נברא בו שהיה חריף וחכם כמו שדרשו (מלכים א' ד' ל"א) ויחכם מכל האדם זה אדם הראשון, ושל יום שבת קראה שמה רגועיתא וניכרין הדברים שהוא לשון מרגוע לשון מנוחה, ובתרגום זוטא תרגם ואוחי ית צבייאתהא וית מטותהא למיתן לה וית שבעת עולימתהא די חזיין למיתן לה מן ביתיה דמלכא ומטותא די יהבין לאסתר הות יהבה להון לפום עולימתא עממיאתה מטול דלא הות טעמא אסתר מידי מביתא דמלכא ע"כ. הורה לנו תמות אסתר כי מאכל טמא לא בא אל פיה וביאר תמרוקיה חפציה לשון גמר כמו מירק ממרקין כלומר כל אשר היתה גומרת בדעתה ותרגם מנותיה לשון מאכל מטותהא מלשון צלי אש תרגום טוי נור וכבר ידעת כי הזרוע מצותו לאכלו צלי שנאמר בו למשחה להם לשון גדולה באופן כי צלי אש דבר גדולה הוא ואמר כי היו הנערות אוכלות בשר פיגול הנתן לה כענין בדניאל וחביריו (דניאל א' י"ז) ויהי המלצר וגו' ונותן להם זרעונין באופן שהן היו אוכלות המאכל הבא לה מבית המלך והיא אוכלת מאכל טהור ע"י מרדכי או דניאל הוא התך כדבריהם ז"ל, וחזקה על אסתר ליאמן עליה כזה וכזה ואל יעלו על לבך דברי הה"ר יצחק עראמה ז"ל שכתב כי הדבר מפורסם ביניהם שאסתר היא יהודית. ותחשוב כי כנים דבריו אחרי שהיו מאכילי' אותה מאכל יהודי, וכמו שעוד יבא בס"ד וגם מפני הנערות הנתנות לה לשמור שבת כמו שקדם, כי דבר המאכל אף אם יהיה נודע כי זיהמתה חיתה לחם המלך, מה שיש בו ספק רב בכל זאת לא יתחייב מזה שידעו כי היא יהודית אבל שטבע הגידול גורם זה כי אחרי שנתגדלה בבית מרדכי אשר הוא מפורסם לכל אינה רגילה רק במאכלי' ההם והשאר תקוץ נפשה בהם. וכן לענין הנערות לא שיודע הדבר שהיא מונה ע"י שבת רק שהיא עושה זה בסתר ומצאתי כתוב יש לתמוה מזה איך אפשר לתת לכל נערה ז' נערות מבית המלך מהנקראו' דונזי"לייאש והוא כבוד גדול וזהו וישנה ואת נערותיה לטוב ופירוש לטוב שהיה השינוי לעלויא ע"כ. ולי אין צורך לכל זה כי לא היו נותנים ז' נערות לכל א' כי אם לאשר תמצא חן להמליכה כי על כן לא התנו מאז רק ונתון תמרוקיהן ואילו נערות לא קאמר והיה מגודל ההשגחה שתכף הסכימו להמליכה וכמו שנכפל למעלה ולכן נתנו לה שבע הנערות הראויות לתת לה לעתיד כמו שכבר הקדמנו ואעפ"י שהה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כתב שאין זה מחוור אצלו, הנה הוא אצלי מחוור ומלובן ומתוקן ומקובל ובזה כתב הה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל ונעמו אמריו וז"ל הגי נתן השתדלות רב בתמרוקיה ומנותיה כדי שתבא מהרה אל המלך כי מצד שנשאה חן בעיניו חשב כי היא תזכה למלכות מצד עילוייא אם לא תקדמנה אחרת ברחמים שתיטב בעיני המלך קודם בא תור אסתר ועשה לה הגי שינוי לטובה שנתן לה הבית הטוב שבבית הנשים, ואחשוב שהבתולות באות אל המלך או על סדר לקיחתן או על סדר מושבותן בחצריהן ובטירותם והגי להיותו חפץ בתועלת אסתר אעפ"י שהשכינה בראשונה כסדר ביאתם אח"כ לקרב זמנה שינה אותה מהבית ההוא לטוב לה לבית אחר כדי שתבא קודם אל המלך והוא בית אשר כבר יצא ממנו נערה אחרת לבא אל המלך ושבה ליד שעשגז ונתן לה שבע נערות הראויות לאשה כמותה או הראויות לתת למלכה ואולי היו מהמשרתות לושתי וזהו מבית המלך כי לולא זה פשיטא וזה לאות כי חשב כי היא תמלוך תחת ושתי כי בשאר הנשים לא נאמר כן לפי שהיו להן משרתות לכלן דרך כלל או הן שפחות המשרתות בבית הנשים לעולם לא היו מהיקרות של בית המלך, ובמדרש נערות יהודיות עכ"ל ושפתים ישק. אך מ"ש או על סדר לקיחתן או על סדר מושבותן אומר אני הא והא איתנהו וסדר מושבותן על סדר לקיחתן גם מ"ש שאמרו במדרש שהנערות היו עבריות מד' זה לא ראיתיו עד הנה, ובשם המתרגם כתבנו למעלה שהיו מאומות העולם עיין עליו ושוב מצאתי להה"ר נחום ב"ר יעקב שכתב ז"ל ולשון הראויות כלומר ההגונות לפי שהיו עבריות כמוה ולפיכך היתה מגלה סודה להן ואלו לא היו יהודיות לא היתה מגלה להן סודה. לטוב שהאכילן זרעונין ע"כ. וכן מצאתי במדרש לקח טוב ז"ל ואת שבע הנערות כדרך שיש למלך ז' שרים רואים פני המלך כך למלכה ז' נערות וישנה ואת נערותיה לטוב שכל מה שהיו מבקשות היה נותן להן ואסתר היתה אוכלת מאכל יהודי עם נערותיה ואין איש מרגיש בה שהיא יהודית ע"כ, ודברי המתרגם הכתובי' למעלה אומרים שהיו משאר עממין אך בתרגום רבתי בתוספתא סיים כולהון צדקתאן וחזיין למיתן לה מיכלא ומשתייא על ידיהון מן ביתא דמלכותא ושני יתה וית עולימתהא לאוטבא להון ולפנקותהון בבית נשיא ע"כ, הנה שקרא אותנה צדקניות ונראה דתנאי היא והנה פי' לטוב ע"ד (ירמיה מ"ד י"ז) ונשבע לחם ונהיה טובים ולכן אמר ולפנקותהון. והה"ר בנימין בן הרב ר' מאיר הלוי ז"ל כתב וישנה וגו' שאחר שהיתה בבית המלכות שינה אותה שתשב בבית הנשים וזה היה לטוב לה עם היות שכוונתו היתה לאמר אולי תתפתה ותגיד עמה ומולדת' מפני הירא'. כמו שארז"ל על ובהקבץ בתולו' שנית אמנם היה זה לטוב לה כי בכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים מה שלא היה יכול לעשות אם היתה לפני לפנים ע"כ ויפה כיון, ובגמרא (מגילה פ"ק) וישנה ואת נערותיה לטוב מאי לטוב אמר רב שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר קדלי דחזירי ור' יוחנן אמר שהאכילה זרעונין וכן הוא אומר (דניאל א' ט"ז) ויהי המלצר נושא את פת בגם ויין משתיהם ונותן להם זרעונין ופרש"י קדלי דחזירי בקוני"ש שמנים ומתוך אונסה לא נענשה וכן הוא אומר (שם א' י"ו) שהזרעונין טובים לצדיקי' להבדילן ממאכל טמא ויהי המלצר וגו' וכתיב בההוא עניינא למקצת ימים עשרה נראה מראיהן טוב ובריאי בשר וגו' ובתוספות קדלי דחזירי וח"ו היא לא היתה אוכלת, והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כתב ג' אלה הדעות זה דורש הטוב הנפשי במאכלים המותרי' כפי הדת, וזה דורש הערב והוא בשר החזיר השמן. וזה דורש הטוב המועיל בזרעונין ע"כ, וטוב פתר אלא שלא פירש לנו תועלת הזרעונים ולכן יש לי לצדק דבריו לכתוב דברי הראב"ע ז"ל בפירוש דניאל וז"ל ויאמר הגאון זה היה נס גדול ואין צורך כי היו אוכלים אורז הוא הנקרא בלשון ערבי ארוז והוא נכבד מאד ערב מן החטה ועושה הדם טהור והוא מאכל אנשי הודו ואין להם חטה ונעשו ממנו תבשילין וזה האורז ישגא מאד כאשר יבושל בחלב והכלל כי המעט ממנו משביע והוא כבד במשקליו וגרגיריו דקים מאד ואינם עגולי' ותולדתו חמה ולחה, והתימא מחכם גדול שאמר שהוא הדוחן שגרגיריו עגולים ויעמוד שנים רבות ולא ירקב והוא מאכל רע ותולדתו קרה ויבשה, גם במיני קטנית אפונים ואינם אלה הנמצאים בצרפת כי אלה הם קרים ורעים ומנפחים והאפונים הם בספרד ומצרים ורומ"ה ופר"ובינצה והם על ג' מינים מהם לבנים ומהם אדומים ומהם שחורים וזה המין נכבד מכלם וג' המינים חמים ולחים ומימיהם רפואה לכבד והם מצהילים את הפנים יותר מהיין ויוכל אדם להכיר כי אלה שבצרפת בלי פה והג' מינים פה להם, והנה האורז והאפונים הם זרעונים ומבריאים את הבשר ע"כ, ומזה נדע דבר התועלת והנה קרוב הדבר אחרי שהם מצהילים את הפנים ומבריאים את הבשר אשר הוא הנדרש ואחרי שבאנו עד הנה יש לי להשגיח בדברי הגאון רבינו סעדיה ז"ל אעפ"י שהם נראים כחולקים עם הנאמר ביען מזה ומזה תפארת אסתר רבה וגדולה וזה שכתב מן הזרעונים הם פול הלבן ופול המצרי והעדשים וחימצין, וכ"כ למה כדי שיעלו ריח רע מפיהן שלא יבואו עליהם במשכב זכור ע"כ, ואין ספק כי העדשים אשר זה להם אינם אשר להם פה והם המעלים ריח רע, והבאתי דעת הגאון ללמוד ממנו שאפשר שגם אסתר היתה מכוונת לכך כדי שתתגנה בעיני אחשורוש וישליכנה מעל פניו כדי שלא תטמא עמו וכמו שאני עתיד לכתוב בפסוק ותלבש אסתר מלכות בשם אבי העזרי בס"ד. ועל מה שכתבו התוספות וח"ו לא היתה היא אוכלת אומר אני לצדק דבריהם כי מצאתי בספרים מדוייקים בדברי רב ור' יוחנן שהאכילה לא כן בדברי שמואל, וחזקה על אסתר שיש להאמין לדברי רב ור' יוחנן מדברי שמואל.

תוכן העניינים

מנות הלוי על אסתר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה