מנות הלוי על אסתר· רבי שלמה הלוי אלקבץ
פרק ב
פסוק א
אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה:
אחר הדברים האלה. הנה היות עצה זו יעוצה ע"י הנערים ולא ע"י החכמים יודעי העתים או יודעי דת ודין דבר תימא עד שאחז"ל במדרש רבתי (פ"ט) שהרגם אחשורוש, איתא התם אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש כשהפיג את יינו בקש את ושתי אמרו לו הרגת אותה, אמר להם מה עשתה שהרגתי אותה ומי נתן לי עצה שהרגתי אותה אמרו לו שבעת שרי פרס ומדי וטרדן שכן אתה מוצא שאינם נזכרים עוד אלא ויאמרו נערי המלך משרתיו והמתרגם תרגם שתלה אותם על עץ. ומצאתי כתוב בלשון הזה על דבר עצת הנערים הזאת אשר לא יועצה ע"פ החכמים מפני שהם חשודים על דבר המלכה ושתי כי הם גזרו העולה על רוחם כדברי ממוכן כי יצא דבר המלכה על כל הנשים והם גם הם פחדו לתת לו איש כבתו וכאחותו מאחר שהוא עיר פרוצה אין חומה ומזה טעם גדול שאם ישאל המלך אחת מבנות הפרתמים לא יותן לו ויהיו כמחרישים עד שהנערים והעומדים לפניו אשר לא היתה ידם במעל ההוא פתחו פיהם, וגם המה ראו כי השרים ומליצי המלך פשעו בו בהריגת ושתי וכיוונו לתועלת המלך ולנקום נקמתו מהם והתועלת יושג בהשיג נערה אשר תיטב בעיני המלך והנקמה בשתהיינה בנות הפרתמים והאחרות צרורות אלמנות חיות וע"כ אמרו ולהפקיד פקידים על הארץ כי זה אונס גמור ולכן נכתב וייטב הדבר בעיני המלך ולא אמר בעיני המלך והשרים כי חרפה היא להם ע"כ מתק דבריו והענין נאות בלי ספק והדברים טובים ונכוחים והה"ר מאיר עראמה ז"ל כתב (מדרש ח"ט) כי אחרי שממוכן אמר שני דברים. שתבא ושמלכותה יתן המלך וגו' וזאת השנית לא נעשתה עדיין כאשר זכר הוא בתוך עבדיו מה שעשתה ומה שנגזר עליה הותרה הרצועה לנערי המלך משרתיו לתת לו עצה כדי לקיים אשר נגזר עליה, והה"ר בנימין בן הה"ר מאיר הלוי ז"ל כתב, זכר את ושתי שכבר נתחרט על הריגתה האמנה מה שלא הרג לממוכן היועץ הנה הוא כי זכר ג"כ את אשר עשתה כי לא דבר רק הוא וג"כ זכר את אשר נגזר עליה ומלכותה יתן המלך ולז"א יבקשו למלך וגו', ואומר אני אם כדברי הה"ר יצחק הכהן ז"ל כן הוא שפי' לרעותה הוא דומה אליה ביחס ובמעלה, יתכן שיהיה ביאור הכתוב זכר את ושתי היות' בת מלכי קדם גדולת היחס והמעלה משלשלת מלוכה. ואת אשר עשתה כי לא היה כ"כ חמור כמו שכבר הקדמנו, וגם את אשר נגזר עליה שיותן המלכות לרעותה דומה ביחס ובמעלה וטוב' ממנה והוא במר נפשו בזה ולעג והניד ראש על עצה נבערה כזאת כי אנה תמצא מלכה נאה וחסודה כמוה ובת מלכים כ"ש שיהיה טובה ממנה ולכן בושו מאד החכמים והיועצים כי ראו שהדין עמו כי לא נמצא כמוה בכל העולם ולכן חתו לא ענו עוד, והנערים המשרתים אמרו לא תשמע לעצתם רק הנערה אשר תיטב בעיני המלך לא שתבקש בת מלכים אחרי' שאינה נמצאת וקצת דומה זה למה שכתבתי למעלה שמצאתי כתוב. ואם כדברי אבא מארי ז"ל הם שהיתה עצת ממוכן שלא תהיה בת מלך אפי' שתמצא פן השתרר עליו גם השתרר כמו שעשתה ושתי רק שתהיה היא טובה מעצמה והיה זכרון זה בפיו ובשפתיו פקדון וצואה להם שיבקשו והמשרתי' ראו כי גם בזה אין ראוי לבחור כי מי מפיס לדעת שהיא כמוה כ"ש טובה ממנה והנה מעשה רב לפניהם כי בעיני המלך לא היתה ושתי חייבת מיתה. וממוכן אמר שהיא חייבת ונעשתה עצתו. וא"כ צריכה מי שתמלוך שתהיה טובה גם בעיני החכמים והשרים וזה עמל מכאיב ודברים שאין להם שיעור לכן קפצו בראש הנערים ואמרו שלא יתעגן עוד המלך ויאטם אזנו משמוע עוד עצה משום אדם רק הנערה אשר תיטב בעיני המלך מהר ימהרנה לו לאשה כי אחרי שלא תמצא עוד מלכה מיוחסת כמוה אין כבודו לישא עוד בת מלך כי לא תמצא בת מלכי' כמוה וכמו שנזכר למעלה בפסוק ראשון כי עם היות אחשורוש מלך בן מלך לא היה כדאי לשמור סוסי אביה ואחרי שכן הוא עצת ממוכן טובה שלא תהיה בת מלך רק היא טובה מעצמה אך בזאת שיהיה הטוב הזה נשפט על דעת המלך וראות עיניו לא שיצטרך אל הסכמת ודעת החכמים והפרתמים אחרי שהם היו בעוכריו בהראותם פנים לעצת ממוכן כשהודו לדבריו ולא כהו בו, ולהמציא עוד הדבר ולמהרו יעצו שיסתפק ביותר מוכן והיא שתהיינה הנערו' בתולות טובות מראה ואם לא תהיינה יפות תאר אין חשש בזה, ומאת ה' היתה לו היות אסתר יפת תאר וטובת מראה עם שלא היו מחפשים אחר היופי כדי למהר את הקץ כאמור, ולשני הפירושים עקר כוונת נערי המלך שלא יהיה לשרים ולפרתמים ולחכמים יד בהמלכת המלכה למען לא יהיה פקיד ונגיד בבית המלך מי שתהיה המלכה על ידו אמנם מה שפרסמו היה שלא ישמע עצה בפעם הזאת משום מעשה שהיה כמו שנאמר אך עיקר הכוונה היא האמורה כדי שלא יהיה יתר שאת למי שיצליח בברירה ובהמלכה ולכן העצה היא והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך תחת ושתי וז"ט וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן בעיני המלך היה הדבר טוב לא בעיני השרי' והסגנים והוא לא שת לבו אליהם ואת פיהם לא שאל' וראה אימות זה כי הנה דברי והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך הם מיותרים בעיני חכמי ישראל עד שהמה בקשו חשבונות רבים ליישבם אמרו במדרש רבתי (פ"ה) ויפקד המלך פקידים כמה טרחות נתן זה בעולם כמה אנגריות של נשים באות לשושן, כמה בני אדם נותנים את ממונם להטמין את בנותיהם שנאמר והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך והיתה אסתר מתוקנת לפני הב"ה שכן הוא אומר והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך תחת ושתי אשר תיטב בעיני המלך אחשורוש אינו אומר אלא בעיני המלך סתם מלכו של עולם ע"כ, ועם היות שהם ז"ל דקדקו מדלא כתיב בעיני המלך אחשורוש כל בר לבב יכיר כי לא על יסוד זה בנו בנין כזה כי כה משפט דבורם יבקשו למלך ויפקד המלך אל יד הגי סריס המלך וגם אחרי כן וייטב הדבר בעיני המלך ולא העלו את שמו על שפתם כי עמו הם מדברים ולא יזכירו שמו בפניו אם לא לגנאי ק"ו מהקורא לאביו או לרבו בשמו כי הוא בוזהו, וכזה דרשו הם ז"ל בילקוט (סימן תתרמ"ט) בפסוק ענו שדרך משך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכד נצר לא חשחין אנחנא וגו' אם מלכא למה נבוכד נצר ואם נבוכד נצר למה מלכא אלא אמרו לו אם למסים וגולגליות ולארנוניות את גוזר עלינו ואת מלך ואם לע"א את וכלבא שוין ואין את מלך, הרי שהם ז"ל ראו כי אין מדרך המוסר להזכיר שם המלך בפניו ולכן הסתכלו בטעמים וראו כי תיבת למלכא היא באתנח אשר הוא טעם מפסיק כנודע וא"כ הן שתי גזרות אחת למלכא ואחת לנבוכד נצר ובירורו לעשות בזהב ובכסף כרצונך אתה מלך עלינו אמנם להעבירנו על הדת אתה כאחד העם ופחות ממנו, ומכל זה אתה למד שאין עקר כוונתם מדלא כתיב המלך אחשורוש כי יבקשו למלך נערות בתולות אי אפשר שיפורש למלך מלכי המלכים ואף כי הם ז"ל אמרו כל מקום שנאמר במגלה זו מלך אחשורוש במלך אחשורוש הכתוב מדבר וכל מקום שנא' למלך סתם משמש קדש וחיל וכמו שהקדמנו בפסוק והקרוב אליו לא החליטו המאמר שיהיה קדש רק פעם קדש ופעם חול ונכרים הדברים כי זה הוא חול. תדע שהם בזה הכתוב ביארוהי לשון חול כמו שראית ממה שאמרו וכמה היו נותנים את ממונם להטמין את בנותיהם שנאמר והנערה אשר תיטב בעיני המלך וגו' וביאורו מבלי שום ספק משום שנאמר והנערה וגו' שמשמעו שאחת תמלוך והיותר תשארנה צרורות אלמנות חיות וכמו שקדם ומזה שאשר תיטב בעיני המלך חול הוא ועל אחשורוש דבר אבל העקר הוא כי הם דברים מיותרים והיל"ל ותמליך אחת מהן ובודאי כי אשר תיטב בעיניו ימליך אחרי שיש לו רבות ולמה עוד אשר תיטב בעיני המלך ודרשו זה ואסמכוה אסמכתא בעלמא מדלא כתיב כדרכם ז"ל בכמה מקומות אמר המר משה בנו כתב החכם החסיד הה"ר משה אל בלדא ז"ל וז"ל זכר את ושתי וכו' ממה שאמר אח"כ יבקשו למלך נערות וכו' נראה שהיה דואג עליה וז"ש זכר את ושתי וכו', ולזה נתנו לו העצה שיקח אחרת במקומה עכ"ל.
ואחר שביארתי הכתובים הללו דרך כלל הנני מנופף ידי עוד שנית על פרטן בטוב טעם ודעת.
אחר הדברים האלה ברבתי דאחשורוש (פ"ה) פליגי בה א"ר איבו בשם ר', זימרא כל מקום שנאמר אחרי סמוך. אחר מופלג ונראין הדברים פה שאחרי מופלג כי כבר עברו שתי שנים לפחות כי זה היה בשנת שלש למלכו ובשנת שבע הומלכה אסתר והיא לא היתה מהראשונות וכמו שיתבאר אמר כי אחרי שעברו שנים כשך חמת המלך בשך אין כתיב כאן אלא כשך כמ"ש במדרש רבתי (פ"ה) שכיכה שאינה שכיכה כי אם היתה שכיכה גמורה היה הורג לממוכן היועץ, זכר את ושתי יחסה ומעלתה ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כי לא היה כדאי אשר נגזר עליה למה שעשתה וכן נראה מהמדרש זכר את ושתי גזרה זו נגזר עליה שתכנס לפניו ערומה ולא נכנסה וקצף והרגה מאן דקטלה שרי תהי ביה חוזר בו למה שעשתה כהוגן, ואת אשר נגזר עליה שלא כהוגן ולמה עלתה לה כך לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש ואומרת לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות הנה יי ראה משפט מעוקל מה שעשו לה. ולפי דרכם זכר את ושתי מה שגזר עליה לבא ערומה והיא מטוב דעתה וצניעותה לא באה אשר לתת לה מנות ומתנות על זה כי הקפידה על כבודה וכבוד המלך וזהו ואת אשר עשתה שעשתה כהוגן ואת אשר נגזר עליה שלא כהוגן, והה"ר אליעזר מגרמי"זה ז"ל כתב "אשר "נגזר בגימט' "ביום "שבת, וגם היא בטלה מלאכת בית המקדש ואומ' בעוזיהו כי נגזר מבית ה' ויראה הן הן דברי המדרש למה עלתה לו כך וכו' ולמעלה בפסוק והקרוב אליו כתבתי דברים של טעם בדבר ג' נגזר עיי"ש:
פסוק ב
ויאמרו נערי המלך משרתיו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה:
ויאמרו. מצאתי כתוב למפרש אחד לא נתפרש שמו ז"ל כאן אמר ג' תנאים ראוי שימצאו ביועץ כמו שהוא בספר הנהג' המלכים, הא' שיהיה חכם במה שייעץ. הב' שיהיה אוהב השואל העצה. הג' טוב המדות ואלו הג' הם הכרחיים אם הא' הוא הכרחי כי מי שלא ידע הדבר אשר ייעץ איך ייעץ. והכרח הב' שיהיה אוהב השואל העצה שאולי ידע העצה הנכונה ולא ייעצהו טוב כי הוא שונאו. והכרח הג' כי אפשר שיהיה חכם ויהיה אוהב לשואל העצה אבל לא יפול באמצעי ובעצה הראויה לרוע מדותיו, הנה הא' רמז באומרו שהיו נערי המלך ר"ל כי בדבר הזה יהיו חכמים כי בחירת האשה טובת מראה ראוי שישאל לבחורים שהם ידעו בזה יותר, הב' שאמר שהיו נערי המלך ר"ל שהיו נעריו המיוחדים לעבודתו העומדים. לפניו האמונים בחדרי משכבו שהם נבחרים לעולם. הג' שאמר משרתיו כי היו עושים עבודה גדולה ושרות וכל אוהבי המלך נקראים עבדי המלך כי באהבה הבלתי שוה לא נקראו ב' האוהבי' בשם א' ואוהבי המלך נקראים משרתים ונראה מזה שראוי שיהיו יועצים בזה הדבר למלך ע"כ, והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל פי' כי הנערים האלה הם משרתי גופו של מלך וז"ט נערי המלך משרתיו וכמו שפי' הרמב"ן בפי' התורה והם הרגישו ענינו כי חולה אהבה הוא והערימו והתחכמו אליו בטוב טעם ועצה להעתיקו מאהבתה בשתשוטט מחשבתו ברבוי גופות יפפיות, והטיב לראו' מי שפלפל במה שתמכו בתוך עצתם ונתון תמרוקיהן כי אם באנו לדבר בפרנסת הבנות הנה גם הנערות הראויות לכן אמר ומזונותיהן וספוקיהן איה הם. אלא שהתמרוקין מתייחדים בעצה כי הן באות מהודו ועד כוש ויהי בבואנה מעיר אל עיר וממדינה למדינה תחת זיון והדרן ובהירותן תעמוד בהרתן ותחת יופי דופי מהשמש בשזופן והחורב והקרח יקדיר מראיהן לכן כללו בעצתם שתבאן ליד הגא ושם יתמידו בתמרוקין הראויי' להן כפי מנהגן בארצן, וז"ט תמרוקיהן מכונה אליהן ולא אמר ונתון להם תמרוקין ושמם מורים על פעולתם כי הם מצחצחים וממרקים העור ומעדנים את הבשר ובזה תשובנה לקדמותן ע"כ, והה"ר אליעזר מגרמישה ז"ל כתב טובות מלא ו' בנוי בלובן באודם בקומה בדבור בנעימות ע"כ:
פסוק ג
ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה אל בית הנשים אל יד הגא סריס המלך שומר הנשים ונתון תמרקיהן:
ויפקד המלך. פירש בו דודי אחי אבא מארי ז"ל החכם העניו הר' יהושע הלוי בן אלקבץ ז"ל פי' נאה וחשוב, וראשונה דקדק שהיל"ל בתחלה ויפקד המלך פקידים ואח"כ יבקשו כי הפקידים המבקשים והמקבצים ולכן פירש יבקשו למלך תכף מהנמצא בשושן עתה מבלי פשפוש וחיקור אלא הנמצא בשושן או במקומות קרובים ואח"כ יפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו כי לא יתעגן המלך עד אשר יבקשו בכל מלכותו כי רבה היא אבל יבקשו תכף מהנמצא. ולכן בעת ההיא יכול מרדכי להציל את אסתר ואח"כ בחמש שנים הלכו הפקידים והביאו נערות רבות ולפי שלא נשאו חן בעיניו חזרו לחפש בשושן ואז נלקחה אסתר ולא יכול מרדכי עוד הצפינה, ומצאתי כתוב למפרש לא נודע מי הוא כלשון הזה, סבת הפקידים מחדש כי הנה כשיש פקידים במקום מה מקדם וגוזר המלך גזרה מה על ידם לעשות דבר מה. יפתו את הפקידים בשחד כדי להעביר מעליהם הגזרה ולזה מנהג המלכים והשרים כשיצוו על ידי אמצעי במקומותיהם להשים פקידים מחדש, ולמה שרבים יסתירו בנותיהם לשלחם כי הספק היה גדול בכמה מספר מן הנערות לאלפים ולרבבות להוציא אחת מהו כשתשובנה לביתן תשובנה בבושה כ"ש אם ישכב המלך עמהן ויעזבן, ולזה היה מההכרח שישים פקידים חדשים וגם לסבה ב' ללוותן בכבוד גדול ממקומן כדי שיחפצו לבא עכ"ד. ובמסרה ויפקד ב' (בראשית מ"א ל"ד) ויפקד פקידים על ארץ מצרים וחמש וגו' ויפקד המלך פקידים וכן ויקבצו תרין (שם מ"א ל"ה) ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות ויקבצו כל נערה ביאורו כי כשם שהיתה פקידת מצרים וקבוץ האוכל לטובתן של ישר' ושלא יסופו ברעב ושירדו מצרימה ויעבדו בהם ומשם תצמיח קרן ישועתם כנודע כן היה פקידה זו לטובה להמליך את אסתר כי ע"י ירוחמו עם ה' ולא יספו בחטאם, והאשה נק' לחם כנודע מכי אם הלחם אשר הוא אוכל קראן לו ויאכל לחם ולכן פקידה וקבוץ בזה ובזה.
פסוק ד
והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלך תחת ושתי וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן:
והנערה אשר תיטב וגו'. כתב הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל וז"ל והנערה אשר תיטב בעיני המלך תהיה המולכת תחת ושתי והיא אשר תרחיק ותדחה את ושתי מלבו של מלך וייטב הדבר בעיני המלך ולא חשש לקרא שר ושופט להמתיק עצתו אבל עשה כן לשעתו כי באחת יבערו ויכסלו ובשתי' לא ישורם ע"כ, ומצאתי כתוב למפרש הנעלם ת"ל ראה כי למעלה אמר ויעש המלך כדבר ממוכן וכאן לא אמר כי עשה כדבר נערי המלך לומר כי המלך הבחין דבר בעצמו היותו אמתי ולא הבחין היועץ, אבל עשהו למה שראה להעשות כן, אבל למעלה למעלתו זכר כי למה שאמרו ממוכן ג"כ שהוא חכם גדול עשאו ע"כ. ואני אומר כבר הקדמנו שעקר כוונת נערי המלך שלא יטפל שום א' מהשרי' והפרתמי' בהמלכה זו פן יתפאר הממליך אותה על חבריו לאמר עשר ידות לי במלך וכי לכן קפצו ראשונה בעצה, ואומר כי לכן חתמו דבריהם ועצתם מעין פתיחתם כי הנערה אשר תיטב בעיני המלך לא תצטרך להשערת וגזרת השרים כי אם בעיני המלך כמו שנאמר ולא תצטרך ששום שר ושליט ימליכה רק שהיא תמלוך תחת ושתי מבלי שיצטרך שום אחד להטפל בדבר כי מעתה ומעכשיו נתן המלכו' לטובה בעיני המלך ובבואה הנה היא מלכה למפרע, ואומרו תחת ושתי אומר אני עם מה שאנו עתידים לומר בוימליכה תחת ושתי ממאמרם ז"ל שהיה לו איקונין של ושתי על מטתו לאבן בוחן לבחון אם הן יפות כמוה ובבא אסתר הוציא איקונין של ושתי וצייר איקונין של אסתר כי מעצת נערי המלך צמח דבר זה כי הכירו בצערו עד שמרוב אהבתו אותה היתה צורת פניה לפניו אמרו שראוי שהנערה אשר תיטב בעיניו תמלוך תחת ושתי ומי לא ידע שאם תמלוך שהיא המולכת תחת ושתי רק שהכוונה שמלבד היותה מולכת שיסירו איקונין של ושתי וישימו איקונין שלה להורות שכבר נקעה נפשו ממנה דומה למאמרם ז"ל שלא ישתה בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר וביען עקר הכוונה להם בעצה זו להפיל כבוד החכמים והשרי' כמדובר לא נאמר וייטב הדבר בעיני המלך והשרי' כי טוב הדבר בעיני המלך ובעיני השרי' לא טוב.
פסוק ה
איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני:
איש יהודי. גואלנו ה' צבאות מדרכי טובו עמנו להקדים רפואה למכה ולכן טרם יחשיך אורן של ישראל בבא גדולת איש צר ואויב האיר לכל בני ישראל והזריח אורה של ישראל בת אביחיל ומרדכי היהודי אשר בנו שניהם בית ישראל ועמדו בפרץ לפניו להשיב חמתו ולרפאת מחץ מכתו, אמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) מה נפשך אי ליחוסי קא אתא ליחסייה ולזיל עד בנימין בן יעקב מאי שנא הני תלתא ותו לא תאנא כלם על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר פני ישר' בתפלתו, בן שמעי בן ששמע אל תפלתו, בן קיש בן שנקש על דלתי רחמים ופתחו לו. קרי ליה יהודה, וקרי ליה ימיני' קרי ליה יהודה אלמא מיהודה קא אתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קא אתי אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה, רבה בר רב הונא ורבה בר חנה משמיה דריב"ל אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחת יהודה אומרת אנא גרמית דמתילד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא, ומשפחת בנימין אומר' מני קא אתי. רבא אמר כנסת ישראל היא דקאמרה להך גיסא ולהך גיסא ראו מה עשה לי יהודה ומה שלם לי ימיני. מה עשה לי יהודה דלא קטליה לשמעי בן גרא שאלמלא לא היה שמעי בן גרא וקטליה דוד לא הוה מתיליד מרדכי דמקני ביה המן וגרם ליה צערא לישראל ומה שלם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג שאלמלא לא היה אגג וקטליה דוד לא הוה מתייליד המן דמקני ביה וגרם צערא לישראל ור' יוחנן אמר לעולם מבנימין קא אתי ואמאי קרו ליה יהודי על מה שכפר בע"א שכל הכופר בע"א נקרא יהודי שנאמר איתאי גוברין יהודאין ע"כ, ויש לדקדק בדבריהם ז"ל, א' אחרי שתיבת יהודי קודמת במקרא היה להם לחקור תחלה בעניינה ולשאול קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני ואחרי כן יחקרו למה לא יחסו עד בנימין בן יעקב, ב' מה שאמר מ"ש הני תלתא ותו לא קשה עד מאד כי הוא כפל ללא צורך אחרי שאמר אי ליחסיה עד בנימין בן יעקב מה צורך להני תלתא ותו לא, ג' ענין דרשת בן יאיר בן שמעי בן קיש כי לפי הנראה הכל אחד כי היאך יאיר עיני ישראל בתפלתו אם לא שמע האל תפלתו והיאך ישמעה אם לא פתחו לו דלתי רחמים וא"כ הכל אחד, ד' דברי ר' יוחנן לעולם מבנימן קא אתי תמוהים עד מאד כי מי חלק עליו או על מי חולק הוא או מי כחש לו שלא היה מבנימן והלא רב נחמן דאמר מוכתר בנימוסו היה מורה הוא שאינו מיהודה אלא שהוא שם נאה וריב"ל כמו כן אמר אביו מבנימן ומקרא צווח למשפחותם לבית אבותם ורבנן דאמרי משפחות מתגרו' זו בזו לא אמרו שמשפחת יהודה אומר' מני קא אתי' אלא אנא גרמי' דמתיליד, וא"כ מאי לעולם דקאמר ר' יוחנן:
והנ"ל שהם ז"ל ראו שתיבת יהודי סובלת ג' פירושים ושום א' מהם לא יפול על נכון, א' שיהיה פירוש איש צדיק והוא לבדו צדיק בדור ההוא וככה יראה מדבריהם ז"ל (רבתי פ"א) ששאל מרע"ה לאליהו ז"ל כלום יש באותו הדור אדם כשר ואמר לו יש ושמו מרדכי וכמו שכתבנו למעלה בפתיחה הי"ג, ב' שיהיה שם כולל לכל בני ישראל הנקראים יהודים ושביאורו איש מבני ישר' היה בשושן הבירה שלא היה אחר בשושן להיות' עיר המלוכה וכמו שכתב הה"ר יצחק עראמה ז"ל (מדרש ח"מ) כי לא היה בשושן רק מרדכי לבדו לסבה מה, ג' שיהיה שם פרטי לבני יהודה ועניינו איש מבני יהודה, והם ז"ל לא מצאו קורת רוח בכל אלה, אם אל הא' אי אפשר שנאמר שהוא לבדו היה צדיק שהרי אמרינן במדרש חזית, (שיר ו' מ') בפסוק זאת קומתך דמתה לתמר, א"ר תנחומא ור' מיאשא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר כהנתא כתיב שק ואפר יוצע לרבים רובן של אותו הדור צדיקים היו ע"כ, ונ"ל שלמדו זה ממה שלבשו שק ויציעו אפר וזעקו אל ה' כמאמינים בדברו ובוטחים בישועתו יעתר להם ויענם בצרתם ועוד שאין ספק שהיו שם חגי זכריה ומלאכי נביאים והם עלו עמהם מן הגולה, וכן החרש והמסגר אלף ואמרינן בגמ' (גיטין פ"ט) ובסנהדרין (פ"ד) חרש בשעה שפותחין נעשו הכל כחרשים מסגר בשעה שסוגרים שוב אין פותחין ואמרינן בספרי הכל גבירים עושים מלחמה וכי מה גבורה עושים בני אדם המהלכים בגולה ומה מלחמה עושים בני אדם הזקוקים בזיקים ונתונים בשלשלאות, אלא הכל גבורים במלחמתה של תורה, וכן הוא אומר (במדבר כ"א ט"ו) על כן יאמר בספר מלחמות ה', ואם הביאור השני לא יתכן ביען אי אפשר שלא היה בשושן אלא הוא לבדו שהרי אמרו במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ג) בפסוק איש יהודי א"ר שמעון וכי לא היה יהודי אחר בשושן הבירה והלא כתיב והיהודים אשר בשושן וגו' אלא לפי שהיה בן אבות מזרע המלוכה והיה עוסק בתורה כל ימיו ולא נטמא בפיו מכל מאכל טמא ולא נהנה מסעודתו של אותו רשע נקרא יהודי. וכן תרגם המתרגם בפסוק אשר הגלה וכד צדא כורש דריוש ית בבל נפק מרדכי מבבל עם דניאל וכל כנשתא דישראל די הוו תמן בבבל נפקו מתמן ועלו עם כרש מלכא למידר בשושן בירנתא הרי שהיו שם יהודים רבים ונכבדים ואפלא מהה"ר יצחק עראמה ז"ל שהכחיש שלא נמצאו בשושן כי אם מרדכי לבדו האיש כמוהו יברח מדברי רבותנו הקדושי' ע"ה, יעיד אשוב ואתפלא ממנו ומהראב"ע שאמרו שההורגים בשושן היו אנשי מרדכי ואין ספק כי אם לא היו בה רק אנשי מרדכי לבד כי לא היו רבים ואיך הספיקו להרוג שמנה מאות איש ואף בזה לא ברחר הה"ר יצחק הנז' רק שהיה מרדכי לבדו דר שם. ולא ידעתי על מה ועל מה מעקמים לנו המקראות ואומר הה"ר יצחק הנז' כי פי' והיהודים אשר בשושן ר"ל אשר בעיר סמוכה לשושן, וכל אלה דברים אשר אין להם שחר ודברי רבותנו הקדושים מאירים ומזהירים ואתה הראית לדעת מדברי המתרגם ומדברי חכמים שאין מקום לחלק דין בשושן לשושן הבירה לעיר שושן כי הכל דבר אחד בשתדקדק בהם תמצאם, ואם הביאור הג' הנה הוא נמנע כי אחרי שהוא בן שמעי בן קיש אי אפשר שיהיה משבט יהודה כי אלה מבני בנימין הם, ולכן סתמא דהש"ס (מגילה פ"ק) החזיק ביותר פשוט ואמתי כי מרדכי הוא מבנימין ושאל מה נפשך וכו' לדעת משפט ישיבהו המשי' כי אחרי שהוא הכוונה ליחסו דא"כ ליחסיה וליזיל עד בנימין בן יעקב מוכרחים אנו לדרוש בן יאיר בן שמעי בן קיש ואי הני לדרשא יהודי נמי לדרש' וכאשר ראה כי התוספת' ביארה יאיר ושמעי וקיש ולא הזכיר דבר ביהודי חזר ושאל קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני ובזה נתיישב הספק הא'. וענין מ"ש הני תלתא ותו לא היא שאלה אחרת כי אם היו הנז' שלשלת אחת זה אחר זה לא היה כ"כ קשה אבל דלג משמעי לקיש אשר יש רבים ונכבדים הנז' בתרגום בתוספתא בר שמעי בר שמידע בר בענא בר מוצא בר אלה בר מיכא בר מפיבושת בר שאול בר קיש, ומעתה הוכפלה השאלה שלא סיים כל יחסו ובמה שקצר דלג ועמוד על זה, וענין בן יאיר בן שמעי בן קיש כל א' נדרש לעצמו. בן יאיר בן שהאיר עיני ישראל בתפלתו ביאורו אצלי כי כשראו אותו בני ישראל ככפיר יבטח עומד ומתפלל אורו עיניהם וידעו כי גואלם חזק בידו לרחם עליהם ויעשו גם המה בחכמה דברי הצומו' וזעקתם, ובן שמעי בן ששמע אל תפלתו עניינו אצלי כענין ויעת' לו ה' לו ולא לה כמ"ש בגמר' (יבמות פ"ב) כן הענין פה כי אעפ"י שהם בני ישר' הפצירו והרבו בתפלה לא שמע בקולם ולא פנה אליהם כי אם בעבור מרדכי הצדיק ובספר נעים זמירות עוד הוספתי לדבר בזה בפסוק בך בטחו אבותינו בחלק המאמרים במאמר מדרש שוחר טוב בך בטחו אבותינו זה מרדכי ואסתר תמצאנו, בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו כי אחרי שקרע רוע גזר דינם בכח תפלתו עוד הוצרך להקיש על דלתי רחמים להשיב ספרי האף והחמה ולעשות באויביהם נקמה אשר לולי המון רחמיו ית' לא היה אפשר. וביען עדיין לא שמענו טעם לענין יהודי כמ"ש לכן חזר ושאל קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני והשיב רב נחמן מוכתר בנימוסו כלומר מוכתר בשמו כדברי רש"י והתוספות כי היה מוכתר בשמות נאים ולהיות שם יהודי מהגדולים שבהם להיותו מורה על המלוכה לכך נקרא יהודי כלומר מאנשי המלוכה, וריב"ל אמר אביו מבנימין וכו' ורבנן אמרי משפחות מתגרות וכו' ולדברי כלם איש מיהודה אם להכתירו בנימוסו כדרב נחמן או משום דאמו היתה מיהודה כדריב"ל או משום דמשפחת יהודה גרמא דאתיליד מרדכי א"כ כלם שוים לטובה שבא הכתוב ליחסו ליהודה כמדובר ואתא ר' יוחנן ואמר לעולם מבנימין קא אתי כלומר ולא אתא קרא ליחס לשום שבט אחר והאי דקארו ליה יהודה על שכפר בע"א ונתחוורה שמעתין ואי קשיא הא קשיא אחרי שעדותנו נאמנו מאד שהיו רבים ונכבדים וצדיקים בדור ההוא כדאמרינן רובו של אותו הדור צדיקים היו וכן חגי זכריה ומלאכי והחרש והמסגר אלף, סלקא דעתך דכלהו עבדו ע"א ומרדכי לבדו כפר בה עד שהכריז קרא איש יהודי היה בשושן הבירה שכפר בע"א גם הא דאמרינן לעיל מהמדרש איש יהודי שלא נטמא בפיו מכל מאכל טמא ושלא נהנה מסעודתו של אותו רשע וכי ס"ד דחגי זכריה ומלאכי והחרש והמסג' אלף נטמאו בפיהם ונהנו מסעודתו של אותו רשע חלילה חלילה לנביאי השם הקדושים ולצדיקים גמורים בדבר הרע הזה ולא דומה לו. והנ"ל דאיתא הך כהא דאמרינן במדרש חזית (שיר ז' ח') בפסוק זאת קומתך דמתה לתמר, איתא התם על דעת רבנן עבדו ישראל ע"א בימי נבוכד נצר על דעת רשב"י לא עבדו ישראל ע"א בימי נבוכד נצר ע"ד רבנן עבדו ע"א כיצד נבוכד נצר העמיד צלם והפריש עשרי' ושלשה מכל אומה ואומה ועשרים ושלשה מכל ישראל. על דעת רשב"י לא עבדו ישראל ע"א כיצד נבוכד נצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה ג' ולנו הפריש מכל ישראל מה אתה אומר לנו ניסגוד אמר להם הנביא לפניכם לכו אצלו הלכו להם מיד הלכו אצל יחזקאל. אמרו לו כמו שאמרו לדניאל ניסגוד ליה, או לא, אמר להם כבר מקובל אני מישעיהו רבי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם אמרו ליה מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא, אמר לון ומה אתין אמרין, אמרו ליה אנן בעינן נתן ביה פגם ונהוי תמן ולא ניסגוד ליה בגין דיהין אמרין האי צלמא כל אומיא סגדו ליה לבר ישראל. אמר להם אם כדעתכם המתינו לי עד שאמלך בגבורה, הה"ד (יחזקאל י"ג כ"ד) ויבאו אלי אנשים מבני ישראל וישבו לפני, מי היו אלו חנניה מישאל ועזריה אמר לפני הב"ה רבש"ע חנניה מישאל ועזריה מבקשים ליתן נפשם על קדושת שמך מתקיים את עליהן או לא אמר ליה איני מתקיים עליה' (שם כ' ז') הה"ד בן אדם דבר את זקני ישר' ואמרת אליהם הלדרוש אותי אתם באים, מאח' שגרמתם לי להחריב את ביתי ולשרוף היכלי ולהגלות את בני לבין האומות ואח"כ אתם באים לדרשני חי אני אם אדרש לכם, באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו ואמר וי לשונאי ישראל אבדה שארית יהודה שלא נשתייר מיהודה אלא אלו שנאמר ויהי בהם מבני יהודה וגו' וזו תשובה באה להם והוה בכי ואזיל, כיון דאתא אמרו ליה מה אמר לך הב"ה אמר אינו מתקיים עליכם אמרו ליה בין מתקיים בין שאינו מתקיים אנו נותנים נפשותינו על קדושת שמו, תדע לך שהוא כן שעד שלא באו אצל יחזקאל מה אמרו לו לנבוכד נצר לא חשחין אנחנא וגו' הן איתי אלהנא וגו' יכיל לשזבותנ' וגו' לאחר שבאו אצל יחזקאל ושמעו התשובה אמרו לנבוכד נצר והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו' מן דנפקי מקמיה דיחזקאל נגלה הב"ה ואמר לו ליחזקאל מה אתה סבור שאיני מתקיים עליהם מתקיים אני עליהם בודאי הה"ד כה אמר ה' אלהים עוד זאת אדרש לבית ישראל אלא שביק להון ולא תימא להון מידי אשבוק להון מהלכין על תומם הה"ד (משלי י"ט) הולך בתום ילך בטח מה עשו הלכו ופיזרו עצמן בין האוכלסין והוו אמרין והן לא מציל ידיע להוי לך מלכא וגו' ע"כ, הנה למדנו מזה המאמר עצמת תומת בני יהודה חנניה מישאל ועזריה ורב טוב לבית ישראל כלה שלא השתחוו לצלם כלם וחגי זכריה ומלאכי ויחזקאל והחרש והמסגר שם היו אלא הענין הוא שחנניה מישאל ועזריה רצו לעמוד כנגד נבוכד נצר לתת פגם בע"א שלו בעיר צלמו יבזו לעיני כל קבל עם אף אם היה יכולת בידם לברוח ולהסתלק דאם לא כן מה זו שאלה ומה זו תשובה אלא ודאי ספק היה בידם להטמן ולהסגר אלא שלא רצו וטעם השאלה אצלי שהם נסתפקו במה שנסתפקו הבאים אחריהם אם היה זה ע"א או אם אנדרטיא של מלך וכמו שהרבינו החקיר' על זה בטוב טעם ודעת למעלה בהקדמה בסוף מאמר שאלו תלמידיו את רשב"י עיין עליו, ואם היא ע"א חייבים הם או לברוח והיא עצת יחזקאל או לעמוד ולעשות כאשר עשו ואם היא אנדרטיא חייבים הם לעמוד על נפשם או להשתחוות או לברוח' ולכן ענה אותם יחזקאל חבי כמעט רגע כי הוא שוה לכל החלוקות. אמנם הם במדת טובם וקדושתם בחנו שיש בזה חילול השם כי הפירסום הוא צלם ולא רבים יחכמו לדעת כי אנדרטיא של מלך שריא וזה אומרם יאמרו הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא כ"ש וכ"ש שהיתה ע"א גמורה כמו שנתבאר במאמר שאלו תלמידיו וכו' וכמו שיתבאר בפסוק ישנו עם אחד בכ"ד ועל כן בחרו מות מחיים לא כן בני ישראל כי השרים והנגידים נחבאו אל הכלי' ושמעו לעצת ישעיהו חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ובאו במערות צורים ובבתי עפרים החבאו ולא רצו לעמוד בנסיון ולא בבזיון, ככה ענין מרדכי ואנשי דורו כי בני דורו העלו אבר כנשרים והרחיקו נדוד למען לא יתפשו ולא יתגאלו בפת בג המלך ובצלמו של המן שהיה לו ע"א חקוקה על לבו כדאיתא במדרש רבתי (פ"ב) דאחשורוש וכמו שכתבנו למעלה בפתיחה י"ב וכמו שיבא בירורין של דברים באורך בפסוק ויהי כאומרם אליו ובפסוק ויאמרו נערי המלך בס"ד, ובודאי כי השלמים האלה חלפו עברו ועמדו מנגד לא כן מרדכי הצדיק כי עמד בסעודה ולא אבה ליטמא וליהנות ממנה וכן משמע בגמ' (מגילה פ"ק) לעשות כרצון איש ואיש לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב איש יהודי ושמו מרדכי. המן דכתיב איש צר ואויב. הנה שבא עד המלך דבר שניהם וצוה לעשות דבר שניהם והוא עה"ד שכתבנו למעלה אצל והשתיה כדת שים עינך עליו, וכן הענין בהשתחווית המן כמו שנאמר למעלה כי היה עומד לפניו ולא קם ולא זע ממנו טעמו וראו אימות זה ממ"ש וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וגו' וכן הוא אומרו וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך וכל זה דבר במר נפשו באומרו כי לא היה מתרעם על שלא היה משתחוה לו במציאות ההשתחוייה כי הוא ידע מתי שוא הם המשתחוים אליו ועם בני ישראל תורת אלוהם בקרבם לא ימעדו אשורם מני דרך ישרה ולא יטו אורח התורה אבל מצדדים עצמם שלא לבא לכך. לא כן מרדכי שעומד לפניו להקהות את שיניו ולא קם ולא זע זאת רעתו כי מר כי נגע עד לבו וז"ש וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע כי היה לשטן לו להכעיסו בעומדו בשער מדי עברו ולא קם ולא זע ועל כן אמר לאשתו ולכל אוהביו בכל עת אשר אני רואה את מרדכי ולא הזכיר ולא קם ולא זע כי לא הקפיד רק על הישיבה כי לא היה מחשיבו להטמן ולהסגר בביתו רק מתכוין למרות עיני כבודו, והוא האמת והצדק עה"ד שכתבנו למעלה בפתיחה י"ב כי לא בגאוה לבב עשה זה אלא לכפר על כל הקהל עיין שם. ועל כן היה ממציא עצמו לפניו ולא זו בלבד כי גם כאשר אמרו לו עבדי המלך שיגידו הדבר להמן ענה אותם קשות ועזות כאשר תראה בבואנו שמה בס"ד, ומזה היתר הקושיא מבואר, גם דברי המדרש שהבאנו למעלה שנשאל אל אליהו אם יש אדם כשר ויען כי יש ומרדכי שמו מבואר כי היתה השאלה אם יש עומד בפרץ מקדש שמו ית' בפרהסיא והיה המענה כי מרדכי הוא כמו שנתבאר. והנה אות אמת על כל דברי אלה בב' מקומות הללו חנניה מישאל ועזריה ומרדכי כי כוונת כלם לכפר על כל עדת ישראל. איתא בש"ר (פרשה ט"ו) בפסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים אמרו לו להב"ה כל כך למה, אמר להם כל הימים שאני עמהם אין נוטלים שם רע וכו' בבבל הייתי עמהם ונמצאת שלמה שנאמר (דניאל ב' י"ג) הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין, במדי הייתי עמה ונמצאת שלמה שנאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה ע"כ. הנה מבואר ככל משכיל כי מיאון חנניא מישאל ועזריה ומיאון מרדכי לא עליהם בלבד היה כי אם על כל עם בני ישראל עד שבוראם משתבח בכל העדה בעדם, עוד במדרש רבתי דאחשורוש (פרשה ו') איש יהודי היה מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב (במדבר י"ב ג') והאיש משה ענו מאד, מה משה עמד בפרץ דכתיב (תהלים ק"ו כ"ג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו אף מרדכי כן דכתיב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו מה משה למד את ישראל תורה דכתיב (דברים ד' ה') ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים אף מרדכי כן דכתיב דברי שלום ואמת וכתיב אמת קנה ואל תמכור ע"כ. ומורי הה"ר יוסף טאיטצאק ז"ל פי' כי באו לסלק ג' גנויות שאפש' ליחס למרדכי, הא' מדת הגאוה לבלתי הכנע לאיש אשר גדלו המלך והשעה משחקת לו, הב' כי לא חמל על עם ה' אלה. והבאיש את ריחם בעיני המן לתת חרב בידו להורגם על לא חמס בכפם רק בסבתו ופסוק צווח כי הגידו לו את עם מרדכי, הג' ביטול תורה שאם הוא היה כל היום יושב בשער המלך ואחר התשועה הושם על בית המן תורתו אימת נעשית, כנגד הא' אמר שהיה שקול כמשה שהיה ענו מאד ולא עשה זה על צד הגאוה חלילה רק על צד היהדות והחסידות, כנגד הב' אמר שאדרבה עמד בפרץ כי לולא מרדכי היה הב"ה עושה כלה בשונאיהם של ישראל. כנגד הג' אמר כי כמו שמשה למד תורה לישראל אף מרדכי כן, והנ"ל בביאורו. ראשונה יש לדקדק על הראיות שהביא אם מה שהביא על שעמד בפרץ מדכתיב דורש טוב לעמו ומשם אין ראיה דדורש טוב לעמו דומיא דדובר שלום שהוא על מה שהוא שם כי היה דורש טובתם ושואל בשלומם ס"ד כי להיותו גדול ליהודים זחה דעתו עליו ולא יטפל בענייניה' קמל"ן דורש טוב לעמו. אם מה שהביא ראיה שמרע"ה למד תורה לישראל מדכתיב ראה למדתי אתכם ומי סני מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה שהוא עדות התורה ועדיף ממה שהוא אומר על עצמו כ"ש וכ"ש וכי ראיה בעי על שמשה למד תורה לישראל ומי לא ידע בכל אלה ושגור בפי בני ישראל הקטנים עם הגדולים משה רבנו ועוד יש לדקדק בשלמא משה שלימד תורה לכל ישראל ניחא שהיו כלם במקום אחד במדבר מצויים אצלו, אבל מרדכי היאך לימד תורה בקכ"ז אפרכיות, עוד דברי הראיה שהביא מפסוק דברי שלום ואמת וברור הדבר כי על דבר אגרות הפורים קאמר ששלח אליהם דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, ומה ענין ללימוד תורה תדע שהרי דבר זה אסתר היא העקר ומרדכי כטפל אליה שכן כתיב ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי וגו' ונודע כי לא למדה אסתר את ישראל תורה וממנה למרדכי והתשובה הם ז"ל הוקשה להם דבר כרוז זה איש יהודי היה בשושן הבירה, וכבר ראית את הלחץ אשר עבר עלינו בביאורו למעלה כי לא היה הוא לבדו שם, ואם על שהיה כשר הרי רובו של אותו הדור כשרים היו ושם חגי זכריה ומלאכי והחרש והמסגר אלף וכמו שקדם, ולכן ביארו שהכתוב הואיל והזכירו לדעת דבר אסתר כי היתה בביתו ושכבה בחיקו ומשם זכתה למלוכה ספר בשבחו שלא נחשוב כי הצלת ישראל הבאה על ידי אסתר בת דודו היתה אליו כמענו בטוב ההזדמן. ולכן הודיעונו כי לאו חדא היא לו וכי הוא מתחלתו ועד סופו היה כשר וכדאמר ר' יוחנן התם כל מי שנאמר בו היה הוא מתחלתו ועד סופו ועל כן אמר כי זה נקרא איש דומה למרע"ה שנקרא איש והאיש משה ולא למדו שהיה ענו כמשה ואעפ"י שהיה כן כי לא אמרו מה משה ענו אף מרדכי כן ולא באו לענין זה רק שנא' בזה איש ובזה איש לענין עומדם בפרץ ולמדם תורה לבני ישראל ואמר כי כמו שמרע"ה עמד בפרץ לפניו בתפלתו כן עשה מרדכי בתפלותיו ומעשיו הטובים וכמו שכבר הקדמנו בזה כי לולא זכותו אזי חיים בלעונו להיותנו מלוכלכים עונות וחטאות כמו שנאמר בשכבר, והנה במקומו תראה אשר פעל ועשה בבא עליהם צרה וצוקה הגם כי לא עשה כאשר עשו הנביאים והצדיקים העומדים שם אשר הרחיקו נדוד אבל הוא שם נפשו בכפו לכפר על בני ישראל וללמד עליהם זכות אחר שהוא כופר בע"א, לא לבד מטמין עצמו אבל מזמין עצמו, ושב ונותן בה פגם עה"ד שכתבנו, והביא ראיה ממ"ש דורש טוב לעמו כי אחרי שכבר קדם אומרו איש יהודי היה וא"ר יוחנן מתחלתו ועד סופו כאמור. אין צורך עוד לאמר דורש טוב לעמו ואם בא לספר בשבחו היל"ל עושה טוב לעמו מאי דורש טוב, והנה לראב"ע דברים צדיקי' במקומם ימצאו בס"ד ושם נדבר עוד בו, ומתוך זה הובררו הדברים כי דבר דורש טוב הוא שהיה תמיד עומד בפרץ כמרע"ה אם לפניו ית' אם לפני עמו כי ראינוהו מכריז על בני ישראל שלא ילכו למשתה כמו שקדם והנה גם היא אחרינו והוא שקבץ אותם ולמדם לשוב אל ה' וכמו שיבא מדברי המתרבה בס"ד לא שמענו שעשו כן הנביאים והחכמים אשר היו בימים ההם ועוד ידמנוהו ישראל אשר הי' לבו חרד על עם ה' וכמ"ש אפשר לצדקת זו וכו' אלא שעתיד דבר גדול לישראל וכו' וכמו שיבוז בסמוך בס"ד מלבד דברי הצומות וזעקתם אשר למדו ממנו בני ישראל וכמו שקדם בדבריהם ז"ל בן שהאיר עיני ישראל בתפלה וכמו שבא בפתיחה י"א לעיל עיין עליו. ומה מתקו דבריהם שהוכיחו זה מפסוק, ראה למדתי אתכם ולא מפסוק וזאת התורה ביען שם נאמר הצלה כמ"ש כי כל האיש אשר הלך וגו' ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום וסמיך ליה ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים צדיקים כלומר כי הצלתכם ודבקותכם בה' אלהיכם אשר על כן אתם חיים אלא הוא מצד שלמדתי אתכם חקים ומשפטים צדיקים ולכך הביא ראיה למה שלא היה צריך ראיה כמו שבא בספקות כי אין הכוונה רק להורות כי הלימוד גרם ההצלה וכן בדבר מרדכי. האמנה מנין שלמד מרדכי תורה לישראל ראשונה יש להוכיח ממה דאמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) ויקח המן את הלבוש וגומ' אזל ואשכח רבנן דיתבי קמי דמרדכי וקא מחוי להו הלכות קמיצה וכו' הנה מעשה רב שהיה מלמד תורה' ובמדרש רבתי דאחשורוש (פרשה ו') כתוב לאחר שעשה העץ הלך אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בבית המדרש והתנוקות יושבים לפניו ושקי' במתניה' ועוסקים בתורה והיו צועקים ובוכים ומנה אותם ומצא שם שנים ועשרים אלף תינוקות והשליך עליהם שלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר למחר אהרוג אלו התינוקות תחלה ואח"כ אתלה מרדכי והיו אמותיהם מביאות לחם ומים ואומרות להם בנינו אכלו ושתו קודם שתמותו למחר ואל תמותו ברעב מיד היו מניחי' ידיהם על ספריהם ונשבעים בחיי מרדכי רבינו לא נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות. געו כלם בבכיה עד שעלתה שועתם למרום ע"כ, והביאו ראיה מפסוק דברי שלום ואמת ביען הכתובים ההם קשים מאוד ליישבם אם לא בזה וזה שהם ראו כי אגרות הללו יראו שלא לצורך ביען כבר קדם קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם וגו' ילא יעבור להיות עושים את שני הימים וגו' בכל שנה ושנה וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מתוך זרעם א"כ מאי עוד ותכתוב אסתר לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם ונבוכו בהם המפרשים כאשר תראה בבואנו שמה בס"ד ועוד כי פתח באסתר ומרדכי ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי וגו' ואחרי כן אמר וישלח ספרים ולא קאמר וישלחו על כן אמרו כי דבר ותכתוב הוא מה שכתבה לחכמים קבעוני לדורות וענין וישלח ספרים הוא מה שכתב להם מרדכי לעסוק בתורה יזכרו וישובו אל ה' הגומל להם טובות ויקבעו לימוד תמיד וזהו דברי שלום ואמת ובמקומם יתבררו ויתלבנו כתובים הללו בס"ד ודי זה לביאור דבריהם ז"ל.
אמר המ' משה בנו מדקדק אני מאד במאמר הקודם הוא פסוק דברי שלום ואמת, ואחר כך פסוק דורש טוב לעמו, וי"ל כי שלשת' הוכיחו מפסוק איש יהודי כפי סדר הכתוב, לאחר שהיה שקול הוא מבואר איש איש, לב' הוכיחו מאומרו היה בשושן וכו' ופירושו עם מה שאמר הרב ר"י טאיצטאק ז"ל כי הגנות הב' היה כי לא חמל על עם ה' והבאיש את ריחם בעיני המן לתת חרב בידו להורגם על לא חמס בכפם רק לסבתו ופסוק צווח כי הגידו לו את עם מרדכי וכנגד זה אמר שאדרב' עמד בפרץ כי לולי מרדכי היה הב"ה עושה כליה בשונאיהם של ישראל עכ"ל, וזה הוכיחו מאומרו היה בשושן הבירה, כלומר אל תחשוב שבסבת היות מרדכי בשושן הבירה באה ונהייתה כל הרעה הזאת על ישראל כי לולי שנאת המן עמו לא היה נוגע בם וזו השנאה לא בא להמן רק בסב' היות מרדכי בשושן ולא יכרע ולא ישתחווה, והוא אמר בכל עת אשר אני רואה את מרדכי וגו' ולז"א בשושן וכו' כלומר אדרבא בסבת היות מרדכי בשושן באה תשוע' ישראל על ידו מה שלא היה אם לא היה מרדכי בשושן וכאשר דרז"ל, בומרדכי ידע וגו'. לג' הוכיחו מאומרו בן יאיר ופירו' כי כמו שהם ז"ל אמרו בן יאיר בן שהאיר עיני ישראל בתפלתו נאמר אנו בן שהאיר עיני ישראל בתורתו כי תורה אור, וז"ש מה משה לימד וכו' נמצא כי דרשו סדר כתו' איש יהודי' והה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה כתב וז"ל, בדין היה להקדים איש ימיני לאיש יהודי כי אביו מבנימין ואמו מיהודה וכתיב למשפחותם לבית אבותם. אלא לפי שהתפלל דוד זכרני י"י ברצון עמך כלומר זכור זכותי בימי מרדכי כי המן נתן עשרת אלפים ככר כסף, ודוד נתן לצורך בית המקדש ג' אלפים ככר זהב, וז' אלפים ככר כסף הרי עשרה אלף ככר' וכתיב וכסף ככרים עשרת אלפים ע"כ:
האמנה במה שדלג המקרא משמעי לקיש אשר באמת רב הדרך ביניה' ויחסו בן יאיר בן שמעי בן שמידע בן בענא בן מוצא בן אלה בן מיכה בן מפיבשת בן שאול בן קיש כדברי המתרגם בתוספתא. אומר להיות כי כן יסד מלך מלכי המלכים הב"ה במרום שנקמת ה' בעמלק תהיה ע"י שאול בן קיש לטעם אזכרנו עוד והוא לא כן עשה. והנה באה ונהיתה עתה ע"י בני בניו מרדכי ואסתר לכן יחסו לבן קיש כאילו נתק חבל היחס אשר ביניהם והראשונים יפלו וזה עצמו הוא בן קיש ולא נצטרך למה שנדחק הראב"ע כי אין זה קיש אבי שאול ואנחנו בשם רבותינו הקדושים נזכיר שזה קיש אביו של שאול:
ואל יקל בעיניך זה שאמרתי לך כי הנה הוא לכל בר לבב למשיב נפש ולכלכל מחלת שני ספקות גדולי' ועצומים אשר יפלו בדבר ממלכת שאול ודוד ראיתי לזוכרם הנה אני היום ילדתים ולא נעזרתי בהיתרם רק ממי שעוררני אליהם ית' שמו, הספק הא' בענין שאול זה תארו. אחרי שהוא יתברך הסכימה חכמתו לתת הממלכה לשבט יהודה לסבה ידועה אצלו ומאמר אבינו הזקן קיים זה בברכו את בניו לפני ה' לפני מותו (בראשית מ"ט י') לא יסור שבט מיהודה על מה ועל מה הסב הממלכה לקטן שבשבטים הוא בנימין והיא נתנה ביד שאול אשר גלוי וידוע לפניו שלא יעשה הישר בעיניו וישלח בו חרון אפו וחרפה היא לנו באמור כי מלכנו הראשון חטא ונפל בחרב פלשתים ומי כמוהו יתברך קורא הדורות מראש ומשמיע האותיות לאחור אשר למה נתנה לשאול והיא לא תצלח. הספק הב' בענין דוד זה תארו, אחרי שהלכה רווחת בידינו בגמרא סנהדרין פרק כ"ג ר' יוסי אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנו' להם בית הבחירה, והיה חטא שאול על אשר לא נקם נקמת ה' בעמלק כמ"ש (שמואל א' ט"ו כ"ז) יען אשר מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך, ואומר קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך וגם אחרי מות שמואל והרגיזו שאול לעלות אמר לו ויקרע ה' את הממלכה מידך כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק. ואדוני אבי ז"ל פי' כי זה טעמו של דבר במקרה צקלג בעת רעה ההיא למען דעת צדקות ה' סבב הוא ית' בעת הריגת שאול דבר העמלקים שפשטו על צקלג ודוד שנס בעז מתניו ויכם ויכתם להורות כי זה נהרג על שלא עשה במעשה זה, ואחרי שכן הוא למה לא צווה עוד על ענין עמלק והיא המלך הראשון העצמי האמתי ובידו נתן ה' תשועה גדולה.
והתשובה אצלי כי זאת מאת ה' צבאות יצאה הגדיל עצה הפליא תושיה וזה כי נודע מדברי פסיקתא כי אין רשעים הללו נופלים אלא ביד בניה של רחל דאמרינן התם אמר ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא ביד בניה של רחל עשו נופל דכתיב (ירמיה מ"ט כ') אם לא יסחבום צעירי הצאן ולמה קוראם כך שהם קטנים של שבטים ע"כ ופרט מן הפרט ביד בנימין כאשר שמענו כן ראינו פעמים כי בפעם הראשונה שהיה ביד יהושע אשר היה מיוסף לא היה רק ויחלוש יהושע בלבד מהטע' שיבא אמנם אחרי כן היה על ידי בנימין הוא שאול ועתה ע"י מרדכי בן ימיני אם להיותו הוא הצעיר האחרון. אם מפני שכלם השתחוו לעשו בפגעו בו. לא כן בנימין להיותו בבטן המלאה בעת ההיא וכמו שיבא בפסוק ויהי כאמרם אליו יום יום בס"ד, וזה טעם אשר לא יכול לו יהושע רק ויחלוש בלבד כי עכ"פ השתחווה אביו אליו הגם כי מצאתי בשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה דברים נפלאים שכתב וז"ל, ויחלוש יהושע לא הרגם מיד כי עמלק מכשף היה ורואה במזל ובוחר כל מי שהיה עתו למות באותו היום ביום היה נלחם בו בלילה, ומי שהיה עתו למות בלילה היה נלחם בו ביום, וזהו ויחלוש שהחלישם עד שהגיע עתם למית עכ"ל. ובפסוק ישנו עם אחד אני עתיד להאריך בזה בס"ד, ואף גם זאת פשוטו של מקרא שהחלישם בלבד והוא מהטעם הנז' לכן הוא ית' סבב שישאלו ישראל מלך שלא כהוגן ויותן להם מלך באפו ובחרונו ולא יהיה מקו הישר של המלוכה רק מאותם שיפלו הנופלים בידם והוא שאול משבט בנימין וכאשר תעשה המלחמה הזאת יהיה בה קצת גמגום בשתפש את אגג חי וחמל על מיטב הצאן ואז יקים ה' את אשר דבר ביד הנביא הנאמן כי רעתם רבה בשאלם מלך, ובכן תשוב הממלכה למקומה הטבעי לשבט יהודה וז"ש שמואל (שמואל א' ט"ו ל"א) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם הורה על מה שאמרנו כי בתת ה' את הממלכה ביד רעהו הטוב ממנו ימשך כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם ממה שנתן הממלכה ליהודה ובמה שאמר כי רעתם רבה באשר שאלו מלך. כי על שתים אלה יפלו ב' מיני גנות אם לא יוסרו ישראל על שאלם מלך יפול השקר אחרי שנאמר להם ואם לא תסוב הממלכה אל יהודה יפול הניחום והחרטה אחרי שנתנה בידו בשכבר, ועתה בנפול שאול יסולקו שתים אלה, כלל העולה כי כל הימים אשר מלך שאול על ישראל שאול הוא, ואיננו רחוק שהסכימה חכמתו ית' שיקרא שם שאול לסבה זו כר' מאיר דדריש שמיה וכתיב (תהלים מ"ו ט') אשר שם שמות בארץ והמלכתו בישראל היתה מקרית והמקרה לא יותמד ולא צווה עוד דוד אחריו במצוה הזאתי. אם משום שלא יהיה מזכרת עון לבית שאול ואי משום דלא אתי מזרע של רחל ואין תפארתו של הב"ה במלחמה זו אלא ביד בניה של רחל כמדובר ולכן לא צוה על ככה והוא מעצמו היה עושה מלחמה עם עמלק מדעתו כוונתו ורצונו ית' לעריץ עמלק מן הארץ ובכן היתרו ב' הספקות וידענו מה זה היה לבן קיש שלא נזכר הנה ונכנס מרדכי במקומו כאלו הוא בן קיש אשר אמר ה' לעשות חרון אפי בעמלק.
פסוק ו
אשר הגלה מירושלים עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל:
אשר הגלה, בגמרא, אמר רבא שגלה מעצמו, ופרש"י מדלא כתיב אשר היה מן הגולה וכתיב אשר הגלה עם הגולה משמע שלא היה מהם ששאר הגולי' גלו על כרחם והוא גלה מעצמו כמו שהיה ירמיה גולה מעצמו עד שאמר לו הב"ה חזור ובמדרש לקח טוב כתוב אשר הגלה שגלה מעצמו כדרך שגלה יהויכין מעצמו ובמדרש בילקוט (סימן תתרנ"ג) ולמה ב' פעמים אשר הגלה גלה עם גלות יכניה וחזר לירושלים והגלה אותו שנית נבוכד נצר עם גלות אחרונה ונר' שבא זה ולמד על זה כי בגלו' הראשון לא גלה הוא כי היה כמו ירמיהו ככה עשו למרדכי והניחוהו ברשותו לעשות כטוב בעיניו ואמנם זאת הוא גלה מעצמו להצטע' בצער ובצר' הצבור כדרך השלמים, ובהיותו ברשותו חזר לירושלים, ובגלות שניה גלה עם האחרים ולא דרשו זה שגלה מעצמו מדכתיב אשר הגלה דא"כ אשר הגלתה משמע כמו אשר והיה לפי זה מובן ג"כ מעצמם ולכן פי' רש"י ז"ל מדלא כתיב אשר היה מן הגולה וכתיב אשר הגלה עם הגולה וכו' ופירושו אשר הגלה הוא עם הגולה אשר היו כבר גולי' משמע שהוא לא גלה עמהם מדקאמר אשר הגלתה כבר והה"ר נחום בר יעקב ז"ל כתב ז"ל מה לנו עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה ללמדך שמגדולי הדור היה שכשעלה מלך בבל והגלה יהוכין גלו עמו השרים והחסידים ורחשי הדור שכך תמצא באדם בראשונה בוחר בטוב ומניח מי שאינו טוב כ"כ ואם יצא באחרונה לוקח מה שהניח וכך היה מרדכי מן הגולה הראשונה ע"כ, ומצאתי כתוב אשר הגלה מירושלם מירושלים מלא ביו"ד ואין כן בכל המקרא מלא והטעם לפי כי כל המגילות והנבואות יבטלו בבוא הגואל חוץ ממגילת אסתר שנאמר וזכרם לא יסוף מזרעם לכך הוא מלא כלומר בחורבנה ובבניינה זכר הנס הזה ע"כ. ובדברי הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל מצאתי סמך לדבריו לספר בציון שם ה' סופי תיבות המן כלומר אפי' בבנין ציון נספר שמו ותהלתו במה שעשה לנו במעשה המן. אך מ"ש ואין כן בכל המקרא. מלא לא צדק כי במסרת יש ה' מלאי' בירמיהו סימן כ"ו ובד"ה ב' סימן כ"ה תמצאם.
פסוק ז
ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת:
ויהי אומן את הדסה, איתא בגמרא קרי לה אסתר וקרי לה הדסה תניא ר' מאיר אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם צדקותיה בין הצדיקים וכן הוא אומר (זכריה א' ח') והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ר' יהודא אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר שאומות העולם היו קורין לה על שם אסתהר בן עזאי אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה מפני שהיתה בינונית לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדס ר' יהושוע בן קרחה אומר ירקרוקי' היתה וחוט של חסד משוך עליה ע"כ, ופרש"י בין ההדסים אשר במצולה בין הצדיקים שגלו לבבל ובשכינה משתעי קרא ואסתהר ירח יפה כלבנה ירקרוקות היתה כהדס אלא חוט של חסד משוך עליה מאת הב"ה ולכך היתה נרא' יפה לאומות העול' ולאחשורוש ע"כ, ומה שפירש הרב בין הצדיקים שגלו לבבל יתבאר בסמוך מדברי מסכת סנהדרין (פ"ח). ומה שכתב ובשכינה משתעי קרא אמר על תיבת והוא שהרמז לשכינה כמו שהתבאר בספר הזוהר במקומות רבים וביחוד בפסוק (בראשית ח' א') והוא יושב פתח האוהל ובפסוק (שם ל"ג ד') והוא עבר לפניהם, והנראה בעיני בביאור המאמר הוא כי הם ז"ל ראו שיהיה שם האשה הזאת העצמי אחד מהנז' והשני שיורה על תואריה ולפי זה יפול הספק אם העצמי הוא הדסה והתארי אסתר כמו בחדש הראשון הוא חדש ניסן או שיהיה השני העצמי כמו הפיל פור הוא הגורל וזה האחרון יראה יותר אמת אחרי שעוד לא נזכר במגלה שם הדסה כי על כן היתה סדר השאלה קרי לה אסתר וקרי לה הדסה עם שבמקרא קדם שם הדסה לשם אסתר. וכך היא הגירסא בספרים המדוייקים ומי שלא טעם זה הפך הגירסא, ונחזור לענין כי על כן חלקו בדבר והמה ראו בה ה' תארים, א' צדקתה שהיתה צדקת וכמו שקדם בפתיחה י"ב, וכמו שעוד יבא בפסוקים הקרובים והרחוקים, ב' ענותנותה וכמו שנראה ממה שלא הגידה דבר ואת מאמר מרדכי אסתר עושה וכמו שמתבאר מהמשכות הענין, ג' היותה יפת מראה אשר הוא המבוקש מאחשורוש וכמ"ש יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה. ד' שהיתה כמו כן יפת תאר אשר זה שלמות גדול יותר מן הראשון אשר לרוחק מציאותו נפרד כ"ש נצמד לאחר לא הזכירוהו וכמו שכתבנו בביאור הפסוק ההוא, ה' היותה נושאת חן בעיני כל רואה. והנה ר' מאיר רמז אל הראשונה ואמר ששמה העצמי אסתר ושמה היחסי הדסה והוא על שם צדקותיה בין הצדיקים ועניינו מתבאר בגמ' (סנהדרין פ"ק) איתא התם (זכריה א' ח') ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה, ראיתי הלילה א"ר יוחנן בקש הב"ה להפוך את כל העולם כלו ללילה והנה איש רוכב אין איש אלא הב"ה שנ' ה' איש מלחמה, על סוס אדום בקש הב"ה להפוך את כל העולם לדם כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו שנאמר והוא עומד בין ההדסי' אשר במצולה ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר ויהי אומן את הדסה ואין מצולה אלא בבל שנאמר האומר לצולה חרבי ע"כ, הנה ביארו תיבת עומד בין ההדסים כמו ותעמוד מלדת ותעמוד השמן, אשר הם לשון הפסק וכן אנו עתידים לפרש ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית מדברי רז"ל בס"ד, וכן הענין פה כי היה רוצה להפוך העולם כלו ללילה ולדם והפסיק הדבר מפני צדקות ההדסי' הם הצדיקים וא"כ הדסה ר"ל צדקת ואתא ר' מאיר ואמר שאסתר הרי היא כאחד מן הגדולים אשר עליהם העולם עומד כי כמו ששלשת הרועים האלה כפרו על כל קהל ישראל על עון השתחוית צלמו של נבוכד נצר כן האשה הגדולה הזאת כפרה חטאת הקהל בדבר המשתה וכמו שבא להלן בביאור הפתיחות בפתיחה י"ב, וזהו שדקדק ר' מאיר צדקותיה בין הצדיקי' אשר היא הגירסא האמיתית בלי ספק ועלה קאי וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים וכהא דר' יוחנן בגמ' (סנהדרין פ"ק) כמו שנאמר בשכבר. ור' יהודה אמר הדסה היא שמה העיקרי ולמה נקרא שם היחס שלה אסתר מפני ענותנותה כי רבה וכמו שתרגם המתרגם אסתר דהוו קרין לה על די הות צניעא בביתא דמרדכי שבעין וחמש שנין, ולא חזית אפי גבר אלהן אפי דמרדכי וכן יראה ממה שהוכיחו זה מפסוק אין אסתר מגדת וגו' הוא השני ולא הוכיחוהו מהראשון לא הגידה אסתר כי שם יורה יותר ענותנותה כי גם בעלותה אל מעלת המלכות לא סרה תומתה ממנה ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו וכן במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ב) היא אסתר בנערותה והיא בזקנותה היא אסתר משנכנסה למלכות והיא אסתר עד שלא נכנסה למלכות. הנה שדרשו תיבת היא ע"ד ויוסף היה במצרים הוא הושע בן נון כי לא זחה דעתם עליהם עם שעלו לגדולה, והרב ר' נחום בר יעקב ז"ל כתב ונקראת אסתר לפי שהסתירה עניינה שנאמר אין אסתר מגדת וגו' והא' נוספת כאל"ף אבנטי ע"כ, הנה ששם אסתר הוא מלשון סתר והא' נוספת כאלף אבנטי וכן אקדח אשכר והן הן דברי ר' יהודה ור' נחמיה אמר כי שם אסתר מורה על טוב המראה אשר דרוש דרש אחשורוש ואחרי שמצא אות נפשו ראוי שתקרא על שם המציאה ואף כי היתה כמו כן יפת תאר לא קראוה בנות ושרות ופלגשים אלא על המבוקש מהמלך והוא יופי המראה ולכן קראוה אסתר מלשון אסתהר שפירושו סהר להורות יפה כלבנה והוא טוב המראה כאמור, ובן עזאי אמר כי אדרבה שלא שינו את שמה רק מפני שנמצא בק רבו יתירא מהנדרש והמבוקש ולכן צריך שינוי השם והוא שאמר שנקרא הדסה על שהיתה לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדס הוא מורה בלי ספק על יופי התאר והגבלת האברים על מתכונתם בדרך אמצעי אשר הוא השלם ור' יהושע בן קרחה ראה על הנאמר ספק איננו קטן והוא דא"כ שהיתה יפת תאר ויפת מראה כדברי בן עזאי למה טרח וכתב לן קרא ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה וכי מימרא בעי ולמה לא תמצא חן לכן אמר כי תיבת הדסה מורה ירקרוקית והוצרכה לחוט של חסד כי על כן לא נזכרה עוד בשם זה וכן דקדק רש"י ז"ל שכתב ירקרוקית היתה כהדס אלא שחוט של חסד משוך עליה ובתיבת אלא רמז למה שכתבנו והוא מבוא' והה"ר יצחק הכהן ז"ל הטיב אשר דבר בענין שינוי זה השם וז"ל יותר נראה שמרדכי עצמו שנה שמה אסתר שהוא שם פרסי טרם תלק' לבי' המלך כדי שלא ירגישו עמי הארץ ולא היהודי שהיא יהודית כי יש שמות יסכימו עליהם היהודים בקריאת שמם והיה שם הדסה מורגל להם לכנותו על הנשים ושם נסתר אל הפרסיים ושנוי שם זה היה סבת ההסתר כמו שהיתה סבת שנוי שם יוסף בתחלת פרסום גדולתו שלא בא עניינו באזני בית אביו שאם יקראוהו יוסף אי אפשר שלא יתעוררו עליו ובפרט בבא אחיו לפניו עכ"ל, עוד בגמרא (מגילה פ"ק) כי אין לה אב ואם וכתיב ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב חסדא עברתה אמה מת אביה ילדתה אמה מתה אמה פרש"י ובמות אביה ואמה למה לי כי אין לה אב ואם אלא ללמדנו בא ואפי' יום אחד לא היה לה אב ואם שכיון שהרתה אמה מת אביה נמצא שלא היה לה אב משעה שנראה לקרותו אב וכשילדתו אמו מתה ולא נראת לקראת אם ע"כ והן אמת קשה שנ' שיהיה מיותר כי אין לה אב ואם הוא הראשון במקרא ואין דרך היתור להיות רק השני כי אחרי שקדם הראשון שורת הדין שנשאל על השני למה לי וזה הביא לקצ' ספרי' להגיה הגמר' ורש"י וכתבו כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי והגיהו ברש"י ובמות אביה ואמה תו למה לי מאחר דכתיב כי אין לה אב ואם והגירסא הראשונה מצאתי בספרים המדוייקים ומי שלא טעם דובשה הגיה אותה וכל בן דעת יתן צדק אליה וזה כי אם הכפל הוא ובמות אביה ואמה בלי ספק הוא המלמד עוברת' אמה וכו' כי לכן נכפל' והיאך מלמדנו זה באומרו ובמות אביה ואמה כי אדרבה יורה שהיה זמן שהיה לה אב ואם ומתו ובשלמא כי אין לה אב ואם מורה על שבשום זמן לא היה לה אב ואם, והיכי משכחת לה אלא שעיברתה אמה מת אביה וכו' והיכי דייק לישנא דרש"י אלא ללמדנו בא שאפי' יום אחד לא היה לה אב ואם נראה שהוא דבר כי אין לה אב ואם, ועוד כי אין מקום לשאלת למה לי כשיהיה ובמות אביה ואמה מיותר כי לא יתקשר לקחה מרדכי לו לבת עם כי אין לה אב ואם אם לא שיאמר ויקחה מרדכי לו לבת, וגם זה לא יתכן כי נראה שהיה זמן מה לא לקחה מרדכי ואין מאסף אותה הביתה, מה שלא יורה כן מאמר ובמות אביה ואמה כי ב' במות ב' הזמן כמו (בראשית ל"ו י"ח) בצאת נפשה כי מתה, בבא ישראל מצרימה. בצאת ישראל ממצרים וכאלה רבות. ומעתה ביאור הלשון אחר שהיה לו לכתוב ובמות אביה ואמה אשר הוא הנאות מהטעמים הנאמרים אם כן כי אין לה אב ואם למה לי, אמר רב חסדא עברתה אמה וכו' והדבר כי ענין ההולדה מיוחסת אל האב, והלידה אל האם ועל כן ביום שנשלם עבורה שאז היה ראוי שיקרא אב אחר שהוא מהמצטרף כי אין שם אב ואם נופל כי אם למי שיהיה לו או בן או בת שאז היה ראוי שיקרא אב מת, וביום לידתה מתה אמה באופן כי אין לה אב ואם כלל, ומעתה ביאור ב' ובמות ב' הזמן כמו שביארנו או ב' בעבור כמו התשחית בחמשה, (הושע י"ב י"ג) ויעבוד ישראל באשה ואם תפרשהו ב' הזמן יהיה' ביאורו ובעת מות אביה ואמה תכף לקחה מרדכי לו לבת וענין אביה ואמה כענין (בראשית מ"ד כ"ט) והורדתם את שיבתי ברעה שאולה שפי' רש"י עכשיו שהוא אצלי אני מתנח' בו על אמו ועל אחיו ואם ימות זה דומה עלי ששלשתם מתים כאחד וכענין (רות א' ה') ותשאר האשה משני ילדיה ומאשה כי בהיות בניה בחיים היתה מתנחמת על מות בעלה כי על כן אמר ותשאר היא ושני בניה כי לא ידעה אלמנות בהיות עמה שני בניה ועתה במות אישה באו עליה שכול ואלמון ביום אחד וכן בדבר אסתר כי במות אמה מתו גם שניה' אביה ואמה ויראה ביאור זה מדבריהם במדרש (ב"ר פ"ד) איתא התם רבנין אמרין כל מי שנאמר בו היה זן ופירנס וכו' מרדכי זן ופירנס. א"ר יודן פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא אסתר לאלתר מניקה והיה מניקה הוא, ר' ברכיה ור' אבהו בשם ר' אלעזר בא לו חלב והיה מניקה. כד דרשא ר' אבהו בציבורא גחוך ציבורא לקליה אמר להון ולאו מתניתי' היא ר"ש בן אלעזר אומר חלב הזכר טהור ע"כ. והה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתב וז"ל ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי דד כתיב שהניקה אילת אהבים זו אסתר ע"כ, והן אמת היה לו לדרוש זה בפסוק ויהי אומן וגו' בת דדו כי גם הוא חסר וקרי ביה דדו בדגש. ועניינו כאשר ישא האומן את היונק אלא שנ"ל שלא בחר בזה מפני שיש לאומר שיאמר דלגופיה איצטריך והוי כמו והיו מלכים אומניך אמנם בפסוק דד מרדכי הוי מיותר כי כבר נזכר שמו למעלה בת דודו באופן דיתיר וחסיר דריש. ומעתה אם אינו ענין לבת דודו תנהו ענין ללקחה מרדכי לו לבת שהניקה משדיו כדמפרש בדד מרדכי וזה מורה על שמתה אמה בזמן היותה יונקת ויצדק ב' במות שיהיה ב' הזמן כאמור ואם תפרשהו ב' בעבור כך תפרשהו ויהי אומן את הדסה כמו (ישעיה מ"ט כ"ג) והיו מלכים אומניך דסמיך ליה ושרותיהם מניקותיך משמע שאומן הוא מגדל. היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם כי לא היה לה בשום זמן אב ואם כי לא ידעה אותם והם לא הכירוה ובעבור מות אביה ואמה לקחה מרדכי לבת ובב"ר הורו לנו ביאור נפלא בויהי אומן את הדסה, איתא התם פ"א ר' הושעיא רבה פתח ואהיה אצלו אמון וכו' אמון מוצנע היך מה דאת אמר ויהי אומן את הדסה ע"כ נר' שביאור ויהי אומן ויהי מצניע ששמר והצניע אותה כל אשר מצאה ידו ואח"כ בעל כרחו ובעל כרחה נלקחה וכמו שיבא עוד.
ובגמרא (מגילה פ"ק) לקחה מרדכי לו לבת תאנא דר' מאיר אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר (שמואל ב' י"ב ג') ולרש אין כל כי אם כבשה אחת אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדיו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת, משום דמפתו תאכל ותהי לו כבת אלא כבית הכא נמי כבית ע"כ, הן אמת ימים ושנים ישבתי משימם ומרעיד על מה דברו חכמים דבר זה כזה וקיימו וקבלו אותו בכל מקו' עד שאפי' אחרי שנלקחה לבית המלך והמלך לקחה לו לאשה וימליכה תחת ושתי אמרו שהיתה יוצאת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחקו של מרדכי וכמו שיבא עוד בפסוק כאשר היתה באמנה אתו כי שם דרשוהו הם ז"ל והדבר זר מאד ואנשים מבני ישראל רבים ונכבדי' מהם הסתירו פנים ממנו ומהם חזקו פניהם להכחישו. והמהדרי' מן המהדרי' אמרו שהיתה ארוסה למרדכי אחרי שהם ז"ל אמרו שהיה לבית ועוד לא הגיע לישא אותה ונלקחה לבית המלך, ואני בעניי תמיד אחזיק בשולי מעילי רבותינו הקדושים לא אטה ימין ושמאל מדבריהם. אבל קשה עלי הדברים הנאמרים ועוד כי יגיהו מקרא לומר דבר כזה זר מעשהו נכריה עבודתו ויאמרו אל תיקרי לבת אלא לבית. ולבי אומר לי כי כל עוד שיצא דבר מפי הקדושים ז"ל זר יותר ויותר יהיה חזק האימות בצדק כל אמרי פיהם אין בהם נפתל ועקש וכי ראה ה' בעניי האיר עיני בדבר הזה לדעת ולהודיע אמתת דבריהם וראשונה אומר כי סברא ישרה מקבלתם הטהורה ומשמעות מקראות הביאם לזה, והדבר כי הם ז"ל קבלו כי אסתר היתה רבת בשני' כדאיתא בב"ר (פרק ל"ט) איתא התם ואברהם בן שבעים וחמש שנה הה"ד ויהי אומן את הדסה, רב אמר בת ארבעים שנה היתה, ושמואל אמר בת שמונים, רבנן אמרי בת שבעים וחמשה ר' ברכיה בשם רבנן דתמן אמרין אמר הב"ה לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמשה שנים חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן שבעים וחמשה שנים מנין הדסה ע"כ, הנה כי לפי שראו שם הדסה כי עוד לא נשתמש בו כמו שאמרנו תמהו למה נאמר פה וז"ש הה"ד ויהי אומן את הדסה כי לולא דרשת רבנין לא ידענו טעמו של דבר ואגב הודיע דעת רב ושמואל וכאלו אמר לרבנן שומעים דמסתבר טעמייהו, והה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתב וז"ל בת הדס"ה שנים היתה עם הקריאה הרי הם כאברהם בן ע"ה שנים בצאתו מחרן ע"כ עוד כתב א"שת ח"יל גי' זו אסת"ר הדס"ה, ועוד צריך להקדים דבריהם ז"ל בגמרא (סנהדרין פ"ט) אל תחלל את בתך להזנותה (ויקרא י"ט כ"ט) ר' אליעזר אומר זה המשיא בתו לזקן, ר"ע אומר זה המשהא בתו בוגרת. אמר רב כהנא משמיה דר"ע איזהו עני רשע ערום זה המשהא בתו בוגרת ע"כ. ומעתה אורו עינינו בדבריהם ז"ל שאם כפשוטו של מקרא לקחה מרדכי לו לבת האיך השהה אותה כ"ב שנים והא קא עבר על אל תחלל את בתך להזנותה לכן אמרו אל תל לבת אלא לבית שלקחה לאשה וזהו לקקה לשון כי יקח איש אשה ואל תתמה על שקראה נערה כי כן דרך המקרא ויהושע עד נאמן, ומשמעות מקראות כי לא תמצא בכל המגלה ששובחה אסתר או שנקראה בשם בתולה וזו דחיה גדולה כי היתה בעולת בעל ולכן לא קראה רק בשמה או בשם נערה פעם אחת והנערה יפת תואר וטובת מראה ולא אמר והנערה טובת מראה מאד בתולה כמ"ש ברבקה ועמוד על זה, ותיבת לקחה מרדכי לו לבת גם הוא יורה כי לאשה לקחה מלשון כי קח איש אשה ויותר מזה תיבת לו מורה באצבע על הנאמר דאם לא כן מאי לו ודי לקחה לבת אמנם תיבת לו מורה כי לו ולעצמו לקחה וכהא דאמור רבנן. (יבמות פ"ד) ת"ר יתום שבא בלא אשה שוכרין לו בית ומציעין לו את המטה וכל כלי תשמישו ואח"כ משיאין לו אשה, די מחסורו זה בית, אשר יחסר זו מטה, לו זו אשה, וכן הוא אומר (בראשית ב' י"ח) אעשה לו עזר כנגדו, הנה תיבת לו מורה על האשה, ובתוספתא דתרגום כתוב וכד מית אבוהא ואימא נסבה מרדכי ליה לאיתו והוה מרבי לההיך ברתא, ואל תשתומם על אומרו יבקשו למלך בתולות יפות מראה כי כבר אמרו ז"ל במדרש רבתי דאחשורוש (פ"ו) ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים מלמד שאף הנשואות הביאו לפניו והוא שאמרו בגמרא (מגילה פ"ק). בקש לטעום טעם בתולה טועם, טעם נשואה טועם, וכמו שיתבאר שם בס"ד. האמנה סיפא דהאי מלתא דמכלתין קשיא מה ענין הכבשה להיות לו כבת, ויראה שהדבר הוא על מ"ש ובחקו תשכב כי הוא להתחמ' בצמרה ובחמימותה וכענין אבישג השונמית (מלכים א' א' ב'). ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך, והה"ר בנימין אשכנזי בן הרבי מאיר הלוי ז"ל כתב בפי' הכתוב שמצד שהיתה אסתר בת דודו ולא היה לה אב ואם ומצד היותה יפת תואר וטובת מראה לא רצה מרדכי שתהיה ביד אחר שמא יכשלו ביופיה כי אין אפטרופוס לעריות אמנם בשלקחה מרדכי לו לבית כדברי רז"ל לא היה מצד יופיה כי לא לקחה לשם יופי כי אם להיותה יתומה, והנראה בעיני כי בא להגיד לנו שבחו של מרדכי הצדיק כי עם היותו מגדולי היהודים ורצוי למלך אחשורוש כאש' כתוב בירושלמי בתרגום פסוק וכל עבדי המלך אשר בשער המלך וגו' כי שלחו אחשורוש כאשר מרדה עליו ההינדי"א אותו ואת המן הרשע שרי צבאות וכמו שיבא שם, ובמה יתרצה זה אל אדוניו כי אם בכלי חמדה כזה ובפרט כי לא היה לו שום מונע אנושי, ראשונה ויהי אומן את הדסה ומי יאמר לו מה תעשה כי הוא האומן, שנית שהיתה בת דודו ואין לה גואל קרוב ממנו וזהו היא אסתר בת דודו באופן כי לכל אשר יחפוץ יטנה. שלישית היותה מנה ראויה להתכבד בה והנערה יפת תואר וטובת מראה אשר נדרש ואשר לא נדרש וכמו שקדם. רביעית כי היא לא תסרב מאמרו בשום אופן ביען מעת מות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת והאב זכאי בבתו באופן כי לא מנעו מעשות זאת כי אם יראת השם אשר על פניו והוא הסתירה בכל אשר מצאה ידו עד עת השמע דבריה המלך ודתו וגו' כי אז לוקחה בעל כרחו ובעל כרחה וכמו שעוד יבא בס"ד ושוב כי ארכו לי הימים מצאתי אל הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל שהאריך בזה וז"ל ויש לי לדקדק כפי קבלתם ז"ל שאמרו עברתה אמה מת אביה וכו' כי אמר הכתוב כי מרדכי גדלתה מימי ינקותה וז"ט ויהי אומן כי לשון זה לא מצאתיו רק על ימי הגדול והיניקה (במדבר י"א י"ב) כאשר ישא. האומן את היונק והיו מלכים אומניך ותהי לו לאומנת וג' עדים כמאה, והרלב"ג הרגיש בזה שפי' ויהי כאלו אמר והיה אומן כי לפי פירושנו זה לא היה עתה אומן אותה כי כבר היתה. מגודלת ובלשון הכתוב ויהי אומן בימים שעברו כי אין לה זמן בעולם שהיה לה אב ואם, אמנם היה לה עת ורגע שהיה לה אם ולא אב והוא בעת לידתה ולא יותר שאלו היתה אמה אחריה מה טעם ויהי אומן, והנה אמה בצדה ע"כ, ועוד כתב וז"ל וכבר פלפל א' מחכמי הדור כי בעבור יופיה ותארה לקחה לו לאשה וז"ט מה שהקדים ואמר שהיתה יפת תאר וטובת מראה שאלו הקדימו לתת טעם למה שנלקחה למלך היה ראוי שיאחרהו ללקיחה ויאמר ובמות אביה ואח"כ והנערה יפת תאר ויהי בהשמע, וזה רוח עועי' כי הכתוב צווח להודיע הפך דבריו כי לא נחשוב שלקחה בעבור יופיה ונערותה כי הנערה יפה ובעבור שמתו אביה ואמה והיא יתומה לקחה מרדכי לו ואם היא ראויה לבת ולא לבית ובית ובמות כבי"ת באשר את אשתו וזה מוכרח מעצמו שהרי לא לקחה לאשה במות אביה ואמה כי אביה מת קודם יצירתה ואמה מתה קודם יניקתה ואיך יאמר הכתוב ובמות אביה ואמה לקחה מבלי שיקדים ויאמר כי בימי נערותה הוא מדבר ואז היה לה לקיחתה. והוכחשו דבריו והוכרח לומר הכתוב כפי דרכנו גם כאן, ובמות אביה ואמה כמסיר שפה לחושב שבעבור יופיה לקחה וטוען טענה צודק, כי בעבור מות אביה ואמה לקחה לבית לא זולת זה. ואם יקשה עליך שאם היא בעולת בעל איך נלקחה שהרי לא היתה העצה רק לקחת נערות בתולות תשובתך א' מב' פני' הא' כי לקחה להיות לו לאשה לא שהיתה לו לאשה ובין כך ובין כך נלקחה, והב' והוא אשר אאמינהו כי כל נערה יפה היו לוקחי רובן בתולות והבעולו' אשר מיעטו לא יאמנו דבריהן ויש עדי' מעידים על זה בסיפור הכתובי' ואעבור עליהם וארא' אליך במקומ' עכ"ל הארכתי בהעתקת לשונו כדי שיראה הרואה את אשר כתבנו בתחלה דברים צדיקי' בראותו כמה נדחקו הראשונים וכמה רחקו מדברי רז"ל וכי גם העולה על רוחם בענין בתולות ובעולות הלא הוא הוא מדברי רבותנו ז"ל אלא שלא רצו לדקדק בדבריהם.
פסוק ח
ויהי בהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ נערות רבות אל שושן הביר' אל יד הגי ותלקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי שמר הנשים:
ויהי בהשמע וכו' שארי ליה מארי להה"ר יצחק כהן ז"ל שכתב כי לא נמצא נתינת דת בקיבוץ הנערות כי אומרו דבר המלך ודתו הוא מה שעשה לושתי וכי על לבו שומה לתת מלכותה לרעותה הטובה ממנה וכל אחת ואחת היא מעצמה מתקבצת ובאה אל שער המלך לראות אם באולי תיטב בעיני המלך ואסתר כאחת מהן, רחמנא ליצלן מהאי דעתא, ובהפך אמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) אצל ויפקד המלך פקידים אמר רב נחמן אמר רבא מ"ד כל ערום יעשה בדעת זה דוד מלך ישראל דכתיב ביה (מלכים א' א' ב') ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נער' בתול' וגו' כל מאן דהוה ליה ברת' אייתיא ניהלי' (משלי י"ג י"ג) וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ביה ויפקד המלך פקידים דמאן דהוה ליה ברתא אטמרא ע"כ, ופרש"י דוד לא בקש אלא אחת לפיכך כל אדם הראה לשלוחיו את בתו אולי תיטב בעיניהם. ואחשורוש היה כסיל צוה לקבץ את כלם הכל יודעים שלא ישא אלא אחת ואת כלם יבעול מאן דהוה ליה ברתא אטמרא ע"כ וביאור דבריה' לדעתי הוקשה להם מקרא זה מכמה פנים, א' פשיטא מימרא בעי שהחכם יעשה בדעת והכסיל בכסילות. ואם לא איפה למה זה חכם וזה כסיל, ב' למה קראו ערום ולא חכם כענין החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך, ג' היל"ל וכסיל יעשה באולת כענין כל ערום יעשה בדעת ולכן שאלו מ"ד כל' ערום וגו' כי הכתוב קשה להולמו, ואמרו כי החכם אפי' כשיעשה דבר יש בו גנות קצת יצדד פני הדבר באופן יהיה הגנות מעט ושלא יורגש והכסיל יפרוש ויגלה אולתו לעיני הכל. והנה בדוד מלכנו נודע שגם הוא לא יקח אלא אחת וכדי בזיון וקצף מי שיחפשו לו ביתו לראות את בתו ולא ישרה בעיני השולחים אבל עשו בערמה כשתהיה הבקש' שמה בבית כל אחת מהן לא שתבאנה בהיכל מלך והמלך יבחר ויקרב או ימאס וירחק כי אז חרפה גדולה וקלון רב ועצום אבל כשיכנסו עבדי המלך ויראו אותה הטובה היא אם רעה אין רע אחרי שהיא בבית אביה בכבודה ואפשר מטוב מזלה שתלקח אל המלך ויש לסבול מעט הגנות ההוא לתקות רב טוב. ואפשר שזה דקדק רש"י ז"ל במ"ש לפי' כל אדם הראה לשלוחיו את בתו כלומר שהם לא יכריחו לשום אדם על הדבר רק מודיעים כי המה באו לבקש למלך נערה יפה וכל א' לאהבת התועלת מראה את בתו לשלוחיו כי הדבר נעשה בהצנע וכבוד לא כן הרשעים שלוחי אחשורוש דכתיב בהם ויפקד המלך פקידים באונס גמור והוא דבר ויקבצו את כל נערה בתולה אל שושן הבירה כי בעל כרחן תלקחנה ותבאנ' מסוף שבע ועשרי' ומאה אפרכיות לבא על הספק ואם לא תמצא חן בעיני המלך תשוב לביתה בחרפה רצופה וקלון מתמיד ומה גם כשתבעול את כלנה כמו שנאמר באופן שהוא כסיל פורש אולתו לעיני הכל וכלם ישמרו עצמם ולא יפיקו רצונו. ואתה המעיין ראה מה בין דורות הראשונים רבותינו הקדושים ע"ה ובין דורות האחרונים כי הראשונים חכמי המשנה רצו להציל בנות הערלים מהגנות באמור שהיו אנוסות ואיש מבני ישראל מן הכהנים בא ויוציא שם רע על אשה יראת ה' כאסתר המלכה מבלי שיהיה כתוב אחד או אות אחת יכריחהו לזה יעוקם לנו המקראות להוציא דבר מגונה מפיו והרחיק הקרובים וקרב הרחוקים כי הנה הכתובים הקרובים אומרים אמור שהיה כרוז וקבוץ כי כן אמר ויפקד המלך פקידים וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן ומה עשה כי אם פקידת הפקידים וקבוץ הנערות ולפי שהפסיק בפרשתו של מרדכי להראות ולהשמיע יחוסו ופרשת גדולת חסידותו כאשר שמעת משגמר חזר לענין ראשון והוא ויהי בהשמע וגו' וענין דבר ושתי נשכח כבר ודבר גזרתה רחוק מאד מאדם בעל שכל שיחזור עתה אליו. ותקטן זאת בעיני הכהן כי גם החטיא את ישר' באומרו ונראה מן הכתוב שהוליכוה אנשים יהודים באולי בהתגברות אל בית המלך ולא באה אל יד הפקידים ע"כ. הנה הוציא שם רע על אסתר ועל היהודים ועל הכתובים שאומר שנראה מן הכתוב מה שלא נראה ולא נשמע לא בפי' ולא ברמז, והלא לאמונה אם יין עברו לכתוב דברים הללו בשמחת פורים לפי שכלו יהולל איש שקיים מצות פורים יותר מרבא ועוד אני אוסיף לדבר בענין ויהי בהשמע דבר המלך דבר נפלא בסמוך בס"ד, והנה המתרגם תרגם ואדברת אסתר באונסא ואתעלת לבי מלכא, ובתרגו' רבתי כתוב והוה כד אשתמעו פתגמוי דמלכא וגזירותיה וכד אתכנשו עולימתא סגיאת' לשושן בירנתא על ידוי דהגי סריסיה דמלכא נטיר נשיא וכד שמע מרדכי דבתולן מתבעיין שקלה וטשייה לאסתר מן רברבנוהי דמלכא אחשורוש דנפקין למיבעי בתולן דלא ייתון וידברונה וטמרא בגו קיטין דלא ייחמון יתה שלוחייא דמלכא, ובנת עממייא כד הוו שלוחייא עברין הויין מרקדן ומחזיין שופריהון מן כוותה ונפקו שלוחייא דמלכא ואייתיאו בתולאן סגיאן מן מדינתא, ושלוחייא דמלכא הוו ידעין לה לאסתר וכד חמו דאסתר ליתהא עם הנך בתולאן אמרין חד לחד מגן אנן לעינן במדינתא. אית הכא לנא במדינתן טליתא חדא יאה בריוא ושפירא בחזווא יתיר מכלהו בתולאן דאייתינן כד אתבעיית אסתר ולא אשתכחת אודיעו למלכא וכד שמע מלכא כתב בדיטגמא דכל בתולתא דתטשי מן קדם שלוחי מלכא חדא היא גזירתא דתתקטל וכד שמע מרדכי פוקדנא דמלכא דחיל ואפקה לאסתר בת אחוי דאבוי לשוקא ואדברת אסתר לביה מלכא על ידוי דהגי נטיר נשיא הנה שלומי אמוני ישראל הורו תמות אסתר וצדקת מרדכי הצדיק כי נלקחה בעל כרחה באונס גמור וגם היות שבתרגום ראשון כתב בפסוק ויהי אומן את הדסה אסתר הוו קרן לה על די הוות צניע בביתא דמרדכי שבעין וחמש שנין ולא חזת אפי גבר אילהן אפי מרדכי וכו' ופה אמר שנודע לשלוחי המלך היות' יפה עד מאד עד שנקרא' בשם, הדבר מבואר כי נסתרה מן האנשים לא מן הנשי' והנשים הודיעו יופיה לבעליהן ומשם נודע הדבר, וביען מרדכי הסתירה עד עתה גם כי לא רצה למוסרה בידו ליטמא לערל זה ק"ו מתרומה, דתנן (תרומה פ"ח) היה עובר ממקום למקום וככרות תרומה בידו אמר לו נכרי תן אחת מהן ואטמאנה ואם לא הריני מטמאה את כלן, ר' אליעזר אומר יטמא את כלה ואל יתן לו אחת מהן ויטמאה ר' יהושע אומר יניח אחת מהן על הסלע והלכתא כר' יהושע דקאמר יניח לפניו, כדי שלא יגרום טומאה לאחרות, ואף אותה אחת יניח על הסלע ולא יתננה בידו שלא יטמאנה בידים, וכן דבר מרדכי הצדיק שלא רצה למסרה בידיו לכן הוציא אותה החוצה ומשם לוקחה, ואם ישאלו את פיו נראה שישיב שואליו דבר הן אמת נערה יפה היתה בביתי אסופית וגדלה בחקי ועתה מקרוב יצאה מביתי והלכה לא ידעתי איפה היא ולאמת דבריו הוצרך להוציא' מביתו שלא תמצא שמה להורות כי היא יצאה מבלי רשותו והוא לא ידע אם הלכה לבית המלכות או לוקחה מהם ודברים הללו קרובים אל השכל. ומזה טעמנו טעם דבש וחלב דבריה' המובאים למעלה בויהי אומן את הדסה מדברי ב"ר (פ"א) אמון מוצנע ויהי אומן את הדסה כי עתה בהתחדש גזרה זו הצניע אותה שלא יקחוה וזה היה זמן ד' שנים משנת שלוש למלכו עד שנת שבע כי שנה א' היה המשתה. ומזה נתיישב דבר ויהי אומן אשר נתחבט בו הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל עם הרלב"ג ז"ל כאשר ראית, ופי' הכתוב ויהי אומן מצניע עתה את הדסה אשר עד עתה היתה עמו לבית במות אביה ואמה ועתה הוצרך להצניעה כי גם נשי אנשים היו לוקחים וכמו שקדם מדברי המדרש ועוד למדנו מדברי המתרגם ביאור ויהי בהשמע דבר המלך כי לא על הכרוז הכולל אמר רק על הכרוז השני הפרטי הלז שנתן בעבור אסתר ולפי זה ו' ובהקבץ הוי כמו ואיה וענה ותשב תמר ושוממה ווי"ן אלה נקר' כפי הראב"ע בפ"א רפה בלשון ישמעאל וביאור הכתוב בהשמע דבר המלך אשר נעשה בסבת קבוץ נערות רבות והיא לא באה, ומשבח אני דברי הה"ר יצחק עראמה ז"ל שכתב וז"ל והנה להסתר זה רבו הסבות כפי המפרשים וכלם קיימו וקבלו שלא הגידו שהיא ישראלית ואם קבלה הכרחית היא אני אומר כי הוא היה מוכרח על זה מדברי תורה כי אם יכריחנה המלך למשכב או לעבור על דת יהודית הנה כשלא ידע שיהא יהודית בידוע שאינו מכוין כי אם להנאתו והדין בכל כיוצא בזה יעבור ואל יהרג, אמנם אם ידע שהיא יהודית כבר אפשר שיכריחנה כדי לעבור על דברי תורה בפרהסיא והדין בזה הוא שיהרג ולא יעבור ואפי' אערקת' דמסאנא והוא כיון נעמוד על ד"ת ולבסוף הועיל לו כענין שנאמר (משלי כ"ט י"ח) ושומר מצוה אשרהו ואומר (קהלת ח' ה') שומר מצוה לא ידע דבר רע עכ"ל, ומצאתי בדברים הללו הגהה מהה"ר דוד בן הה"ר יהודה גאליקו ז"ל וכה אמר, ואפי' שבסוף גלתה עמה ומולדתה אז לא היה לה פחד שיכוין להעבירה כי כבר דש ורגיל באהבתה ולהנאת עצמו ופשיטא שלא יעבירנה אז ולא יכוין לזה, גם כי אז לא היה מכוין להורגה. אם לא תעשה רצונו כדי שנאמר שתהרג ואל תעבור כמו שבזה משיבים התוספות בענין סיסרא ויעל וכ"ש שקודם לא הותר לאסתר שלא היה להציל עמה כמו שהותר לה אח"כ להציל את ישראל כמו שהותר ליעל להבעל לסיסרא אפי' ברצונה להציל את ישראל כדרך שכתבו התוספות שם ע"כ. ואפרין נמטייה להה"ר מאיר עראמה ז"ל שכתב וז"ל כלל הפסוקים הללו להגיד שבחה של אסתר ולסלק מעל כשרותה וטוב שכלה כל מיני ערעור ובפרט אותו אשר עוררנו עליו בספק הי' מהעניינים כי גם הרלב"ג חשב להשיבו ולא יכול כי אמר בתועלת ט"ו ז"ל ראוי לאדם שיקל בגנות מעט אשר הוא דרך להגיע אל תועלת מרובה ולזה תמצא שלא הרחיק מרדכי היות אסתר נלקחת אל המלך ואם היה בזה קצת הוצאה מדרכי התורה מצד התועלת וכו' וע"ד הקדמתו האמיתית כי הרע המעט בערך הרע הרב הוא טוב אבל אין הדב' הזה נופל תחתיה כי לא גנות קטן הוא זה כי הוא נופל תחת העריות וחברו שכם בן חמור יגיד עליו וילמד זה ממנו, ועוד שנית כי אשר יהיה מי יגיד לו שיתיר בעצמו, וכדי ליישב הדבר הזה אומר כי אין ספק כי האונס הגמור המגיע בדברים פוטר את האדם מן העונש ויסיר גנות המעשי כמבואר מן החוקר בס' המדות והכתוב אמר (דברי' כ"ב כ"ו) ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא משפט מות וכו' בפי' ביארתי האונס פטור בעריות אחר שבנערה המאורסה הכתו' מדבר כ"ש מי שאין זיקת בעל עליה כמו שפי' למעלה, ולכן טרח וכתב לן בבירור אונס זאת האשה, וזה כי בג' מקומות אשר בהם ניכר רצונ' במעשה ההוא תחלה וסוף ואמצע בכלם הגיד אונסה הגדול' הא' בהקבץ נערות רבות אל יד הגי והמה באות בשמחה ובטוב לבב' והגיד הכתו' כי שמעה דבר המלך וראתה בבואן אל ידי הגי. ועכ"ז הוצרכו לקחתה באונס וזה שאמר ויהי בהשמע דבר המלך וגו' ותלקח אסתר שנה הכתוב בלקיחתה כי אנוסה היא ואמר לא הגידה אסתר את עמה שאין ספק שהמלך הסכי' לקחת נערה אשר תיטב בעיניו תהי' מאי זה עם שתהי' יותר רוצה בזה אם היה יודע שהיא מזרע המלוכה מלכי ישראל או מן הסנהדרין כי חשובי' בעיניהם היו והעד חנניה מישאל ועזריה וגם מרדכי חשוב בשער המלך ולכן לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדת' שלא יקחה המלך בטוב לב יותר. עם היות זה עוד סבה לדבר אחר אליו כיון מרדכי כי הוא רוצה לעמוד בשער המלך תמיד לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה ומה זה יאמרו נערי המלך ממנה כדי להרחיק המזיק ולהקריב המועיל לה ואין ספק שזה לא יוכל להתקיים ולא יוכל עשוהו אם יודע בשער המלך מה הוא לה כי ישמרו עצמם מלדבר לפניו ולכן סמך לעולם בדברים האלה בלתי הגדת אסתר את עמה ואת מולדת' והיותו יושב בשער המלך עד שנמשך מזה מה שנמשך, ובהגיע תור אסתר וגו' בכאן יתבארו ב' המקומות הנאמרים האמצעי גם האחרון בהם יתבא' אונס אסתר הגמור. וזה כי כל מין דבר שישאלו הבתולו' בכל י"ב חדש גם בהליכתן אל המלך כל אשר תאמר ינתן לה לבא עמה מבית המלך והיא לא שאלה דבר בפיה שלא להכין עצמה מרצונה לכך, וכדבריהם בגמ' (כתובות פ"ב) האשה שנחבשה אי מחמת נפשו' אסורה לבעלה ואף לבעלה ישראל כי מעצמה רוצה לעשות רצונ' ומיפה עצמה להם להנצל מהם על כן היא אסורה אבל אסתר לא בקשה דבר כי אם אשר יאמר הגי סריס המלך כלומר מה שהיה עושה מעצמו גם בסוף העיד הכתוב כי בהגיע תור נערה ונערה לבא אל המלך בערב ברצונה היא באה ובבקר גם כן היא שבה מה שלא עשתה אסתר כי בהגיע תור אסתר בה אביחיל וגו' ותלקח אסתר וגו' כדרך שלקוחה באונס בראשונה ואין שבח גדול מזה ולכן יחסה גם עתה בשעת זה המעשה אל אביה ואל מולדתה להגיד שמעשה אבותיה בידיה ולא חטאה וגם נראה בה אימון מרדכי וזהו אשר לקח לו לבת עכ"ל וניכרין דברי אמת ואומרו נערות רבות יורה על דברי הה"ר יצחק עראמה ז"ל כי לא כל הבתולו' יקחו כי אם אשר תיטב בעיני הגי ולזה אמר נערות רבות כי לא כלן יקחו, והה"ר בנימין בן הה"ר מאיר הלוי ז"ל כתב בשנויי' אלה פעם בית הנשי' ופעם אל שושן הבירה אל יד הגי ופעם אל בית המלך אל יד הגי דבר נאה וכה אמר כי בתחלה אמרו נערי המלך שיביאו נערות טובות מראה אל בית הנשים אל יד הגי אח"כ בהשמע דבר המלך ודתו והוא מה שכתבו מחדש בדת כמ"ש ממוכן ויכתב בדתי פרס ומדי והוא שימליכו אחרת תחת ושתי אז נתקבצו מאליהן נערות רבות לאמר מי יודע אם לעת כזאת נגיע למלכות, ואלה לא היה להן זאת המעלה לשיכנסו בית הנשים בבית המיוחד לנשי המלך אחר שלא בשם נקראו אמנם היו בשושן הבירה ג"כ אל יד הגי בבית המיוחד אמנם לא בית הנשים. האמנה אסתר נלקחה בעל כרחה ונלקחה באופן שהביאוה בית המלכות פנימה וזהו ותלקח אסתר אל בית המלך לא בבית הנשים אלא בבית המלך עצמו עכ"ד ושפתים ישק, וכיוצא בזה כתב הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל ואלה דבריו, ובהקבץ נערות לא אמר בכאן בתולו' כי לעת כזאת מי יודע, אמנם מה שנ"ל לדקדק מלשון הכתוב כי בהקבץ נערות רבות נתייחדה אסתר כי מאז נתנו עיניהם המקבצי' שזו ראויה אל המלך שאם לא כן די שיאמר ותלקח אסתר בתוכן ומהו האריכות הזה שאמר אל בית המלך אל יד הגי וגו' גם כי לא היה ראוי שיאמר אל בית המלך כי זה שם חדש אשר לא נזכר עד הנה כי אם בשם בית הנשים עד עתה בעת הלקח אשר לה משפט המלוכה כאלו מאז דנוה לבית המלוכה והענין אמת, והדקדוק נכון ע"כ, ומה שדקדק בתיבת נערות עם שהוא אמיתי משום מדבר שקר תרחק ומי יודע אם בתולה אם מוכת עץ אם דרוסת איש אומר אני טעם לשבח וזה כי כמו שתלו רז"ל דבר מוקפת חומה מפני כבודה של ירושלים מימי יהושע בן נון כן כתב הנה נערות מפני כבודה של אסתר כי לא היתה בתולה וכמו שקדם בפסוק לקחה מרדכי לו לבת בדרשת ז"ל אל תיקרי לבת אלא לבית והוא דבר נאה ומתקבל, גם מה שדקדק כי מאז ניתנו עיניהם המקבצים וגו' זכור תזכור מה שכתבנו בתחלת הפסוק הלז מדברי המתרגם ותראה כי בצדק כל אמרי פיו כי שם נאמר כי הללו אותה ביניהם לאמר זו הגונה למלך: