אור ברסלב
מנורת המאור (אבוהב) הנר השלישי - לקים המצות › הכלל הרביעי לכבד שבתות וימים טובים ומועדים

מנורת המאור (אבוהב)· רבי יצחק אבוהב

הנר השלישי - לקים המצות · הכלל הרביעי לכבד שבתות וימים טובים ומועדים

הכלל השלישי להתפלל

הַכְּלָל הָרְבִיעִי לְכַבֵּד שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּמוֹעֲדִים

וְיֵשׁ בּוֹ שִׁבְעָה חֲלָקִים: הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן, רֹאשׁ חֹדֶשׁ; הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, חֲנֻכָּה; הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי, פּוּרִים; הַחֵלֶק הָרְבִיעִי, חַג הַמַּצּוֹת; הַחֵלֶק הַחֲמִישִּׁי, חַג הַשָּׁבוּעוֹת; הַחֵלֶק הַשִּׁשִּׁי, חַג הַסֻּכּוֹת; הַחֵלֶק הַשְּׁבִיעִי, שְׁבִיתַת שַׁבָּת

הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן בְּעִנְיָן רֹאשׁ חֹדֶשׁ

וְיֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי פְּרָקִים

פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קלא]

יוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה נָהֲגוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל לְשָׁמְרוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בִּירוּשַׁלְמִי: הַנֵּי נָשֵׁי דִנְהִיגֵי דְלָא לְמֶעְבַּד עֲבִידְתָּא בְּרֵישׁ יַרְחָא, *מִנְהָגָא. וְאִיתָא בְּפֶרֶק מב מִפִּרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לְפִי שֶׁלֹּא רָצוּ הַנָּשִׁים לִתֵּן נִזְמֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן בְּמַעֲשֶׂה הָעֵגֶל, לְכָךְ נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרָן, שֶׁיְּהוּ מְשַׁמְּרוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ יוֹתֵר מֵהָאֲנָשִׁים.

נפש יהודה מנהגא. נהגו כך ולא ישנו המנהג:

וְיֵשׁ אוֹמְרִים טַעַם לַדָּבָר: לְפִי שֶׁהַמּוֹעֲדִים נִתְקְנוּ כְּנֶגֶד הָאָבוֹת: פֶּסַח כְּנֶגֶד אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: "לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בראשית יח, ו) וּבְפֶסַח הָיָה. שָׁבוּעוֹת כְּנֶגֶד יִצְחָק, שֶׁתְּקִיעַת מַתַּן תּוֹרָה הָיָה בְשׁוֹפָר מֵאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. סֻכּוֹת כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, דִּכְתִיב בֵּיה: "וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת" (שם לג, יז). וּשְׁנֵים עָשָׂר רָאשֵׁי חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, שֶׁגַּם הֵם נִקְרָאִים מוֹעֲדִים, כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁחָטְאוּ בָעֵגֶל נִטְּלוּ מֵהֶם וְהִנִּיחוּם לִנְשׁוֹתֵיהֶם, לְזֵכֶר שֶׁלֹּא הָיוּ בְאוֹתוֹ חֵטְא.

וּמִצְוָה לְהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָתוֹ לִכְבוֹד רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁקָּרוּי מוֹעֵד. וְקוֹרִין בּוֹ "הַלֵּל" בְּדִלּוּג. וְאָסוּר בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית.

וְהוּא זְמַן כַּפָּרָה, כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין זִבְחֵי רָצוֹן, שְׁעִירֵי חַטָּאת לְכַפֵּר בַּעֲדָם וְהָיָה תְשׁוּעַת נַפְשָׁם מִיַד שׂוֹנֵא, שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרָע הַמְקַטְרֵג עַל הָאָדָם לְהַכְנִיסוֹ אֶל *הַתַּאֲווֹת וְאֶל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְּמִיתוֹת לַשֵּׂכֶל *וְחוֹשְׁבוֹת שֶׁיֵּשׁ גְּדֻלָּה בְּגֹדֶל אוֹר הַלְּבָנָה וְהֶפְכָּהּ בְּמִעוּט אוֹרָה, שֶׁקּוֹרִין "אַגַתְמָעָא". עַל כֵּן צְרִיכִים כַּפָּרָה עַל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם.

נפש יהודה התאוות ואל המחשבות הממיתות לשכל. היא הנשמה שהיצר הרע מתגרה לעשות דברים שהם כנגד השכל: וחושבות שיש. כח בלבנה לפעול טוב כשהיא מתמלאת והולכת וכן להפוך לפעול רע כשהיא מתמעטת וע"כ חושבים אותה לאלהות ומילואה ומיעוטה נקרא אגתמע"א בלע"ז:

וְאוּלַי שֶׁלָּזֶה רָמוּז בְּאָמְרָם: הָבִיאוּ עָלַי כַפָּרָה עַל *שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין, פֶּרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת (ס, ב): רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי רָמֵי: כְּתִיב: "וַיַּעֲשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת *הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז) וּכְתִיב: "אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וְאֶת־הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (שם)? אָמְרָה יָרֵחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד? אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ. אָמְרָה לְפָנָיו: לְפִי שֶׁאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ דָּבָר הָגוּן אֲמַעֵט אֶת עַצְמִי? אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְכִי וּמִשְׁלִי בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. אָמְרָה לֵיהּ: מַאי רְבוּתָא, *שְׁרָגָא בְּטִיהַרָא מַאי מְהַנְיָא? אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִמְנוּ בָךְ יִשְׂרָאֵל יָמִים וְשָׁנִים. *יוֹמָא דִּידֵיהּ נַמֵּי לָא סַגְיָא דְּלָא מָנוּ בֵיהּ תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת, *דִּכְתִיב: "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (שם שם, יד)? אָמַר לָהּ: לְכִי וְיִקָּרְאוּ צַדִּיקִים עַל שְׁמֵךְ: *יַעֲקֹב הַקָּטָן, שְׁמוּאֵל הַקָּטָן, *דָּוִד הַקָּטָן. חָזְיָהּ דְלָא הֲוָה מֵיתְבָא דַּעְתָּהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי לֵוִי: מַה נִּשְׁתַּנָּה שָׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בוֹ: "*חַטָּאת לַה'" (במדבר כח, טו)? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שָׂעִיר זֶה יִהְיֶה כַפָּרָה עָלַי, שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֶחַ.

נפש יהודה שמיעטתי את הירח. והוא גורם להם לעובדה שסוברים שיש בה כח זה מעצמה כדאמרינן שמיעוטה ומילואה מכשילם: הגדולים. דמשמע שניהם גדולים וכתיב הקטן: שרגא בטיהרא. נר בצהרים אינו מאיר: יומא דידיה. והיינו החמה נמי לא סגיא לא אפשר בלא היא למנות התקופות והחדשים: דכתיב והיו לאותות וגו'. למנות בה הזמנים של ימים ושנים ומועדים כי תקופות נמנין לחמה ועל התקופות מעברין את השנה: יעקב הקטן. מי יקום יעקב כי קטן הוא: דוד הקטן. מקרא הוא בדברי הימים: חטאת לה'. ובכולהו רגלים כתיב ושעיר חטאת אחד ולא כתיב בהו לה':

וְגַרְסִינָן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּא, עַל פָּרָשַׁת "יְהִי מְאוֹרוֹת": רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח: "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים" (תהלים קד, יט), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: *לֹא נִבְרָא לְהָאִיר אֶלָּא גַּלְגַּל חַמָּה בִּלְבַד, אִם כֵּן לָמָּה נִבְרָא גַּלְגַּל לְבָנָה? כְּדֵי לְקַדֵּשׁ בָּהּ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשָׁנִים וכו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִמּוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם נִבְרְאוּ לְהָאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "*וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת"; "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" (בראשית א, טו, יז). "וְהָיוּ לְאֹתֹת" (שם שם, יד), אֵלּוּ שַׁבָּתוֹת; "וּלְמוֹעֲדִים" (שם), אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים; "וּלְיָמִים" (שם), אֵלּוּ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים; "וְשָׁנִים" (שם), אֵלּוּ קִדּוּשׁ שָׁנִים וכו'. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְרַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי סִמּוֹן אוֹמֵר: מֵאַחַר שֶׁהוּא קוֹרְאָם גְּדוֹלִים הוּא חוֹזֵר וּפוֹגֵם אֶת הַמָּאוֹר הַקָּטָן? אֶלָּא עַל יְדֵי *שֶׁנִּכְנָס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

נפש יהודה לא נברא להאיר אלא גלגל חמה. שכל האור שיש ללבנה היא מקבלת מהחמה שאין לה אור בפני עצמה ומהלכת בגלגל והולכת אחר החמה ובתחלת וסוף החודש היא סמוך לחמה ע"כ אורה מתמעט והולך ובאמצע החודש היא מתרחקת מהחמה ע"כ נראית מלא ולפעמים ע"י הילוך הלבנה והחמה הם מתקרבין יחד ואז נראה בארץ איך הם נפגשים יחדו ונקרא לקוי וזה גורם חסרונה ומילואה ולכך כתיב יהי מארת חסר דמשמע אחד: והיו למאורות. הרי שניהם למאור והא דכתיב מארת חסר לפי שהוא לשון קללה שבו ביום נבראת האסכרה כדאמרינן בתענית דף כ"ז שהיו אנשי משמר מתענין בכל יום ד' על התינוקות שלא תפול בהן האסכרה והיא מיתה קשה: שנכנס בתחומו של חבירו. שהיא נראית קודם שקיעת החמה וכל המוסיף גורע:

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כְּתִיב: "וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת" (במדבר כט, ה) וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּתִיב: "וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה'" (שם כח, טו)? *אֲנִי הוּא שֶׁגָּרַמְתִּי לוֹ לִכָּנֵס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ; וְאִם בַּנִּכְנָס בִּרְשׁוּת, כָּךְ פְּגָמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, *הַנִּכְנָס שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר אֶלְעַאי: דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁגָּדוֹל מוֹנֶה לְגָדוֹל וְקָטָן לְקָטָן, *עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה שֶׁהִיא גְדוֹלָה וְיַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה שֶׁהִיא קְטַנָּה. אָמַר רַב נַחְמָן: וְהוּא סִימָן טוֹב לְיִשְׂרָאֵל, עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה, מַה חַמָּה שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת בַּיּוֹם וְאֵינָהּ שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה, אַף עֵשָׂו *יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְיַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה, מָה הַלְּבָנָה הַזֹּאת שׁוֹלֶטֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, אַף יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

נפש יהודה אני הוא שגרמתי. שסדרתי אותה בגלגל המזלות שהוא הולך כך: הנכנס שלא ברשות. שעושה דבר שלא נתנה לו רשות לעשות כן עאכ"ו שיענש: עשו מונה לחמה. שהם מחשבים שנותיהם אחר הילוך החמה ואנו מונין ללבנה כידוע ליודעי העברונות: יש לו חלק לעוה"ז. שהוא נגלה כיום ואין לו חלק לעוה"ב שהוא נעלם ומכוסה מהעין כלילה:

וְנָהֲגוּ לִקְרוֹת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ מִזְמוֹר "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־ ה'" (תהלים, קד), שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פָּסוּק "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים" (שם שם, יט), לְלַמְּדֵנוּ שֶׁמִלּוּאָהּ וּמִעוּטָהּ, *אֵינוֹ לַעֲשׂוֹת רֹשֶׁם בִּבְנֵי אָדָם כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים, אֶלָּא לִסְפֹּר בְּחִדּוּשָׁהּ הַמּוֹעֲדִים הַנִּקְרָאִים "מוֹעֲדֵי ה'", שֶׁצִּוָּנוּ לַעֲשׂוֹת *כְּסֵדֶר מַהֲלַךְ כּוֹכְבֵי לֶכֶת, לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל עַל הַכֹּל. *וְזֶה הַמִּזְמוֹר לְעֵד נֶאֱמָן הַמּוֹרֶה עַל מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית, הַמֵּעִיד עַל מַלְכוּתוֹ וְשֶׁהַכֹּל נִבְרָא מֵאִתּוֹ וְהוּא אָדוֹן עַל הַכֹּל וְכָל צִבְאוֹת מַעֲלָה וּמַטָּה אֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת אֶלָּא רְצוֹנוֹ וּמַאֲמָרוֹ, כְּפִי שֶׁסִּדֵּר לָהֶם בְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית. וְאִם שׁוּם דָּבָר יִתְחַיֵּב מַעֲרַכְתָּם וּמַהֲלָכָם, הַכֹּל כְּפִי סִדְּרוֹ וּמִצְוָתוֹ *וּבְיָדוֹ לְשַׁנּוֹת וּלְהַחֲלִיף כְּפִי עֵרֶךְ הַכְּלָל אוֹ הַפְּרָט וְהַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ. וְנִרְמַז בַּכָּתוּב: "וְחַנֹּתִי אֶת־אֲשֶׁר אָחֹן" וגו' (שמות לג, יט).

נפש יהודה אינו לעשות רושם בבנ"א. שמראה בזה שיש בה כח להיטיב ולהרע לאדם כפי רצונה למען שיעבדוה אינו כן אלא שמיעוטה ומילואה עשה הקב"ה כך כדי לידע ע"י כן ראשי חדשים כשהיא מתחדשת למנות מראש חודש המועדים בכמה ימים בחודש הוא לעשות בהן המועדות בזמנן: כסדר מהלך כוכבי לכת. כשם שהכוכבים מהלכים ע"י המזלות שקבועים בו והמזלות על ידי הגלגלים שקובעים בהם כך הלוך הלבנה: וזה המזמור. ברכי נפשי וגו' דכתיב ביה עשה ירח למועדים וגו': ובידו לשנות ולהחליף כפי ערך הכלל. כמו בדור המבול שלא שמשו המזלות בין הכלל בין ששנו כל המזלות סדרם בין הפרט מזל אחד כגון הלבנה או החמה שעמדו במלחמות יהושע וכן שחזרה החמה עשר מעלות בחזקיהו וכן נסים הנעשים הן לכל ישראל והן ליחיד הכל מאת ה':

וְהִתְחִיל וְסִיֵּם הַמְּשׁוֹרֵר מִזְמוֹר זֶה בְּ"בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'", לוֹמַר, שֶׁהַנֶּפֶשׁ הַחֲכָמָה הִיא לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. וְחָתַם מִזְמוֹר זֶה בְּ"הַלְלוּיָהּ", מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ מַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁהוּא "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" (תהלים קד, לה), כִּי בַיּוֹם שֶׁיַּכִּירוּ כֹּל בָּאֵי עוֹלָם הָאֱמֶת כַּכָּתוּב בַּמִּזְמוֹר הַזֶּה, וְיֵדְעוּ כִּי הַכֹּל בָּא מֵאִתּוֹ, זוֹ הִיא מַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁהֵם אוֹיְבֵי ה' וְהָאֱמֶת. כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ט, ב): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מֵאָה וְשָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים וְלֹא אָמַר בָּהֶן "הַלְלוּיָהּ", עַד שֶׁרָאָה מַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן־הָאָרֶץ" וגו'. וְאֵין הִלּוּל וְרִנָּה בָּעוֹלָם כְּמוֹ בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁהֵם מַחְרִיבִים עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי יא, י). וְאוֹמֵר: "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה" (ישעיה לה, י), רוֹצֶה לוֹמַר, בְּרִנָּה זֹאת, כִּי בַּאֲבוֹד רְשָׁעִים רִנָּה וִישׁוּעָה לַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ עַל פָּסוּק "*אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב): אִם מְלֵאָה זוֹ חֲרֵבָה זוֹ, לְפִי שֶׁזּוֹ הֵפֶךְ זוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: "תָּם־עֲוֹנֵךְ בַּת־צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ [פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת־אֱדוֹם" (איכה ד, כב), רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי בְּהַשְׁחָתַת אֱדוֹם הָרְשָׁעָה תָּבֹא לְבַת צִיּוֹן הַיְּשׁוּעָה].

נפש יהודה אמלאה. ירושלים מחורבנותיה אז נחרבה ארצות עובדי כוכבים ומזלות:

פֶּרֶק שֵׁנִי [קלב]

בִּרְכַּת הַלְּבָנָה הוּא לְאַמֵּת אֶצְלֵנוּ שֶׁהַכֹּל בָּא מֵאִתּוֹ וְהוּא בָּרָא הַכֹּל וּבְמַאֲמָרוֹ נַעֲשָׂה. וְאַל יַחֲשֹׁב שׁוּם אָדָם שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּת שׁוּם נִבְרָא לַעֲשׂוּת שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, טוֹב אוֹ רָע, בִּלְתִּי בְּמַאֲמַר קוֹנוֹ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ זַ"ל, *שֶׁהַמְבָרֵךְ עַל *הַחֹדֶשׁ כִּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. וְהֵבִיאוּ סְמָךְ מֵהַפָּסוּק, כִּדְגַרְסִינָן בְּסַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק הָיוּ בּוֹדְקִין (מב, א): אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא, אָמַר רַב אַסֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, כְּתִיב הָכָא: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב, ב) וּכְתִיב הָתָם: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שם טו, ב).

נפש יהודה שהמברך על החודש. והיינו קידוש הלבנה: די. אלו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני השכינה פעם אחת בחודש כדאמרן בגזרה שוה:

תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִלְמָלֵא לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה דַיָּן. אָמַר אַבַּיֵּי: הִילְכָּךְ לֵמְרִינְהוּ מְעוּמָד. מָרֵימָר וּמַר זוּטְרָא *מֵיכַתְפֵי לְהוּ וּמְבָרְכֵי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב אַשֵּׁי: בְּמַעֲרָבָא מְבָרְכֵי הָכֵי: בָּרוּךְ מְחַדֵּשׁ הַחֳדָשִׁים. אֲמַר לֵיהּ: הָא *נָשֵׁי דִּידָן נַמֵּי מְבָרְכָן. אֶלָּא כִּדְרַב יְהוּדָה, דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וכו' בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים. לוֹמַר לָנוּ, שֶׁהַבְּרָכָה הִיא לִמְחַדֵּשׁ הַלְּבָנָה.

נפש יהודה מכתפי להו. כל אחד שם ידו על כתף של חבירו כשמברכין הלבנה לחיבת המצוה: נשי דידן וכו'. כלומר תפלה קצרה כזו נשים נמי יוכלו לברך בעל פה בלילה כן:

וּבְכָל זְמַן שֶׁמִּתּוֹסֶפֶת אוֹרָה נִקְרֵאת חֲדָשָׁה וְרָאוּי לְבָרֵךְ עָלֶיהָ, כְּדַאֲמְרִינָן הָתָם (מא, ב): אָמַר רַב אַחָא בַּר חֲנִינָא, אָמַר רַב אַסֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד מָתַי מְבָרְכִין עַל הַחֹדֶשׁ? *עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְגִימָתָהּ. וְכַמָּה? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב יְהוּדָה: עַד שִׁבְעָה. נְהַרְדָעֵי אָמְרֵי: עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר. *וְתַרְוַייהוּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לְהוּ, הָא לִמְהֶוֵי כְּיִתְרָא (פירוש: כמו יתר של קשת, שתהא פגימת הקשת מלאה עד היתר, היינו חצי עגול), הָא לִמְהֶוֵי כִי נָפְיָא (פירוש: עגולה במלואתה).

נפש יהודה עד שתתמלא פגימתה. אבל בתר הכי לא שייך למימר מחדש חדשים שכבר נושנת היא: ותרווייהו. במלתיה דר' יוחנן פליגי ועד שתתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מילוי פגימתה דקאמר ר' יוחנן למהוי כי יתר והאי לסוף שבעה הוא ויתר הוא הקו שבקשת וזהו חצי העיגול של לבנה ונהרדעי סברי מילוי פגימה דקאמר ר' יוחנן עד דתהוי כי נפיא ככברה שהיא עגולה ומכוסה כל העיגול למטה כולה מלא כי מקודם לכן הוא נראה כקשת ולא יותר:

וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹפְרִים: אֵין מְבָרְכִין עַל הַיָּרֵחַ אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׂם וּבְגָדָיו נָאִים. וְתוֹלֶה עֵינָיו כְּנֶגְדָּהּ וּמְיַשֵּׁר רַגְלָיו וּמְבָרֵךְ. וְאוֹמֵר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: סִימָן טוֹב תִּהְיֶה לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל. [בָּרוּךְ בּוֹרְאֵךְ], בָּרוּךְ יוֹצְרֵךְ, [בָּרוּךְ מְקַדְּשֵׁךְ]. וְרוֹקֵד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כְּנֶגְדָּהּ וְאוֹמֵר בְּכָל פַּעַם: כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדֵּךְ וְאֵינִי יָכוֹל לִגַּע בָּךְ, כָּךְ אִם יִרְקְדוּ אֲחֵרִים כְּנֶגְדִּי לְהַזִּיקֵנִי לֹא יִגְּעוּ בִי. וְאוֹמֵר: "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" וכו', וּלְמַפְרֵעַ יַחֲזוֹר פָּסוּק זֶה, וְאוֹמֵר כֵּן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְאוֹמֵר: אָמֵן אָמֵן הַלְלוּיָה. וְאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: שָׁלוֹם עָלֶיךָ. וְיֵלֵךְ לְבֵיתוֹ בְּלֵב טוֹב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּזֶה הַסֵּדֶר: בָּרוּךְ יוֹצְרֵךְ, בָּרוּךְ עוֹשֵׂךְ, בָּרוּךְ קוֹנֵךְ, בָּרוּךְ בּוֹרְאֵךְ. וְהַסִּימָן: יַעֲקֹ"ב. וְהִיא רֶמֶז לוֹ, כְּלוֹמַר, שֶׁהַלְּבָנָה רוֹמֶזֶת לְיַעֲקֹב.

וְגַם מָצִינוּ חִדּוּשׁ לָאָבוֹת בָּעוֹלָם הַבָּא בְּחִדּוּשׁ הַלְּבָנָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (בבא מציעא פה, ב): אֵלִיָּהוּ הֲוָה שָׁכִיחַ בְּמְתִיבְתֵּיהּ דְּרַבִּי. יוֹמָא חַד, רֵישׁ יַרְחָא הֲוָה, נָגַהּ לֵיהּ וְלָא אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעֲמָא נָגַה לֵיהּ לְמַר? אֲמַר לֵיהּ: אַדְמוֹקֵי לְאַבְרָהָם וְיָהֵיבְנָא לֵיהּ מַיָּא וּמָשֵׁי יָדֵיהּ וּמַצְלֵי וּמַגְנֵינָא לֵיהּ. וְכֵן לְיִצְחָק וְכֵן לְיַעֲקֹב. אֲמַר לֵיהּ: וְלוֹקְמִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. *תָּקְפֵי בְרַחֲמֵי וּמַייתֵי לֵיהּ לִמְשִׁיחָא בְּלָא זִימְנֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: *וְיֵשׁ דֻּגְמָתָן בָּעוֹלָם הָזֶּה? אָמַר לֵיהּ: אִכָּא רַבִּי חִיָּא וּבָנָיו. זִימְנָא חֲדָא אִצְטְרֵיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא, גָּזַר רַבִּי תַּעֲנִיתָא. אַחְתִינְהוּ לְרַבִּי חִיָּא וּבָנָיו קָמֵי תֵּיבוּתָא. אָמַר "מַשִּׁיב הָרוּחַ", נָשָׂא זִיקָא, אָמַר "מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם", אֲתָא מִטְרָא. כֵּיוָן דְּמָטוּ לְאִדְכּוּרֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, רָעַשׁ עָלְמָא. אָמְרֵי בִּרְקִיעָא: *מָאן גָּלֵי רָזָא דְּנָא בְּעָלְמָא? אָמְרֵי: אֵלִיָּהוּ. אַתְיוּהוּ לְאֵלִיָּהוּ, מָחְיוּהוּ *בְּשִׁתִּין פּוּלְסֵי דְנוּרָא. *אֲזַל אִדְמֵי לֵיהּ כְּדֻבָּא, עָאל בֵּינַייהוּ וְאִפְרְשִׁינְהוּ וְטָרְדִינְהוּ. לָמַדְנוּ שֶׁבְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ יֵשׁ חִדּוּשׁ גַּם בְּעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת.

נפש יהודה תקפי ברחמי. מרבין בתפלה ומייתי למשיח בלא זמניה לכן לא ניתן לי רשות להעמידן יחד: יש דוגמתן. שתהא תפלתן נשמעת כתפלות האבות: מאן גלי רזא דנא. מי גלה סוד זה בעולם שר' חייא ובניו תפלתם נשמעת ע"כ עמדו להתפלל לפני: שיתין פולסי דנורא. הכוהו ששים מכות מלקות בשוטין של אש לפי שהמלקות של מעלה הם מספר ששים כי הם מענישין מבן כ' שנים וג' פעמים כ' הם ששים וב"ד של מטה דנים בן י"ג שנים וג' פעמים י"ג הם ל"ט וזהו שאמרו אין מלקין אלא מלקות הראוין להשתלש: אזל. אליהו הנביא בבית הכנסת והראה להו כדוב ועל ידי כן הפסיקו מלהתפלל:

הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי בִּימֵי חֲנֻכָּה

וְיֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי פְּרָקִים

פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קלג]

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עִם יִשְׂרָאֵל בְּכָל זְמַן כְּשֶׁהֵם צְרִיכִים לָהֶם, לְהַרְאוֹת גְּדֻלָּתוֹ בָּעוֹלָם. וְאַל יַחְשְׁבוּ בְּלִבָּם שֶׁהָעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, אֶלָּא שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, חִדְּשׁוֹ *יֵשׁ מֵאַיִן וּבְיָדוֹ לְשַׁנּוֹתוֹ מִן הַטֶּבַע וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. וּמִכְּלַל הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשָׂה הָאֵל יִתְבָּרַךְ עִם יִשְׂרָאֵל, הָיָה בְּזֶה הַנֵּס שֶׁעָשָׂה עִמָּהֶם בְּבַיִת שֵׁנִי, כְּשֶׁגָּבְרוּ הַיְּוָנִים עַל הַחַשְׁמוֹנָאִים בִּהְיוֹתָם מְלָכִים וְכֹהֲנִים וְטִמְּאוּ הַיְּוָנִים כָּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי בְּסִיּוּעַ הַשֵּׁם וְנִצְּחוּ לַיְּוָנִים וְאַחַר כָּךְ לֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ שֶׁמֶן טָהוֹר כְּשִׁיעוּר הַדְלָקַת יוֹם אֶחָד וְנַעֲשָׂה בוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ בוֹ שְׁמוֹנָה יָמִים, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (כא, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: בְּכ"ה בְּכִסְלֵו יוֹמֵי חֲנֻכָּה, תְּמַנְיָא אִלֵּין דְלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וְלָא לְמִגְזַר בְּהוֹן תַּעֲנֵיתָא. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָנִים לַהֵיכָל וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבָּהֵיכָל וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ *אֶלָּא פַךְ אֶחָד, שֶׁהָיָה חָתוּם וּמוּנָח *בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא הָיָה בוֹ שֶׁמֶן אֶלָּא לְיוֹם אֶחָד וְנַעֲשָׂה בוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם שְׁמוֹנָה יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.

נפש יהודה יש מאין. קודם בריאת העולם לא היה אלא הקב"ה ובמאמרו ברא העולם: אלא פך אחד. וא"א לתקן שמן טהור עד שעברו ז' ימים לטהר מטומאתן ויום אחד לכתישת הזיתים ותיקונם: בחותמו של כה"ג. שהיה כ"ג חותמו והצניעו שלא נגעו בו העובדי כוכבים ומזלות:

וּמָצִינוּ כִּי זֶה הַנֵּס הַגָּדוֹל וְהַחֲנֻכָּה הַזֹּאת הָעֲתִידָה לִהְיוֹת בְּאוֹתוֹ זְמַן וּלְדוֹרוֹת, בַּגָּלוּת הָאָרוֹךְ הַזֶּה, רָמְזָה תוֹרָה בְּפָרָשַׁת "בְּהַעֲלוֹתְךָ" וְגִלְּתָה, שֶׁעֲתִידָה חֲנֻכָּה זֹאת לְהִתְגּוֹלֵל וְלָבֹא עַל יְדֵי אֲנָשִׁים מִזֶּרַע אַהֲרֹן, כְּמוֹ שֶׁהוּא רָמוּז בְּמִדְרַשׁ אַגָּדָה שֶׁהֵבִיא רַשִׁ"י בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ: אָמְרוּ זַ"ל: לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לַחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים? כְּשֶׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה, לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ, שֶׁלְּךָ גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מֵטִיב וּמַדְלִיק נֵרוֹת בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר. עַד כָּאן.

וְכָתַב הָרַמְבַּ"ן: וְאִם הוּא כְּפֵרוּשׁוֹ, לָמָּה לֹא נִחֲמוֹ בַּקְּטֹרֶת בַּבֹּקֶר וּבַעֶרֶב, שֶׁהוּא דָבָר גָּדוֹל וְשִׁבְּחוֹ הַכָּתוּב: "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְאַפֶּךָ" (דברים לג, י), וּבַעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְקָרְבָּנוֹת אֲחֵרִים? וְעוֹד, *כִּי קָרְבָּנוֹ הָיָה גָדוֹל מִשֶּׁל נְשִׂיאיִם, שֶׁהִקְרִיב כָּל יְמֵי הַמִּלּוּאִים? אֲבָל עִנְיַן אַגָּדָה זוֹ לִדְרֹשׁ רֶמֶז מִן הַפָּרָשָׁה עַל חֲנֻכָּה שֶׁל נֵרוֹת, שֶׁהָיְתָה עֲתִידָה לִהְיוֹת בְּבַיִת שֵׁנִי עַל יְדֵי אַהֲרֹן וּבָנָיו, רוֹצֶה לוֹמַר, חַשְׁמוֹנַאי כֹּהֵן גָּדוֹל וּבָנָיו. וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה כְּתוּבָה בִּמְגִלַּת סְתָרִים, שֶׁהִזְכִּיר אַגָּדָה זוֹ וְאָמַר: רָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ: כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וְלֹא הִקְרִיב לֵוִי וכו'. אֲמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: "דַּבֵּר אֶל־ אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו" (במדבר ח, ב), יֵשׁ חֲנֻכָּה אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בָּה הַדְלָקַת נֵרוֹת וַאֲנִי עוֹשֶׂה עַל יְדֵי בָנֶיךָ נִסִּים וּתְשׁוּעָה וַחֲנֻכָּה, שֶׁקְּרָאוּהָ עַל שְׁמָם וְהִיא חֲנֻכַּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי. וּלְפִיכָךְ הִסְמִיךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשַׁת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. עַד כָּאן.

נפש יהודה כי קרבנו. של אהרן שהקריב בעדו:

וְכָתוּב בְּתַנְחוּמָא וְכֵן בְּמִדְבָּר סִינַי רַבָּה: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֵךְ אֱמֹר לְאַהֲרֹן: אַל תִּירָא, לִגְדֻלָּה גְּדוֹלָה מִזֹּאת אַתָּה מוּכָן. הַקָּרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הֵם נוֹהֲגִים, אֲבָל הַנֵּרוֹת, לְעוֹלָם אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה. וְהַבְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי אֵינָן בְּטֵלִים לְעוֹלָם. עַד כָּאן. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ן עַל זֶה: וְיָדוּעַ הוּא, כִּי כְּשֶׁהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין מִפְּנֵי חֻרְבָּנוֹ, אַף הַנֵּרוֹת בְּטֵלִים, אֲבָל לֹא רָמְזוּ אֶלָּא לְנֵרוֹת חֲנֻכַּת חַשְׁמוֹנַאי, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת אַף לְאַחַר חֻרְבָּן בְּגָלוּתֵנוּ, וְכֵן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, הַסְמוּכָה לַחֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים, נוֹהֶגֶת לְעוֹלָם. וְעַל זֶה נִסְמְכָה בְּרָכָה וּמְנוֹרָה מִלִּפְנֵי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ וּמִלְּאַחֲרֶיהָ, מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, *שֶׁלֹּא נִמְנָה שִׁבְטוֹ עִמָּהֶם.

נפש יהודה שלא נמנה שבטו. של לוי עמהם עם ישראל היה לחשיבותם לרמז על חשמונאים לנרות חנוכה וברכת כהנים כדאמרן:

וְהָיְתָה מְנוֹרַת חַשְׁמוֹנַאי גְּדוֹלָה מִמְּנוֹרַת הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הַמְּנוֹרָה הָיְתָה מִשִּׁבְעָה נֵרוֹת לִרְמֹז *וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּשִׁבְעָה כוֹכְבֵי לֶכֶת. וְנַעֲשָׂה הַשֻּׁלְחָן לַעֲרֹךְ בּוֹ י"*ב חַלּוֹת לֶחֶם, בִּשְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת, *שֵׁשׁ הַמַּעֲרֶכֶת, לִרְמֹז וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּגַלְגַּל הַמַּזָּלוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ י"ב מַזָּלוֹת, שִׁשָּׁה שׁוֹקְעִים וְשִׁשָּׁה יוֹצְאִים תָּמִיד. וְהַמְּנוֹרָה רוֹמֶזֶת כְּנֶגֶד הַמְּאוֹרוֹת וְהַשֻּׁלְחָן כְּנֶגֶד הַמַּזָּלוֹת. וְעַל כֵּן *הַמְּנוֹרָה בַּדָּרוֹם *וְהַשֻּׁלְחָן בַּצָּפוֹן.

נפש יהודה להתבונן בשבעה כוכבי לכת. שהם נגד שבעה נרות המנורה: י"ב חלות. על השלחן הזהב היו מסדרין הלחם הפנים י"ב חלות בכל שבוע שש חלות בצד זה ושש חלות בצד זה: ששה. מזלות שוקעים הולכין למטה בגלגל, כשהשש הולכין למעלה כדרך הגלגל המתגלגל ממטה למעלה וסובב: המנורה בדרום. כי השמש לעולם הולכת צד דרום בין בקיץ ובין בחורף וגם במזרח ובמערב הולכת אבל נתמעט משם הלוכה לפי הימים הקצרים והארוכים אבל בצפון לעולם אינה הולכת ביום רק בלילה מתחת הארץ: והשלחן בצפון. כי מצפון זהב יאתה לפי שרוח צפונית חמה מאד ומביא שרב והיוקר הוה. ועי"כ הזהב בזול כדאיתא ביומא ובב"ב ורמז בי"ב חלות שעל השלחן לי"ב מזלות:

וּלְאַחַר שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵינוּ נֶחֱרַב כָּל תִּפְאַרְתֵּנוּ וּבָטְלוּ הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְכָל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן הַמַּרְאִים לְיִשְׂרָאֵל בִּרְאִיַּת הָעַיִן דְּמוּת הַמִּשְׁכָּן הָעֶלְיוֹן, לֹא נִשְׁאָר לָנוּ זֵכֶר לְכָל זֶה, רַק מְנוֹרַת חַשְׁמוֹנַאי בִּשְׁבִיל אַהֲרֹן וּבָנָיו, שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנָהּ תָּמִיד. *וּבָהּ נִתּוֹסְפָה נֵר אֶחָד וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שְׁמוֹנָה נֵרוֹת לִכְלֹל בָּה כָּל אֵלּוּ הַשְּׁנֵי דְבָרִים: הַשִּׁבְעָה נֵרוֹת לִרְמֹז עַל הַשִּׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת; וְהַשְּׁמִינִי, לִרְמֹז עַל הַגַּלְגַּל הַשְּׁמִינִי, שֶׁהוּא גַּלְגַּל הַמַּזָּלוֹת, לְהַרְאוֹתֵנוּ בָּעַיִן וּלְלַמְּדֵנוּ בַּשֵּׂכֶל, שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ וּבְמַאֲמָרוֹ וּבְיָדוֹ לְשַׁנּוֹתוֹ מִטִּבְעוֹ וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ.

נפש יהודה ובה נתוספה נר חשמונאי. על המנורה שהיה בבהמ"ק שבעה נרות ובנרות חנוכה שמונה לרמז על הגלגל הח' שכל הגלגלים אחרים עם המזלות קבועים בו וכשהוא מתגלגל כלם מתגלגלים על ידו וע"י זה יבין האדם שאין בהם כח לפעול דבר מעצמם שהרי אין בהם כח להתגלגל אלא ע"י גלגל העליון מתגלגלים ומזה נראה כשם שאין בהם כח כך אין בגלגל העליון כח לפעול דבר אלא הקב"ה שברא הכל ומנהיג הכל לפי רצונו וצוויו:

וְאַל יַחֲשֹׁב שׁוּם אָדָם כִּי גָּלוּת יִשְׂרָאֵל בָּאָה בְּמַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים וְאַף לֹא בְּחִיּוּב הַמַּזָּלוֹת, *כִּי הַנֵּר וְהָאוֹר לְפָנָיו הַמִּצְוָה וְהַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" וגו' (משלי ו, כג). וְגַם אֵינָהּ עֲתִידָה לָבֹא הַגְּאוּלָה לְסִבָּה זֹאת, כִּי הוּא אֵל שַׁדַּי *שׂוֹדֵד הַמַּעֲרָכוֹת וּמְשַׁנֶּה הַטֶּבַע. וְהִגְלָם בַּעֲוֹנָם וְהוֹשִׁיעָם בִּרְצוֹנוֹ, בְּנִסִּים וּבְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלִים חוּץ מִן הַטֶּבַע, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וְגַם בִּזְמַנִּים אֲחֵרִים אֵין מִסְפָּר. וְגַם עָשָׂה עִמָּהֶם הַיּוֹם הַזֶּה לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וְהַיְּוָנִים בְּשֶׁמֶן הַמְּנוֹרָה. וְעוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם תָּמִיד עִם יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, שֶׁמְּטִילָם בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת, בִּהְיוֹת מָגֵן בַּעֲדָם וּמוֹשִׁיעָם בְּכָל צָרָה וְהוּא נוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים וּמַכְנִיס בְּלִבָּם לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִם יִשְׂרָאֵל וְשֶׁיִּשְׁמְרֵם מִיָּד שׂוֹנְאֵיהֶם עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵם תְּשׁוּעָה נִצְחִית, הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ.

נפש יהודה כי הנר והאור לפניו. להראות וללמד לאדם שעל ידי התורה והמצות יזכו לגאולה ועל ידי שעברו עליהם גלו: שודד המערכות. מחליש כחם שאינם יכולין לפעול בדרך טבעם ומשנה פעולתם ועושה דברים נפלאים שידוע שאין זה בטבע המזלות לפעול בכחם ואף אם הוא דבר שהוא בכחם אין פועלים כזאת בעת ובזמן הזה לפי סדרם וטבעם:

פֶּרֶק שֵׁנִי [קלד]

לְפַרְסֵם בְּיִשְׂרָאֵל הַנֵּס הַגָּדוֹל הַזֶּה תִּקְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לַעֲשׂוֹת בְּכָל שָׁנָה זֵכֶר לַדָּבָר, בְּעִנְיָן שֶׁיְּהֵא גָלוּי וּמְפֻרְסָם, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם, בְּפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (כא, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: מִצְוַת חֲנֻכָּה *נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ. *וְהַמְהַדְּרִין נֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמוֹנָה, מִכָּאן וָאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אֶחָד, מִכָּאן וְאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ. טַעֲמַיְהוּ דְבֵית שַׁמַּאי: כְּנֶגֶד *פָּרֵי הֶחָג; אִי נַמֵי: *כְּנֶגֶד הַיָּמִים הַנִּכְנָסִים. טַעֲמַיהוּ דְבֵית הִלֵּל: כְּנֶגֶד *יָמִים הַיּוֹצְאִים; אִי נַמֵּי: מִשּׁוּם *מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִין.

נפש יהודה נר איש וביתו. נר אחד בכל לילה לאיש ובני ביתו סגי להו בנר אחד: והמהדרין. במצות, שעושין המצות בהידור נאה לוקחין נר לכל א' וא' שבבית: פרי החג. פרים שהקריבו בחג הסוכות מתמעטין והולכין בקרבנו' כדכתיב בפרשת פינחס: כנגד הימים הנכנסין. העתידים לבא והם ח' מדליק ח' בלילה ראשון וביום שני נשארו ז' ימים מדליק ז' וכן כולם: ימים היוצאים. שיצאו כבר ויום זה שהוא עומד בו נמנה עם הימים שיצאו: מעלין בקודש. כל דבר שהוא קדוש מעלין אותו לעילוי ומרבין עליו ולא מורידין למעט ממנו או לקדושה שהיא קלה ממנו וכן הוא במנחות דף צ"ט וילפינן לה מקרא:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: תָּנוּ רַבָּנָן: נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה לְהַנִּיחוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ *מִבַּחוּץ. וְאִם הָיָה דָּר *בַּעֲלִיָּה מַנִּיחוֹ בַּחֲלּוֹן הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. *וּבִשְׁעַת הַסַּכָּנָה מַנִּיחוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ וְדַיּוֹ.

נפש יהודה מבחוץ. משום פרסומי ניסא ולא ברה"ר אלא בחצירו שבתיהן היו פתוחין לחצר: בעליה. אם אין לו מקום בחצירו להניח שם מניחה בפנים נגד חלון הסמוך לרה"ר: ובשעת הסכנה. שהיה להם לפרסיים חק שלא יבעירו נר ביום אידם אלא בבית עבודת כוכבים שלהם כדאמרי' בגיטין:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (כב, א): אָמַר רַבָּה: נֵר חֲנֻכָּה *מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח. הֵיכָא מָנַח לָהּ? רַב אַחָא בְּרֵיה דְרָבָא אָמַר: *מִיָּמִין. וְרַב יִרְמְיָּה מִדִּפְתֵּי אָמַר: מִשְּׂמֹאל. וְהִלְכְתָא מִשְּׂמֹאל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא *מְזוּזָה מִיָּמִין וְנֵר חֲנֻכָּה מִשְּׂמֹאל.

נפש יהודה מצוה להניחה. בחצר או ברשות הרבים בטפח הסמוך לפתח שאם ירחיקנה להלן מן הפתח אינו ניכר שבשביל נר חנוכה הניח שם: מימין. בכניס' לביתו לימין: מזוזה. קיי"ל דבימין דכתיב ביתך דרך ביאתך וכי עקר אינש כרעיה דימינא עקר ברישא:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (שם כג, א): אָמַר רַב חִיָּא בַּר אַשֵּׁי אָמַר רַב: הַמַּדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְרַבִּי יִרְמִיָּה בַר אַבָּא אָמַר: *הָרוֹאֶה נֵר חֶנֻכָּה חַיָּב לְבָרֵךְ. מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַב יְהוּדָה: יוֹם רִאשׁוֹן הַמַּדְלִיק מְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ וְהָרוֹאֶה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם. מִכָּאן וְאֵילָךְ מַדְלִיק מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם וְהָרוֹאֶה מְבָרֵךְ אַחַת. מַאי מְבָרֵךְ? בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה; וְ"שֶׁעָשָׂה נִסִּים" וְ"שֶׁהֶחֱיָנוּ".

נפש יהודה והרואה. חבירו שמדליק מברך שתים שעשה נסים ושהחיינו אבל לא ברכה ראשונה להדליק שהרי הוא אינו מדליק ולא הוזקקו ברכה זו אלא למי שלא הדליק עדיין או ליושב בספינה:

וַחֲבִיבָה מִצְוָה זוֹ, שֶׁאִם אֵין לָאָדָם בְּשַׁבָּת וַחֲנֻכָּה אֶלָּא לְקִדּוּשׁ אוֹ לְנֵר חֲנֻכָּה, נֵר חֲנֻכָּה עָדִיף, כְּדַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (כג, ב): אָמַר רָבָא: פְּשִׁיטָא לִי, *נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנֻכָּה נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם *שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. נֵר בֵּיתוֹ *וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. בָּעֵי רָבָא: נֵר חֲנֻכָּה וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם אֵי זֶה מֵהֶם עָדִיף? קִדּוּשׁ הַיּוֹם עָדִיף, מִשּׁוּם *דְּתָדִיר, אוֹ דִילְמָא, נֵר חֲנֻכָּה עָדִיף מִשּׁוּם *פִּרְסוּמֵי נִסָּא? בָּתַר דְּבָעְיָא הֲדָר פָּשְׁטָא: נֵר חֲנֻכָּה עָדִיף מִשּׁוּם פִּרְסוּמֵי נִסָּא.

נפש יהודה נר ביתו ונר חנוכה. נר ביתו בשבת והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לנר חנוכה ולנר שבת: שלום ביתו. נר שבת והכי אמרינן ותזנח משלום נפשי זה הדלקת נר בשבת שבני ביתו מצטערים לישב בחושך: וקידוש היום. יין לקידוש ואין לו מעות אלא או ליין או לנר שבת: דתדיר. בכל שבת הוא קידוש ונר חנוכה משנה לשנה: פרסומי ניסא. בנרות חנוכה מפרסמין לזכור הנס שעשה הקב"ה לישראל בימים האלו:

וּלְפִי שֶׁמִּצְוָה זוֹ הִיא תַּקָּנַת חֲכָמִים, הַזָּהִיר בָּהּ יֵצְאוּ מִמֶּנּוּ בָּנִים חֲכָמִים, כְּדְקָתָנִי עֲלָהּ (שם): אָמַר רַב הוּנָא: הָרָגִיל בְּנֵר חֲנֻכָּה הַוְיָן לוֹ *בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. הָרָגִיל בִּמְזוּזָה זוֹכֶה לְדִירָה נָאָה. הָרָגִיל בְּצִיצִית זוֹכֶה לְטַלִּית נָאָה. הָרָגִיל בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם זוֹכֶה וּמְמַלֵּא גַּרְבֵי יַיִן וכו', כִּדְאִיתָא לְמַעֲלָה, בַּגְּמוּלִים הַבָּאִים מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

נפש יהודה בנים תלמידי חכמים. דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה:

וְכָל שְׁאָר הֲלָכוֹת נֵר חֲנֻכָּה אִיתְנְהוּ בַּפֶּרֶק הַנִּזְכָּר.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵינוּ נִגְזְרוּ עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת רַבּוֹת, לֹא הִנִּיחָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא *לַמִּקְרִים הַמְזֻמָּנִים בָּעוֹלָם; וְגַם לֹא נְתָנָנוּ מִכֹּל וָכֹל בְּיָד אוֹיְבֵינוּ לַעֲשׂוֹת בָּנוּ כִּרְצוֹנָם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לָאֻמּוֹת שֶׁגָּלוּ תַּחַת אֻמָּה אַחֶרֶת, שֶׁמִּקְצָתָם נִבְטְלוּ *וּמִקְּצָתָם נִטְבְּעוּ בֶּאֱלֹהוּתָם, אֲבָל בְּכָל זְמַן הִשְׁגִּיחַ בָּנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ בָנוּ כְּלָיָה. וּמִכָּל הַצָּרוֹת הִצִּילָנוּ וּמִכָּל הַגְּזֵרוֹת וְהַשְּׁמָדוֹת הוֹצִיאָנוּ וְהֶעֱמִיד לָנוּ בְּכָל עֵת *עַמּוּדֵי עוֹלָם הָעוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ לְעוֹזְרֵנוּ וּלְסָמְכֵנוּ בְּכָל צָרוֹתֵינוּ. וְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּמְגִלָּה (יא, א): בְּמַתְנִיתָא תָּאנָא: "לֹא־ מְאַסְתִּים" (ויקרא כו, מד) בִּימֵי כַשְׂדִּים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה; "וְלֹא־גְעַלְתִּים" (שם) בִּימֵי יְוָנִים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם מַתִּתְיָהוּ וַחֲבֵרָיו; "לְכַלֹּתָם" (שם) בִּימֵי הָמָן, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר; "לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם" (שם) בִּימֵי רוֹמִיִּים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שֶׁל בֵּית רַבִּי וַחֲכָמִים שֶׁל דּוֹרוֹת; "*כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שם). לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁאֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם.

נפש יהודה למקרים המזומנים. לגזרות שבאות עלינו על ידי העובדי כוכבים שהיה רצונם לכלותנו: מקצתם נטבעו באלהותם. שעובדים העבודת כוכבים שלהם ונתערבו בהם: עמודי עולם. צדיקים שבזכותם נצלנו ובזכותם העולם עומד: כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבא. שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד וגו' במהרה בימינו אמן:

חֵלֶק שְׁלִישִׁי בְּשִׂמְחַת פּוּרִים

וְיֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים

פֶּרֶק רִאשׁוֹן [קלה]

דָּבָר בָּרוּר וְיָדוּעַ, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה *לְאַיֵּם לְיִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְגַם מְנַסֶּה אוֹתָם כְּדֵי לְהוֹסִיף בִּשְׂכָרָם, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ גוֹזֵר גְּזֵרָה עֲלֵיהֶם אֶלָּא בְּחִיּוּבָם וַאֲפִלּוּ לְצַעֲרָם בִּלְבַד. אֲבָל בִּהְיוֹתָם מְחֻיָּבִים בַּעֲוֹנָם וְגַם לְפַחְדָּם כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הָאָב לִבְנוֹ הָאָהוּב לוֹ, פּוֹקֵד עֲלֵיהֶם אֶת עֲוֹנָם מְעַט מְעַט; וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם, אֶלָּא נִפְרָע מֵהֶם בְּרַחֲמָנוּת וּמֵטִיל יִרְאָתוֹ עֲלֵיהֶם מֵאֵימַת גְּזֵרָה רָעָה, שֶׁיַּחְזְרוּ לְמוּטָב. כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (ד, א): *מִשְׁתַּבֵּחַ לְהוּ רַבִּי אֲבָהוּ לְמִינֵי בְּרַב סַפְרָא דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא, שָׁבְקוּ לֵיהּ מִכְסָא דִתְלֵיסָר שָׁנֵי. יוֹמָא חַד אַשְׁכְּחוּהוּ, אָמְרוּ לֵיהּ: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: "רַק אֶתְכֶם *יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד" וגו' (עמוס ג, ב). מָאן דְּאִית לֵיהּ *סִיסְיָא בִּישָׁא, *בְּרַחְמֵיה מָסֵיק לֵיהּ? לָא הֲוָה בְּיָדֵיהּ. רָמוּ לֵיהּ סוּדְרָא בְּצַוָּארֵיה וְקָא מְצַעֲרֵי לֵיהּ. אֲתָא רַבִּי אֲבָהוּ אַשְׁכְּחִינְהוּ. אָמַר לְהוּ: אַמַאי קָא מְצַעֲרִיתוּ לֵיהּ? אָמְרוּ לֵיהּ: וְלָאו אֲמֶרֶת לָן, דְאָדָם גָּדוֹל הוּא? אָמַר לְהוּ: *אֵימוּר דְּאָמְרֵי לְכוֹן *בְּתְנוּיֵי, בִּקְרָאֵי מִי אָמְרֵי לְכוֹן. *וּמַאי שְׁנָא אַתּוּן דְּיַדְעִיתוּ? אָמַר לְהוּ: *אֲנָן דְּשַׁכְּחִינָן גַּבַּייכוּ רְמִינָן אַנַפְשִׁינן וּמְעַיְנָן בִּקְרָאֵי, אִינְהוּ לָא מְעַיְנֵי. אָמְרוּ לֵיהּ: אֵימָא לָן אָתְּ. אָמַר לָהֶם: אַמְשִׁיל לָכֶם מָשָׁל, לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם שֶׁלּוֹוִין מֵאֶחָד, אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ, אוֹהֲבוֹ *נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט, שׂוֹנְאוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת.

נפש יהודה לאיים לישראל. שיראו שגוזרים הרשעים עליהם גזרות ויחזרו בתשובה: משתבח להו ר' אבהו. היה משבח את רב ספרא לפני המינים השרים עובדי כוכבים שהוא חכם גדול ע"כ היו מניחין לו המכס של י"ג שנים: ידעתי. אהבתי כמו יודע ה' דרך צדיקים וכמו ואדעך בשם: סיסיא. כעס והנם זועפים מתרגמינן נסיסן: ברחמיה. אוהבו ל"א סוסיא סוס שעסקו רע את אוהבו מעלה עליו כדי שיפול ממנו וימות בתמיה: אימר דאמרי לכון. שהוא חכם: בתנויי. במשניות וגמרא אבל לא בקראי: ומאי שנא. המינים אמרו לר' אבהו מ"ש אתון דבקיאים במקרא: אנן דשכיחינן. אנו רגילין אצלכם ויודעים שאתם באים עלינו בשאלות המינות רמינן עלינו ללמוד מקרא להשיבכם: נפרע ממנו מעט מעט. כך ישראל נפרע מהן הקב"ה את כל עונותיהן בעוה"ז כדי שיזכו ליום הדין והעובדי כוכבים ומזלות אינו נפרע מהן כלל כדי לטרדן מן העוה"ב ופקידה משמע מעט מעט כאדם שפוקד את חבירו לפרקים:

וְהַחִיּוּב אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה מַאי דְּגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּמְגִלָּה (יב, א): שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִפְּנֵי מָה נִּתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כְּלָיָה? אָמַר לָהֶם: אִמְרוּ לִי אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע. אָמַר לְהוּ: אִם כֵּן, שֶׁל שׁוּשָׁן יֵהָרְגוּ וְשֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא יֵהָרְגוּ. אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר לָנוּ אַתָּה. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי *שֶׁהִשְׁתַּחֲווּ לַצֶּלֶם. אָמְרוּ לוֹ: *וְכִי מַשּׂוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר? אָמַר לָהֶם: הֵם לֹא עָשׂוּ *אֶלָּא לְפָנִים (פרוש: מיראה), אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה אֶלָּא לְפָנִים. וְהַיְנוּ דִכְתִיב: "*כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ וַיַּגֶּה בְּנֵי־אִישׁ" (איכה ג, לג).

נפש יהודה שהשתחוו לצלם. בימי נבוכדנצר: וכי משוא פנים יש בדבר. היאך זכו לנס: אלא לפנים. לפני המלכות כדי שלא יהרגם אבל בלבם לא היה לעבוד עבודת כוכבים ומזלות: כי לא ענה מלבו. שלא היה בלב הקב"ה גזירת המן לקיים בהם אלא להבהילם וליראם ויעשו תשובה:

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה הַמְּעוּלָה וְהָרְאוּיָה הִיא הַמֻּקְדֶּמֶת לַצָּרָה, מִכָּל מָקוֹם קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא *לָזֹאת - תְּשׁוּבָה, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (יד, א): "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת־ טַבַּעְתּוֹ" (אסתר ג, י), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: גְּדוֹלָה הֲסָרַת טַבַּעַת זוֹ מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁעָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁעָמְדוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל לֹא הֶחֱזִירוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְמוּטָב - וְאִלּוּ הֲסָרַת טַבַּעַת זוֹ *הֶחֱזִירָן לְמוּטָב.

נפש יהודה לזאת תשובה. שעשו מכח הגזירה ג"כ תשובה: החזירן למוטב. שגזרו עליהם תעניות לתשובה כדכתיב וצום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים:

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּרְאוֹתוֹ תְשׁוּבַת יִשְׂרָאֵל, וְגַם בְּרַחְמָנוּתוֹ עֲלֵיהֶם, כִּלָּה אֶת הָמָן וּבָנָיו וּקְרוֹבָיו הַצּוֹרְרִים לְיִשְׂרָאֵל וְהֶעֱמִיד לָהֶם בִּמְקוֹמָם לְמָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר הַצַּדִּיקִים, שֶׁבָּאָה הַהַצָּלָה עַל יָדָם, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (י, ב): רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי *פָּתַח לָהּ לְהַאי פַּרְשַׁתָּא מֵהָכָא: "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ" וגו' (ישעיה נה, יג). "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ", זֶה הָמָן, שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: "*וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים *וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים" וגו' (שם ז, יט); "יַעֲלֶה בְרוֹשׁ", זֶה מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק, שֶׁנִּקְרָא רֹאשׁ לַבְּשָׂמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה קַח־לְךָ בְשָׂמִים רֹאשׁ מָר־דְּרוֹר" (שמות ל, כג). וּמִתָּרְגָּם: *מֵירָא דַכְיָא; "וְתַחַת הַסִּרְפַּד" (ישעיה נה, יג), וְתַחַת וַשְׁתִּי הָרְשָׁעָה, בַּת בְּנוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַר הָרָשָׁע, שֶׁשָּׁרַף *בֵּית מַרְפִּידוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ, דִּכְתִיב בֵּיה: "*רְפִידָתוֹ זָהָב" (שיר השירים ג, י); "יַעֲלֶה הֲדַס" (ישעיה, שם), זוֹ אֶסְתֵּר הַצַּדֶּקֶת, שֶׁנִּקְרֵאת הֲדַסָּה, דִּכְתִיב: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת־ הֲדַסָּה" (אסתר ב, ז), וּכְתִיב: "וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים" (זכריה א, ח); "וְהָיָה לַה' לְשֵׁם" (ישעיה, שם), *אֵלּוּ יְמֵי פּוּרִים; "לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת" (שם), *זוֹ מִקְרָא מְגִלָּה.

נפש יהודה פתח לה. פתחא, התחיל לדרוש באגדת פורים מקרא זה: ובכל הנעצוצים. מקום שגדלין הסירים: ובכל הנהלולים. וגו' בתי תושבחתא ושם היו עובדים כוכבים ומזלות (ישעי' ז'): מירא דכיא. היינו מרדכי: בית מרפידו. ב"ה: רפידתו זהב. כפורת הזהב אשר עליו היתה השכינה שרויה והיא קישוטו והדרו של בהמ"ק: אלו ימי פורים. שנאמר וזכרם לא יסוף מזרעם: זו מקרא מגילה. לפי שאין שם שמים נזכר במגילה אמר שע"י קריאת מגילה בברכותיה נזכר השם של הקב"ה:

וַאֲמְרִינָן נַמֵי הָתָם (שם): רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא פָּתַח לָהּ פִּתְחָא לְהַאי פַּרְשַׁתָּא מֵהָכָא: "כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו *נָתַן חָכְמָה וְדַעַת" וגו' (קהלת ב, כו), זֶה מָרְדְּכַי; "וְלַחוֹטֵא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס" (שם), זֶה הָמָן; "לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (שם), זֶה מָרְדְּכַי, דִּכְתִיב: "וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת־ טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וגו' וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת־מָרְדֳּכַי עַל־בֵּית הָמָן" (אסתר ח, ב).

נפש יהודה נתן חכמה. זה מרדכי שהיה חכם גדול כדאיתא במנחות שע"כ נקרא פתחיה ובלשן:

רַבִּי אַבָּא בַּר עוֹפְרָן פָּתַח לָהּ פִּתְחָא לְהַאי פַּרְשַׁתָּא מֵהָכָא: "*וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים נְאֻם־ה'" (ירמיה מט, לח). "מֶלֶךְ", זֶה וַשְׁתִּי; "וְשָׂרִים", זֶה הָמָן וַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו.

נפש יהודה ושמתי כסאי בעילם. שושן הבירה היתה בעילם דכתיב בדניאל בשושן הבירה אשר בעילם המדינה:

רַב דִּימֵי בַּר יִצְחָק פָּתַח לָהּ פִּתְחָא לְהַאי פַּרְשַׁתָּא מֵהָכָא: "*כִּי־עֲבָדִים אֲנַחְנוּ וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיַּט־עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת־לָנוּ מִחְיָה לְרוֹמֵם אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת־חָרְבֹתָיו וְלָתֶת־לָנוּ גָדֵר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלָםִ" (עזרא ט, ט). אֵימָתַי הִטָּה עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרָס? בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר.

נפש יהודה כי עבדים אנחנו. פסוק הוא בספר עזרא וסיפא דקרא ויט עלינו חסד וגו':

רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא פָּתַח לָהּ פִּתְחָא לְהַאי פַּרְשַׁתָּא מֵהָכָא: "*הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ *בָאֵשׁ וּבַמַּיִם" (תהלים סו, יב). "בָאֵשׁ", בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַר; "וּבַמַּיִם", בִּימֵי פַרְעֹה; "וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה" (שם), בִּימֵי הָמָן.

נפש יהודה הרכבת. המשלת אנוש כל מלכי אומה ואומה לראשנו: באש. בימי נבוכדנצר שהטילנו לתוך כבשן האש:

רַבִּי יוֹחָנָן וכו': "זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל" וגו' (שם צח, ג). *אֵימָתַי רָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֶת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ? זֶה בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר.

נפש יהודה אימתי ראו וכו' בימי מרדכי ואסתר. שהדבר נגלה לכל האומות שהלכו אגרות בכל העולם לאבד כל שונאי היהודים:

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וכו': "אֲרֵי־נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק מוֹשֶׁל רָשָׁע עַל עַם־דָּל" (משלי כח, טו). "אֲרִי נֹהֵם", זֶה נְבוּכַדְנֶצַר הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיה: "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ" (ירמיה ד, ז); "וְדֹב שׁוֹקֵק", זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב בֵּיה בְּמַלְכוּת פָּרָס: "*וַאֲרוּ *חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב" (דניאל ז, ה). וְתָאנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ פַּרְסִיִּים, שֶׁאוֹכְלִין כְּדֹב; וְשׁוֹתִין כְּדֹב *וּמְסֻרְבָּלִין בָּשָׂר כְּדֹב וּמְגַדְּלִין שֵׂעָר כְּדֹב וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה כְּדֹב; "מוֹשֵׁל רָשָׁע", זֶה הָמָן; "עַל עַם־דָּל", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁדַּלּוּ מִן הַמִּצְוֹת.

נפש יהודה וארו חיוה. כמו והרי: חיוה. חיה אחרת: ומסורבלין. מלובשין בבשר ושומן כסרבל:

רַבִּי אֶלְעָזָר וכו' "בַּעֲצַלְתַּיִם *יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם *יִדְלֹף הַבָּיִת" (קהלת י, יח). בִּשְׁבִיל עַצְלוּת שֶׁהָיָה בְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַתּוֹרָה, *נַעֲשָׂה שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָךְ. וְאֵין מָךְ אֶלָּא עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם־מָךְ הוּא מֵעֶרְכְּךָ" (ויקרא כז, ח). וְאֵין מְקָרֶה אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו" (תהלים קד, ג).

נפש יהודה ימך המקרה. כשאדם הוא עצל ואין מתקן ביתו בפרצה קטנה לסוף ימך המקרה ישפל התקרה ונופל: ידלוף. המטר נוטף בביתו: נעשה שונאו של הקב"ה מך. כמו שלא היה יכול להושיע:

רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וכו': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת וכו' בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם" (שם קכד, א־ב), *אָדָם וְלֹא מֶלֶךְ.

נפש יהודה אדם ולא מלך. זה המן:

רַבָּה פָּתַח וכו': "בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם" וגו' (משלי כט, ב). "בִּרְבוֹת צַדִּיקִים", זֶה מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, דִּכְתִיב: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ח, טו). וּכְתִיב: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה" וכו' (שם שם, טז); וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם" (משלי כט, ב), זֶה הָמָן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ" וגו' (אסתר ג, טו).

רַב מַתְּנָא וכו': "כִּי מִי־גוֹי גָּדוֹל" וכו' (דברים ד, ז). רַב אַשֵּׁי אָמַר מֵהָכָא: "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים" וגו' (שם שם, לד).

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְדִּים לָהֶם רְפוּאָה לַצָּרָה בְּמִצְוַת הַשְּׁקָלִים שֶׁהָיָה זְמַנָּם *בְּאֶחָד בַּאֲדַר, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (יג, ב): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁעָתִיד הָמָן לִשְׁקֹל שְׁקָלִים עַל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁקְלֵיהֶם לִשְׁקָלָיו. וְהַיְנוּ דִּתְנַן: בְּאֶחָד בַּאֲדַר *מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים.

נפש יהודה באחד באדר. והוא קודם הזמן שקבע המן לישראל בי"ג בו: משמיעין. ב"ד מכריזין שיגבו שקלים למקדש:

וְעִם כָּל הָרְפוּאָה הַזֹאת, סִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִזְדַּמֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ נוֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינָיו; אֶסְתֵּר הַצַּדֶּקֶת, הַחֲכָמָה, שֶׁיָּדְעָה לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר כַּסֵּדֶר בְּעִנְיָן שֶׁיִּתֵּן לָהּ הַמֶּלֶךְ שְׁאֵלָתָהּ וּבַקָּשָׁתָהּ וְזִמְּנָה אֶת הָמָן לִסְעוּדָתָהּ עַל כַּמָּה טְעָמִים, כִּדְאִיתָא הָתָם (טו, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: מָה רָאֲתָה אֶסְתֵּר שֶׁזִּמְּנָה אֶת הָמָן? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פַּחִים טָמְנָה לוֹ לְלָכְדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח" (תהלים סט, כג). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: *מִבֵּית אָבִיהָ לָמְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם" וגו'. וַה' יְשַׁלֶּם־לָךְ" (משלי כה, כא־כב), אַל תִּקְרֵי "יְשַׁלֶּם לָךְ", אֶלָּא *יַשְׁלִימֵהוּ לָךְ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטּוֹל עֵצָה *וְיִמְרֹד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בָהּ שֶׁהִיא יְהוּדִית. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל, אָחוֹת לָנוּ בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְיַסִּיחוּ דַּעְתָּם מִן הָרַחֲמִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: *כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מָצוּי לָהּ בְּכָל עֵת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: אוּלַי *יַרְגִּישׁ הַמָּקוֹם וְיַעֲשֶׂה נִסִּים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: שֶׁהִסְבִּירָה לוֹ פָנִים כְּדֵי *שֶׁיֵּהָרֵג הוּא וְהִיא.

נפש יהודה מבית אביה למדה. שמעה שהתינוקות לומדים כן: ישלימהו. ימסרהו לך: וימרוד. במלך שהיתה שעתו מצלחת: כדי שיהא. המן מצוי לה אולי תוכל להכשילו בשום דבר לפני המלך: ירגיש המקום. שאף אני מקרב שונאיהן של ישראל אי נמי ירגיש שאף אני צריך להחניף רשע זה ולזלזל בכבודי: שיהרג הוא והיא. שיחשדני המלך ממנו ויהרוג את שנינו וכי גוזרין גזירה ומית חדא מינייהו בטלי לה:

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ *מֶלֶךְ הֲפַכְפַּךְ הָיָה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לְמוֹדָעִי. תָּנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: *קִנְאָתוֹ בַמֶּלֶךְ וְקִנְאָתוֹ בַשָּׂרִים. רַבָּה אָמַר: "לִפְנֵי־שֶׁבֶר גָּאוֹן" (משלי טז, יח). אַבַּיֵּי וְרָבָא דְּאָמְרֵי תַּרְוַיהוּ: "*בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת־מִשְׁתֵּיהֶם וְהִשְׂכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ וְיָשְׁנוּ שְׁנַת־עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ נְאֻם ה'" (ירמיה נא, לט). אַשְׁכְּחֵיה רַבָּה בַּר אֲבוּהָ לְאֵלִיָּהוּ, אֲמַר לֵיהּ: כְּמָאן חֲזָת אֶסְתֵּר וְעָבְדָא? אֲמַר לֵיהּ: כְּכֻלְּהוּ תַּנָּאֵי וְכֻלְּהוּ אֲמוֹרָאֵי.

נפש יהודה מלך הפכפך היה. וחוזר בדבורו אמרה שמא אוכל לפתותו ולהרגו ואם לא יהא מזומן תעבור השעה ויחזור בו: קנאתו. כדי שיקנא המלך והשרים בהמן על שאסתר זימנה לו ויהרגהו: בחומם אשית את משתיהם. על בלשצר וסייעתו נאמר בשובם מן המלחמה שדריוש וכורש היו צרין על בבל ונצחם בלשצר אותו היום והיו עיפים וצמאים וישבו לשתות בכלי בהמ"ק ונשתכרו ובאותו לילה נהרג ואף אסתר אמרה מתוך משתיהם של רשעים פורענות באה עליהם:

לָמַדְנוּ שֶׁכָּל דְּבָרֶיהָ עָשְׂתָה בְחָכְמָה וְכָל דִּבְרֵי חֲכָמִים הֵן אֱמֶת וְתוֹרָתָם אֱמֶת.

פֶּרֶק שֵׁנִי [קלו]

מִקְרָא מְגִלָּה אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה בַּתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ קִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (מגילה יד, א): תָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ לְיִשְׂרָאֵל לֹא פָחֲתוּ וְלֹא הוֹתִירוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, *חוּץ מִמִּקְרָא מְגִלָּה. מַאי דָרוּשׁ? אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: קַל וָחֹמֶר: וּמַה *מֵּעַבְדוּת לְחֵרוּת אוֹמְרִין שִׁירָה, מִמָּוֶת לְחַיִּים לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אִי הָכֵי *נֵימָא הַלֵּילָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִין "הַלֵּל" עַל הַנֵּס הַנַּעֲשָׂה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. מַתְקִיף לָהּ וכו', כִּדְאִיתָא הָתָם לְמַעֲלָה, עַל עִנְיָן הַלֵּילָא, בְּפֶרֶק כד מֵחֵלֶק תְּפִלּוֹת (סימן קיד).

נפש יהודה חוץ ממקרא מגילה. וא"ת נר חנוכה כבר פסקו הנביאים אבל בימי מרדכי היו חגי זכריה ומלאכי: מעבדות לחרות. ביצ"מ אמרו שירה על הים: נימא הלילא. שהיא שירה:

וְאִם תִּקְנוּהוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה הִסְכִּימוּ עִמָּהֶם בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין (מכות כג, ב) וּבְפֶרֶק שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִים: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁלֹשָׁה דְבָרִים עָשׂוּ בֵּית דִין שֶׁל מַטָּה וְהִסְכִּימוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה עַל יָדָם; מִקְרָא מְגִלָּה *וּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בַּשֵּׁם *וַהֲבָאַת מַעֲשֵׂר. מִקְרָא מְגִלָּה, דִּכְתִיב: "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט, כז), קִיְּמוּ לְמַעְלָה מַה שֶּׁקִּבְּלוּ לְמַטָּה. וּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בַּשֵּׁם, דִּכְתִיב: "וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם" (רות ב, ד). וְאוֹמֵר: "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל" (שופטים ו, יב). מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵימָא בֹעַז הוּא דַעֲבַד מִנַּפְשֵׁיהּ, אֲבָל מִשְּׁמַיָא לָא הִסְכִּימוּ, תָּא שְׁמַע: "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל". וַהֲבָאַת מַעֲשֵׂר, דִּכְתִיב: "וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן וְתִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבָשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ" (דברי הימים־ב לא, ה). וּכְתִיב: "הָבִיאוּ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֵׂר אֶל־בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף לְבֵיתִי" וגו' (מלאכי ג, י). אָמַר רַב: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דַּי.

נפש יהודה ושאלת שלום בשם. ואין כאן הוצאת שם לבטלה שנאמר ויאמר לקוצרים ה' עמכם והסכימו ב"ד של מעלה על ידו דקאמר ליה מלאך לגדעון ה' עמך גבור החיל: והבאת מעשר. לבהמ"ק כדי שלא יקבלום לוים שאינם מהוגנים ולא יחלקו לעובדי עבודת כוכבים ומזלות דכתיב בדברי הימים וכפרוץ הדבר ותקנת חזקיה היה להכין לשכות בבהמ"ק להביא את כל המעשרות בהן כדי שלא יקבלום הלוים עובדי כוכבים ומזלות דכתיב התם ויאמר חזקיה להכין לשכות בבהמ"ק וגו' והסכים הקב"ה על ידו דכתיב במלאכי הביאו את כל המעשר וגו':

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁמִּקְרָא מְגִלָּה לֹא נִכְתָּב בְּפֵרוּשׁ בַּתּוֹרָה, הַכֹּל נִרְאָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּסִינַי וְכָל מַה שֶּׁעָבַר וְכָל מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת, כִּדְגַרְסִינָן בַּמְּגִלָּה (יט, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: "וַעֲלֵיהֶם כְּכָל־הַדְּבָרִים" (דברים ט, י)? מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה *דִּקְדוּקֵי תוֹרָה *וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים וּמַה שֶׁסּוֹפְרִים עֲתִידִין לְחַדֵּשׁ. וּמַאי נִיהוּ? מִקְרָא מְגִלָּה.

נפש יהודה דקדוקי תורה. רבויין אתין וגמין מעוטין אכין ורקין: דקדוקי סופרים. שדקדקו אחרונים מלשון משנה הראשונים:

וּכְשֶׁנִּכְתְּבָה אַחַר כָּךְ, בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמְרָה, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (ז, א): רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "*וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ" וגו' (אסתר ו, ו). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל־רֹאֶיהָ" (שם ב, טו). רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דוּרְמַסְקִית אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "*וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכַי" (שם שם, כב). רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: *וּבַבִּזָה לֹא שָׁלְחוּ אֶת־יָדָם" (שם ט, י). אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אִי הֲוַאי הָתָם הֲוָה אֲמֵינָא לְהוּ דִּידִי עֲדִיפָא מִדִּידְכוּ: "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (שם שם, כז), קִיְּמוּ לְמַעְלָה מַה שֶּׁקִבְּלוּ לְמַטָּה. אָמַר רַבָּה: לְכֻלְּהוּ אִית לְהוּ פִירְכָא, בַּר מִדִּשְׁמוּאֵל דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא.

נפש יהודה ויאמר המן בלבו. מנא ידעי כותבי המגילה שכך אמר בלבו אלא רוה"ק נגלה עליהם: ויודע הדבר למרדכי. מי גילה לו אלא רוח הקודש היה שורה עליו: ובבזה לא שלחו את ידם. מנא ידעי מה עשו הרחוקים:

וַאֲמְרִינָן הָתָם: רַב יוֹסֵף אָמַר: "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה *לֹא יַעֲבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים" (שם שם, כח). רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: "וְזִכְרָם לֹא־יָסוּף מִזַּרְעָם" (שם). וּמִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים עֲתִידִין לִיבָטֵל, חוּץ מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר.

נפש יהודה לא יעברו. מנא ידעי את העתיד:

וְגַם כָּל הַמּוֹעֲדִים, חוּץ מִימֵי הַפּוּרִים, כִּדְגַרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ מִשְׁלֵי, בְּפָסוּק "טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחֲנָהּ" (ט, ב): כָּל הַמּוֹעֲדִים בְּטֵלִים וִימֵי הַפּוּרִים אֵינָם בְּטֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזִכְרָם לֹא־יָסוּף מִזַּרְעָם". וְגַם כְּתִיב שָׁם: אָמַר רַבִּי: אַף יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינוֹ בָּטֵל לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה־זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם" (ויקרא טז, לד). וְנִרְאֶה פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּזְמַן הַגָּלוּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִגְרֹם הַחֵטְא בְּאֶחָד מִן הַמּוֹעֲדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׁכַּח ה' בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת" (איכה ב, ו), אֲבָל בִּימֵי הַפּוּרִים הִבְטִיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ. וְגַם הִבְטִיחַ עַל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיְּכַפֵּר וַאֲפִלּוּ אֵינָם שָׁבִים כָּרָאוּי.

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [קלז]

יְמֵי הַפּוּרִים קְבָעוּם לִהְיוֹת יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה לְשֵׁם שָׁמַיִם וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִמְגִלָּה (ז, א): תָּנֵי רַב יוֹסֵף: "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (אסתר ט, כב), *שְׁתֵּי מָנוֹת לְאָדָם אֶחָד; "*וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (שם). שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם. רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה שָׁדַר לֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ *אַטְמָא דְעֶגְלָא תִּלְתָּא *וְגַרְבָּא דְחַמְרָא. שָׁלַח לֵיהּ: קִיַּמְתְּ בָּנוּ, רַבֵּינוּ, "וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים".

נפש יהודה שתי מנות לאדם אחד. דכתיב ומשלוח מנות שתים משמע: ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. די לכל אחד ואחד מתנה אחת דהא אביונים נמי תרתי משמע: אטמא דעגלא תילתא. ירך מעגל שהוא שלישי לבטן: וגרבא דחמר. חמת יין:

**הֲדָר שָׁלַח לֵיהּ כּוּלֵי תִּלְתָּא וּתְלָתָא גַּרְבַּיָא דְּחַמְרָא. שָׁלַח לֵיהּ: קִיַּמְתָּ בָּנוּ, רַבֵּינוּ, "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ". רַבָּה שָׁדַר לֵיהּ לְמָרֵי בַּר מַר, בְּיַד אַבַּיֵּי, מְלָא צַנָּא דְּקִשְׁבֵּי (סל מלא תמרים) וּמְלָא צַנָּא דְּקִמְחָא דַאֲבִישׁוּנָא (סל מלא מקמח שנתיבשו החטים בתנור בעודן כרמל וקמח שלהן מתוק לעולם).

נפש יהודה הדר שלח ליה וכו'. בגמרא לא גרסי' ליה ולפי גירסתנו נ"ל דה"פ ר' יהודה שלח לר' יהושע אטמא דעגלא וגרבא דחמר שלח ליה לא קיימת כי אם מתנות לאביונים כי דבר מועט כזה אינו מספיק לנו להיות נקרא בשם משלוח מנות רק כדרך ששולחים לאביונים דבר מועט: הדר שלח ליה כולי עגלא וכו' שלח ליה. ר' יהודה באמת זה ראוי לקרות משלוח מנות כי הוא ראוי לקרות מנה יפה מאד:

*אָמַר אַבַּיֵּי *הַשְׁתָּא אָמַר מָרֵי, אִי חַקְלָאָה לֶיְהֱוֵי מַלְכָּא, מִצַּוָּאֵיהּ דִּיקוּלָא לָא נָחֵית. שָׁדַר לֵיהּ אִיהוּ מְלָא *טַסְקָא דְּזַנְגְבִּילָא וּמְלָא כַסָּא דְפִלְפְּלֵי אֲרִיכְתָּא. אָמַר אַבַּיֵּי: הַשְׁתָּא אָמַר מַר, אֲנָא שָׁדְרֵי לֵיהּ חוּלְיָא (פירוש: מתוק) וְאִיהוּ שָׁדַר לִי *חוּרְפָא. אָמַר אַבַּיֵּי: *כִּי נָפְקִי מִבֵּי מַר הֲוָה שְׂבַעְנָא, כִּי מְטָאִי לְבֵי מָרֵי בַּר מַר קְרִיבוּ לִי שִׁתִּין צָאעֵי (קערות) דְּשִׁתִּין מִינֵי קְדֵרָה וְאָכְלֵי בְהוּ *שִׁתִּין פַּלְגֵי, וְאַף בִּשּׁוּלָא בַּתְרָאָה קָרוּ לֵיהּ צְלִי קְדֵרָה וּבָעִי אָכְסְיֵיהּ לְצָעָא (הייתי חפץ לכוס הקערה) אַבַּתְרֵי. אָמַר אַבַּיֵּי: הַיְנוּ דְאָמְרֵי אִינְשֵׁי: כָּפִין עַנְיָא וְלָא יָדַע; אִי נַמֵּי, *רִוְוחָא לִבְסִימָא שְׁכִיחַ. אַבַּיֵּי בַּר אָבִין וְרַב חֲנַנְיָה בַּר אָבִין: מַחְלְפֵי סְעוּדְתַיהוּ לְהַדָּדֵי.

תוכן העניינים

מנורת המאור (אבוהב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה