אור ברסלב
מנורת המאור (אבוהב) הנר השלישי - לקים המצות

מנורת המאור (אבוהב)· רבי יצחק אבוהב

הנר השלישי - לקים המצות

הנר השני - שלא יפער פיו בדבור של חטא

הַנֵּר הַשְּׁלִישִׁי - לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת

וְנֶחְלָק לַעֲשָׂרָה כְּלָלִים

כְּלָל הָרִאשׁוֹן, לָמוּל הַזְּכָרִים; כְּלָל הַשֵּׁנִי, לְגַדֵּל אֶת הַבֵּן; כְּלָל הַשְּׁלִישִׁי, לְהִתְפַּלֵּל; כְּלָל הָרְבִיעִי, לְכַבֵּד שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים; כְּלָל הַחֲמִשִּׁי, בִּכְבוֹד אָב וָאֵם; כְּלָל הַשִּׁשִּׁי, לִשָּׂא אִשָּׁה; כְּלָל הַשְּׁבִיעִי, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה; כְּלָל הַשְּׁמִינִי, לִגְמֹל חֶסֶד; כְּלָל הַתְּשִׁיעִי, לָדוּן דִּין אֱמֶת; כְּלָל הָעֲשִׂירִי, לִרְדֹּף אַחַר הַמִּצְוֹת.

הַקְדָּמָה [עח]

בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת יִשְׂרָאֵל הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת לְזַכּוֹתָם לִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת וּלְנַקּוֹתָם *מִזֻּהֲמַת הַתַּאֲווֹת הַגּוּפָנִיּוֹת *וְלַהֲגִינָם מִקּוֹרוֹת הַזְּמַן, אֲשֶׁר רִשְׁתָּם פְּרוּשָׂה עַל הַכָּל. עַל כֵּן נָתַן לָהֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וְחַי בָּהֶם. וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת, פֶּרֶק אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין (כג, ב): רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ *לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

נפש יהודה מזוהמת התאוות. החטאים שהגוף מתאוה: ולהגינם מקורות הזמן. מאורעות רעות הבאים על עונש החטא: למען צדקו. את ישראל לקבל שכר הרבה לפיכך וגו':

וּמִצְוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה עוֹלוֹת לְמִנְיַן תַּרְיַ"ג, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (שם): דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְלַאי: תַּרְיַ"ג מִצְוֹת נֶאֱמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, שְׁסָ"ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה *כְּנֶגֶד יְמוֹת הַחַמָּה וּרְמַ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מַאי קְרָאָה? "תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה" (דברים לג, ד). "תּוֹרָה" בְּגִימַטְרִיָּא הָכֵי הֲוֵי? "תּוֹרָה" שִׁית מֵאָה וְחַד סַר הֲוֵי, "אָנֹכִי" ו"לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ב־ג), מִפִּי הַגְּבוּרָה *שְׁמַעֲנוּם.

נפש יהודה כנגד וכו'. וכל אבר אומר עשה בי מצוה וכל יום אומר אל תחטא בי: שמענום. ומפי משה תרי"א והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה ושנים מפי הגבורה הרי תרי"ג מצות שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי:

בָּא דָוִד *וְהֶעֱמִידָן *עַל אַחַת־עֶשְׂרֵה, שֶׁאָמַר: "ה" מִי־ יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ" וגו' עַד סוֹף הַמִּזְמוֹר (תהלים טו). "הוֹלֵךְ תָּמִים", *זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א); "וּפֹעֵל צֶדֶק", זֶה *אַבָּא חִלְקִיָּה; "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, *כְּגוֹן רַב סַפְרָא; "*לֹא־רָגַל עַל־לְשֹׁנוֹ", זֶה יַעֲקֹב, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי" וגו' (שם כז, יב); "לֹא־עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה", שֶׁלֹּא יָרַד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ; "*וְחֶרְפָּה לֹא־נָשָׂא עַל־קְרֹבוֹ", זֶה הַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו; "*נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס", זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה *שֶׁגָּרַר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִטָּה שֶׁל חֲבָלִים; "וְאֶת־יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד", זֶה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה תַּלְמִיד־ חָכָם הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְאוֹ וּמְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ וְקוֹרֵא לוֹ: רַבִּי וּמוֹרִי; "נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר", כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן, דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן; אֶהֵא בְתַעֲנִית עַד שֶׁאָבֹא לְבֵיתִי; "כַּסְפּוֹ לֹא־נָתַן בְּנֶשֶׁךְ", *אֲפִילוּ רִבִּית דְּגוֹי; "*וְשֹׁחַד עַל־נָקִי לֹא־לָקָח", *כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעאֵל בְּרַבִּי יוֹסֵי. וּכְתִיב: "עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם". כְּשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַגִּיעַ לְמִקְרָא זֶה הָיָה בוֹכֶה. אָמַר: מָאן דְּעָבִיד לְכֻלְּהוּ לֹא יִמּוֹט, בְּחַד מִנַּייהוּ יִמּוֹט? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה "אַל־תִּטַּמְּאוּ בְּכָל־אֵלֶּה" (ויקרא יח, כד) בְּכָל אֵלֶּה אִין, בְּחַד מִינֵייהוּ לָא? אֶלָּא בְּאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה, הָכֵא נַמֵּי בְּאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה.

נפש יהודה והעמידן על י"א. שבתחלה היו צדיקים והיו יכולין לקבל עול מצות הרבה אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שיזכה: על י"א וכו'. כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו וכן כל שעה הדורות הולכין ומתמעטין ובאותו מזמור נמצא אלו י"א דברים הולך תמים וגו': זה אברהם. שהיה מאמין במקום ומבטל דעתו וחכמתו אצל המקום והאמין בה' ועמד בנסיון ולא הרהר אחריו: אבא חלקיה. מפורש בתענית דהוה אגיר יומא ויהבו ליה רבנן שלמא ולא אסבר להו אפיה כי היכי דלא ליפגר פירוש דלא ליבטל ממלאכתו וכי אתא יהיב גלימא בחד כתפא וציבי אאידך כתפא משום דהות שאולה ולהכי שאילה ליה ולהכי לא שאילה ליה: כגון רב ספרא. כדאיתא בנר שני בדברי אונאות סי' מ"ו: לא רגל על לשונו. לא רצה לשקר מתחלה שאמר אולי ימושני אבי אלא שאמו הכריעתו ועל פי הדבור דכתיב עלי קללתך בני ומתרגמינן עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון עלך לוטיא ברי: וחרפה לא נשא על קרובו. לא סבל חרפת קרובו: נבזה בעיניו נמאס. שנבזה היה בעיניו אביו שנמאס בעבודת כוכבים ומזלות: שגרר. במטה של חבלים, גמרא הוא ולא קרא: ואפילו רבית דגוי. כדי שלא ימשוך ויבא להלוות לישראל ברבית: ושוחד על נקי לא לקח. ואפילו שוחד שהיה רשאי ליקח: כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי. שהיה אריסו מביא משלו קודם זמנו ולא רצה ליקח כדי להיות לו דיין:

בָּא יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ, דִּכְתִיב: "הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס *בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד *אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ *דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" (ישעיה לג, טו). "הֹלֵךְ צְדָקוֹת", זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב: "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה" וגו' (בראשית יח, יט); "וְדֹבֵר מֵישָׁרִים", זֶה שֶׁאֵין מַקְנִיט פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים; "מֹאֵס בְּבֶצַע מֵעֲשַׁקוֹת", כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע; "נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹׁחַד", כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי; "אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים", *כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּלֹא שָׁמַע בְּזִילוּתָא דְצוֹרְבָא מֵרַבָּנָן וְשָׁתִיק; "וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע", כִּדְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, דַּאֲמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: זֶה הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדוֹת *עַל הַכְּבִיסָה. וּכְתִיב: "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן" וגו' (ישעיה לג, טז).

נפש יהודה בבצע מעשקות. ולא רצה ליקח לעצמו ראשית הגז שהביא לו אדם אחד משום שהיה בא לדון לפניו אע"ג דהוי כהן דדמי כאילו עשק לכהן שהיה רגיל זה ליתן מתנותיו: אוטם אזנו משמוע דמים. אזנו אטומה וסתומה בדבר זה שלא שמע בה דבר גנאי ושתק: דמים. היינו לשון שתיקה: כדרבי אלעזר ברבי שמעון. בהשוכר את הפועלים דנפק ריחשא מאודניה ואתחזי לאתתיה בחלמא ואמר שמעתי בזילותא דחד מדרבנן ולא מחאי כדבעי לי אלמא בחייו היה רגיל לדקדק ולפיכך הקפיד הקב"ה על אותו פעם שלא מיחה: על הכביסה. שעומדין במים כשכובסין בגדיהן ורגליהן נראות:

בָּא מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלֹשׁ דִּכְתִיב: "וּמָה־ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" וגו' (מיכה ו, ח). "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט", זֶה הַדִּין; "וְאַהֲבַת חֶסֶד", זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים; "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת", *זוֹ הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת הַכַּלָּה. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה *דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לֵעָשׂוֹת בְּצִנְעָה, אָמְרָה תוֹרָה "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת", דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לֵעָשׂוֹת בְּצִנְעָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

נפש יהודה זו הוצאת המת והכנסת כלה. דכתיב בהו לכת טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה: דברים שאין דרכן לעשות בצינעא. כגון במת שמגלין לו גופו כדי לטהרו אמרה תורה הצנע לכת שאין לו לגלות מה שאינו צריך וגם בדבור אין במת לבא ע"י כן בהרהור כגון לשאול אם טהרו במקום ערוה אעפ"כ לא ידברו דברים כאילו עאכ"ו שאין לדבר בהכנסת כלה לחופה דברים כאלה שמביאין לידי הרהור:

*חָזַר יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי־קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת" (ישעיה נו, א).

נפש יהודה חזר ישעיה. כל שעה היו הדורות מתמעטין:

בָּא עָמוֹס וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ" (עמוס ה, ד). מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְאֵימָא דִּרְשׁוּנִי בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה? אֶלָּא בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד).

וְכָל מִצְוָה הִיא לְהָאִיר לָעוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה נוֹטֵל (כא, א): דָּרַשׁ רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי: מַאי דִּכְתִיב "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" וגו' (משלי ו, כג)? תָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר. אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר, לוֹמַר לְךָ: מַה הַנֵּר אֵינוֹ מֵאִיר אֶלָּא לְפִי שָׁעָה, אַף מִצְוָה אֵינָהּ מְגִינָה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה; וְאֶת הַתּוֹרָה בְאוֹר, לוֹמַר לְךָ: מַה הָאוֹר מֵגִין לָעוֹלָם, אַף תּוֹרָה מְגִינָה לָעוֹלָם. וְאוֹמֵר: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ" וגו' (שם שם, כב). "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ", בָּעוֹלָם הַזֶּה; "בְשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ" (שם), "זֶה יוֹם הַמִּיתָה; "וַהֲקִיצוֹתָ *הִיא תְשִׂיחֶךָ" (שם), לָעוֹלָם הַבָּא.

נפש יהודה היא תשיחך. תליץ בעדך את זכותך:

מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן *הַבַּרְקָנִים וּמִן *הַפְּחָתִים וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. *נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוֹר, נִצּוֹל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים *וַעֲדַיִן מִתְיָרֵא מֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּיוָן *שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, נִצּוֹל מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים *וַעֲדַיִן מִתְיָרֵא, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ יֵלֵךְ. *הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים נִצּוֹל מִכֻּלָּם.

נפש יהודה הברקנים. מין קוצים: פחתים. גומות: נזדמנה לו אבוקה של אור. כך זכה לקיים המצות ניצול ממקצת פורעניות: ועדיין מתירא מחיה רעה ומלסטים. שדרכן לילך פן יפגעו בו כדכתיב תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער: שעלה עמוד השחר וכו'. ואף כאן זכה לתורה ניצול מן החטא ומן היסורין: ועדיין מתירא שאינו יודע וכו'. שמא יכפנו יצרו לבטל וישוב עליו הרע ופורעניות: הגיע לפרשת דרכים. ושם הכיר את דרכו ואף כאן הגיע ליום מיתה ולא פירש מה"ת עד יום מותו ניצול מכולם והכי מפרש לה בגמ' דסוטה:

דָּבָר אַחֵר: *עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ *לְכַבּוֹת אֶת־ הָאַהֲבָה" וגו' (שיר השירים ח, ז).

נפש יהודה עבירה מכבה. שכר מצוה ואין עבירה מכבה שכר מי שעסק בתורה קודם לכן אלמא מצוה לא מגנא כולי האי: לכבות את האהבה. זו תורה כדכתיב הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה סוד בגימ' יין:

*אָמַר רַב יוֹסֵף: *מִצְוָה, בְּעִידָנָא דְעָסֵיק בָּה מִגְנָא וּמִצְלָא, *בְּעִידָנָא דְלָא עֲסֵּיק בָּהּ, אֲגוּנֵי מִגְנָא אֲצוּלֵי לָא מִצְלָא: תּוֹרָה בְּעִידָנָא דְּעָסֵיק בָּהּ בֵּין בְּעִידָנָא דְּלָא עָסֵיק בָּהּ, אֲגוּנֵי מַגְּנֵי ואֲצוּלֵי מִצְּלָא. מַתְקִיף לָהּ רָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל דְּחָטְאוּ, מִי לָא עָסְקֵי בַתּוֹרָה? *אֲמַאי לָא אֲגֵין עֲלַייהוּ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: תּוֹרָה, בְּעִידָנָא דְעָסֵיק בָּהּ מִגְנָא וּמִצְלָא, בְּעִידָנָא דְלָא עָסֵיק בָהּ אֲגוּנֵי מִגְנָא אֲצוּלֵי מִצְלָא; *מִצְוָה, בֵּין בְּעִידָנָא דְעָסֵיק בָּהּ בֵּין בְּעִידָנָא דְלָא עָסֵיק בָּהּ, אֲגוּנֵי מִגְנָא אֲצוּלֵא לָא מִצְלָא.

נפש יהודה אמר רב יוסף. לעולם מגנא מן היסורין הרבה ומאי אינו מגנא דקאמר ת"ק מן החטא שלא יכשילנו יצה"ר קאמר: מצוה בעידנא דעסיק בה. והיינו לפי שעה דקאמר מגנא מן היסורין ומצלא מן היצה"ר שלא יכשילנו לחטא: בעידנא דלא עסיק בה. משגמר המצוה ואינו עוסק במצות אגונא מגנא מן הפורענות אצולי לא מצלא: אמאי לא אגין עלייהו. מיצה"ר שהחטיאן ועשאן רשעים גמורים כלומר אמאי לא הצילן מן העבירות: מצוה בין בעידנא וכו' אגוני מגנא. מן הפורענות כי מתני' ודקתני נמי בברייתא עבירה מכבה מצוה לאו מלהגין מן היסורין קאמר אלא מליטול שכר לעתיד:

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁגָּדוֹל שְׂכַר הַמִּצְוָה, לֹא נִכְתְּבוּ טַעֲמָהּ וּשְׂכָרָהּ בְּפֵרוּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרַשְּׁלוּ בָּהּ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (כא, ב): וַאֲמַר רַבִּי יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה *לֹא נִתְגַּלּוּ טַעֲמֵי תוֹרָה? שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי מִקְרָאוֹת נִתְגַּלּוּ טַעֲמָן וְנִכְשַׁל בָּהֶם גְּדוֹל הָעוֹלָם. כְּתִיב: "וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ" (דברים יז, יז). אָמַר שְׁלֹמֹה: אֲנִי אֲרְבֶּה וְלֹא אָסוּר. וּכְתִיב: "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ" (מלכים־א יא, ד); וּכְתִיב: "לֹא־יַרְבֶּה־לּוֹ סוּסִים וְלֹא־יָשִׁיב" וגו' (דברים יז, טז). אָמַר שְׁלֹמֹה אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָשִׁיב. וּכְתִיב: "וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ־מֵאוֹת כֶּסֶף" (מלכים־א י, כט).

נפש יהודה לא נתגלו טעמי תורה. כגון למה נאסרה לבישת שטענז ואכילת חזיר וכיוצא בהן:

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה טַעֲמָהּ וְלֹא שְׂכָרָהּ, לְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת וְתוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְהָגֵן לְעוֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְזַכּוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת, פֶּרֶק הַתְּכֵלֶת (מד, א): תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי נָתַן: אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה קַלָּה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה, צֵא וּלְמַד מִמִּצְוַת *צִיצִית. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה זָהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק צִיצִית (סימן קכג), בְּנֵר זֶה. וּתְנַן נַמֵּי בְּרֹאשׁ מַסֶּכֶת פֵּאָה: *אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּירוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא: *כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ *וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.

נפש יהודה ציצית. מצוה קלה עשה בעלמא: אלו דברים. אבל שאר כל המצות היום לעשותן ולמחר ליטול שכרם: כבוד אב ואם וכו'. ששכר דכתיב בהם הם הפירות בעוה"ז משא"כ בשאר מצות דלא כתיב שכרן רק לעוה"ב: ותלמוד תורה. דכתיב כל חפציך לא ישוו בה וכתוב אחד אומר כל חפצים לא ישוו בה. חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות חפצים אלו המצות דכתיב כי באלה חפצתי:

וְאִם לְכַיּוֹצֵא בְאֵלּוּ שֶׁהֵן חוֹבָה מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ וּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, וַאֲפִילוּ לֹא נִצְטַוִּינוּ בָּהֶם, מִן הַדִּין הָיָה לַעֲשׂוֹתָן, יֵשׁ שָׂכָר בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, כָּל שֶׁכֵּן לַמִּצְווֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּתָן טֹרַח גָּדוֹל וְאֵין הַדַּעַת מְחַיַּבְתָּן וְהָאָדָם מְקַבְּלָן וְעוֹשָׂן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת לְקַיֵּם מַאֲמַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁנְּתָנָן.

וְאִם יֵשׁ צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְב' שֻׁלְחָנוֹת, שֶׁמָּצִינוּ הַרְבֵּה צַדִּיקִים סָבְלוּ כַּמָּה מִינֵי צַעַר וַעֲנִיּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּרוּךְ הוּא הַיּוֹדֵעַ, שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו סֵדֶר הַמְּצִיאוּת וְהַנְהָגָתוֹ, וְעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה מִלְּפָנָיו לְסַדְּרוֹ בָּעִנְיָן הַזֶּה וְגַם לְעַנּוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲשֶׁר הוּא כָּלֶה וְאֹבֵד וְאֵין בּוֹ טוֹבָה גְמוּרָה, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, בָּעוֹלָם הַתְּמִידִי וְהָאָרוֹךְ וְקַיָּם עֲדֵי עַד.

וְעִם כָּל זֶה, שֶׁהוּא גָלוּי וְיָדוּעַ גְּדֻלַּת שְׂכַר הַמִּצְוֹת, הַמֻּבְחָר לָאָדָם הַשָּׁלֵם לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא לְשֵׁם כַּוָּנַת הַשָּׂכָר, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים, פֶּרֶק מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ (נ, ב): רָבָא רָמֵי: כְּתִיב "כִּי־גָדֹל עַד־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ" (תהלים נז, יא). וּכְתִיב כִּי־גָדֹל מֵעַל־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ" (שם קח, ה). הָא כֵיצַד? כָּאן *בְּעוֹשִׂין לִשְׁמָהּ, כָּאן בְּשֶׁאֵין עוֹשִׂין לִשְׁמָהּ. וּכְדַאֲמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.

נפש יהודה עושין לשמה. מעל שמים ושלא לשמה עד שמים דמצוה מיהא עביד כדרב יהודה:

וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת נָזִיר, פֶּרֶק מִי שֶׁאָמַר (כג, א), וּבְמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת, פֶּרֶק כֹּהֵן מָשִׁיחַ (י, ב): אָמַר רַבָּה בַר בַּר חָנָּה: מַאי דִּכְתִיב: "כִּי־יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד, י)? מָשָׁל לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם שֶׁצָּלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן, *אֶחָד אֲכָלוֹ לְשֵׁם מִצְוָה, וְאֶחָד אֲכָלוֹ לְשֵׁם אֲכִילָה גַסָּה. זֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשֵׁם מִצְוָה - "וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם", וְזֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשֵׁם אֲכִילָה גַסָּה - "וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם". וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: אָמַר רַב נַחְמָן בַר יִצְחָק: *גְּדוֹלָה עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, *דִּכְתִיב: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל" וגו' (שופטים ה, כד). מַאי נִינְהוּ "מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ"? *שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה וכו'. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: אָמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת אֲפִילוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וכו'.

נפש יהודה ואחד אכלו לשם אכילה גסה. או מחמת תאוה שאכלו ברעבון: גדולה עבירה לשמה. כלומר לשם מצוה: דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני. כלומר כאותן נשים שמצינו בהם שעשו מצות שלא לשמה ובכולן נאמר בהן אהל תבורך על שעשתה עבירה לשמה כדי להתיש כחו של אותו רשע כדי שתהא יכולה להרגו: שרה רבקה רחל ולאה. שאמרו לבעליהן לבא אל שפחתן ולא לשם מצוה נתכוונו אלא שהיו מתקנאות זו בזו רחל באחותה ושרה ולאה באמהות וכולן נאמר בהן אהל כדכתיב בקרא:

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהִתִּירוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר עַד שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע עֲשִׂיָּתָה לִשְׁמָהּ, אֲבָל לֹא הִתִּירוּ לַעֲשׂוֹתָהּ כְּדֵי לָקַחַת בָהּ יָהֳרָא וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ פָרוּשׁ בִּפְנֵי הָעָם כְּדֵי שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ, כִּי אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ מַחֲרִיבִים הָעוֹלָם, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה נוֹטֵל (כב, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁבְעָה פְרוּשִׁים הֵם: פָּרוּשׁ שִׁכְמִי, פָּרוּשׁ נִקְפִי, פָּרוּשׁ קִיזָאִי, פָּרוּשׁ מִדּוּכְיָא, פָּרוּשׁ מַה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה, פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה. פָּרוּשׁ שִׁכְמִי, זֶה הָעוֹשֶׂה *מַעֲשֶׂה שְׁכֶם. פָּרוּשׁ נִקְפִי, זֶה *הַמְנַקֵּף אֶת רַגְלָיו. פָּרוּשׁ קִיזָאִי, אָמַר רַב נַחְמָן: זֶה *הַמֵּקִיז דַּם לַכְּתָלִים. פָּרוּשׁ מִדּוּכְיָא, אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא, *דְּמִשְׁפָּע כִּמְדוֹכְיָא. *פָּרוּשׁ מַה חוֹבָתִי, *הָא מַעַלְיוּתָא הִיא? אֶלָּא דַּאֲמַר: *מַה חוֹבָתִי תוּ וְאֶעֱשֶׂנָּה. *פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ *מִיִּרְאָה, אָמְרֵי לֵיהּ אַבַּיֵּי וְרָבָא לְתַּנָּא: לָא תִתְנֵי פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה, דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וכו'.

נפש יהודה מעשה שכם. שמלו שלא לשם שמים אף זה מעשיו שיכבדוהו ב"א ולא לש"ש: המנקף את רגליו. מהלך בשפלות עקב בצד גודל ואינו מרים רגליו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים: מקיז דם לכתלים. עושה עצמו כעוצם עיניו שלא יסתכל בנשים ומתוך כך מכה ראשו בכותל והדם יוצא: דמשפע כמדוכיא. הולך כפוף: פרוש מה חובתי ואעשנה. למדוני מה עלי לעשות ואעשה: הא מעליותא היא. אם אינו בקי באיסורין ודקדוקי מצות ובא ללמוד: מה חובתי תו ואעשנה. מה לעשות עוד ולא עשיתי דמראה עצמו כאילו קיים את הכל: פרוש מאהבה. שכר המצות ולא לאהבת מצות בוראו: מיראה. של עונשין אלא מה על האדם לעשות מאהבת הש"י כאשר צונו ה' אליקנו וסוף השכר לבא:

אָמַר רַב נַחְמָן, *דִּמְטַמְרָא מְטַמְּרָא וְדִמְגַלְּיָא מְגַלְיָּא, בֵּי דִינָא רַבָּה לִיתְפָּרַע מֵהַנֵּי *דְחַיְיפֵי גּוּנְדֵי (מן המתכסים בטליתות ומראים עצמן כפרושין ואינן פרושין). אֲמַר לָהּ יַנַּאי מַלְכָּא לִדְבִיתֵהוּ: *אַל תִּתְיָרְאִי לֹא מִן הַפְּרוּשִׁין *וְלֹא מִן שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁין, אֶלָּא מִן הַצְּבוּעִין שֶׁדּוֹמִים לַפְּרוּשִׁין, שֶׁעוֹשִׂין מַעֲשֶׂה זִמְרִי וּמְבַקְּשִׁין שָׂכָר כְּפִנְחָס.

נפש יהודה דמטמרא מטמרא וכו'. הנסתרות נסתרות מב"א והגלויות גלויות ומ"מ לב"ד הגדול כולם גלויות והוא יפרע מן המתכסים בטליתות ומראין עצמן כפרושין ואינן פרושין: דחייפי גונדי. מכסים בבגדים שחורים: אל תתיראי לא מן הפרושין. שהפרושין היו שונאין אותו לפי שהרג החכמים ונהפך להיות צדוקי כדאמר בקדושין וכשמת היתה אשתו יראה מהחכמים שלא יעבירו המלוכה מבניה והיתה אומרת לו לבקש מלפניהם עליה ואמר אל תתיראי מן הפרושין שצדיקים הן ולא יגמלוך רעה ולא לבניך שלא חטאו להם: ולא מן שאינן פרושין. שהם הצדוקין אוהבי אלא מן הצבועים כלומר שאין מראיתן כתולדותן אלא צבועין מבחוץ ואין תוכן כברן שמעשיהן כמעשה זמרי שהם רשעים ומבקשים שכר כפנחס אומרים לבריות לכבדן כפנחס:

עַל כֵּן הָרוֹצֶה לְקַיֵּם הַמִּצְוָה לִשְׁמָהּ, יַעֲשֶׂנָּה מֵאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְקַיֵּם מַאֲמָרוֹ וּמִצְוָתוֹ. וְיָרוּץ אַחֲרֶיהָ בְּצִנְעָה וְלֹא לְהִתְגַּדֵּל בִּפְנֵי הָעָם, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁבָּנָה אֶת הָעוֹלָם בְּחַסְדּוֹ וּבָרָא אֶת הָאָדָם מֵאַיִן וּמְקַיְּמוֹ וְשׁוֹמְרוֹ וּמַצִּילוֹ מִן הַמִּקְרִים וְעַל זֶה בִּלְבַד הוּא חַיָּב לְעָבְדוֹ כָּל יָמָיו וְלַעֲשׂוֹת מִצְוָתוֹ אֲפִילוּ יִחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים. וּגְדוֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה כָל הַצְּפוּנוֹת וְיוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת, אֲשֶׁר יוֹדֵעַ לִבּוֹ וּמֵבִין כַּוָּנָתוֹ, הוּא יִתֵּן *מַשְׂכֻּרְתּוֹ כְּפִי לִבּוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו.

נפש יהודה משכורתו. שכר מצות ועונש העבירות שאדם עושה:

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם נִגְמַר בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה, בְּפִרְקָא קַמָּא: מַאי דִּכְתִיב: "טוֹב וְיָשָׁר ה'" וגו' (תהלים כה, ח)? בֹּא וּרְאֵה צִדְקוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל הַמַּעֲלֶה בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ" (מלאכי ג, טז). וְכָל הַמַּעֲלֶה בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת חֵטְא, עַד שְׁעַת מַעֲשֶׂה לָא לִחַיֵּיב, דִּכְתִיב: "אָוֶן אִם־רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה'" (תהלים סו, יח). וְגַרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ו, א) וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק בַּמֶּה אִשָּׁה (סג, א): מַאי "וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ"? אָמַר רַב אַשֵּׁי: אֲפִילוּ חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנָס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ.

וּכְשֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּצְוָה יַעֲשֶׂנָה מֵאַהֲבָה וּבְחִבָּה גְדוֹלָה, לֹא *כְמוֹ שֶׁפּוֹרֵק מִמֶּנוּ עֹל וּמַשָּׂא, אֶלָּא *בַּחֲרִיצוּת וּמֵאַהֲבָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִבְרָכוֹת (ו, ב): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר הֲלָכָה וַאֲפִילוּ בְּשַׁבָּת. וְהוּא הַדִּין לִדְבַר מִצְוָה וכו'.

נפש יהודה כמי שפורק. כלומר מחויב אני לעשות כן ועושה רק להפטר ממנו בין שנעשה כהוגן או לא: בחריצות. בתוקף תרגום אז תחרץ בכן תיתקף:

הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן לָמוּל אֶת הַזְּכָרִים

וְיֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים: הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן, בְּגֹּדֶל עִנְיָנָהּ; הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, בְּשִׂמְחָתָהּ

הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן בְּגֹדֶל עִנְיָנָהּ

וְיֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים

פֶּרֶק רִאשׁוֹן [עט]

אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מָצָא אֶת בְּנֵי דוֹרוֹ שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם מַשִּׂיג *אֲמִתַּת הַמְּצִיאוּת *וּמִי הָיָה מֵנִיעַ אֶת הָעוֹלָם. וְהוּא בְּרֹב חָכְמָתוֹ שֶׁחֲנָנוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ, הִשִּׂיג אֶת הָאֱמֶת מִקַּטְנוּתוֹ. וְאַחַר שֶׁגָּדַל הִתְחִיל לָרִיב עִמָּם לַהֲבִיאָם לֵידַע שֶׁהַכֹּל בָּא *מֵהַמֵּנִיעַ הָרִאשׁוֹן. כִּדְגַרְסִינָן סוֹף פֶּרֶק אַרְבָּעָה נְדָרִים (לב, א) אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ וְהֵבִיאוּ סֶמֶךְ לַדָּבָר מִפָּסוּק: "עֵקֶב אֲשֶׁר־שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי" (בראשית כו, ה) וְהוּא חָיָה קע"ה שָׁנָה, נִשְׁאֲרוּ שָׁלֹשׁ לְמִנְיָן עֵקֶב. נִמְצָא כִּי בֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. וְעוֹד אָמְרוּ, כִּי כְּשֶׁנִּתּוֹסְפָה הֵא בְּשֵׁם אַבְרָהָם הִשְׁלִימוּ לְמִנְיָן רְמַ"ח אֵיבָרִים, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה שְׁמוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ מוּטָל עַל כָּל אֵיבָרָיו. וַאֲמַר רָמֵי בַּר חָמָא: כְּתִיב "אַבְרָם" וּכְתִיב "אַבְרָהָם"? בִּתְחִלָּה הִמְלִיכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה אֵיבָרִים וּלְבַסּוֹף עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. וְאֵלּוּ הֵן: שְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וַהֲבָנַת הַלֵּב *וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה.

נפש יהודה אמתת המציאות. שלא היה בהם מי שישיג בשכלו שיש אלוה שברא כל נמצא שבעולם והוא באמת כך: ומי היה מניע. להילוך המזלות חמה ולבנה ורוח וגשם והתחלפות העתים בזה לבד יש להבין שיש אלוה המניעם ומנהיגם ורצונו לקיום העולם: מהמניע הראשון. מאלוה שברא הכל ואין חלק בזה לדבר הנברא בכח אלהות: וראש הגויה. היינו אבר המילה שהיא בראשה:

וְלֹא נִתַּן לוֹ טַעַם לִדְבַר הַמִּילָה. וְלָזֶה רוֹמֵז בְּאָמְרוֹ: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (שם יז, א), רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁלֹּא יִשְׁאַל טַעַם. וְעִם כָּל זֶה לֹא הִנִּיחוּ הָאַחֲרוֹנִים מִלְדַבֵּר בְּטַעַם הַמִּילָה.

כָּתַב הָרַב מוֹרֶה צֶדֶק, בְּסוֹף סִפְרוֹ (מורה נבוכים) בְּטַעֲמֵי הַמִּצְוֹת, (ח"ג) פֶּרֶק מט: וְכֵן הַמִּילָה אֶצְלִי, אֶחָד מִטַּעֲמֶיה - לְמַעֵט *תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל וּלְהַחֲלִישׁ זֶה הָאֵיבָר כְּפִי הַיְכֹלֶת, עַד שֶׁיְּמַעֵט *בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. וּכְבַר חָשְׁבוּ, שֶׁזֹּאת הַמִּילָה הִיא הַשְׁלָמַת *חֶסְרוֹן יְצִירָה וּמָצָא כָּל חוֹלֵק מָקוֹם לַחֲלֹק וְלוֹמַר: אֵיךְ יִהְיוּ הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים חֲסֵרִים, עַד שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְהַשְׁלָמָה מִחוּץ? - *עִם מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר מִתּוֹעֶלֶת הָעוֹר הַהוּא לָאֵיבָר הַהוּא! שֶׁלֹּא נִתְּנָה מִצְוָה זוֹ לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹן הַבְּרִיאָה, רַק לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹן הַמִּדּוֹת. וְהַנֶּזֶק הַהוּא הַגּוּפָנִי הַמַּגִּיעַ לָאֵיבָר הַהוּא, הוּא הַמְכֻוָּן, אֲשֶׁר לֹא יֻפְסַד בּוֹ דָּבָר מִן הַפְּעוּלוֹת שֶׁבָּהֶם עֲמִידַת הָאִישׁ, וְלֹא תְבֻטַּל בַּעֲבוּרָה הַהוֹלָדָה, אֲבָל תֶּחֱסַר בּוֹ הַתַּאֲוָה הַיְתֵרָה עַל הַצֹּרֶךְ. וֶהֱיוֹת הַמִּילָה מַחְלֶשֶׁת כֹּחַ הַקֹּשִׁי וּפְעָמִים שֶׁתֶּחְסַר הַהֲנָאָה, הוּא דָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סָפֵק, כִּי הָאֵיבָר כְּשֶׁיִּשָּׁפֵךְ דָּמוֹ *וְיוּסָר מִכְסֵהוּ מִתְּחִלַּתּ בְּרִיָּתוֹ, יֶחֱלַשׁ בְּלֹא סָפֵק. וּבְבֵאוּר אָמְרוּ ז"ל (ב"ר פ, יא): הַנִּבְעֶלֶת לְעָרֵל *קָשֶׁה לִפְרֹשׁ. זֶהוּ טַעַם הֶחָזָק שֶׁבְּטַעֲמֵי הַמִּילָה אֶצְלִי. וּמִי הָיָה מַתְחִיל בְּזֶה הַמַּעֲשֶׂה? אֶלָּא אַבְרָהָם, אֲשֶׁר נוֹדַע בְּיִרְאַת חֶטְאוֹ מַה שֶּׁזָכְרוּ חז"ל (תנחומא לך, ה) בְּאָמְרוֹ: "*הִנֵּה־נָא יָדַעְתִּי" וגו'.

נפש יהודה תאות המשגל. תאות הנשים כמו והשגל יושבת אצלו והיא המלכה: במעשה הזה. בתשמיש: חסרון יצירה. כלומר שלא נברא האדם שלם רק כשחותכין הערלה אז הוא שלם ונמצא לכל מי שירצה לחלוק וכו': עם מה שהתבאר. נלמוד שלא כן הוא שבלא המילה ג"כ שלם הוא בבריאה רק שמביא האדם שהולך אחר יצרו להיות חוטא בו ללהוט אחר הזנות על כן צוה הקב"ה שני דברים א' להיות בריתו בבשרנו ועוד צוה להיות במקום שיש לנו תועלת על ידה להפריש מן הזנות ולא יהיה על ידה שום נזק לגוף שנברא להוליד בנים לא יבטל ע"י כן: ויוסר מכסהו. היא הערלה שנברא עמו ומכסה הגיד: קשה לפרוש. להאשה מן הערל ע"י שיש לו ערלה תאותם והנאתם יותר: הנה נא ידעתי. מזה נראה שלא היה שטוף בזנות:

וְיֵשׁ בַּמִּילָה עוֹד עִנְיָן אַחֵר צָרִיךְ מְאֹד [וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה] לְאַנְשֵׁי זֹאת הָאֱמוּנָה כֻּלָּם, רְצוֹנִי לוֹמַר, מַאֲמִינֵי יְחוּד הַשֵּׁם, *אוֹת אֶחָד גַּשְׁמִי שֶׁיְּקַבְּצֵם וְלֹא יוּכַל מִי שֶׁאֵינוֹ מֵהֶם לוֹמַר, שֶׁהוּא מֵהֶם וְהוּא נָכְרִי, כִּי פְעָמִים יַעֲשֶׂה הָאָדָם זֶה כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל תּוֹעֶלֶת, אוֹ כְּדֵי *לְהִתְנַכֵּל אֶל אַנְשֵׁי הַדָּת הַזֶּה; אַךְ זֶה הַמַּעֲשֶׂה, כְּלוֹמַר הַמִּילָה, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אָדָם בּוֹ אוֹ בִּבְנוֹ רַק מִתּוֹךְ אֱמוּנָה אֲמִתִּית, כִּי אֵין זֶה שֶׂרֶט בַּשּׁוֹק אוֹ כְּוִיָּה בַּזְּרוֹעַ, אֲבָל הוּא עִנְיָן קָשֶׁה מְאֹד. וְיָדוּעַ גַּם כֵּן רֹב הָאַהֲבָה וְהָעֵזֶר הַנִּמְצָא בֵּין אֲנָשִׁים שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּסִימָן אֶחָד וְשֶׁהוּא עַל צוּרַת הַבְּרִית.

נפש יהודה אות אחד גשמי. נתן הקב"ה סימן ואות בגוף ישראל לדעת ולהכיר מי הם הישראלים כשיקבצם מן האומות: להתנכל. להערים לעובד כוכבים ומזלות שלא יכירוהו שהוא עובד כוכבים ומזלות כדי שירצה להעליל עליהם בעלילות שקר ע"י שידע להעמיד דבריו כאילו הם אמת. מתוך שהיה מצוי אצלם ויודע עסקיהם:

וְכֵן זֹאת הַמִּילָה הִיא הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ עַל אֱמוּנַת יִחוּד הַשֵּׁם. וְכֵן כָּל מִי שֶׁיִּמּוֹל יִכָּנֵס בִּבְרִית אַבְרָהָם לְהַאֲמִין הַיִחוּד: "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (בראשית יז, ז). וְגַם זֶה עִנְיָן חָזָק כָּרִאשׁוֹן בְּטַעַם הַמִּילָה וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא חָזָק יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן. וּשְׁלֵמוּת זֹאת הַתּוֹרָה וְקִיּוּמָהּ לֹא תֻשְׁלַם רַק בְּמִילָה. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים בָּהּ טַעַם אַחֵר, כְּפִי מַה שֶּׁהוּא כָתוּב בְּנֵר זֶה (סימן קכח) בְּחֵלֶק קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין. וְיֵשׁ בָּהּ טְעָמִים אֲחֵרִים.

וּכְלָל הַדְּבָרִים: מִצְוָה זוֹ הִיא עֲטָרָה וְיֹפִי לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁקִבְּלָהּ אַבְרָהָם בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב בַּעֲדוֹ וּבְעַד כָּל זַרְעוֹ לְהִבָּדֵל וּלְהִדּוּר וּלְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם וּלְהַקְרִיב כָּל אָדָם בְּנוֹ בָּזֶּה קָרְבָּן אִשֶּׁה לַה'. וְכָל הַגּוֹיִם שֶׁהֵם עֲרֵלִים נִשְׁאֲרוּ מְאוּסִים וּמְגוּנִים וּמְלֻכְלָכִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה נְדָרִים (נדרים לא, ב): רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מְאוּסָה הִיא הָעָרְלָה שֶׁנִּתְגַנּוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל־הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי־לֵב" (ירמיה ט, כה).

גַּם נִרְאֶה לִי, כִּי כְּמוֹ שֶׁרָצְתָה הַתּוֹרָה לְמַעֵט תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל וְצִוְּתָה לְכַלּוֹת הַפְּרִי הַיּוֹצֵא רִאשׁוֹנָה מֵהַנְּטָעִים וּלְפִי שֶׁרֹב הַנְּטָעִים נוֹתְנִין פְּרִי בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, עַל כֵּן אָמְרָה תוֹרָה: "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים" וגו' (ויקרא יט, כג), כָּךְ קָרָא עָרְלָה לָעוֹר שֶׁבְּרֹאשׁ הַגִּיד, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הֲנָאַת הַמִּשְׁגָּל, וְצִוָּה לְמוּלוֹ, כְּדִכְתִיב: "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא־יִמּוֹל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" וגו' (בראשית יז, יד), לְהַרְגִּילֵנוּ בְּמִיעוּט הַהֲנָאוֹת לְטוֹבָתֵנוּ לַגוּף וְלַנֶּפֶשׁ.

וּמִכָּאן לָמַדְנוּ מְפֹרָשׁ, שֶׁהַמִּילָה בִּמְקוֹם הַתּוֹלֵדָה וְשֶׁעוֹשָׂה פְּרִי. וְעַל דָּא גַּרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים (קח, א): מִנַּיִן לַמִּילָה שֶׁהִיא בְאוֹתוֹ מָקוֹם? נֶאֱמַר כָּאן "עָרְלָתוֹ" (שם) וְנֶאֱמַר *לְהַלָּן "עָרְלָתוֹ" (ויקרא יט, כג), מַה לְּהַלָּן מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פְרִי אַף כָּאן מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה פְרִי, דִבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא־יִמּוֹל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתוֹ", מָקוֹם שֶׁנִּכָּר בֵּין זַכְרוּת לְנַקְבוּת.

נפש יהודה להלן ערלתו. גבי נטיעה שעושה פירות:

וּכְתִיב בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁנִּתְנָה מִצְוַת מִילָה לְהִתְפָּאֵר בָּה יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַ'עֲשֵׂה יָ'דַי לְ'הִתְפָּאֵר הַ'קָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף" (ישעיה ס, כא־כב), רָאשֵׁי תֵּיבוֹת: מִילָה. וּבִזְכוּתָהּ עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל, אַף־עַל־פִּי שֶׁיִּתְמַעֲטוּ כָּל הַזְּכֻיּוֹת וְלֹא יִהְיוּ רְאוּיִין לִגָּאֵל, דִּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "אֲנִי ה' בְּעִתָּה אֲחִישֶׁנָּה" (שם).

פֶּרֶק שֵׁנִי [פ]

הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּקַיְּמוּ זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ, הָיְתָה בְּרִית מִילָה. וְעַל מִצְוָה זֹאת כָּרַת בְּרִית עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעִם זַרְעוֹ אַחֲרָיו. וְגַרְסִינָן בְּמִדְרָשׁ חָזִיתָ (שהש"ר, יא) עַל מִצְוַת הַמִּילָה: "אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (שיר השירים ו, יא). מָה אֱגוֹז זֶה, יֵשׁ בּוֹ שְׁתֵּי קְלִפּוֹת, אַחַת עָבָה וְאַחַת דַקָּה, כָּךְ הַמִּילָה יֵשׁ בָּהּ *שְׁתֵי עוֹרוֹת, אֶחָד עָב וְאֶחָד דַּק. *וֶאֱגוֹז תְּחִלָּתוֹ א וְסוֹפוֹ ז, כְּמִנְיָן שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָה. "בְּאִבֵּי הַנָּחַל", אִבֵּי בְּגִימַטְרִיָּא יג, כְּמִנְיָן יג בְּרִיתוֹת שֶׁנִּכְרְתוּ עַל הַמִּילָה. וְאֵלּוּ הֵן: א. "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (בראשית יז, ב): ב. "הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ" (שם שם, ד): ג. "וַהֲקִמֹתִי אֶת־ בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שם שם, ז): ד. "וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם" (שם); ה. "וְאַתָּה אֶת־בְרִיתִי תִשְׁמֹר" (שם שם, ט): ו. "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ" (שם שם, י); ז. "וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית" (שם שם, יא); ח. "וְהָיְתָה בְרִיתִי" (שם שם, יג); ט. "לִבְרִית עוֹלָם" (שם); י. "וְעָרֵל זָכָר וגו' אֶת־ בְּרִיתִי הֵפַר" (שם שם, יד); יא. "וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּךְ" (שם שם, יט); יב. "לִבְרִית עוֹלָם" (שם); יג. "אֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק" (שם שם, כא).

נפש יהודה שתי עורות. ערלה ופריעה: ואגוז תחלתו. של אגוז אות א' וסוף האות ז':

וְעַל תֵּיבַת "אָקִי"ם" אָנוּ מַתְחִילִין בְּבִרְכַּת מִילָה: "אֲ'שֶׁר קִ'דַּשׁ יְ'דִיד מִ'בֶּטֶן", רָאשֵׁי תֵבוֹת אָקִים, זֶה יִצְחָק; "וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם", זֶה יַעֲקֹב; "וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ", אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטיִם, וְאֵלּוּ הַי"ג בְּרִיתוֹת רוֹמְזִים לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת. *וּבְתֵת הַשָּׁלֵם לַשָּׁלֵם נַעֲשֶׂה הָאָדָם שָׁלֵם. וּבִכְרִיתַת הָעָרְלָה. לֹא נִשְׁאַר חָסֵר, כִּי לֹא נִטָּל מִמֶּנּוּ רַק הַיָּתֵר.

נפש יהודה ובתת השלם. הם י"ג בריתות של מילה לי"ג מדות של רחמים שהם שלמים ותמימים במדות עולים יחד כ"ו כמנין השם ובזה נעשה האדם שלם וד"ל:

וְשָׁנִינוּ בְּפֶרֶק אַרְבָּעָה נְדָרִים (נדרים לא, ב): רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, *שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלֶיהָ *אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא *דוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁכָּל מִצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "*הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א). וְאוֹמֵר: "וְאֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק" (שם שם, כא). דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־לֹא בְרִיתִי" וגו' (ירמיה לג, כה). רַבִּי אוֹמֵר: גְדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "*הִנֵּה דַם־הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות כד, ח).

נפש יהודה שדוחה את השבת החמורה. דכתיב וביום השמיני ימול וביום ואפילו בשבת: אפילו שעה אחת לא נתלה. לא המתין לו הקב"ה אלא מיד שהיה ביכולת בידו להמול כשבא לאושפיזא בא המלאך ובקש להרגו על שלא מיהר למולו: דוחה את הנגעים. דכתיב ימול בשר ערלתו ואפילו יש שם בהרת לבנה שהוא סימן טומאה ואסור לקצץ אעפ"כ ימול: התהלך לפני. נאמר לו בשעה שצוהו על המילה: הנה דם הברית. ואע"ג דהאי דם לא דם מילה הוא אלא קרבן מ"מ כיון דתורה כולה ברית ובמילה נמי כתי' ברית בקרא מלמד שהיא שקולה נגד כל המצות:

וַאֲמְרִינָן עֲלָה בַּגְּמָרָא: תַּנְיָא: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁכָּל זְכֻיּוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא עָמְדוּ לוֹ בְּשָׁעָה *שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" (שם ד, כד). אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמֹּשֶׁה נִתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: *אָמוּל וְאֵצֵא, סַכָּנָה הִיא, דִּכְתִיב: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים" (בראשית לד, כה); אָמוּל וְאֶשְׁהֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִי: "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם" (שמות ד, יט), אֶלָּא מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנָשׁ? מִפְּנֵי *שֶׁנִתְעַסֵּק תְּחִלָּה בַּמָּלוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" (שם שם, כד). רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּקֵשׁ אוֹתוֹ שָׂטָן לַהֲרֹג, אֶלָּא לְאוֹתוֹ תִּינוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי חֲתַן־דָּמִים אַתָּה לִי" (שם שם, כה). צֵא וּרְאֵה מִי קָרוּי חָתָן, מֹשֶׁה אוֹ הַתִּינוֹק, *הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַתִּינוֹק.

נפש יהודה שנתרשל. שרפו ידיו שלא מלו מיד תרגום חזקו ידים רפות ידיא יתרשלון: אמול ואצא סכנה. אם אלך בדרך תוך ג' ימים דכל ג' ימים כאב ליה טפי מיומא קמא אלא לכך המתינו שמעון ולוי עד יום השלישי כדי שיהיו חלושים ביותר שנכאבו ג' ימים והכי מוכח בפ' ר' אליעזר דמילה: שנתעסק תחלה. שנאמר ויהי בדרך במלון דמשמע שמיד שבא מן הדרך נתעסק במלון והיה לו למול מתחלה וכי תימא היאך ימול כיון שהיה לו עדיין לצאת בדרך יש לומר דאותו מלון סמוך למצרים היה ובאורחא פורתא ליכא סכנה: הוי אומר זה התינוק. שנעשה חתן על ידי הברית שמחתנין אותו במצוה ראשונה:

דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר זְבִינָא: בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מֹשֶׁה מִן הַמִּילָה בָּאוּ אַף וְחֵמָה וּבְלָעוּהוּ *וְלֹא שִׁיְּרוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא רַגְלָיו, מִיָּד "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" (שם). מִיָּד "וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ" (שם שם, כו). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה *לְהָרְגָן, *שֶׁנֶּאֱמַר: "הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה" (תהלים לז, ח). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: חֵמָה הָרַג, *שֶׁנֶּאֱמַר: "חֵמָה אֵין לִי" (ישעיה כז, ד). וְהָכְתִיב: "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה" (דברים ט, יט)? מַאי "חֵמָה", *גּוּנְדָא דְחֵמָה. וְאִבָּעִית אֵימָא: תְּרֵי חֵמָה הֲווּ.

נפש יהודה לא שיירו ממנו אלא רגליו. מקום המילה כדכתיב לא עשה רגליו ולשון תקון הוא זה העברת שער שבין הרגלים: להרגן. לאותן שני המלאכים שבלעו: שנאמר הרף מאף ועזוב חמה. כלומר הקב"ה אמר לו שיעזבם אלמא רוצה היה להרגם: שנאמר חמה אין לי. אלמא שנהרג: גונדא דחמה. חיל של חמה אבל איהו גופא נהרג:

תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאֵין לְךָ צַדִּיק גָּמוּר בָּעוֹלָם מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ וְלֹא נִקְרָא תָמִים אֶלָּא עַל שֵׁם הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִתְהַלֵךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א). וּכְתִיב (שם שם, ב): "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ". דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "*כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית" (שמות לד, כז). דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא מִילָה לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־לֹא בְרִיתִי" וגו' (ירמיה לג, כה).

נפש יהודה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. כלומר ברית מילה ששקולה ככל הדברים דהיינו ככל המצות:

אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ וּבְפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פכ"ט: "וְכָל־ הָעָם הַיּלֹּדִים בַּמִּדְבַּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא־מָלוּ" (יהושע ה, ה). רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: וְכִי עֲרֵלִים שָׁמְעוּ קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהַר סִינַי? אֶלָּא נִמּוֹלִים הָיוּ שֶׁלֹּא כְתִקּוּנָן, שֶׁהָיוּ כּוֹרְתִין הָעָרְלָה וְלֹא הָיוּ פוֹרְעִים, לְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב, "לֹא מָלוּ", שֶׁמָּל וְלֹא פָרַע כְּאִלּוּ לֹא מָל. וּכְשֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ: "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" (שם שם, ב). וְכֵן עָשָׂה וְקִבֵּץ כָּל הָעָרְלוֹת וְעָשָׂה אוֹתָן גִּבְעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: "אֶל־גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת" (שם שם, ג). וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְכַסִּין הַדָּם וְהָעָרְלָה בַּעֲפַר הַמִּדְבָּר. וּכְשֶׁבָּא בִּלְעָם, רָאָה הַמִּדְבָּר מָלֵא עָרְלוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר: מִי יוּכַל לַעֲמֹד בִּזְכוּת דַּם הַמִּילָה הַמְּכֻסֶּה בְּעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת־רֹבַע יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, י). מִכָּאן הִתְקִינוּ, שֶׁיִּהְיוּ מְכַסִּין אֶת הָעָרְלָה בַּעֲפַר הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁנִּמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲפַר הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית כח, יד).

וְכֵן הָיוּ נוֹהֲגִים לָמוּל עַד שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁתֵּי מַלְכֻיּוֹת וּמַלְכוּת אֶפְרַיִם מָנְעָה מֵהֶם בְּרִית מִילָה וְעָמַד אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לָטּוֹב, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא טוֹב אַתָּה מֵאֲבוֹתֶיךָ, עֵשָׂו בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב וּבָרַח מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "קוּם בְּרַח־לְךָ אֶל־ לָבָן אָחִי חָרָנָה" (שם כז, מג); פַּרְעֹה בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וּבָרַח מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה" וגו' (שמות ב, טו): שָׁאוּל בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת דָּוִד וְנִמְלַט מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת־נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה מָחָר אַתָּה מוּמָת" (שמואל־א יט, יא). וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר: "וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט" (שם שם, יח), לוֹמַר, כָּל הַבּוֹרֵחַ נִמְלַט וְאַתָּה בְּרַח וּמַלֵּט. וְעָמַד אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וּבָרַח מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לִבְאֵר שָׁבַע וְאַחַר כָּךְ אֶל הַמִּדְבָּר שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֵךְ אֶל־נַפְשׁוֹ" (מלכים־א יט, ג). וְשָׁם נִגְלָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. "וַיֹּאמֶר לוֹ מַה־לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי־עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל" וגו' (שם שם, ט־י). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְעוֹלָם אַתָּה מְקַנֵּא קִנְאָתִי, קִנֵּאתָ בַּשִׁטִּים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב "פִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר" וגו' (במדבר כה, יא), וְכָאן קַנֹּא קִנֵּאתִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בְּרִית מִילָה עַד שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בְעֵינֶיךָ. מִכָּאן הִתְקִינוּ חֲכָמִים לַעֲשׂוֹת כִּסֵּא לְאֵלִיָּהוּ, שֶׁנִּקְרָא *מַלְאַךְ הַבְּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא" (מלאכי ג, א).

נפש יהודה ומלאך הברית. זה אליהו שיבא לבשר הגאולה:

וְעוֹד מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁעִמָּהּ חָתוּם בִּבְשָׂר יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ שֶׁל שַׁדַּי: בַּנְחִירַיִם דְּמוּת ש וּבַזְרוֹעַ דְּמוּת ד, בַּמִּילָה דְּמוּת י [אֲבָל הַגּוֹיִם שֶׁהֵן עֲרֵלִים אֵין לָהֶם כִּי אִם בַּנְחִירַיִם ש וּבַזְּרוֹעַ ד וְאֵינוֹ אֶלָּא שֵׁד בִּלְבַד]. וְהַיִּשְׁמְעאֵלִים אֵינָם בִּכְלָל זֶה, שֶׁמָּל וְלֹא פָרַע כְּאִלּוּ לֹא מָל. וּפְרִיעָה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁסָ"ה. נִמְצָא, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְרִיעָה כְּאִלּוּ קִיֵּם שְׁסָ"ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.

גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: "מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה" (דברים ל, יב), רָאשֵׁי תֵּבוֹת: מִילָה. דָּבָר אַחֵר: מִילָה - יָם לָהּ, רוֹצֶה לוֹמַר, *גָּזַר הַיָּם בִּשְׁבִילָהּ. דָּבָר אַחֵר: מִילָה - מִי בְּכָל הַמִּצְוֹת דּוֹמָה לָהּ.

נפש יהודה גזר הים. דכתיב לגוזר ים סוף לגזרים למ"ד לגוזר ומ' דים הוא מל וכן לגזרים:

גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁבִּזְכוּתָהּ יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "*וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (איוב יט, כו), רוֹצֶה לוֹמַר, בִּזְכוּת הַמִּילָה שֶׁבִּבְשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ.

נפש יהודה מבשרי. בזכות המילה שהיא בבשרי אחזה אלוה:

לָמָּה דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, *וְהֶכְשֵׁר מִילָה וּרְפוּאָתָהּ, אֵיתִנְהֵי בְּפֶרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמִילָה, בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת. גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁהִיא דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. מָשָׁל לִשְׁתֵּי מַטְרוֹנוֹת שֶׁפּוֹגְעוֹת זוֹ בְּזוֹ, קְטַנָּה נִדְחֵית מִפְּנֵי הַגְּדוֹלָה.

נפש יהודה והכשר מילה. כל הכלים שצריכין להמול בו כגון האיזמל אם לא הביאו מע"ש מביאו בשבת וכל מה שצריך למילה ולרפואה:

גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁבִּזְכוּתָהּ יָרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת־אַבְרָם" וגו' (בראשית טו, יח). וּכְשֶׁבִּטְלוּהָ גָּלוּ מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְשַׂר־קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ" (ירמיה יא, טו).

גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁבִּזְכוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְזֵכֶר לַדָּבָר, מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה: "כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה". וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ פֶּה דְגוֹיִם, אֶלָּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת הַמִּילָה. פֶּ"ה בְּגִימַטְרִיָּא מִילָה, רוֹצֶה לוֹמַר, שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל מָהוּל. וְזֶהוּ וַדַּאי כִּי מֵאַחַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל גָּלוּ בֵּין הָעַמִּים זְמַן רַב, הָיוּ כָּלִים לוּלֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתָם וְעוֹנֶה לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם.

רַבֵּינוּ תָּם אוֹמֵר, כִּי "יָדִיד" זֶה אַבְרָהָם, כִּדְדָרְשִׁינָן בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת (נג, ב): "*מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (ירמיה יא, טו), זֶה אַבְרָהָם; "חֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם", זֶה יִצְחָק; "וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ", זֶה יַעֲקֹב. וְכִי תֵימָא: מִנָּא לָן שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ אַבְרָהָם מִן הַבֶּטֶן? יֵשׁ לוֹמַר, דְּהָכֵי קִים לְהוּ, דְּדָרְשִׁינָן גְּזֵרָה שָׁוָה יְדִיעָה יְדִיעָה. בְּאַבְרָהָם כְתִיב: "יְדַעְתִּיו" (בראשית יח, יט) וְהָתָם כְּתִיב: "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטָן יְדַעְתִּיךָ" (ירמיה א, ה).

נפש יהודה מה לידידי בביתי. שאמר הקב"ה לאברהם כן בשעת חורבן שבא אברהם בבהמ"ק:

מָצָאתִי כָתוּב: "בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ", זוֹ מִילָה שֶׁעֲשׂוּיָה כְּיוֹ"ד, שֶׁהוּא סִימָן לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹ"ד, שֶׁצַּדִּיקִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מוּעָטִים וּקְדוֹשִׁים. דָּבָר אַחֵר: "בְּאוֹת בְּרִית הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהַמִּילָה עֲשׂוּיָה כְּקוּלְמוֹס שֶׁחוֹתְכִין מִן הָעוֹרוֹת שֶׁל מַעְלָה שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה כִּכְרוּת שָׁפְכָה.

כָּתוּב בַּמַּנְהִיג: "בָּרוּךְ הַבָּא", בָּרוּךְ הַנִּמוֹל לִשְׁמוֹנָה, בְּחֶשְׁבּוֹן הַבָּ"א וְהָעָם עוֹנִים: "בְּשֵׁם ה'". עוֹד כָּתוּב שָׁם: נָהֲגוּ לְהָבִיא סֵפֶל מָלֵא חוֹל וְעָפָר וְנוֹתְנִין שָׁם אֶת הֶעָרְלָה. וְיֵשׁ סֵמֶךְ לַדָּבָר בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לֹא הָיוּ פוֹרְעִים, מִפְּנֵי עִנּוּי הַדֶּרֶךְ, וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מוֹהֲלִין, נוֹטְלִין אוֹתָהּ עָרְלָה וְטוֹמְנִין אוֹתָהּ בְּעָפָר. וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה וָאֵילָךְ נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לָתֵת הָעְרָלָה בְּעָפָר, עַד שֶׁגָּדְלָה מַלְכוּת יְרָבְעָם וּבָטְלָה, עַד שֶׁבָּא אֵלִיָּהוּ זַ"ל וְהֶחֱזִירָהּ. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וגו' (מלכים־א יט, י). וְכָתַב בַּעַל הַמַּנְהִיג: וְיֵשׁ סֶמֶךְ לַחוֹל - "וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם" (בראשית לב, יב); וּלְעָפָר - "וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (שם יג, טז).

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [פא]

הַבּוֹרֵא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵאַיִן וְיָצַר בּוֹ אֶת הָאָדָם וְנָתַן בּוֹ כֹּחַ לְהוֹלִיד כָּמוֹהוּ לְקִיּוּם הַמִּין, בְּהִתְחַבְּרוֹ עִם זוּגָתוֹ. וְהָאֵל בְּחָכְמָתוֹ יוֹצֵר בּוֹ קְרָבַיִם וּבְנֵי מֵעַיִם בְּתוֹךְ גּוּף הַנּוֹלַד וְנוֹתֵן בּוֹ הַצּוּרָה הָאֱנוֹשִׁית וְנוֹפֵחַ בּוֹ נִשְׁמַת חַיִּים. וְסִפְּרוּ רַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה נִפְלְאוֹתָיו, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת, פֶּרֶק קַמָּא (י, א): רַב שִׁימֵי בַּר עוּקְבָא הֲוָה שָׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי בִּשְׁמַעְתָּא וַהֲוָה רָגִיל קַמֵּיה דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּאַגַּדְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי דִּכְתִיב "וְכָל־קְרָבַי אֶת־שֵׁם קָדְשׁוֹ" (תהלים קג, א)? אֲמַר לֵיהּ: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם; אָדָם צָר צוּרָה וְאֵין בָּהּ קְרָבַיִם וּבְנֵי מֵעַיִם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר צוּרָה בְּתוֹךְ צוּרָה וכו', כִּדְאִיתָא בְּהַקְדָּמַת הַחִבּוּר (סימן א).

וּמוּסָף עַל זֶה מְקַיְּמוֹ בְּבֶטֶן אִמּוֹ זְמַן יָדוּעַ *מְקֻפָּל וּמוּנָח בִּשְׁמִירָה מְעוּלָה, כְּדֵי שֶׁיֵצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם בָּרִיא וּבְרִיָּה קַיֶּמֶת, כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק הַמַּפֶּלֶת, בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (ל, ב): דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: לְמָה הַוָּלָד דּוֹמֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ? מְקֻפָּל וּמוּנָח *כְפִנְקָס. שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁתֵּי *צְדָעָיו *וּשְׁתֵּי אַצִּילָיו עַל שְׁתֵּי אַרְכֻּבּוֹתָיו *וּשְׁתֵּי עִקְּבוֹתָיו עַל שְׁתֵּי עַגְבוֹתָיו וְרֹאשׁוֹ מֻנָּח לוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וּפִיו סָתוּם וְטַבּוּרוֹ פָּתוּחַ וְאוֹכֵל מִמַּה שֶׁאִמּוֹ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתֶה מִמַּה שֶּׁאִמּוֹ שׁוֹתָה וְאֵינוֹ מוֹצִיא רְעִי, *שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת אִמּוֹ.

נפש יהודה מקופל. לשון כפילה הוא כמו אין מקפלין בגדים בשבת: כפנקס. לוחין שכותבין בהן הגלחין: צדעיו. דהיינו על זרועותיו עד שהאצבעות מגיעין לצדי הצואר לפניו: ושתי אציליו. אצילי הזרוע של אמצע היד והיא הקודא כמו הארכובה של רגל ונמצא שהארכובה של רגל ויד סמוכים להדדי: ושתי עקביו. של רגליו עד הארכובה נוטים לאחורי גביו לעגבותיו הוא הבשר האחורי האדם שיושב עליו: שמא יהרוג את אמו. שבית הרחם אינו רחב להוציא רעי הנאסף בו:

וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם *נִפְתַּח הַסָּתוּם *וְנִסְתַּם הַפָּתוּחַ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת. וְנֵר דָּלוּק מוּנָח עַל רֹאשׁוֹ וְצוֹפֶה וּמַבִּיט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ" (איוב כט, ג). וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי אָדָם יָשֵׁן כָּאן וְרוֹאֶה חֲלוֹם בְּאַסְפַּמְיָא. וְאֵין לְךָ יָמִים שֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּטוֹבָה אֶלָּא אוֹתָן הַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי־יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי־קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי" (שם שם, ב). וּמַה הֵן הַיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יְרָחִים וְאֵין בָּהֶם שָׁנָה? הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ יַרְחֵי לֵידָה. וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמָךְ־ דְּבָרַי לִבֶּךָ" וגו' (משלי ד, ד). וְאוֹמֵר: "בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי" (איוב כט, ד).

נפש יהודה נפתח הסתום. פיו: ונסתם הפתוח. טבורו:

וְכֵיוָן שֶׁבָּא לַאֲוִיר הָעוֹלָם בָּא מַלְאָךְ *וְסוֹטְרוֹ עַל פִּיו וּמְשַׁכְּחוֹ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ (פרוש: זה דבקות השכל בחומר, שמונע ממנו כל חכמה והוא מסך מבדיל בינו לבין הדעת), שֶׁנֶּאֱמַר: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז). וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם עַד שֶׁמַּשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־ בֶּרֶךְ" (ישעיה מה, כג), זֶה יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָל־יוֹרְדֵי עָפָר" וגו' (תהלים כב, ל); "תִּשָּׁבַע כָּל־ לָשׁוֹן" (ישעיה, שם), זֶה יוֹם הַלֵּידָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "*נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב" וגו' (תהלים כד, ד).

נפש יהודה וסוטרו. מכה באצבעו על שפתו העליונה של פיו: נקי כפים וגו'. שלא חטא עדיין:

וּמַה שְּׁבוּעָה מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ? אוֹמֵר לוֹ: הֱוֵי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע וַאֲפִילוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ צַדִּיק אַתָּה, *הֱוֵי בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע. וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתַן בְּךָ טְהוֹרָה, אִם אַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּטָהֳרָה מוּטָב וְאִם לָאו הֲרֵינִי נוֹטְלָהּ מִמְּךָ. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְכֹהֵן חָבֵר שֶׁנָּתַן תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ וְאוֹמֵר לוֹ: אִם אַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּטָהֳרָה מוּטָב וְאִם לָאו הֲרֵינִי שׂוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ.

נפש יהודה הוי בעיניך. שלא תתגאה בשביל צדקתך אלא כמי שאין לך צדקות:

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: *מַאי קְרָא? "מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי" (שם עא, ו). מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי "גּוֹזִי" דִּשְׁבוּעָתָא הוּא? דִּכְתִיב: "*גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי" (ירמיה ז, כט). וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְמָה הַוָּלָד דּוֹמֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ? לֶאֱגוֹז מוּנָח בְּסֵפֶל שֶׁל מַיִם, אָדָם נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ עָלָיו *שׁוֹקֵעַ לְכָאן וּלְכָאן.

נפש יהודה מאי קרא. שמשביעין לו: גזי נזרך. לשון נזירות דהיינו נדר דדמי לשבועה. גזי גזוז שערך כנזיר: שוקע. נעתק לכאן ולכאן כך נעתק הולד במעי אמו שלא יוזק כשהיא נושאת דבר על בטנה:

תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים וָלָד דָּר בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, אֶמְצָעִיִּים וָלָד דָּר בַּמָּדוֹר הָאֶמְצָעִי, אֲחַרוֹנִים וָלָד דָּר בַּמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת *מִתְהַפֵּךְ וְיוֹרֵד וְיוֹצֵא וְזֶהוּ *חֶבְלֵי אִשָּׁה. תָּנָא: חֶבְלֵי נְקֵבָה מְרֻבִּין מִשֶּׁל זָכָר. מַאי טַעֲמָא? זֶה *דֶּרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ בָּא וְזוֹ דֶּרֶךְ תַּשְׁמִישָׁהּ בָּאָה, הַאי מִתְהַפֵּךְ וְהַאי לָא מִתְהַפֵּךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי קְרָא? "אֲשֶׁר־עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר *רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ" (תהלים קלט, טו). דַּרְתִּי לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא רֻקַּמְתִּי. מַאי שְׁנָא חֶבְלֵי נְקֵבָה מְרֻבִּין מִשֶּׁל זָכָר? הַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי אֱלְעָזָר: זֶה דֶּרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ בָא וְזוֹ דֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ בָּאָה, (זה הופך פניו) וְזֶה אֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו.

נפש יהודה מתהפך. מלמעלה למטה: חבלי. צערי: דרך תשמישו. האיש פניו למטה כן הזכר שנולד פניו למטה לארץ אשה פניה למעלה הלכך נקבה צריכה להתהפך דהא כשהיא במעי אמה פניה למטה כדאמרינן לעיל כשהוא מונח אבל זכר אין צריך להתהפך: רוקמתי. היינו יצירה ראשונה וכתיב בתחתיות היינו מדור תחתון:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: דָּרַשׁ רַבִּי חִיָּא בַּר פַּפָּא: מַאי דִּכְתִיב: "עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר" וגו' (איוב ט, י)? בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם: אָדָם נוֹתֵן חֲפָצָיו בְּחֵמֶת צְרוּרָה וּפִיהָ לְמַעֲלָה, סָפֵק מִשְׁתַּמֵּר סָפֵק אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּר; וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ, אִשָּׁה פְתוּחָה וּפִיהָ לְמַטָּה וּמִשְׁתַּמֵּר. דָּבָר אַחֵר: אָדָם נוֹתֵן חֲפָצָיו בְּכַף מָאזְנַיִם, כָּל זְמַן שֶׁמַּכְבִּיד יוֹרֵד לְמַטָּה וְאֵלּוּ הָעֻבָּר כָּל זְמַן שֶׁמַּכְבִּיד *עוֹלֶה לְמַעֲלָה.

נפש יהודה עולה למעלה. כדתניא לעיל אחרונים דר במדור העליון:

דָּרַשׁ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מַאי דִּכְתִיב "אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי" וגו' (תהלים קלט, יד)? בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְמִדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם; מִדַּת בָּשָׂר וָדָם נוֹתֵן זֵרְעוֹנִים בַּעֲרוּגָה וְכָל אֶחָד עוֹלֶה בְמִינוֹ וְאִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה *וְכֻלָּן עוֹלִין לְמִין אֶחָד. דָּבָר אַחֵר: הַצַּבָּע נוֹתֵן הַסַּמָּנִים בַּיּוֹרָה, כֻּלָּן עוֹלִים לְצֶבַע אֶחָד, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר אֶת הָעֻבָּר בָּאִשָּׁה וְכָל אֶחָד וְאֶחָד עוֹלֶה לְמִינוֹ.

נפש יהודה וכולן עולין למין אחד. לצבע אחד ואינו יכול לצבוע ביורה אחד משנים ושלשה גוונים בשנים ושלשה מקומות וזרע האב וזרע האם נעשים ביורה אחת וכל אחד ואחד עולה למינו לובן מן האיש ושחור מן האשה:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: דָּרַשׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: מַאי דִּכְתִיב "*אָרְחִי *וְרִבְעִי *זֵרֵיתָ" וגו' (שם שם, ג). מְלַמֵּד, שֶׁלֹּא מִכָּל הַטִּפָּה אָדָם נוֹצָר, אֶלָּא מִן הַבָּרוּר שֶׁבָּהּ. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁזּוֹרֶה תְבוּאָה בְּבֵית הַגְּרָנוֹת, נוֹטֵל אוֹכֵל וּמַנִּיחַ הַפְּסֹלֶת. כִּדְרַבִּי אֲבָהוּ, דְּרַבִּי אֲבָהוּ רָמֵי: כְּתִיב "וַתַּזְרֵנִי חַיִל" (שמואל־ב כב, מ) וּכְתִיב "וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל" (תהלים יח, מ)? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: *זֵרְתָנִי וְזֵרַזְתָּנִי.

נפש יהודה ארחי. תשמיש כמו דרך גבר בעלמה: ורבעי. תשמיש לשון לרבעה: זרית. בררת בנפה שקורין ווי"ן כמו ברחת ובמזרה ווינ"ד שויפע"ל בל"א שמברר ומנקה התבואה מן הפסולת כך לא מן כל הזרע נברא האדם אלא מן הזך והנקי שבה וזה ותזרני חסר אל"ף לשון מזרה: זריתני. ואח"כ תאזרני זריתני מן הברור אח"כ זרזתני ל' חגירת כח במתנים:

דָּרַשׁ רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי דִּכְתִיב "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב" וגו' (במדבר כג, י)? מְלַמֵּד, שֶׁיּוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְסוֹפֵר אֶת *רְבִיעִיּוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר: מָתַי תָבוֹא טִפָּה שֶׁהַצַּדִּיק נוֹצָר מִמֶּנָּה. וְעַל דָּבָר זֶה נִסְמֵית עֵינוֹ שֶׁל בִּלְעָם. אָמַר: מִי שֶׁהוּא טָהוֹר וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים יָצִיץ בְּדָבָר זֶה, מִיָּד נִסְמֵית עֵינוֹ. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן" (שם כד, ג). וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב "וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַיְלָה הוּא" (בראשית ל, טז)? מְלַמֵּד, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִיַּע בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. "יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם" (שם מט, יד) חֲמֹר גָּרַם לוֹ לְיִשָּׂשׂכָר.

תוכן העניינים

מנורת המאור (אבוהב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה