אור ברסלב
מנורת המאור (אבוהב) הנר הרביעי - על ענין תלמוד תורה › הכלל השני: בגדל שכרה

מנורת המאור (אבוהב)· רבי יצחק אבוהב

הנר הרביעי - על ענין תלמוד תורה · הכלל השני: בגדל שכרה

הכלל הראשון: לקבע עתים לתורה

הַכְּלָל הַשֵּׁנִי: בְּגֹדֶל שְׂכָרָהּ

וְנֶחְלָק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים: הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה; הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, בָּעוֹלָם הַבָּא; הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי, בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים.

הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה

וְיֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים

פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רנג]

גָּדוֹלָה תוֹרָה, *שֶׁנּוֹתֶנֶת חַיִּים לְלוֹמְדֶיהָ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק רַבִּי מֵאִיר: גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעוֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם *וּלְכָל־בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (משלי ד, ב) וְאוֹמֵר: "*רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ" (שם ג, ח).

נפש יהודה נותנת חיים. בעולם הזה, שאוכל הפירות והקרן קיימת לו לעולם הבא כי חיים הם למוצאיהם בקרן לעוה"ב ובפירות בעוה"ז: ולכל בשרו מרפא. לא כשאר הרפואות מי שיש לו מכות מה שנוח לזה קשה לזה או מה שטוב לראשו קשה ללבו והתורה לכל בשרו מרפא: רפאות תהי לשרך. לטבורך בעולם הזה ושקוי לעצמותיך שתהא משקה עצמותיך בקבר:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין (נד, א): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵין עִמּוֹ לְוָיָה יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לִוְיַת חֵן" וגו'. חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵם לְרֹאשֶׁךָ" (שם א, ט). חָשׁ בִּגְרוֹנוֹ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ" (שם). חָשׁ בִּבְנֵי מֵעָיו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ" חָשׁ בְּכָל גּוּפוֹ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְכָל־ בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (שם ד, כב). אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרַבִּי חִיָּא: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. אָדָם נוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ סַם - יָפֶה לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָהֶם תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל - סַם חַיִּים לַכֹּל.

וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (יח, א) וּבְמַסֶּכֶת יְבָמוֹת, פֶּרֶק מִצְוַת חֲלִיצָה (קה, א): תָּנוּ רַבָּנָן: מִשְׁפָּחָה אַחַת הָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ מֵתִים בְּנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית עֵלִי אַתֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר בְּהוּ: "*וְכָל־מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים" (שמואל־א ב, לג); לְכוּ וְעִסְקּוּ בַתּוֹרָה וִחְיוּ. הָלְכוּ וְעָסְקוּ בַתּוֹרָה וְחָיוּ. וְהָיוּ קוֹרִין לָהֶם מִשְׁפַּחַת יוֹחָנָן עַל שְׁמוֹ.

נפש יהודה וכל מרבית. גידולים רביית ביתך ימותו אנשים כשיגיעו לכלל אנשים והוא יותר צער משימותו קטנים:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דַּחֲגִיגָה (ג, ב): "דִּבְרֵי חֲכָמִים *כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים" (קהלת יב, יא), לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי תוֹרָה לְדָרְבָן? לוֹמַר לָךְ: מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ *לְהָבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מְכַוְּנִין לֵב לוֹמְדֵיהֶם מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים וכו'.

נפש יהודה כדרבונות. ככלי המחרישה ומסמרות כמו מחט עב נעוץ בראש המלמד ונקרא מלמד שמדריך הפרה ומלמדה לחרישה שיהא מחריש השדה מכוון ושוה: להביא חיים לעולם. על ידי תבואה:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (ל, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: "*וְשַׂמְתֶּם" (דברים יא, יח) - סַם תָּם. נִמְשְׁלָה תוֹרָה כְּסַם חַיִּים. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִכָּה אֶת בְּנוֹ מַכָּה גְּדוֹלָה וְהִנִּיחַ לוֹ רְטִיָּה עַל מַכָּתוֹ, וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, כָּל זְמַן שֶׁרְטִיָּה זוֹ עַל מַכָּתְךָ אֱכֹל *מַה שֶּׁהֲנָאָתְךָ, שְׁתֵּה מַה שֶּׁהֲנָאָתְּךָ וּרְחֹץ בֵּין בְחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן וְאִי אַתָּה מִתְיָרֵא; וְאִם אַתָּה מַעֲבִירָהּ - הֲרֵי הִיא *מַעֲלָה נִימָא. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּנַי, בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע, בָּרָאתִי לוֹ *תוֹרָה תַבְלִין, אִם אַתֶּם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲלֹא *אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת" (בראשית ד, ז), וְאִם אֵין אַתֶּם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (שם); וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל *מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ" (שם) וְאִם אַתָּה רוֹצֶה אַתָּה מוֹשֵׁל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה תִּמְשָׁל־בּוֹ" (שם).

נפש יהודה ושמתם. את דברי אלה סם תם, שלם שאינו חסר שום הצלה: מה שהנאתך. כל מה שדעתך נוחה הימנו ואפילו דבש וכל מינים מתוקים שקשים למכה: מעלה נימא. צמחים מין יבלת ופושה ואוכל הבשר: תורה תבלין. התורה טוב להסיר היצ"ה כמו תבלין מיני ירקות ובשמים טוב למאכל: אם תיטיב. לקח טוב שאם תתנשא על יצרך: משאו ומתנו. של יצה"ר באדם להחטיאו:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת בְּרָאוֹת, פֶּרֶק הָרוֹאֶה (סא, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרָה מַלְכוּת הָרִשְׁעָה שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַתּוֹרָה. מֶה עָשָׂה רַבִּי עֲקִיבָא? הָלַךְ וְהִקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים, יָשַׁב וְדָרַשׁ. מְצָאוֹ פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ: אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי אוּמָה זוֹ? אֲמַר לֵיהּ: אַתָּה פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה, שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ חָכָם אַתָּה - אִי אַתָּה אֶלָּא טִפֵּשׁ. אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל; לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְשׁוּעָל, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר וְרָאָה דָּגִים שֶׁרָצִים לְכָאן וּלְכָאן, אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם רָצִים לְכָאן וּלְכָאן? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי הָרְשָׁתוֹת וְהַמִּכְמוֹרוֹת הַבָּאוֹת עָלֵינוּ, אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָׁה וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם, כְּמוֹ שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי וַאֲבוֹתֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא, שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת - אִי אַתָּה אֶלָּא טִפֵּשׁ; וּמַה בִּמְקוֹם חַיּוּתֵנוּ אָנוּ מִתְיָרְאִים, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ לֹא כָל שֶׁכֵּן. וְאַף אָנוּ כָּךְ: בִּזְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב בָּהּ: "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ" (דברים ל, כ) - אָנוּ מִתְיָרְאִים, כְּשֶׁאָנוּ פוֹסְקִין מִן הַתּוֹרָה - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁתָּפְשׂוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבָשׁוּהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, וּתְפָשׂוּהוּ לְפַפּוֹס בֶּן יְהוּדָה וַחֲבָשׁוּהוּ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: אָשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אוֹי לִי, שֶׁנִּתְפַּשְׂתִּי עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים. אָמְרוּ: כְּשֶׁהוֹצִיאוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה - זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, *וְהָיָה מִתְכַּוֵּן לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, *עַד כָּאן? אָמַר לְהוּ: כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל מִקְרָא זֶה, "בְּכָל־נַפְשְׁךָ" (דברים ו, ה), אֲפִילוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ - וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּאָה לְיָדִי *אֲקַיְּמֶנָּה. יָצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּ"אֶחָד". אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? "*מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים" וגו', אָמַר לָהֶם: "חֶלְקָם בַּחַיִּים". יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: אַשְׁרֶיךָ, רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁיָּצָאת נִשְׁמָתְךָ בְּ"אֶחָד" וְאַתָּה מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

נפש יהודה והיה מתכוין לקבל עול מלכות שמים. בכוונת קריאת שמע שהיה קורא: עד כאן. אין צריך אתה לכוין כי נמסרת למיתה ועדיין אתה מכוין בו והולך: אקיימנה. בשמחה ובכוונה ואמסור נשמתי לו: ממתים ידך. היה לו למות ולא מידי בשר ודם:

וְגָרְסִינָן בַּמְּכִילְתָּא: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו, כו)? אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: תּוֹרָה שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם - רְפוּאָה הִיא לָכֶם, חַיִּים הִיא לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם" (משלי ד, כב).

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: "אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע" (שמות טו, כו), *יָכוֹל לִרְשׁוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ" (שם), אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּעֲשָׂרָה קוֹלוֹת; "וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה" (שם), אֵלּוּ הַגָּדוֹת; "וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו" (שם), אֵלּוּ הַמִּצְווֹת; "וְשָׁמַרְתָּ כָּל־חֻקָּיו" (שם), אֵלּוּ הָעֲרָיוֹת; "כָּל־הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם" (וגו') (שם), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: תּוֹרָה שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם הִיא מְרַפְּאָה אֶתְכֶם שֶׁנֶּאֱמַר: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ" (משלי ג, ח).

נפש יהודה יכול לרשות. כל דבר שאינו מצוה נקרא רשות:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי הָתָם: "כִּי־חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם" וגו', כָּל מִי שֶׁמּוֹצֵא דִבְרֵי תוֹרָה - חַיִּים הוּא מוֹצֵא, מָצָא אָדָם רַב לִלְמֹד מִמֶּנּוּ דָּבָר מִן הַתּוֹרָה אוֹ פֶּרֶק אֶחָד - חַיִּים הוּא מוֹצֵא, לְכָךְ נֶאֱמַר: "כִּי־חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם".

אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם אָדָם נוֹתֵן סַם לַחֲבֵרוֹ - יָפֶה לְזֶה וְקָשֶׁה לְזֶה; הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וְהִיא סַם חַיִּים לְכָל גּוּפָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְכָל־בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (משלי ד, כב).

גַּם בַּמְּכִילְתָא: "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ" (שמות טו, כה), רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: *עֵץ הַרְדּוֹפְנִיָּא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עִקָּר תְּאֵנָה וְעִקָּר רִמּוֹן. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: הֶרְאָהוּ *דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְעֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵץ חַיִּים הִיא" (משלי ג, יח). וְגָרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־פַּלְגֵי מָיִם" (תהלים א, ג), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ". אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבָּא: לָמָּה נִקְרֵאת הַתּוֹרָה "עֵץ חַיִּים"? שֶׁחֲבִיבָה עַל כָּל חַיִּים. אָמַר רַבִּי יוּדָן: לָמָּה נִמְשְׁלָה בְעֵץ חַיִּים? מָה עֵץ חַיִּים *פָּרוּשׂ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם בְּגַן עֵדֶן, אַף הַתּוֹרָה פְּרוּשָׂה לְכָל הַחַיִּים וּמְבִיאָן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְגָרְסִינָן נַמֵּי הָתָם: "*תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים" (תהלים טז, י), רַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים". אָמַר לוֹ: חַיִּים אַתְּ בָּעֵי - צַפֵּה לַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ".

נפש יהודה עץ הרדופניא. אילן שעצו מר ופרחיו מר והקב"ה מרפא דבר שקשה לו כמו בדבלת יחזקיהו וי"א עיקר של עץ תאנה ורמון שגם הם מרים: דברי תורה. שהיא מרפא לכל דבר אם מלמדה: פרוש לכל באי עולם. למי שרוצה לזכות ולשכון תחתיו במעשיו הטובים על ידם יזכה: תודיעני. למדני מה אעשה ואזכה לחיי עוה"ב:

דָּבָר אַחֵר: "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים", אֹרַח חַיִּים זוֹ תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵץ־חַיִּים הִיא" וגו'; "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת" (תהלים, שם), שַׂמְּחֵנוּ שְׂמָחוֹת הַרְבֵּה: מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, הֲלָכוֹת וְהַגָּדוֹת וְדִקְדוּקֵי] סוֹפְרִים.

וְגָרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כְּתִיב: "כִי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי" (ישעיה סה, כב) וְאֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ". וְכִי מִי נִבְרָא בִּשְׁבִיל מִי, *הַתּוֹרָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אוֹ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה? הֱוֵי אוֹמֵר: תּוֹרָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אֱמֹר מֵעַתָּה: תּוֹרָה שֶׁנִּבְרֵאת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּבְרְאוּ בִזְכוּתָן - לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

נפש יהודה תורה בשביל ישראל. דאם אין ישראל לומדים ומקיימים מצותיה מה לה לתורה:

וְגַם כֵּן בְּסִפְרֵי: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" (דברים לב, ב), אֵין לֶקַח אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" וגו' (משלי ד, ב). וְאוֹמֵר: "קְחוּ־מוּסָרִי וְאַל־כָּסֶף" (שם ח, י) וְאֵין מוּסָר אֶלָּא דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ" וגו' (שם א, ח) "שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ" (שם ח, לג) "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל־תֶּרֶף" (שם ד, יג) "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" (הושע יד, ג), אֵין דְּבָרִים אֶלָּא דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת־ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה'" וגו' (דברים ה, יט). "כַּמָּטָר", מַה מָּטָר חַיִּים הֵם לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה חַיִּים הֵם לָעוֹלָם; אִי מַה מָּטָר זֶה מִקְצָת עוֹלָם שְׂמֵחִין בּוֹ וּמִקְצָת עוֹלָם עֲצֵבִים בּוֹ, *מִי שֶׁבּוֹרוֹ מָלֵא יַיִן וְגִתּוֹ וְגָרְנוֹ לְפָנָיו מֵצֵר בּוֹ, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב, ב), מַה טַּל כָּל הָעוֹלָם שְׂמֵחִים בּוֹ, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כָּל הָעוֹלָם שְׂמֵחִים בָּהֶם.

נפש יהודה מי שבורו מלא יין. מתירא שלא ירד הגשם לבורו או לגרנו וגם לעוברי דרכים הוא רע כשהגשם ירד עליהם:

"*כִּשְׂעִירִים עֲלֵי דֶשֶׁא" (שם), מַה שְׂעִירִים הַלָּלוּ יוֹרְדִין עַל עֲשָׂבִין וּמְגַדְּלִין אוֹתָן וּמַעֲלִין אוֹתָן, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְגַדְּלִין וּמַעֲלִין אֶת הָאָדָם, וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: "*סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ" (משלי ד, ח). "וְכִרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב" (דברים, שם), מָה רְבִיבִים הַלָּלוּ יוֹרְדִין עַל עֲשָׂבִים וּמְעַדְּנִין אוֹתָן וּמְפַנְּקִים אוֹתָן, כָּךְ הֵם דִּבְרֵי תוֹרָה - מְעַדְּנִין וּמְפַנְּקִין אֶת הַגּוּף וּמְחַיִּין אֶת הַנֶּפֶשׁ.

נפש יהודה שעירים. רוח סערה ומחזיקין העשבין ומגדלין אותן: סלסלה. כמו מסלסל בשערו כלומר חוזר וחוזר עליה ומחפש אחריה לבקשה ללמדה אז תרוממך:

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתּוֹרָה מַצֶּלֶת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת, פֶּרֶק אֵלֹוּ הֵן הַגּוֹלִין (י, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ. אֵינִי, וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לְדִבְרֵי תוֹרָה *שֶׁהֵן קוֹלְטִין? שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת־בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר" (דברים ד, מג) וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ "וְזֹאת הַתּוֹרָה" (שם שם, מד)? לָא קָשְׁיָא, הָא בְּעִידְנָא דְּעָסִיק בָּהּ, הָא *בְּעִידְנָא דְּלָא עָסִיק בָּהּ.

נפש יהודה שהן קולטין. שת"ח שהרג בשוגג אין צריך לנוס לערי מקלט ואין גואל הדם יכול לעשות לו שום דבר כי במקום שהוא לומד הוא בעיר מקלטו וע"כ נסמך בתורה את בצר במדבר וסמיך ליה וזאת התורה: בעידנא דלא עסיק בה. אם ימצא אותו גואל הדם והרגו אינו נהרג עליו:

וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי, *דְּקוֹלֶטֶת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא הֲוָה *יָתֵיב וְגָרֵיס בְּבֵי רַב וְלָא הֲוָה קָא יָכֵיל מַלְאַךְ הַמָּוֶת לְמִקְרַב בַּהֲדֵיהּ, דְּלָא שָׁתִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא. סָלִיק וְיָתִיב אֲאַרְזָא דְּבֵי רַב, פָּקַע אַרְזָא, שָׁתִיק - וְיָכֵיל לֵיהּ. וְגוּפָא דְּהַהִיא עוּבְדָא הִיא בְמַסֶכֶת מוֹעֵד (כח, א). וְגָרְסִינָן נַמֵּי הָתָם בְּמַסֶּכֶת מוֹעֵד: רַבִּי חִיָּא לָא מָצֵי לְמִקְרַב לֵיהּ. יוֹמָא חָד אִידְמֵי לֵיהּ *כְּעַנְיָא וכו' וְעוּבְדֵי אַחֲרִינֵי.

נפש יהודה דקולטת. התורה דנסמך לאת בצר במדבר ממלאך המות הוא אבל אם הרג בשוגג צריך לנוס אל ערי מקלט: ויתיב. על עמוד של ארז שסמוך למדרשו של ר"ח אשתיק רב חסדא מגרסא מקול הארז שבקע: כעניא. והוציא לו לחם ואמר כשם שאתה מרחם על העני רחם עלי שאני מלאך המות ומסר את עצמו בידו שפסק מללמוד:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת ל, ב) עַל הַהוּא מַעֲשֶׂה דְדָוִד הַמֶּלֶךְ בְּיוֹם פְּטִירָתוֹ, *דְּכָל יוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא הֲוָה יָתֵיב וְגָרֵיס כֻּלֵּי יוֹמָא, כִּי הֵיכֵי דְּלָא לִשְׁלָט בֵּיהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת. הַהוּא יוֹמָא דְּמְטָא זִמְנֵיהּ, אֲתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת יָתֵיב לְקַמֵּיהּ וְלָא יָכֵיל, דְּלָא פָסֵיק מִגִּירְסֵיהּ. הֲוָה לֵיהּ חַד בֻּסְתָּנָא אֲחוֹרֵי בֵיתֵיהּ, אֲזַל מַלְאָךְ הַמָּוֶת *סָלֵיק בְּחֵישׁ בֵּינֵי אִילָנִי. אֲמַר דָּוִד: אֶסְלֵיק וְאֶחְזֵי מַאי הַאי קָא סָלֵיק בְּדַרְגָא וְגָרֵיס, *אִישְׁתְּמֵיט כַּרְעֵיהּ, אִפְחֵית דַּרְגָּא מִתּוּתֵיהּ, אִשְׁתֵּיק וְנָח נַפְשֵׁיהּ.

נפש יהודה כל יומא דשבתא. של כל שבתות השנה הוה יתיב וגריס שלא יקרב מלאך המות אליו שהתורה מגינה ממות כדאמרינן בסוטה: סליק בחיש ביני אילני. מנענע המלאך באילנות להשמיע קול המיה ועל ידי בחישו החטיא לדוד שנדמה אליו כצפור שהוא בחש וטרף בכנפיו בחלון כדי שיסתכל לבת שבע ועל ידי בחישו המיתו. בוסתנא, גן של אילנות: אישתמיט כרעיה. דדוד שנחלק ואפחית ונשמט הדרגא שהיה עומד עליו מתחתיו ואשתק ופסק מגירסא ויכיל ליה מלאך המות ומת:

וְגַם מָצִינוּ כָּזֶה בְּמַעֲשֶׂה דְּרַבָּה בַּר נַחְמָנִי, הַכָּתוּב בְּפֶרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (בבא מציעא פו, א), דְּנָח נַפְשֵׁיהּ *עַל יְדֵי שְׁמָדָא וּכְתִיב עֲלֵיהּ דְּלָא קָא מָצֵי מַלְאָךְ הַמָּוֶת לְמִקְרַב לֵיה, מִדְּלָא הֲוָה שָׁתֵיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסֵיהּ וכו'.

נפש יהודה על ידי שמדא. גזירת המלך ברח וישב ביער על אילן ולמד תורה והשמיעו מלאך המות קול כאלו פרשים באים אחריו לתפשו ופסק מגירסא ומת:

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת "*חַיֵּי עוֹלָם", כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּשַׁבָּת (י, א); רָבָא חָזְיֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא דַּהֲוָה קָא מַאֲרִיךְ בִּצְלוֹתֵיהּ, אָמַר: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה. בָּא לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהַתְּפִלָּה נִקְרֵאת "עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב", כֵּיוָן שֶׁהִיא בָאָה לְבַקֵּשׁ חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, נִקְרֵאת "חַיֵּי שָׁעָה" וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת "חַיֵּי עוֹלָם". עַל כֵּן אָמְרוּ רַזַ"ל: תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.

נפש יהודה חיי עולם. תורה כי תפלה צורך שעה היא לרפואה לשלום ולמזונות:

פֶּרֶק שֵׁנִי [רנד]

הַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת גַּם כֵּן חַיִּים לַמַּחֲזִיקִים בְּיַד לוֹמְדֶיהָ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת, בְּפֶרֶק בַּתְרָא (קיא, ב): כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר שֶׁל תּוֹרָה טַל תּוֹרָה *מְחַיֵּהוּ וְכָל שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר תּוֹרָה אֵין טַל תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ. כֵּיוָן דְּחָזְיֵהּ *דְקָא מִצְטַעֵר, אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, מָצָאתִי לָהֶם מְנוּחָה מִמָּקוֹם אַחֵר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם" וגו' (דברים ד, ד), כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ה מֵחֵלֶק ב, בְּאֵיכוּת הַזִּוּוּג (סימן קסט).

נפש יהודה מחייהו. בתחית המתים: דקא מצטער. שעמי הארצים לא יקומו אמר מצאתי להם תקנה יהנו לת"ח מנכסיהם ובזה מדבקין עצמן בה' ויהיה להם תקנה:

וְגָרְסִינָן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן" (בראשית מט, יג), קָדַם זְבוּלֻן לְיִשָּׂשׂכָר, וַהֲרֵי הָיָה יִשָּׂשׂכָר גָּדוֹל מִזְבוּלֻן, שֶׁכֵּן הוּא מְיַחֲסָן: "יִשָּׂשׂכָר זְבוּלֻן" (שמות א, ג)? אֶלָּא, לְפִי שֶׁהָיָה יִשָּׂשׂכָר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּזְבוּלֻן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וּבָא וּמַאֲכִילוֹ, לְפִיכָךְ קִדְּמוֹ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵץ־חַיִּים הִיא *לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג, יח) וְלֹא לָעֲמֵלִים בָּהּ.

נפש יהודה למחזיקים. שמחזיקים לתלמידי חכמים הם נחשבים קודם ת"ח עצמן שעמלים בתורה:

וְגָרְסִינָן בְּוַיִּקְרָא רַבָּהּ: "לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", לְמִי שֶׁמַּחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֵי תוֹרָה וּמְסַיְּעָן מִמָּמוֹנוֹ, כְּשִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה, עַל שֶׁהָיָה עֲזַרְיָה יוֹצֵא בִּפְרַקְמַטְיָא וּבָא וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל שִׁמְעוֹן - נִקְרָא עַל שְׁמוֹ.

וְגָרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא: "עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", אִלּוּ נֶאֱמַר "לָעֲמֵלִים בָּהּ" לֹא הָיְתָה תְקוּמָה *לַאֲחֵרִים, אֶלָּא "לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", לַמַּחֲזִיקִים יְדֵי לוֹמְדֶיהָ. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא־יָקִים אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת", (דברים כז, כו) אִלּוּ נֶאֱמַר "אֲשֶׁר לֹא יִלְמַד אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה", לֹא הָיְתָה תְקוּמָה לַאֲחֵרִים, אֶלָּא "אֲשֶׁר לֹא יָקִים" - אֶת לוֹמְדֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" וגו'.

נפש יהודה לאחרים. לעמי הארצים שאינם עוסקין בתורה:

וְגָרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים. "אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי" (שיר השירים ו, יא). אָמַר רַבִּי אֶלְעָשָׁא: לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימְרָא אֶלָּא "אֶל גִּנַּת יֶרֶק", וְלָמָּה אָמַר "אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז"? מְלַמֵּד שֶׁנִּתַּן לָהֶם *כֹּחָן שֶׁל נְטִיעוֹת וְזִיוָן שֶׁל יֶרֶק. רַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: תַּרְתֵּי, מָה אֱגוֹז זֶה, עֵצוֹ מְשַׁמֵּר אֶת פִּרְיוֹ, כָּךְ עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מַחֲזִיקִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הַדָּא הוּא דִכְתִיב: "עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ".

נפש יהודה כחן של נטיעות. האילן שיש להם שורש חזק ופירותיו ירוקים כעשב הלח ויש לאגוז לאוכל שבו שומר קליפה חזק:

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַמַּחֲזִיק בְּיַד לוֹמְדֵי תוֹרָה זוֹכֶה בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים, פֶּרֶק מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ (נג, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמֵּטִיל *מְלַאי לְכִיס שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם זוֹכֶה וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף" (קהלת ז, יב).

נפש יהודה מלאי. הון ורכוש ע"י שמתעסק בסחורות של ת"ח להרויחם וכל הנאות:

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [רנה]

כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁלִים חֶפְצוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (יט, א): אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי בַּר חָמָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֶפְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם־בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ" וגו' (תהלים א, ב). וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (יט, ב): "וְכֹל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה יִצְלִיחַ" (שם שם, ג), אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נְכָסָיו מַצְלִיחִים. כָּתוּב בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתֶם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ" וגו' (דברים כט, ח). שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים: "לֹא־יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וגו' כִּי־אָז תַצְלִיחַ" וגו' (יהושע א, ח). וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים: "וְכֹל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ".

וְגַם הַתּוֹרָה מַצֶּלֶת לְלוֹמְדֶיהָ מִן הַצָּרוֹת כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ה, א): אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִסּוּרִין בְּדֵלִים הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "*וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" (איוב ה, ז), כִּדְאִיתָא לְמַעְלָה, בְּפֶרֶק ב מֵחֵלֶק ג שֶׁל הַנְהָגַת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה (סימן רנ).

נפש יהודה ובני רשף. יסורין ומזיקין יגביהו ממנו עוף התורה שנקראת עוף שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו אם סגרת עיניך בתורה היא משתכחת ממך:

וְגַם אֵין מְבַשְּׂרִין אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות יד, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל *הַמַּשְׂבִּיעַ עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְלָן, אֵין מְבַשְּׂרִין אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂבֵעַ יָלִין" וגו' (משלי יט, כג).

נפש יהודה ושבע. משביע עצמו בדברי תורה ולן וישן על מטתו בל יפקד רע:

וְזוֹכֶה לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה, בְּפֶרֶק חוֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ וּבְסוֹף מַסֶּכֶת נָזִיר (סו, ב): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּין שָׁלוֹם וכו'.

וְגַם כֵּן זוֹכֶה שֶׁיְּמַנּוּהוּ הַצִּבּוּר פַּרְנָס עֲלֵיהֶם, אִם הוּא רָאוּי לְכָךְ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק אֵלּוּ קְשָׁרִים (קיד, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמְמַנִּין אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר? זֶה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דְבַר הֲלָכָה *בְּכָל מָקוֹם וְאוֹמְרָהּ, וַאֲפִילוּ בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה.

נפש יהודה בכל מקום. בכל התלמוד ואפילו במסכת כלה דלא רגילין בה אינשי וזה נתן לבו לגרסה מסכת כלה ברייתא היא כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה:

וְגַם מְצֻוִּין לְסַיְּעוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ, כִּדְאָמְרִינָן עֲלָהּ: וַאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ תַלְמִיד חָכָם שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּין לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ? זֶה שֶׁמַּנִּיחַ חֲפָצָיו וְעוֹסֵק בְּחֶפְצֵי שָׁמַיִם. לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? *לְמִיטְרַח לֵיהּ בְּרִיפְתֵיהּ. וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל (עב, ב): רַבִּי יוֹחָנָן רְמֵי: כְּתִיב "וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ" (דברים י, א) וּכְתִיב: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן" (שמות כה, י)? מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁבְּנֵי עִירוֹ *מְצֻוִּין לַעֲשׂוֹת מְלַאְכתּוֹ.

נפש יהודה למיטרח ליה בריפתיה. דבר שאינו יכול לטרוח בו וחייו תלויין בו: מצווין לעשות מלאכתו. שהארון בתחילה הטיל הכתוב המלאכה על משה ואח"כ הטילו על הציבור:

וְאִם יִתְעַסֵּק בִּסְחוֹרָה גַּם מְצֻוִּין לְקַדְּמוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים, בְּסוֹף פֶּרֶק קוֹנָם יַיִן (סב, א): וַאֲמַר רָבָא: שָׁרֵי לְצוֹרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימָר "צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן אֲנָא, *שָׁארוּ לִי תִיגְרָאִי בְּרֵישָׁא", דִּכְתִיב: "*וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ" (שמואל־ב ח, יח) וְכִי בְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ? אֶלָּא, מַה כֹּהֵן נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, אַף תַּלְמִיד חָכָם נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. וְכֹהֵן גּוּפֵיהּ מִנָּא לָן? דִּכְתִיב: "וְקִדַּשְׁתּוֹ" (ויקרא כא, ח), לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָׁה: *לִפְתֹחַ רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן וְלִטֹּל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.

נפש יהודה שארו לי תיגראי ברישא. התירו תגר שלי כלומר פסקו לי דיני תחלה: ובני דוד כהנים היו. שהיו חכמים והיה דינם ככהנים: לפתוח ראשון. לקרוא בספר תורה ראשון ולברך ראשון בברכת המוציא ובברכת המזון וליטול מזה יפה ראשון כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים (עיין במהרש"א בח"א) וכשבא לחלוק דבר עם ישראל ועושה שני חלקים שוים הכהנם בוחר איזה מהן שירצה:

וְגַם פָּטוּר מִן הַמַּס, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם: וַאֲמַר רָבָא: שָׁארֵי לֵיהּ לְצוֹרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימָר "*לָא יְהֵיבְנָא כְּרָגָא", דִּכְתִיב: "*מִנְדָּה בְלוֹ *וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם" (עזרא ז, כד); "מִנְדָּה", זוֹ *מְנַת הַמֶּלֶךְ; "בְּלוֹ" זֶה כֶּסֶף גֻּלְגְלְתָּא; "וַהֲלָךְ", זֶה אַרְנוֹנָא.

נפש יהודה לא יהיבנא כרגא. איני רוצה ליתן מס בשביל שאני חכם: מנדה בלו והלך וגו'. מקרא הוא בספר עזרא: הלך. שנותנין לצורך סעודת המלך: מנת המלך. קצוב על הקרקעות כסף גולגלתם שנותנין לו כל אחד בשוה לפי הנפשות:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (ח, א): רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא רְמָא כְּרָגָּא אֲרַבָּנָן. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עֲבַר מַר אַדְאוֹרַיְתָא וְאַדִּנְבִיאֵי וְאַדִּכְתוּבֵי. אַדְאוֹרַיְתָא, דִּכְתִיב: "*אַף חֹבֵב עַמִּים" וגו' (דברים לג, ג), אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מְחַבֵּב אֶת כָּל הָעַמִּים - "כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ". "וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא" וגו' (שם), אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּכַתְּתִין רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִשָּׂא וְלִתֵּן בְּדִבּוּרָהּ שֶׁל תּוֹרָה. אַדִּנְבִיאֵי דִּכְתִיב: "*גַּם כִּי־יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם *וַיָּחֵלּוּ מְעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים" (הושע ח, י) וְאָמַר עוּלָא: פָּסוּק זֶה בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי נֶאֱמַר: אִם כֻּלָּם יִתְנוּ בַגּוֹיִם - עַתָּה אֲקַבְּצֵם, וְאִם לָאו - וַיָּחֵלּוּ מְעָט וגו'. אַדִּכְתוּבֵי, דִּכְתִיב: "*מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ" וגו'.

נפש יהודה אף חובב עמים. בשעה שאתה מחבב עמים שאתה מציהיב להם פניך להמשילן על בניך כל קדושיו של ישראל בידיך לשומרן: גם כי יתנו. תרגום של ישנו כמו ושננתם ותתנינון ואם כולן או רובן יהיו שונין ועוסקין בתורה כשיגלו בעמים עתה אקבצם בקרוב אקבצם: ויחלו מעט. ואף אם מועטין יעסקו בתורה בעמים יחלו ממשא מלך ושרים יהיו בטלים מלישא משא מלך ושרים יחלו כמו לא יחל דברו: מנדה. דריוש צוה את פחת עבר הנהר שלא יתנו מס למלך הגובים מן בני המדינה:

וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: הַהוּא *דְמֵי כְלִילָא דְּשָׁדוּ אַטְבֶרְיָה. *אֲתוּ לְקַמֵּיה דְּרַבִּי, אָמְרוּ לֵיהּ: לֵיתְבוּ רַבָּנָן בַּהֲדָן, אָמַר לְהוּ: לָא. עֲרוֹקִינֻן, עֲרוּק. *עֲרָקוּ פַּלְגָּא, *דָּלְיוּהָ פַּלְגָּא. אֲתוּ הַנְהוּ פַּלְגָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אָמְרוּ לֵיהּ: לֵיתְבוּ רַבָּנָן בַּהֲדָן, אָמַר לְהוּ: לָא. עֲרוֹקִינֻן, עֲרוּק. עֲרָקוּ כֻלְּהוּ, פָּשׁ הַהוּא כּוֹבֵס, *שָׁדְיוּהָ אַכּוֹבֵס. עֲרַק כּוֹבֵס בָּטֵל כְּלִילָא. אָמַר רַבִּי: רְאִיתֶם, שֶׁאֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ.

נפש יהודה דמי כלילא. דמי עטרה לקיסר שדא על בני טבריא ליתן לקיסר: אתו. עמי הארץ לרבי ואמרו שגם הרבנים יתנו: ערקו פלגא. מעמי הארצים רצו והלכו מן המקום: דליוה פלגא. מחל המלך דמי החצי וסילק מעליהן: שדיוה אכובס. הטיל הקיסר המעות על הכובס ברח הכובס מחל הקיסר על הכל:

עַל כֵּן יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יָבֹא פֻּרְעָנוּת לָעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ וְיָבֹא טוֹבָה בִּזְכוּתוֹ.

הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי בָּעוֹלָם הַבָּא

וְיֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה פְּרָקִים

פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רנו]

כְּשֵׁם שֶׁהַתּוֹרָה מְגִינָה עַל לוֹמְדֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ מְגִינָה מֵעָנְשָׁהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, אַף־עַל־פִּי שֶׁחָטָא. וְקַל וָחֹמֶר מֵאֱלִישָׁע "אַחֵר", שֶׁאָמְרוּ עָלָיו בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה, פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (טו, ב): *כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּ"אַחֵר", שַׁמְעִינְהוּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דַּהֲווּ אָמְרֵי: לָא מֵידָן נְדַיְנֵיהּ וְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי נֵיתֵיֵיהּ. "לָא מֵידָן נְדַיְנֵיהּ, מִשּׁוּם דְּגָמַר אוֹרַיְתָא; "וְלֹא לְעָלְמָא דְּאָתֵי נֵיתְיֵיהּ" מִשּׁוּם דְּחָטָא כֻּלֵּי הַאי.

נפש יהודה כי נח נפשיה דאחר. כשמת אמרי ברקיע לא מידן נדייניה וכו':

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק חוֹמֶר בַּקֹדֶשׁ (שם כז, א): אָמַר רַבִּי אֱלְעָזָר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. קַל וָחֹמֶר *מִסַּלְמַנְדְּרָא: וּמַה סַּלְמַנְדְּרָא שֶׁהִיא תוֹלָדַת אֵשׁ, הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכָּל גּוּפָן אֵשׁ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

נפש יהודה סלמנדרא. כשמבערין אש שבע שנים במקום אחד נבראת מתוכו דמות עכבר ונקראת סלמנדרא:

וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה שְׁנֵי טְעָמִים: הָאֶחָד, שֶׁהתּוֹרָה מְגִינָה לוֹ מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם; וְעוֹד, שֶׁחָכְמָתוֹ מְסַיְּעָתוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּמַעֲשֶׂה וּבְלֵב, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ (ברכות יט, א): תָּאנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעָבַר עֲבֵרָה בַּלַּיְלָה אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו בַּיּוֹם שֶׁמָּא עָשָׂה תְשׁוּבָה, שֶׁמָּא סַלְּקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא וַדַּאי עָשָׂה תְשׁוּבָה. אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא אֲמָרָן אֲלָּא בִּדְבָרִים *שֶׁבְּגוּפוֹ, אֲבָל בְּמָמוֹנָא עַד דְּמַהְדַּר לְמָרֵיהּ.

נפש יהודה שבגופו. שחטא בגופו נגד הקב"ה אבל אם גזל או גנב ממון יכול להרהר אחריו עד שיחזיר הממון:

וְהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מֻבְטָח לוֹ שֶׁנּוֹחֵל עוֹלָם הַבָּא, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְגִּלָה, פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (כח, ב): תָּאנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: כָּל הַשּׁוֹנֶה *הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֱּאֶמַר: "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" (חבקוק ג, ו), אַל תִּקְרֵי "הֲלִיכוֹת" אֶלָּא "הֲלָכוֹת". וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּסוֹף מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (סד, א): אָמַר רַבִּי לֵוִי בַר הִינֵי: כָּל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה זוֹכֶה לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "*יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל־חָיִל יֵרָאֶה" וגו' (תהלים פד, ח).

נפש יהודה הליכות. ששונה הלכות עולם הבא לו: ילכו מחיל אל חיל. מלת חיל נאמר על רבוי עם ובבית הכנסת ובביהמ"ד יש רבוי עם יזכה שיראה אל אלהים בציון:

נִמְצָא, כִּי מְנוּחָתָם וּגְדוּלָתָם וַהֲדָרָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל הַדָּא גָּרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צא, ב): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הָאוֹמֵר שִׁירָה בָעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וְאוֹמְרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "*אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וגו' (שם שם, ה). אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כָּל הַמְלַמֵּד תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וּמְלַמְּדָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "*וּמַרְוֶה גַּם־הוּא יוֹרֶה" (משלי יא, כה). וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם הֶחָכָם הוּא פַּרְנַס הַדּוֹר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וּמַנְהִיגָם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־*מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל־ מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם" (ישעיה מט, י).

נפש יהודה אשרי וגו'. עוד יהללוך סלה היינו לעוה"ב שהוא סלה נצחיות: ומרוה גם הוא יורה. מי שמרוה את תלמידיו בדבר הלכה בעוה"ז גם הוא יורה לעוה"ב: מרחמם. בעוה"ז ינהגם לעולם הבא:

וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (ק, א): דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַר סִימוֹן: כָּל *הַמַּשְׁחִיר עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק ד מֵהַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן, בִּכְלָל זֶה (סימן רמב).

נפש יהודה המשחיר. פניו מתוך דוחק ולומד הקב"ה יאיר פניו בעוה"ב:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בִּמְצִיעָא, פֶּרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (פה, ב): אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמִיָה לְרַבִּי זֵירָא: מַאי דִּכְתִיב: "קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא" וגו' (איוב ג, יט)? אָטוּ לָא יְדַעְנָא דְּקָטוֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא? אֶלָּא, כָּל הַמַּקְטִין עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל דִּבְרֵי תוֹרָה נַעֲשֶׂה גָּדוֹל לָעוֹלָם הַבָּא; "וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו" (שם), כָּל הַמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעֶבֶד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָפְשִׁי לָעוֹלָם הַבָּא.

וְעוֹלָם הַבָּא הוּא עוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת, אֲשֶׁר נֶהֱנִין בּוֹ הַנְּשָׁמוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, כִּדְגָרְסִינָן בִּבְרָכוֹת, פֶּרֶק הָיָה קוֹרֵא (יז, א): מַרְגְּלָא בְּפוּמֵיהּ דְּרַב: הָעוֹלָם הַבָּא, אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה וְלֹא פְרִיָּה וּרְבִיָּה וְלֹא מַשָּׂא וּמַתָּן וְלֹא קִנְאָה וְלֹא תַחֲרוּת, אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.

וְלָזֶה הָיוּ מִתְאַוִּין חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם: כִּי הֲווּ *מִיפְטְרֵי רַבָּנָן מִבֵּי רַב אַמִּי וְאָמְרֵי לָהּ מִבֵּי רַבִּי חֲנִינָא הֲווּ אָמְרִין הָכֵי: רַבֵּינוּ, *עוֹלָמְךָ תִּרְאֶה בְחַיֶּיךָ, אַחֲרִיתְךָ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְתִקְוָתְךָ לְדוֹר דּוֹרִים. פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת, שִׂפְתוֹתֶיךָ יַבִּיעוּ דַּעַת, לְשׁוֹנְךָ תַּרְחִישׁ רְנָנוֹת. לִבְּךָ יֶהְגֶּה בִינָה, כִּלְיוֹתֶיךָ תַּעֲלֹזְנָה מֵישָׁרִים, עֵינֶיךָ יָאִירוּ בִּמְאוֹר תּוֹרָה וְרַגְלֶיךָ יָרוּצוּ לִשְׁמֹעַ *דִּבְרֵי עַתִּיק יוֹמִין.

נפש יהודה מפטרי רבנן. זה מזה שהיה נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו: עולמך תראה בחייך. כל צרכיך תמצא פיך ידבר חכמות בלשון ברכה היו אומרים יביעו ידברו שפתיך דברי דעת. לשונך תרחיש כמו רחש לבי דבר טוב לשון דבור כליותיך תעלוזנה ישמחו עפעפיך יישירו לשון יושר שתהא מבין בתורה כהלכה: דברי עתיק יומין. הקב"ה שהוא מעולם:

וְעַל כֵּן מִי שֶׁיִּטְרַח לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה יִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (ג, א): *שׁוֹטִים, מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת, אֲבָל מִי שֶׁלֹּא טָרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת? רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁמִּי שֶׁלֹּא הֵכִין נַפְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לִסְעוּדַת הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנִּקְרָא שַׁבָּת, שֶׁאַחַר כָּךְ לֹא יוּכַל לַהֲכִינוֹ.

נפש יהודה שוטים. הרשעים יאמרו לעוה"ב הנה נקיים עתה המצות יאמר להם הקב"ה וכו':

וְכֵיוָן שֶׁסּוֹף אָדָם לָמוּת, טוֹב לוֹ לִלְמֹד וִיקַבֵּל שָׂכָר לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל דָּא גָּרְסִינָן בְּפֶרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות יז, א): רַבִּי יוֹחָנָן *כִּי הֲוָה מְסַיֵּם סִפְרֵיהּ דְּאִיּוֹב אָמַר הָכֵי: סוֹף אָדָם לָמוּת וְסוֹף בְּהֵמָה לִשְׁחִיטָה, וְהַכֹּל לְמִיתָה הֵן עוֹמְדִין. אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַתּוֹרָה וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, גָּדֵל בְּשֵׁם טוֹב וְנִפְטָר בְּשֵׁם טוֹב מִן הָעוֹלָם. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ" (קהלת ז, א).

נפש יהודה כי הוה מסיים ספרא דאיוב. על שם שאיוב נפטר בשם טוב אמר הכי:

לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְיִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר וכו'. וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּסוֹף פֶּרֶק ב מֵאָבוֹת: הוּא הָיָה אוֹמֵר: *לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה; אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה נוֹתְנִין לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְדַע שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.

נפש יהודה לא עליך. לא הטיל הקב"ה על אדם אחד שיקיים כל התורה כולה רק מה שמוטל עליו לקיים אם אפשר לו בזה המצוה שייכות לקיים ובאותן מצות שתוכל לקיימם בריבוי ומיעוט כפי שתעסוק בהן תקבל שכר אבל אל יאמר מאחר שאי אפשר לי לקיים כולם לא אקיים כלום ע"ז אמר אין אתה בן חורין להבטל ממנה וע"י כל ישראל שכל אחד יקיים מה שצוה עליו ומה שיכולת בידו לקיים מתקיים כל התורה כולה:

פֶּרֶק שֵׁנִי [רנז]

הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְקַיְּמָהּ כַּדִּין וְכַהֲלָכָה נִקְרָא "צַדִּיק" וְהַמַּפְלִיג יוֹתֵר מֵהָרָאוּי עָלָיו, *לְהֵיטִיב לְמִי שֶׁאֵין לוֹ חֹק עָלָיו, אוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְחֻיָּב בַּעֲשׂוֹת עִמּוֹ יוֹתֵר מֵהָרָאוּי, נִקְרָא "חָסִיד". וְעַל זֶה אָמְרוּ: לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְעַל זֹאת הַמַּעֲלָה בַּמִּדּוֹת *מוֹסִיף אָדָם כְּפִי הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּמַּעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת. וְעַל זֶה אָמְרוּ בְּפֶרֶק שֵׁנִי דְאָבוֹת: *וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד. נִמְצָא שֶׁיִּתְרוֹן חֲסִידוּתוֹ וְצִדְקוּתוֹ כְּפִי יִתְרוֹן חָכְמָתוֹ וּשְׁלֵימוּתוֹ, לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד *מוֹסִיף בְּמַעֲלָתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא כְּפִי שְׁלֵמוּתוֹ.

נפש יהודה להיטיב למי שאין לו חק עליו. שלא נצטוה לעשות לו כזה והוא עושה זה המעולה שבמדות: מוסיף. שנצטוה על דבר שמחויב לעשות כן רק שהוא עושה יותר לפנים משורת הדין לפי שכלו וחכמתו הטוב שיש בו עושה יותר במעשיו הטובים: ולא עם הארץ חסיד. מאחר שלא למד אין בו שכל להשיג לעשות לפנים משורת הדין ואף הטוב שעושה אינו יודע לעשות בדרך חסידות עד שלפעמים חוטא בצדקתו יותר ממה שירויח בו: מוסיף. לו חלק בעולם הבא כפי שלימות מצותיו שהוא עושה:

וְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק שׁוֹאֵל אָדָם (קנב, א): "כִּי־הוֹלֵךְ הָאָדָם אֵל־בֵּית עוֹלָמוֹ" (קהלת יב, ה), אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק עוֹשִׂין לוֹ *מָדוֹר לְפִי כְבוֹדוֹ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס הוּא וַעֲבָדָיו לִמְדִינָה, כְּשֶׁהֵן נִכְנָסִין - כֻּלָּן נִכְנָסִים *בְּשַׁעַר אֶחָד; וּכְשֶׁהֵן לָנִין - נוֹתְנִין לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָדוֹר לְפִי כְבוֹדוֹ.

נפש יהודה מדור לפי כבודו. מדלא כתיב אל בית העולם ש"מ כל אחד ואחד לבית המוכן לו: בשער אחד. אף כאן הכל מתים בענין אחד:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּסוֹף פֶּרֶק בַּתְּרָא דְּתַעֲנִיּוֹת (לא, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת *מָחוֹל לַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה עָלָיו בְּאֶצְבָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא *הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ וגו' נָגִילָה וגו' (ישעיה כה, ט).

נפש יהודה מחול. סביב לשון מחול הכרם כמו ויצאת במחול משחקים: הנה אלהינו זה. שעשה לנו הישועות והנחונות שיהיה נוכחם ולזה קוינו ויושיענו היינו ישועת ה':

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דִּמְגִלָּה (טו, ב): אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא *לִהְיוֹת עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה" (שם כח, ה). מַאי "לַעֲטֶרֶת צְבִי"? *לָעוֹשִׂין צִבְיוֹנוֹ; "לִצְפִירַת תִּפְאָרָה"? לַמְצַפִּין לְתִפְאַרְתּוֹ. *יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לִשְׁאָר עַמּוֹ" (שם), לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם. "*וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט" (שם שם, ו), זֶה הַדָּן אֶת יִצְרוֹ. "לַיּוֹשֵׁב עַל־הַמִּשְׁפָּט" (שם), זֶה הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. "וְלִגְבוּרָה" (שם), זֶה הַמִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. "מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה" (שם), אֵלּוּ שֶׁנּוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. "*שָׁעְרָה", שֶׁמַּשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין בְּשַׁעֲרֵי בָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה נִּשְׁתַּנּוּ *אֵלּוּ מֵאֵלּוּ? *אָמַר לָהּ: "וְגַם־אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וגו' פָּקוּ פְּלִילִיָּה" (שם שם, ז), אֵין פָּקוּ אֶלָּא גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא־תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל" (שמואל־א כה, לא) וְאֵין פְּלִילִיָּה אֶלָּא דַּיָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן בִּפְלִילִים" (שמות כא, כב).

נפש יהודה להיות עטרה. הקב"ה יתן לכל צדיק עטרה של כבוד על ראשו לתפארת ולצפירת לעטרת תפארת: לעושין צביונו. רצון הקב"ה בעוה"ז ומצפין ומביטין ומקוין לתפארת זו שיהיה להם בעוה"ב: יכול לכל. יהיה עטרת תפארת אפילו לרשעים ת"ל לשאר ודורש לשאר לשון שארית כמו דבר הנותר שאינו נחשב כלומר אדם טפל ולא עיקר שהם שפלים בעוה"ז ועוסקין בתורה: לרוח משפט זה הדין את יצרו. שכופהו לשוב בתשובה ומתגבר עליו ואינו הולך אחריו לעבור עבירה: שערה. שעושין שיעורין לפתוח דלתות בהמ"ד בהשכמה ולאחר זמן נעילתו: אלו מאלו. שאלו באים לגיהנם ואלו לג"ע: אמר לה. הקב"ה גם אלה ביין שגו כמו ששגו אלו שהם בגיהנם כלומר נעשו כמשוגעין ע"י רבוי שתיית יין וחוטאין לפני ע"כ פקו הגיהנם פליליה דינם שידונו בגיהנם:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, בְּפֶרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (עה, א): אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁבַע חֻפּוֹת בְּגַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָרָא ה' עַל כָּל־מְכוֹן הַר־צִיּוֹן וְעַל־מִקְרָאֶיהָ *עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל־כָּל־כָּבוֹד חֻפָּה" (ישעיה ד, ה). מַאי "עַל־כָּל־כָּבוֹד חֻפָּה"? מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹשִׂין לוֹ חֻפָּה לְפִי כְבוֹדוֹ. וְעָשָׁן בְּחֻפָּה לָמָּה לִי? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כָּל מִי *שֶׁעֵינָיו צָרוֹת בְּתַלְמִיד חָכָם בָּעוֹלָם הַזֶּה מִתְמַלְּאוֹת עֵינָיו עָשָׁן לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵשׁ בְחֻפָּה לָמָּה לִי? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד *נִכְוָה מֵחֻפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְלִימָה.

נפש יהודה ענן יומם. א' ועשן ב' ונוגה ג' אש ד' להבה ה' כי על כל כבוד ו' חופה ז': שעיניו צרות. שלא להנאותו מנכסיו: נכוה. נחרך ונשרף חופתו של קטן מחופתו של חבירו הגדול ממנו עד שצריך להרחיק ממנו:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק שׁוֹאֵל אָדָם (שבת קנב, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל־הָאֱלֹהִים *אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת יב, ז), תְּנָה לוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְנָה לְךָ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁחִלֵּק בִּגְדֵי מַלְכוּת לַעֲבָדָיו. פִּקְּחִים שֶׁבָּהֶם *קִפְּלוּם וְהִנִּיחוּם בְּקֻפְסָא, טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הָלְכוּ וְעָשׂוּ בָּהֶן מְלָאכָה. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת כֵּלָיו, פִּקְחִים שֶׁבָּהֶם הֶחְזִירוּם כְּשֶׁהֵם *מְגֹהָצִים, טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הֶחֱזִירוּם כְּשֶׁהֵם מְלֻכְלָכִים. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת הַפִּקְּחִים וְכָעַס לִקְרַאת הַטִּפְּשִׁים. עַל הַפִּקְּחִים אָמַר: יִנָּתְנוּ כֵלַי לָאוֹצָר וְהֵם יֵלְכוּ לְבָתֵיהֶם לְשָׁלוֹם; וְעַל הַטִּפְּשִׁים אָמַר: *כֵּלַי יִנָּתְנוּ *לִכְבִיסָה וְהֵם יֵחָבְשׁוּ *בְּבֵית הָאֲסוּרִים. עַל גּוּפָן שֶׁל צַדִּיקִים אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם" (ישעיה נז, ב) וְעַל נִשְׁמָתָן הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי *צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים" וגו' (שמואל־א כה, כט). וְעַל גּוּפָן שֶׁל רְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר: "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים" (ישעיה מח, כב) וְעַל נִשְׁמָתָן הוּא אוֹמֵר: "וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹך *כַּף הַקָּלַע" וגו' (שמואל־א כה, כט). תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִשְׁמוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים גְּנוּזוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה" וגו': וְשֶׁל רְשָׁעִים - *זוֹמְמוֹת וְהוֹלְכוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ" וגו'.

נפש יהודה אשר נתנה. קרא יתירה הוא לדרש הוי זהיר שתשיבנה אליו כמו שנתנה לך נקיה בלא עון: קפלום. הבגדים לשון כפילה שמכפיל ומסדר הבגד להניח זה על זה בשוה ומניחם בקופסא בארגז ותיבה שמשימין בהם הבגדים: מגוהצים. מלובנים ומחולקים באבן גלע"ט שטיי"ן בל"א הנקרא חמרתא: כלי ינתנו לאוצר. להצניען אף זו תנתן תחת כסא הכבוד: לכביסה. ללבנן אף זו לגיהנם לצורפם שם: בבית האסורים. בגיהנם בחושך בלא אור ושלוה: צרורה בצרור החיים. את ה' אלהיך עמו בכסאו: כף הקלע. רוחב הרצועה שנותן האבן לתוכה לקלע עשויה כמין כף: זוממות. כמו בזממא דפרזלא חבושות בבית הסוהר והולכת לגיהנם:

וְגָרְסִינָן נַמֵּי הָתָם (שבת קנג, א): וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ: "בְּכָל־עֵת יִהְיוּ *בְגָדֶיךָ לְבָנִים" (קהלת ט, ח), אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁזִּמֵּן אֶת עֲבָדָיו לִסְעוּדָה וְלֹא קָבַע לָהֶם זְמָן. פִּקְּחִים שֶׁבָּהֶם קִשְּׁטוּ עַצְמָן וְיָשְׁבוּ עַל פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, אָמְרוּ: *כְּלוּם בֵּית הַמֶּלֶךְ חָסֵר כְּלוּם? טִפְּשִׁין שֶׁבָּהֶם הָלְכוּ לִמְלַאכְתָּן, אָמְרוּ: *כְּלוּם יֵשׁ סְעוּדָה שֶׁאֵין בָּהּ טֹרַח? פִּתְאֹם בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲבָדָיו, הַלָּלוּ נִכְנָסִים כְּשֶׁהֵן מְקֻשָּׁטִין וְהַלָּלוּ נִכְנָסִין כְּשֶׁהֵם מְלֻכְלָכִים. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת הַפִּקְחִים וְכָעַס עַל הַטִּפְּשִׁין. אָמַר: הַלָּלוּ שֶׁקִּשְּׁטוּ עַצְמָן לַסְּעוּדָה יֵשְׁבוּ וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְהַלָּלוּ שֶׁלֹּא קִשְּׁטוּ עַצְמָן לַסְּעוּדָה *יַעַמְדוּ וְיִרְאוּ. זִיוַאי, חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, מִשּׁוּם *רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִלְמָלֵי הַלָּלוּ יוֹשְׁבִין וְהַלָּלוּ עוֹמְדִין אֵין לָהֶם בּוּשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאִין כִּמְשַׁמְּשִׁים, אֶלָּא אֵלּוּ וְאֵלּוּ יוֹשְׁבִין, הַלָּלוּ אוֹכְלִין וְהַלָּלוּ רְעֵבִין, הַלָּלוּ שׁוֹתִין וְהַלָּלוּ צְמֵאִין, הַלָּלוּ שְׂמֵחִין וְהַלָּלוּ עֲצֵבִין, דִּכְתִיב: "לָכֵן כֹּה אָמַר־ה' אֱלֹהִים הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ. הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ" (ישעיה סה, יג־יד).

נפש יהודה בגדיך לבנים. נשמתך טהורה ונקייה: כלום בית המלך חסר. בתמיה הכל מוכן ושמא יבהילנו לבוא פתאום ואנו צריכין ליכנס לסעודה מקושטין: כלום יש סעודה בלא טורח. עדיין יצטרכו של בית המלך לטרוח צרכי סעודה ויש לנו שהות הרבה להתקשט: יעמדו ויראו. ואף לעוה"ב צדיקים יושבים ואוכלים ורשעים עומדים ורואים: רבי מאיר אומר. אין עומדין ורואין שאם כן אף הם היו נראין מן הקרואים ולשמש שכן דרך המשרתים עומדין ואין כאן בושה:

וְכָל אֵלּוּ הַמְּשָׁלִים שֶׁעָשׂוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּעִנְיָן זֶה הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד. *וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִתְדַּמּוֹת בְּשִׂכְלוֹ וּלְצַיֵּר אֶחָד מֵהַמְּשָׁלִים יָבִין הָאֲחֵרִים, אֲבָל הַדָּבָר עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ, שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, לְפִי שֶׁהָאָדָם בִהְיוֹתוֹ גּוּפָנִי לֹא יוּכַל לְצַיֵּר *הָעִדּוּנִים רוּחָנִיִּים אֶלָּא הַגּוּפָנִיִּים. וְזֶהוּ אֶחָד מִן הַטְּעָמִים אֲשֶׁר לֹא נִכְתָּב בְּפֵירוּשׁ בַּתּוֹרָה שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, *לְפִי שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְצַיְּרוֹ אֶלָּא בְּקֹשִׁי עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל וְדִמְיוֹן. וְעַל הַדָּא אָמְרוּ בְּפֶרֶק אֵין עוֹמְדִין (ברכות לד, ב): אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם *לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא - "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה־לוֹ" (ישעיה סד, ג).

נפש יהודה ומי שיודע להתדמות. המשלים של תענוגי אכילה ושתיה לדמיון תענוגי עוה"ב שנאמרו רק למשל אם יבין תענוג אחד במשל מתענוגי עוה"ב שנמשלו לתענוגי עוה"ז יבין להתדמות יותר מעוה"ז לתענוגי עוה"ב אבל עמוק להשיג לאדם בשכלו מעלות תענוגי עוה"ב ממש למשול להם משל ודמיון כהויות עוה"ב: העדונים רוחניים. היינו תענוגי עוה"ב שיש לנשמות שהם רוחניות: לפי שאין כח באדם לציירו. ולבא עד תכליתו וא"כ איך יכתבו התורה מאחר שלא יכול להשיג מה שנכתב כאלו לא נכתבו דמיא: לא נתנבאו. הטובות והנחמות שיהיו לישראל רק לימות המשיח אבל לעוה"ב עין לא ראתה לא נראית ולא נגלית לשום נביא מטעם שאין להשיג רוב הטובות ומעלתם לאדם החי:

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [רנח]

אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאָדָם מְחֻבָּר בְּגוּף וּנְשָׁמָה, הַגּוּף מֵהָאֲדָמָה וְהַנְּשָׁמָה מִלְּמַעְלָה, כְּשֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה הַטֶּבַע מְחַיֵּב שֶׁהַגּוּף מוֹשֵׁל עַל הַנֶּפֶשׁ בָּרֹב, לְפִי שֶׁהַגּוּף בִּתְחִלַּת בְּרִיָּתוֹ מִתְאַוֶּה תַּאֲווֹת גּוּפָנִיּוֹת. וְלָזֶה רָמְזָה תוֹרָה: "*לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז). *וְהַנְּשָׁמָה הִיא מוּכֶנֶת בְּכֹחַ לָבוֹא אֶל הַפֹּעַל וְלָזֶה צְרִיכָה הֲכָנוֹת גְּדוֹלוֹת בְּמִדּוֹת מֻשְׂכָּלוֹת. נִמְצָא, שֶׁכְּפִי טֶבַע הַמְּצִיאוּת, הַגּוּף מוֹלֵךְ בִּתְחִלָּה עַל הַנֶּפֶשׁ. וְלָזֶה אָמְרָה תוֹרָה, שֶׁהוּא הַמּוֹנֵעַ לָאָדָם *שֶׁיֹּאכַל וְחַי לְעוֹלָם. וְעַל כֵּן הִמְשִׁיל הֶחָכָם, הַגּוּף לְמֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל וְהַשֵּׂכֶל לְיֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם.

נפש יהודה לפתח. לשון תחלה מיד כשנולד טבעו דגופו מתאוה תענוגי גופניות: והנשמה. היא כח באדם שעל ידה ישכיל לתועלת רוחניות לעוה"ב ע"י שיקיים התורה והמצות וצריך לאדם לטרוח ולהכין לזה ע"י שכלו שהיא נגד הטבע של הגוף שמבקש רק הנאת הגוף והטבע הזה היה לגוף בתחלה קודם שבא לו השכל להשכיל במעלות השכליות העליונות: שיאכל וחי לעולם. כלומר שיקיים התורה והמצות שעל ידה יחיה לעוה"ב:

וּבְנֵי אָדָם, בְּעִוְרוֹן לִבָּן, אֵינָם מַשִּׂיגִים אֲמִתַּת הָעוֹלָם וְיוֹשְׁבִים בְּחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת בִּהְיוֹתָם שְׁטוּפִים בַּהֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמוּתוּ" (במדבר יד, לה). וְאוֹתָם שֶׁאֵינָם נִטְבָּעִים כָּל כָּךְ בְּזֶה הַחֹשֶׁךְ וּמְצַפִים לְאוֹרָה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, שֶׁהוּא צֵאת הָעוֹלָם הַזֶּה, מַגִּיעִים לִרְאוֹת הָאוֹרָה הָאֲמִתִּית וְעוֹמְדִין בָּהּ בְּהִשָׁאֲרוּת נַפְשָׁם עֲדֵי עַד, כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲלָתוֹ.

וּכְמוֹ שֶׁבַּחֹשֶׁךְ מוֹשְׁלִים חַיּוֹת הַיַּעַר, שֶׁהוֹלְכִים לִדְרֹס וּלְבַקֵּשׁ טַרְפָּם, בִּהְיוֹת בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים וּשְׁקֵטִים, כֵּן הָרְשָׁעִים דּוֹמִין לְחַיּוֹת הַיַּעַר וּמוֹשְׁלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה, מֵאַחַר שֶׁנּוֹטִין אַחַר גּוּפָן, שֶׁנִּבְרָא מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם וְשָׁם יָשׁוּב; עוֹסְקִין כָּל יְמֵיהֶם בְּאָכוֹל וְשָׁתֹה וּבְעִדּוּנֵי הַגּוּף, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (בבא מציעא פג, ב): דָּרַשׁ רַבִּי זֵירָא וְאִיתֵימָא תָּאנֵי רַב יוֹסֵף: מַאי דִּכְתִיב "תָּשֵׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לַיְלָה" וגו' (תהלים קד, כ)? זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה: "בּוֹ־תִּרְמֹשׂ כָּל־ חַיְתוֹ־יָעַר" וגו (שם) אֵלּוּ רְשָׁעִים שֶׁבּוֹ, שֶׁדּוֹמִין לְחַיּוֹת הַיַּעַר. "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (שם שם, כב), תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ לַצַּדִּיקִים וְיֵאָסְפוּ רְשָׁעִים לַגֵּיהִנֹּם; "וְאֶל־מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן" (שם), אֵין לְךָ כָּל צַדִיק וְצַדִּיק שֶׁאֵין לוֹ מָדוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ" (שם שם, כג), יֵצְאוּ צַדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָן; "וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי־עָרֶב" (שם), *לְמִי שֶׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב.

נפש יהודה למי שהשלים. שעמד בצדקתו עד יום מותו:

לְפִיכָךְ, הַצַּדִּיקִים שֶׁמַנִּיחִין עִדּוּנֵי הַגּוּף וְעוֹסְקִין בְּעִדּוּנֵי הַנֶּפֶשׁ, אֵין מֶמְשַׁלְתָּם רְאוּיָה לִהְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּפִי הַטֶּבַע, עַד שֶׁתִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ הָאֲמִתִּי לַצַּדִּיקִים, בִּלְתִּי אִם יָבוֹא לָהֶם בְּמַעֲשֶׂה נֵס שֶׁעוֹשֶׂה בְּרַחֲמָיו רִבּוֹן הָעוֹלָם עִם אוֹתָם הַשְּׁלֵמִים שֶׁחָפֵץ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע בַּעֲדָם וּלְהַטְעִימָם בָּעוֹלָם הַזֶּה *מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (טז, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה הִטְעִימָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא. אֵלּוּ הֵם: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, דִּכְתִיב בְּהוּ: "*בַּכֹּל, מִכֹּל, כֹּל". כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא חָסֵר מֵהֶם שׁוּם דָּבָר טוֹב. וּרְאוּיִים הָיוּ לְכָךְ, שֶׁלֹּא הָיָה יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט בָּהֶם, כִּדְאָמְרִינָן עֲלָהּ: תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה לֹא שָׁלַט בָּהֶן יֵצֶר הָרַע. אֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, דִּכְתִיב בְּהוּ: "בַּכֹּל, מִכֹּל, כֹּל". וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף דָּוִד, דִּכְתִיב: "וְלִבִּי *חָלַל בְּקִרְבִּי" (תהלים קט, כב). *וְאִידָךְ, צַעֲרֵיהּ הוּא דְּקָא מִדְכַּר.

נפש יהודה מעין עולם הבא. מדוגמת עוה"ב ולא הדוגמא ממש: בכל מכל כל. באברהם כתיב וה' ברך את אברהם בכל ביצחק כתיב ואוכל מכל ביעקב כתיב וכי יש לי כל כלומר לא חסרו שום טובה: חלל בקרבי. יצה"ר חלל ומת בקרבי שלא יחטיאני: ואידך. למה לא חשב גם דוד צעריה קמידכר על לבו ממש קא מתרעם ואומר שמת לבו בקרבו מרוב צרות:

וְגַם לֹא הָיְתָה פְטִירָתָם כְּמִיתַת הָאֲחֵרִים, אֶלָּא *בִּנְשִׁיקַת שִׂכְלָם עִם שֵׁכֶל הַפּוֹעֵל. כִּדְאָמְרִינָן עֲלָהּ: תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁשָּׁה *לֹא שָׁלַט בָּהֶם מַלְאַךְ הַמָּוֶת. אֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, דִּכְתִיב בְּהוּ: "*בַּכֹּל, מִכֹּל, כֹּל", מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, דִּכְתִיב בְּהוּ: "עַל־פִי ה'". וְהָא מִרְיָם דְּלָא כְתִיב בָּהּ "עַל פִּי ה'"? אָמַר רַבִּי אֱלְעָזָר: אַף מִרְיָם נַמֵּי בִּנְשִׁיקָה מֵתָה, דְּאָתְיָא "*שָׁם" "שָׁם" מִמֹּשֶׁה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר בָּהּ "עַל פִּי ה'"? שֶׁגְּנַאי הַדָּבָר לוֹמַר.

נפש יהודה בנשיקת שכלם עם השכל הפועל. בדביקות נשמתם עם הקב"ה שהוא בראם ויבואו לזה ע"י פעולתם הטובה שפעלו ע"י שכלם שהוציאו מכח אל הפועל: לא שלט בהם מלאך המות. אלא מתו בנשיקה ע"פ שכינה על פי אמירת הקב"ה שאמר להם שיצאו והיינו ע"פ ה' ואמירתו שמגעת לנשמתו והיינו ע"י נשיקה: בכל מכל כל. לא חסרו שום כבוד ומצינו כבוד זה במשה ואהרן שנאמר בהן על פי ה' ואם אלו מתו ע"י מלאך נמצא שחסרו כבוד: שם שם ממשה. דכתיב ותמת שם מרים וכתיב וימת שם משה עבד ה':

וְעַל כֵּן נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא שָׁלַט בָּהֶם *רִמָּה וְתוֹלֵעָה, לְפִי שֶׁהָיָה גוּפָם תַּשְׁמִישֵׁי קְדוּשָׁה, כִּדְאָמְרִינָן עֲלָהּ: תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁבְעָה לֹא שָׁלַט בָּהֶם רִמָּה וְתוֹלֵעָה. אֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, מִרְיָם וּבִנְיָמִין. אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, דִּכְתִיב בְּהוּ: "בַּכֹּל, מִכֹּל, כֹּל"; מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, דִּכְתִיב בְּהוּ: "עַל־פִּי ה'", בִּנְיָמִין בֶּן יַעֲקֹב, דִּכְתִיב: "*יִשְׁכֹּן לָבֶטַח" (דברים לג, יב). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף דָּוִד, דִּכְתִיב: "אַף־בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח" (תהלים טז, ט). וְאִידָךְ, הַהוּא רַחֲמֵי הוּא דְקָא בְּעֵי.

נפש יהודה רמה. שמתו ע"פ שכינה ואין ראוים רמה לשלוט בהן במי שנשוק משכינה שהרי אין הרמה באה אלא מטפה מרה המטפטפת מסכינו של מלאך המות דאמר מר ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות: ישכון לבטח. עליו, הכי דריש ישכון לבטח בנימין על סמיכות ידידות השכינה:

לָמַדְנוּ שֶׁהַחֲסִידִים הָאֵלּוּ שֶׁהָיָה לָהֶם יִתְרוֹן אֲפִילּוּ בְּגוּפָם, בְּחַיֵּיהֶם וּלְאַחַר פְּטִירָתָן. וְגַם כֵּן אֵרַע לְצַדִּיקִים יְדוּעִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַעֲלָתוֹ, אַף־ עַל־פִּי שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק הַנִּזָּקִין (גיטין נט, א): מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבִּי לֹא מָצִינוּ *תּוֹרָה וּגְדוּלָה בְּמָקוֹם אֶחָד, וְעַל זֶה רָמְזוּ בְּאָמְרָם: אֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת, רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהֵם מְעַטִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּה וְהֵם מוּעָטִים. כְּלוֹמַר: *הַמְעֻלִּים בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, לְפִי שֶׁזֶּה הֵפֶךְ זֶה. וּבָרוּךְ הַיּוֹדֵעַ, לָמָּה זָכוּ אֵלּוּ לִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת וַאֲחֵרִים לֹא זָכוּ. אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים, שֶׁכָּךְ עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פֶּרֶק אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: [עַל דְּבַר מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא], שֶׁהֶרְאָהוּ לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְאָמַר: זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָה. וְהָיְתָה תְשׁוּבָתוֹ: שְׁתוֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, כִּדְאִיתָא לְמַעְלָה, בְּנֵר ב, כְּלָל א, חֵלֶק ב, פֶּרֶק [א] (סימן לג).

תוכן העניינים

מנורת המאור (אבוהב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה