מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש שמות · פרשת תרומה
מה ידידות משכנותיך י"י צבאות. נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות י"י לבי ובשרי ירננו לאל חי. גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך י"י צבאות מלכי ואלהי אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה.
דעת המפרשים בפסוקים אלו שהכונה בם להעיר האדם על ההליכה אל בית המקדש לחוג שנאמר שם ולהקריב הקרבנות ובפסוק גם צפור וגו' נאמרו פירושים רבים לפי זרותו אף אני אענה חלקי ואומר כי הכונה בהם והחפץ באדם בהליכתו אל בית המקדש ואל כל בית מיוחד לשם כמשכן וזולתו הוא להעיר ההולך שם ללכת בדרכי השם עד אשר תבא הנפש אל מקדשי אלהים הם חצרות י"י ובית י"י האמתי הוא שנא' עליו בכל ביתי נאמן הוא ונאמר בדברי רבותינו ז"ל אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך שנא' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. וזה התבאר בדרש חג הסוכות וכתבתי שם שמשה רבינו ע"ה חבר המזמורים שהתיחסו אליו כשבנה המשכן להעיר על הענין הזה וכן נראה שבני קרח גם כן זאת היתה כונתם כמזמור זה וראיה המורה על זה אמרו בסוף המזמור כי טוב יום בחצריך מאלף הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע ואלו היה הענין כפשוטו לא לכונה אחרת היה אותו שבח החבוב לעמוד בביתו גנאי גדול והוא שאמר שההסתופפות והיא העמידה המעטה בבית השם נבחרת מהדירה שהיא העמידה הרבה והמתמדת באהלי הרשעים והלא העמידה בדיר הצאן או ברפת הבקר טובה מדור בבית רשעים והיה לו לומר בחרתי הסתופף בית אלהי מדור בארמנות מלכים.
לפיכך נראה לומר שאהלי רשעים כנוי לעולם הזה מפני הטבע כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואפי' עמידת הצדיקים בו היא בצער ובקושי מצד הבחינה אצל העולם הבא. והפסוק הזה נאמר על דרך שאמרו יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה לפי שהעונג האמתי והחשק המדובק הוא שם והוא שאמר מה ידידות משכנותיך ואמרו מה הוא בדרך הפלגה כמו מה אהבתי תורתך וגו' והקרוב אצלי שבני קרח רצו להעיר על הכונה בבית המשכן ובחצר המשכן ושאר בתי בחירה בית המקדש או בית הכנסת ולבאר מה שפתח בו שמשכנותיו חשוקות וידידות אמר נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות י"י כדי שלא יטעה ההולך שם ויחשוב שההליכה שם היא תכלית הכונה אבל הוא שתכסוף הנפש ותכלה לחצרות י"י. ובפרשת בהעלותך התבאר מה הם חצרותיו וזה כי אין החפץ הראשון בהליכה בלבד גם לא בתפלה מאין כוונה אחרת אבל צריך כונת הלב לדעת השם ודרכיו והוא שאמר לבי ובשרי ירננו לאל חי ר"ל שאין הרינה רצויה בצאתה מן הפה שהיא רינת הבשר רק בציורה בלב באלהים חיים כי כשאין לה ציור בלב היא כצפצוף הדרור לא זולת זה ואין לאדם להתפאר על שאר בעלי חיים בדבר מדבריו או במעשה ממעשיו או בנין ביתו או בית הקדש או לוקחו האשה והולדתו בנים כי יעשה לו בית מבלתי הכונה הנזכרת כי אין האדם אדם בצלם אלהים זולתה.
ולהעיר על זה נאסרה הכלה לבעלה כל זמן שלא ברכו ברכת חתנים לפי שהנשואין הם סבת קיום המין הנבחר מן המורכבים והמכוון מהם ולפי שהיתה הכונה עליו יחד המין הזה בריאתו משאר הנבראים כפי ספור התורה המחכימה פתאים והוא שברא הזכר בלבד בצלם אלהים ואחר כן בנה צלע מצלעותיו להיות לו לעזר לקיים גופו ולעמידת מינו כי אלו היו נבראים בשוה כדרך שאר בעלי חיים לא היתה הנקבה נשמעת אל הזכר כפי הצורך לפי טרחו המרובה בגדול בנים ובעסק הבית ולא היה לו פנאי להתעסק בלמוד המכוון בו ולפיכך אחר אשר המציא המציאות לרצונו בחר המין הזה בדרך שישיג המושכלות ובלבד מי שיחננו השם שיתעורר וישתדל להשיג הכונה שהיתה רצון השם בה. ולהעיר על הענין הראשון הנכבד הזה תקנו ברכת חתנים כדרך שאמר ישעיה הנביא כל הנקרא בשמי וגו' וכבר קדם בפירושו בפרשת בראשית ושם אמרנו שהברכות נתקנו על דרך הכתוב ההוא. ונרחיב הבאור ונאמר שתחלת הברכות שהכל ברא לכבודו להורות ולהכיר שהוא ברא כל המציאות לא מיש כי לשון בריאה יבא על העדר הגמור כמו שבא בורא חשך וחשך הוא העדר וכן תאמר בריאה בהמצאת יש מהעדר כמו שפתחה התורה בראשית ברא ולא אמרה יצר וכן בא לכבודי בראתיו. והכונה בכתוב ובברכה שלא יטעה האדם ויאמר שהעולם הגדול והנכבד נברא בשבילו ושהוא תכלית הכל לא כן רק הכונה היתה להמציא מציאות כפי רצון השם שרצונו הוא חכמתו והוא המכונה בכבודו שהוא עצמות ובפועל זה יפורש כל פועל י"י למענהו וכבר באר זה הרב המורה. אחר כן בא יוצר האדם להעיר על היצירה המיוחדת לאדם שנבחר בצורתו מכל המורכבים וכנגד ענין זה בא בכתוב יצרתיו אף עשיתיו. ואחר זה בא להורות על ענין בחירת יצירתו וכי להשלים הכונה בו לוקחה האשה מאיש כדי שימשל בה ויהיה לו פנאי להמציא המכון ואז תראה בו הבחירה כי בחירת המין הזה לא היתה לתכונת גופו כי כמה בעלי חיים חזקים וגבורים ממנו וזה דבר פשוט ומפורסם לכל.
רק מקום העיון אשר יתעו בו רבים הוא מה שיחשבו שהאדם נבחר בשכלו שבו ידע לבנות בית לחסות בו לטעות כרם לחיות ממנו וכיוצא בזה הצריך לעמידת גופו ולישא אשה לקיום המין ולגדל הבנים או לעשות המעשים שהם הנהגה ישרה בין בני אדם בקצת המצות המעשיות ועל דרך האמת אין זה בלבד הבחירה בו כי זה כלו נמצא בעוף מן העופות הקטנים לפי הטבע בלבד וברוך השם אשר לו נתכנו עלילות כי להעיר אותנו על זה הטבע שם בטבע הדרור שיתאחדו איש ואשתו ויבחרו להם לדירה מקום דירתנו החשובה גם בתי הקדש ושם יבנו להם בנין נאה וחזק וראוי לשמירת הבצים והאפרוחים ויגדלו להם גדול שלם והכל בהשגחה רבה ובחריצות רב. ואחר שהוא כן אין ספק שבחירת מין האדם הוא לדבר אחר שאינו נמצא בבעלי חיים והוא שכלו העיוני שבו יבין דבר מתוך דבר עד שידע האמתות וישיג המציאות איך הוא אז יבא לחצרות השם ומהם יבא אל ביתו ושם ישב לעד ויהללנו סלה לא שיהללנו בקולו הרם בלבד כי זה גם הדרור שם יפתח פיו כמוהו ויגדל אפרוחיו ויקיים המין ואל זה כונו בני קרח החכמים באמרם גם צפור מצאה בית ודרוד קן לה וכבר קדם לו מה ידידות משכנותיך נכספה וגם כלתה וגו' ואחר זה אמר אשרי יושבי ביתך. ואין ספק שפסוקים אלו באו להעיר האדם על המכון בו ולפיכך התקינו לפתוח בפסוק זה להודיע שהעיקר הגדול היא ישיבת בית השם הנמצא מתוך תלמוד תורה שהוא רנה של תורה ומתוך תפלה זכה לא הישיבה בבתי כנסיות בלבד ולא הישיבה בבית הבחירה ולא העבודה שם בשיר בלבד כי גם הדרור שם שתה אפרוחיה ושם ירננו ואין זה למעלה שיש לה על שאר בעלי חיים. והמרננים על דרך זה והמהללים לשם לא יהללוהו סלה ולא היושבים שם על דרך זה אשריהם אבל הראוי לאשר ישיבתו שם הוא שתשב נפשו בביתו המיוחד לו שהוא בית השם.
ואל הענין הזה כונו רבותינו ז"ל שחייבו לומר שהשמחה במעונו בברכת המזון בבית חתנים. כי כשם שצריך לאדם שיודה לשם ויברך קודם שיהנה כדי שיתעורר ויכון הנאותיו לעבודת השם כן צריך לו בכל מצותיו שישים כונתו בהם לדעת דרכיו. וכאשר ישמח למצות הנשואין יעלה על ראש שמחתו ירושלם ויתן אל לבו שהשמחה השלמה היא בירושלם ששם מעונו כמו שכתוב ומעונתו בציון. והוא כדרך שבא הכתוב שמחתי באומרים לי בית י"י נלך והנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו אף כי הבית הזה אשר בניתי אבל ידיעת דרכיו וידיעת שמו הוא ביתו באמת כמו שקדם. וכן השמחה השלמה הוא בו לבדו כמו שכתוב נגילה ונשמחה בך. ועל דרך האמת הוא המעון כמו שיתבאר בדרוש החג. והכונה הזאת מכוונת בכל המצות שהן לשמירת התורה שבה תשלם צורת נפש האדם שהיא צלמו שעליה נכתב בצלם אלהים. והוא שבאו להעיר עליו באמרם אשר יצר את האדם בצלמו. ואחר כן הרחיבו הבאור ואמרו בצלם דמות תבניתו לדחות הכפירה הרעה שחשבו רבים שעל תואר תבנית האדם נאמר שנברא בצלמו חלילה חלילה אבל על דמות תבניתו שהיא צורתו אמר שנברא בצלם. או רצו בו שבשכל שהוא צורת נפשו שהיא צורת גופו כלומר דמות תבניתו יצר אתו בצלמו. סוף דבר תבניתו שב אל האדם לא אל השם ית' כי שם תבנית לא הושאל לו כלל.
ויש מקומות שאומרים בם בצלמו דמות תבניתו ולא יזכירו בצלם כלל וזה מורה על פירושנו. עוד העירו בברכה זאת כי לפי שבחר האדם משאר בעלי חיים יצר אותו בדרך שתשלם בו הכונה כמו שקדם כפי מה שבא בספור התורה שמצלעו התקין לו בנין בדרך שיהא בנין קיים לעד להיות לבשר אחד ולמשול קצתו בקצתו עד שתשלם הכונה בו. מצורף אל זה בריאת צורת האדם והחומר שנברא עזר כנגדו להיות אל אישה תשוקתה והוא ימשול בה. ועל הדרך הנזכר ראוי להורות על שלמות המין בכללו והיא העשייה הנזכרת בפסוק והוא שאמר בברכה אף עשיתיו. והוא שהצריכו בברכה ביצירת האדם להעיר על הכונה בנשואין והוא שהצריכו אותה להתיר הכלה לבעלה. ולפי שהחתן והכלה חייבין בשמחה ואנו חייבין לשמחן התקינו ברכה אחת לשמחה והיא שמח תשמח. ולפי שחייבים אנו להעלות ירושלים על ראש שמחתנו הקדימו לה שוש תשיש. ואמרם רעים אהובים הכונה בם על החתן ועל הכלה ואמרם כשמחך יצירך בגן עדן מקדם הוא כנגד מה שאמר שקלעה וקשטה והביאה אל האדם ונעשה לו שושבין ושמח בה בעלה עד שאמר דרך פיוט ובמליצת שיר שלשה ענינים. הראשון בדרך חבוב המין הזה שהאשה נתח מנתחי בעלה. הוא אמרו זאת הפעם עצם מעצמי. השני להעיר האשה שתהיה תשוקתה אל אישה ותדמה במעשיה בת בעלה כהדמות טבע כל מחצב אל צור אשר חצב ממנו והוא אמרו לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת.
השלישי להעיר האיש שלא יעבור זר בינו ובין אשתו גם אביו ואמו כי זה צריך לקיום המין והוא אמרו על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד ואין הכונה שיעזב אותם עזיבת כבוד ויראה אבל שלא ימנע מדבוק בה כי כן היתה הכונה בספור האמתי בגלויו ואע"פ שברא אותם תחלה שני פרצופין דבקים זה בזה אמרו יצירך לא יציריך מצורף אל זה הרמז על הצורה ועל החמר. ושתי ברכות אלו האחרונות מפני שכל אחד מהן צריכה לחברתה חותם בהם בברוך ואינו פותח בהן בברוך ושתי ברכות הראשונות מיוחדות כל אחת ואחת לעצמה כי הראשונה כמו שאמרנו נתקנה להורות על המציאות כלו והשניה להורות על בחירת המין הזה. ואחר כן סדרו שאר הברכות על הזיוג והנשואין שהוא המכון בברכת חתנים ולפיכך האריכו המטבע ופתחו בברוך אשר יצר וסמכו לה האחרות על הדרך הנזכר ולפיכך לא פתחו בהן בברוך. ואחר כל הברכות אלו תקנו ברכה אחת כוללת כל הענינים יצירת הזוג ובריאת השמחה וזכר ירושלם כדי לברך אותה בכל יום שייתיחדו בו לשמחה בימי השמחה שהיא בסעודה. גם ביום השבת נהגו לברך כל הברכות כשילכו שם לשמח החתן מפני שהשמחה כוללת כל בני הקהל שגמלו לו חסד בכבוד השמחה שכבדו אותו בהשלימו המצוה בקיום המין הנבחר.
ומפני שברכת אשר ברא מברכין אותה לבדה בכל יום מימי השמחה כשיש שם עשרה ואע"פ שאין שם פנים חדשות פותחין בה בברוך. והרב רבינו כתב שברכות אלו מברכין בבית חתנים קודם הנשואין ורוצה בו קודם כניסתן לחופה והוא מפני שחבת חופה קונה לעשותה נשואה לכל דיניה ולפיכך מברך תחלה כדרך שאר המצות שמברך עליהן עובר לעשייתן. ודבר זה הביאני להסתכל בדבר ולהתבונן בחופה אם היא מדברי תורה או מדברי סופרים ומה הוא עיקר החופה. ונאמר כי אחר שמצאנו בתורה ארוסה ונשואה חלוקות בדיניהן ידענו שאין הארוסין שהן קיחה בכסף או בשטר או בביאה עושין אותה נשואה אבל ביאה לשם נשואין או חופה שהוא מקום מיוחד ליחוד החתן והכלה או המסירה לשם נשואין קונה אותה לגמרי ועושה אותה נשואה לכל דבר כי כן בארו ז"ל שחבת חופה קונה אחר שנסתפק להם זה וביאורם זה נראה שהיה בדרך שהלכו בו הפילוסופים שהוציאו בדרך המופת שהטוב והנבחר לחושק שלא יבעל חשוקתו לפי שבבעילה יסתלק עמה לשעתה הרצון החשקי והחבובי ולפיכך החבה הקרובה שהיה חבת החופה קונה והחופה היא מקום יחוד גדול או קטן הן מעצים ואבנים הן מעצי בשמים הן מבגדים ושניהן מיוחדים שם לחבתם ולרב חשקם זה בזה לשם שמים לעיני כל ולא יבזו להם ועם כל זה הצריכו חכמים להתיר אותה לבעלה בברכת חתנים להעיר על הכונה בנשואין כמו שאמרנו.
ונראה לומר שמאחר שהתקינו לברך כל שבעה אין להקפיד אם תנשא תחלה לפי שכל שבעה היא המצוה וכמו כן אין להקפיד על ברכת ארוסין להקדימה לאירוסין לפי שהקיחה אינה נגמרת בארוסין שעדיין אינה אשתו. והוא שתקנו להזכיר בה חופה שהיא גמר קיחה והתקינו לומר בה ואסר לנו את הארוסות כי הארוסין הם תחלת קיחה לא קיחה נגמרת. וברכה זו היא דרך הוראה ביחד אשה אל אישה והוא שתקנו בה וצונו על העריות הכל להעיר על הכונה בנשואין כדי להוליד בנים ולגדלם לעבוד יוצר האדם ולדעת אותו ודי שנברך אותה קודם נשואין. והוא שאמרו ברכת ארוסין בבית האירוסין וברכת חתנים בבית חתנים ולא אמרו ברכת אירוסין קודם אירוסין ברכת חתנים קודם נשואין אלא בבית חתנים הוא שדקדקו בה וכניסתה שם בבית הבעל לשם נשואין עושה אותה נשואה לפיכך ראוי לברך ברכת אירוסין אחר ארוסין כמו שמברכים ברכת חתנים אחר שנכנסה בבית הבעל וכל שבעה ברכות אלו נתקנו דרך הערה על מצות הנשואין שיצאה מכי יקח איש אשה וגו' ופוק חזי מה עמא דבר שאלו ואלו דברי אלהים חיים וכל מעשיך יהיו לשם שמים כמו שאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.