אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש שמות › פרשת כי תשא

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש שמות · פרשת כי תשא

פרשת תצוה

(והיא ראויה לפרשת שקלים).

פלס ומאזני משפט לי"י מעשהו כל אבני כיס.

שלמה החכם ע"ה בא להעיר האדם בכתוב הזה להתבונן בדרכי השם עם ברואיו כדי שילך האדם בדרכיו ההם עד שידע למען ימצא חן בעיניו שהוא תכלית הכונה במציאות מין האדם והוא שבקש משה רבינו ואמר הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך. ועל ענין זה הזהיר החכם באמרו פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו. וסמך לו אזהרת האשה הזונה והזכיר באזהרה ההיא ארח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע.

ואמר ג"כ מאזני מרמה תועבת י"י ואבן שלמה רצונו. וידוע כי פלס ומאזנים הם שמות מונחים לכלים שהם עשויים להעלות בהם הדברים הנשקלים במשא ובמתן ב"א והפלס הוא כמטיל ברזל שמתקנין אתו לשקול בו המשקלים הגדולים ומאזנים הם כלי למשקלים הקטנים. ואבני כיס הם לשקול כנגדם הדברים הנמסרים בהשואה שאדם מדקדק עליהן מהם ככר ומהם חלק ככר מהם ליטרא ומהם אוקיא ומהם חלק אוקיא.

ולפי שהיושר הידוע והמפורסם בהשואה בין בני אדם הוא זה המשיל בו החכם דרכי האדם והנהגת השם עם ברואיו שחשבו עליה רבים מעמי הארץ מה שהוא שקר לפי שמצאו אצל בחינתם יתרון לזה על זה עד שיחסו זה אם למעוט השגחה אם לרע הנהגה אם לחוסר ידיעה ואלו השיגו הענין לפי בחינת המציאות הנמצא ידעו שהכל עשה ועושה על סדר והנהגה הן הדברים הגבוהים הן הדברים השפלים והוא שאמר פלס ומאזני משפט רצה בו פלס משפט ומאזני משפט. ובא משפט הנה במקום יושר כמו שבא מכלכל דבריו במשפט ופלס ומאזנים במקום הזה נאמרים על חכמת השם שהיא רצונו שגזר להיות שם נבראים שהם צורות נפרדות ונבראים מחומר וצורה והם קיימים לא משתנים. ונבראים מורכבים מחומר וצורה שהם משתנים מצורה לצורה וכל נברא מהם משיג כפי מה שהוא לפי טבע מציאותו הגדול לפי גדלו והקטון לפי קטנו והכל מחסד השם ולרצונו וחפצו ממציא לכל כפי הראוי לו לפי חמרו ומה שחסר למי שחסר הוא לפי טבע ההעדר הנדבק אל החומר המשתנה שנדבק אליו בהכרח המציאות ההוא ובבחינת האמת אין שם חסרון ומה שהעדיף מי שהעדיף מהם אין שם רק דמיון גמור כי אין התוספות ההוא שלמות ואולי הוא חסרון לסכלות בעליו לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר הכל יוצא כפי יושר הפלס והמאזנים הישרים שהם לשם ית'. וכן ראוי לכל אדם שיתפאר ללכת בדרכיו שיתנהג כפי הענין הזה והוא שיפלס וישקול כל דרכיו בטרם ישא רגליו ויתבונן וידע שהוא מורכב מגוף ונפש וראוי להם שיתנהגו כדרך רעים אהובים והוא שישמח כל אחד בחלקו וירצה לחברו חלקו הראוי לו כדי להשיג השלמות שהוא החיים. וזה הדרך קרא החכם אורח חיים אשר הכרובים נתנו מראש לשמרו.

ועל הנטיה מן הדרך הזה אמר החכם ארח חיים פן תפלס וגו' רצה לומר שלא תדע לשקול ביושר ובכוון המצוע נעו מעגלותיה ולא תדע הדרך ללכת אל עיר אשר תדמה להתקרב אל העיר תתרחק אבל המפלס מעגל רגליו בטרם ישאם יכונו שתי דרכיו אם לגוף הדרך הראוי לו אם לנפש הדרך הראוי לה. והוא שלא יחסר חלק אחד מהם כדרך השוקל במאזני מרמה אבל הכל יעלה במאזני צדק ויושר ויתן לכל אחד אבן שלמה ר"ל שצריך שיזהר שלא יחסר חלק אחד מהם ולא יוסיף כי אע"פ שהמכוון באדם הוא הנפש אחר שהיא צריכה שתשכון בגוף מן החמלה על הנפש ומאהבתה צריך לחמול על הגוף ולהשתדל להעמיד בו הנפש החיה בכל אשר יוכל ולא לענות אותה כי זה צריך לצדיק לדעת נפשו החיה כמו שכתוב יודע צדיק נפש בהמתו. אמנם על דרך רפואה כשתחלה הנפש ויצטרך לענותה לפי רע הטבע או לרע מנהג אין טוב לה עד שתסוב בריאה. אבל אם יעשה זה שלא על דרך רפואה אין זה חומל על נפשו ולא גומל אותה אבל אכזרי ורע ומי שמחזק הגוף כפי הראוי לו לפי גמילות נפשו הוא צדיק וחסיד. והוא שאמר החכם גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי כי כפי קרבת האדם אל עצמו חסדו גדול בעשותו לעצמו הראוי. ומי שמחסר צרכו והוא העוכר שארו אכזרי ורע יותר ממי שמענה אחד מבלי חמלה. כי השם אינו שונא הגוף אבל אהבו לאהבתו הנפש בדרך עמידת האיש וקיום המין לא כדעת הקדושים באומות המדמים להשיג שלמות בלכתם בקצה אחרון בכל מיני ענוי והם אכזרים ופותים.

ואפשר לומר שהנפש הנזכרת בכתוב הזה היא הנפש החכמה ויאמר שהגומל אותה הוא חסיד ובלבד בדרך שלא יזיק הגוף כי המזיק אותו בכוונה הוא רע ואכזר וצריך להרחיק הקצה הזה מאד וכמו כן צריך להרחיק הקצה האחר בתכלית הרחקה והוא שלא ילך האדם בדרך העושים כל ימי חייהם חג אכול ושתה כי מחר נמות כי אלו בלא ספק נבזים ושפלים משאר בעלי חיים לפי שאותם רודפים הטבע כפי הכונה בהם אבל האדם שנתן לו השכל למשול על הטבע כפי הראוי צריך שיפלס מעל רגליו ואז יושע בשם. ואם יעקש דרכיו לאחד מצדי הדרך יפול כמו שאמר החכם הולך תמים יושע ונעקש דרכים יפול באחת.

ואל זה כונו רבותינו ז"ל באמרם כל השם אורחותיו זוכה ומקביל פני השכינה שנא' ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי ושם אלא ושם וההולך על הדרך הנזכר הוא השם אורחותיו כי השומא הוא השואה מאין חסרון ותוספות. ודרש זה לא הוציא המקרא מידי פשוטו כי כן רצה בו כי שם בא להוכיח האיש על קיום המצות מאין כונה בהן וכבר אמר שם לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך נגדי תמיד. וחתם דברו ואמר זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים. והכונה בו להעיר שעיקר הישועה הוא כשישים האדם דרכו לפניו בכל אשר יפנה. או רצה בו ומשכיל דרכו כמו שאמרו המפרשים סוף דבר שהישועה היא לפי הענין הזה ואל זה כון החכם באמרו כי נכח עיני י"י דרכי איש וכל מעגלותיו מפלס רצה בו שהאיש ראוי שיהיו דרכיו נכח השם והוא שיפלס מעגלותיו ואע"פ שהפסוק הזה סובל פירוש אחר זה נאות לענין שאנו בו. ואל ענין זה גדול התועלת היתה הכונה ברב המצות. והקרוב אצלי שמצות שקלים אע"פ שבאה לצורך הקרבן אחר שהקרבן בא לכפר על הנפש שנמצא שהוא החלק המיוחד לנפש מן הדברים שהם להנאת האדם ולתשמישו. כוונה בו התורה לחלק השכל. להעיר האדם בו שיפלס מעגל רגליו בכל דרכיו ויחד בהם חלק הנפש והוא שיכוין בכל דרכיו לשלמותיו שהוא עבודת השם השלמה כמו שאמר מה י"י אלהיך שואל מעמך וגו'.

ואי אפשר לי שלא אוסיף עוד ביאור בזה אחר שאכתוב שאלה קטנה שיצאה לי במצוה זו והיא זאת. מפני מה אמרה תורה שיתן אדם חצי שקל ונתנה קצב השקל עשרים גרה והלא היה נאות יותר שיתן האדם שקל שלם ויהיה קצב השקל עשר גרה. ועוד למה בא במצוה זאת שהיא לדורות העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וגם על המתפרנס מן הצדקה הוטלה מצוה זו כמו שבאה הקבלה ולמה לא היתה כפי השג יד. והקרוב אצלי שהתורה כונה במצוה זו להעיר האדם בכל דרכיו לדעת השם ושלא ישים בשר זרועו ויהי' מבטחו בשם והוא שפתח הפרשה ואמר כי תשא את ראש בני ישראל להעיר האדם ולהודיע אותו כי אין המלך נושע ברב חיל גבור לא ינצל ברב כח.

ועתה התבוננו אנשי לבב וראו מקום הכתוב הזה שהוא מקיים אמתת ההשגחה וענינה שהרי כתוב לפניו ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. וכבר בארו ז"ל משום דיוצר יחד לבם מבין אל כל מעשיהם וזה התבאר בדרש ראש השנה והכל להעיר האדם ולהודיע שהכל תלוי בלב האדם לא ברב כח ולא ברב חיל ואחריו מה כתיב הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב. בא והודיעך שהישועה ההיא כפי התוחלת על חסדו והתוחלת ההיא אינה כפי הדבור רק כפי ציור הלב שהיא כפי ההשגה והידיעה במעשה השם יתברך ובעשותו החסד לעולם.

ולהעיר על הכונה הזאת היתה הכוונה ברבוי המצוות והיא הכונה במצוה זו לתת כל העובר על הפקודים מחצית השקל להודיע להעם שאין ישועתם מרובה מכל העמים כי הם המעט והוא שאמר ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם. וזה לפי שאין עון המנין כעון גזילה וגניבה וכיוצא בהם. כי הגזילה או הגניבה הוא עון בבחינת עצמו אבל המנין הוא עון בבחינת תכלית שהוא הגאוה וסור הבטחון באלקים ממנו ורחוק הלבבות מממשלתו ושית בשם זרועם. ולפיכך ראוי להיות הנגף במנוים לא במונה והוא שמתו שבעים אלף מישראל מאותם המנוים כפי שהשיגה אותם הגאוה וסור לבבם מהשם כמו שקדם באזהרה ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם כי בתת כל אחד מהם חצי השקל כפי שבאה המצוה יסור המלאך המשחית ולא יתן אותו השם לבא אל בתי בני ישראל לפי דבקותם בשם ובטחונם בו. והמצוה הזאת הנזכרת ראשונה בפרשה היתה לתרומת אדנים שהיו יסוד אל בית השם.

והרב רבינו כתב במנין המצות בדרך העברה מצוה ליתן כל אדם מחצית השקל בכל שנה ושנה שנאמר זה יתנו כל העובר וגו'. ופסוק זה לא בא למצוה לדורות כמו שחשבו רבים עד שחברו פיוטי הפרשה על פסוק כי תשא. ומה שכתב הרב רבינו הוא כאלו כתב שנאמר זה יתנו כל העובר וגו' וסמך ליה העשיר לא ירבה וגו' שהכתוב ההוא בא להורות על כל אדם מישראל המחויב בשאר המצות לתת בכל שנה מחצית השקל לצורך קרבנות צבור ובאה הקבלה שיתנו זה בחודש אדר שהוא סמוך לימי השלוח והבעיטה שהם ימי הקציר וחום וקיץ כמו שבאה מצות ימי התשובה בתשרי שהוא אחר זמנים אלו כמו שהתבאר במקומו והכל להעיר האדם בכל דרכיו הן בדבריו הן במעשיו לתת חלק לנפש וחלק לגוף כמו שבא בדבריהם חציו לי"י וחציו לכם כי כל מה שצריך שיקח האדם לצורך הגוף צריך לכוין בו לנפש על דרך שאמרו כל מעשיך יהיו לשם שמים ואמר הכתוב בכל דרכיך דעהו וידיעתו בכל דרכיו הוא כאשר יפלס מעגל רגליו והוא המפלס אורח חיים וזה יתכן לעשיר ולדל באשר הוא והוא שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט שכל אחד מבני אדם הרשות בידי לכוין לבו כונה שלמה וזה אפשר לו כשלא יבקש חשבונות רבים אבל יתן לכל חלק מחלקיו חשבון שלם כדרך חשבון קצוב חצי שקל שהוא עשר גרה ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ר"ל שלא יגרע חוק הנפש בדרך מדרכיו ולא יוסיף עליו באשר הוא אדם אם לא יצטרך להוסיף על דרך רפואה כמו שהוא כילי בטבע שצריך לו שירחיב ידו ולא יספיק לו במדה הבינונית אבל יתמיד בפזור עד שיעמוד על מדה הבינונית כדרך מצות נזיר שבאה להזיר עצמו על היין ומהתנאות בשערו לפי שהיה נוטה אחריהם.

וכן ראוי להתנהג בדרך הרפואה הנזכרת כל מי שיצא מהדרך הממוצעת. ואפשר ג"כ שהחדוש שנמצא באשם הבא על המועל בקדשי י"י וכיוצא בו שבאה המצוה עליו שיהא האיל בדמי שני שקלים היה להעיר על דרך הרפואה שהנוטה אל תאוותיו אל אחת הקצוות צריך שישתדל להתרחק זמן אל הקצה האחר וזה האיש לפי שלא התעורר במצות חצי שקל בקרבן נתחייב בקרבן בשני שקלים כדרך שבא ארבע צאן תחת השה. כי החדוש הגדול הזה לא בא ללא טעם כי הוא אחד מן הדברים הזרים שבתורה שהרי הבהמות פעמים בזול פעמים ביוקר וזה וכיוצא בו לפי הטעם הזה או לפי טעם אחר בא להעיר האדם שידע השם בכל דרכיו ויזכרנו תמיד ואז יהיו מעשיו לזכרון לפני השם שהזכרון ההוא תלוי בזכירת האדם את עצמו והוא שאמר במצוה זו והיה לכם לזכרון לפני י"י לכפר על נפשותיכם.

וזה כדרך שאמרו רבותינו ז"ל אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שיבאו זכרוניכם לפני לטובה כמו שהתבאר במקומו כי כן הוא בלא ספק שאין לפניו שכחה ולא משא פנים ולא מקח שחד אבל הכל כפי כונת האדם במעשיו ואם הוא יזכור נפשו השם יזכרנה ואם הוא ישכחנה תשכח מלפניו. ואפילו יעשה האדם מעשה טוב בעצמו וחשוב מאד מאין כונה רק בדרך עראי ומצות אנשים מלומדה יחשב לו עון. ואלו יעשה האדם מעשה פחות ורע וכונתו טובה יעבירו לו עליו ונסלח לו. הלא תראה שנסמכה פרשת שקלים לפ' מעשה הכיור שבא כדי שירחצו ממנו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם בגשתם אל המזבח ואמר שם ירחצו מים ולא ימותו והרחיצה בלא ספק היתה לכוין מעשיהם ודרכיהם נגד השם ואם היו עוברים בלא רחיצה היו נענשים מיתה ואף על פי שהיו עוסקים במצות קרבן שבאה לכפר על הנפש.

ועתה ראה פרשה זו עצמה שהזכיר בה מעשה העגל שעשה אהרן ולא הזכיר בה שנענש עליו לפי שלא כיון רק לשאת העם באשר הוא להיות להם במקום משה כי זה בקשו ממנו להיות להם תייר אחד לא שיהיה להם לאלהים חלילה חלילה כי כן כתוב אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. מן הכתוב הזה נראה כי במקום משה בקשו אותו ואעפ"כ הם חטאו אחר שהרהרו רע על משה בהתמהמהו וחטאה הגדול בעגל שנענשו עליו כאשר עברו במעשה. ואע"פ שכונתם לא היתה לכפור באמונת השם מכל מקום עברו על לא תעשה לך פסל כמה שנכתב בפרשת וישמע. ועוד לא פחדו מן השם ועם עשותם הפסל קמו לצחק אחר אכל ושתה אמנם לא היה כונת אהרן כן כי הוא אמר חג לי"י מחר כדי שלא יסור לבם מהשם ואלו היה מעשה העגל רע בכונה כפי הנראה לא היה נזכר על אהרן עונש מי מריבה. ממקום זה וממקומות רבים בתורה ובשאר ספרי הקדש נראה ונודע שהכל תלוי בלב האדם והוא שישקול כל דרכיו במאזני צדק ואבני צדק כמו שצוה החכם פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע:

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה