אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש שמות › פרשת זכור

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש שמות · פרשת זכור

פרשת כי תשא

זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב.

דבר ידוע למבינים כי בהיות הנושאים בדברי החכמים הפכים הנשואים והנמשך אליהם הם גם כן הפכים ואחר שהרשעים הפך הצדיקים הרקב בא הפך הברכה. וזה כי הרקב שם לתולעת המרקבת העץ מתוכו כמו שאמר הנביא הושע ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה. ובא העש שם להמשיל האויבים שיבאו מחוץ בדבר השם והרקב להמשיל שרי יהודה החוטאים והמחטיאים כמו שקדם שם היו שרי יהודה כמשיגי גבול רצה בו שהיו אוחזים בידיהם מעשה מלכי ישראל ולפיכך נמשלו לרקב כפי משפטי השם הישרים. וכמו כן אמר החכם וכרקב בעצמותיו כן אמרו ושם רשעים ירקב הוא כדבר ישעיה הנביא שאמר על הפושעים כי תולעתם לא תמות וזה הפסוק כשאר פסוקי משלי על שני פנים. והנגלה ממנו הוא כפי הדעת המפורסם ואשר הקפידה עליו התורה והנבואה להזכיר מעשה הצדיקים לטוב כדי שילמדו בני אדם מזה ולהזכיר מעשה הרשעים לרע כדי שירחקו ממנו.

ואל זה היתה הכונה להזכיר המעשים הטובים כולם שנמשכו בספור השלם אברהם אבינו. והנביא ישעיהו אמר בדרך זה הביטו אל אברהם אביכם ורבים כמוהו וכן הזכירה התורה מעשי אנשי סדום וענשם להרחיק דרכם ואמר הנביא ישעיה גם כן שמעו דבר י"י קציני סדום האזינו תורת אלהינו. ויחזקאל הנביא אמר הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה וזה רמז למדת סדום הרעה שהפקידו עליה רז"ל והזכירוה במקומות רבים על הדרך הנזכר בפרשת וירא אליו ולפי גודל עון המדה ההיא לפי שאין קיום לישוב עם המדה הזאת ראה השם להענישם עונש שלא יהיה כמוהו לפניו ולא לאחריו כדי להראות לדורות כי יש אלהים שופטים בארץ והוא משלם מדה כנגד מדה כמו שסמכו זה למאמר הנביא ישעיה בסאסאה בשלחה תריבנה ואני מצאתי לנביא זה פסוק אחר לענין זה והוא אמרו ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם.

וכן פרשו בדבר זכריה הנביא שאמר אשה אחת יוצאת בתוך האיפה ובאר לו המלאך ואמר זאת הרשעה וכפי המדה הזאת נענשו אנשי סדום הם נהגו במדה שיבטל בה הישוב ולפיכך בטל השם ישובם באות קיים לעולם והוא שהשלים יחזקאל את דברו ואמר על סדום ובנותיה ותגבהנה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי. וזה לפי דרכי השם הישרים לבער הרע כדי להמשיך הטוב בזכר עושי הרע והוא הרקב בעצמותיו. וכפי המשפט הזה באה המצוה על עמלק זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. ואמרו בצאתכם ממצרים להעיר האדם להשמר מן המדה הרעה הזאת הפושטת בעולם לזה עם זה וגם לאדם בעצמו בכוחותיו כמו שנבאר.

והמדה הזאת היא כשיקצוף השם מעט על איש או על עם יעזרו בני אדם לרעה וכי ירים האיש ראשו מעט או העם ימנעוהו הרעים וזה ממיעוט הכרת משפטי השם הישרים. ויש לו לאדם לדעת כי כל דבר יש לו עת וזמן וגבול והוא שבא לפי ענין זה בנבואת זכריה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה.

והנביא ירמיה אמר נוסו מתוך בבל ומלטו איש את נפשו אל תדמו בעונה כי עת נקמה הוא לי"י גמול משלם לה. ואמר עוד ועתה אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל עבדי וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו ועבדו אותו כל הגוים ואת בנו ואת בן בנו עד בא עת ארצו גם הוא וגו'. וזה הפסוק ראיה למה שאמרו רבותינו ז"ל שאויל מרודך היה בנו ובלשאצר בן בנו ואע"פ שלא נזכר בספר דניאל אויל מרודך מאחר שנזכר בסוף מלכים שהוא נשא ראש יהויכין ומצאנו שנפסקה מלכות נבוכדנצר בבלשאצר ראוי לומר שאויל מרודך היה בנו ובמלוך בן בנו בא עת ארצו וזה לפי משפטי השם הישרים שעזרו לרעה ולא לכונת משפט רק כפי טבע החיות הרעות שטורפות כל אשר תמצאנה ולפי הנמשך למדה זו באה המצוה למחות את זכר עמלק שאחר שהיה רצון השם להוציאו ממצרים והיה כאוד מוצל מאש הראה עמלק תכלית האכזריות בטבעו שקם להשחית האוד המוצל מאש כמו שאמר אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע וזה הענין מהשחתת העולם לפי שרוב בני אדם יקרה אותם פגע שיחלש כחם ואם יעמדו בני אדם עליו לא יוכל להם והוא מן המוסר ומן קיום הישוב לחמול עליו גם לאויבים ראויה החמלה בזמן ההוא. ולפי הצורך הגדול על זה צותה התורה למחות את זכר עמלק ולזכור מעשהו הרע כדי למחות זכרו בזכירה ההיא כי זכירת האדם לרע הוא מחיית זכרו והוא זכרון לפני השם לטובים ובזאת המצוה ימשך בה מה שאמרו רז"ל צריך לומר חרבונה זכור לטוב ברוך מרדכי ברוכה אסתר ארור המן ארורים בניו לפי שהמן הרע שהיה מזרע עמלק לרע טבע מולדתו בקש להשמיד היהודים האומללים בגלות ומרדכי ואסתר הצילום בצדקם.

ועל כיוצא בזה הקדים החכם לפסוק זה ואמר ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס רצה באמרו חמס תרעומת ומסירת דין עליו כמו שאמרה חמסי עליך וסמך לו זכר צדיק לברכה וגומר. זהו הדרך הגלוי בפסוקים אלה אבל הדרך הנסתר בהם הוא על ענין האדם בעצמו כי דרך הרשע ההוא שיצר הרע הוא העמלקי יבא וילחם תמיד בשכל בצאתו ממצר הכח החיוני ההוא שהוא הזן והוא נמנע שלא יגו בתוכו ושלא יעבוד לו וכל אשר יצמח תחתיו יגזו אותו כחותיו אין נמלט מזה והאיש הטוב יצמח אחר הגיזה. והוא שאמר בנבואת זכריה ומתחתיו יצמח לפי ששרשו בל ימוט כדרך שאמר החכם ושורש צדיקים בל ימוט ולפיכך יפריח מריח מים עד אשר יהיה לאיש ובנה היכל י"י.

ועל זה רמז הנביא מצד החכמה באשר הזכיר על זרובבל מצד הנבואה והוא שאמר הנה איש צמח ומתחתיו יצמח ובנה את היכל י"י והוא יבנה את היכל י"י והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו. והתבונן כי אחר אמרו צמח שמו באר ענין הצמיחה ההיא ואיכותה והוא שאמר ומתחתיו יצמח להורות כי על השכל המגיע בפועל הוא מדבר כי הוא יגדל מעט מעט כדרך הצמח המגיע בפועל אחר שהיה בכח לא שיבח בפועל בעת הולדו ואל זה רמז החכם באמרו ואור צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. ואמר גלה חציר ונראה דשא ונאספו עשבות הרים. ואמר דוד ע"ה וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות מנגה וממטר דשא מארץ ושם רמז על ענין הצמח הנזכר והודיע שאינו כשאר הצמחים הנובלים מעט מעט אך זה ישוב חזק ויהיה לו בית אל כמו שסמך כי לא כן ביתי עם אל והוא כדרך שאמר יעקב אבינו אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים.

ועל דרך זה אמר הנביא ובנה את היכל י"י ואחר כן אמר והוא יבנה את היכל ה' רצה בו שבהשגה ההוא יחסה בצל שדי וישב בסתר ביתו. ולפי הענין הזה יקרא היכל י"י ויוחס לו כי בהשגה ההיא ישא הוד השם עליו וישב על כסאו ומשל הממשלה הראויה לו הנתונה מאת השם ולפיכך יוחס הכסא לו יתברך וחלק החיוני יהיה לו לכהן משרת לא ירחק ממנו וזר לא יעבור ביניהם וכנעני הוא הארור מבנים לא יהי' עוד בבית ההוא הוא הנכרי לא הזר כי הזר ההוא כבר הבטיח עליו שיהיה כהן רק על הנכרי והוא העפרי הצומח אמר בחתימת נבואתו ולא יהיה כנעני עוד בבית י"י צבאות ביום ההוא. ושם כנעני שם משתתף כי הוא נאמר על התגר הרע כמו שאמר הושע הנביא כנען בידו מאזני מרמה וידוע שיתן מעט כסף או מעט זהב שאין חשיבותו רק דמיון גמור ויקח בו הדברים החשובים כמזון ומלבוש שהם צריכים להתמיד המציאות.

וכענין זה הוא הצומח עם הכח השכלי שנותן דמיונים גמורים ולוקח הדברים החשובים ומכלה אותם ואל זה הענין רמז הנביא בהזכירו שם כנעני וכן החכם באמרו וחגור נתנה לכנעני. והחגור שם לסוגר המכסה את הערוה כשם חגורות שנזכר במעשה בראשית. ואל זה הכנעני הבטיח הנביא שלא יהיה עוד בבית השם בזמן ההוא וכבר רמז יואל גם כן על זה באמרו והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד והוא הסיבה להיות עצת שלום ביניהם והוא שאמר ועצת שלום תהיה בין שניהם.

וכבר התבאר שם שלום בפרשת פנחס שהוא מורה על שלמות האדם וסוף ענין זה לאדם להיות זכרו לברכה לעולם על ראשו בהיכל המלך כדרך שבא בדבריהם ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו שכינה והוא שאמר הנביא והעטרות תהיה לחלם ולטוביה לידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל י"י וכבר הזכיר הושע הנביא ענין הזכר על הצדיק ואמרו וזכרו כיין לבנון ותרגם יונתן ותהא דוכרן טובתהון עליל ולא נפיק כדוכרן יבבות חצוצרתא על חמר עתיק דמתנסך בבית מקדשא כי כן כתיב והרעותם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמכם והיו לכם לזכרון. וזכרון זה תלוי בזכור האדם את מעשי השם ואל זה הענין רמז החכם באמרו זכר צדיק לברכה ויונתן תרגם והעטרות ותושבחתא תהי. והתבונן בתרגומו ובלשון הנביא שאמר והעטרות תהי' ולא אמר והעטרות תהיינה גם באמרו ועשית עטרותו שמת בראש יהושע.

וידוע שאין דרך בעל הכתר להשתמש בשני כתרים וכל זה הערה כ' מצד החכמה נאמר במראה הזאת על עטרות הצדיקים שרמז החכם עליהם באמרו תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך כמו שנזכר בפרשת נשא. גם בשמות האישים הנזכרים שהשתנו במראה הזאת יש הערה כי בראשית הנבואה הזכיר חלדי ובסופה הזכיר במקומו חלם וכן הזכיר בראשיתה יאשיה בן צפניה ובסופה חן בן צפניה. ונאמר כי אמרו לקוח מאת הגולה אע"פ שיונתן תרגמו סב מבני גלותא זה בא מצד הנבואה אבל מצד החכמה כבר גלה יונתן בהושע ענין לשון קיחה הבא במראה הנבואה שהוא נאמר על דבור נבואה כמו שהתבאר בפרשת במדבר סיני והשלם הזה יונתן דרכו שיעיר במקום אחד מן המקומות לגלות ענין וללמד סתום מן המפורש כמו שרמז בתרגום עטרות בנבואה זו. וראיה לדבר זה שאמרנו על לקוח אמרו לקוח מאת הגולה מחלדי מאת טוביה ומאת ידעיה ולא הזכיר שם דבר שיקח מאתם אבל השלים הענין ובאת ביום ההוא ובאת בית יאשיה בן צפניה אשר באו מבבל ואחריו פתח פסוק אחר ואמר ולקחת כסף וזהב וגו'

והקרוב אצלי כי הזכירו לקיחתו מאת הגולה ובואו אל בית צפניה בא לרמוז על גלוי הצפון בענין שלמות האדם לפי כוחותיו הטבעיות כשהם בתחלת היצירה על התכונה הראויה כפי הענין שהזכיר יחזקאל ואמר מלאכת תופיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו והוא שרמז בשם חלדי רצה בו שכוחותיו הטבעיים בחמרו הצומח הם מפסיקים לשלימות ואחר כן הזכיר טוביה לרמוז על הכוחות החיוניות שתמשכנה אחריהן המדות הטובות לפני השם בהדמותם בדרכיו. ואחריו הזכיר ידעיה לרמוז על הכח השכלי והמדעי ובאו בית יאשיה לרמוז על נחלת העולם הבא הנקראת יש כמו שסמכו ז"ל לדבר החכם שאמר להנחיל אוהבי יש כי הוא יש לא טובת העולם הזה כי הוא אין והבל והיש ההוא קרא הנביא אחר כן חן כדרך שאמר ראש הנביאים למען אמצא חן בעיניך. ואמרו ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות כבר ידעת מאמר איוב לא יותן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה והחכם אמר כסף נבחר לשון צדיק ואמר יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת. וכן הנביא קרא טוב המציאות זהב כמו שאמר צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב ובדברי הימים הקדומים נמצא הטורח בחכמה ובמוסר מקנה העטרות והנזרים יעשו מלשון הזהב המדברת ויושמו בראשי אוהביהם. ואמרו בחכמה ובמוסר הוא כדבר הנביא שהזכיר המושל והכהן ועצת שלום ביניהם.

וראה אמרו אחר כן ורחוקים יבואו ובנו בהיכל י"י לא אמר ובנו היכל י"י רק בהיכל י"י. וזה כדבר הנביא ישעיה שאמר ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל י"י לאמר הבדל יבדילני י"י מעל עמו וכבר התבאר כי נכר נאמר בדברי החכם ובדברי הנבואה על החלק העפרי הצומח ועל כחותיו יאמר שהם רחוקים ואמרו גם כן ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש רמז בו על החלק החיוני שהמדות נמשכות אחריו אבל אינו מוליד הילדים אשר חנן אלהים. וסוף דבר ישעיה בזה ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות והנמשך בענין ההוא זה כולו רמז על זכר הצדיק שהוא לברכה לעולם וכן רצה באמרו ורחוקים יבאו ובנו בהיכל י"י ואחר כן אמר וידעתם כי י"י צבאות שלחני אליכם וזה הענין כבר הזכירו הנביא פעמים והיא ראיה שאנשי הגולה היו מספקים בנבואתו לפי שהיו בגולה ולא היה נודע רק בחכמה והנה רמז בקצת נבואתו על דרך השגת החכמה באמרו ויעירני כאיש אשר אשר יעור משנתו.

והחכם ר' אברהם בן עזרא כתב שרצה בו כאיש שיעור משנתו לא שיעירוהו פתאום. והחכם שהתחברתי עמו אמר כי זה לפי שהמתעורר בנבואה יחרד וירעד כמו שבא בדניאל ובדברו עמי הדבר הזה עמדתי מרעיד ורבים כמוהו. ואמר החכם הזה כי זה יקרא לרואה במראה הנבואה או בחלום לפי שהכח הכולל להרגשות דרכו שישיג מחוץ ולפי שבמראה או בחלום ישיג בפנים כפי מה שיבא מן השכלי אל הדמיוני עליו והוא בהפך דרכו ומנהגו לפיכך יחרד וירעד. והוא שאמר דניאל במראה נהפכו צירי עלי לא עצרתי כח ולפי שזכריה ראה ענין המנורה מצד אחר זולת צד הנבואה אמר ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ולפי שהיה מדבר פעמים בדרך חכמה היו מספקים בנבואתו. והוא שהי' אומר להם וידעתם כי י"י צבאות שלחני כי זה לשון הנביא שיהרהרו על נבואתו כמו שאמר משה רבינו ע"ה בזאת תדעון כי י"י שלחני וזה הדבור אמרו לחולקים עליו. וכפי זה הענין היה דבר זכריה והוא הענין בשנותו פעמים רבות כה אמר י"י צבאות כי כן הזכירו פעמים בפסוק אחד בתחלת נבואתו ואחר כן חתם בענין אחד נבואה זו מצד החכמה ומצד הנבואה גם כן ואמר והיה אם שמוע תשמעון בקול י"י אלהיכם להעיר שאין חכמה מתקיימת רק ביראת שמים וזה לימד ליחיד או לקהל או לעם כולו והוא המכון בנבואת זכריה ונבואת שאר הנביאים על היחול הטוב שהסבה האמתית לישועה ולטוב הם הכוחות הטובים המצמיחים צדקה ותהלה כמו שאמר הנביא ישעיה כן י"י אלהים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים ואמר גם כן ביום ההוא יהיה צמח י"י לצבי ולכבוד ופרי הארץ לכבוד ולתפארת לפליטת ישראל. ואמר גם כן וצמחו בבין חציר כערבים על יבלי מים והוא המכון הנה במאמר הנביא זכריה באמרו צמח שמו ומתחתיו יצמח וכשם שהצמח הטוב נמשך אל כוחות האדם הטובים עד שהיו לצבי ולכבוד ולבנות היכל י"י כן השחתת הצמח הטוב נמשכת אל כוחות האדם הרעים ועליה רמז יואל הנביא והמשיך נבואתו מצד החכמה במיני החגב. ונאמר שראוי לכל מבין כשיעבור על ענין מעניני הנבואה שיתבונן במשך הדברים בו ויראה לאי זה כונה יאותו הדברים ההם ולפיכך אזכיר קצת דברי יואל במספר דברים ואולי בסדור הדברים תגלה הכונה וזה שהנביא פתח דבריו לזקנים ואמר שמעו זאת הזקנים וגו'. ואמר להזכיר הדורות שעברו ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם וצוה להזכיר הדבר הזה דור לדור והוא שאמר עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר והזכיר בזה דור רביעי כדרך שנזכר בתורה על רבעים. ואחר כך הזכיר המכה המיוחסת למיני החגב והארבה. ואשר יש לך לדעת ולהתבונן בו כי הפחותים שבבני אדם נמשלו לחגבים כמו שאמר ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם.

והנביא ישעיה אמר ויושביה כחגבים לפי שתנועת החגבים ממקום למקום יהא בקפיצה לעולם וזה דרך המתהפך מצורה לצורה תמיד לא כדלוג האיל או הצבי שהוא לחריצות רגליו הישרה. וראה והתבונן גם כן שלא הזכיר השחתת הגזם שהיא ראשונה אבל אמר יתר הגזם אכל הארבה. והוא כדרך שהזכים עמוס הנביא כה הראני י"י אלהים והנה יוצר גובי בתחלת עלות הלקש והנה לקש אחר גזי המלך ותרגמו יונתן בתר דאיתגזיות שחתא דמלכא.

ושניה הנביאים כונו לענין אחד כי שם גזם ג"כ כבר אמרו המפרשים שנקרא כן על שם גזה. וזה כלו כי טבע נפש האדם שהיא בדם מביא זה בהכרח שיצמיח הצמח הטוב ובתחלת עלות הלקש כפי רדת המלקוש עליו יארבו לו כוחותיה שהם בטבע הארבה שיבא לעולם אחר הקציר לא כשהצמח שלם.

וכפי ענין זה היתה מכת הארבה במצרים כמו שאמר ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד וכן הזכיר הנביא המינים כפי. טבע יצר הרע שלמחר אומר לו עשה כך עד שיאמר לך ועבוד ע"ז והוא שהזכיר החסיל בסוף כי הוא לשון כלוי וגמירה וכן אמר הנביא עמוס והיה אם כלה לאכול את עשב הארץ ואמר י"י סלח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא הידמה אדם מן המשכילים כי לכלוי העשב יאמר על האומה כלה מי יקום יעקב כי קטן הוא. ואם יעלה בלב כל חכם לב שיקרא על המכה הזאת הזקנים ואחר כך יאמר הקיצו שכוריה ובכו והלילו כל שותי יין על עסיס כי נכרת מפיהם. או יאמר אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה. הכרת מנחה ונסך מבית י"י. אבלו הכהנים משרתי י"י ואמר חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח בואו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך. ואמר כגן עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם פליטה לא היתה לו. ותרגמו יונתן אף שיזבא לא הוא ליה לרשיעייא כבר העיר יונתן בזה כי הדבר בענין זה נאמר על רשעי הדור ועליו אמר שובו עדי בכל לבבכם וניחם על הרעה ובסוף הנחמה ההיא הזכיר ובני ציון גילו ושמחו בי"י אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ותרגמו יונתן ארי אתיב לכון ית מלפיכון לזכו והזכיר הגשם הכולל מטר כל הזמנים ואחר כן הזכירו כפי הזמנים ולהורות על הכונה אמר מורה ומלקוש ולא אמר יורה ומלקוש. ואמר ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה ואמר ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם י"י אלהיכם.

והוסיף ביאור על זה ואמר והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר כמו שהתבאר בפרשת ויהי ביום השמיני. ואחר שהתבאר שהאכילה הזאת היא כנוי לחכמה ולרוח הקדש והוא שלום השנים שאכל הארבה ידענו כי המכה ההיא משל לסכלות ולממשלת יצר הרע. וכבר רמזו רבותינו ז"ל בפסוק אחר שבא בכלל הנבואה הזאת והוא ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אלהים הקדמוני וסופו אל הים האחרון והם ז"ל אמרו ואת הצפוני זה יצר הרע שהוא צפון בלבו של האדם הרצון שהוא עומד בלבו צפון וחקוק וצרור והוא כדרך שאמר הושע הנביא צרור עון אפרים צפונה חטאתו וסמך לו חבלי יולדה יבאו לו הוא בן לא חכם כי עת לא יעמוד במשבר בנים רוצה בו שאותו היצר הצרור אינו בעל ערמה והתחכמות כפי טבע הבן הילוד לפיכך אין לו עת שיעמוד במשבר בנים כי כח אין ללידה והוא לעולם עומד צרור וצפון לפיכך קראו צפוני בדרך שתוף שמות הנבואה ואם אי אפשר מבלתי היות צפוני נזכר על רוח צפון נקרא כן לפי שצפון הוא שמאל לרוחות העולם וכבר נאמר לב כסיל לשמאלו. ולפיכך ראוי לדרשו על יצר הרע והוא שסמך לו והדחתיו אל ארץ ציה ושממה כדרך ושלח את השעיר לעזאזל המדברה ונשא את עונותם אל ארץ גזירה. והוא שאמרו ז"ל אל ארץ ציה ושממה מקום שאין בני אדם מצויין להתגרות עמהם את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו ודרך דרש זה שסוף הפסוק הוא לרע ולפיכך אמר ועלה באשו ותעל צחנתו שמניח אומות העולם ומתגרה בישראל כי הגדיל לעשות. והקרוב אצלי כי הגדיל לעשות שב אל השם יתעלה כמו שאמר סמוך לו אל תראי אדמה גלי ושמחי כי הגדיל י"י לעשות. אל תראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר וכל היחול הטוב הנמשך אחריו. ועם מה שהעירו רבותינו ז"ל בזה התבונן במשל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון כי כן הזכירו זכריה על יחול הטוב. ואמר והיה ביום ההיא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני וחציים אל הים האחרון. וכבר התפרסם ענין ירושלים שבשמים כמו שהתבאר בפרשת והיה כי תבא ומים חיים הם משל לשפע השופע מאת השם יתעלה כמו שאמר הנביא ירמיה אותי עזבו מקור מים חיים את י"י ואמר נעים זמירות כי עמך מקור חיים.

וכבר הקדים הנביא זכריה לזה ואמר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה וכן אמר יואל על היחול הטוב בסוף נבואתו וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית י"י יצא והשקה את נחל השטים. וכבר נודע מדברי הנביאים משל הים על החכמה ועל הצדק שהוא כולל המדות הטובות כי הנביא ישעיה אמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את י"י כמים לים מכסים. ואמר ירמיהו ועשה משפט וצדקה אז טוב לו דן דין עני ואביון אז טוב לו הלא היא הדעת אותי. נמצא כי הידיעה לעשות הטוב נמשלה בים והוא הים הראשון המושג תחלה ולפיכך נקרא הים הקדמוני. והנביא חבקוק אמר כי תמלא הארץ לדעת את י"י כמים יכסו על ים.

וזה נאמר על הידיעה האמתית והוא שאמר כבוד י"י כדרך שאמר משה רבינו ע"ה על תכלית ההשגה הראני נא את כבודך והוא השלמות האחרון ולפיכך נקרא הים האחרון. וראה והתבונן כי על המים החיים אמר חצים וחצים לפי שהשפע הולך אל שני הימים שהם צריכים לשלמות האדם. אמנם ביחול הטוב על הצפוני לא הזכיר חצי ולא קצת אבל אמר את פניו וסופו וזה לפי שהוא נמנע שידחה היצר לגמרי מאין הבטה כלל אל הימים אבל פניו לעולם אל הים הראשון לבקעו וליבשו וסופו שהוא הנמשך אחריו והנגרר בו אל הים האחרון ולפי שיחול הטוב אין לו מבוא בימים ההם אבל המים החים ילכו אל שני הימים כמים יכסו על ים כי איש השלם ימשול על שניהם כמו שאמר הנביא זכריה ומשלו מים עד ים והוא נאמר על האיש השלם מאד שעליו בשר הנביא ואמר גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות.

ואמרו ונושע גם הוא הערה על צד החכמה שבא בתוך הנבואה והוא שתרגם יונתן עני ענותן וזה לפי דרכו בגזרת השמות. וכבר התבאר בספרי החכם ענין שם העני בשם מסכן ודל ורש ואמרו ורוכב על חמור יש בו הערה על תחלת המראות שראה איש רוכב על סוס וביחול הטוב הזה אמר והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלים ואמר גם כן הוביפו רוכבי סוסים ואמר אכה כל סוס בתחהון ורוכבו בשגעון וזו היא מכה מהמכות הידועות בתורה שגעון ותמהון לבב ומן הדברים הנפלאים שביאר בנבואת הנביא הזה אמרו בסוף נבואתו ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לי"י וכבר ידעת כי זה היה על ציץ הנתון על מצח אהרן הכהן הגדול לזכרון לפני השם.

ולפיכך ראוי להתבונן על זה מאד וכפי ענין משל הסוסים במין האדם ימשך על משל המרכבות הנזכרות בנבואה זו בארבע המרכבות הנמצאות בעולם ההרכבה. ונאמר שהסוס ידוע שהוא למלחמה לקלותו ולהמייח טבעו כמו שאמר החכם סוס מוכן ליום מלחמה ולי"י התשועה וכן יש מן האנשים שטבעם קל וחזק והמייתם רבה ומהם שאין להם שכל ודעה למשול בטבעם החזק. וכן בקצת רוכבי הסוסים שילכו ברגלי הסוסים ולא ימשלו בהם במתג ורסן ומהם שהסוסים מוכין בתמהון והרוכבים בשגעון והם ההולכים בדרך ולבם חסר ואמר לכל סכל הוא ויש מן האנשים מי שמזגם רך ושכלם חזק למשול בטבע ולהפך אותו ממדה אל מדה אבל אי אפשר שיהיו שלמים לפי תהפוכות מזגם ולחותם הגוברת על נפשם שמשכנה בדם ועל הכת הזאת העיר הנביא כמו שהעיר על האיש שהוא עומד לפני המלאך והוא לבוש בגדים צואים.

ולפי זה הענין אמר ראיתי איש רוכב על סוס אדום וזה כי הנפש בדם היא וכן אדום יש בו שתוף שם מאדם וכפי ענין זה יאות מה שאמרו ז"ל כורדא חיוורא לסוסיא סומקא. ואמרו והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה כבר אמרו ז"ל שההדסים רמז לחנניה מישאל ועזריה שהיו הצדיקים שבבבל שנקראת מצולה כמו שאמר ישעיה הנביא האומר לצולה חרבי ותרגמו יונתן דאמר לבבל תחרובי וזה הענין אל האיש המתקרב אל הטובים אבל הוא בעצמו אינו בתכלית הטוב לפי רע מזגו הגובר עליו לתגבורת הדם ושאר הליחות. והוא שאמר ואחריו סוסים לבנים אדומים שרוקים ורמז בהם על המרה האדומה ועל השחורה ועל הליחה הלבנה.

וראה והתבונן שאלת הנביא לאמר מה אלה אדוני ולא הזכיר למי היתה השאלה הזאת ואמר אחר זה ויאמר אלי המלאך הדובר בי אני אראך מה המה אלה ולא הראהו עד אשר ענה האיש העומד בין ההדסים וזה ראיה כי האיש הוא המלאך המדבר בו כי הוא מצד אחד מלאך ומצד אחד איש כמו שנזכר ואמת כי הוא כן כמו שאמר נעים זמירות רוח י"י דבר בי ומלתו על לשוני. וקשר דבור בבית נופל על דבור בנבואה או ברוח הקדש וסוף המענה אלה אשר שלח י"י להתהלך בארץ כי כן היה רצון הבורא הקדום להמשך ההויה הארצית ולהתמידה גם במין האדם כפי טבע הנמשך לסבותיו הקרובות וכשהם נשמעים לממשלת המלאך ההוא יהיה המענה התהלכנו בארץ. והנה כל הארץ יושבת ושוקטת רצה בו שכבר שקטה מן המלחמה כי כן יאמר בשבות המלחמה מן הארץ כמו שבא בישעיה נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה וזה יקרא למי שמזגו רע והוא בימי גבורות ואז ראוי לומר אשר זעמתה זה שבעים שנה כפי מה שנזכר בפרשת ויהיו חיי שרה. וזה כלו מצד החכמה הבאה בתוך הנבואה שבא על גלות בבל והיא למספר חרבות ירושלים והפקידה היתה למספר גלות יהויקים כמו שבאר רבינו שלמה ז"ל והחכם ר' אברהם אבן עזרא ועל הדרך שהזכירו רבותינו ז"ל במסכת מגלה והמציאות אמת דבריהם כי נבואת ירמיה היתה על שני צדדין והוא שכתוב היחול הזה בשני מקומות במקום אחד מהם כתב והיה במלאת לבבל שבעים שנה אפקוד על מלך בבל וגו' ובמקום אחר אמר במלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וסוף דבר כי לפי צד הנבואה צריך לומר כי זכריה היה חשבונו זה לחורבן ירושלים אבל לפי צד החכמה נאמר על הענין הנזכר במראה ההיא שיחס אותה למראות לילה והוא שאמר עליה היה דבר י"י אל זכריה ובאר אחר כן מין הדבור ההוא ואמר ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום וגו' והוא האיש הטוב אבל לא בתכלית הטוב כי מי שטבעו נוטה אל הרע כבר יש בו רע וזה דבר שהסכימו בו הפילוסופים וכבר הזכיר זה הדבר רבינו בפרקי אבות.

אמנם האיש השלם הוא מי שחמרו זך ובוחר לעולם הטוב ולא ישמע קול מלחמה והוא בשלום לעולם ועליו אמר מצד החכמה הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות. וידוע שחמור הוא מרכבת האיש הצדיק והתם נמצא באברהם אבינו ויחבוש את חמורו. ובמשה רבינו וירכיבם על החמור וכן מצאנו רבים וידוע שהחמור לא יכון למלחמה ואין טבע המיה בו והוא גם כן משותף בשם החומר וזה מבואר עוד באמרו ועל עיר בן אתונות להורות על ארבע לחותיו שהן ישרות ואין טבע הסוס לאחת מהם ועיר הוא שם משותף כמו שמצינו עיר וקדיש. וכן אתונות כי מצאנו ותשב באיתן קשתו ולפ"ז הענין סמך לו הכרתי רכב וסוס וקשת המלחמה וממשלת ב' הימים אמר והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלים ונכרתה קשת מלחמה ומשלו מים עד ים ובקשת מלחמה נקרא יוסף הצדיק על ישיבתה באיתן והיא כריתותה ולפי הענין הנזכר אמר הנביא שעל מגלות הסוס שהן מצלצלות קול להעיר גבורתו יהיה קדש לי"י לזכרון לפניו תמיד כמו שנא' זכר צדיק לברכה.

וזה כלו ימצא בדור הטוב העתיד ועל הזמן ההוא שהעם ההולכים בחשך יראו בו אור גדול אמר הנביא והי' ביום ההוא לא יהי' אור יקרות וקפאון ופירשו בו שלא יהיה אור בלבד אלא עם האור יהיו אבנים יקרות וקפאון הרצון בו מה שיקפא וירד עם השלג וכן נראה דעת המתרגם. והקרוב אצלי שהפסוק הוא בלא חסרון ורצה בו שהאור שיהיה בזמן ההוא לא יהי' אור כאור הגופות הזכים שאין להם אור מעצמם אבל הם מקבלים האור ומבריקין אותו ובסור הסבה יסור האור לא כן אבל יהיה אור מתמיד בעצמו. והוא שסמך לו והיה יום אחד הוא יודע לי"י לא יום ולא לילה והי' לעת רוצה בו שלא יהיה כדרך הזמן שנודע שיבא יום אחר יום אבל הכל יהי' יום אחד לא כדרך מעשה בראשית שקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. והוא שאמר לא יום ולא לילה הרצון בו שלא יהי' יום מיוחד ולילה מיוחדת כי הכל יהי' יום ואור והוא שאמר והי' לעת ערב יהי' אור ואחר כן ביאר כי האור הרמוז שם הוא תורה ומעשים טובים והוא שסמך לו והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים כדרך שאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור והוא האור המתמיד.

ועל הדרך זה דרשו רבותינו ז"ל ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. אמרו אורה זו תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר ושמחת בחגיך. ששון זו מילה שנאמר שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפילין שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך ויראו ממך. ולפי שהנס ההוא היה סבה לכל הטוב האנושי תקנו זקנים שבאותו הדור עם הנביאים שביניהם והם חגי זכריה ומלאכי לעשות ימי הפורים וזכרם לא יעבור שהוא זכר הצדיק וזכר מרדכי ואסתר לברכה שמרדכי בצדקו ובחכמתו הציל העם אחר שנכתב ונחתם בטבעת המלך להשמידם ואע"פ שכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב כתב בדרך החכמה להפיר מחשבת המן העמלקי הארור. והוא שכתב על היהודים לעמוד על נפשם להנקם מאויביהם ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחד היהודים עליהם לפי שראו כונת המלך שהיא לטוב על היהודים. והוא שדקדק ואמר כי נפל פחד היהודים עליהם. ולפי הנס הזה קבעו בו יום לעשות בו שמחה גופנית שלמה והוא שמחת האדם בעצמו ושמחת האוהבים ושמחת העניים כי כן ראוי לכל בעל מדות טובות להיטיב לעצמו ולאוהבים ולאביונים כל אחד מהם כראוי לו והוא שקבעו יום משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.

ודקדקו רבותינו ז"ל לרעהו שני מנות יפות ולשני עניים שתי מתנות כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ולפיכך לא תשלם המצוה בעני אחד ואין חנינת איש אחד כחנינת שני אישים גם כי יתן לאחד כמתנתו לשנים כי בהתמדת מעשה טוב תתפעל הנפש לטוב. אבל בענין האוהבים די באחד כמו שאמרו וקנה לך חבר כי הטוב לאדם לשלותו ולמנוחתו חבר אחד שיבטח בו לגלות כל לבו. וזה נמצא בפשוטי פסוקי משלי באמרו רעך ורע אביך אל תעזוב מצורף אל זה כי לשלוח מנות ראויות מיני תבשילין לריעים רבים והי' דבר קשה על כל אחד ואחד והיתה המצוה בטלה ואין גוזרין גזרה על הצבור שאין הרוב יכולין לעמוד בה והוא הטעם שלא קבלו יום טוב לפי שהיה קשה על העם להיותם מפוזרים בין העמים כמעט שלא אבדה התורה בזמן מועט לרוב פזורם בגלות לולי שקם עזרא ושאר אנשי כנסת הגדולה והחזירו התורה ליושנה ולפיכך נקרא סופר מצות י"י וחוקותיו על ישראל.

השם ברחמיו יצמיח לנו גם כן צדקה ותהלה ויפקד איש אשר יצא לפנינו ואשר יבא לפנינו ואשר יוציאנו ואשר יביאנו ולא תהיה עדת י"י כצאן אשר אין להם רועה ויקוים בנו מקרא שכתוב ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכל. ועוד מקרא שכתוב וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך והקימותי לך ברית עולם.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה