מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש שמות · פרשת בשלח
(והיא ראויה לשביעי של פסח).
מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק.
זה הפסוק בא כשאר פסוקי משלי על שני פנים גלוי ונסתר הגלוי המשל מבואר בו שבא להשקיט לב החושק ההומה על חשוקו כל ימי רחקו ממנו כי בהתבשרו טוב שמועה עליו ראוי לו שישקוט ויניח והמשיל זה למים קרים ובעיף שידוע שטבע העיף רותח ומבעבע לפיכך צמאו רב ואין בכל המשקין הנהוגים לו משקה הראוי לרוות צמאו כמים כמו שאמר לא צמא למים כי אם לשמוע. ונאמר מים שאל. וכן נראה במקומות רבים בכתוב והמציאות מאמת זה וכשם שהמים קרים מרווים העיף ומניחין רתיחתו ומקררים חומו ומטיבים לבו כן החושק ההומה על חשוקו השמועה טובה עליו תשקיט המיית לבבו ואם הוא נשאר ברב תשוקתו אליו.
זה הדרך הנגלה בפסוק הזה אבל הפסוק בא להעיר על כונת התורה שבאה לרוות כל צמא לשמוע דבר השם והעיף לבקש אותו ולא מצאו וקרא החכם לתורה שמועה במקום זה ובזולתו כאמרו ושמועה טובה תדשן עצם. וזה לפי שבא דרך שמע וקבלה לא על דרך למוד מופתי ובדין קראה טובה כי היא מתוקנת ושלימה בשלשת חלקיה כמו שיתבאר בדרש חג השבועות. ואמר מארץ מרחק לפי שכונת התורה לא תושג רק אחר חקירות רבות בדברים רבים ובמשלים רבים כדרך שעשה שלמה בהרבות דבריו ומשליו לגלות סתריה ולהודיע כונתה והוא שאמרו ז"ל למה היו דברי תורה דומים קודם שבא שלמה לבאר שמימיה עמוקין וצונין וכבר התבאר בהקדמת התנבלותי שזה המשל הוציאו מדברי שלמה עצמו כי כן אמר מים עמוקים עצה בלב איש וכבר התבאר בפתיחת זה הספר ושם התבאר ששלמה קרא התורה מים עמוקין ובונין וכפי ענין זה אמרו במקומות רבים שהתורה נמשלה למים בדרך חידה ומשל ולפי הענין ראוי לחקור כל סתרי התורה והם רשומות וחתומות. והוא הענין שנזכר בדבריהם ז"ל אמרו וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שאמר הוי כל צמא לכו למים. וראייתם מזה הפסוק הוא כדרך ראיות הרבה שבאו בתלמוד שהזכירו קצת הענין לראיה והראיה היא במה שנסמך לענין ההוא ובמקום ההוא במה שנאמר שם כמבאר לדברו למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם ולא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם. הורה כי השמיעה אליו והוא עיקר התורה היא האכילה הטובה ועונג הנפש ואמר שם הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם הורה כי השמיעה היא חיי הנפש האמתיים וכל זה באר דברו המוקדם שקרא הוי כל צמא לכו למים אם כן המים הם כנוי לתורה וכן מצאנו בפירוש לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר י"י ודבר י"י הוא התורה ואחר שהצמאון אליה וצמאון האדם מיוחס אל המים ראויה היא להקרא מים ודמיון התורה למים ראוי לפנים הרבה לפי שהמים הם משקה ראוי צריך לכל אדם בריא או חולה והוא מצוי בכל ישוב בלא כסף ובמעט טורח והוא הכרחי מכל משקה והוא הצמא והמטיב לב העיף אבל שאר המשקים אינם ראוים לקצת בני אדם ואינם נמצאים בהרבה מקומות מן הישוב ומציאותם אינו בלא כסף גם אינם הכרחיים כמים כי היין שהוא טוב משאר המשקים אינו הכרחי לחיי האדם על הרוב כי ההכרחי הוא הלחם אשר הרעב אליו והמים אשר אליו הצמא כמו שנזכר אבל היין והבשר אינם ראויים לחולים וגם לבריאים אינם הכרחים.
הלא תראה כונת התורה שכל ספוריה בלא ספק הם לצורך ומכלל ספוריה שכל הדורות שהיו לפני המבול שהיו חייהם ארוכים האורך הגדול שספרה התורה לא ניתן להם בשר ויין ואחר המבול ניתן להם היין והבשר על דרך הנסיון ולא על דרך טבע. ואפשר שעמידתם בתיבה עם כל החי גרמה להם לאכול הבשר לפי שילדו בעלי חיים והיה המקום צר מהכיל או לפי שתשש כוחם כפי מה שנראה מספור התורה בימי חייהם ואולי נתן להם הבשר על דרך רפואה לחזק טבעם ולהפיק תאותם על דרך בינונית כמו שאמרה התורה כי תאוה נפשך לאכול בשר.
ורבותינו ז"ל אמרו דברי תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאוה לא כדרך העושים כל זמנם חגים וכן היין נח בתחבולותיו נטע כרם ביום ששתה מיינו וראה התועלת בו מצד אחד ועם היותו השלם שבדורותיו ראה גם ראה מה ספרה התורה עליו מגנות השכרות והכונה בספור ההוא להרחיק השכרות ולהשמר מן היין שלא לשתותו לשכרה רק על דרך רפואה. סוף דבר המשקה ההכרחי לכל הוא המים. והתורה היא הלמוד ההכרחי לכל אדם אם נפשו בריאה או חולה והיא מצויה לכל אדם ובכל מקום כמו שאמר כי קרוב אליך הדבר מאד ובלבבך לעשותו. והתורה תרוה כל הצמאים ותחיה נפשם ולפיכך ראויה להקרא מים ומה המים אין הגדול מתבייש לומר לקטן השקני מים כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד או פסוק אחד או הלכה אחת אפילו אות אחת ועוד שהמים יזכו הגוף וינקוהו מכל לכלוך והתורה מזכה הנפש ומטהרת אותה מכל חטא. ועוד שהיודע לשחות במים ימצא רצונו בם אם ירחץ בהם או יעבר למחוז חפצו או יוציא פנינים מתוכם ואם לא יטבע בם ויצלול וכן יקרה ללומדי התורה שאם אין יודע לשוט בהם ולקרות בהם סוף שהוא מתבלע בהם ואם ידע לשוט בהם יבאר סודות יקרים מפנינים אשר אליהם היתה הכונה.
ועוד ששפע התורה ראוי להמשילו במים חיים לפי שהוא נובע מכל צד ולא יחסר גם כי ישתו רבים ממנו ודרך משל זה נאמר שתה מים מבורך ואמר יפוצו מעיינותיך חוצה לפי שזה טבע כל חכם ושלם להועיל לאחרים באשר תשיג ידו בחכמה אם בפיו אם בכתבו ואמר יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך רצה לומר שאין ראוי למי שחננו השם שכל טוב שישתמש בו אלא בדברים שהם תועלתו בזה ובבא ולתת חלק לזרים אשר אתו בטבע אבל צריך שישלוט בכחותיו הטבעיים וישמר שלא יכשילהו הזר אשר אתו ולא יהיה מעינו מעין נרפש ומקור משחת כאמרו מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע.
סוף דבר לדמיונים הנזכרים ולשאר דמיונים הרבה נמשלה התורה והחכמה למים ולפיכך דורשי רשומות דרשו פ' זו על התורה ונראה לומר שהביאם לומר זה אמרו שם וימתקו המים שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו. ואלו היה הדבר כפשוטו היה הפסוק ההוא רחוק וזר מאד כי מה ענין חק ומשפט אצל מתיקות המים ומהו עוד ושם נסהו. ודרש זה סובל שני ענינים אם שספור המעשה כלו עד וימתקו המים משל או שאירע המעשה כמו שסופר והמעשה ההוא העיר הרואים והשומעים על התורה הצריכה לכל כמים ואחר שהוא כן טוב לבאר המשל כלו כי בו הודיענו כונת ביאת התורה וסבת מתנתה על הדרך שנתנה בתועלת כללית לכל אדם חכם או כסיל ולפיכך הקדים ענין זה למעמד הר סיני. ונאמר כי הזמן נמשך אחר התנועה היומית ולפיכך יקרא הזמן במקומות יום. ויאמר על זמן ההקפה היומית מן החשך והאור יום כמו שבא יום אחד יום שני ויאמר על זמן האור לבדו יום כי כן קרא השם לאור יום. ויאמר על שנה כמו שבא ימים תהיה גאלתו. ויאמר על זמן מוחלט יום כמו שבא הנה יום בא. או יומו יבא והיה באחרית הימים.
וכן בא הנה שלשת ימים כפי המשל כנגד שלשה זמנים העוברים על האדם זמן נערות וזמן בחרות וזמן הזקנה. הכוונה בזה על כל זמן משלשה מיני הלמוד לפי שזמן זקנה הוא זמן מונח על הרוב ליחידים בלמוד החכמה האלהית שהוא המים האמיתיים שופעים ממקום מים חיים כמו שמצאנו בתלמוד תא ואגמרך מעשה מרכבה אמר ליה אכתי לא קשאי כי זה הוא הראוי לבעלי העיון שיקדימו הזמן ללמודיות ואחר כן לטבעיות ואחר כן לאלוהיות.
ועל שלשה חלקי זמן אלו רמז בספור הליכת שלשת ימים במדבר ואמר שלפני התורה היו מהלכין שלשה זמנים במדבר ואינם מוצאים דברי תורה כי כן דרך עובדי אדמה ואשר עבודתם בחומר ובלבנים שלא ישיגו מעלה מן המעלות אבל הם עומדים והולכין במדבר מקום שלא יעבד כלל כדרך שנקרא בור מי שהוא על ענין זה ובזה הענין מצא משה רבינו ע"ה העם הגדול ההוא מלבד יחידים ודרך התורה לדבר על הרבים והם שהלכו שלשת ימים במדבר שור והוא רמז לחכמה העיונית מגזרת תשורי מראש אמנה ולפי רע ההרגל שהרגילו היתה הליכתם במדבר בלא מציאות מים.
ואפשר שהנביא הושע אמר לפי הענין הנזכר יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו והוא יהיה לעתיד כשתתפשט ידיעת השם כמו שסמך לו ונדעה נרדפה לדעת את י"י. ואז יבא כגשם לנו לא שילכו יום ולא ימצאו מים כמו שאירע לאנשי המדבר שנאמר עליהן וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ולפי הענין השני שאמרנו סובל הדרש והוא שהמעשה הנזכר בתורה אירע כמו שהתפרסם להמון ראוי שילקחו כל המעשים הנזכרים בתורה שהם מפורסמים לכל כפשוטיהם והם שהיחידים יבינו סודות השם בהערת ספור המעשים ההם. ומזה המין כל מה שנזכר במעשה בראשית מאדם וחוה וקין והבל ושת ומגן עדן וכל הנמשך לזה ראוי להתבונן בזה היטב כי לא בא לחלוק על לומדי התורה לסתור דעתם המפורסמות במעשים ההם אמנם כוונתו להודיע כי ספור המעשים ההם בא בתורה להעיר היחידים על סוד אמיתי הנודע בחקירה ובעיון ומזה המין הוא סיפור ההליכה במדבר שלשת ימים בלא מים. ומן הנמשך לזה ספור הכנת שלשת ימים לקבל התורה וירידת השם ביום השלישי וכבוס של שמלותם ופרישתם מן האשה כי על דרך זה ראוי האדם לבא אל המחנה הקדוש האלוהי כמו שהזכיר הרב המורה בפרק ח' ומי שלא ילך בדרך זה לא ישיג לבא שם ולא אל המחנה הקדוש האלוהי ומי שלא ילך בדרך זה לא ישיג לבא שם ולא ימצא המים והוא שבא הספור במקום הזה ואמר וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואחר זה בא ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה.
ולפי ענין המשל נראה לומר שהעם היו שומעים דברי משה באמונת השם בדרך למוד מופתי כדרך כל חכם לב שיפוצו מעיינותיו חוצה והוא השלם שבשלמים בלא ספק היה משפיע טובו עליהם להביאם אל ארץ החיים ולא יכלו לשתות מהמים ההם כי מרים הם אל חכם כי כן דרך ההמון כי כאשר יקרה לחולי הגופות שישתנה טבע הרגשתם וכל אוכל טוב וערב תתעב נפשם ויתאוו הדברים החמוצים והקשים כן דרך הנפשות שמים מר למתוק ומתוק למר ולפיכך המים הנובעים ממקור מים חיים המתוקים מדבש מרים אל חכם כי לא נסו לשתותם על כן לא יכלו ועל כן קרא שמה מרה והקריאה בלבד היתה במרירות ההוא לסבת הפסד הרגשת חכם לא שהיה שם מרירות בעצם חלילה חלילה.
וזה הענין היה סבה חזקה לסתרי התורה ולהסתר הפרשה הזאת בעצמה לא שיש שם דבר חולק על האמת הישרה או שהוא כנגד אחת ממצות התורה אבל הם בתכלית הטוב אבל לפי צורך ההמון שאין כח בהם להבין הדברים העמוקים היתה הסתר ההוא צורך התורה עד שבאו הסודות בדרך שלא יתעה המבין ולא ירגיש הפתי הטועה. ולפי הענין הזה בא וילנו העם על משה לאמר מה נשתה רצה לומר תלונתינו עליך כי אלו המים אשר הביאותנו אליהם הם ראוים לך ולריעיך אבל אנחנו העם מה נשתה ולמה לא יהיו על ענין כזה אנשים שגדלו בין הכופרים הרעים שהיו בלא דת ובלא אלהי אמת. והנה היום אחר מתן תורה אלפי שנה כל אדם המוני כשישמע דבר חכמה אמתי יקוץ בו ויבוז אותו להיותו שבע מספוא ותבן שהם מאכלו עד שצריך להעלים דברים הרבה מהם כדי שלא יחשבו האומר אותם לחולק על האמונה אמנם האדם שלא יתן מאכלו עשב השדה ולא ישבע ממנו ירעב לשמוע את דבר ה' וכל מר לאחרים מתוק אליו ועל שניהם אמר החכם נפש שבעה תבוז ונפש רעבה כל מר מתוק.
וזה הפסוק סובל פירוש אחר והוא כי הנפש שתאכל דבש יותר מדאי קרא שבעה והיא תבוז נופת כדרך פן תשבענו והקאותו וקרא רעבה לאשר לא שמעה כלל דבר השם והיא תשים מר למתוק ומתוק למר ושתי נפשות אלו הם בשתי הקצוות. וזה הפירוש קרוב אצלי אבל שניהם לי רומזים ענין אחד ולפי הענין הזה היתה תלונת העם ולפיכך היה צורך גדול לתורה התמימה המועילה לעם כלו תועלת מספקת כפי טבע הכל מחכימת פתי ומאירת עינים לפקחים וזה הענין לא ישגהו אדם בחכמתו ובתחבולותיו אם לא יבא דבר השם אליו להודיעו הדרך הזאת בנבואה שלימה. הלא תראו שהתורות המתדמות בתורתנו התמימה לא השיגו ענין זה ואעפ"י שבאו אחריה ותועלתן רחוקה מאד מתועלת העם שהרי חוקיה הם על הקצוות ותורת ישמעאל פחותה מכולן לפי חוקיה המכוערים ולפי יחול גמול פחות. ואין לתמוה על זה הענין שאין התורה אלא פועל אלהי ולא ישיגנו אדם רק ברצון השם בעם ולפיכך צעק משה אליו ויורהו עץ והוא התורה כמו שאמרו דורשי רשומות אין עץ אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה והוא שהשליך משה אל המים המרים לעם עד שמחקו להם. והוא שאמרו ז"ל מרים הם לפי שעה ונמתקו והוא שלא אמר שהסיע אותם ממקום המים ההם אבל עשה תחבולות למתק המים ההם בעצמם בהמשלים ובדבר על לשון בני אדם ובמצות גלויות המכסות את המרירות שנראה תחלה אל חכם כי זה דרך הרופא האומן שעושה תחבולות לגנוב דעת החולה לטובתו כדי להשקותו המשקה המחיה אותו. ובתתבולה זו הורהו השם להשליך עץ אל המים עד שמתקו אל חכם. וכמבאר למשל ההוא אמר שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ובארה זה הקבלה האמתית ואמרה שבת ודינין במרה אפקוד אם כן על שבת אומר שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו והוא על הדרך הזה שאמרנו כי היא מצוה שומרת את האמונה בחדוש העולם ובהאמין זה קרוב לדעת ולהאמין שיש בורא לעולם שאחר שהוא מחודש יש לו מחדש בהכרח שהדבר לא יחדש עצמו אם כן יש לו בורא והוא הקב"ה הוא אלהינו. וזה היה דבר פשוט לכל העם אחר שקבלו שביתת היום ההוא וכבר התבאר בעשרת הדברים שמצות השבת באה לתקון הגוף ולתקון הנפש ונמצא במצוה זו עם מצות דינין שהיא הנהגה ישרה בין בני אדם שלשת חלקי התורה ובזה המתיקו המים להם ותקן להם שלא יהיו שלשת ימים בלא תורה כמו שבאה הקבלה ההיא היתה בלא ספק להעיר האדם למצוא המים. אע"פ שקצת דבריו מובנים אצל העם בדרך הצריך להרחיקו הרחקה רבה בענין משיגי הגשמים רצון השם היה שיקבלהו באלוה על דרך השגתם כדי שיקבלו מצותיו כפי מה שהם כי לולי זה היה בלא אלוה ובלא דת והיו רעים משאר בעלי חיים. ובדרך ההוא המקובל אצלם היו מתחזקים מעט מעט מחלים והיה אפשר להם לחזק טבעם עד שיחיו לעולם אבל בדרך האחרת היו מתים לשעתם לפי שלא היו יכולים לקבל אמונת השם כאשר היא על אמתתה ולא הגמול כאשר הוא על אמתתו וזה היה גורם להם לומר לית דין ולית דיין אחר שלא היו שותים כלל מן המים החיים אבל בתחבולה ההיא נשאר המרירות הנראה להם במים תחלה והוא שלא ידעו הכונה ולפי הרגשתם אמר וימתקו המים. ואמרו ושם נסהו הוא כלשון קצת הנסיונות שבאו בתורה כלומר הוציא העם לנסיון היש בו כח לקבל האמת בלא תחבולה אם הוא צריך לתחבולה והנסיון ההוא הוא בבחינה אצל העם לא אצלו יתעלה שהכל ידוע אצלו, וזה הלשון הפשוט בין בני אדם שאחרים נסיון על דרך בחינת הרואים כמו שאמרו תא נסיה נחליה.
וכן בא הכתוב כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים כלומר להוציא אתכם לנסיון היש בכם כח לשמוע דבריו בלא אמצעי. ובשני ענינים אלו מצאו עצמם בלא כח כמו שנאמר ולא יכלו לשתות מים ממרה. ואמר ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. ואפשר לומר שהנסיון שבא במרה הוא כלשון לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ ור"ל שם חנכו והרגילו ללכת בדרכי השם ולדעת אותו וכן לבעבור נסות אתכם בא האלהים. או אפשר שהנסיון המיוחד לשם הוא על דרך שאר הפעולות המיוחסות לו בכתוב כדרך דברה תורה כלשון בני אדם והוא כי כשהמלך עושה ענין כזה לעבדיו יאמר שנסה אותם. וזה הפסוק כמו שאמרנו הביא לדרוש הפרשה כלה על התורה. ואחר זה אמר ויאמר אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני י"י רופאך. וזה הפסוק כולל דברים רבים הצריכים להאמין לכל בעל דת. מהם שהתבאר במופת והוא שהרשות נתונה ביד אדם לבחור הטוב והרע והוא שאמר אם שמוע תשמע הכל הולך על דרך תנאי להורות שהשם נתן יכולת בחירה בידו ובטבע זה בראו וכן כתוב ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים. והשואל למה לא ברא השם את האדם בטבע שיבחר לעולם הטוב הוא כאלו שואל למה לא עשאו מלאך ואם לא יוציא הדבר הזה מפיו. אמנם היוצא מדבריו הוא זה ואיך לא יבוש ולא יכלם האדם השואל זה באשר לא יודה השם על הטוב שגמלו לבחור בו מכל המורכבים מהחומר הזה והתועה בדבר זה היה ראוי לו ויותר קרוב לשאול למה לא עשה הדומם צומח והצומח מרגיש אחר שהם מחומר אחד וכן למה לא חנן השם לבעלי חיים דעת האדם אחר שהחומר הקרוב שלהם הוא אחד וכל אילו השאלות הם ממין אחד והן יוצאות מסכלות טבע המציאות.
אמנם כל נבון יודע שהשם ברצונו שהוא חכמתו גזר להוציא נבראים על מינים רבים כאשר הם נזכרים במזמור הללו י"י מן השמים שהעיר בו על שלשה עולמות. ובסוף אמר וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה רוצה לומר כי על זה בודאי ראוי להודות ולהלל לכל עמו ולהכיר הטוב השלם שהרים קרנו בתורה ובחרו מכל מין הנכבד אשר בכל מיני העולם הזה שבידו לדעת האמת ולבחור הטוב והכונה ממנו הוא אל חסידיו. ומה שנראה מקצת כתובי התורה ושאר ספרי הקדש כי כל מה שיעשה האדם או יאמר הכל ברצון השם ובגזרתו וחפצו כמו שבא ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר י"י אלהים חשבה לטובה. והאלהים אנה לידו. השם אמר לו קלל את דוד. ורבים כאלה. אמת כי הכל יוחס אליו השם ודברו אבל בקצת המקומות בא לפי הרצון הראשון שנתן רשות בידי אדם לבחור בדבריו ובמעשיו אחד משני חלקי האפשר כמו שבא בתחלת היצירה ממנו לדעת טוב ורע. ובקצת מקומות בא לפי דרך הגמול והעונש כי כשיבחר האדם מעצמו הטוב והרע יגמלהו השם להעיר אותו תמיד לעשות כפי הבחירה ההיא כדרך שאמרו שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה עד שהחוטא המפליג בחטאיו ענשו שיקשה השם לבד וימנע התשובה כמו שבא לפרעה ולזולתו
ובקצת מקומות נזכר רצון השם ודברו על מקרה גמור וכשיבא אדם חכם וילמד בני אדם או חסיד שהוא מוכיח אותם או שיראו מעשיו הטובים ויעשו כמעשיו וכיוצא בזה יאמר על האנשים ההם שיעשו בדבר השם מה שעשו וכן בא במקומות רבים בכתוב בעסקי בני אדם וזה דבר שהרגילו בני אדם על הטוב ועל הרע המשיג אותם כן רצה השם ולא ימנע זה מה שבא בתורה שהבחירה ביד האדם במעשיו ודבריו. וזהו שאמר הכתוב ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ואע"פ שהבחירה ביד האדם אין ראוי לסגור שער התפלה והתחנה על זה אחר שיעשה המעשים פעמים בסבת הגמול והעונש ובסבת המקרים אבל האדם נברא על טבע זה לבחור אחד מחלקי האפשר מה שאין כן בשאר בעלי חיים ושאר הנבראים כמו שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וכבר הרחבנו בזה בפרשת וישב יעקב. והרב המורה באר ואמר שכל מעשה האדם ודבריו נגררים אחר יראת שמים. וכן אמר במשנה הכל צפוי והרשות נתונה ר"ל שכל מעשה האדם צופה השם ומביט אבל הרשות נתונה ביד האדם לעשות הטוב בעיניו ולפיכך הוא נדון לגמול ולעונש והענינים הגדולים האלה נכללים בפסוק הזה.
ובבחירה הנזכרת יש הפרש רב בין בני אדם עד שנמצא איש אחד מוטבע מתחלה לעשות טוב ואחד מוטבע לעשות רע וידוע כי הלמוד יוציא האדם מטבע ויהפוך נפשו ממדה אל מדה ולפי שרוב בני אדם נוטים מטבעם אל הרע כי יצר לב האדם רע מנעוריו צריכים ללמוד רב ולמצות רבות על מינים רבים כדי שישיבו אותם למוטב ויחנכו הנערים אל הטוב לפי דרכם כמה שאמר החכם חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. ואפשר שעל ענין זה רמז דוד באמרו כחצים ביד גבור כן בני הנעורים אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם ובני הנעורים אלה הם המצות והדעות האמתות שקבל האדם בנערותו וכאשר בחר השם בעמו לזכותם ולהנחילם העולם הרבה להם תורה ומצות כמו שאמרו ז"ל רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כי לולי רבוי התורה והמצות המעוררים אותם תמיד לזכור השם היו מתים בעטיו של נחש ועצת האשה הם האויבים. ועליהם אמר דוד כי ידברו את אויבים בשער לפי שהנער ידחה אותם מעליו החצים שקבל בנערותו וינצל מרעתם. ומשל החצים והאויבים הזכירו בני קרח גם כן כמו שהתבאר בפרשת ויהיו חיי שרה. ולפי זה הצורך באה התורה כי בה ישיג העם ויחיה. והוא אמרו ויאמר אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך התנה להם תחלה לקבל האמת והוא אמרו אם שמוע תשמע. ואחר כן התנה לעשות הטובה בינו ובין עצמו הן בינו ובין אחרים והוא אמרו והישר בעיניו תעשה ואחר כן התנה לסור מרע והוא אמר והאזנת למצותיו שמצות לא תעשה מקויימת בהאזנה. ואחר כן התנה לשמור החקים שהם כשומרים למצות הקודמות ואמר שאם יקיים כל התנאים האלה יגמלהו הגמול הראוי לו והוא
אמרו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני י"י רופאך. ורבים שואלים בפסוק זה ואומרים מהו שאמר כי אני י"י רופאך ואחר שלא ישים עליו מחלה רפואה מה טיבה. ולפי שאלתם זו דוחקים עצמם בפירושו. והשואלים האלה אלו נתנו אל לבם גדר הרפואה מהו לא היה קשה להם זה כי הרפואה תאמר על הנהגת הבריא לעמוד בבריאותו ועל הנהגת החולה להשיב אותו לבריאות ויאמר על היודע הנהגות אלו רופא וכשהוא משתדל בהנהגת איש אחד או עם יאמר עליו שהוא רופאו כמו שיאמר רופא המלך וראוי שיאמר לו הרופא בטוח אתה מן החלאים שלא אשימם עליך אחר שאני רופאך ועלי טורח רפואתך. אם כן שאלתם אינם צריכה לפנים. אבל יש שאלה גדולה בפסוק זה שלא הרגישו בה והוא שאם נקחנו כפשוטו מה הגמול הזה אשר יחל אותם אחר כל התנאים שבקש מהם. הנכון שיאמר המלך למשרתיו אם תאהבוני ותכבדוני ותקיימו כל מצותי ולא תמרו את פי בדבר ותעבדו אותי בתכלית עבודה לא אביא עליכם היסורין הקשין והנפלאים שהבאתי על הבוגדים הרעים שהכעיסוני ומרדו בי בתכלית המרד וכי זו תורה וזו שכרה. זו היא שאלה שהיא צריכה לפנים ועליה ראוי להתבונן. לפיכך נראה שהפסוק הזה נאמר להשלמת המשל שבא במרירות המים שאירע להם לפי חולי נפשם כמו שקדם. ורמז להם בפסוק זה תכלית הגמול שהוא החיים המתמידים בסבת רפואת הנפש מחליה שסבתו יצר הרע כמו שנזכר והתשובה היא רפואתה כמ"ש ושב ורפא לו וכתוב הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי והוא המכוון בברכת חולים כפי סדר הברכות.
וזה הענין יצא לנו מדברי רבותינו ז"ל שאמרו כי אני י"י רופאך לעולם הבא. ועוד אמרו והסיר י"י ממך כל חולי זה יצר הרע ומאמרם זה לפי שהוא מתעה האדם לבחור הרע והוא סבת כל חולי נפש ובסור הסבה לא ימצא המסובב ואם אי אפשר לפרש כל חולי מאין חלי הגוף יאמר שם על שניהם כי היצר גם כן סבת כל חולי הגוף אם על דרך רב מאכל או רב משגל או שאר התאוות או על דרך הזיק בני אדם זה את זה או על דרך עונש.
סוף דבר היצר הוא סבת כל חולי כמו שאמרו הם אם כן לדעתם שהוא האמת כל מדוה מצרים שאמר בם ששם במצרים הוא שהשם חזק את לבם והקשה רוחם עד שנמנעו מהתשובה ובאו המכות עליהם והתחייבו הכליה הגמורה כן רצה השם לומר במאמרו כל המחלה לענשם לרוב העונות שקדמו להם בבחירתם והבטיחם לשמרם מזה ומכיוצא בזה באמרו לא אשים עליך כי אני י"י רופאך והסדרתי לך ההנהגה המתמדת בריאותך לעד והמסירה לכל חולי. ובמקום הזה בא כי אני י"י רופאך במקום והסיר י"י ממך כל חולי האמור שם וסמך לו שם וכל מדוה מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך אחר אמרו והיה עקב תשמעון במקום כל המחלה האמור כאן אחר והיה אם שמוע וגו' ושניהם באו על הגמול הטוב שהוא חיי הנפש המתמידים בלא ספק שהשם רופא אותם בסם חיים שהוא החוק והמשפט כמו שאמרו ז"ל זכה סם חיים ובסבת הסם ההוא מתקו המים וכן צוף דבש אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם ר"ל עצם הנפש שהוא צורת האדם ונאמר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. והרפואה הזאת היא הישועה האמתית שנאמר עליה רפאני י"י וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה. השם יקרב אותו העת ואותו הזמן.