מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש שמות · פרשת בא
(והיא ראויה לפרשת החודש).
עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. הכתוב הזה בא במזמור שחבר נעים זמירות בספור כל המציאות שהראה בו כונת הברכה שאנו מברכים את השם שהיא דרך הוראה והכרח שהוא הממציא הכל והמסדר כל הנמצאים בסדר טוב. ובענין הברכה חבר שני מזמורים לפי שני ענינים שצריכה הנפש להתעורר עליהן. ולפיכך הזכיר בראש כל אחד ואחד מהם ובסופם ברכי נפשי את י"י. ובפתיחת הראשון הוסיף וכל קרבי את שם קדשו וזה מאתו הערה טובה לפי שהמזמור הראשון העיר האדם על קיום המצות ולדעת כי יש אחרית ותקוה לאדם וכי השם גומל לטובים והוא רב חסד ליראיו כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ולפי שזכור לפניו כי עפר אנחנו וידע יצרנו כי בעון חוללנו סולח לכל עון נפשות הטובים לא לכל עון נפשות הרעים ולפיכך אמר בפתיחת המזמור ההוא אל תשכחי כל גמוליו ובתתימת הענין אמר וחסד י"י מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם.
וקרוב אצלי כי אמרו אל תשכחי כל גמוליו בא להעיר על כל מיני הגמול מאת השם לאדם כי הגמול כולל טוב ורע בשלם לאיש כמעשהו או בהקדימו. וגם הזכיר במזמור הזה גמול העולם הבא באמרו בראש הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים ובאמרו בסוף וחסד י"י מעולם ועד עולם על יראיו וגו' ואשר ראוי להתבנן בו ולדקדק היטב כי במזמור השני אמר על שארי בעלי חיים תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון. תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה. והנראה מענין הפסוקים ההם שנטה לדעת קצת חכמים קדמונים שהיו אומרים כי כל חי יקום אחרי מותו וזה הדעת לא נקבל אנחנו בעלי אמונת תחיית המתים. ובהפך זה נראה שאמר במזמור זה על האדם כי אמר אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ ואמר רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו. וזה דומה למאמר אסף שאמר ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. וזה פלא כי מן הנראה בדבריהם שבני אדם לא יחיו אחר המות וחלילה חלילה לאסף ודוד שהיו חכמים ויראי אלהים מהפוך דברי אלהים חיים ולאמר שנפשות הצדיקים תאבדנה ונפשות יתר בעלי חיים תחיינה אחר המות. אמנם כונתם היתה שהשם מכפר העונות שהגורם להם הוא הגוף לפי שהוא מקרי לאדם לא עצמי. ועל דרך האמת כי הצדיקים יחיו אחר המות והרשע יאבד מכל וכל ולא יכירנו עוד מקומו. רוצה כי הגוף אחר שהוא מורכב מד' יסודות יותך מעט מעט וכל חלק ישוב ליסודו אחר כן לא יתחברו החלקים ההם יחד להיות גוף אחד כבתחלה במקום אחד והוא שאמרו לא יכירנו עוד מקומו או רצה בו שלא יכירנו עוד מקומו שהוא רוחו המכילו והמכלכלו אבל הוא כשאר בעלי חיים שישובו אל עפרם. ואחרים מלבד זה יקימון בשלוח השם רוח החיים אליהם לחדש פני אדמה להעמיד המינין ובא הענין להורות שהתכלית האחרונה לאלו המינים היא התמדת ההויה וההפסד שהיה לרצון השם כשיתהוה ממנו תכלית מה שאיפשר להתהות כמו שכתב הרב המורה בחלק השלישי בפ' י"ג ובאר שם ואמר שאם יאמר כי כל הנמצאות מתחת גלגל הירח בעבור האדם יהיה אמת מזה הצד. ולפי זה הענין הנזכר אמר יהי כבוד י"י לעולם ישמח י"י במעשיו. ושאר הפסוקים השלים בענין אדם. כי הוא המכון מן הצד הנזכר ובלבד הצדיק ממנו כי הצדיק ממנו יקום ויחיה בשני חלקיו שהם הגוף והנפש כמו שנזכור בפרשת בהעלותך והמדקדק בכתובים האלה ימצא שנעים זמירות העיר בם על אמונת תחיית המתים הנמשכת לאמונת העולם הבא כפי מה שנזכר שם. ועל הגמול הטוב ההוא העיר לברך את י"י. ולפי שעיקר הוא בגמול העולם הבא ותחיית המתים הנמשכת אליו. וזה לפי מה שקנה לו האדם בעולם הזה אמר על זה בסוף כל דבריו אשירה לי"י בחיי אזמרה לאלהי בעודי יערב עליו שיחי אנכי אשמח בי"י יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את י"י הללויה.
ועל הדרך הנזכר ראוי לדון לזכות כל מי שנודע בחכמה וביראת שמים לא כדרך המדברים סרה על אנשים ידועים וחכמים. ולפי שהמדברים ההם משימים כונתם להשיב עליהם ולדחות דבריהם אינם משיגים כונת דבר מדבריהם אבל יכשלו בם ויחזיקו בדעות רעות ונפסדות. ועליהם אמר החכם משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו. והרעה ההיא הם הזיופים אשר בידיהם שהם מוכנים לצרתם ולרעתם כמו שאמר הרב המורה בפתיחת ספרו ועליהם אמר גם כן עושר שמור לבעליו לרעתו וכל הפסוקים הנמשכים למשיב רעה תחת טובה נאמרים על ענין זה. וסוף דבר החכם בזה אוהב פשע אוהב מצה מגביה פתחו מבקש שבר עקש לב לא ימצא טוב ונהפך בלשונו יפול ברעה. ונהפך בלשונו נאמר על המדבר רע באנשים המדברים טוב והמחרפים אותו בספרו. וכונתי בזה על המדברים סרה על איש האלהים הרב רבינו משה בר מימון ז"ל עד שאמרו לרע הבנתם שהוא כפר בתחיית המתים חלילה חלילה לו כי הוא דבר ברוח הקדש וברוח חכמה כל מה שדבר בענינים אלה והמבין את לחשיו ידע כי הוא הלך בדרך הנביאים והכתובים. ואלו היו דוד ואסף בדורותיהם היו מדברים הרעים האלה עליהם מה שדברו על הרב רבינו לפי שהם בני בלי לב.
ונשוב לענינינו כי לפי שהקרבים הם אברי הגוף והם כלי האדם להתקדש בם הנפש או להתחלל בם כי הם סבת העונות לפיכך העיר האדם לברך את שם קדשו בקרביו כדי שיתעורר לדמות דרכיו לדרכי קדושתו כמו שבא בתורה והתקדישתם כי קדוש אני ואמר במזמור זה יודיע דרכיו למשה. ולפי שהנפש היא בעלת הגמול וההודאה שנה ואמר ברכי נפשי את י"י ואל תשכחי כל גמוליו וכל הנמשך לזה בענין הגמול על המצות בדרך התורה ואמונת כל בעל דת. ואחר זה אמר י"י בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה וזה הפסוק אמרו כמשיב על דברי החולקים על התורה והם אנשי המחקר שאומרים לפי מבוכתם בהשגחה עזב י"י את הארץ חלילה אבל ממכון שבתו השגיח ומלכותו בכל משלה אף בשפל היצירות שהם המורכבים האחרונים ממעשיו הנודעים אל כל חכמי לב בבחינת סדרם ממשלת הגבוהים עליהם עד ממשלת גבוה מעל גבוה. ובידיעה ההיא תמצא הברכה האמתית אשר אליה הכונה בבחינת השלשה עולמים הנזכרים אחר זה שמתוך הבחינה בם נודעה הברכה וההודאה לשם. ועל דרך זה הם המברכים האחד מהם צורות בלא חומר שמעשיהם בשמיעה בלבד והם בעלי כל כח נברא והוא שאמר ברכו את י"י כל מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. והשני אשר תחתיו צורות נשואות בחמרים קיימים הם הגלגלים שהם חילו הגדול עם משרתיו שהם הכוכבים העושים רצון השם שהכל נמשך לרצונו והוא שאמר ברכו את י"י כל צבאיו משרתיו עושי רצונו. והג' והוא השפל הוא הכללי המורכב שכל חלקיו נעשים מחומר וצורה והם הווים נפסדים כדרך כל נעשה מדבר שכל הוה בדרך זה הוא נפסד ואע"פ שהוא כן ומושבו בשפל המקומות מתוך בחינת הסדר בכל וכי השפל נמשך לגבוה ממנו והגבוה לגבוה והכל כשלשלת אחת נודע כי בכל מקומות ממשלתו פושטת כדרך שהזכיר תחלה ומלכותו בכל משלה. וזה הענין רצה באמרו ברכו י"י כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ר"ל שמתוך הבחינה בהם הנעשים לא עושים נודע שממשלתו בכל המקומות ומתוך חקירת כל זה תשלם ברכת הנפש לי"י והוא שאמר בסוף ברכי נפשי את י"י ולפי שדבר בדרך כללי בבחינת העולמות ודבר בדרך קבלה הנמשכת לדרך התורה ובזה לבדו לא ישלם האדם עד שיטרח לדעת הפרטים בדרך חקירת חכמה חבר מזמור אחר בברכת הנפש ואמר ברכי נפשי את י"י אלהי גדלת מאוד הוד והדר לבשת. ונאמר כי לפי שהברכה והתהלה לשם הוא מצד הנמצאים מאתו בלבד כי עצמו לא יושג אמר גדלת מאד כדרך אמרו גדול י"י ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר רצה בו שאין ראוי להללו כי אם בסיפור מעשיו כמו שסמך לו דור לדור ישבח מעשיך. וכל התהלות בו נאמרות חוצה לו. אמנם כפי השגת מעלת הנמצאים תחתיו תגדל תהלתו ויתרון התהלה ההיא כפי יתרון ההשגה. וידוע שמעלת המלאכים היא העליונה כי הם הדבקים לשם והודו שופע עליהם והם הנראים לבני אדם הקדושים המראים כח מעשיו להם ולפיכך נמשלו לבגדי כבוד ותפארת כי הלבוש הוא קנין חוץ לאדם ודבק אליו ומכסה עצמו שאינו נראה אבל מורה על עצמו שהוא מבפנים וכפי ענין זה הם המלאכים ועליהם רמז באמרו הוד והדר לבשת. אחר כן אמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה ורבותינו ז"ל בארו זה באמרם שמים מאי זה מקום נבראו מאור לבושו לקח ונטה כשלמה והיו נמתחים והולכים שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה והארץ מאי זה מקום נבראת משלג שתחת כסא הכבוד שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ. והפלוסופים אמרו שהשם יעיין בעולם השכלים ומשפיע ממנו המציאות ולשון הרב המורה שההנהגה שופעת מהבורא על השכלים כפי סדרם ומן השכלים ישפיעו מהם ממה שהוחן להם טובות ואורות על גופות הגלגלים וישפע מן הגלגלים כחות וטובות על זה הגוף ההוה והנפסד.
ולפי ענין הזה אור לבושו הוא השפע השופע מאתם כי הם כלבוש כמו שאמר דוד הוד והדר לבשת והקרוב אצלי שעוטה בא בכתוב במקום פורש וחברו על שפם יעטה והשמלה אינה במקום הזה לבוש אבל הוא כמו ופרשו השמלה שהוא בגד פרוש וכמוהו ושכב בשלמתו ואם אי אפשר מבלתי היותו מכסה לגוף הנה הוא מכסה לעולם והוא שאמר לקח ונטה כשלמה והיו נמתחין והולכין שנאמר עוטה אור כשלמה ולשון נטה ונמתחין בא על דרך לשון הכתוב שאמר הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת.
ונראה שדעת רבותינו ז"ל הוא שהמאורות נבראו משפע המלאכים ומשפע המאורות נבראו הגלגלים לפי שהם נמצאים על טבעים חלוקים שהשמים ספירים והמאורות אינם ספירים אבל בעלי אור. והרב המורה אמר שגרמי הכוכבים גשמים נחים לעולם בעצמם וגרמי הגלגלים מתנועעים לעולם. והחכם שהתחברתי עמו אמר שאין זה דעת ארסטו אבל דעתו שזכות הכוכב אצל הגלגל כולו כזכות העין אל הגוף כלו ותנועת הגלגל נמשכת לכוכב אשר בו כי כח התנועה הסבובית הוא בו וממנו יתפשט בגלגל. וזה נאות מאד למה שאמרו ז"ל ונטה כשלמה והיו נמתחין והולכין והוא שאמר הנביא וימתחם כאהל לשבת אחר אמרו הנוטה והוא כענין האהל הנאה שיושם בראשו דבר נאה ומבהיק כן הכוכב בגלגל אבל טבעם אחד בעמידה ובקיום שהם עומדים קיימים לא משתנים עד שהאמינו הכופרים הקדומים שהממשלה להם מעצמם ולא היו משיגים כי הממשלה לו לבדו ית' עד שבא אברהם אבינו וקרא בשם י"י אל עולם. והוא עיקר התהלה ליחס כל הממשלות אליו בהורוה שממשלת הכוכבים והגלגלים מאתו כי הם המושלים על העולם השפל מהיסודות הנכללים במלת ארץ בקצת המקומות ועל כל היסודות היתה הכונה באמרם שהארץ נבראת משלג שתחת כסא הכבוד כי כסא הכבוד תואר לשמים כמו שאמרו י"י בשמים הכין כסאו ושלג שתחת כסא הכבוד הוא משל לשפע הגלגלים הנותן החומר הראשון. ואדונינו הנפירד פידריקו נתן טעם לדבר החכם שלקח שלג במקום החומר הראשון לפי שהשלג היא לבנה וכל מקבל צבע כשהמקבל הוא לבן אז יקבל כל צורות הצבעים שירצה האדם כן החומר הראשון הוא מקבל כל הצורות ע"כ דמהו החכם לשלג המכונה כמעשה לבנת הספיר כפי דעת הרב המורה. אבל דעת החכם שהתחברתי עמו שהוא רמז לגלגל התשיעי שהיא פשוט זך ספירי מאין כוכב בו וכן הוא אצלו בדברי יחזקאל הנביא. והרב המורה הביא ראיה לדבריו ממה שבאר אנקלוס ואמר ותחות כורסיה יקריה כעובד אבן טבא. וכגבוה שמים על הארץ כן גבה שפע זה על שפע זה מהנזכרים ולפיכך קראו לאחד אור ולאחד שלג ושניהם נאמרים בדרך משל לא שהיה דעת בעל המאמר הזה שהשם ברא דבר מדבר תחילה. אבל הכל היה לא מדבר.
גם הפייט שאמר יה אור מסות אור בראו מזה המאמר נראה שלקחו. אמנם שנה בלשון ולא שיש שם לבוש אחר נמצא. ונשוב לענין המזמור ונאמר שדוד ע"ה כון במאמר הזה להזכיר פרטי מעשי בראשית והכונה בהם להעיר על דרך הספור כמו שעשה משה רבינו ע"ה מאין צווי או אזהרה על זה לפי שהוא דבר מכוון ליחידים בלבד. והוא שאמרו ז"ל לא הי' לו למשה להתחיל התורה אלא מהחדש הזה וגו' וזה כולו לפי שבפרשה ההיא נכתבה המצוה הראשונה שנאמרה לישראל ולפיכך היה ראוי לפתוח בו התורה שנתנה לכל ישראל אלא מה טעם משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שלא יאמרו אומות העולם ישראל גזלנין הם שגזלו הארץ מבעליה לפיכך הגיד שהכל שלו ובמצותו לקחוה.
והמאמר הזה גם הפסוק נאמרו על דרך סוד ואין הכונה בו רק בהודעת סוד מעשה בראשית שהוא חכמת הטבע שהוא הסולם לעלות בו אל השם יתברך ולבא לטרקלין שלו. וזה מפורש במדרש חזית כי כן נאמר שם הביאני המלך חדריו ולא היתה התורה צריכה להדרש אלא מהחודש הזה לכם. ומפני מה גילה הקב"ה לישראל מה שיברא ביום ראשון ביום ב' ג' ד' ה' ו' בזכות שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע מיד נגלה. ועוד אמרו וכי מנין יבא אליהו בן ברכאל הבוזי ויגלה להם חדרי בהמות ולויתן. וכי מנין יבא יחזקאל בן בוזי ויגלה להם מעשה מרכבה הוי אומר הביאני המלך חדריו. ובחדרי בהמות ולויתן רמז על חכמת הטבע כי הם הנזכרים להפליא ולהתבונן בבריאת השפלות בים וביבשה. ואחר זה יעלה האדם אל הגלגלים כמו שעשה יחזקאל. ואעפ"י שהבהמות ולויתן לא נזכרו בדברי אליהו רק בדברי השם אמר שאליהו העיר איוב במעשה ההוא להתבונן בבהמות ולויתן הנה גלה חדריהן אליהו. ומה שקרא יחזקאל הבוזי לפי שהי' בן בוזי הכהן ובן אליהו בן ברכאל הבוזי. ובשם הזה הערה על שני הענינים מכל חפצים שהם נבזים בין בני אדם.
וראה והתבונן שפרשה זו בעצמה פתח בה החדש הזה לכם ורבותינו ז"ל אמרו מלמד שהראה לו למשה הקב"ה את הלבנה בחדושה ואמר לו כזה ראה וקדש ובזה ידיעה והערה על ידיעת מהלך הלבנה וחדושה ובאמרו ראש חדשים הערה על ידיעת מהלך המזלות וסדרם כי כן יתחילו בעלי חכמה זו מטלה שהוא מזל ניסן. והם נתנו טעם להתחלתם מטלה ואמרו כי אע"פ שהעגול אין לו ראשית ראוי היה להניח אחד מהם ראשון. ולפי שיש בעגול המזלות ארבע נקודות שבעבור השמש עליהם יחלפו הזמנים ראוי היה להניח אחד מהם ראשון. ולפי שהשווי נבחר בכל דבר היה ראוי להניח טלה או מאזנים שראשיהם על השווי ולפי שבטלה זמן תוספת היום על הלילה ומאזנים זמן תוספת הלילה על היום ויתרון האור על החשך ידוע כי הוא כחיים אצל המות נבחר טלה להניחו ראשון ובו בחר השם להוציא את בני ישראל כי הוא עת צאת המלכים הוא בחדש האביב ולפי דעתי כי כן נקרא כדרך שיקראו אותו שאר האומות פרימא ווירה כי אז יראה רעננות כל צומח והוא זמן כל נעימות והוא ראוי להקרא ראש חדשים להעיר על ידיעת חשוב תקופות ומזלות. ובאמרו ראשון הוא לכם לחדשי השנה הערה על ידיעת מהלך גלגל החמה אשר אליו תיוחס השנה ולהשנותה חלילה יקרא שם הזמן ההוא שנה. כבר נגלה לך שמשה רבינו ע"ה העיר בתחלת המצות על חשוב תקופות ומזלות שאמר עליו כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כמו שאמרו ז"ל ונקראת בינה לפי שהיא ידיעה בהוצאת דבר מתוך דבר ונקרא חכמה לפי שהעמים הסכלים היו תועין בממשלת הכוכבים כמו שנזכר ומתוך חשוב תקופות ומזלות המורה כי הוא הולך על הסדר אחד לעולם נודע שיש להם מסדר ומנהיג ולו לבדו הממשלה והכל מאתו כמו שאמר לך י"י הגדולה והממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך.
ושמעתי מפי החכם שהתחברתי עמו שהעושר והריש והממשלה והכניעה וכיוצא בם אי אפשר בהם במקרה מפני שהוא דבר מתמיד בכל מקום ובכל זמן ואחר שהוא כן ראוי לשאול מה זה שאנו רואין שהמין כלו שוה באיברי אישיו והוא חלוק בשאר עניניו במשול זה על זה וכיוצא בו.
ואמר לתשובה על זה כי אחר שנודע שהשם נתן ממשלה לשמים על הארץ ראוי לתת טעם לנמצאים שם מצד מציאות השמים. ולפי שעצם כל הגלגלים אחד בכל זמן ובכל צד השתנות עצמי המין כלו לפי שהן נמשכים אחר עצם הגלגל ולפי שיש לגלגל עליונות מקום זה על זה ושנוי מצד תנועתם בפאות העולם ימצא השנוי בין הענינים הנמשכים אל העצם כעושר וריש וכיוצא בם לפי שהדברים ההם נמשכים אחר תנועת הגלגלים. ולפי' זה הענין עצמו אמר שנמצא איש אחד אוהב אחר ממינו ואם לא קדמה לו סבת אהבה מצד גמילות טוב או תוחלת הכל נמשך אחר מערכת הכוכבים לפי אהבת כוכבי מולדתם. ועל דרך זה תמצא השנאה ושאר הענינים המשתנים בין בני אדם וזה כלו לא תכחיש אותו התורה המיעדת היעודים מטוב העולם והפכו כי התורה מדברת על דרך המופתים ושנוי הטבע וביטול ממשלת הכוכבים כמו שאמרו ז"ל אין מזל לישראל. אבל לשאר האומות לא מנעו ממשלת מזל מעליהם. וזה דבר אמיתי יאמתנו המציאות כי הרעים נמצא להם העושר והממשלה בעולם הזה לא לישראל אחר שהסתיר פניו ממנו ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו הסתתרה. אבל מקדם על ידי משה רבינו היו עושים לפי חכמתם ובינתם והיו מונין חדשיהם ללבנה ושנותם לחמה כדי להתבונן במהלכם ושבילם להכיר ולדעת מי שאמר והיה העולם בתת להם חוק וזמן שלא ישנו את תפקידם ולגרע מחוקם או להוסיף אין לאל ידם.
ולכן הוזהרו העם מעובדם וצוו לקבוע מועדיהם בם לזכור נפלאות השם במועדם ולהקריב בראשי חדשיהם שעירי חטאת לכפר בעדם ובחדש הזה שהוא ראש חדשיהם יקריבו מתרומה חדשה לחדש רוחם בקרבם ולהעיר כבודם ולהתודות בראשו שנתן על פשעם ומרדם למען יחדלו מעושק ידם וישובו לאל בעודם כי זה כל האדם. אבל החכמים היחידים היו מתבוננים ומשימים על לבם לדעת כל זה באותות ובמופתים שכליים ולא היו סומכים על הקבלה בלבד כי הקבלה הסתירה דברים רבים שלא יטבו בעיני ההמון אבל יקוצו בם מאד ועל דרך זה בא הספור במעשה בראשית מראש.
אבל העיקר הגדול מה שאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ר"ל שכל אחד מהנעשים נאות לעצמו במציאותו הטובה והמתמדת. והרב המורה אמר כי אמרו מאד לפי שלא יפסק ויפסד כלל. ואפשר לומר כי זה אמר לפי הספור הכללי שהכל נמצא באיש אחד אבל על כל ספור וספור פרטי אמר כי טוב להודות כי הוא נאות לעצמו ואע"פ שיש בהם נבראים בעלי היזק וטבעם להרע לאחרים כקצת החיות הטורפות והעופות הדורסים והתנינים הגדולים. אעפ"כ מצד בחינת עצמם הם טובים ולפיכך נזכרו התנינים הגדולים במעשה בראשית. ונעים זמירות אמר גם כן במזמור זה לויתן זה יצרת לצחק בו לפי שהוא היצור הגדול שנמנע מבני אדם ומכל היצורים ולפי הפלגתו המשילו בו הטוב הצפון שנאמר עליו מה רב טובך אשר צפנת ליריאך פעלת לחוסים בך. ובחרו בשם לויתן להפלגת גודל עצמו ולהצטרפות שמו כי כן כתוב כי לוית חן הם לראשיך ועל דרך זה מה שאמרו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו שכינה. וכבר באר זה הרב רבינו ואמר שהידיעה שהשיגו בה הקב"ה היא העטרה.
וראוי להתבונן כי לא בלויתן בלבד המשילו בה. כי כן המשילו בבהמות במקום אחר בעצמו ואמרו על שניהם בפרקי ר' אליעזר שעתיד הקב"ה לעשות סעודה גדולה מהם לצדיקים. ואמנם סעודה גדולה ראיה חזקה כי לגדלם המשילו בם הטובה הצפונה הגדולה והרבה לפי ששניהם הזכירם הקב"ה בדבריו בהפלגת בריותיו. ומה שנאמר שם בפרקי ר' אליעזר על בהמות שרועה באלף הרים. רמז שעל כלל בעלי מיני חיים נרמז שם. לפי שהמינין עומדים כי כן כתוב בהררי אלף והוא שרמז באיוב הוא ראשית דרכי אל. והוא ראוי לפי ההשגחה המינית וכן נאמר בלויתן את כל גבוה יראה. סוף דבר לפי הפלגת השבחים הנזכרים בהם המשילו בהם הטובה לצדיקים. לא על מלוי כרסם ובטנם. ונשוב לעניננו כי אע"פ שיש בריות גדולות מזיקות לשאר הבריות בבחינת עצמם הם טוב וכל נמצא טוב אחר שהוא נמצא. ואע"פ שמצד שפע הגבוה נמצא השפל וכן הכל על הסדר א"ל שהגבוה והנכבד נברא בעבור השפל והנבזה שאם כן היה חביב הנבזה מהנכבד שהדבר שהוא אהוב בשביל האחר האחר הוא הנאהב יותר כי האב כשיאהב המלמד בשביל הנער בנו שהוא מלמדו ידוע כי הנער הוא האהוב יותר. ואלו היה הענין כן כמו שחושבים רבים היו המורכבים מהיסודות שוכני בתי חומר נאהבים ונכבדים אצל השם יתעלה יותר מן המלאכים ואין הדבר כן אבל הגבוה נברא לעצמו לרצון השם שרצה במציאות הטוב ונתן בטבעו שתצאנה תועלות ממנו.
וזה הענין בעצמו בא בספור בריאות המאורות ובא זה ולמד על זה כי תחלה אמר יהי אור ויהי אור ואמר וירא אלהים את האור כי טוב ורבותינו ז"ל אמרו הן הן המאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום ד' וזה כי יום ד' כבר קדם לו הוית הרקיע בתוך המים והראות היבשה ומציאות הצמחים וזה כלו צריך לאור ולחשך כי הם סבות ההויה וההפסד אחר הכחות הגלגליות והכל מעשה ידיו. והוא אומרו ומעשה ידיו מגיד הרקיע. והגדת מעשה ידיו הוא העולם השפל לרקיע. ולפיכך ספר ביום רביעי שלש תועלות המגיעות מהאור עם נתינתם ברקיע ההוא הנקרא רקיע שמים כמו שנזכר ג' פעמים בפ' מאורות. יהי מאורות ברקיע השמים הוסיף ביאור ואמר. והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ולולי זה הענין היה לו לומר תחלה פסוק להאיר על הארץ. ולפי זהו הענין נאמר והיו למאורות כי מה טעם לומר יהי אור להיות אור. ראיה ברורה אחרת כי אחרי אמרו כל זה באר ויעש אלהים שני המאורות הגדולים. ואחר כן אמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים מכלל שנתינתם שהיא תלייתם היתה אחר עשייתם. ולשון נתינה באלו העניינים מצאנו בזכר הקשת אמר את קשתי נתתי בענן ולשון נתתי מורה על אמתת ענינם שאינו דבר מונח מאז ועומד לא הקשת בענן ולא המאורות ברקיע השמים ונתינתם בו הוא לג' תועלות המגיעות מהאור. הא' להאיר על הארץ. השנית למשול ביום ובלילה. השלישית להבדיל בין האור ובין החשך וזה יתבאר במה שנמשך במזמור זה כי כפי ענין זה שבא במעשה בראשית אמר בראש המזמור עוטה אור כשלמה ולא הזכיר לו שם תועלת כלל ואחר כן הזכיר פסוקים רבים מורים על ממשלת האור. למבינים אמר תחלה המקרה במים עליותיו לפי שתחלת המזג היסודות שהוא בסבת האור יתחדש ממנו האד העולה מן הארץ וזה בא כדרך שסדר משה רבינו ע"ה אחר בריאת האור יהי רקיע בתוך המים שבא להורות כמו שפירשוהו רז"ל יחזק הרקיע שלא היתה הויתו הויה גמורה רק חוזק המקום ההוא. וזה הלשון בעצמו אמר באמצו שחקים ממעל. וכבר הקדים לו בהכינו שמים שם אני. ועל אמוץ השחקים אמר יהי רקיע שבא להורות על הווית הרקיע הצריך להקוות המים התחתונים ולהראות הארץ. ואל מציאות המים העליונים שהם המים אשר מעל השמים שהזכיר דוד גם כן דרך רמז בכלל העולם האמצעי ומשם יפתח השם את אוצרו הטוב את השמים ובאמת קראו הטוב כי הכל מתמיד בסבתו ובמציאותם ימצאו הצמחים. ולפי שמשה רבינו ע"ה כתב בפסוק תדשא הארץ שלא במקומו כלומר שהקדימו לתליית המאורות שהוא סבת האד העולה מן הארץ אמר אחר כן וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ. וכאילו רמז ואמר כי בהראות היבשה היה ראוי לעלות האד. כי כבר נתלו המאורות וזה הרקיע נסתר מרבים. ולפי שאינו כמשמעותו הפשוטה נאמר בו ויהי כן ואמר ויעש מה שלא בא בשאר ההוים ועליו רמז ישעיה הנביא באמרו מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ. ואלו היו השמים העליונים היו דברי הנביא שלא כסדר. לפיכך נראה שרמז באמרו מי מדד בשעלו מים על הקוות המים כי אז נעשה הרקיע ונראתה היבשה. והוא שסמך לו ושמים בזרת תכן והוא הרקיע. ואמרו וכל בשליש עפר הארץ על החלד המכוסה ממנה. ואמר על הנגלה ממנו ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים. וזה כולו כפי מה שהודיע המציאות לחכמים אבל הדעת המפורסם להמון שהמים העליונים למעלה מן הגלגלים וזה אמת מצד שהם באים בכחם והכל מכח מעשיו.
והוא שאמר משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ וכבר הקדים לו המקרה במים עליותיו ולפי שלא יוחס זה לטבע אמר מפרי מעשיך רוצה בו מכח מעשיך. וקראו פרי לפי שאין לו מציאות בעצמו כמו שאמר החכם מפרי פי איש תשבע בטנו ולהורות שרחמיו על כל מעשיו לא על האדם לבדו אמר ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם והזכיר צמאון הפראים להעיר על פועל הטבע המחכים כל בעל חיים באשר הוא כי הפראים בטבעם שעומדים בצמא גדול זמן רב בכונה כדי להנצל מיד הבאים לצוד אותם וכשיראו הצדים בורחים אל המעינות ושותים עד בלי די וישובו כנגד הצדים וישליכו קלוחי מים על פניהם עד שינצלו מהם. ואחר זה התועלת הזכיר התועלת המגעת לעופות ולבהמות ולאדם וגם לעצים הגדולים היוצאים לפי הטבע בדבר השם לא על ידי פועל אדם והוא שאמר ישבעו עצי י"י ארזי לבנון אשר נטע. והזכיר שהאילנות הגדולים תועלתם נמצאת תמיד לעופות והוא שאמר אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה ועוד הזכיר ההרים והסלעים הגדולים תועלתם גם כן נמצאת לחיות המדבריות וכל זה מורה כי רחמיו על כל מעשיו וכל הדברים האלה נמצאו בסבת האור וממשלתו והוא שנאמר באור ולמשול ביום ובלילה.
ומה שאמר את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה ואת הכוכבים לא בא לומר שאין להם ממשלה בכל עת אבל יחס ממשלת כל אחד מהם לזמן מיוחד לו שהיא נראית ביותר ואחר שהזכיר ענין קצת ממשלתם בא להזכיר שתי התועלות האחרות והזכיר תחלה תועלת האורה והוא ביאור להאיר על הארץ. והוא מה שביאר ואמר עשה ירח למועדים לפי שהשמש זמן אורו קבוע מתחלת היום ועד סופו והלבנה יש לה זמנים הרבה וכל יום ויום משתנה זמן אורה לפי עמדה נגד השמש ואין לה אור מעצמה ולפיכך אמרו עליה שאמרה איפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד לפי שאין לה כתר מעצמה אבל הוא מושאל לה ואחר שהוא כן אין ראוי שתקרא בלשון גדולה ומלכות כשמש לכך חזר וקראה המאור הקטון וזה כלו אמרו כדי להורות על טבע אורה. ולהרחיב באור על זה בא מה שנאמר בתלמוד ונמשכו הדברים שם לפי המשך המשל לא לדקדק אמתתו כי כן דרך קצת המשלים בדברי ספרי הקדש והאמת כי נקרא קטן מצד בחינת אור השמש וגדלו אמנם מצד בחינת אורה אצל שאר הכוכבים הוא גדול ולפיכך אמר את שני המאורות הגדולים אע"פ שיש כוכבים אחרים שעצם כל אחד מהם גדול מעצם הירח. וכבר העיר בזה על תועלת להאיר על הארץ
ואחר כן בא לבאר להבדיל בין האור ובין החשך שרצה בו להעיר על תועלת שני הזמנים זמן האור וזמן החשך כי קצת בעלי חיים יפיקו רצון במזונם בלילה וינוחו ביום וקצתם ביום וינוחו בלילה והוא שאמר תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון יצא אדם לפעלו. גם זה מרחמי השם שהחיות הרעות נאספות ביום למנוע ההזק מבני אדם שעבודתם ביום והוא שאמר יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. כל זה מורה על מסדר טוב שהכל בחכמה ובכונה מאתו ובכחו הוא שאמר מה רבו מעשיך י"י כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. וזה הכל קונה הקונה שמים וארץ בממשלה שנתן למאורות שברא ברחמים. והוא ברחמיו יאר פניו אלינו ויקיים בנו מקרא שכתוב לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ד' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך. ועוד כתוב לא יהיה לך השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך י"י לאור עולם ואלהיך לחתפארתך.