מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש ויקרא · פרשת תזריע
(והיא ראויה לפרשת תצא).
בית והון נחלת אבות ומי"י אשה משכלת.
החכם שלמה הזכיר בכתוב הזה שלשת קניני אדם שאין קיום למינו זולתם ואין צריך בהם לשאר בעלי חיים כמו שנבאר. וראוי להתבונן בכתוב הזה למה יחס בית והון לאבות והאשה לשם שא"א לומר שבית והון הם קנוים לבנים בכח האבות מאין עזר כח השם שזהו כנגד השכל וכנגד הכתוב והקבלה לפי שידוע ומקובל שהכל מאתו ובכחו. גם אין ראוי לומר שהאשה קנויה לבעלה מאין עזר השתדלות האבות שזהו כנגד הנמצא המורגש.
ונאמר לפי שצורת האדם היא זכה יותר משאר בעלי חיים עד שהיא דומה לצורות הפשוטות והיה רצון השם להרכיבה בחומר זכך החומר ההוא עד שמרוב זכותו צריך שמירה רבה מחום ומקור ומכל שאר ההפכים ויצטרך למזון זך שצריך למלאכות רבות וכן יצטרך למלבוש שהוא חוצה לו והוא גם כן צריך למלאכות רבות מה שאין כן בשאר בעלי חיים כי הם לפי שחומרם עכור ועפרי הספיק לו מלבושו הנוצר עמו גם מזונו הוא בנמצא העשוי והנגמר בטבע אין מלאכה בו ומי שהוא מבקש שיהיה האדם נוצר בדרך שלא יהא צריך למלאכה ועבודה במזונו ומלבושו הוא מבקש ואף על פי שאינו מוציא בפיו שיהיה האדם לא אדם אבל בהמה וזה סכלות גמורה מהמבקש כסכלות כל מבקש נמנעות. כי כמו שאי אפשר שיהיה חומר הבהמה העכור מקבל צורת האדם כן אי אפשר שיהיה צורת האדם מורכבת בחומר עכור יותר מחומר האדם ורב לו עפרות בהרכבתו מהיסודות כנגד חומר הגלגלים וצבאם. ואמנם מאשר הוא זך מחומר שאר בעלי חיים הוצרך אל צרכיו הנזכרים. ותחלת מה שיצטרך האדם בעצמו להשתדל בו להשלים גופו הוא שיהיה לו בית או אהל לשני פנים האחד לפי שצריך לו לפי זכות חמרו מן המורכבים מחסה חזק מאד מקור ומחום ושאר הפכים המהפכים החומר המורכב מהם כשיגבר אחד מהם. והשני שצריך הוא למקום לאצור שם מזונו והצריך אל מזונו מהקניינים וליחד שם אשתו שצריך ליחדה צורך רב יותר משאר נקבות בעלי חיים לטעמים רבים האחד לפי שהאדם צריך עזר רב בספוקו ואם האדם יצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב צריך לו איש ממינו כדי שיהא נשמע אליו לתקן מאכלו ולשמור את אשר לו בבית ולעשות מלאכת המלבוש כמו שפתח ואמר על שבחי אשת חיל דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה וכן אמר בתחלת הבריאה אעשה לו עזר כנגדו. והשני כי זה המין נוצר בדרך שצריך לצער הגידול יותר ויותר משאר בעלי חיים שהשור או השה כשנולד ישיג מיד שלמות גופו יותר מאשר ישיג הנולד במין האדם לשתי פנים. וכן האדם צריך למוד רב למשוך חמרו אחר צורתו לעבוד השם ולולי למוד אחרים לא היה משיג האדם צורה אנושית שהוא בלא ספק נמצאת בפועל בעבודת השם בתורה ובמעשים טובים והוא שאמר הכתוב ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד רצה בו שהאדם תחלה הוא ריקם וחלול כאלו אין לו לב וידוע שהלב בא במקומות רבים בכתוב במקום השכל ועל דרך זה בא בכתוב הזה כי האדם תחלה הוא מאין שכל בפועל והוא קונה לב מעט מעט בשמעו אל מוכיחיו כמו שאמר החכם ושומע תוכחת קונה לב. וזה רצה באמרו ילבב. וכמו כן הוא בהולדו כעיר פרא לשאת המשא המוטל עליו מהמצות עד שלא יהיה נושא אותם כלל לולי למוד האבות.
ואמרו עיר פרא לא עיר חמור ואם הוא בתכונתו כי הפרא נודע שלא יקבל משא כלל ואם ישימו על גבו דבר מועט מיד יפול ארצה כמו שנזכר במאמר זכר הטבעיים מי שלח פרא חפשי רוצה בו מי נתן טבע החופש והחירות לפרא ועל דרך זה נאמר ועיר פרא אדם יולד כי כן ידמה האדם אליו בהקל מעליו העבודה ולפיכך צריך לימוד ותוכחות רבות ואלו לא היתה האשה מיוחדת לאיש אחד לא היו האבות יודעים בניהם ולא היו משתדלים בלמודם ולא טורחים לצורך גדולם כי כן תראה בני זנונים רעים ומשחיתים העולם. ולפיכך היה הצורך במין האדם ליחד אשה לבעל אחד כמו שיחד הטבע בקצת בעלי חיים הצריכים לגודל אב ואם. וכדי ליחד האשה שם היה הצורך גם כן לאדם להיות לו בית וקודם שישא אשה צריך לו לקנות דבר שיחיו בו אשתו ובניו והוא שרצה החכם במלת הון הכולל כרם ושאר נכסים.
והחכם הזכיר קניני האדם על דרך סדר התורה כי כן בא שם מי האיש אשר בנה בית וגו' ומי האיש אשר נטע כרם וגו' מי האיש אשר ארש אשה וגו' החכם יחס קנין האשה לשם לפי שהבית יבנה בה ובה עיקר קיום המין וראוי שיתיחס הטוב אל הטוב כי כשיעשה בחצר המלך דבר מעלה וכבוד יאמר כי זה מעשה המלך מה שלא יאמר כן על שאר המעשים ואע"פ שיחס הכל שוה אצלו. ועוד שהאשה בעודה בבית אמה לא יודע שכלה איך היא בהנהגתה אצל הבעל וההצלחה הזאת אי אפשר להשיגה בהשתדלות האבות כמו שאפשר להשיג הצלחת בית והון בהשתדלתם מצורף אל זה כי האשה המשכלת בדרך הנמשל בכתוב הזה היא מהשם לבדו ואין מקום להשתדלות האבות בטבעה.
אמנם המבוקש לקיום מין האדם בדרך השלמות היא אשה משכלת לא יפת תאר כי היפה בנשים בלא טוב טעם ושכל תגנה בעלה ותשפילהו ותשימהו נבזה ומתבזה כאחד החזירים המתגלגלים בטיט ובאשפה והוא שאמר החכם נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם.
והאיש אשר יבחר לו היפה בנשים בלא שכל הולך בדרכי הסכלים הזונים אנשי הצבא. והוא שדברה תורה כנגד יצר הרע ואמרה וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה ולפיכך צוה שתעמוד בדרך נוול אולי יתקרר יצרו. וסמך לזה כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה כי זה סוף האיש ההוא שישנא את אשתו ויקח אשה אחרת עליה מה שאין כן כונת התורה בשתי נשים לפי הנהגת המין הזה על דרך ישרה כי כן בא הספור שאשה אחת נבראה מצלע האדם להיות עזר כנגדו ולא נבראו שתים כי הן על הרוב לצער ונזק והוא שאמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד. ואע"פ שלא נאסרו בתורה שתים נשים או יותר כבר קדם לנו כי הדברים שירחיקם השכל יספיק לתורה במניעתם בדרך ספור. וכשם שלא אסרה התורה השכרות בפירוש והספיק לה ברמזים בספורים כן לא אסרה התורה לקחת נשים רבות כי מי זה אשר ימלאנו לבו לעשות כן והלואי שיספיק האחת ובניה. אמנם המלכים שממשלתם רבה בעושר ונכסים הם שהיה הצורך להזהירם שלא ירבו להם נשים אבל שאר אנשים אין צורך להזהירם כי נזהרים הם מעצמם על זה ואע"פ שהאבות אברהם יצחק ויעקב בא הספור עליהם שלא הספיקה להם אשה אחת כבר בא הספור בסבה שגרמה לכל אחד מהם לקחת אשה על אשתו אבל יצחק הספיק לו ברבקה שהיתה משכלת ונאמר עליה ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר י"י וכמו כן אמר החכם ומי"י אשה משכלת.
והמשכלת היא שיודעת ערכה אצל הבעל ומתנהגה עמו כפי המכוון בה להיות אל אישה תשוקתה והוא ימשול בה הממשלה הראויה והוא שהבעל יאהב אותה ויכבדנה והיא תאהבנו ותיראנו ותעבוד אותו עבודת מלך ובזה תגדל חבתם ויגדל שלום הבית ויזכו לבנים הגונים ולפיכך בא הספור שהאשה נבראת מאחד אברי האדם שבהם יבנה הגוף לפי שתהיה נמשכת לעבודתו והוא יחמול עליה וידבק בה כהדבקות איברי גוף אחד זה בזה שאין קיום לאחד מהם אם יסלק השגחתו ועזרו מחבריו וכאשר ישגיח כל אחד מהם על האחרים כהשגחתו על עצמו אז ישלם הגוף. וכמו כן כשתהיה השגחת איש ואשתו זה על זה מתמדת כראוי יצליחו בהנהגת עצמם ובגדול בניהם ולמודם והפך זה כשתהיה האשה משתררת על בעלה ומשתוה אליו וזה נמשך ליופי האשה בלא שכל ובלא טעם והוא שהקדים לכתוב שאנו בו הוות לאביו בן כסיל ודלף טורד מדיני אשה.
ויפה אמר הכתוב כי הבן הכסיל הוא לאב שתי הוות לא הווה אחת בלבד כי האב העני ייגע גופו ויטריד נפשו כדי לגדל בנו וללמדו וכאשר יקוה לשמוח בו לחכמתו ולטוב שכלו יכאיב גופו ונפשו לסכלותו. וכמו כן האשה כשהיא עומדת מנגד על בעלה היא כדלף טורד על ראשו ביום סגריר שהמטר המכון לתועלת האדם ולחייו יצערנו ויכאיבנו במקום המיוחד למנוחתו וכשיהיה זה הענין באשה הוא סבה שיהיה הבן סורר ומורה כשתהיה האשה שנואה. ולפיכך סמך הפרשה ההיא לפרשת בן סורר ומורה ובאה המצוה לבערו מן העולם כשלא יוכלו לו האב והאם המוטלים על מוסרו ולמודו ועל הבן מוטל לקבל מוסרם ולמודם כמו שנראה במאמר בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו זולל וסובא. והכתוב הראה שאפילו על יתרון אכילה ושתיה צותה התורה שייסר אותו ושישמע הוא אליהם כל שכן בשאר יתרונות. אמנם צריך שיהיה המוסר בדרך בינונית והוא שתהיה שמאל דוחה וימין מקרבת. וזה רצה החכם באמרו יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך כפי הדרך הנגלה בכתוב. ולפי שדעת האשה על הרוב הוא כדעת הקטנים מן הזכרים כל שכן בימי נעוריה ובחרותה הזהירו רז"ל עליהם כאחת שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת וזה מטוב לחשם שהורו באמרם זה שלא לקרבם לגמרי גם לא להשוות הריחוק אל הקירוב ולפיכך יחסו הדחייה אל השמאל והקירוב אל הימין וזה מטוב הנהגת הבית ומטוב הנהגת האדם בעצמו לקבלת הנאותיו הנמשכות אחר הטבע כי כן חברו בזה היצר אל תינוק ואשה.
ומתמימות תורתנו שצותה על האדם להתרחק מאשתו קצת זמנם ושם ענשם בזמן ההוא כעונש העריות עד שנתקדשו בני ישראל מכל האומות בדרך שאין חולק על זה אלא מעקש אוהב המחלוקת. מצורף אל זה כי מן הנמשך אל המצוה הזאת כי כל אשה על הרוב תמצא חבה בעיני בעלה בכל חודש כאלו היא כלה ובזה תתמיד חבתם כי בהתמיד הגופות זה אל זה יקוצו זה בזה כמו שנראה ממאמר החכם כפי גלויו הוקר רגלך מבית ריעך פן ישרבעך ושנאך. והטעם הזה נמצא להם ז"ל שהי' ר' מאיר אומר מפני מה אמרה תורה תשב נדה שבעה מפני שכל מי שרגיל בדבר קץ בו. אמרה תורה תשב נדה שבעה לחבבה על בעלה ביום טבילתה כיום כניסתה לחופה.
וזה הטעם מספיק מצורף אל זה שעל הדרך הזה יתעורר האדם להתנהג על דרך בינונית בכל דרכיו. וכן יתעורר האדם לטוב אחר כי מאשר דקדקה התורה בטומאת הגוף הכלה וצותה לטהרו במים מה לעשות בטומאת הנפש שצריך על כל פנים לנקותה מכל כתם. ואם על האשה הנבדלת ממנו דקדקה התורה על טהרתה כל שכן באשה הדבקה בו בכל עת. וכמו כן צריכה האשה הטובלת שתתעורר ותאמר שאחר שהרחיקה בעלה לנוול הגוף העובר כמה וכמה ראוי להרחיקה על נוול נפשה העומד אם תטמא בכל אשר נטמאו הגוים להוליד בני זנונים אם תשטה תחת אישה ולפיכך צריכה האשה שתטהר נפשה מכל הרהור רע.
ועל דרך זה צריך כל אדם לטהרה ויגדיל טהרתו כפי מה שהוא מתגדל במעלתו וצריך שירפא נפשו מכל נגע וזה אפשר לו אם ישמע לקול מוריו ויעשה מעשיו כפי מוסרם וילך בדרך בינונית. ועל ענין זה נמצאה הערה בטהרת מצורע באזן וביד וברגל שהיה הכהן נותן מדם הקרבן ומן השמן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית לפי שידוע כי נפש האדם בדם היא. וצריך למשכה אל הכוחות הימניות כמו שאמר החכם לב חכם לימינו והשמן מחליק ומרכך ובו הערה לרכות ולענוה שלא ישלם האדם זולתם ובא בדרך הערת החכם שאמר ושמן על ראשך אל יחסר. והוא שאמרה תורה דרך הערה והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני י"י. ועל דרך זה צריך להתעורר בכל החוקים כי לא דבר רק הוא.
ומאשר דקדקה התורה בנגעי הבתים ונגעי הבגדים יתעורר שלא ילבש בגדים צואים ושלא ישב בדירה סרוחה אבל בכל עת יהיו בגדיו לבנים ויבנה לו בית הנאמר עליו אחר ובנית ביתך. וזה נמנע למי שלא ישמע לקול מוריו כי אע"פ שיהיה האדם נבון לב בטבע ותהיה נפש האדם טובה בכח בתחלת היצירה צריכה היא לאבות שהם חכמים המלמדים הדרכים הישרים ומשכילים אותה שידבק בה השכל בפועל אחר הבנות הבית והוא שאמר כפי הדרך הנסתר בית והון נחלת אבות כי האמנם אין לאבות שהם החכמים המלמדים הדרכים הישרים עזר במציאות חומר הנפש המשכלת אבל היא מהשם לבדו ואמנם החכמה שהיא הבית והמדות הישרות ההם שהן ההון הם נחלת האבות וזה ישיגנו הנבון בזריזותו הטובה והזהרו מן העצלה כמו שבא אחר הכתוב הזה עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב. וכבר הקדים לו הוות לאביו בן כסיל ודלף טורד מדיני אשה והוא רומז לחומר כשיהי' ברע מתחלת היצירה ועליו רמז החכם באמרו ובשפלות ידים ידלוף הבית כמו שבארנו במקומו כי כשהחומר מוטבע ברע תמשכנה המדות הרעות אחריו ואחריהן תמשך המבוכה באמתות. וכן בא סדר נגעים בתורה הבשר והבגד והבית וראוי לכל בעל לב להתבונן ולהתעורר בכל. השם ברחמיו יברא לנו לב טהור ורוח חדשה יתן בקרבנו ויקיים בנו מקרא שכתוב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי"י.