מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש ויקרא · פרשת קדושים
תחלת חכמה יראת י"י ודעת קדושים בינה.
כונת שלמה החכם ע"ה בספר משלי היתה להראות החפץ באדם שהוא החכמה והבינה ושהחפץ בתורה הוא להיות אנשיה ממלכת כהנים וגוי קדוש כדי להשיג החפץ והכונה באדם שאין לכונה ההיא מציאות בלעדיה. ועל דרך זה נאמר פסוק זה ונקדים ונאמר בפסוק זה נאמרו ארבעה שמות השלשה מהם והם חכמה ובינה ויראת י"י שמשו בהם במקומות רבים בספר זה ובזולתו אבל הרביעי והיא דעת קדושים שמש בו החכם בלבד בספר זה בשני מקומות. האחד זה והשני אמרו ודעת קדושים אדע וזה השם סובל ענינים רבים והוא שם מסופק וצריך לנו בו וכיוצא בו שיהיה הדבר למד מענינו ויגיד עליו ריעו והוא אמרו ויאמר לאדם הן יראת י"י היא חכמה וסור מרע בינה. ולפיכך נראה שדעת קדושים במקומות הזה הוא במקום סור מרע כי כן נזכרו שם השלשה שמות האחרים. וסור מרע רוצים בו עזיבת כל מדה פחותה וכל מחשבה כוזבת ששתיהן סכלות והוא הרע.
ואמנם זה הדעת הוא לקדושים אנשי התורה הקדושה. שהרי רוב גופי התורה באו על זה. ויראת השם רוצים בו עזיבת כל דבר מפני הזהרתו הן המצות שהדעת סובלתן הן המצות שבאו דרך גזרה שלא נודעה לכל סבת קיומם כמניעת אכילת בשר חזיר וכיוצא בו ומניעת שעטנז וביאת ערוה וכיוצא בהם שהן נמנעות מצד יראת השם. וכבר באר החכם ע"ה ואמר יראת י"י שנאת רע גאה וגאון ודרך רע.
ונמצא לחכמים שאמרו כי ליראה מבא גדול במצות לא תעשה כמו שיש לאהבה מבוא גדול במצות עשה על דרך שאמרו עבוד מאהבה עבוד מיראה עבוד מאהבה שאם באת לשנא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא עבוד מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט.
וידוע כי הבעיטה תאמר על העובר במה שהוזהר עליו והשנאה תאמר בעזיבת הדבר האהוב ומתוך היראה תבא האהבה כמו שהיראה תבא מתוך ענוה כי כל זמן שהאדם ענו מתוך שהוא מכיר מעוט מעלתו במציאות כל שכן אצל הבורא יתב' תקל היראה עליו ותערב לו. וזה על דרך שאמרו מה שעשאתו חכמה כתר לראשה עשאתו ענוה עקב לסוליתה כדבר החכם עקב ענוה יראת י"י. ועקב יאמר על אחרית דבר כמו שיאמר על ההתחלה ראשית באמרו ראשית חכמה יראת י"י שבא בדרך פסוק זה והוא כאלו אמר תחלת חכמה יראת י"י ודעת קדושים תחלת בינה.
ואמרו תחלת חכמה יראת י"י הוא כפי מה שאמרו ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת כי התורה לחכמה כיסוד לבנין וכשם שהבנין כשהוא בלא יסוד מעט סבה מרוח או מזולתו יקעקענו כן החכמה לרוב דקות העיון בה מעט ספק ידחה האמתות לולי התורה אשר כל מחזיק בה ימלט מהמבוכה הבאה בדרך העיון. וכן המדות הטובות המושגות מצד התורה וקבלת האמונה הראויה צריכה להקדים לבינה כמו שאמרו ז"ל אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב בית דין ומי שלבו דואג בקרבו. ולפי שימי הבחרות מונעים שלמות המדות מנעו למוד החכמה העליונה שהיא הבינה מן הבחורים כמז שאמרו ז"ל אכתי לא קשאי וכבר הקדמנו כי החכמה והבינה רמז בהם על החכמות העיוניות והבינה היא האחרונה כמו שאמר קנה חכמה קנה בינה ואמר ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניניך קנה בינה וזה כלו נתבאר בפרשת נשא.
ונאמר כי שם הקודש מצאנוהו על כל הנמצא עצם או מקרה יהיה העצם גוף או לא גוף כי נאמר עליו יתברך על מלאכיו ועל ההולכים בדרכיו ועל מקום מן המקומות ועל זמן מהזמנים. וזה השם נאמר במאמר הצטרפות והוא מן ההפכים כי קדש הפך חול פירוש שהקודש מצורף אל החול שהקודש לא נקרא אלא בעבור החול כמו אב שלא נקרא אב אלא בעבור הבן וזה נקרא מאמר מצורף אמר להבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור. והחול הוא דבר נבזה ומשולח. והקודש הוא דבר מיוחד ונכבד ונקרא האחד קדוש בהצטרפו לאחרים שהוא מיוחס להם ואם יש קדושים רבים כנגד אחרים ואחד מהם קדוש כנגד הנשארים מהם יקרא גם הוא קדוש כמו והיה האיש אשר יבחר י"י הוא הקדוש. ואם העדה מיוחדת מן העם או העם מיוחד בדרכיו משאר עמים יאמר על הכלל קדושים כמו שבאה המצוה על כל בני ישראל דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדש אני י"י אלהיכם ורבותינו ז"ל אמרו שפרשה זו נאמרה בהקהל לפי שרוב גופי התורה נאמרו בה רוצים בו שנאמרה אל האנשים והנשים לחכמים ולשאינם חכמים לפי שהוא המבוקש מכל העדה ולפיכך אמר אל כל עדת בני ישראל מה שלא בא כן בשאר מקומות אבל יאמר דבר אל בני ישראל צו את בני ישראל ואחר שבאו בה רוב גופי תורה שהם הדעת בין בני אדם הודיע בראש הפרשה שלשה ענינים שהם עצם התורה. האחד מהם הוא המבוקש מישראל בנתינת המצות להם והוא אמרו קדושים תהיו. והשני למה בקש מהם זה והוא אמרו כי קדוש אני י"י. והשלישי במה יזכה העם לזה ואיך ישיג אותו והוא אמרו איש אמו ואביו תיראו.
ונרחיב באור ונאמר כי הפסוק הזה ראוי לירוא מאד ממנו ולדאג עליו בבקשו מהעם דבר שנקרא בו השם יתברך עד שיראה בתחלת עיון כי הוא מבקש תואנה להעניש העם.
אמנם עם ההתבוננות הטוב ראוי לשמוח בו שמחה שלימה בהורותו לנו את דרכיו עד שנקרא שמו עלינו והוא שם הקודש כי הוא לבדו הקודש אצל כל הנמצא וזה בבחינת העולמות השלשה כמו שרמז הנביא על זה בשלוש הקדושה כפי מה שנכתב בדרש החג. ואנחנו עמו נקרא שמו עלינו בהתיחדנו בכל דרכנו מכל העמים והיותנו פרושים מהם במדות הטובות אשר למדנו עד שנדבק בו בהיותנו מתדמים אליו כפי השגת המציאות. והוא שאמרו ז"ל קדושים תהיו פרושים תהיו וכן בא בסוף הפרשה והייתם לי קדושים כי קדוש אני אמרו מה אני פרוש אף אתם תהיו פרושים רוצים בו דמיון בענין הפרישות לא שפרישותנו ופרישותו מתדמים אבל כמו שהוא נבדל מכל נמצא כן צריך שנבדל מכל העמים בנקיות גופינו ובכל הנאותינו ולא נשבה אחריהם כי כל הולך אחר יצרו ותאוותיו הוא מחולל. והכובש יצרו ומכוין לעזוב המותרות הוא קדוש כי כן בא בנזיר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו כמו שהתבאר במקומו.
ועל דרך זה באה המצוה לכולנו שנהיה נבדלים ומפורשים מכל העמים בהנאותינו ובכל תשמישי חושינו כמו שאמר כי קדוש אני י"י ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי כי כן ראוי לכל צבא המלך שיתדמו אליו בכל מעשיהם וילכו בדרכיו ובזה יתקרבו אליו וידבקו בו כמו שאמרו ז"ל על זה פמליא למלך ומה עליה להיות מחוקה למלך רוצים בו שתחקה ותדמה דרכיהם לדרכיו עד שיראה לכל שהם אנשיו המיוחדים לו ושמו נקרא עליהם עד שיראום זולתם ושם הקודש הזה נקרא עלינו מקדם בין העמים בהיותנו מחזיקים במצות התורה. כי כן נמצא בספרי האומות כי היונים בחרו להם החכמה והיהודים הפרישות שנקרא בלשונם ריגולא והרומיים הגבורה. ולפי הפרישות שהיא הקדושה היו מנשאים אותם העמים בימים הראשונים והיו ירחים מהם כמו שיחלתם התורה על זה ואמרה וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך ויראו ממך. ושם י"י רמז על שם הקודש כי כן קדם לו יקימך י"י לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמור את מצות י"י אלהיך והלכת בדרכיו ואמרו כאשר נשבע לך שב אל יקימך רוצה בו כי השבועה היתה לאבות על מנת שילכו בניהם בדרכי השם כי אי אפשר לעם להיות לו דבקות בו רק על דרך זה. ולפיכך היה זה מבוקש ממנו לפי שהוא הקדוש ובקדושה ידבק אליו כל הדבק בו לא זולתה מן העבודות הקשות שהחזיקו בהם שאר העמים מענוי נפש וגוף ובדירות בהרים ובשאר מקומות עד כי גם בניהם ובנותיהם ישרפו באש והשם יתב' לא בקש ממנו זה ולא כיוצא בזה אבל שנעזוב כל יתרון ואפילו יתרון בדרכי הצדק כמו שאמר החכם אל תהי צדיק הרבה למה חשומם כי השם יתברך אינו שונא הגוף כלל אבל רוצה בו שיכלכל דבריו במשפט כדי להחיות נפשו ורוצה שיאריך ימיו כפי הקצב הנתון לו. וזה כלי בדברים קלים וקרובים כמו שאמר כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו כי אין בכל מצותיו דבר רחוק ולא קשה לא במחשבה ולא בדבור ולא במעשה אבל הכל קרוב כדי להשיג הטוב כמו שאמר ועתה ישראל מה י"י אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' לשמור את מצות י"י אלהיך ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך והטוב הנרמז בכתוב הזה הוא הדבקות בו כי הוא הטוב המתמיד לעולם שכלו טוב כמו שאמר אחר זה בפרשה ההיא את י"י אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק וזה רצה גם כן באמרו כי קדוש אני י"י אלהיכם.
אחרי כן אמר איש אמו ואביו תיראו לפי שידוע שעיר פרא אדם יולד צרכו רב ללמוד ולולי הלמוד ההוא לא ישיג הכונה במציאותו ולא סבות הכונה עד שאפילו מציאות חיי הגוף לא יושג בלעדיו כי האדם לפי שהוא המורכב האחרון הרכבתו יותר זכה ופשוטה ולפיכך צריך עוזרים רבים לגדלו יותר משאר בעלי חיים לפי שהוא צריך למזון ומלבוש מלאכותיים עד שזה המין לפי רב צרכו יזיקו אישיו זה את זה מה שלא ימצאו בשאר מיני בעלי חיים כי אע"פ שבטבע הרבה מיני בעלי חיים שיזיקו המינים זה את זה אבל אישי המין האחד אין טבעם כך על הרוב. אבל מין האדם לפי רב הצורך פשוט בין אישיו להזיק זה את זה כאלו הוא דבר טבעי להם ולפיכך הוא צריך למלמד ומוכיח כל שכן לצורך הנפש החכמה היתרה לו על שאר מיני בעלי חיים המגעת מעט מעט בפעל כפי הלמוד. ושני חלקי האדם ישיגו שלמות ביראת אב ואם שהם הקרובים לו והחומלים עליו בטבע ולפיכך צותה התורה ליראה מהם כמו שצותה ליראה ממנו לפי שאין לה קיום בלעדיה. והוא שאמרו ז"ל נאמר את י"י אלהיך תירא ונאמר איש אמו ואביו תיראו השוה הכתוב מורא אב ואם למורא הקב"ה וכל אותו ענין כמו שנאמר בקדושין פרק ראשון ובספרי. ועוד אמרו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן ירא את אביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים מוראת האם וטוב זה לפי קדימת מעלה אמנם לפי קדימת זמן ראוי להקדים יראת האם לפי שמגדלתו ואומנת אותו ומשמרתו בגדול גופו בדרך בריאות שהוא השלמות הראשון והיא גם כן תורהו בדרכי הנערות וחונכת אותו. וכשהולך וגדל אביו מלמדו ומיסרו ומצוהו לשמור דרך י"י וללמוד מן החכמים וליראה אותם והוא המכוון כמו שאמר החכם בפתיחת ספרו שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ואחר שהוא המכוון אין ספק שהמצוה חביבה יותר ביראת החכמים שהם אבות הנפשות והעושים אותם כי הדבר שבגללו יעשה דבר אחר הדבר ההוא חביב ונעלה יותר מהדבר האחר.
המשל בזה כי המלמד יאהב בגלל הנער הלומד לפניו אם כן הנער יותר נאהב מן המלמד כן יראת האבות היא מפני יראת התלמידים ואם כן יראת המלמדים חביבה מיראת האבות והיא טפלה ליראת השם כמו שאמרו ז"ל את י"י אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים וצוו על האדם שאם אביו ורבו בשביה פודה רבו תחלה לפי שהוא מביאו לחיי העולם הבא וזה כלו לפי שאין קיום לתור הקדושה המקדשת בעליה זולתם ולפי שאין כל אדם פנוי ללמוד כל זמנו והרבים מהם טרודים לבקש צרכיהם וצורכי זולתם קבע השם להם זמן וקדש את יום השבת כדי שישמעו הכל ביום ההוא התורה ודברי החכמים ויתבוננו ביום ההוא כראוי להתבונן ולהחזיק בקדושה. והוא שאמר סמוך ליראת האב את שבתותי תשמורו והוא שקרא אותם שבתותי כי הם החלק אשר בחר השם מהזמן להיותם קודש בשני פנים. האחד כי הוא אות לקדוש כפי הדרך הנזכר כמו שאמר ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני י"י מקדישכם. והשני כי בו יתאמת החדוש המורה על המחדש שעשה הכל וחדש לרצונו. והוא שאמר בסוף הפרשה ביני וביניכם ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. והיא המתנה הטובה שנתן הקב"ה ישראל להשיג המבוקש ממנו שהיא בבית גנזיו כשישמרוהו וייטיבו הכיון בו כמו שאמר ראו כי י"י נתן לכן את השבת שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי כי האמנם הוא כדי להשלים שני חלקי האדם כמו שקדם לנו בעשרת הדברות. ואמנם המכוון הוא להשלים הנפש והוא קדוש היום שהוא העונג האמתי שהוא כענין העולם הבא שכלו שבת וכן בא בקבלה אם תשיב משבת רגליך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת עונג ולקדוש י"י מכובד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר אז תתענג אל י"י ואין ספק שהנביא רמז על העונג האמתי כי אין הכונה בטול המלאכה בלבד אבל כדי שתנוח הנפש בנוח כל כלי גופה ואז תשיג העונג על השם. וכל עת שהכלים ההם טרודים בפעולתם הנפש מתפעלת להם והיא יגעה ומעונה ונלאית מעשות פעלה ולפי שהרגלים לאדם כלי התנועה המקומית שהיא צריכה לבקשת צרכי האדם שהם חפציו אמר אם תשיב משבת רגליך מעשות חפציך ביום קדשי מפני שהוא קודש לי"י על הדרך הנזכר.
ועוד הוסיף והתנה שייחד השבת בלב למנוחת שלום והשקט ולא למנוחת יושב ובטל אלא למנוחה שלמה והוא שאמר וקראת לשבת עונג ר"ל קריאת שם שבת עצם בשבת. והענין שיכוין לשים אותו עונג. שידוע הוא שהשמות מורים על מהות עצם הדבר. והתנה בזה שהשביתה ההיא יקחנה בכונה להניח הגוף לגמרי בדדך בלא ישאר לנפש שום ענוי ביגיעה וכן יכוין בלבו שהיום ההוא שהוא קדוש השם יהיה מכובד והוא שיכבדהו בכל מדותיו שלא ישתמש באחת מהם דרך חול שהוא חפץ הגוף עד שהאכילה והשתיה יקח דרך מצוה ויצרף אותה לקדוש והוא שיהנה וישמח בה כדי למשול שאר הימים ביתרונות וימנע בהם רב מאכל ורב משתה כי בדרך זה יתמיד מניעת תאוה כשינתן לה עת מן העתים והוא סוד מסודות רפואת חולי הנפש. ועל דרך זה צריך לכבד השבת ולקדשו אפילו בדיבורו יכבדהו שלא ידבר בו שיחה בטילה והוא שאמר ולקדוש י"י מכובד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר. והם ז"ל אמרו שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול. והוא הנותן לשאר מדות האדם. וידוע כי אחר שהדבור שאין בו מעשה נמנע בו דרך חול לא נשאר בו תענוג אלא לדבר בדברי תורה וחכמה או בשמיעתם או בהתבונן בהם ואז יקרב אל השם לרעות בגנים וללקוט שושנים ומה יפתה ומה נעמה אהבה בתענוגים והוא שאמר אז תתענג על י"י ושאר המקרא יתפרש לפי הענין הזה כי השם הוא חלק יעקב ונחלתו כמו שחלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו והוא שאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך ואם אי אפשר מבלתי הבנת פשוטו אין הפסד בזה שאין מקרא יוציא מידי פשוטו שהרי דרשו ז"ל ולקדוש י"י מכובד על יום הכפורים שאין בו אכילה ושתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה ואע"פ שפשוטו של כתוב נאמר בשבת הוא על הדרך שכתבנו כי כן ראוי לקראו רוצה בו שיכוין בלבו עליו והוא שנאמר ביום השביעי מקרא קדש לי"י רוצה בו שיקרא בשם קדוש כלומר שייחד היום הזה לקדושה וכן שאר ימי המועדים צוה עליהם גם כן שיוחדו לקדושה ויכונו בהם הכונה המיוחדת לא האכילה או השביתה מעבודה בלבד אבל צריך שיוציאו קצת היום לצורך החלק המכוון משני חלקי האדם ואז ראוי ליחס הזמן לשם בשני עניניו כמו שנאמר בו שהוא לי"י והוא בלמוד ובדרישה וכמו שנאמר בו לכם שהכונה בו בהנאות הגופיות כדי לחסום תאוות היתרונות בשאר הימים כשיגמל נפשו החיה כפי הצורך הטבעי ובדרך זה ישיג קדושה וכל מעשיו יהיו לשם שמים. והוא שאמר הכתוב דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי י"י אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי ר"ל הודיעם ותאמר להם זמני הועד לי"י שתיחדו אותם לקדושה והוא שיפול עליהם שם הקודש אלה הם ואפשר שהאלף במקרא הוא במקום הא ויהיה שרשו קרה כמו ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד נקרא נקראתי בהר הגלבוע והוא מענין אולי יקרה י"י לקראתי וענין יקרה וענין לקראתי הוא אחד רוצה בו פגישה מכוונת וירצה במקרא קדש הנקרה לקראת קדוש או פוגש קדוש ואם הם שמות דבר באו במקום תארים לפי שהם מיוחדים לכך והשם הוא קודש. ויהיה הרצון במקרא קדש שיהיה האדם מכוין לבו להם בדרך שיקרה השם לקראתו.
ואונקלוס השלם לקחו על ענין זה שתרגם אותו מערע ומקראי קדש תרגם מערעי קדישא וכבר הודיע ענין מערע בתרגום אולי יקרה ובתרגום כי יפגשך עשו ולפי שהימים האלה מיוחדים לפגישת הקדוש למבקשי י"י כמו שבארנו נקראו מקראי קדש והוא באור מועדי י"י שהרצון בו שהעם נועדים בם לי"י לעורר על המכוון בם. ומה שתרגם אשר תקראו אותם דתערעון יתהון רצה בו שצריך שיכונו בם בדרך פגישתם הקודש ולשון התרגום נופל על זה ואם הוא זר אצלנו לפי לשוננו ואין תמה בזה כי כן יקרא בכל לשון אצל בעל לשון אחד בקצת שמושי הלשון ההוא.
ואפשר שהימים הנועדים להועד בם האנשים יקראו מקראים מפני שהם נתונים לפגוש זה את זה בהאספם כמו שאמר אבן גנאת בפסוק על כל מכון הר ציון ועל מקראיה אמר אפשר שרצה בו כאילו אמר על מועדיה כלומר המקומות שנפגש זה בזה רוצה בו מקום הועד כמו שנקרא אהל מועד על שם אשר אועד לך שמה ועל שם ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד. וכן יקראו המקומות הנועדים לועד מקראים. וכשם שהימים הנועדים להועד אל י"י יקראו מועדי י"י גם כן יקראו מקראי קדש ויהיו כאלו אמר זמני האסיפה לקודש כענין והיה לך למקרא העדה שרוצה בו אסיפת העדה וכן תרגם אונקלוס לערעא כנשתא.
וכן מה שתרגם אונקלוס קריאי מועד מערעי זמן לקחו על הדרך הנזכר רוצה בו שיהיו כל כך חשובים שהם היו נועדים בכל מועד ומועד והוא על דרך גדולה וחשיבות וכן אם ילקח לפי משמעות קריאה הענין הוא אחד שרצה בו שהם היו נקראים אל משה ואל אהרן בהועדם.
גם אפשר שמקראי קדש הוא מענין הזה כמו שהם נקראים מועדי י"י לפי שהם מיוחדים להועד ולהקרא בהם כל ראוי לבקש י"י או מפני שהם מיוחדים לקרוא ולדרוש בו בשם י"י ויהי' מענין ויקרא שם אברהם בשם י"י גם אפשר לומר שענין אשר תקראו אותם הוא כאלו אמר תקראו בם כי כן בא ברוב המקומות בקשר בית אמר ביום הראשון מקרא קדש וגו'. סוף דבר הכל עולה לענין אחד והוא שהכונה בשבתות ובמועדים היא הקדושה והעונג שלא יצרף אליו ענוי והוא שאמר אז תתענג אל י"י. יהי רצון מלפני אלהי השמים שנתן מנוחה לעמו ישראל שנשמור שבת מחללו ונחזיק בבריתו ויקוים בנו מקרא שכתוב אז תתענג על י"י והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי י"י דבר.