אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש ויקרא › פרשת צו

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש ויקרא · פרשת צו

פרשת ויקרא

(והיא ראויה לשבת הגדול וליום ראשון של פסח).

חסדי י"י אזכיר תהלות י"י כעל כל אשר גמלנו י"י ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו. ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע. בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם. כונת הנביא בפסוקים אלה להעיר האדם להודות לשם ולהלל במהלל הנאה שבו קיום התורה והוא שהשם עושה חסד משפט וצדקה בארץ ובאלה הוא חפץ שיעשו בני ישראל ובידיעה זה אפשר לו לאדם שישלם לא זולת זה כמו שאמר הנביא כי אם בזאת יתהלל המתהלל, לא כדעת הרעים האומרים עזב י"י את הארץ וכונתם בזה להגדיל השם ולרומם אותו בסור השגחתו מהם ובעזבו אותם לפי פחיתות המורכבים מהיסודות אצל שאר הנמצאים וזה כפירה גמורה וסתירת תורת השם ויציאה מן הדת. וזה הדעת הרע היה קדום והוא היה דעת פרעה שאמר מי י"י אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את י"י וגם את ישראל לא אשלח ובזה הדעת עמד עד שהודיעו במופתיו כי לו הארץ כמו שאמר לו משה למען תדע כי לי"י הארץ ובזה נודע והתאמת כי השם בחסדו משגיח במין האדם והוא תהלתו. והוא שאמר הנביא חסדי י"י אזכיר תהלות י"י

ולפיכך חייבין אנו להודות כפי הראוי על כל אשר גמל בני האדם כלם שנבראו בצלם והוא החביבות שגמלנו בחסדו כמו שאמרו ז"ל חביב אדם שנברא בצלם והוא שאמר הנביא בדרך כלל ר"ל על כל מין האדם כעל כל אשר גמלנו י"י וכשם שחבב לרצונו מין האדם משאר המינין כן חבב לרצונו ישראל מכל שאר האומות בתת להם תורתו וזה רצה באמרו ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו וכפי הענין זה פרשו ז"ל הללו י"י כל גוים שהם דקדקו ואמרו במאי דקא עביד ליה לישראל משבחין ליה אלא הכי קאמר הללו את י"י כל גוים במאי במאי דקא עביד להון אנו שגבר עלינו חסדו לא כל שכן וגבורת חסדו עלינו היא בתורה התמימה שנתן לנו וראוי להודות לו על זה יותר ויותר מכל הטובות האחרות. והוא שאמר וכרוב חסדיו והוא שקראו רב טוב והוא המכוון במה שתקנו שמתחיל בגנות ומסיים בשבח ואמר מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו והוא שאנו מודים בקדוש היום ואומרים אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון ובכל ברכת מצוה אנו מודים לו על זה ואומרים אשר קדשנו במצותיו והוא שגמלם כרחמיו וכרוב חסדיו.

ובאר זה ואמר אך עמי המה בנים לא ישקרו וזה המאמר בא בלשון התורה ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו. וכבר בארנו הכונה בלשון מאמר השם שהוא להורות על רצונו. ובא הנביא ולמדך שלא יעלה בדעתך לפי שישראל הלכו מימי האבות עד עתה מצרה לצרה ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו שזה הוא משנאת הקב"ה אותנו לא כי אבל מאהבתו היקרה כי אין מאהבתו השלמה להגדיל לאדם טובת העולם הזה האובדת והכלה והמביאה בעליה לבעוט ולשכח החונן אותה כמו שאמר וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו.

אבל האהבה הנאמנה ברצותו ביעקב וזרעו להיותו עמו ובניו בנים אשר לא ישקרו בבריתו כמו שאמרו רבותינו ז"ל חביבין ישראל שנקראו בנים למקום ונקראו כן מפני שלמדם דרכיו הישרים והלכו בהם ובזה התדמו אליו עד שנקראו בניו והיא הישועה האמתית והוא שאמר ויהי להם למושיע. ולא הישועה הנצחית לבדה הושיעם כי תשועת עולם זה גם כן כפי הצורך בכל דור ודור להעמיד האמונה והדעת והוא המכוון באשר הנהיגו לומר בהגדה בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם כאלו הוא מרגיש מיד צרתינו ומיצר בה כהרגיש האב על צרת הבן. והוא שאמר הנביא דרך משל כלשון בני אדם בכל צרתם לו צר. ולפי שאין זה אלא דרך משל והוא יחס שלא ידמו אותו ההמון עליו יתברך כשאר היחסים נכתב לא באל"ף אבל לפי שהוא כשאר המשלים נכתב בוי"ו ולפי שצרת שעבוד מצרים היתה סבה להודיע שמו בעולם והודיעה לכל כי הוא מושל בארץ והיא שקרבה אותנו לעבודתו חייבתנו התורה להזכיר תמיד הגאולה ההיא ומצות רבות באו בתורה כדי להזכירה מתוך המעשה. וכן באה המצוה להזכיר תמיד הגאולה ההיא וכן באה המצוה להזכיר אותה ביום ובלילה כמו שדרשה בן זומא עד שהתפרסם שבאה מצוה שתאמר פרשת ציצית שבה זכרון יציאת מצרים עם פרשת שמע מפני שהיא שניה לה להעמיד האמונה בהיות השם משגיח בארץ ומשנה הטבע לעשות נפלאות וזה מורה על אמונת החדוש כמו שהתבאר בעשרת הדברות. והוא המכון להתחיל בגנות ולסיים בשבח ואומרים עבדים היינו לפרעה במצרים וזה יצא להם מן התורה ואע"פ שלא התבאר זה בתלמוד.

וכן מה שאמרו צריך לומר ואותנו הוציא משם כי כן כתוב כי ישאלך וגו' ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים וגו' ויתן י"י אותות ומופתים ואותנו הוציא משם הנה בפי' אמר והגדת לבנך. וכן הדעת שאמרו על התחלת הגנות מתחלה עובדי ע"ז יצא גם כן מן הפרשה ההיא וכן כתוב בה ויצונו י"י לעשות את כל החקים האלה ליראה את י"י אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה ומאחר שאמר ליראה את י"י אלהינו יצא מתוך דבריו שמתחלה לא היו יראים כי היו עובדי ע"ז ויציאת מצרים חזקה האמונה והשאירה אותה לדורות ולהזכיר כל זה והנמשך לזה באה המצוה לספר ביציאת מצרים בליל הפסח וכל המאריך לספר בספור העניינים שאירעו בזמן ההוא הרי זה משובח לפי חבובו המצוה והודיעו הכונה ברוב ההזכרה.

ומצוה זו יצאה לנו מן הכתוב שאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה י"י לי בצאתי ממצרים. ודבר הכתוב בהווה באמרו לבנך אבל הקבלה האמתית הודיעה שאפילו כלנו חכמים שכבר ידענו דרכי השם וכלנו נבונים שמבינים אנחנו הכונה במצות כלנו זקנים וכבר שמענו והגדנו זה כמה שנים כולנו יודעים את התורה ומה שנוציא בפינו ידענוהו אע"פ כן מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים בלילה הזה כמו שבא בכתוב והגדת. ובכלל חובת מצוה זו לומר טעמי פסח מצה ומרור וכל מי שלא אמר שלשה דברים אלו לא יצא ידי חובתו במצות הגדה. וזה מקום הערה טובה לדרוש ולחקור טעמי המצות כמו שהעירו ז"ל על מצוה זו. ויצא להם מן התורה שהרי כתוב בה והי' כי ישאלך בנך מחר והיה כי יאמרו אליכם והגדת לבנך וגו' עד שדקדקו מכתובי התורה כי לפי זה כל אדם מבני עמנו צריך להודיע ענין זה כמו שאמרו כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו' לומר לחכם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ובזמן הזה אין מפטירין אחר מצה שלא יפרח טעם מצה או טעם הפסח לפי שהטעם ההוא מזכיר טעם המצוה וסבתה ומעיר האדם עליה והוא עיקר המצוה.

ויכול שומע אני שמצות הגדה זו היא מראש חדש כלומר כדרך שהזהיר משה רבינו מראש חדש ועוד שהרי הקדים לפסוק זה ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה לפיכך בא ולמד לך ביום ההוא אי ביום ההוא יכול, מבעוד יום כלומר אחר שכתב והי' לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. וכתוב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם והיום ההוא הוא יום ארבעה עשר ונמצא שהעבודה מתחלת מבעוד יום ולפיכך תעלה על דעתך שמצות הגדה גם כן הוא מבעוד יום תלמוד לומר בעבור זה ובארו הם ז"ל בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. וזה יצא להם מפני שהקדים לו מצות יאכל וכתיב בערב תאכלו מצות וסוף הכתוב עשה י"י לי בצאתי ממצרים. וכבר פרשו בו המפרשים מפני שאקיים זה רוצה בו כדי שאקיים המצות המזכירות הנפלאות שקרבו אותנו לעבודתו.

ואפשר לומר שבעבור זה הוא כמו ולמה זה כלומר הגד לבנך למה אתה עושה פסח מצה ומרור כמו שאמר רבן גמליאל והכל עולה לענין אחד כי המכוון הוא ספור הנפלאות כמו שאמרנו להעמיד האמונה כי בגאולה ההיא הראה השם על ידי משה כי לו הממשלה בשמים ובארץ ונאמר שבתחלת נבואתו נראה לו המלאך בלבת אש מתוך הסנה והסנה הוא עץ שפל ונבזה וזה לרמוז במראה ההיא הראשונה שהשם שהוא רם על הכל ושוכן בעולם מרום וקדוש משרה שכינתו על העם שפל ושולח מלאכיו אל נביאי העם הזה כדי להחיות רוחם ולבם כמו שאמר הנביא כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים וראה הסנה בוער באש והסנה היה נשאר ואיננו אוכל לחקות לו העם השפל הצרוף באש הצרות הבחון מתוך הצרות ההן לדעת השם ולהשיגו כמו שאמר הנביא על אחרית ימי הגלות ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף ואמר וצרפתים כצרוף הכסף ובחנתים כבחון את הזהב והוא על דרך שאמר י"י צדיק יבחן והמשילו זה ליוצר הזה שאינו בודק קנקנים מרועעים מפני שאינו מספיק להקיש עליו אחת עד שהוא שוברו ומפני זה מניח אותם לעצמם ועל הדרך הזה מניח השם את הרשע משולח לטבע ולמקרים ולא יביט אליו וזה רצה באמרו רשע ואוהב חמס שנאה נפשו. ומהו בודק קנקנים בריאים שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינו שוברן כך הקב"ה אינו מנסה אלא הצדיק וזהו שאמר י"י צדיק יבחן וזה המשל נמשך למה שאמר הנביא הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל.

והוא הדבר שקדם בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו כדרך שבאה המראה שהסנה היה בוער באש ואיננו אוכל וזה כלו מצורף להיות המלאך נראה באש נמשל בו בעצם ובשם לקצת נביאים בעצם ולקצת הנביאים בשם כי בכל המראה שראה אותה יחזקאל ע"ה דמה אותם באש ובמראה שראה ישעיהו שהיתה ענין המראה שראה יחזקאל כמו שבארו רבותינו ז"ל נקראו שרפים וזה דבר שצריך להתבונן בו.

ונראה לומר כי נבחר יסוד האש להמשיל בו המלאכים שהם השכלים הנבדלים לפי שכחות היסוד ההוא רבים וטובים שהאש מאירה ומחממת ושורפת והשכל השופע מאתו יתב' נמשל באור במקומות רבים כאמרו באורך נראה אור והמשל באור מפורסם וידוע ולפי המשך המשל באור היה ראוי המשל באש והוא שאמר במראות יחזקאל ונוגה לו סביב. אמנם השכל החמרי אשר באדם לפי דבקותו בחומר ראוי להמשילו בערפל ובחשך ובענן ובאש שהאש ההוא אינו מאיר מצד בחינת השפל הפשוט כל שכן אל השכל הראשון י"י אמר לשכון בערפל וכיוצא בו רבים. וכפי הענין הזה היתה ראויה התורה להקרא אש כאמרו אש דת למו. וכמוהו הלא כה דברי כאש ועוד כאש דת לפי שמעודדת החום הרוחני באהבת השם כמו שנאמר רשפיה רשפי אש שלהבת יה וכאמרו ויהי בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי וכאמרם ז"ל הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים ועוד שהיא שורפת סיגי הדעות הכוזבות והמדות הרעות כאמרו כי הוא כאש מצרף. ועל הדרך הזה נקראו המלאכים הנראים לנביאים שרפים והוא שנמשך לפי המשל ההוא ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח ואמר וסר עונך וחטאתך תכופר ולפי ענינים אלו כלם או מקצתם נראה המלאך אליו בלבת אש. ולפי שפרעה נמשל מקדם לתנין הרובץ בתוך יאוריו לפי גאותו על היאור הטוב אשר במצרים הראה לו תחלה המופת במטה אשר נהפך לנחש ואחר שב מטה להודיע שממשלתו מקרית ולא תעמוד גם מטה אהרן בלע מטות החרטומים להודיע כי אין מעשיהם כמעשיו כי הם היו עושים בלהט והוא היה עושה בדבר השם וכמו כן הראה לו מופת בידו להבטיחו על הגאולה ולרמוז שיד העם ששבה במוסר השם מצורעת בחיק אחרים תצא ותשוב כבתחלה.

ולפי שרצה השם להקשות לב פרעה ולב עבדיו לגדל עונשם צוה נביאו לעשות מופתים בדרך שתפול בו תעיה לומר שהיה עושה אותם בדרך להט. וזה נראה במאמר החרטומים שאמרו על מכה מן המכות אצבע אלהים היא וסוף דבר הרבה מופתיו הנאמנים עד אשר שלחם פרעה מארצו. ותחלת המכות היתה ביאור לפי שאמר מי י"י אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל והי' שולל ממנו במאמרו ובמחשבתו הממשלה בשמים ובארץ וזה גרם לו גאותו על היאור כמו שאמר הנביא על פרעה שהיה אומר לי יאורי ואני עשיתיני וזה גרם רוב הטובה הנמשכת לארץ מן היאור לפיכך בא ומנע הטוב אשר במים עצמן והדגה אשר במים מתה ובאש היאור ונהפך להם הטוב לרע והתועלת לנזק להראות כח השם ביסוד ההוא אשר התגאה עליו. והוא שאמר בזאת תדע כי י"י שלחני הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור. אמנם זה כולו נחשב למכה אחת ואם היו שלש כי לשנוי טבע המים מתה הדגה ובאש היאור אחר כן הוציא בעל חיים מזיקים מן היאור והם הצפרדעים שבאו עד חדר משכבם ובתנורם ובמשארותם כפי שהיו בו תחלה בעלי חיים מועילין וזה כולו מופת שממשלת השם ביסוד זה לרצונו להנהיג הטבע בו או לשנותו לטוב או לרע. ואחר כן הראה ממשלתו ביסוד הארץ כי העפר שטבעו להוציא צמחים טובים ומועילים שנה אותה לרע והוציא כנים המכאיבים האדם והבהמה כפי הפיכת המים לדם. ואחר כן הביא ערוב מבעלי חיים אשר בארץ להלאות העם כנגד הצפרדעים שהוציא מן המים והוא שאמר למען תדע כי אני י"י בקרב הארץ. ואחר כן עשה שפטים באלהיהם בבקר ובצאן ובכל בעלי חיים הבייתים המועילים אשר בארץ במכת הדבר ובמות כולן נודעה ממשלתו גם כן ביסוד העפר לטוב או לשנות טבעו לרע. ואחר כן הראה ממשלתו בשני היסודות הנשארים והם האויר והאש. ולפי שיסוד האש הכללי אינו נראה כשאר היסודות שתף המופת בשניהם והוא שצוה לקחת פיח כבשן ולזרקו באויר לשנות טבעם ולהוליד שחין על כל ארץ מצרים גם בחרטומים עצמם שהיו בעלי להטים פשטה המכה הזאת. ואחר כן הוריד ברד ואש מתלקחת בתוך הברד. וזה המופת השתתפו בו כל היסודות לפי האד העולה שבסבתו ירד האש והברד ונשמעו הקולות שהם בסבת יסוד האויר ולפיכך אמר על המופת הזה שהוא כללי למען תדע כי לי"י הארץ.

והוא שאמר על המכה הזאת כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך וידוע שהלב במקום זה הוא נאמר על המחשבה לפי שהמגפות היו כנגד מחשבתו הרעה וכפירתו הגמורה שאמר מי י"י אשר אשמע בקולו עד שהרך מעט את לבבו לשלח את העם לזבוח כאשר שאלו ממנו. אמנם הקשה את רוחו באמרו מי ומי ההולכים. ואחר כך הביא מכה אחרת ממיני העוף אשר באויר כנגד הערוב שבארץ וכנגד הצפרדעים שבמים. ואחר שהראה ממשלתו בארץ ובכל אשר עליה הראה ממשלתו בשמים כי המושל הגדול מכל צבא השמים שחשבו הקדומים שהוא האלוה הגדול מנע ממשלתו שלש ימים אצל הכופרים בממשלת השם ולכל בני ישראל המודים בממשלתו העליונה היה אור במושבותם. ולהעיר על הענין שאמרנו שהכל הי' להודיע ממשלת השם בארץ אמר התנא מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היתה של ארבע מכות לפי שאין שם יסוד פשוט נמצא אבל כל אחד מהם מורכב עם אחרים. והתנא שהוסיף ואמר שכל מכה ומכה היתה של חמש מכות לפי דעתו בגלגלים שהם יסוד חמישי והוא הסובב והמסבב הכל לרצון השם וזה הכל הורה עליו יתברך שהוא עושה השמים ושמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם והוא מעמיד הכל לרצונו ומסיר ממשלתם גם כן לרצונו:

ועם כל המופתים האלה שנעשו על ידי משה ואהרן לא שמע פרעה בקול השם לשלח את ישראל עד שהשם בעצמו ובכבודו הוציאם מארצו ר"ל שהרך קשי לבו ולב עבדיו שהקשה לגדל ענשם והוא ברצונו שהוא עצמו וכבודו הכה כל בכור בחצות הלילה והוא עת התרדמה ומכת המות ההיא לא היתה כמיתת בני אדם שיבא להם מלאך המות בזמן שהם ערים ומרגישים או שיבא להם שרף המביא קדחת שורפת או שיבא שליח שיכה באחת מהמכות אבל לרצונו לבדו מתו כל בכוריהם והוא שישנו שנת מות ונתבטלה תנועתם וצעדרה וההעדר ההוא הי' המשחית שנאמר עליו ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף כי כן מצאנו שהנגף עצמו שהוא ההעדר קראו משחית כמו שנאמר ולא יהי' בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים. זה כלו נראה שרצו באמרם בהגדה ויוציאנו י"י ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקב"ה בעצמו ובכבודו ומה שכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים כבר פרשו שהמלאך ההוא הוא הנביא והמוציא הוא השם ואם תרצה חמור שהנבי' נקרא מוציא מצד ההנהגה ומצד עשותו שאר המופתים לא מצד המכה המיוחדת שהיתה סבת הגאולה. וזה הדרש הנזכר נראה שיצא להם ממאמר התורה שאמרה בפירוש ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים והקרוב אצלי להיות בפניו במקום זה כאלו אמר בעצמו ובמציאות כלומר בלא אמצעי כי כן מצאנו שם פנים נאמר להודות על מציאותו בלא אמצעי כמו שאמר פנים בפנים. וכמו כן היה זה רצון הנביא באמרו ומלאך פניו הושיעם כמו שנמצא אור פניו שבא במקום רצונו.

ואפשר שזה רצה באמרו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים והכל בא להורות שלא היה שם אמצעי ליחס אליו הגאולה המורה על ממשלתו הוראה אמתית שכבר עברו המופתים שנעשו על ידי הנביאים ולא נגאלו עד שהיה רצון השם בגאולתם ולא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם. וכל זה בא להזכיר הגאולה הנפלאה שבאה אחר העבודה הקשה שלא היתה לעם כמוה. וזה היה סבה להחזיק באמונה הקיימת שהכל עושה השם לרצונו וכשם שהיה רצון השם בגלות ההוא לאהבת האבות כדי שיהיו כולם יחד מזומנים לקבל התורה בצאתם ממצרים ויאמינו בשם ובנביאיו אחר שראו שהראה המופתים על ידיהם באהבתו ובחמלתו כמו שאמר הנביא באהבתו ובחמלתו הוא גאלם כן היה רצון השם להפיצנו בין העמים לצרוף אותנו לא שעזבנו עזיבה גמורה כי לא מאסנו ולא געלנו כמו שהבטיחנו באמרו ואף גם זאת בהיותם בארץ. אבל הוא ינטלנו וינשאנו לעד על כל העמים כאמונתנו כמו שאמר הנביא וינטלם וינשאם כל ימי עולם. אמנם הגלות הארוך שעמדנו בו הוא לכלות קוצים מן הכרם ולהשאיר הטובים לפי עניים ודלותם החוסים בשם י"י כמו שהבטיח הנביא ואמר והשארתי בקרבך עם עני ודל וגו' וסמך לו שארית ישראל יחסו בשם י"י לא שהבטיחנו בשום מקום להשאיר עם גדול ורב שתהיה התשועה ברב החיל וברב כח כמו שעלה בלב ההמון ובלב קצת חכמינו המתפתים והמאמינים לכל אשר ישמעו כאלו שכחו מה שלמדו בתלמוד ובמקרא גם מה שכתוב בתורה ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג י"י אתכם שמה ובכמה מקומות יקרא אותנו הנבא שארית להורות על המעט אמר והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים וגו' ואמר והשארתי בקרבך עם עני ודל וגו' וסמך לו שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. והיותנו מפוזרים בין העמים כולם בעת הגאולה יהיה סבה להפוך אל גוים שפה אחת ולעבדו שכם אחד בראותם הגאולה והישועה ואז תתקיים הנבואה שאין לחלוק עליה ולומר שכבר נתקיימה. והוא שנאמר לכן הנה ימים באים נאם י"י ולא יאמר עוד חי י"י אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי י"י אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שמה והשיבותים אל האדמה אשר נתתי לאבותם.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה