אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש ויקרא › פרשת ויקרא

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש ויקרא · פרשת ויקרא

חומש ויקרא

שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי. לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד. לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים.

ישמע חכם את הדבר הזה שנאמר על עבודת הקרבנות ויוסיף לקח לדעת הכונה במצות קרבן ובמצות רבות שבאו בתורה כי כמה מבני עמנו ומאנשי שאר האומות חושבים שעיקר כפרת העונות ותשועת הנפשות הוא בקרבן עד שהאומות עומסים עלינו משא קלס ולעג ואומרים שלא נוכל להושיע נפשנו בגלות אחר שאין שם קרבן ואין עבודת הלב שהיא באמונת יחודו הטובה ובתפלה לפניו ובתהלותיו חשובה בעיניהם כנגד עבודת הקרבן לפיכך הנביאים והמדברים ברוח הקדש באו לבטל הדעת הנפסד הזאת והעירו על זה במקומות רבים והודיעו שאין חפץ השם בקרבן כפי שהם חושבים כמו שאמר זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת. ואמר ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי ואמר הירצה י"י באלפי אלים ברבבות נחלי שמן ואמר כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה.

ואם נפשך לומר והלא פרשת ויקרא ופרשיות רבות באו בתורה על מצות הקרבן ואיך יאמר שאין חפץ השם בו והלא הוא צוה עליו במקומות רבים ובפירוש נאמר ונרצה לו לכפר עליו וכמוהו רבים שענינם שרצון השם בו ואחר שהוא כן איך נכתוב בדברי נביאים שאין רצון השם וחפצו בו והין ולאו לא יצדקו על דבר אחד. דע והתבונן שזה אמת כשיאמרו שניהם מצד אחד כי אז בהכרח אם האחד מהם אמת האחד שקר ואם האחד שקר האחד אמת אבל כשילקחו האחד מהם מצד אחד והשני מצד אחר אפשר שיצדקו שניהם. וחפץ ורצון השם יאמרו על שני צדדין ראשון ושני. והמשל בזה כי המלך הצדיק חפצו הראשון שיהיו כל אנשיו צדיקים וישרים ושלא יעשה אף אחד מהם דבר שיענישנו עליו. ולפי הענין הזה יאמר על המלך ההוא שאין חפצו ורצונו בעונש ועל דרך זה אמר החפץ אחפוץ במות הרשע נאום י"י ונאמר עוד כי לא אחפוץ במות המת הלא בשובו מדרכיו וחיה.

אמנם החפץ השני אשר למלך הצדיק שאם יחטא אחד מאנשיו שיענש לבער הרע מקרב הארץ ולפיכך יאמר על המלך שצוה על העונש וחפצו ורצונו בו. וכמו כן הרופא הטוב המשגיח בבריאות אדם אחד רצונו וחפצו בו שיאכל הדברים הבינונים באיכותם וכמותם המעמידים הבריאות בדרך שלא יחלה ויצטרך למרקחת או למשקה מן הדברים המשיבים אותו לבריאות וזה חפצו הראשון. ומצד זה יאמר שאין חפץ הרופא באכילת המרקחת אבל כשיחלה האיש ההוא רצון הרופא וחפצו שיאכל האיש ההוא המרקחת עד שישוב לבריאותו וזהו חפצו השני שאינו מכיון ראשון.

ועל דרך המשלים הנזכרים צריך שנקח ענין הקרבן כי החפץ הראשון לשם בישראל הוא לשמוע בקולו כמו שאמר הנביא כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח. כי אם את הדבר הזה צויתי אותם רצה בו כי הכונה בבחירת השם בישראל הוא לשמוע בקולו ולקבל עליו עול מלכות שמים ולקראו באמת והוא שיצייר בלבו הדבר הנהוג בפיו מיחוד השם וממשלתו ושאר תהלותיו.

וזה רצה הנביא באמרו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ר"ל שתכלית יצירת העם הזה שיצרתי הוא שיספרו תהלתי לא העמל והיגיעה בקרבנות ובשאר עבודות בלא כונה אמתית כאשר ידמו רבים שהם הקריאה הטובה אל השם ובהם יתקרבו אליו כי לא זו הדרך ללכת אליו ולא זאת היגיעה מבוקשת מישראל ואין זה קריאתו באמת והוא שסמך לו הנביא ואמר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. והוסיף ביאור ואמר כי היגיעה ההיא אינה לשם כי אין זו הבקשה במצוה ההיא כמו שאמר לא הבאת לי שה עולותיך ולא על זבחיך אוכיחך ועולותיך נגדי תמיד ר"ל שאינם לי כלל שאני לא אהנה בהם כלל כשאר הנעבדים גם המצוה הזאת אינה לרצוני מכם שאבקש העולה ולא שתקריבו עולות לנגדי תמיד ומי יתן והיה לבבכם שלם ולא תהיו צריכים לעבוד אותי על דרך זה שתיגעו בו כי אתם מעבידים אותי בדרך זה ומיגעים רצוני בעונותיכם והוא שאמר לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה ואמר העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך. וזה נאמר כלשון בני אדם שהצדיק ייגע וילאה במעשי הרשע והחכם בדברי הכסיל והמלך בעם במרדו ושובו והרופא הנאמן באיש שהנהגתו עליו כשיאכל המאכלים הרעים שהזהירו עליהם שלא יאכלם ויאכלם ולא ישמע אליו לקבל משקים ומרקחות וכשיתמיד בענין זה יקוץ וילאה הרופא בו ועל דרך זה אמר הוגעתני בעונותיך.

ולפי ענין זה נאמר שאין חפץ השם בקרבן אבל חפצו בו על דרך חפץ הרופא הטוב באכילת המרקחת לפי שהשם בקש מישראל שלא יעבוד זולתו והיה המנהג הקדום באומות לזבוח לשדים לא אלוה לבקש התשועה והכפרה. ולפי שעבודת הקרבן היא טובה לפי הדעת המפורסם בהקריב בעלי חיים שהם המין הטוב מכל המורכב ושהחומר שלהם הקרוב הוא לחומר האדם. לפיכך רצה השם שתהיה העבודה הזאת לו לבדו ובדרך כבוד והגדיל ממשלתו על הכל והוא שפתח פרשת הקרבנות בקרבנות נדבה ואמר אדם כי יקריב מכם.

ולא פתח בקרבן מצוה להודיע שאין זה המבוקש מהעם אמנם העם כלו לפי שאי אפשר לכלם שיקריבו נדבה על הדרך הנזכר צוה עליהם להקריב תמידין ואמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו.

ובין תבין אמרו קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי כי בחמשה יחוסים יחס הקרבן אצלו כדי להעיר על הכונה שאמר בפי' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם מצורף אל זה כי בהעלותם אל לבם שהקריבו נפש תחת נפשם החיה ידמו בנפשם שנתכפר עונם ומעתה יתקרבו אל השם ואם לא היתה המחשבה הזאת בישראל היו נואשים מן התשובה ולולי המעשים בזה וכיוצא בזה לא הי' קיום לאמונה ואדונינו המלך הגדול האנפודור פדריק שיחיה ויאריך ימים נתן טעם מדוע צוה ה' להקריב קרבן ממין הבקר והצאן ולא צוה להקריב שום מין ממיני חיות ואמר לפי שכונת הקרבן לעשות בו רצון לבורא ואין אדם מרצה אחר בדבר שאינו שלו ומיני הבקר והצאן הם בייתות והם נכסי בעלים אשר טרח בהם או בדמיהם ומיני החיות הם מדבריות ואין להם בעלים ואינו טורח בהם. והם כאילו אינם שלו על כן לא צוה להקריב אליו לרצון על מזבחו ממיני החיות והראיה על זה כי לאשר לא השיג ידו ציוה להקריב ממיני העוף בני יונה ותורים לפי שהיה נהוג לגדלם בבית.

אמנם העיקר הגדול ושורש הצדיקים הוא בקבלת עול מלכות שמים שהיא הקריאה האמיתית אשר יקראוהו באמת והוא המהלל הנאה ועם זה יהיה הקרבן ושאר המצות לרצון. ואל זה כון הנביא באמרו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל ושאר הפסוקים הנמשכים לזה.

וכן אסף המשורר בא להעיר כפי ענין זה על שלמות האדם בתורה ובמצות ולהודיע כי לא ישלם במצות מאין תורה וחכמה ולא בתורה ובחכמה מאין קיום המצות והוא שאמר שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי ואמר אלהים אלהיך להעיר על שני ענינים הנזכרים כמו שאמר אנכי י"י אלהיך וכבר בארתי שם ששתי מצות הן כן אמרו אלהים אלהיך אנכי בא להעיר ולהודיע כי הוא אלהים וזה יודע לאדם בהשיגו תורה וחכמה.

ואמרו אלהיך אנכי בא להעיר ג"כ שידע שהוא אלהיו ושופטו ומנהיגו ומשגיח על מעשיו וצריך לו שיקבל מצותיו בדרך קבלת עול מלכות שמים שהוא העיקר וכן אסף עצמו העיר על זה בלשון שמיעה והערה גם כן במזמור אחר ואמר שמעה עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר ואמר אחר זה לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו. והכל בא להעיר כי שלמות האדם צריך ליראת שמים וחכמה שהיא התורה והשמיעה באה על התורה כי היודע אותה שומע השם ויודעו. ובדרכי יהלכו בא על קיום המצות שהן מתדמות בדרכי השם. ולפי שהעיקר הוא בתורה ובחכמה הוכיח תחלה עליה ואמר כי תוכחתו אינה על מיעוט עבודת הקרבן אבל על הקרבן כשלא תהיה בו הכונה המבוקשת בו והוא שאמר לא על זבחיך אוכיחך ושאר הפסוקים הנמשכים לזה כפי הענין הנזכר בפסוקי ההפטרה. ור"ל שלא אוכיחך על הרבות זבחיך ושיהיו עולותיך לנגדי תמיד ורמז בו על התמידין שהם נקראים עולת תמיד והוסיף אסף ביחוד ואמר לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים רצה בו שאינני כשאר נעבדים שיטילו צרכיהם על עבדיהם לפי שאין להם השג יד אבל השם יתברך אם יעלה על לב סכל כי הוא רצה בדבר מעבודתם לצבאו ומשרתיו הלא הכל שלו והוא שאמר כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף. וזה הענין רצה הנביא גם כן באמרו לא הבאת לי שה עולותיך גם אם יתפתה העובד ויחשוב שהשם יתברך יתפעל בריח ניחוח הלא לי"י תבל ומלואה והוא שאמר אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה. האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה וכן אמר הנביא לא קנית לי בכסף קנה וחלב זבחיך לא הרויתני.

אמנם אסף חדש ענין בקרבן להעיר על הכונה בו ואמר זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך. ר"ל כי המבוקש ממך בחרבן שתודה לאלהים לבדו ושיהיו נדריך לעליון לא לזולתו כי ההודאה לשם מבוקשת מהעם על כל הקורות אותו כמו שאמר על הצריכים להודות כחולים וכיוצא בם יודו לי"י חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה. ועיקר העבודה היא בהודאה ובקריאה אליו. ולפיכך נקראו זבחי תודה ואמר זבח לאלהים תודה והוסיף ביאור ואמר וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. וקריאתו היא התפלה ולפיכך נתקנו תפלות במקום תמידין ועל דרך האמת התפילות וההודאות נכבדות אל השם יותר מקרבן כמו שהעיר על זה דוד ע"ה ואמר י"י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתיך כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה ואמר זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה הראה בפסוקים אלה כי התהלה עם רוח נשברה הם הזבחים שהם לי"י באמת. ובענין זה צריך שנתעורר באמת כשאנו באים להתפלל לפניו ופותחים ואומרים י"י שפתי תפתח והוא המכון באמרו וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. והכבוד הזה התבאר בסוף המזמור שאמר זובח תודה יכבדנני. ובזה נשלמה ההערה ליראי השם מקיימי המצות שלא יעשו אחת מן המצות כמצות אנשים מלומדה והוא שרצה באמרו אלהים אלהיך אנכי.

עוד בא להעיר החכמים בעלי תורה המקילים במצות והוא שאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי על פיך. וקרא אותו רשע אע"פ שהוא יודע המצות ולומד תורה ועל ידיעת המצוות אמר מה לך לספר חוקי כמו שבא יהללו את שם י"י כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבר. ואמר הנביא אם ימושו החקים האלה מלפני וגו' ועל תלמוד תורה אמר ותשא בריתי עלי פיך כי היא דברי הברית אשר כרת עמהם וקרא אותו רשע לפי שהפר בריתו ופרע מוסרו ושנאו כמו שאמר ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך. אם ראית גנב ותירץ עמו ועם מנאפים חלקך. בכתוב הראשון דבר על דרך כלל ובשני על דרך פרט כי בו פרט שני חלקי המצות שכליות טבעיות ושאינן שכליות ולא טבעיות אבל הם נמנעות מצד גזרת השם שגזר שיהיה אדם מושל בטבע ולא במעשים בלבד כי גם כן צריך שימשול בדבריו האסורים או הנמאסים והוא שאמר מדרכי רשע פיך שלחת ברעה ולשונך חצמיד מרמה. ולהרחיק המדה הזאת הנהוגה ברוב בני אדם אמר דבר זה ענינו כי המלמד לשונו לדבר רע יגרום לו לדבר רע על קרוביו ועל אחיו ואף על בן אמו עד שיקלל אותו ויחרפנו בדרך שיחרף אמו מתוך חירופו ולא ידע כי בנפשו הוא כאשר יקרא בן אמו ממזר או כיוצא בזה וזה רצה באמרו באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי ובזה נרמזה דרך החכם הרע שאינו ירא שמים. ולפי שהוא מכיר וכופר אין חכמתו מתקיימת ודומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין שהרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. ועליו אמר אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך. והחכם ר' אברהם אבן עזרא כתב טעם והחרשתי בעבור שאני ארך אפים וכאשר החרשתי דמית כי אינני יודע הנסתרות כמוך על כן אוכיחך. ולפי דעתי היות אהיה הוא כמו היה אהיה.

ואפשר לומר שרצה בו לומר כלשון בני אדם דמית להיות חי עד שאמרת אהיה כמוך וזה כי חשבת בלבך אדמה לעליון לפי שעלה בלבך שדבקת בי ושבת שכל בפועל ולפיכך אוכיחך ואערכה מלחמה לעיניך עד שתרחק ממני כדרך כל בעלי מלחמת איש אחד ולא תראה בישע אלהים. ולפיכך צריך שתתעורר ותשוב לעבודתי הראויה פן יאבד הכל והוא שאמר בינו נא זאת שוכחי אלוה פן אטרוף ואין מציל. וחתם דברו הטוב בשני הענינים הנזכרים בשלמות האדם אחד מהם למקיימי המצות שצריך לקבל אותם בקבלת עול מלכות שמים כיחודו וההודאה על ממשלתו. והשני לחכמים לומדי התורה שיקיימו כל המצות ולא יקלו באחת מהן לפי שהן הדרך הבינונית שהוא לשם אורחותיו והוא דרך י"י לראות בישע אלהים. והוא שאמר זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים וזובח תודה רצה בו הזובח על דרך הודאה כמו שקדם והמכבדו מכובד כמו שאמר כי מכבדי אכבד. ושם דרך הוא השם אורחותיו ומפלס מעגל רגליו כמו שדרשו ז"ל וכמו שהתבאר בפרשת שקלים. השם ברחמיו יזכנו לאור פניו ויראנו בישע אלהים ויושיענו תשועת עולמים.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה