אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש ויקרא › פרשת בהר

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש ויקרא · פרשת בהר

פרשת אמור

מוסר י"י בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו כי את אשר יאהב י"י יוכיח וכאב את בן ירצה אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה.

ראוי לכל בעל לב להתבונן בפסוקים אלה ולקחת מוסר בהם בבחינת ענינים וענין אומרם לפי שימצא בהם ענינים רבים נמשכים למוסר ונזכיר מהם חמשה. האחד שצריך מוסר לכל אדם ואפלו לחכם לפי שהוא נוטה אחר יצרו שהוא טבע חמרו. השני שראוי לכל מי שידע להוכיח וליסר שיוכיח ואף אם הוא חוטא בדבר ההוא בעצמו שיוכיח בו ואם נאים הדברים שיוצאים מפי עושיהם אין האמת נמנעת מפני זה. השלישי שראוי לכל אדם לקבל מוסר ותוכחה מכל חכם. הרביעי שראוי לכל נוסר שיוסיף אהבה במיסרו לא שישנאנו וימאסנו והנוסר האוהב מיסרו מעיד על עצמו שהוא חכם והשונאו מעיד על עצמו שהוא סכל ולץ כמו שאמר החכם אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. החמישי שהמוכיח והמיסר הוא האוהב באמת. וכל זה יוצא מהכתובים הנזכרים למתבונן בהם לפי שידוע מדרך קבלה ששלמה ע"ה השיג חכמה יותר משאר בני אדם כמו שאמר ויחכם מכל האדם ועם כל זה לפי שבטח בחכמתו לבדו פרע מוסר התורה בהרבות לו נשים ונכשל כי אמר בלבבו אחר שהזהרת התורה על זה הוא שהרבות נשים שלא יסור לב המרבה בטוח אני בעצמי לפי חכמתי שלא יסור לבבי ולא אשמע להם לתעות אחר האלילים גם אני אמנע אותן מן התעיה כראוי לכל חכם למנוע ולמחות במי שבידו למחות זאת היתה כונתו ונכשל בה ככתוב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו לבבו והנטיה ההיא היתה בשלא מיחה בהן בבנותן במה לע"ז עד שנחשב לו כאלו בנאה והוא שאמר אז יבנה שלמה וגו'. וזאת היתה סבת סמיכתו בחכמתו מאין מעשים הראוים לה ואין לחכמה קיום מתמיד על דרך זה. כמו שאמרו ז"ל כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין הרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו רוצים בו שהחכמה העיונית כענפים שנושאים הפרי והמעשים שצותה עליו התורה כשרשים שהם נושאי הענפים וכשם שאין קיום לענפים ולא מציאות לפרי מבלעדי השרשים כך אין קיום לחכמה ולא מציאות למכוין בה שהוא העונג המתמיד מבלעדי המעשים כי במעט סבה ממבוכת ספק או מהרבות תאוה תבטל. ורבותינו ז"ל סמכו מאמרם זה למה שאמר ירמיה והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה לא תשב.

וראוי להתבונן בזה מאין נראה להם שהכתוב מדבר בעץ שענפיו מרובין משרשיו ומה הודיע שהוא מדבר באדם שחכמתו מרובה ממעשיו והנכון לומר שנודע להם שעץ הערער טבעו כך ועוד שאחר שהוא בערבה ובמדבר שאין שם לחלוחית ראוי שיהיו שרשיו מועטים ועוד יגיד עליו רעו כי במשל האחר שהוא בהפך זה נאמר עליו ועל יובל ישלח שרשיו. ואחר שהפליג בשרשיו ולא בענפיו נראה ששרשיו מרובין מענפיו רוצים בו שהם מרובין בהקש אצלם. והראיה שהכתוב מדבר במי שחכמתו מרובה ממעשיו היא לפי שקדם לו ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן י"י יסור לבו ואין ספק שהנביא לא בא למנוע הבטחון לאדם באדם כדרך שלא יבטח איש באיש ממינו כי זה נמנע לפי צרכי האדם ואין הנביא היה מארר על דבר שאי אפשר בלתו. גם לא בא לארר מי שיסור לבו מהשם הסרה גמורה כי אין זה ראוי להקרא גבר גם הברכה שם אינה נזכרת כנגד זה המתואר ועוד שהרי רבותינו סמכוהו אל מי שחכמתו מרובה ממעשיו ואם הי' לבו סר מהשם לגמרי לא היה ראוי ליחס לו חכמה. אם כן הראוי לומר בדבר הנביא שבא למנוע הבטחון לאדם בדרך שיסור מי"י לבו בבטחונו באדם והוא שיש לו להשתדל ולדעת שאין שם כח רק מאתו יתברך ונכלל בזה ממניעת בטחון החכם הוא הנקרא גבר שלא יבטח בכח שכלו הנמצא לאדם בטבע חמרו על דרך למוד ועיון עד יזוב המעשים הנודעים מצד נבואה מאת השם כדרך שעשה שלמה במה שבאה סבת המצוה ולא יסור לבבו. ועל כיוצא בו באר ואמר ושם בשר זרועו ומן י"י יסור לבו. ומניעת זה הוא לפי שהחכם שהוא על דרך זה אין קיום לחכמתו שסבות מכשוליו קרובות והוא שאמר והיה כערער בערבה וגו' כי האדם כעץ השדה שהרי חכמתו צומחת כטבע מעט מעט בלמוד ומריח מי התורה הנתונה מפי השם תפריח ותעשה פרי בהתמדת מעשים טובים השומרים האמונה והדרכים הישרים שהם השרשים. ומשל השרשים בענין זה כבר הזכירו החכם אמר לא יכון אדם רשע ושרש צדיקים בל ימוט רצה בו כי לא יכון שום אדם ואפילו הוא חכם אם מעשיו רעים כי מאחר ששרשיו מועטין הוא נעקר במעט רוח אבל הצדיק שרשו עב וחזק ולפיכך בל ימוט והוא שאמר הושע הנביא יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון. לפי שהפרח והוא חכמתו צריך שיהיה בטבע שושנה כמו שנזכר בפרשת ואתה תצוה והשרשים והם מעשיו הטובים צריכים שיהיו בטבע שרשי עצי הלבנון והוא שברך ירמיהו ואמר ברוך הגבר אשר יבטח בי"י ואין הכונה שלא יבטח כלל בכח האדם שהוא שכלו אבל שישים מבטחו בתורת השם לחזק כחו ולהעמידו ולקיימו והוא שהוסיף באור ואמר והיה י"י מבטחו. והוא שאמר החכם לפי זה הענין בטח אל י"י בכל לבך ואל בינתך אל תשען ואמר אל תהי חכם בעיניך ירא את י"י וסור מרע ועל כיוצא בזה ראוי לומר ועל יובל ישלח שרשיו והוא שאמרו ז"ל כל שמעשיו מרובין מחכמתו רוצים בו שעושה מעשים שלא גזרה עליהם חכמת אדם כפי הטבע והוא שחכמתו מתקיימת לפי שהתמדת המעשים ההם תעזרהו בכל עת והוא המכוון באמרו ולא יראה כי יבא חום ותצילהו ממבוכת ספקותיו ומהנטיה אל תאוותיו.

ואל זה רמז באמרו במשל ההוא ובשנת בצורת לא ידאג. אבל מי שמעטים מעשיו מחכמתו הספקות היוצאות לו בה תתעינה אותו עד שיפול בשחת תאוותיו הדמיונות ואל זה רמז הנביא באמרו ושכן חררים במדבר וגומר וכדרך זה נכשל החכם עד שנאמר עליו נשיו הטו את לבבו. ואם החכם שנאמר עליו ויחכם מכל אדם נכשל בזה מה יעשה מי שאין לו חכמה אין ספק שצריך להזהר מאד בכל מצות התורה ובכל דברי מוסרה ותוכחתה והוא שהעיר עליו החכם לפי מה שהשיג בעצמו בבטחונו על חכמתו ואמר מוסר י"י בני אל תמאס. ונאמר כי שם מוסר יאמר על למוד רדיפת מדות טובות והזהרת המדות הרעות והאיום בעונש עליהם כדרך האיום שעשה משה בקללות כאשר ייסר איש את בנו ומזה נאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ונאמר כי מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ותרגמו אנקלוס לאלפותך ויאמר גם כן על הגערה וההכאבה בנוסר. ובכלל על כל הכאה ועונש שיבאו כדי שלא לשנות במדות רעות כמו שאמר ויסרתי אתכם ותרגומו ואלקי יתכון ומזה הענין בא ומוסר שדי אל תמאס והוא שסמך לו כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה:

ושם תוכחת יאמר גם כן על שני הענינים האלה יאמר לפי ענין הראשון הוכח תוכיח את עמיתך. לפי הענין השני והוכח במכאוב על משכבו. וכפי שני העניינים האלה בא החכם להזהיר תלמידו שהוא בנו בבניות נפש שלא למאוס מוסר י"י וידוע שהמואס דבר שונאו ועוזבו וכלל בדברו זה שלא לעזוב דבר מדברי תורה שהם מוסרו וכן אם יענש עונש מן העונשין מלקות או קרבן או עונש זולתו בידי אדם או בידי שמים לא ימאסנו אבל יקבל אותו מאהבה וידוע כי הדברים יקוצו בני אדם בהתמדתם כי המן שטעמו כצפיחת בדבש והיה זן האוכל אותו בלא כבדות ושהיה נמצא בלא עמל היה רוב התמדתו סבה לאמר עליו העם ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ולפיכך משפטי השם המתוקים מדבש ונופת צופים עם היותם נאהבים אל האדם צריך שיזהר שלא יקוץ בם בלמודם או כשתחול עליו הכאבה במכות הנזכרות בתוכחה ובאורך הגלות אשר נפלינו בהם מכל עם בתת השם לרצונו לנו התורה התמימה מה שלא עשה כן לכל גוי וכן לא יקוץ בהענישנו יותר מכל עם שלא נצטווה רק בשבע מצות כי זה הכל מאהבתו אותנו כי דרך כל מלך שירבה מצותיו על משרתיו ורואי פניו וכל מקבלי פרס מאתו לדבקותם בו והוא שאמר כי את אשר יאהב י"י יוכיח הלא תראה ששבט לוי שנבחר מכל ישראל היה עובד עבודת המשכן והיתה עליו משמרת אהרן ומשמרת כל העדה והכהנים שנבחרו מן השבט ההוא נצטוו מצות רבות יותר משאר השבט ומכל העם להיותם נאהבים וקרובים לשם יותר מכולם ואנחנו גם כן כשהיינו נאהבים בשבתנו על אדמתנו היו עול המצות עלינו כפלים מאשר הוא היום כי המצות התלויות במקום ההוא בזמן ההוא הם יותר ממאה.

ראה גם ראה כי עבודת שתי מצות מהם שקולה כנגד עבודת כל המצות שנעבוד ושנטרד בהן היום. האחת היותנו עולים לירושלים שלש פעמים בשנה עד שקצת העם היו מוציאין ניסן אייר וסיון בדרך ההוא בשני רגלים מהם והזמן כלו ימי קציר שהוא חיי האדם ואנו היום תכבד עלינו הליכתנו אל בית התפלה מעט פסיעות וכן מצות שביתת השמיטה כשתדקדק עליה תכבד משביתת כל השבתות והמועדים אף כי ישמרו כראוי מחללם והוא שנקדש אותם לקדש נפשותינו בם שהוא המבוקש כמו שהתבאר. וכמה מוסרים היו לנו כמעשרות וכמתנות כהונה וכיוצא בהם בעוד שהיינו נאהבים ומתלוננים בצלו ואז היינו נרצים ושלמים עד שהיינו ראוים לדבוק בו ואל זה רמז באמרו וכאב את בן ירצה והוא סובל פירושים רבים לפי משמעות מלת רצון הפשוט בלשוננו שהוא החפץ.

והקרוב לומר בו שהוא מענין השלמה כמו שבא והם ירצו את עונם וחבריו שבאו בענין השלמה והפשוט בענין זה ירצה כשכיר יומו שמשמעותו עד שישלים יומו כשכיר וכן נראה הענין בפסוק זה שרצה בו וכאב את בן ישלים ר"ל כאב שישתדל להשלים בנו בדרך שיקרא שמו עליו ויאמר שהוא בנו כן השם כון במוסרו להשלים בנו בכורו אשר אהב והוא החביבות הגדול שנקרא בנו כמו שאמרה תורה בנים אתם לי"י אלהיכם וזה יאמר עליהם כשילכו בדרכיו כי כשהאב טוב ושלם והבנים רעים וחסרים יאמר עליהם אינם בניו אבל כשהם הולכים בדרכיו יקראו בניו ועל דרך זה היו חביבין ישראל שנקראו בנים למקום והוא הענין באמרו וכאב את בן ירצה ומשל מוסר האב בא גם כן בתורה כי כן כתוב שם כי כאשר ייסר איש את בנו י"י אלהיך מיסרך כי השם באהבתו את העם הזה נתן השגחתו בו ובמעשיו ולא בשאר העמים שהם נעזבים ומשולחים למקרים כשאר בעלי חיים שאין הכונה בהם לעצמם אבל הם כדברים המקריים וזה ממיעוט אהבתו אותם הלא תראה כי כשיעד השם לנו תכלית העונש אמר ואף אשר הלכו עמי בקרי ואף אני אלך עמם בקרי. ובארו הם ז"ל באור יפה הם עשו דיני עראי בעולם אף אני אעשה אותם עראי בעולם רצו בו שאם לא יוסרו בדיני העונשין הנועדים המכונים על עונותם לפי מחשבתם הרעה שיחשבו ויגזרו עליהם שהם במקרה ולא בכונה לעונש עונותם לפיכך יסתיר השם פניו מהם ויסלק השגחתו מעליהם וישלחם מעל פניו עד שישובו מקרה כשאר האומות אחר שפרעו המוסר והתירו הקשרים שקשר השם בברית באהבתו אותם מוסף על העונשין שיבאו עליהם בכונה.

ועל ענין זה העיר החכם מה שראוי להעיר ולהוכיח כפי הדרך הזה כי תחלה פתח ספרו לשמוע מוסר אב הקודם בזמן לפי חניכת הנער והוא שאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ואחר שיבין בעצמו ויחכם צריך שיתעורר אל מוסר השם ולא ימאסנו. ובכלל זה שלא ימאס מלמדי המוסר והעושים משמרת למשמרתו שאין קיום לאמונה רק על דרך הזה כמו שדרשו רבותינו ז"ל על מה שבא בתורה שנראה לפי פשוטו בכפל ענין והוא שאמר אם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה ואם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי והם ז"ל אמרו שאין זה כפל הענין אבל הוא צריך תלמוד על דרך שאמרו שכן דרכו של יצר הרע להשיא אדם מעט מעט עד שלמחר אומר לו לך עבוד ע"ז והוא שאמרו ואם לא תשמעו לי מה ת"ל ולא תעשו וכי יש לך שאינו למד אבל עושה ת"ל ואם לא תשמעו ולא תעשו הא כל שאינו למד אינו עושה או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה אבל אינו מואס באחרים ת"ל ואם בחוקותי תמאסו הא כל שאינו למד ואינו עושה סוף שהוא מואס באחרים. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים אבל אינו שונא החכמים ת"ל ואם את משפטי תגעל נפשכם אינו אומר ואם משפטי תגעל נפשכם הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים סוף שהוא שונא את החכמים או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא החכמים אבל מניח אחרים לעשות ת"ל לבלתי עשות הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים סוף שאינו מניח אחרים לעשות. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא חכמים ואינו מניח אחרים לעשות אבל מודה במצות שנאמרו בסיני ת"ל את כל מצותי הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא חכמים ואינו מניח אחרים לעשות סוף שהוא כופר במצות שנאמרו בסיני. או יש לך אדם שיש בו כל מדות הללו ואינו כופר בעיקר ת"ל להפרכם את בריתי הא כל שיש בו כל המדות הללו כופר בעיקר לפיכך צריך כל אדם שישתדל השתדלות גדולה וישגיח השגחה רבה ללמוד ולשמור את כל דברי התורה כי בקיום דברי תורה ידע האדם דרכי השם וייראנו לא זולת זה כמו שאמר אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את י"י אלהיך הראה שכל דברי תורה צריכים למי שכונתו להשיג יראת השם הנכבד הוא המורה על מציאותו המחייבת. ולא שישים כל לבו במצות החמורות בלבד כי גם במצות הקלות צריך שמירה רבה לפי שבהן שמירת המכוון באדם והוא שהעידו עליו ז"ל ואמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. ולא על הכתובות בלבד בתורה בפירוש הוא ההזהרה אלא על כל היוצא מכלל מצותיה וספוריה. והוא שבא בפירוש בדברי החכם ודברי הנביאים ובדברי רבותינו ז"ל בהרבות המאכל והמשתה ושאר ההנאות והתענוגים ובכלל כל המותרות בישיבה במושב לצים ויושבי קרנות ודבור שיחה בטלה שזה כלו נכלל במצות התורה ולולי שמירת הקלות אין קיום לחמורות ולא מציאות למכון בהם. הלא תראה כי השחוק בקוביא הוא אצלנו הקלה שבקלות עד שקצת גדולים הנמצאים עמנו יתפארו בו ואתה תראה כי המחזיק בו והמרגילו נמשך בו אחר עבירות רבות ובסוף כופר בעיקר לפי שאינו עוסק בישובו של עולם שהיישוב הוא נמצא כשיתנה זה בזה ויקח ממון חבירו על אחד משני פנים אם בדרך משא ומתן או בדרך שכר שכיר. והמשחק בקוביא אינו כן אבל הוא עובר על לא תתאוה ולא תחמוד ולא תגנוב שכן דרך המשחקים בקוביא לגנוב זה מזה ולהטעות זה את זה ועובר על לא תגזול שכן דרך מי שאבד מעותיו בשחוק שחוטף מחבירו שהרויח מה שתשיג ידו לקחת מלפניו. ועובר על פן יוסיף להכותו שכן דרך הנגזל ההוא להכות החוטף ההוא על ידו או על שאר איבריו וגם אם לא יכהו נקרא רשע בהגביה ידו עליו כמו שדרשו ז"ל למה הכית לא נאמר אלא למה תכה את רעך. ועובר על לא תשא שכן הוא דרך המשחקים לרוב ובסוף כופר בעיקר כי כאשר לא יצליח בשחוק ואולתו תסלף דרכו על י"י יזעף לבו.

ראה גם ראה שעבירה קלה כזאת רבו חוליה וכן תמצא בשאר הקלות לפיכך ראוי להרחיק אותן רחוק גדול כל שכן בעוד שאנחנו בגלות שעול המצות תתפרק קצתו מעלינו ולפיכך צריך שנשתדל במצות שנשארו לנו ונשים על לבנו שאם בטל הקרבן נשארה התפלה ולזה צריך שנרדף אחריה ונשתדל בה יותר ממה שהיו משתדלים בה לפנים וכן אם נמנע עלותינו לרגל נשתדל בהליכה אל בית התפלה יום יום ובלבד הפנויים ממלאכה אבל בשבתות ומועדים צריך שהכל ילכו שם והיודעים להתפלל יכונו בתפלתם ושאינם יודעים יכונו לבם לשמוע מן היודעים שהם מוציאים אותם מחובתם. ואם רחוקים אנחנו מירושלים נשים עינינו ולבנו שם לכוין אל ירושלים שבשמים כי אליה היא הכונה.

וכן אחר ששבט לוי נמנע מן הלמוד ומן ההודאה צריך שישתדלו היחידים ללמוד וללמד והעם ישמעו מהם ויראו מהם ואם נלך כלנו על הסדר הזה נשוב אל י"י והוא ישוב אלינו וירפאנו ממחץ גלותינו אשר הכנו בו והכאיבנו כמו שאמר כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה. ועל הדרך הזה הוא שהזהיר החכם באמרו מוסר י"י וגו' כי בזה לא זולתו ישיג העם את המבוקש ממנו כי ימצא חכמה ויפיק תבונה ואחריתה נעם ושלום והוא שאמר בראש ספרו יראת י"י ראשית דעת. וכן סמך לפסוק זה אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה וזה הוא המבוקש בתורה והמכוון בו כמו שאמר שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך. ראה גם ראה כי בפירוש אמר למען תחכם באחריתך. וכלל בעצה כל הנהגה ישרה אל דרכי השם במחשבה או במעשה וכלל במוסר ההזהרה והאיום בעונשין והעונשין עצמן כי כל זה צריך לאדם בראשיתו למען יחכם באחריתו וזה הוא המכוון בתורה כי אע"פ שימצא אדם מעט צער בהחזיקו בתורה ובמצות ימצא באחרית הנאה גדולה ועונג מתמיד. אבל מי שאינו מחזיק בה הוא בהפך זה כי ימצא מנוחה מתדמה וטוב טעם בהנאה בהמית ואחריתה מרה כלענה. והוא כהולך בדרך סלולה למקום גדודי חיה ולסטים שתביאהו הדרך ההוא פתאום לאבדון ולדראון עולם אבל המחזיק בתורה והאוהב מוסרה הוא כמי שיסור מהדרך הסלולה ההוא ויעבור על סלונים וקוצים. מכאיבים אותו ועוד מעט ומצא מרעה שמן וטוב וישב בנוה שלום והוא שאמר החכם דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה