מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש דברים · פרשת נצבים
(והוא ראויה לשבת שלפני ראש השנה).
אשרי העם יודעי תרועה י"י באור פניך יהלכון.
לשון אשרי נופל על תכלית שבח השלם במין האדם עם איש והוא האהוב למעלה והנחמד למטה ומשה רבינו ע"ה חתם בו דבריו על עמו ואמר אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביי וגו' ודוד ע"ה נמשך אחריו לשבח העם במלה הזאת ושמש בה במקומות רבים ובו פתח ספרו הטוב הנאמר ברוח הקדש ואשר בו תתקרב כל אומה בעלת דת אל השם בתפלתה ובמהלליה. ואמר על האיש השלם אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא לא ישב. התנה באיש השלם שירחיק כל פחיתות וגנות הנמשך לחברת כתות האנשים הפחותים בדרך הרחקה אנושית והזכיר בזה שלש כתות פחותות הנמצאות בבני אדם והם רשעים חטאים לצים ויחס להן שלש פעולות עצה ודרך ומושב ויחס לאיש השלם שלש שלילות לכל פעולה מהשלש פעולות שלילה מיוחדת והן שלילת הליכה שלילת עמידה שלילת ישיבה כל זה משלמות המאמר הטוב ההוא ומחשיבות דקדוקו במדות האדם השלם שלא תמצאנה רק בהרחקת האנשים הפחותים. וכבר דקדקו רז"ל בזה ואמרו מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב. וזה הדעת טוב ונאה לפי דרך הדרש שכן דרך יצר הרע למשוך האדם מעט מעט. והוא כדרך שאמרו ז"ל בתחילה הלך ולבסוף אורח ולבסוף איש כפי הסדר שהזכיר נתן הנביא לדוד. וכפי הסדר הזה הזכיר דוד הלך כנגד הלך עמד כנגד אורח ישב כנגד איש וזהו דרך יצר הרע שתחלה יבא ההרהור והוא ההולך ואחריו המעשה והוא האורח שהוא שם להולך בדרכים והוא מתארח ומתאכסן אצל אחרים ואחריו ההתמדה במעשה ההוא ואז יקרא איש ועליו יאמר ישב לפי דרך הדרש.
אמנם לפי פשוטו דוד דקדק הרחקה על שלש מדרגות מדרגה מדרגה כפי כל כת וכת מהרעים והם רשעים וחטאים ולצים. ונאמר ששם רשעים יאמר על אנשים שהם בתכלית הרע והם שפעולתם וכונתם לרע הם האומרים עזב י"י את הארץ וצריך לאדם שירחיק הכת הזאת והנהגתה בתכלית ההרחקה לא שיספיק לו שלא ישב במושבם ר"ל שלא יתמיד במנהגם וגם כן שלא יעמוד בתוכם ר"ל שלא יתערב על מנהגם ושלא יעבור בדרכם ר"ל שלא ילך במדה מן המדות כפי מנהגם אבל צריך לו עם מניעתו מכל זה שלא ילך בעצתם ר"ל שלא יאמר שום דבר ולא יעשה שום מעשה כפי עצתם האומרת אכול ושתה כי מחר נמות. כונתם שאין אחר המות תענוג ולא צער וזה חלי רע וכבד לנפש שאין לו רפואה וסוף חולי זה למות ולפיכך צריך האדם להרחיק המחשבה הרעה הזאת מנערותו ולהרחיק הכת הזאת והנהגתה ודעתה תכלית הרחקה והוא שאמר אשר לא הלך בעצת רשעים ואחר כן אמר ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. ושם חטאים יאמר על אנשים החוטאים לפי טבע תולדותם ויצרם לבזות דבר השם ולא שלא יאמינו בגמול ובעונש אבל מאמינים הם בו ועם אמונתם זאת הטובה פעמים עושים רע לפי הכרח היצר ובזה המין מן העונות ימצאו בינונים ואפשר שימצאו זכיותיהם שקולים כנגד עונותיהם. אבל המין הראשון אי אפשר שימצא בו בינוני כי החטא האחד במרד יכבד מכל הזכיות כל זמן שלא ישוב מן החטא ולא יעלה במאזנים רק החטא שהוא לתאבון ועל זה המין מן החטא נאמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כי זה מן הנמנע שלא יתפתה האדם בנערותו ובחרותו ליצר המשיא עד שאי אפשר לשום אדם שלא ילך בדרך חטאים אבל צריך שירחיק אותם ולא שיספיק לו שלא ישב במושבם רצה לומר שלא יתמיד במנהגם אלא שלא יתעכב בדרך ההוא וינחם מהרה על מה שהשיאו היצר ויתמיד ללכת בדרך הישרה שהיא בעזיבת כל המותרות וזה רצה באמרו ובדרך חטאים לא עמד ושלל ממנו העמידה לא ההליכה כי זה נמנע גם מהאיש השלם.
אחר כן אמר ובמושב לצים לא ישב ושם לצים יאמר על אנשים שדבריהם ומעשיהם להבל ולצון לא לתועלת והם אנשים שאינם עוסקים בתורה ולא בדרך ארץ שהוא העסק בישובו של עולם כמשחקים בקוביא וכיושבי קרנות ששיחתם שיחה בטלה או בעלי מעשים שלא לשם שמים או היודעים ספר ואינם קובעים עתים לתורה או שהם קובעים אבל כונתם להתגדל על שכניהם לא לדעת האמת אלו הם הנקראים לצים ולא יעלה על לב אדם שיש לו התנצלות לפני האדון י"י באשר אינו מסור ולא מלשין ולא עושה עברה שהזהירה התורה עליהן בפיר' שהרי שאר בעלי חיים גם הצמחים והמתכות אינם עושים רע והאיש לא נבחר מהכל להיות בצלם אלהים רק לדעת ולעשות טוב ולעשות אחרים כפי התורה לדעת השם ולאהבה אותו ולעבדו בכל לב ובכל נפש כפי החכמה לא כפי הלצון שהוא העדר החכמה כפי שנראה מאמרו אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא ונקרא מי שהוא על דרך זה לץ לפי שאין לו מדבור האדם שהוא החלק הטוב ממנו רק דבור הלשון לא דבור הלב שהוא החכמה וכן יאמר בלעז על איש שדבורו כזה פרייל הדרך חרוף.
וכן דעת רבותינו ז"ל שאמרו שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב והראיה על דברם ז"ל זה בכתוב הבא אחריו והוא כי אם בתורת י"י חפצו ולפיכך צריך שישתדל האדם שיהיו דבריו ומעשיו מכוונים אל הדעת והחכמה שאם ישתדל האדם בתלמוד ובמצות ולא יכוין הכונה הראויה והיא ידיעת האמיתות לא יקרא חכם באמת אבל לץ והוא לבדו ישא המשא והוא חושב שירש גן עדן והוא יורש גיהנם מלבד צערו בעמל הלמד בעולם הזה שהוא גם כן גהינם כמו שאמר החכם לתלמידיו במטותא מיניכו לא תירתון תרתי גהינם וזה הערה לאדם שילמד התורה לשמה והוא לדעת הראוי וכשילמד התורה שלא לשמה ויטרח בה כל ימיו על הדרך הזה לא לו יהיה הדבר רק עליו והוא שאמר ולצת לבדך תשא. וסמך לו אשת כסילות הומיה פתיות ובל ידעה מה וכסילות הוא שם לסכלות קנויה לא להעדר החכמה ר"ל בסכלות קנויה המחשבה הכוזבת העולה על לב בני אדם או דעת מקובל מאחר והוא חוץ מדרך האמת כמחשבת חשבת קצת בני אדם על השטן שחושבים שהוא נוצר רוחני מיוחד לעצמו מושל בעולם לעשות הרע וחלילה חלילה מהאמין זה שזה נמשך לאמונת בעלי השנים הם המאמינים כי יש שם שני אלוהות אחד טוב ואחד רע וכיוצא בזה מן הדעות הכוזבות יאמר לו סכלות קנויה ובעל הדעת הזה נקרא כסיל אבל האדם שאין לו ידיעה בשטן מה הוא יאמר עליו שהוא סכל בו כלומר שיש לו העדר ידיעה בדבר ההוא וזה יאמר עליו סכלות בלשון מוחלט לא סכלות קנויה. והחכם דבר במקום הזה על הסכלות הקנויה ואותו הקנין הוא סבה להיות האיש ההוא הומה והוא שאמר אשת כסילות הומיה והוא משל לחומר הנפש הפחות והשתדלותו היא פחותה ומגונה מפני שהיא ללא אמת ללא דעת והוא שאמר פתיות ובל ידעה מה ובזה המין נכשלו רבים ובדרך הזה הלכו גם עמדו בו ומהם שנקראו חכמים כפי קצת לשון העם וישבו במושב הזה כל ימיהם והם שמחו ולא בחכמה. וצריך האדם המבקש השלמות שלא יתמיד על המין הזה מן הגנות והוא שאמר ובמושב לצים לא ישב אבל צריך לו לדעת השם בכל דרכיו ולתת כל תאותו וחפצו נגד השם ונגד תורתו והוא שיהיו כל מעשיו לשם שמים הן תלמוד תורה וקיום המצות הן אכילה ושתיה ושינה ושאר הנאות ותאוות הכל לשם שמים כמו שאמר הכתוב י"י נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה כמו שהתבאר במק במקומו.
ועל הדרך הזה אמר בתנאי האיש השלם כי אם בתורת י"י חפצו ר"ל כל חפצו ותאותו הם נגד התורה והוא שיקבל כל תאותיו בדרך שיחיה ויאריך ימים בבריאות כדי שיהא מוכן ללמוד תורה ולקיים המצות כפי המכוון בה. ועוד התנה באיש השלם שהוא הצדיק החכם שיהיו לו עתים קבועים ללמוד תורה ביום ובלילה להוציא ממנה דבר מתוך דבר והוא ההגיון בתורה והוא שאמר ובתורתו יהגה יומם ולילה וההגיון הוא בפה ובלב והוא נמשך אל הלב בלשון הכתוב כמו שאמר והגיון לבי לפניך. וזה הענין ראוי לכל חכם ואפילו בימות החמה שלילוחיו קצרים ראוי לכל בעל לב שישן מתוך דברי תורה וכן כשיעור והוא על מטתו יסתכל ויתבונן בדברי תורה כמו שאמר החכם בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך ונעים זמירות אמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה ואמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם והוציאו בלשון הזה לפי שהרנה משמחת הלב ומעוררת אותו לשמוח בחשוק והוא נמשך למה שקדם לו יעלזו חסידים בכבוד. והוא על דרך שאמר הנביא שוש אשיש בי"י וגומר. והוא גן עדן קטן הנמצא לאדם בעולם הזה כי שמחת האדם בשם ושמחת השם בו הוא גן עדן והוא הכבוד האמיתי. והנוצרים העתיקו כבוד כפי הענין הזה ואמרו לו בלעז גלורי"א.
וזה הענין שהעיר עליו להגות בתורה בלילה הוא דבר הכרחי מאד כי הוא מפתח גדול להוציא דבר מתוך דבר. וכבר העירו על זה ואמרו אין רנה של תורה אלא בלילה והוא מתנאי האיש השלם וכשהאדם מנהיג עצמו בשני התנאים הנזכרים מובטח לו שיזכה לתלמוד תורה ולשלמות המדות והוא שהבטיחו ואמר עליו והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול. ומשל התורה במים ידוע ומפורסם ואמרו אשר פריו יתן בעתו הוא משל להוציא דבר מתוך דבר ולומר דבר בעתו ר"ל בעתים הקבועים לו. ואמרו ועלהו לא יבול הוא משל למעשים הטובים המגינים על החכמה וידוע שעלה נובל יאמר על העלה הנופל קודם זמנו ומהנפילה ההיא קודם הזמן הבטיח ובהיות האיש על ענין זה ישיג ההצלחה בזה ובבא והוא שאמר וכל אשר יעשה יצליח. אחר כן אמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח ר"ל לא די לרשעים שאינם כעץ שתול על פלגי מים ולא כשום עץ שתול ולא אפילו כצמח הטוב אלא כמוץ ר"ל שכל דבריהם ומעשיהם הבל ובהבל ילכו כפי המקרים שהם משלחים להם והוא הסבה שאין לכת הרשעים קיימא ליום הדין אלא שאש יוצאת מגופן ומלהטן כמו שאמר הנביא תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם וההריון והלידה נאמרו דרך משל על מחשבותם ומעשיהם הרעים והבלים. ואחר שהכל קש האש שהוא ההפסד והכליון תאכלנו מהרה והוא שאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט אבל החטאים שהם הבינונים ובכללם הלצים אע"פ שיש להם קיימא אינם עם כת הצדיקים ר"ל שאין מדרגתם שוה והוא שאמר וחטאים בעדת צדיקים רוצה בו שלא יקומו חטאים עם עדת הצדיקים בשוה
וזה הענין בא על דרך שאמרו ז"ל ג' כתות הן ליום הדין אחת של צדיקים גמורים ואחת של רשעים ואחת של בינונים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העולם הבא. רשעים גמורים נדונים לגיהנם בינונים יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין.
ושם אמרו שלשה ספרים נפתחין בראש השנה אחד של צדיקים גמורין ואחד של רשעים גמורין ואחד של בינונים צדיקים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורין נכתבין ונחתמים לאלתר למיתה. בינונים תלוים ועומדין מראש השנה עד יום הכפורים. זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה. ויש לדעת שדעתם ז"ל במי שעונותיו מרובין על זכיותיו שהוא הרשע הנחתם למיתה ומי שזכיותיו שקולים כנגד עונותיו הוא הבינוני שתלוי ועומד והרבוי הוא לפי גודל הזכות ולפי גודל העון לא לפי רב מנין וזה יצא מן הכתובים שנמצא ברבוי הזכיות יען נמצא בו דבר טוב. וברבוי עונות וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.
וזה הכל ידוע אצל השופט שהוא הדיין והוא עד והוא בעל דין לא אצל אחר. ולפיכך ראוי לכל אדם שיירא ויפחד לעצמו מכל עון ואל יקל באחד מהם כי לא ידע איזהו החמור אצל השם ויראה האדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב ויזכה עצמו ולפי זה הענין נהגו בימים האלה להרבות בתפלה ובתחנונים ובצדקה ובחפוש דרכי האדם בבקשת השלום שאם זכה והכריע נחתם לחיים. ואמנם אם זכה הוא דבר פשוט. אבל אומרם אם לא זכה צריך בו עיון כי למה נחתם למיתה אם לא זכה להכריע ונשאר בינוני והראוי לומר בו שרצונם בזה שאם לא זכה לעשות תשובה בנתים מעונותיו נחתם למיתה לפי שעבר על מצות עשה שהיא התשובה עם הוידוי הראוי כמו שכתוב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בי"י ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו וגו'.
וכן באה המצוה הזאת בפירוש בפרשה זו על כל עדת ישראל ועל כל יחיד ויחיד. ובתשובת כל עדת ישראל הבטיח הגאולה ובתשובת היחיד הבטיח גן עדן כי כן כתוב ושבת עד י"י אלהיך וגו' וסמך לו ושב י"י אלהיך את שבותך ורחמך וגומר ואמר עוד על היחיד ואתה תשוב ושמעת בקול י"י וסמך לו והותירך י"י אלהיך וגומר כי ישוב י"י אלהיך לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך והששון הזה כבר התבאר שהוא גן עדן הבא מתוך התשובה ובלבד שתהא התשובה בכל לב ובכל נפש כמו שחתם הפרשה ואמר כי תשוב אל י"י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך והמצוה הזאת קרובה וקלה אצל בעלי התורה יותר ויותר מאשר היא אל העמים המחקים אותה בחקיהם הלא תראה כי הם יחייבו השב ענויים רבים והליכה אל עבר הים או לשאר מקומות רחוקים ולא כן תורת משה רבינו ע"ה כי לא צותה רק הודוי בפה ובלב כמו שאמר שם כי המצוה הזאת לא נפלאת הוא ממך וגו' וסוף הפרשה ההיא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ואע"פ שהמצוה הנזכרת בפרשה ההיא פרשוה רז"ל על התורה בכללה אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולפי פשוטו נאמר על מצות התשובה שקדמה לה שם. ומצוה זאת מוטלת על האדם לעשותה בכל יום על חטא שקדם לו כמו שאמרו שוב יום אחד לפני מיתתך אבל הימים מיוחדים לה שהרי התורה יחדה לה זמן ביום הכפורים כמו שכתוב על שעיר המשתלח והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואחר שהוא כן מי שהוא בינוני ולא ישוב מעונו העבירה שעבר על מצות עשה תכריע העונות ונחתם למיתה ולפיכך צריך האדם שיזהר מדברים שנועלים שערי התשובה והם חמשה. האחד הפורש מן הצבור בהסכמותם ובתקנותם. השני החולק על החכמים. השלישי המלעיג על המצות. הרביעי השונא את התוכחות. החמישי המבזה את רבותיו ושאר תלמידי חכמים ופרנסי הקהל ומנהיגם כי התורה צותה לשמוע אל השופט אשר יהיה בימים ההם ושופט שם למנהיג כי כן היו קוראים שופטים למנהיגים הראשונים לפי שהם מכלכלים דבר העם במשפט. ואם אחד מאלו החמשה נועל שערי תשובה מה יעשו כלם כשיתקבצו באיש אחד הלא יירא מהיום הבא ויעזוב אותם עזיבה גמורה ושב ורפא לו ויכתב בספר חיים. וספרים אלו שאמרו ז"ל שהם נכתבין הוא על דרך שאמרו ז"ל וכל מעשיך בספר נכתבין ואמרו עוד הפנקס פתוחה והיד כותבת והכל משל לדבר נזכר ועומד לפי שאין לפניו שכחה. ובא על דרך שבא כתבם על לוח לבך והוא נאמר בדרך משל בספר הזכרונות אשר למלכים שיכתב בו מעשה העובד ומעשה המורד.
ואחר שנאמר שהספרים נכתבין אם כן בראש השנה שהיום יום נועד בישראל לחשבון. הן נפתחין ונדונין בו בני אדם לחיים ולמות ואם נפשך לומר אחר שהוא כן כל מי שעבר שנתו נודע שלא היה. רשע בשנה שקדמה לה. שאם היה רשע כבר נדון למיתה ומת. וכן כל מי שמת נודע שהיה רשע. וזה שקר גמור שהמציאות יכחישנו. עתה שמע בני תשובתך. ידוע שחיים שם משותף ומסופק יאמר על חיי הגוף ויאמר על חיי הנפש ובשני הענינים יאמר על חיים גמורים ויאמר על הבריאות הבא אחר החלי וכן המות יאמר על שני ההפכים והדין הנזכר אין לסלקו מחיי הגוף וממיתו אם כן הירא את דבר י"י ודואג למיתת גופו ראוי לו שירא מהיום הגדול הזה כי פעמים שנדון האדם אף על חיי הגוף אבל על חיי הנפש אין ספק שכלם נדונין בראש השנה הצדיק נדון בו לחיים רוצים בו שהשם משגיח בו השגחה הראויה על החי ויצוה מלאכיו לשמרו בכל דרכיו. והרשע נדון בו למיתה והוא שיסתיר פניו ממנו וישכח כמת מלב וזה כפי אשר בחר כל אחד מהם דרך החיים או דרך המות כמו שאמר החיים והמות נתתי לפניך. ואמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת המות ואת הטוב ואת הרע. ואמר כמבאר זה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את י"י אלהיך וללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וחקותיו.
ואמר אחר זה כי הוא חייך ואורך ימיך וגומר. וזה הדין הוא בכל שנה באשר האדם שם כמו שאמר הנביא ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר עשה הרשע יעשה גם כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות. ואע"פ שכבר נכתב לחיים בעוד שהיה צדיק ימחה מספר החיים מאחר שתוהא על הראשונות כדרך שבא ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. וכן אם היה צדיק כל ימיו ובסוף חזר בו ועשה מעשה עול ומת מתוך אותם המעשים נדון למיתה כלומר שיורד לגיהנם ואינו עולה כמו שאמר הנביא ושנה ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהן בעולו אשר עשה ימות ואמרו ימות אחר שאמר ומת עליהם הורה שהוא מדבר על מיתת הנפש והיא המיתה השנית.
וכן הרשע אף ע"פ שנחתם למיתה אם ישוב מרשעו וילך בדרך טובים נדון כפי מעשיו באשר הוא לחיים כלומר שנתרפא מחליו החזק ומצא חן בעיני אדניו והשגיח עליו כי כן אמר הנביא ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ועשה משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה. הורה כי כבר מתה והורה כי על חיי הנפש ומיתתה ידבר. וכן אם היה רשע כל ימיו ובסוף ראה והכיר ושב מדרכו ומכל פשעיו ומת מתוך אותה התשובה נדון לחיי העולם הבא כמו שאמר עוד ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה חיו יחיה ולא ימות.
וזה הענין שאמרנו בחיי הנפש ומיתתה בא בתחילת היצירה שהרי נאמר לאדם כי ביום אכלך ממנו מות תמות ואחר האכילה ההיא אמר פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם מכלל שאחר המיתה נשארת תוחלת לחיים. וכן הי' שבו ביום חטא ובו ביום נתכפר והוא יתעלה החיהו אחר המות וכן יעשה לכל השב אליו בכל לבו ובכל נפשו ונאמן הוא להחיות מתים ולקיים אמונתו לישיני עפר אחר שהוא מחיה המתים בכל יום כמו שהתבאר מכל הפסוקים הנזכרים. והוא האמת שכל אדם נדון לחיים ולמות באשר הוא שם וזה כלו על הדרך שאמרו ז"ל צדיקים אפילו במיתתן קרוין חיים ורשעים אפילו בחייהם קרואין מתים ועל החיים הטובים הנזכרים אנו מתפללין ואומרים זכרנו לחיים וכתבנו בספר חיים טובים. והתפלה עליהם היא כדרך התפלה על התשובה וכיוצא בה שהכל כדרך שבא הכתוב ואמר לב טהור ברא לי אלהים שזה תלוי בזה והכל דרך הערה על מעשינו וכונותינו שיהיו טובים ואם נקראהו באמת הוא יתעלה יקרב לנו ויקרבנו אליו כמו שאמר קרוב י"י לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. וזהו חפצו בחיים והוא שנאמר עליו מלך חפץ בחיים כדרך שבא הכתוב חי אני נאם י"י אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל וזה כבר בא בתחלת היצירה שבקש מאדם שלא יאכל מעץ הדעת הממית וכן אמר לכל ישראל לבחור בחיים ועל הבחירה ההיא הם נדונים.
ועל הדין ההוא אמר דוד ע"ה על כן לא יקומו רשעים במשפט וגומר ואחריו ביאר סבת הקימה ההיא וסבת מניעתה והוא אמרו כי יודע י"י דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד רצה בו שהשם משגיח בשלמים כפי שלמותם וכפי קורבתם אליו בדעתם אותו ודרכיו כמו שבא על משה רבינו ע"ה הקרוב אליו באמת כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם ואמר ואתה אמרת ידעתיך בשם אבל הרשעים יסתיר פניו מהם ותאבד דרכם כפי רחקם ממנו והוא שאמר ודרך רשעים תאבד. ומה טוב המאמר הזה אשר פתח בו נעים זמירות ספרו ומה גדל שלמותו כי לפי המעט שהשגנו מכונתו כלל מהות הגמול ושתי סיבותיו הרחוקה והקרובה ובו גם כן הישרה טובה מהמבוכה הגדולה אשר נבוכו בה רבים בראותם צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו כי הוא הראה כי הגמול האמיתי הוא לנפש ואם יש צדיק ורע לו הרע ההוא הוא בעולם הזה שהוא כחלום אצל העולם הבא הנצחי.
והקרוב אצלי שעל ענין זה בעצמו חבר המזמור השני לפי ראותו כל האומות במבוכה הגדולה הזאת והוא שאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על י"י ועל משיחו. ואע"פ שהמפרשים הסכימו בזולת הענין הזה בפירוש המזמור ההוא כבר נמצאה ביניהם מחלוקת על אי זה משיח ידבר כי מהם מי שאמר שעל המלך המשיח שיבא במהרה בימינו מדבר ומהם מי שאמר שעל דוד המלך מדבר והוא כענין הנזכר במזמור פ"ט שהוא לאיתן האזרחי והוא שפתח בו ושם נאמר מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו ואמר הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ. וכפי הענין הזה אמר במזמור הזה אמר אלי בני אתה אני היום ילידתיך ורצון המפרש בזה כולו הוא בענין המלוכה בממשלת העולם הזה. והקרוב אצלי שהכל נאמר על הממשלה האמיתית הקיימת בעולם הזה ובבא שהיא לחכם השלם כדוד וכיוצא בו. והראיה על זה שהמחבר הספר הזה חתם המזמור הקודם באמרו כי יודע י"י דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד וחתם זה השני באמרו נשקו בר פן יאנף:
ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו הראה בשתי חתימות המזמורים האלה שהוא מדבר על תכלית הצדיקים והרשעים לדחות מבוכת בני אדם בכל האומות באמונתם במשפטי השם בעולם הזה בראותם צדיק ורע לו רשע וטוב לו. והוא שאמר בלא סימן התחלת מזמור אחר אמרו כי יודע י"י דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד וגו' למה רגשו גוים. ורבותינו ז"ל אמרו למה רגשו חדא פרשתא היא והוא הנותן כי הענין אחד ר"ל אחר שזה דבר נודע מתוך החכמה למה רגשו וגו' כלומר למה התעוררו כל האומות ויהגו ריק והמלכים והרוזנים שידם תקיפה יתיצבו ויענו לדבר על י"י ועל משיחו רצו בו על האיש השלם הנמשח בשמן קדשו כפי הדרך הנזכר בפרשת ויהי מקץ וכמו שנאמ' על האבות אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו ודבריהם על י"י כפי הדרך הנזכר במזמור ע"ג ואמר איכה ידע אל ודבריהם גם כן על משיחו כדרך שאמר שם אך ריק זכיתי לבבי וגו'. והוא הסבה לפרוק עול מלכות שמים ועול מוסר החכם הצדיק השלם והוא שאמר ננתקה את מוסרותימו וגומר. ועל דברים על השם יאמר כמשיב להם יושב בשמים ישחק י"י ילעג למו רוצה בו כי כל הטוב ההוא והממשלה ההוא שישיגו הוא על דרך שחוק ולעג כי בסוף יבהלם בחמתו וידבר אליהם באפו לא כמו שחשבו שאיננו רואה ולא ידע אותם ואת מעשיהם. ועל דברם על משיחו אמר כמשיב להם ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי ר"ל בעבור שהאמרתיו ונסכתיו ו ספרה חק י"י אמר אלי בני אתה אני היום ילידתיך והוא כדרך שאמר במזמור פ"ט הוא יקראני אבי אתה אף אני בכור אתנהו לפי שזה תלוי בזה כי כפי השגת האדם וצאת שכלו לפועל הוא בנו וילידו ואז יאמר לו בני אתה והיא הלידה האמיתית הקיימת לא הלידה מרחם אמו והוא שאמר אני היום ילידתיך וכבודו הוא קיים והם כלים כמו שאמר תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם וחתם לפי הענין הזה ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו לפי שהחוסה בו יש לו אחרית ותקוה ולא תכרת לעולם הבא ואמנם הצדיק הגמור טוב לו בזה ובבא ועליו פתח באשרי ולפי שהיה רצון השם לזכות ישראל שיחיו לעולם הבא הרבה להם תורה ומצות כדי להעיר אותם תמיד לעשות טוב ולשוב מרע שלא לעמוד בדרך חטאים ואע"פ שאי אפשר שלא ילך בה אבל כפי ההערות התוריות ישתדל להיות מתמימי דרך ההולכים בתורת השם והם ההולכים באור פניו.
ולפי זה הענין המפורסם בישראל אמר אשרי העם יודעי תרועה י"י באור פניך יהלכון ונאמר כי תרועה שם נופל על קול המון רבה פעמים הוא בלא כלי כמו שבא בזמירות נריעה לו קול העם ברעה ורבים כמותם. ופעמים שהוא בא בכלי כמו שבת בצלצלי תרועה. והרעותם בחצוצרות. וכשהקול הזה יוצא מן הכלי נשבר לא פשוט יאמר עליו תרועה וכשהקול פשוט יאמר עליו תקיעה כאמרו תתקעו ולא תריעו וכן הקול הנשבר שהוא בלא כלי יאמר עליו תרועה ופעמים שהקולות האלו לשמחה ופעמים ליללה ואנחה לפי שהוא קול מעורר הלבבות באשר הם בזמן ההוא ולפיכך יעשה הקול הזה בהתאסף עם בשמחתם או בצרתם. ואחר שדוד ע"ה אשר את העם על ידיעת התרועה אין ספק שלא אמר זה על ידיעת קול התרועה בעצמו כי כמה ריקים ופוחזים יודעים לתקוע ולהריע יותר מחכמים וצדיקים. וכן לא אמר זה על ידיעת הלכות תרועה כי כמה מצות בתורה שהלכותיהן רבות וחשובות מהלכות תרועה שהרי התלמידים ידעו אותן בגרסא בזמן מועט ואחר שהוא כן האשור הזה הוא על היודעים לכוין המבוקש במצות תרועה שרצו לומר שיודעים להריע ולהעיר הלבבות לעבוד השם בזמירות ובשבחים ובכלי שיר כמו שבא בזמירות נריע לו. ובא בחתימת הספר הללוהו בצלצלי תרועה לרב התועלת אשר בתרועה להעיר על העבודה ועל התשובה והוא הדבר שבעבורו נקרא ראש השנה יום תרועה לפי שהיום הזה נועד להעיר על התשובה ואע"פ שלא בא זה הענין בקצת דברי התורה שקצר בהם משה רבינו ע"ה וסמך על תורה שבעל פה שהיא העיקר וכבר בארה לנו שאמרו יום תרועה הוא כאילו אמר יום הערה על התשובה ובמקום אחר אמר זכרון תרועה יהיה לכם והזכרון הזה התבאר במקום אחר באמרו וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם וגו'. וכמו כן בא והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני י"י נמצא שהתרועה המזכרת מעשינו לנו היא הסבה שהשם זוכרנו ומושיענו לפי שהיא גורמת התשובה בימים הנועדים והמפורסמים בעמנו והם מראש השנה עד יום הכפורים והוא שסמך למצות יום תרועה אך בעשור לחדש השביעי הזה יום כפורים הוא ר"ל באחד לחדש הוא יום הערה על התשובה בין הימים האלה אבל בעשור לחדש היא הכפרה כפי מה שקדמה לה התשובה ואלו לא הי' הרצון ביום תרועה מה שאמרו בו היה אמרו אך בעשור זר מאד.
ומה שאמרו שבזמן הזה שוקלין הזכיות והעונות הוא כפי המשל שאמר החכם פלס ומאזני משפט לי"י. ותשרי הוא הנאות לענין הזה לפי היותו במזל מאזנים הנתון בשמים למשול על הארץ ולפיכך נבחר הזמן הזה להעיר האדם בתרועה על התשובה וכבר העירנו על זה הענין המעיר ישנים הרב רבינו וכתב דבר זה לשונו ואמר אף על פי שתקיעת שופר בר"ה גזרת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו עורו ישנים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכה והשלים דברו כפי זה הענין. ובמקום אחר אמר שהתקיעה היא הערה על התשובה כאלו היתה הצעה ליום הצום וזה אחד מדבריו הטובים והוא מן הזרים בעיני קצת חכמינו כי לא שמו על לב כונת המצות גם הרחיקו למצא להם כונה עד שהיינו ללעג בין העמים והם משחקים עלינו על התרועה ועל מצות רבות באשר לא נדע להשיב להם ולהודיע בהם טעם וידמו בלבם שעמנו עם סכל ותורתינו לפי המקובל אצלנו סכלות הפך המבוקש בתורתינו ובמחזיקים בה אמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ואמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ואלו נתנו אל לבם בעלי התלמוד ללמוד הכתוב והקבלה כראוי ימצאו המכוון בפי' במשנה ובגמרא שהרי במשנה אמרו היה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגלה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא אע"פ שזה שמע וזה שמע זה כיון לבו וזה לא כיון לבו וסמך למאמר זה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא כל זמן שהיו מכונים לכם לאביהם שבשמים היו מתגברים וכו'. כיוצא בו והביט אל נחש הנחשת וחי וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא כל זמן שישראל מכונים לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין.
וזה לפי שהנחשים היו נושכים אותם בעון הנחש המשיא והנושך כשהיו נזכרים היו עושים תשובה ומתרפאים משתי הנשיכות ולהעיר על שתי הנשיכות אשר לשני הנחשים עשה הנחש מנחשת היש ספק ששני הענינים האלה שנכתבו במשנה מאין זכר להם בגמר' כשאר משניות שלא נזכרו שם אלא לראיה שהשופר גם כן יבא להעיר אותם שיכונו לבם לשמים והיא התשובה הגמורה.
וכן אמרו בגמרא אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיבא זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר ונאמר שם למה תוקעין ומריעים בר"ה כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן ואע"פ שהקשו שם ואמרו למה תוקעין רחמנא אמר תקעו לא למנוע דרישת הטעם למצות תקיעה באו שהרי הם דורשים כי ליושבים לפני י"י יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק זה המגלה דברים שכסה עתיק יומיא ומאי ניהו טעמי תורה וזה כולו מפני הצורך הגדול לפי שהתורה שבה בגלות מצות אנשים מלומדה ובפירוש אמרו שם מפני מה אמרה תורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת ומפני מה אמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח וכל הדבר ההוא הנאמר שם לטעמי המצות משום ר' עקיבא שנכנס בשלום לפרדס ויצא בשלום ואמרו למה אנו צריכים לראיה חוץ מן התורה והלא נכתב בה בפירוש והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לי"י והגדת לבנך וגומר וכתוב והיה כי ישאלך בנך מחר וגומר אלה הפסוקים הורו כי ראויה החקירה והשאלה על סבת המצות שהיא הטעם ואם נזכר הטעם בתורה נסמך בו ואם לא נחקור עליו כמו שנהגו בפסח ובמצה כפי שהתבאר בתורה ובמרור נוציא לו טעם לפי שאינו כתוב בתורה כדי לכוין במצוה ההיא לאותו טעם כי קיום המצוה מאין קיום הטעם והכונה הוא מגונה מאד והוא שהעיר עליו החכם באמרו אשה יפה וסרת טעם והוא כי המצוה הטובה והיפה מאין הטעם היא כנזם זהב באף חזיר שהוא מתלכלך בטיט ובצואה והזהב נסתר ומכוסה והוא שסמך לו תאות צדיקים אך טוב תקות רשעים עברה ר"ל כי החכמים השלמים הם הצדיקים תאותם במצות טוב שהיא הכונה אך הרשעים הם הסכלים אין להם תקוה במצות. זהו דעת רז"ל בחקרם טעמי המצות וזה כולו בכלל המצוה אבל בפרטי המצוה אין ראוי לבקש טעם כמו שביאר הרב המורה בחלק השלישי
ואפשר שזה רצה החכם באמרו לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר כי הנבל הוא חס על כל פרוטה ופרוטה והוא נאמר במקום הזה למשל למבקש טעם על כל פרטי המצוה והנדיב יאמר על המרחיב ידו ומבזבז שלו והוא גם כן משל על מי שמבזבז המצוה ואומר שאין לו טעם והוא שסמך לו אבן חן השחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל וקרא לטעם המצוה שחד כי הוא המביא לחבב המצוה ולהחזיק בה בכונה ולא שיבקש טעם לפרטים כי אז יצא להזיה ולהסרת טעם ואז יעביר הפרטים ההם שהם כשגגה ופשע אז יבקש אהבת הדבר והוא שאמר מכסה פשע מבקש אהבה ושונה בדבר מפריד אלוף. והחכם שהתחברתי עמו אמר כי זה הענין כולו המשילו החכם על שני מיני המשל שהזכיר הרב המורה ועל המין האחד שבא להמשיל בכללו ענין אחד אמר לא נאוה לנבל שפת יתר. ועל המין האחד שבא כל מלה שבו לענין אחד אמר אף כי לנדיב שפת שקר. ואפשר שעל שני הענינים הנזכרים באו הפסוקים ההם. מכל מקום דעת הכתוב בתורה ובספרי הקדש שכל המצות יש להם טעם וצריך לחקור עליו אם כן התבאר שהקושיא הנזכרת לא באה אלא מפני שהוציא לשון שאלתו בלמה לפי שידוע שעלינו לעשות המצות מפני גזרת הכתוב ואף ע"פ שלא נודע להם טעם וכשיודע להם טעם וסבה אין לאדם לסמוך בהחזיקו בטעם ובסבה ושיקל בעשיית המצוה עצמה כי העושה זה הוא עבריין גמור אשר לא יאבה השם סלוח לו.
וזה אצלי רצה באמרו הנסתרות לי"י אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת רצה בו שהמצות הנסתרות והם הכונות המסבבות המצות המעשיות הם החלק האלוהי ואע"פ כן הנגלות הם המעשיות בעצמן הם לנו ולבנינו ר"ל שכן צריכות במעשה לפי טבענו ולפי טבע בנינו וזה עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת כפי שהיתה הכונה לזכות את ישראל בהרבות להם תורה ומדות ולפיכך אין להקל באחד מהם. וזה הכתוב בא אחר אמרו פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם י"י אלהינו והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. וכבר נאמר בכתוב הזה פירושים רבים והמתרגם לקח רוה במקום עבירה שנעשתה בשוגג וצמאה במקום עבירה שנעשתה בזדון וקצת המפרשים לקחו רוה במקום כת הצדיקים וחלקו במלת ספות קצתם אמרו שהוא כמו כלות ופירושו כדבר האומר תם ורשע הוא מכלה. וקצתם אמרו שהוא כמו רבות רוצים בו כי הוא בוטח שלא יענש לפי שהצדיקים מרובין. והרב רבינו אמר שהוא מן לרות את צמאו והוא מוסיף לעצמו צמא ולפי פירושו נראה שהחוטא הזה אומר שהוא מוציא עצמו מן האלה והוא דבר מטעה אותו וכבר הטעה רבים. גם בפרשה הזאת נראה שאין טענה ליחיד שלא היה בכלל הקהל כשנועדו באלה אחת כי כן בא שם את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני י"י אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום.
וכבר קדם לו שאין טענה גם כן למי שלא ישאלו ממנו אם הוא מסכים מאחר שהראשים ומנהיגי הקהל מסכימים עליה והוא שאמר אתם נצבים היום כלכם וביאר זה אחר כן ואמר ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל רוצה בו כי מאחר שהראשים והזקנים והשוטרים מסכימים בדבר כבר הסכימו הכל שאין ספק שלא שאל משה לאיש איש מהעם ההוא הרב כל שכן לחוטבי עצים ושואבי מים והוא אמר מחוטב עציך עד שואב מימיך וסמך לו לעברך בברית י"י אלהיך ובאלתו. נמצא שאין טענה נשארת ליחיד בהסכמת הקהל אפילו אמר בפירוש שאינו מסכים עמהם והוא שאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך. סוף דבר פסוק הנסתרות לא נקשר לפי הפירושים הנזכרים אל הפסוק שנכתב לפניו והוא בא כמשיב עליו ולפיכך קרוב אצלי שנקח הרוה במקום המצוה הנסתרה שהיא הכונה והיא הסבה והטעם ולפיכך ראוי שתקרא רוה לפי שיש בה הסיפוק ונקח הצמאה במקום המצוה המעשית לפי שבעצמה אין לה סיפוק. ואם נקח ספות במקום רבות ירצה באמרו כי בשרירות לבי אלך די לי במחשבת לבי וכונתי למען היתרון אשר לכונה על המעשה. ואם נקח ספות במקום כלות יהיה הענין כמו האף תספה צדיק עם רשע ויהיה ענינו שהוא ידמה שהכונה תכלה ותאבד המעשה וזה בתכלית הרע. והודיע העיקר הגדול ואמר הנסתרות ולפיכך צריך לקיים המצוה במעשה בין שנודע בה טעם בין שלא נדע בה ולפיכך הקשה בתלמוד ואמר רחמנא אמר תקעו שאם היה בא לדרוש הטעם היה לו לומר מפני מה אמרה תורה תקעו שופר בראש השנה ובא בעל המאמר ההוא ותירץ ששאלתו היתה למה הוסיפו חכמים לשנות המצות מעומד על סדר ברכות ואמר שכונתם היתה לערבב השטן וידוע שהשטן הוא יצר הרע כמו שבא מפורש בדברי חכמים כפי מה שקדם בפרשת בהעלותך. נמצא שהוספת התקיעות מתוך הברכות והתפלה באה להשלים הכונה במצוה לגעור ביצר הרע המעכב התשובה ולערבב אותו שאין במקום התקיעה שטן נמצא אחר שיתערבב.
ועוד ראינו לרבותינו ז"ל שהצריכו לתקוע קשר"ק ג' פעמים קש"ק ג' קר"ק ג' פעמים למצות תרועה שבאה בתורה לפי שהתורה שבעל פה בארה שהמצוה היא ג' תרועות וכל תרועה מהן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. ולפי שיצאו בגלות נפל ספק בתרועה אם הוא בדרך קול יללה שהוא קול נשבר תכוף והוא הנקרא בלשון חכמים תרועה או קול אנחה שהוא קול נשבר נפסק והוא הנקרא בלשונם שלשה שברים או שניהם יחד האנחה והיללה אחריה כדרך כל מי שאירע לו מקרה רע ודאג לו. וזה מקום הערה טובה למצוה הזאת שהרי רבותינו ז"ל אמרו על הפסוקים הנתקנים בברכות אלו שאין מזכירין בהן פסוקים של פורענות ומכללם חי אני נאם י"י אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה אמלך עליכם ואע"ג דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרקינן אזכורי רתחא בריש שתא לאו אורח ארעא. הרי נראה מדבריהם שאין להזכיר ביום הזה דברים שיש בהם לשון כעס ואם הם לטוב כל שכן שאין ראוי להעצב בו ולהאנח. וכן בא בעזרא על היום הזה ואל תעצבו כי חדות י"י היא מעוזכם אם כן גדול כח המצוה שצריכה אנחה ויללה ביום הזה והוא לפי שאין התשובה בוידוי פה בלבד אבל צריך שיאנח השב ויצטער על מעשיו הרעים שקדמו לו שמצות תשובה שיצאה לנו מאמרו והתודו אינה וידוי שפתים בלבד אבל צריכה וידוי הלב והוא העיקר והוא שיעזוב החוטא חטאו עזיבה גמורה כמו שבא ומודה ועוזב ירוחם. והעזיבה תשלם בשלשה תנאים הראשון שישוב האדם מדרכו הרעה אם און בידו ירחיקהו ואם בלבבו ומחשבותיו יסירהו כמו שאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. והתנאי השני שאחר תשובתו ינחם ויתחרט בלבו על החטא שקדם לו ויבכה ויאנח עליו כמו שבא אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך וגו' ר"ל שאחר שעזבתי דרכי ושבתי מחטאי לא הספיק לי בתשובה בעזבי החטא בלבד ושאמצא מנוחת לב ושמחה במה שהשגתי מרצוני בעבירה כי עם ענין זה הייתי בשלום עם היצר וארב לי וקם עלי אבל נחמתי והתחרטתי על מה שקדם לי. ואחר שהייתי נודע לעצמי במעשי הרעים ספקתי על ירך לרוב צערי עליהם ובזה אני נלחם ביצר ונזהר ממנו כי שנאתיו. ותנאי השלישי שיקבל השב על עצמו קבלה קיימת שלא ישוב עוד לחטא ההוא כמו שבא ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו.
ועל הדרך הזה באה מצות היום על התרועה אחר שהשטן הוא יצר הרע והוא מלאך המות באמת שהוא המביא כל חלי כמו שאמרו והסיר י"י ממך כל חולי זה יצר הרע שהוא באמת המביא חלי הגוף וחלי הנפש וכשם שנתן סדר הנהגה לבריאות הנפש ולרפואת החולי כן נתן השם תורה לבריאות הנפש ולרפואת חוליה כמו שבא כי אני י"י רופאך כפי מה שהתבאר במקומו. והוא כמו שצריך האדם לקבל מזון בכל יום פעמים כן צותה התורה לקרא ק"ש פעמים ביום והנמשך אליו מתפלה ותלמוד תורה. וכשם שצריך לקצת הנאות ותענוגים פעם אחת בשבת כרחיצה וכיוצא בה כן צותה על יום השבת להתענג בו על י"י בידיעת דרכיו מתוך השביתה והפנאי ולזה קראה אותו שבת קודש. וכשם שצריך להקזה פעמים שלש בכל שנה כן צותה על הרגלים וכשם שצריך לקצת בני אדם הקזה ומשקים קלים בכל חדש כן צותה על ראשי חדשים שיש בהם קצת זכרון בקרבן ובתפלה שהם זמן כפרה לכל תולדות החדשים הבאות בגלל היצר שהוא האויב. והוא שתקנו בתפלת ראש חדש זכרון לכלם יהיו ותשועת נפשם מיד שונא והוא כנגד מה שבא בכתוב ונזכרתם לפני י"י אלהיכם ונושעתם מאויביכם,
וכשם שצריך האדם לאספרגוס בכל שנה ושנה כדי לנקותו מכל הלחות אשר נפסדו בו מחמת העיפוש והן המביאות החלי כן צותה. על יום הכפורים לענות אדם נפשו כדי שתפלט כל הלחות הנפסדות שנקבצו בה מתוך תשובה שלימה. וכשם שהרופא משקה האדם משקה המרפא מיעיו ימי מספר קודם שיקבל האספרגוס כדי להקל דרך הרפואה כן נתן רופא ישראל ימי התשובה מראש השנה ועד יום הכפורים שהם עשרה ימים והוא המספר הסובב בתורה כנגד עשרה רקיעים כמו שאמרו ז"ל על עשרה פסוקים שנתקנו בברכות של ר"ח כמו שהתבאר בפרשת וישמע יתרו. וזאת המצוה באה הערה עליה מראש השנה לפי דעת המקובל והמפורסם בישראל שבו נברא אדם הראשון ומה שאמרו בתשרי נברא העולם לא רצו בו שתחלת הבריאה היתה בתשרי אבל בריאת אדם שהוא המכוון בעולם השפל. והוא שסדרו לומר בו זה היום תחלת מעשיך לפי שסוף המחשבה תחלת המעשה וסוף המחשבה היה אדם שנברא בראש השנה ובו ביום חטא ובו ביום שב מחטאו ונתכפר לו במדת רחמים והוא היום הנאות ליום תשובה ליוצאי ירכו כפי הדעות המפורסמות והמקובלות כמו שמצאנו לרבותינו ז"ל שאמרו על הפסוק שאמר דוד המלך ע"ה לעולם י"י דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך אמרו מהו לעולם אלא כך אמר רבונו של עולם אי אתה בא עלינו במדת הדין אלא במדת רחמים שאלולי כן לא היינו יכולין לעמוד אפילו שעה אחת. אלהינו אינו אומר אלא י"י שהוא מדת רחמים כמו שכתוב י"י י"י אל רחום וחנון רוצה בו שמשפע מציאותו והויתו נמצא והוה בכל העולם והוא שאמרו ז"ל שהוא מדת רחמים ואין השם הזה מורה רק על הדרך הזה.
עוד אמרו ולא לנו זאת בלבד אלא אף לאדם הראשון יציר כפיך שאילולא ששתפת מדת רחמים בשעת שדנת אותו לא היה עומד עד שעה. וכן התנית עמו שכשם שדנת אותו במדת רחמים וזכות אותו כן אתה עתיד לדון את בניו ולזכותם. מהו דברך נצב קיים דברך שהתנית עם אדם הראשון. ודקדוקם בזה נראה מסוף הפסוק שאמר כוננת ארץ ותעמוד כי אין עמידה לה רק על הדרך הזה כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולפיכך ראויה הכפרה אחר שישוב האדם כראוי. והוא שהתקינו לומר זכרון ליום ראשון כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וכן סדרו סמוך לחתימת הברכה ודברך אמת וקיים לעד בא ודברך כנגד דברך שבפסוק הנזכר אמת כנגד אמונתך קיים כנגד נצב לעד כנגד לעולם מה כתוב בתריה למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך ר"ל על ההבטחה הזאת אנו סומכים ביום הזה כי הכל עבדיך שחוזרין אנו בתשובה כדרך שעשה אדם הראשון ואתה שתפת מדת רחמים בדינו וכן אתה עושה אלינו כשאתה דן כל הנולדים ממנו העוברים לפניך היום כבני מרון לפני הרועה ואתה סוקר אותנו בסקירה אחת והיא הידיעה הכוללת כל הפרטים כמו שאמרו על מה שכתוב היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם וקדמו לו שני פסוקים בהשגחה והם משמים הביט י"י ראה את כל בני האדם ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ.
ולפי שחכמי העיון חולקים על זה ומקשים מדרך השינוי והרבוי הנמשכים לידיעת הפרטים אמר כמתרץ קושייתם זה הפסוק ובארוהו רבותינו ז"ל ואמרו שכלם נסקרין בסקירה אחת והוא משום דיוצר יחד לבם מבין אל כל מעשיהם וזה מעת ברא האדם ושאר הנבראים. ואחר שהוא כן ויצר לב האדם רע מנעוריו והוא הנלחם בנו מעודנו צריכים אנו להתעורר עליו בכל צרותינו ולערוך מלחמה על הצר הצורר אותנו והוא שסמך המצוה הזאת למה שכתוב וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם וגו'. ועל הדרך הזה היתה ראויה מצוה זו לבא סמוך לו ואמר בה וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני י"י אלהיכם ובארו ז"ל שהזכרון הוא בשופר והוא לפי זכרוננו והערתנו על התשובה שאין לפניו משוא פנים אבל תשובתנו סבת ישועתנו בכל זמן וגם במלחמה עצמה אין הישועה לא בחרב ולא בחנית כי לא דמי המלחמה בעצמם שהם המצוה עצמה הם המזכירים הזכרה שלמה אבל התרועה שהיא התשובה היא המזכרת ואם אינם מריעים כראוי אינם נזכרים והוא שאמרו וכי חצוצרות מזכירות והלא דמים מזכירים אלא כל זמן שהיה להם לישראל להריע ולא הריעו כאלו אינם נזכרין מכלל שהתרועה היא הגורמת התשועה ומעשינו יקרבונו ולא דבר אחר.
ולפיכך באה התרועה עם התקיעה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה בר"ה כדרך שהיה במדבר למסע המחנות והכל להעיר על שלשת תנאי התשובה. התקיעה הפשוטה הראשונה להעיר על התנאי הראשון והוא להזכיר לעזוב החטאים והעונות כדרך שבא בכתוב קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם כי כן דרך הערת העם על מערכת מלחמה שתוקעין להיותם נכונים יחד למלחמה. ואחר התקיעה ההיא תבא התרועה שהיא קול אנחה ויללה להעיר על התנאי השני והוא שיתחרט האדם ויבכה על החטאים שעשה וזהו המלחמה עם היצר המציק והמאלץ לעשות הרע כי כן דרך אנשי הצבא לעשות קול המון רבה בשופרות ובחצוצרות בעת המלחמה להבהיל האחרים. ואחר התרועה תבא התקיעה פשוטה להעיר על התנאי השלישי והוא שיבדל מן היצר וירחיק אותו הרחקה גמורה ולא יביט אליו עוד וזה גם כן דרך אנשי הצבא שתוקעין בצאתם מן המלחמה לשוב ולהתרחק מן היצר הצורר. ואפשר ששלש תרועות שבאו בתורה על המצוה הזאת הוא גם כן להעיר ההערה שהזכרנו.
והנכון לומר שבאו להעיר האדם שישוב מדרך שלש כתות הרעים שהזכרנו ולבחור דרך הצדיקים מצורף אל הערת מספר השלשה בשאר מקומות לדעת השם מתוך בחינת שלשה עולמות. וכדי להשלים כונת התשובה תקנו ז"ל לתקוע גם כן על סדר הברכות הבאות כדי לקבל עול מלכות שמים ובזה יתרחק היצר מכל מעשה רע ומכל מחשבה רעה ויגערו בו על הדרך הזה מגערת גדולה והוא שאמרו כדי לערבב את השטן עם התנאים הנזכרים והוא שנמליך השם עלינו וניחדהו ונאמין כי הוא יודע וזוכר הכל שאין לפניו שכחה ומתוך כך יעלה זכרוננו לפניו ובמה בשופר כלומר בתקון המעשים והמחשבות שסבת התקון ההוא הוא קול השופר כמו שקדם שאין חצוצרות אלא במקדש ובמקדש עצמו היו מאריכין ביום זה בשופר ושופר של מצוה זו בארה הקבלה שהוא של איל כדי להזכיר עקדת יצחק אבינו שהיה תכלית העבודה ופרסום אהבת השם כדי שנלך בדרכי האבות ויזכר לנו השם אהבתם והברית אשר כרת עמם. וכבר קדם שמספר עשרה פסוקים בא גם כן להעיר על ידיעת השם מתוך עשרה רקיעים שהעשירי קדש כן היום העשירי הוא הקדש כמו שבא ולקדוש י"י מכובד והוא היום שקבלו בו לוחות שניות ונתכפר להם מעשה העגל. מצורף אל הטעם הזה עשרה ימים שיתרה שנת חמה על שנת הלבנה. ולפיכך ראוי מדרך הדעות המפורסמות שיהא יום הכפורים ראש השנה מצד אחד והוא שבא ביובל ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וסמך לו וקדשתם את שנת החמישים שנה.
ומתמימות התורה שלא צותה להתענות בשנה רק יום אחד להראות הכונה במצות שהן ללכת בדרך הבנונית לא כתורת האומות שבאו להדמות בתורתינו וכשאכילה היא לשם שמים טובה מן התענית לפי שהתענית לא בא אלא על דרך רפואה לחלי רב התאוה ואכילת האדם לשם שמים צדקה תחשב לו. והוא שאמרו ז"ל כל האוכל ושותה בתשעה בו כאלו התענה תשיעי ועשירי רוצים בו כאלו באה המצוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בם וזה לפי שהכל תלוי בכונה הטובה. והוא שבא בספר עזרא על היום הזה אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי חדות י"י היא מעוזכם. לפי שצריך האדם עם האנחו ובכותו על עונותיו שלא יואש מן הכפרה פן יוסיף לחטא אבל צריך שיבטח בשם שלא יחשב לו עון עם התשובה ובלבד שלא ישנה באולתו.
ולפי זה הדעת היתה האמונה בימי התשובה והכפרה אמונה הכרחית כי לולי האמונה הזאת היו רב בני אדם הולכים בדרכם הרע לעולם והוא שתקנו לומר בברכת ראשי חדשים למען נחדל מעושק ידינו וכן תקנו זה באתה נותן יד לפושעים לפי שעם אמונת הכפרה לא יהא אדם רשע בפני עצמו וישוב מדרכו וישתדל לעשות הטוב כאלו נוצר מעתה וישמח באכילה ושתיה ובלבד שיגיל ברעדה ויזכור השם בכל רגע ואפילו על שולחנו. והוא שתקנו ז"ל למחזי בריש שתא קרא סלקא תמרי ורוביא ואע"פ שנאמר בתלמוד על זה סימנא מלתא היא לא שאותן המינין יראו כדרך נחושי הסכלים והנשים אבל לפי שהשבע משכח כונת היום צריך שיראה אותם האוכל ויחשוב עליהם בדרך השם המשותף והוא שיחשוב בלבו ויתפלל על סלקא יסתלקו עונותינו תמרי יתמו עונותינו רובי ירבו זכיותנו כרתי יכרתו שונאנו קרא יקראו זכיותנו או יקרעו שטרי חובותינו.
וכן מה שהוסיפו בדורות אלו מפירות לבנים ומתוקים ומגדים צריך שנקח אותם על הדרך הזה והוא שנבקש מהשם רבוי זכיות על לשון וידגו לרוב בקרב הארץ וללבן כתמי עונותינו והמתקת מרירותינו עד שנשתדל כל היום על התשובה כי לפי תפלת האדם בברכותיו וזמירותיו ותנועותיו יתעורר על הטוב והוא ידיעת התרועה שהשיגו מקבלי התורה התמימה הסובבת על הענין הזה. ועל הידיעה הזאת אשר העם ואמר אשרי העם יודעי תרועה וגו' וזה הפסוק נאות בספר ההוא ליום הזה לפי פתיחת המזמור שפתח בו בבריאת העולם והוא אמרו כי אמרתי עולם חסד יבנה וגו' שמים תכין אמונתך בהם לפי שאמונתנו בקיום העולם במדת רחמים נראית בסבוב השמים ולפי שהוא יום מפורסם למשפט ולישיבה על כסא דין הקדים לפסוק זה ואמר צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך וידוע שצדק ומשפט אינם גופות להעשות מהם כסא אבל הוא הכסא הנאות לו ית' כי הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו אבל צדק ומשפט הבאים מצד פעולותיו הם מכון כסאו ששם הוא נמצא לעולם מתמיד יושב ולא כסף וזהב יקדמו פניו כשאר המלכים אבל חסד ואמת המראים אור פניו בסבת התשובה הם שיקדמו פני לפיכך אשרי העם יודעי תרועה.
ואמרו באור פניך יהלכון לפי שהשם יאר פניו אל בעלי התשובה אחר שה' עמם בזעף ובזעם והוא על דרך לשון בני אדם שהחפץ והמרוצה במעשה אחר יביט אליו בפנים צהובות ומאירות וכבר התבאר זה בפרשת נשא. ולפי שבעלי תשובה יתנו אל לבם מה שעבר ממעשיהם הרעים ויכונו מעשיהם לשם שמים וכל מחשבותם בו ובשמו יתעלה והוא לכתם באור פניו וכבר בא דרך הערה ואמר בית יעקב לכו ונלכה באור י"י והיא ההליכה בשם י"י כמו שנאמר ואנחנו נלך בשם י"י אלהינו לעולם ועד וההולכים בשמו אע"פ שכבר קדם להם העון ששבו ממנו אחר האנחם והתאבלם עליו יגילו וישמחו בהשגת השם ית' ואחר שישבו בשפל ירומו בהשגת פעולותיו הישרות והוא שאמר בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו. ואחר כן ביאר מה היא ההרמה ההיא ואמר כי תפארת עזמו אתה וברצונך תרום קרננו ר"ל השגתך היא תפארת עזם ובעשותינו רצונך ירום גבהנו. ואמר כי לי"י מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו והוא כמאמר חנה עלץ לבי בי"י רמה קרני בי"י ואפשר שהלמד במקום בית והוא כאלו אמר כי בי"י מגיננו שאין שמחה קיימת כי אם בו ולא גובה וגאון רק ברצונו והוא הזכרון האמיתי אשר לנו לפני השם.
הוא ברחמיו יזכרנו לטוב ויסר שטן מלפננו ומאחרינו ויקיים בנו מקרא שכתוב ונזכרתם לפני י"י אלהיכם ונושעתם מאויביכם והוא בחסדו הגדול ימהר לגאול אותנו ויתקע בשופר גדול לחרותינו ויקיים בנו מקרא שכתוב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לי"י בהר הקדש בירושלים.