מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש דברים · פרשת כי תבא
כבד י"י מהונך מראשית כל תבואתך וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרוצו
פסוקים אלו נאמרו אחר שהזהיר החכם להחזיק בתורה ובחכמה ונאמרו על שני פנים כשאר פסוקי משלי והדרך הפשוט בהם כפי ווה שבאו בתורה מצות בכורים ומצות מעשרות ומצות מתנות עניים שבהם נראה לכל כבוד השם כי המעשרות שינתנו ללוים הוא כדי שיהיו פנויים ללמוד תורה וללמדה את בני ישראל כמו שכתוב יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. וכן מעשר שני היו מפרישין אותו בעליו לשמוח בו בירושלם לפני השם להודות ולהכיר שהכל מאתו וכן מתנות עניים להחיותם לכבוד השם אחר שהם בניו והכל מאתו וכן הבכורים ידוע כי הם חביבים לבעלים מכל הפרי וכאשר יפרישו אותם הבעלים לכבוד השם וימשלו בתאותם הגוברת עליהם כפי הטבע כמו שכתוב כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הרואה אותה בעודה בכפו יבלענה וזה דבר ידוע ומפורסם כי לפי התחדש דבר יתעורר הטבע וכשימשול האדם בו ויפריש אותם הבכורים לכבוד השם יתעורר לבטל רצונו ותאותו מפני רצון השם עד שישים כל תאותו נגד השם וכשיביאו אותם לירושלים יודע לכל כי הם מודים כי מאתו הכל ומידו נתנו לו ובנשוא אותם על כתפיהם ואם היו נכבדי ארץ ועשירים ישפילו עצמם לעבודת השם כראוי לעשות כי יעבדוהו כדרך שלא היו עושים כלל לעצמם ולא למלך בשר ודם. וזה מביא להרחיק המדה הרעה הנמשכת לעושר והוא הבעיטה וקרב המדה הטובה והגדולה מכל המדות והיא הענוה ובמצות בכורים יודע כי לא בחיל ולא בכח רק הכל בחסדי השם כמו שעשה לאבותינו בהצילו אותם ממצרים על הדרך הנזכר בפרשת מקרא בכורים. וכמו שדרשו רבותינו ז"ל כשתקנו לומר בליל פסח ולפי שהעיקר הגדול בקיום המצות הוא בהזכירנו נפלאות השם ומופתיו כי בזה יאמינו הרבים בגמול הגופני אשר יכוונו אליו והוא שכתוב בודוי מעשר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל כי המבוקש בזה אצל הרבים היא לתת מטר הארץ בעתו כמו שאמר על זה עשינו מה שגזרת עלינו עשה מה שהבטחתנו אם בחוקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. וזה רצה החכם בפסוקים אלה לפי פשוטם ואמר כבד את י"י מהונך וגו' וימלאו אסמיך וגו'. רצה בו שאם תקיים מצות אלו יפתח השם לך את אוצרו הטוב לתת דגן ותירוש.
אמנם אין ספק שלא היה כונת החכם בענין זה כי זה דעת גלוי ומפורסם אצל נשים ועמי הארץ ואין זה כמשל כמו שהתנה בראש ספרו אמנם בא להעיר על המצוה בדרך דרישת התורה והחכמה שתהי' לכבוד השם כי הון הוא כנוי למדות הישרות אשר לאדם כמו שכתוב בפסוק בית והון נחלת אבות והוא שאמר הון עשיר קרית עזו וזה רצה באמרו כבד את י"י מהונך ותבואה כנוי לחכמה כי כשם שחיי הגוף נמשכים לתבואה כן חיי הנפש הנצחים נמשכים לחכמה ויראת השם היא ראשית התבואה ההיא כמו שאמר ראשית חכמה יראת י"י ולפי הענין הזה אמר ומראשית כל תבואתך וכבר אמרו ז"ל על היודע להתפלל וקולו ערב כבד י"י מהונך אהני לברייך במאי דאהנייך וכן החכם בא להזהיר כל דורש חכמה ומבקש תורה שישים כונתו לכבוד השם והוא שיחזיק ביראת שמים וישים כל כונתו בחכמה ובתורה לדעת השם ולהכיר מעשיו הנפלאים לא שיסמוך בלמדו החכמה כדי שיקרא חכם או שיעשה המצות באברי גופו כסוס כפרד אין הבין כי אין המבוקש מן האדם רק שיחזיק בזה ובזה בכונת הלב לכבוד השם והוא שהקדים ואמר בראש הפרשה בני תורתי אל תשכח ומצותי יצור לבך ואמר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם וזה כולו לבחור הדרך הישרה שהיא אמצעית בכל המדות שהיא אצל השם תפארת לעושה בבחינת עצמו והיא תפארת לו מן האדם כי כפי זה הענין לא זולתו תתקיים החכמה לנצח ותלמודו בידו לעולם והלך לפניו צדקו וכבוד י"י יאספנו לפי חכמתו ומעשיו הטובים והוא שאמרו וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרוצו. וכבר קדם לנו שהחכם יכנה המצות ביין המשמח לפי שפקודי השם ישרים משמחי לב והשבע נאמר על החכמה המחיה את בעליה ועל הדרך הזה ראוי שילכו מקיימי המצות בכל מקום ובכל זמן לשמוח בשם אשר צוה עליהן והוא שאמר הכתוב ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך י"י אלהיך וגו' כי אין השמחה המאכל והמשתה בלבד כמו שיחשבו רבים אבל השמחה היא שמחת הלב בקיום המצות ובזכור עליהן מעשי השם ונפלאותיו והוא שצוה ואמר ושמחת לפני י"י אלהיך ודע כי השמחה שהיא על ענין זה היא לאדם השמחה לבדו אבל מי שישמח במילוי כרסו יתן מאכלו לזרים לא לו כי אין האדם אדם באשר הוא אוכל כי כמה בעלי חיים אוכלים כמוהו ואמנם הוא אדם באשר הוא משכיל ויודע בוראו ומעשיו וכשישמח בו בהשכילו בדרכיו יהיו המאכל והמשתה לו לבדו אין לזרים אתו והוא שהבטיח הנביא על הזמן הטוב העתיד שיברא השם לאדם לב חדש ורוח חדשה לעבוד אותו כראוי.
ולפי הענין הזה אמר נשבע י"י בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו. ואם זה כפשוטו טוב אצל הרבים אמנם המכוון בנבואה ההיא הוא כי כל מי שיגע בתורה ובחכמה ובמצות שלא לשם שמים ייגע לריק ולבהלה וכוחות הגוף שהם בני נכר בבחינה אצל צורת האדם אשר בה האדם אדם הם האוכלים והיא יורשת גיהנם בזה ובבא ועל השמירה מהענין הזה היה מצות הרב לתלמידיו במטותא מנייכו לא תירתון תרתי גהינם וכן אמר החכם פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי. פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי.
והחכם שהתחברתי עמו דקדק בשלש שמות אלו שנמצאו לחכמים ולנביאים בענין הזה והם אחרים וזרים ונכרים ואני הודעתיו על זה שהנכרי לא יאמר רק על איש שהוא מעם אחר. והזר יאמר על כל רחוק כמו שאמר על הלוי זר אצל כהן ולפיכך נראה לומר כי מי שהוא בעל מדות טובות מאין השגת השכל הוא נותן לאחרים הודו כמו שבאר הרב המורה באמרו יהיו לך לבדך ומי שנוטה אל העסק בעולם כאהבת הממון והכבוד והתחבולות ישבעו זרים כחו אבל אין להרחיקם לגמרי כי הוא צורך הנפש החיה אבל מי שנוטה לתאותיו במאכל ומשגל עצביו בבית נכרי כי זה נמשך לכחות הנפש הצומחת היא העפרורית והיא הנכריה שהזהיר החכם עליה מחבק אותה אבל על הזרה לא הזהיר מחבק אותה רק שלא ישגה בה כמו שאמר למה תשגה בני בזרה ותחבק חיק נכריה. ואשר יש לך להאמין ולדעת כי כחות היצר הרע הם האויבים ומי שהוא הולך אחריו ולומד חכמה להתפאר בה ולחלוק על האמת ועל המחזיקים בה והלך בשרירות לבו הוא נותן שנותיו לאכזרי ומי שמקיים המצות באברי גופו וכדי שיקבל שכרו בעולם הזה ישבעו זרים כחו וישתו בני נכר תירושו אשר יגע בו ונמצאו עצביו וכל עמלו בבית נכרי ועליו אמר גם כן הושע הנביא אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע ואמר גם כן אולי יעשה זרים יבלעוהו כי כן הוא ענין הפסוק כולו לפי הרמז בענין החכמה הבא בכלל הנבואה מורה על זה ועל זה כמו שנזכר בפרשת במדבר סיני והוא אמרו כי רוח יזרעו וסופתה יקצורו קמח אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יבלעוהו.
והחכם שהתחברתי עמו אמר כי אמרו צמח בלי יעשה קמח הוא לפי טבע כל זרע מזריע שיש בו חלק מיוחד שממנו יצא הצמח הטוב וסבובו הקמח ובו יתחיל החלק ההוא לקבל צורת הצמח והקמח ההוא יקבל צורת חלב וממנו יונק הקמח ההוא ונזון בו מעט מעט ולפיכך המשיל כח האיש הגולה בין האומות לפי התערבו בדעותיהם שהצמח שלו אין לו קמח ואם יצא לו מעט במקרה זרים יבלעוהו ועל כיוצא בזה אמר שעמלו ועצביו בבית נכרי. ולפי הענין הזה אמר הושע הנביא גורן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בם אבל מי שעוסק בתורה ובחכמה לדעת דרכי השם ויקיים המצות בלבו ויעבדהו מפני שהוא הראוי לעבד יהיו לו לבדו ואין לזרים אתו. ולפי ענין זה אמר החכם יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך וכן אמר הושע ישובו יושבי בצלו יחיו דגן יפרחו כגפן זכרו כיין לבנון. וקרא לכוחות האנושיות כולם הנמשכות אחר הכח השכלי יושבי בצלו כי כן יאמר על מי שבא להתלונן בצל אחר.
וכן בא לפי זה הענין דברי זכריה שאמר מה טובו ומה יופיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות. והוא גם כן קרא לחלקי השכל בחורים ולשאר הכוחות בתולות ולפי זה הענין גם כן אמר הנביא הזה כי מאספיו יאכלוהו והללו את י"י ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי כי אין ספק אצלי שהנביא לא בא להבטיח שכל התירוש שיהיה בזמן העתיד הטוב שישתו אותו בירושלים כי אפילו מעשר שני אין המצוה עליו להביא עצמו לירושלים גם אם היו מביאין אותו לא ישתוהו כפי מה שיבינו הרבים אבל השותים בחצרות קדשו הם מקיימי המצות כראוי והם העומדים שם לעולם והם בני עליה העולים לירושלים שבשמים אשר אליה הכונה בבחינת ירושלים עיר הקדש והוא שהקדים הנביא לזה ואמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את י"י אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ.
ונאמר כי מן הדברים שצריכים לכל חכם לב כשיעבור על דברי אגדה שיתבונן בהם וכשימצאם כפי פשוטיהם חולקים על המציאות או שהם מכת הנמנעות ידע כי הדברים ההם נאמרו להעיר אותו או כיוצא בו על דבר נסתר מרבים ורצה באמרו להעיר עליהם יחידים בדרך סוד כמו שכתוב סוד י"י ליראיו.
ומהענין הזה מה שאמרו רבותינו ז"ל על ירושלים שבשמים אמרו מאי דכתיב בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר אלא אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה ומי איכא ירושלים למעלה אין דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. ומי שעיניו פקוחות יראה וידע כי אין שם ירושלים מחוברת מעצים ואבנים ולא משאר המורכבים אבל היא פשוטה עשויה מכבוד השם אשר שם כסאות הצדיקים
ואחר שהתגלגל פסוק בקרבך קדוש וגומר אומר בו מה שהוא פשוטו אצלי כי נאמר על דרך לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם לפי שאין הבטחה שלמה זולת הבטחתו כי כל המבטיח זולתו הוא מכזב ואין לבו כפיו או אפילו יהיה לבו כפיו בעת הבטחתו אולי יתנחם לסבות מתחדשות רצון לו ולשלול שני ענינים אלו אמר לא איש אל וכיוצא בו אמר לא אעשה חרון אפי ולא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר ואמרו ולא איש כאלו אמר לא איש שיכזב והוא נמשך למה שהקדים לא אעשה חרון אפי ואמרו לא אבוא בעיר נמשך למה שאמר ולא אשוב לשחת אפרים שאיני כמלך בשר ודם יבוא בעיר ואז יבאו השונאים והשכנים וילשינו על האיש ההוא אשר מחל לו המלך עד שיתנחם ויקח נקמתו ממנו אמנם כבוד השם אמת שהוא נקדש בתוך בני ישראל ובקרבו הוא שוכן לא שיתחדש לו רצון או ידיעה בשכנו ולפיכך הבטחתו שלמה והוא שלמות מאמר איך אתנך אפרים.
ואשוב לענין ראשון והוא שצריך להתעורר בקריאת שם ירושלים. ולפי החדוש הנמצא בו כי הוא כתוב בלא יו"ד מלבד מקומות מועטים ואנו קוראין אותו ביו"ד בכל מקום ולשון התרגום ולשון שאר האומות הוא בלא יו"ד.
והקרוב אצלי שעקר השם הוא שלם כמו שכתוב ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ונאמר שובי שובי השולמית והוסיפו בשם יו"ד להעיר על הכונה בקדושת העיר ומעון הקדש אשר בה כי התכלית הוא ליראה השם הנכבד והנורא כי כן מצאנוהו בלא קריאת אלף אמר אכן יראו את י"י. ושם שלם ראוי לו באמת לא לזולתו כי הכל חסר בבחינת אצלו יתברך אחר שהכל נברא זולתו וקדם לו העדר. גם לבעלי הקדמות הכל בכח מלבדו ית' בבחינת עצמו באיפשרות המציאות אחר שיש למציאותו סבה והוא ית' מחויב המציאות אין סבה למציאותו ואין אצלו שום חסרון אם כן הוא לבדו שלם באמת והוא הראוי ליראה ממנו כי במציאותו הכל ואם יעדר הכל לא ישיגהו חסרון. גם הנוצרים חלקו השם הזה כפי חלוקחנו אבל העתיקוהו ראות שלם והבנתם בו על הכבוד הנמצא לצדיקים וגם אצלם התפרסם הדעת הזה על ירושלם שבשמים אשר אליה הכונה. ולהעיר עליה להולכים לעיר הקדש והנכספים אליה הוסיפו יו"ד בשם וקראוה ירושלים. ולפי שהתכלית בה להיות האדם מבני עליה והוא שיתנו לו מהלכים בין העומדים והם המלאכים שיחס משכנם ועמידתם בשמים לפי שהמשילם השם בם והם עליהם לפיכך נאמר שירושלם אחת למעלה והיא הנקראת גם כן בית י"י וחצרות י"י ומרום קדשו ושאר שמות חביבים. והבא אל ירושלם כפי הכונה יבוא השם וישרה שכינתו שם כמו שאמרו אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך והזכרת שמו היא ביאת האדם אל ביתו ואז יבא מלך הכבוד אל הבית אשר בנה לו האדם.
וזה רצה באמרו שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד והוא על דרך שנאמר לשלמה הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחוקותי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם והקימותי את דברי אתך אשר דברתי אל דוד אביך ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל. ורצונם באמרם אם אתה תבוא אל ביתי כלומר שתשים כונתך בו ותבא בעצמך ר"ל שתבא צורתך אל ביתי מיד אבא אל ביתך שבנית למעלה והוא שבנו בתוך בני ישראל ואז יברך אותו ועל דרך זה נאמר ברוך הבא בשם י"י ברכנוכם מבית י"י ולזה היא הכונה באמרו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל וזה רצו באמרם לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא בירושלם של מטה לפי שביאתו נמשכת לביאתם לא תמצא האחת לבדה ולרמוז על הענין הנכבד הזה הוסיף היוד בקריאת השם הזה כי היוד והמם סימן השניות בסוף התיבה כמו שבא עינים אזנים רגלים ידים שנתים. ועל הדרך הזה ראוי האדם שיתאוה לירושלם ויתפלל כנגדה בכל מקום ובכל זמן כמו שמצאנו בדניאל וכוין פתיחין ליה בעיליתי' נגד ירושלם.
ולפי הענין הזה אמר נעים זמירות עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם ואמרו מקדשי ולא מקדש לפי שהתשובה על הכונה הנזכרת שם היא במקדש העליון. וכן רצה באמרו ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו. וכבר הקדים לו שמחתי באומרים לי בית י"י נלך רצה בו שהיה שמח במוצאו כחות נפשו נמשכים אל השכל ואמרו לו בית י"י נלך ואמר עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם והוסיף וביאר הכונה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה וגו' להודיע שהכונה היא בשתיהן לא בירושלם של מטה לבדה רק בירושלם של מעלה שהיא בנויה ועומדת ג"כ כירושלם העיר שחוברה והורכבה למצוא הכוונה באותה של מעלה ואליה היה החבור ההוא ובשתיהן יחדיו עומדות רגלינו. ונתן טעם לזה ואמר כי כדי זה לזכות ולהיות מבני עליה והוא שאמר ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל והשלים המזמור ואמר למען בית אלהינו אבקשה טוב לך ולפי הענין הזה אמר הנביא על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים והם שומרי החומות הנזכרים בשיר השירים והם הכרובים אשר נתנו לשמור דרך עץ החיים ובא המזכירים את י"י בדרך שאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי ולפי מה שאמר אבא אליך וברכתיך והוא שיבא בירושלם של מעלה אמר אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים ירושלם תהלה בארץ והוא שיכונן ירושלם שבשמים ושבארץ. והיתה לתהלה בארץ.
ושים לבך על זה ועל כיוצא בזה להתעורר על מה שלא נזכר במה שנזכר והמשל בזה כי אחר שמצאת שם ירושלם על ההשגה האלוהית תדע ותבין שכל מקום שנזכר שם ירושלים ולא יאות לענינו על עיר ירושלים המוחשת תדע כי הוא נאמר למשל כפי הענין הנזכר ואחר שהוא כן תדע כי אמרו השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ הוא גם כן כפי הענין הזה וצבאות ואילות שהזכיר החכם הוא על הדרך שאמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת ושם התבאר שקרא לדרישת החכמה אילת וזה לשני פנים האחד בענין עצם האילה כפי הענין שהזכיר נעים זמירות כאיל תערוג על אפיקי מים כן תערוג נפשי אליך אלהים והשני לשתוף השם שהוא נאמר על מישור הארץ כמו שאמר איל פארן וכבר תרגם אנקלוס נפתלי אילה שלוחה נפתלי בארע טבא תתרמי עדביה לקח אילה מאיל במקום מישור ושלוחה משלתיך וכן אילות השדה יבא לפי הענין הזה על מיטב החכמות הנמשלות בשדה כמו שבא בדבר החכם ועתדה בשדה לך. וצבאות גם כן נאמר בענין צבי היא לכל הארצות לפי שהחכמה היא לעטרת צבי ולצפירת תפארה וללוית חן לבעליה והוא שקרא יעלת חן כי היא המעלה החן בעיני השם כמו שאמר החכם תתן לראשך לוית חן ואמר אדון הנביאים למען אמצא חן בעיניך ולפי זה הענין ראויות אילות השדה והצבאות להשביע בהם בנות ירושלם וכבר אמרו ז"ל אל תקרי בנות ירושלים אלא בינות ירושלים. ועוד אמר במה השביען. השביען בשתי צבאות בצבא שלמעלה ובצבא שלמטה. או באילות השדה זו חית השדה כמה דאת אמר כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך. וכבר קדם לנו שחית השדה הוא הנחש ואם כן ההשבעה היתה על כל כחות הנפש ומשיגיהן ובהם ראוי להשביע בנות ירושלם ולפי זה הענין ראוי להשביע בנות ירושלם באילות השדה ובצבאות ועליו גם כן נאמר עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ. יהי רצון מלפני אלהי השמים לכונן את בית חיינו ולהשיב שכינתו לציון במהרה בימנו אמן.