אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש בראשית › פרשת תולדות

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש בראשית · פרשת תולדות

פרשת חיי שרה

אהבתי אתכם אמר י"י ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב נאם י"י ואוהב את יעקב.

דבר הנביא מלאכי החותם כל הנבואות בא לדחות המבוכה הגדולה הנופלת בלבות על אורך הגלות עד כי חשבו רבים כי בשנאת השם אותנו מכל העמים היה העונש הזה ובאהבתו העמים נתן להם הממשלה כיום הזה ולפיכך בא הנביא להודיע כי אנחנו הנאהבים אצלו יתברך. והחכם השלם ר' עקיבא באר זה והודיע אהבת השם לאדם במה היא ושהיא בלבד לישראל והוא שאמר חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לי"י אלהיכם. חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם חבה יתירה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. והרב רבינו משה כתב על המאמר הזה שהודעת מה שהטיבו לו שיעור הטובה היא הטבה אחרת כי פעמים שיגמול אדם טוב לאיש מבני אדם על דרך רחמנות ולא יודיענו שיעור מה שיעשה לו מפני שהוא נבזה בעיניו וזה ביאור חבה יתירה נודעת להם והוא כאלו אמר שהטובה כשנודעה להם היה לחבה יתירה להיותם נכבדים אצלו כל כך עד שהודיעם זה וטוב הדבר הזה בעצמו שכתב הרב בביאור מאמר החכם הנזכר אבל יתכן לומר שיש תועלת גדולה בהודעת טוב המתנה למקבל לפי שהמקבל מכוין אל המתנה ההיא כשידע חשיבותה ואחר שהמתנה ההיא חבה הודעתה חבה יתירה כמו שאמר ר' עקיבא. ואף אנו נאמר חביבין ישראל שנודע והתפרסם אצלם הדבר הטוב והשלם שאמרו רז"ל והוא דברה תורה בלשון בני אדם כדי להורות אותם שהוא דוחה רוב ספקות הכתוב לפי שרצו בו והודיעו שהתורה נתנה להמון בני אדם כדי להורות אותם מציאות השם ויחודו ומלכותו והנמשך לזה מפעולותם והצורך לחץ התורה להורותם זה כפי השגת הבנתם שאינם משיגים רק הדברים הגופיים ולפיכך דברה להם כפי לשונם שאינו אלא בדברים ההם לא כלשון בני האלהים שהם משיגים האמתות כאשר הם כי אלו דברה תורה על הדרך ההיא היו רבים מהם בלא דעת ובלא אלהי אמת גם אם ילקחו דברי הכתוב בלשון חכמים היתה כפירה ונטיה מדרך האמת שהרי הכתוב מיחס לשם כלי גוף ומשיגי הגוף שהם הפעלות גמור וכל הפעלות שנוי חלילה לשם כמו שכתב אני י"י לא שניתי. ועל דרך האמת אין אצלו בבחינת עצמו הפעלות אבל כדי לאמת מציאותו אצל בני אדם ולהורותם הפעולות הבאות מאתו שלא תבאנה מבני אדם רק בהפעלות דברה תורה בהם כפי מציאותם בבני אדם ואל זה כיון נעים זמירות באמרו כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. ורצה בזה שהדבור בזה הוא להודיע בני אדם בלבד והכל בלשון בני אדם לא שיש אצלו הפעלות ומן המין הזה האהבה והשנאה המיוחסת לשם בלשון הכתוב כי על דרך האמת אין למעלה לא אהבה ולא שנאה אבל הפעלות הבאות מאתו תמצאנה לקצת בני אדם פעולת אוהב ולפיכך יאמר עליהן אוהב ולקצתם פעולת שונא ולפיכך יאמר עליו שונא. ונאמר כי אהבה שם מונח להתקרבות דעת שני אישים זה לזה לא התקרבות גוף או התקרבות כלי גוף ופעולתם כי פעמים ימצא מקרב בפה ומרחיק בכליות קרוב בשפתים ורחוק מלבו. ואין זה אהבה אבל שנאה גמורה אמנם האהבה היא התקרבות הצורה שהיא הדעת והוא כשדעת זה קרוב אל דעת זה ורצונו רצון חברו והוא שלבבו ישר את לבבו והשנאה היא בהפך והיא רחוק הדעת, ופעמים תהיה האהבה מאיש האחד מהם בלבד ואין לאהבה ההיא קיום. ופעמים משניהם יחד והקיום הוא באפשר לזאת. והאהבה תמצא על שלש מעלות מלבד האהבה הטבעית אשר לאבות ולבנים ולאחים ולשאר קרובים כי לא נביט במקום זה אל האהבה ההיא כי לפי שהיא טבעית כאהבת אדם עצמו יכנו אותה בשם קורבה והוא כולל אהבת כל הקרובים וכפי דבקותה יש לה שמות מיוחדים באבות ובבנים ואחים ואין לקרבות ההוא מבוא במדת האהבה. כי האהבה תאמר על תכונת נפש קנויה קנין גמור והראיה על זה מצאנו שם אהבה נופל על קצת הבנים לפי סבה או סבות כמו שבא את יחידך אשר אהבת ונאמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ועל זאת התכונה הקנויה תאמר כי היא על שלש מעלות.

המעלה הראשונה אהבת תועלת כאהבת השותפין שזה נעזר בזה וכיוצא בה ומזה המין אהבת יצחק לעשו שספר עליה הכתוב ואמר כי ציד בפיו רצה לומר שאהבה הזאת היתה סבתה תועלת שהיה מקבל ממנו באכלו מטעמי צידו.

וזה הספור הוא מהספורים הזרים שבאו בתורה והוא דבר שצריך להתבונן בו שהרי יצחק אבינו שלם היה ונביא קורא בשם י"י והנראה מן הכתוב שעשו היה נאהב אצלו ונבחר מיעקב שהיה איש תם ויושב אוהלים עד שבקש לתת עשו גביר ליעקב. והקרוב אצלי שהיה יעקב נבחר אצלו לפי חכמתו ומדותיו ובבחינת עצמם היה בוחר ביעקב ואוהב אותו מעשו אבל בבחינתם אצל תועלתו היה אוהב עשו יותר אהבה כוללת כל אדם בהכרח כי כל מי שקבל תועלת מאחר ראוי לו באמת שיאהב אותו כפי התועלת ההיא ויגמלנו טוב במין התועלת ההיא. ולפיכך בא הספור הזה בתורה ולמדנו ממנו שלשה דברים הא' כי כל מי שמקבל תועלת מאחד ראוי שיגמלהו טוב כפי התועלת ההיא ואפילו יהיה האחד רע ופחות שהרי יצחק הנביא לפי שהיה מקבל תועלת גופנית מעשו הי' רצונו לגמלו טוב בברכת תועלת גופנית והמפר מחשבות מנעו מזה ובחר יעקב גם לזה הטוב והסכים השם לדעת רבקה שסבבה לו הברכה הגופנית כי לזה נבראה האשה להיותה עזר כנגד האדם והכל כדרך שבאו בברכות התורה לא שהן תכלית טובת האדם אבל הם ראויות לעם נבחר כדי להמצא המכוון בעם בהמצא עתות הפנאי ליחידים מהעם ההוא. הדבר השני שלמדנו מהספור הזה הוא שאין ראוי לאדם שיתגעגע בנערותו יותר מדאי ולא יגדלוהו על זה שהרי יצחק לפי שהיה בן זקונים לאב ולאם אחר היאוש שהרגילוהו במטעמים עד שהוטבע עליהם ונצרך בזקנותו לקבל תועלת מאחר כמו שכתב ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי ועל כיוצא בזה הזהיר החכם ואמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. הדבר השלישי הוא שכל אדם ששב מוטבע בדבר גופני אין ראוי שיעזוב אותו לגמרי בדרך שיענה נפשו בו אבל ראוי להתמיד בו כפי הצורך לבריאותו שהרי יצחק אע"פ שהיה נביא היה מתמיד במטעמים להעמיד בריאותו והוא דעת החכם שאמר גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי. המעלה השנית מן האהבה היא למעלה מן הראשונה והוא אהבת מנוחה רצוני לומר נחת רוח והשקט הנפש וזאת המעלה תחלק לשני מינין. המין האחד אהבת הנאה כאהבת הנשים. והמין השני אהבת בטחון והוא כשימצא אדם חבר טוב שתבטח נפשו בו להודיעו סודותיו מטוב ועד רע כי טבע האדם שהוא הומה מאד על סתריו עד שיגלה אותם ופעמים מרוב המייתו יגלה אותם אל איש שיזיקנו בגלוי ההוא וכאשר ימצא חבר שיגלה אותם לו ולא ידאג פן יקרהו רע בזה ינוח מנוחת שלום השקט ובטח.

המעלה השלישית והיא העליונה היא אהבת מעלה רצוני לומר אהבת החכמים זה את זה למעלתו בבחינת עצמו לא בדבר חוץ מעצמו. ומזה המין אהבת רבקה ליעקב כמו שבא ורבקה אוהבת את יעקב רצה לומר בבחינת עצמו ולא לסבה אחרת חוץ ממנו לפי שרבקה היתה חכמה ויודעת כמו שבא ותלך לדרוש את י"י ותרגמו אנקלוס למתבע אולפן מן קדם י"י. ופעמים תמצאנה השלש מעלות בשני אישים יחד באהבת תלמיד לרב. ופעמים שתים מהם באהבת חתן וכלה. ופעמים אחת מהן לבדה. והאהבה העליונה והיא אהבת המעלה מתמדת לעולם כל זמן שאותן האישים נמצאים לפי שאינה תלויה בדבר שהוא חוץ להם שהדבר האהוב הוא סבת האהבה כפי מה שקדם שהאהבה תאמר על קרבות הדעות ומזה המין אהבת יהונתן ודוד שהיה אהבת מעלה כמו שאמר נעמת לי מאד וגו' ולפי שאהבת נשים חזקה מאד ונפלאה בין החושקים אמר להפליג בה מאהבת נשים לפי שהיא בטלה וזאת אינה בטלה אבל שתי המעלות האחרות בטלות בהבטל הסבה בעוד ששני האישים נמצאים לפי שהיא תלויה בדבר שהוא חוץ להם וקרוב הוא להבטל בהבטל הדבר ההוא ואפילו לאוהב המנוחה עקב היתה רוח אחרת עמו וכל שכן לאוהב התועלת אם לא יצטרך לתועלת ההוא או שיסלק האחד תועלתו מעליו וזהו שאמרו ז"ל כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר ובטלה אהבה וכו'. ולפי מה שבחרנו רצה לומר שהיא תלויה בדבר שהוא חוץ לאהבה כלומר חוץ לאישי האהבה. וכבר באר הרב רבינו המאמר הזה בענין אחר ואמר שהוא כאלו אמר כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל ורוצה בו דבר גופני כאהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר בטל כאהבת דוד ויהונתן שהיתה תלויה בדבר קיים והוא הדעת האמתי שהוא קיים בלא ספק כל זמן שהאוהבים נמצאים והוא עולמם וזה אחד מדקדוקיו הטובים בדברי רבותינו והוא העירני לומר מה שאמרתי בו אבל אמרם אינה בטלה לעולם אין ספק שהוא נאמר בדרך לשון הכתוב שאמר עולם במקומה על לשון זמן קצוב כמו שנזכר בפרשת אלה תולדות נח. אמנם האהבה שאינה בטלה לעולם אבל היא קיימת לנצח נצחים היא אהבת השם הן אהבתו אל אוהביו הן אהבתם לו. ושתיהן נמצאות יחד כי לא יאהב השם אהבה אמתית רק אוהביו יודעי שמו ההולכים בדרכיו כי הטוב ההוא הוא טוב נצחי ואהבה בתענוגים רוחנית עולמית והוא שאמר החכם מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה ולא כן שאר הטובות והתענוגים הגופים כי הם כלים בזמן מועט ובבחינת אמת כל התענוגים ההם הם צער ויגיעה לנפש כמו שאמר אחד מן החכמים מי שחננו השם חכמה אל ידאג להפקד הצער והיגיעה כי אחרית הזהב והכסף הצער והיגיעה ואחרית החכמה השלום והמנוח אם כן נמצא במעלת האהבה העליונה לעולם כל הנמצא מטוב בשאר המעלות לשעתן לזאת יקרא אהבה באמת וכפי זאת האהבה נבחר ישראל מכל מין האדם כפי אשר נבחר מין האדם מכל בעלי חיים.

והוא שכיון החכם ר' עקיבא בבאור האהבה כמו שקדם והקדים לזה ואמר חביב אדם שנברא בצלם ואפשר שרצה בו בצלם אלהים וקצר בו להרחיק לשון הדמיון מן השם והקרוב לומר בו כי לפי שהצורה שלמות כל בעל צורה אם חומר או זולתו וצלם הוא נופל על כל צורה ויחמר דרך כלל הוציא הוא הפרט בלשון כלל לפי שהוא הנבחר ממינו או אפשר שרצה בו שנברא בצורה נפרדת בדמות המלאכים שהם צורות נפרדות בלא חמר ולפי שהכונה במין האדם הוא זה ר"ל השארות צורה נפרדת ממנו לעולם אמר שנברא בצלם כלומר חביב הוא שנברא במדרגת המלאכים היותו צורה בלא חומר. ולפי הפירוש הזה אפשר שזה רצה הכתוב באמרו נעשה אדם בצלמנו כי הרצון בו על הצורה לבד וכבר הזכיר הרב המורה שאפלטון היה קורא הצורה זכר והחומר נקבה וזה נמשך למה שאמרו הפלוסופים שמדם הנקבה נעשה החמר בכל נוצר מזכר ומנקבה ומזרע הזכר נעשה הצורה בו ועל זאת הצורה נאמר במין האדם שהוא זכר שנברא בצלם אלהים והוא שהעיד עליו משה רבינו באמרו בצלם אלהים ברא אותו אחר אמרו ויברא אלהים את האדם בצלמו שלא יתעה אחד ויאמר שמין האדם כלו ברא בצלמו לא כן כי אם אותו לא אותה אמנם זכר ונקבה ברא אותם בתחלת הבריאה אך לא בצלמו וזאת הערה פשוטה לכל מבין. סוף דבר שהחכם ר' עקיבא כיון אל צורת הנפש החכמה ולכל הפנים האלה רצה בו ר' עקיבא שרצון השם היה במין האדם עד שחבב אותו לתת לו שכל ודעה שהוא הצלם רצוני לומר הצורה המינית לאדם כי בה האדם ועליה יאמר שהוא מתדמה לשם והאדם שהוא בלא דעת הוא בעל חיים לא אדם באמת. והוא שאמר הכתוב גם בלא דעת נפש לא טוב ולא טוב יאמר על הדבר שאינו שלם וכשהאדם משתדל להשיג צורתו ישיג הכונה המבוקש בו על כל שאר המינים השפלים והוא חביבתו אבל מעט הם המשיגים הכונה. אמנם בצלם אלהים זה השתוו כל האומות לא שנאמר כי אין נפש רק לישראל כמו שאומרים הגויים הסכלים כי אין נפש לישראל כי זה רק גאותם וסכלותם. אבל בדרך האמת כלם בעלי צלם כי כן רצה השם. וכשם שרצה השם במין האדם לחבבו משאר בעלי חיים כן רצה לחבב את ישראל משאר האומות ולפיכך הרבה להם תורה ומצות ובשני ענינים אלה ישראל נאהבים וחביבים וקרוב להיות להם צלם בפועל לפי התעסקם בתלמוד לא זולת זה. ואחד מן האומות שהוא עוסק בתלמוד הראוי לו גדול מאחד מבני עמנו שאינו עוסק בראוי לו כמו שאמר ר' מאיר מנין שאפילו גוי ועסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנאמר יעשה האדם וחי בהם כהן לוי וישראל לא נאמר אלא אדם הא למדת שאפילו גוי ועסק בתורה הרי הוא ככהן גדול ומוקים לה בגמרא בשבע מצות דידהו והוא הנותן לכל למוד חכמה הצריכה לאמת עיקר המצות ההן ועיקר המצות שבתורה שהרבה לנו כי המצות הן ללמוד דרכי השם וההולכים בם ראוי שיקראו בניו כי כל ההולך בדרכי אביו נאמר עליו שהוא בן אביו ולפי שישראל הולכים בדרכי השם כפי המצות שבאו בתורה נקראו בניו. והוא שאמר חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו' ומה שאמרו ז"ל בהרבות התורה הוא על למוד ידיעת השם ויחודו ומלכותו ואהבתו כי כל זה נרמז בתורה והיא החכמה העליונה שבה נברא העולם. כמו שאמר החכם י"י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה והוא שאמר שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם וכו' והביא זה ראיה מדברי החכם שאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו והפסוק ההוא נאמר אחר אמרו שמעו בנים מוסר אב והקשיבו אמרי בינה והקדים תחלה לשמוע מוסר אב שהוא כולל המדות הנודעות מדרכי האב הוא השם יתברך והוא השלמת הראשון. ואחר זה אמר והקשיבו אמרי בינה שהם החכמה והוא כלי חמדה שבו נברא העולם והביא ראיה ממאמרו כי לקח טוב נתתי לכם על החכמה שכנה במקום הזה בשם תורה לפי שלקח נאמר על קנין הלמוד שהוא לקוח מאחר ולשון לעז יורה עליו גם כן וטוב נאמר על כלל המציאות כמו שבא אני אעביר כל טובי על פניך ועל דרך הכתוב במעשה בראשית והנה טוב מאד.

ולפי ענין זה אמרו לקח טוב הוא כאלו אמר קנין המציאות וכן אמר החכם בביאור י"י קנני ראשית דרכו וגו'. וכפי זה הענין אמרו ז"ל גם כן במקום אחר תורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה כמו שנזכר במעשה בראשית וכבר התבאר מאמר החכם ר' עקיבא על האהבה שהיא כפי השגת מעלת המדות הטובות הקדומות בזמן. והשגת מעלת החכמה הקודמת בשלמות לא כמעלת העושר והשררה הנתונה לאומות. ואשר יחל בה משה רבינו לאבותינו היה גם כן לפי השגתם בדור ההוא וכבר הורה על תכלית הגמול במקומות שהוא בעולם הבא לפי שהוא הטוב הנצחי לא טוב העולם הזה כי הוא כלה מהרה והוא סבה לבעיטת העם. ולפי זה הענין גדול התועלת חתם מלאכי בזה כל הנבואות לפי דעתו ארך הגלות שהוא לתוכחת אהבה ואחר התוכחה הגדולה ראויה הטובה לקבל בעבדת השם לימות המשיח אם כן הגלות הארוך הזה הוא מאהבה כמו שאמר החכם כי את אשר יאהב י"י יוכיח לא בשנאתו אותנו כי השנואים הם שונאיו הכופרים ביחודו וזהו שאמר הנביא אהבתי אתכם וגו'. וביאר הנביא האהבה ההיא על דרך לשונו הרגיל בו והוא אמרו ואמרתם במה אהבתנו רצה לומר כי תשאלו במה נראית האהבה הזאת בנו מכל העמים התשובה על זה הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ר"ל הלא בבטן אחד עשו ויעקב וברחם אחד כוננו יחד ואבחר ביעקב ובכל זרעו לא בבחירת שאר האבות שהיה קצת זרעם שנוא אבל זרע יעקב נבחר כלו כמו שכתב כי יעקב בחר לו יה. ורצון השם הקודם שיהיה כל איש בוחר לרצונו והיה סבה לאהבת האבות את השם והאהבה ההיא בעצמה הוא אהבתו אותם ובחירתו בם וזרעם ליראה ממנו ולאהבה אותו לטוב להם כמו שבא בפירוש בתורה ועתה ישראל מה י"י אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את י"י אלהיך ולאהבה אותו. אשר אנכי מצוך היום לטוב לך ובאר הסבה בבחירתו בם. ואמר הן לי"י אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק י"י לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים. והבחירה ההיא בתתו להם תורת אמת וחקים ישרים להיותם ראוים לזה לפי הצור שחצבו ממנו ועל דרך שכר מצוה מצוה והיא האהבה הנצחית ועל זה הדרך תקנו חכמים בברכת היחוד שהיא העיקר אהבת עולם וגו', וכללו בה בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חקי וכו' וחותם ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה ומיד מקבל מלכות שמים ומיחד באהבה שהיא האהבה שאהב השם את יעקב ושנאת עשו היא בהפך. והוא שאמר ואת עשו שנאתי. והמבינים במקרא דקדקו זה ולפיכך הניחו בו בטעם אתנחתא. ואמרו אחר כן ואשים את הריו שממה וגו'. הוא לבאר ולהודיע שהטוב ההוא שמשיג אותו הוא כלה והוא אמרו המה יבנו ואני אהרוס אבל באחרית יקרא להם גבול רשעה והעם אשר זעם י"י עד עולם לפי שאין תקומה למפלתן של רשעים אבל הצדיקים אם יפלו יקימם השם כמו שאמר כי שבע יפול צדיק וקם ועליהם נאמר סומך י"י לכל הנופלים וגו' ועל הדרך זה היא אהבת השם לבית יעקב לעולם כמו שנאמר י"י אוהב צדיקים ונפילתם היא כפי רחקם מאהבתו וסבת זה בהיות יראתם מצות אנשים מלומדה ואינם מכונים בכבוד השם.

ועל ענין זה סובב מאמר הנביא בהוכיחו ישראל והוא שאמר בן יכבד אב ואמר מידכם היתה זאת לכם ולפיכך הוכיח אותם על בזיון המצות כי הוא העון הכולל כל העם הנבחר ולפי שהכהנים הם הנבחרים ואשר מפיהם תצא תורה הוכיח אותם במקום כל ישראל שהרי ישראל חלוקים על שלש כתות הכת האחת המון אנשי התורה הם עם הארץ והכת השנית שעוסקים בתורה ובמצות והכת השלישי היודעים את שמו היראים ממנו והאוהבים אותו. והוא שכיון דוד בזמירות ההלל והזכיר בשלשה מקומות השלש כתות תחלה אמר ישראל בטח בי"י וגו' ובית אהרן בטחו בי"י וגו' יראי י"י בטחו בי"י. ויחל לחם בטחונם לכל כת וכת כפי מעלתה בידיעתה ממשלת השם שהוא סבת בטחונה והוא שאמר יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן יברך יראי י"י ואחר כן אמר שהברכה ההיא עד לעולם והוא שאמר יאמר נא ישראל וגו' יאמרו נא בית אהרן. יאמרו נא יראי י"י. ובית אהרן נאמר במקום שבט לוי שהלוים נתונים לאהרן ולבניו וכלם נתונים לשם להורות שאר העם כמו שאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ואע"פ שהשבט כלו היה מיוחד לעסוק בתורה לא היו כלם סגלות אבל פנחס והדומים לו הם היו סגולות ביראת שמים ובאהבה והוא שסדר באחרונה יראי י"י כי הם המעט ואליהם הכונה. ויראי י"י יאמר על האוהבים הגמורים רצה לומר שיראים אותו בבחינת שמו והוא האהבה לא ליראה מן העונשים וראיה על זה אמרו על העקדה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה והמעשה ההיא היה בתכלית אהבה לא ליראת עונש הגוף או ממון שאין ספק שיצחק היה יקר בעיניו ובזמן ההוא מגופו וממונו. וכן אמר בנבואה זאת על פנחס השלם ואתנה לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא כלומר בבחינת שמו לא ליראה אחרת כבר התבאר כי יראי השם אמר על הסגולות בלבד והוא הדבר שאמרנו שישראל חלוקים על שלש כתות. וכן נראה בנבואה זאת כי אחר אמרו אהבתי אתכם על כלל העם אמר להיות בריתי את לוי וזה נאמר על השבט כלו. ואחר כן אמר בריתי היתה אתו החיים והשלום וזה נאמר על המיוחד בשבט שקנא לאלהיו באהבתו אותו ולטוב מדותיו התגבר על נשיא השבט שהיו אנשיו גבורים בטבע ולכן כרת לו ולזרעו ברית שלום כמו שכתוב לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו. והשלום נאמר על מעלות המדות ככתוב וכל נתיבותיה שלום לפי שהדרכים הישרים משלימין מין האדם והוא סבת החיים שהוא הדעת האמתי כי לא ישיגנו האדם עד שישיג המדות הטובות ולזה אמר בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכבר קדם שיראת השם תאמר על האהבה המוחלטת והוא שאמר ואתנם לו מורא וגומר כי אין ספק שפנחס השיג תכלית האהבה ולפיכך נלאה מסבול שלא יקנא לאלהיו והרג בקנאתו זמרי ונביאי הבעל כי מטבע השלם להשלים הראויים לשלמות ולאהבם ולשנוא החסרים שאינם מבקשים השלמות אבל הם מתרחקים ממנו והוא שאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. תחלה שבח אותו בחיים והוא שהשיג האמתות ושהיה דורש בזה ומלמד אחרים והוא אמרו תורת אמת היתה בפיהו ושהיה נזהר מהכניס עולה בדבריו וזה להיותו חכם חרשים ונבון לחש. ולזה אמר ועולה לא נמצא בשפתיו ואחר כן שבח אותו בשלמות המדות המאוחר כפי המעלה והוא אומרו בשלום ובמישור הלך אתי. ושלום ומישור יאמר על השלמות שהם דרכי השם הישרים כמו שכתוב כי ישרים דרכי י"י, ולזה נקרא ספר הישר. ואחר כן שבח אותו בהשלימו אחרים לשלמותו והוא שאמר ורבים השיב מעון אחר כן אמר כנותן טעם לדבריו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך י"י צבאות הוא ולשון כהונה מורה על שירות שהוא גדולה לבעליו וכן בא בקצת מקומות במקום עבודה ושירות ובקצתם בא במקום שררה ואמר כי סבת היות תורת אמת בפיהו היתה שמירת שפתיו הדעת שהיה מדבר בכל דברי תורה על פי הדעת והשכל. וסבת השיבו רבים מעון לפי שהיו מבקשים תורה מפיהו להיותו מלאך י"י רצה לומר שהיה ידוע ומפורסם בשלמות השכל ושלמות המדות והוא הראוי ללכת אחריו וללמוד ממנו כמו שאמרו ז"ל אם דומה הרב למלאך י"י צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו מפיהו ואם מלאך י"י יאמר על השלם בשני שלמויות לפי שמלאך עושה מלאכות השם בלבד ואין אצלו חסרון כלל וכל איש אלהים הוא על הדרך הזה. אבל החכם השלם בשלמות השכל כל זמן שיש אצלו חסרון במדה מן המדות הוא עומד לפני המלאך ואיננו מלאך כמו שנאמר על יהושע הכהן כשנשאו בניו נשים נכריות אמנם פנחס והדומים לו הם מלאכי י"י וראוי שיפגעו בם מלאכי השם כאשר פגעו ביעקב אבינו שהיה שלם בכל איש תם יושב אוהלים ובשתי נשיו בנה את בית ישראל השם ברחמיו ישפות שלום לנו.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה