אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש בראשית › פרשת נח

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש בראשית · פרשת נח

פרשת בראשית

כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם.

מן הדברים הצריכים צורך גדול לכל דורש אמת בהבנת הכתוב שיזהר בשמוש השמות בלשון ההוא כדי שלא יטעה בין ענין לענין הנכללים בשם אחד אם שיהיה קצת צירוף בין אותן הענינים או שלא יהיה ביניהם צירוף כלל. וזה צריך דקדוק רב כי זה מביא הטעיה בהבנת הכתוב ובלבד בדברים הנמשכים לחכמה ולאמונה לפי שדברי חכמה ואמונה ישתמשו בשמות משתתפים ובשמות מושאלים כדי שיקחם השומע כפי מה שהוא החכם כפי הראוי לו והכסיל כפי מה שצריך לו שאם היה החכם בעל הדבר ההוא אומר אותו בדרך הפשוט נגלה לסכל היה הדבר ההוא כנזם זהב באף חזיר כי היה הסכל בז לדבר ההוא ומתחכם באשר לא לו וגורם רעה לעצמו והיה החכם חומס החכמה ומשחית דבריו הנעימים ועל זה הזהיר החכם ואמר פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך ולפיכך צריך כל חכם שישמר דברי פיו כפי האזן השומעת וכשיכתוב אותם צריך שיכתבם בדרך הסתר עד שיבין כל חכם לב המכוון בו ויבינו האחרים מה שיועיל להם או שלא יזיקם באשר הם. וזה לפי שהספר מסור לכל. ואל זה הענין היה הצורך בכל לשון למיני השמות נזכיר קצתם כפי מה שהשגנו ונאמר כי כבר בא הספור בתורה כי מקדם היה לשון אחד בלבד כמו שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. וזה הלשון היה כפי מה שהיתה הסכמת אדם הראשון כמו שבא וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו.

וכבר פירשו המפרשים שנפש חיה הוא באור על הכל או אפשר שהוא באור האדם כי הקריאה היא לנפש המדברת כפי מה שהניחה להורות בדבר המצויר בלב. וראוי להתבונן במקום הזה למה הזכיר קריאת השמות על בעלי חיים בלבד והלא אין ספק כי כן קרא שמות לשאר המציאות כי הצורך שוה לכל ואע"פ שיש לדחוק ולומר כי זה בא לפי שהיה צריך להודיע ולאדם לא מצא עזר כנגדו כשתעיין הדבר היטב תמצא שאין זה מספיק אמנם בא לרמוז ההבדל אשר בין לשון האדם המדברת ובין לשון שאר בעלי חיים הנקראים בשם כפי ההסכמה כי מוצא פי שאר בעלי חיים הוא טבעו שוה בכל מין ומין מהם ומוצא שפתי האדם הוא כפי ההסכמה והוא שאמר הוא שמו רצה לומר שלא היה זה בטבע כשאר בעלי חיים רק כפי קריאת האדם המוסכמת ממנו והיה מקדם לשון אחד בלבד והלשון ההוא היה גם כן בדברים אחדים שלא היו בו מיני שמות רק מין אחד והם מן השמות הנבדלים רצה לומר שהיה שם מיוחד לענין המיוחד והוא שאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים וזה בא כפי מה שבא הספור הטוב שבתחלה נברא אדם יחידי ועד שארכו הימים היה חלק אחד ממקומות הראויים לישוב מספיק לאנשים ההם גם היו כלם חכמים ונבונים ולא היה צורך לבילבול לשון ולחלקותה אבל משרבו עמי הארץ ורבו הכסילים ביניהם ראה השם כי לא טובה ההסכמה ביניהם שאמרו פן נפוץ וגו' כי הכונה היה שיפוצו על פני כל הארץ ולפיכך בלל השם שפתם כי בלילת השפה היא סבה להרחיק ההסכמה ולפיכך בטלה אותה ההסכמה ונפלה הקנאה ביניהם כפי הצורך על דרך שאמר וראיתי את כל עמל האדם ואת כל כשרון המעשה כי הוא קנאת איש מרעהו וזה דבר מתמיד לעולם לצורך הישוב ולקיום מין האדם כפי הטבע הצדיק כפי צדקו והרשע כפי רשעו לא שהקנאה הטבעית אשר ביניהם מכוונת לרע להם ולנקמה מהם חלילה חלילה אבל להעמיד המציאות והוא דבר מועיל מאד להזכיר השם בין בני אדם כי אלו היתה ההסכמה ביניהם שלימה היה רצון איש ואיש נמצא והיו שוכחים השם והשטן היה מקטרג ביניהם ולא היו מתעסקין בתורה ובחכמה רק לעשות כפי יצרם. וזה רצה באמרו ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות וכן אמרו ז"ל במקום הזה שכל מקום שאתה מוצא נחת רוח השטן מקטרג ולפיכך בלל שפת כל העם והרבה הלשונות לישב העולם ולקיים האמונה וכבר המציא הנגלה בספור הענין הזה תועלת בטבע האדם בהשתדלו בישוב העולם כי הוא טוב מצורף זה אל תועלת גדולה להעמיד ספור החדוש וספור המבול הטובים כדי שלא תהרהר ותאמר אחר שאב אחד לכל איך בזמן מועט כזה נפצה הארץ ונחלקו הלשונות הרבים בא ולמד לך שזה היה בדבר השם כפי מה שגזרה חכמתו בשאר מעשיו הנפלאים ורצונו היה שיפוצו הנה והנה לישב העולם.

ואחרי הנגלה בספור הזה כי לפי דעת דורשי רשומות יש בו ענין נסתר והוא אצל קצת החכמים נאמר על הכונה במין האדם עד שאמר החכם שהתחבר עמי כי שלמה החכם רמז על העיר באמרו עיר גבורים עלה חכם ועל המגדל באמרו מגדל עז שם י"י וגו'. והוא שאמר במגדל וראשו בשמים לא בעיר כי העיר אינה גבוהה ואין לה חשיבות רק מצד המגדל. ואפשר לומר לפי הענין הזה כי על העיר רמז באמרו סמוך לפסוק זה הון עשיר קרית עזו ורבותינו דרשוהו על מי שלמד מקרא ומשנה ותלמוד וסוף הכתוב הזה וכחומה נשגבה במשכיתו רוצה בו שבעיונו ובציורו תהיה הקריה כחומה נשגבה במשכיתה רוצה בו שבעיונו והם העיר והמגדל על הדרך הנזכר ויהיה אומרו פן נפוץ על פני כל הארץ כאלו אמר קודם שנפוץ או הוא כמשמעו והמבין יבין כי אין מעשה וחשבון בשאול ולפיכך הוא הצורך לעשות המגדל שאם לא יעשה תחלה אין לו מציאות וכאשר יעשה יעמד לעולם ובו ירוץ צדיק ונשגב והוא שאמר וירד י"י לראות את העיר ואת המגדל כי קרוב י"י לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת והשם הסכים עמהם לפי הענין הזה הנסתר המורה על יראת שמים וחכמה אבל לפי הגלוי הפיצם הנה והנה ועוד נתן בלבם גם כן שלא יהיו הדברים אחדים כדי שתהא החכמה נמצאת למי שראוי לה ונמנעת ממי שאין ראוי לה והיו השמות הנאמרים בכל לשון ולשון כהסכמות בעלי הלשון ההוא הקדומים כפי מה שהניחו אותם על הענינים להורות זה את זה בדבור על ענין המצוייר בלב המורה. ורוב השמות הם נבדלים בשמות אישים רצונו לומר בנבדלים שהם חלוקי השם כפי שהם חלוקי ענין. ומהם שיאמר השם בהסכמה על ענינים יותר מאחד אישים או מינין כשם כל מין ומין הנאמר על כל אישי המין ההוא בשוה וכשם הסוג הנאמר גם כן בשוה על כל המינין אשר תחתיו ועל כל אישי המינין ההם המשל בזה שם אדם יאמר על ראובן שמעון לוי ושם חי יאמר על האדם ועל הבהמה ועל העוף ועל הדגים ועל כל שאר בעלי חיים ועל כל אישי האדם ואישי הבהמה ועל כל אישי שאר מיני בעלי חיים. וזה המין מן השמות הנאמרים בהסכמה על ענינים יותר מאחד הוא כשיהיה השם אחד והגדר אחד בענינים ההם כי גדר האדם שהוא חי מדבר מת יאמר בשוה על ראובן שמעון ושאר כל מיני בני אדם וגדר החי שהוא צומח מרגיש יאמר בשוה על האדם ועל הבהמה ועל שאר מיני בעלי חיים ועל כל אישיהם וכשיאמר השם הזה סתם תפול השאלה עליו אי זה הוא כדי להבדילו מן הכלל וליחדו כי לא נדע מהוראת השם ההוא מי הוא המיוחד המצוייר בלב ומי שבא להורות עליו בשם ההוא. אמנם פעם יבא השם הכולל על חלק ממנו להורות עליו אם על הרב ממנו אם על פרטי נבחר מן הכלל ההוא כמו שבא כי היא היתה אם כל חי וכמו שבא כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ואע"פ שנאמרו בענין זה דברים על דרך דרש אין מקרא יוצא מידי פשוטו ועל דרך האמת העונש הוא על מעשה האדם לא על מעשה שאר בעלי חיים ואחר שהוא כן בא כל בשר במקום כל אדם וכמוהו כל חי. ואפשר שאמרו כל חי לפי שחומר האדם הקרוב הוא חומר שאר בעלי חיים הקרוב ואחר שהוא כן החומר ההוא יקרא אם כל חי. ועל דרך הראשון בא שם אדם שהוא שם המין על ההמון שהוא הרב ממנו כמו שאמר אמחה את האדם ופעמים יבא המין על כת אחת ממנו כמו שבא וריחק ד' את האדם. והכרתי את האדם. ושניהם נאמרו על ישראל לבד. ופעמים יבא הסוג על כת אחת ממין אחת ממיניו או על הרוב ממנו או על המיוחד ממנו כמו שבא כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ואמר ויברך כל בשר שם קדשו ומזה הענין בא בא יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר י"י. וכן באשם תודה במקומות על חלק המיוחד ממנה והוא שרש האמונה ובמקומות על החוקים והמשפטים הוא הרב ממנה וזה הענין יבא גם כן בשאר לשונות הגוים. ומהשמות גם כן שהם משתתפים רוצה לומר ששתופם בלבד בשם אבל הם חלוקי ענין וגדריהם משתנים כשם עין שנאמר על העין הרואה ונאמר על עין המים. ויש משמות המין הזה שהם מסופקים. וכתב הרב המורה עליהם פעם יחשב בהם שיאמרו בהסכמה ופעם יחשב בהם שהם משתתפים ונראה שרוצה לומר שפעם ילקח האחד במקום האחר כשם צור שיאמר על סלע ויאמר על מקום מחצבת אבנים והוא במקום מקור כמו שנא' הביטו אל צור חצבתם וזה השם בא במקומות על יסוד הכל והתחלתו כמו שכתב הרב המורה על אמרו ונצבת על הצור ויחשב שהוא נאמר על צור חלמיש.

וכתב הרב המורה במקום אחר כי השמות אשר יאמרו במסתפק הם אשר יאמרו על שני פנים ביניהם דמיון בענין אחד והענין ההוא מקרה בהם ואינו מעמיד עצם אחד מהם. ויש מהשמות שהם נרדפים רצוני לומר שזה רודף ענין זה והם בהפך המשתתפים כי הנרדפים הם כשהגדר אחד והשמות משתנים כיין וחמר ודם ענב שהם שמות למשתה היוצא מן הענבים וראוי לך שלא תטעה במין השמות האלה עד שתבקש חלוק ענין במה שאיננו בו כי זה יוציאך להזיה גמורה. ומהשמות שהם מושאלים כשם הלחם שהונח על הפת ולפי שהוא מזון טבעי לגוף האדם ובו חייו הושאל זה השם בתורה על החכמה שהם מזון הנפש וחייה כמו שאמר לכו לחמו בלחמי. ואל זה המין נמשכים התארים הנאמרים עליו יתברך שמו והשמות הנאמרים בפעולות הבאות מאתו יתברך ובין תבין את אשר לפניך כי לא דבר ריק הוא אבל הוא יסוד האמונה ואין לה מעמיד זולתו ובלעדיו לא תשיג סודות התורה. וראוי לך שתדקדק בשמות המושאלים והמשתתפים ובזה תשיג כונת הכתוב לא זולת זה. המשל בזה כי החכם אמר צדיק יסוד עולם צריך שתדקדק ותאמר כי מצאנו שם עולם נאמר על המציאות ונאמר על הזמן ורוב שמושו בכתוב הוא על הזמן וזה השם המונח על המציאות הונח תחלה על המציאות כולו אשר המציאו השם יתברך כמו שבא אל עולם מלך עולם והוא כולל היסודות ומורכביהם והשמים וצבאם והמלאכים כי הוא בלא ספק אל ומלך לכל ואע"פ שהנוברים העתיקוהו אל נצחי אמנם נכון הוא שהמיחד אבינו היה קורא ודורש שהוא אדון המציאות כולו לפי שבני דורו היו מיחסים האלהות לשמש ולכל צבא השמים והוא הודיע והראה במופתים שהם מעשיו ושמשיו והוא מושל בכל וכל צבא השמים משתחוים לו לעשות מה שגזר השם עליהם ולפיכך נראה באמת שהוא נאמר במקום הזה על המציאות כלו. ויאמר גם כן על חלק ממנו כמו שבא ומתחת זרועת עולם רוצה בו שרצונו סובל הגלגלים שהם זרועות עולם החמרי המורכב מהיסודות הארבעה. ועל הענין הזה יאמר עולם השפל או עולם היסודות ויאמר גם כן עולם הגלגלים ועולם המלאכים עד שיאמר ששלשה עולמות הן ולפי שהם שלשה חלקי עולם זה מיוחד מזה ולפיכך נאמר שהמלאך שליש העולם. וכפי הדרך הנזכר בשמוש השם הזה על המציאות ישתמשו בו על הזמן כי הנחתו הראשונה היתה בו על הזמן הנצחי כמו שבא י"י ימלוך לעולם ועד ואמר זה שמי לעולם חסד עולם ברית עולם ורבים כמוהו ואמר ברוך י"י אלהי ישראל מן העולם ועד העולם רצה בו מאז ולנצח ויאמר על הזמן הנפסק פעמים יבא על זמן חיי האדם כמו שאמר לעולם בהם תעבודו ואל זה נמשך המאמר המפורסם העולם הזה והעולם הבא כי העולם הזה יאמר על החיים הגופיים והעולם הבא יאמר על החיים הנפשיים ופעמים יבא על זמן ארוך מהזמנים הנתונים לענין אשר נזכר עליו בזמן היובל בענין עבודת עבד עברי כמו שנאמר ועבדו לעולם ובארח הקבלה האמתית לעולמו של יובל וכן התבאר בתורה באמרו לשוב איש למשפחתו ביובל. וכבר אמרו בעלי הלשון שהעולם נגזר מן העלם ואמרו שנקרא כן לרב סתריו ועומק עניניו ומהם שאמר שהוא מענין עלם שהוא שם נער ורוצים בו שהוא כמו העלם שלא ישיגהו שנוי והביאום זה לומר שכך הוא כל ימי עמדו. וראוי למי שמתבונן בשם הזה בהשתמש בו על המציאות ועל הזמן כלו בדרך אחת כפי מה שהזכרנו ויתכן לומר כי זה לפי שהמציאות החמרי נמשך לתנועה ולזמן והתנועה והזמן נמצאים יחד לא ימצא האחד בלתי האחד עמו ולפיכך הניחו השם הזה על שניהם והוא מורה על תמידות ונצחות כפי מה שהעידו עליו כתובים הרבה וכפי מה שנעתק אצל הנוצרים והוא אם שהשם בעצמו זה משמעו הראשון או נגזר מענין העלם מפני שנעלם לו גבול וקצה כדבר הסבובי שחלקיו רודפים זה את זה או לפי הענין האחר וזה יתכן גם כן עם החזקנו באמונת החדוש כי החדוש לא ימנע הנצחית כמו שבאר הרב המורה גם החדוש בעצמו נעלם הגבול לו מראש בידיעת המופת והדבר שלא יודע רק דרך הקבלה ראוי שיקרא נעלם גם על הספק הזה והמבוכה היוצאת בידיעתו ראוי להקרא בשם הזה ואין אצלי האומר כי העולם כלה כליון גמור מרבה בשבחו של מקום יתברך אבל הוא מרבה בגנותו כי אין זה מעשה האומן הגדול והלא גנאי הוא לאומן מהאומנים באבוד מלאכתו ובהפסדתה חלילה חלילה לו ית'. כי אחר שהמציאות טוב לא יכלה לעולם כי אין השם מונע הטוב אבל עושה אותו לעולם ולפיכך מתמיד המציאות ואין הדבר הכלה ממנו כלה בבחינת המציאות בכלל מהמציאות לא חסר דבר עד עתה שהרי אין שם ריקות והכל מלא כבודו לא חסר דבר ולא יחסר לעולם אבל הכל חוזר חלילה כמו שאמר דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. והארץ בא בכתוב הזה אל כלל היסודות שיתרכבו מהם ההולכים והבאים וזה כלו על ידי הגלגל הסובב מאין הפסק המראה פעולת סבובו בכל אשר נעשה תחת השמש בתכונת הצמחים ובעלי חיים כי כשתעיין בהם היטב תמצא צורת העגול בהם לעולם בכללם ובחלקיהם. ואפשר שבהרכבת הדומם לא יראה כל כך לרב רחקו ממנו והוא הסבה להיותו פחות שבמורכבים ולא תראה בו תנועה כלל לפי רוחק המניע אבל בצמחים ובבעלי חיים יראה יותר פעל המניע הסובב בתנועה ובעגול. גם במלאכת האדם יראה העגול על הרב בכל כלי תשמישו וכל זה מורה על פעל התנועה הסבובית הנתונה לסבת המורכבים כי היא לא זולתה משאר התנועות מתמדת מאין הפסק. ולפיכך נאמר כי מעשה האלהים הוא יהיה לעולם ונאמר אין כל חדש תחת השמש כי הכל נמשך למציאות כפי מה שהטביעו השם ומה שיבא מן הפגעים הוא לפי העונש או לפי התנועה הכל היה על הדרך הזה מראש ברצונו הקדום אבל המציאות יהיה לעולם כי התנועה לא תכלה גם עם המבול שהגיד עליו הכתוב הטוב כי השחית כל בשר את דרכו לא חסר המציאות דבר והארץ לא כלתה ולא חסרה אבל המים כסו פני הארץ ולדעת החכמים הנודעים בחכמה לא פשט המבול על כל הארץ.

וכן מצאנו לרבותינו ז"ל שאמרו מהר המשחה הביאה אותו דלא טפת ארעא ישראל במיא דמבולא גם המקום שנחו עליו המים שב לאשר הי' בתחלה ולא נפסד והשמים וכל צבאם לא השיגם שנוי ולא ישיגם ואע"פ שיש פסוקים בדברי הנביאים ובדברי נעים זמירות כסותרים הדעת הזה כמו שאמר המה יאבדו ואתה תעמד וגו' הלא יש לך להתבונן ולדעת כי שמים שם משתתף והאבדה גם כן שם משתתף כי תאמר על השנוי בלבד כמו שאמר כי אבדה מצרים ואם אי אפשר אצלך מאין אבדה ממש ירצה בו שהם באפשרות הכליון לרצון השם אבל הוא יתברך קיים לעולם ואינו באפשר כלל גם עולם המלאכים ונפשות הצדיקים אין אחד מאנשי התורה אומר שיכלה לעולם ואע"פ שדעתם שהם היו בהתחלה. ולפיכך נאמר שעולם הנזכר בפסוק שפתחנו בו אפשר שיבא על הזמן הנצחי ודעת החכם שהרשע משולח למקרים ונעזב והוא כלה ברגע כעבור סופה עליו וסופה הוא משל למקרה המות והוא שם לרוח החזק המניד דבר פתאום ממקומו ואיננו כמו שאמר כמוץ גנבתו סופה ואמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. והענין בהם אחד והרצון בו שאין לרשע תקוה ואחרית אחר המות ועליהם נאמר ומותר האדם מן הבהמה אין אבל הצדיקים עומדים לעד וצדקתם עומדת לעד. ולפיכך המשיל הצדיק ביסוד עולם שהוא עומד קיים וקראו יסוד נצחי באמרו יסוד עולם וזה אם נקח שם עולם במקום הזה על הזמן אבל אם נקחהו על המציאות ירצה בו שהוא מעמיד העולם השפל הזה בזכותו כמו שאמרו ז"ל כל העולם לא נברא אלא בשביל זה בדרך שאמרו ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם ועל דרך שבא הספור הטוב על נח שנתקיים המציאות בשבילו לפי שהיה איש צדיק כמו שאמר איש צדיק תמים היה בדורותיו. וכבר ידעת מה שאמרו בו ז"ל והכונה בכתוב שלא תאמר איך אפשר שקרא הכתוב נח איש צדיק תמים והלא לא נתנה לו התורה ולא היו לו רק שבע מצות הן שהתיחסו לו ולבניו ואפילו לדעת האומר שאדם הראשון נצטוה עליהן וזה לפי שמחה השם זכר הכל ונקרא השם על בני נח ולפיכך נקראו כל העמים בשם הזה מלבד בני ישראל. אבל אין ספק שטבע מצות אלו בלבד קבל נח ושלא יקשה עליך איך נקרא צדיק תמים באותן המצות בלבד ושלא תהרהר רע ותאמר אחר שהוא היה צדיק ומצא חן בעיני השם למה לי ולשאר מצות התורה לפיכך בא ואמר לך תמים היה בדורותיו רצה השלם אצל השם לפי הדורות ההם שלא נתנה להם התורה ושלמותו היה כפי שלמות העבד בעשותו רצון רבו וכבר קדם לנו זה ורבותינו ז"ל בפרשת בראשית אמרו שחסידי אומות העולם והם המקיימים שבע מצות זוכים לעלם הבא ולפיכך אנו אומרים תחילה למי שבא להתגייר אכלת חלב עד שלא תתגייר אי אתה ענוש כרת והנמשך אל זה ולפיכך לפי הדורות האלה שאנו מסתכנים בהתגייר בתוכם כשיבא אחד ראוי לנו שנתן לו עצה הוגנת שיקיים שבע מצות עד שימצא מקום להתגייר בלא סכנה ונלמד לו המצות ההן כמו שהתבארו בתלמוד ואע"פ שהדינין לא התבארו והיא אחת מן המצות מאחר שנאמר שם סתם על הדינין. וידוע כי בכל עם ועם דינין מוסכמין אם מפי איש שמתפאר שהוא שליח השם אם מפי מלך או מפי שופט העם ההוא המצוה בזה היא לכל בן נח שיעשה כפי הדינין החקוק בעמו כי הדין הוא לישוב העולם. ורבותינו ז"ל אמרו דינא דמלכותא דינא ובתוספתא נמצא מפורש כשם שמצוה על ישראל לישב בתי דינין בעיירות שלהן כך מצוה על בני נח לישב בתי דינין בעיירות שלהן ולפיכך ראוי לכל חסיד שבאומות שיתנהג במשאו ומתנו כפי הדינין המוסכמין בעמו. ועל דרך זה יתנהג הבא להתגייר עד אשר ימצא מקום להתגייר ודי לו שיזכה למצות שזכה בהם הצדיק נח ונמלט בצדקו הוא וביתו ובשבילו נתקיים העולם והרשעים עברו פתאם ואינם כעבור סופה והוא שאומרו כעבור סופה ואין רשע זה דור המבול וצדיק יסוד עולם זה נח. לפיכך ראוי לכל אדם שיתבונן בפרשת המבול וישמר מכל דבר רע שלא ישטפוהו המים הזידונים פן תקיר נפשו רעתה כהקיר ביר מימיה ותהומות חטאיו יכסוהו ויתן אל לבו להמלט מקצוף השם עליו ומגער בו כדרך שאמר הנביא כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקציף עליך ומגער בך. ובמה איפא ינצל האדם מקצפו ומגערתו בעשותו לו תיבה מעצי מעשיו הטובים וכפר אותה בבית בכופר ענותו וקנים יעשה את התיבה כנגד שלשה עולמות תחתיים שניים ושלישים יעשה בלמדו החכמות הלמודיות והטבעיות והאלהיות. כי זה מכוון במין האדם ובזכות האיש הזה נברא העולם ועמד. וכשם שהביא נח בתיבה ומלט בצדקתו שאר כל מיני בעלי חיים והביא שם מכל מאכל לצורך בעלי חיים ההם כן כל אשר בעולם השפל הזה נברא ועומד בזכות האיש הזה כי הצמחים נמצאים לצורך בעלי חיים. ובעלי חיים לצורך האדם כי הוא המורכב האחרון הזך השלם ומציאות המין הזה להמצא בו השלם שאי אפשר בלעדיו אם כן הכל הוא לרגלו ולחברתו כמו שאמרו ז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות זה וההולך בדרכי השם כזה מצא חן בעיני השם וכפי זכרו את השם יזכר לפניו לא שהקשת הנראית בענן מזכרת השם שאין שכחה לפני כסא כבודו אבל הענין ההוא כמו שאמרו ז"ל את קשתי נתתי את קישותי דמות המוקש לי וזה כפי שבא במעשה מרכבה כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד י"י והיה בענני ענן על החומר הוא שנושא המים הזידונים ונראתה הקשת לזכור ברית עולם כי במסתכל במעשיו הנפלאים הוא הזוכר אותו והנזכר לפניו. ואל זה רמז דוד באמרו במזמור הללו את י"י מן השמים כי מראש דברו עד חק נתן ולא יעבר רמז על שני עולמות העליונים רצה לומר כי בבחינתם יתאמת מציאות השם הנצחי ונודעה ממשלתו בכל והוא המהלל המבקש מהם שאמר הללו את י"י מן השמים ובמאמר מן השמים כלל מלאכים כי שם הם נמצאים כמו שאמר ראש הפילוסופים כי מספר המלאכים כמספר הגלגלים לפי שכל גלגל וגלגל יש לו מלאך שמניע אותו. ואולי אל זה רמז באמרו הללוהו במרומים ואחר זה בא להודיע שאין ממשלה לאחד מהם גלגל או כוכב או מלאך רק מאת השם יתברך והוא שאמר הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו והנמשך אל זה. ואמנם בא שם על דרך הנסתר ההכרחי והמים אשר מעל השמים כפי מה שבא בתורה ובין המים אשר מעל לרקיע. ובשניהם בא מעל לא על ללמדך שאינם עליו ממש בפעל אבל בכח והכל בכח השם ומאמרו כמו שאמרו ז"ל אלו נאמר בין המים אשר על לרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים כשהוא אומר המים אשר מעל לרקיע הוי אומר המים העליונים נתונים במאמר. ועל שני העולמות אמר יהללו את שם י"י כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם רצה בו כי הם המתמידים והנצחיים והם המודים כי הוא צוה ונבראו וזהו מהללם הנאה. ואחר זה אמר הללו את י"י מן הארץ וגו'. וכלל העולם השפל במלת הארץ והזכיר אחר כן כל מיני המציאות השפל הארבע יסודות והקיטור העולה להוריד המים אשר מעל השמים והזכיר שלג וברד לא מים ומטר להשלים הסוד אשר רמז במים אשר מעל השמים ואמר רוח סערה עושה דברו מפני שטבע האויר להשתנות תנועתו תמיד ואין תנועתו על דרך תחת כשאר כל היסודות אבל היא מתנועעת לכל הפאות בדבר השם ולפיכך התיחסה אליו באמרו ורוח אלהים מרחפת על פני המים והזכיר התנינים תחלה להעיד על הכונה האחרונה במציאות כלו שהוא רצון השם להמציא מציאות והכל טוב אם מצד בחינת הנמצא אצל עצמו ואם מצד הבחינה אצל אחר כי התנינים הגדולים הנזכרים גם כן במעשה בראשית בבריאה אשר שרצו המים באמרו ויברא אלהים את התנינים הגדולים וגו'. וכיוצא בם משאר מיני בעלי חיים שהם נזונים מטרף בעלי חיים אחרים ואע"פ שהוא רע בבחינה אצל האחרים הנטרפים אמנם בבחינה אצל עצמם הוא טוב כי המציאות טוב כמו שאמרו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והוא מורה בהשגחת השם על הכל ולפי השגחתו בכל שהיא טובה ונאותה לפי שפע הטוב היוצא ממנו נאמר בו על דרך משל ישמח י"י במעשיו כי כן דרך העושה כשיאותו ויכוונו מעשיו וזה אצלי רמז דוד ע"ה באמרו לויתן זה יצרת לשחק בו רוצה בו לשמח בו הראוי לו לשמוח והוא הפעל מכחו על דרך שאמר שלמה החכם משחקת לפניו בכל עת ואמר מצחקת בתבל ארצו רמז בו על גדל השפע היוצא מאתו להמציא כל מה שאיפשר ליסודות כפי הטבע הנמצא להם ובתכלית הגדול והחזק והאמיץ.

ואל זה הענין רמזו בבראשית רבה ולפי גדלם וממשלתם הזכיר אותם בפרט עם היסודות ואחר שהזכיר היסודות הזכיר מיני המורכבים מהם והם ההרים והגבעות שהם מציאות הדומם שהוא המורכב תחלה ואחריו הזכיר הצומח והחי המרגיש והחי המדבר הוא האדם שהוא הנכבד מהם אחר שבידו לבחור הדרך הטובה ולדעת האמתות ולפי שהבחירה בידו ראוי לו הגמול כפי בחירתו והנכבד שבזה המין העם הזה אשר בחר לו השם לנחלה ונתן לו תורתו התמימה להדריכו דרך ישרה ולזכותו. ועל כן ראוי להודות על חלקו הטוב לא שיתרעם עליו מפני שבחר הרע לרצונו כי אין תלונתו רק על עצמו. ואל זה רמז החכם באמרו אולת אדם תסלף דרכו ועל י"י יזעף לבו ואלו היה רוצה היה בוחר הטוב ומתדמה למלאכים ואחר שמין האדם נבחר למעלה הזאת ראוי לו להודות עליה. ועל דרך זה בא המזמור כלו להודות ולהכיר שהשם ברא לכבודו הגבוהים והשפלים והוא מושל בכל ורוצה במין האדם מכל הדברים השפלים ובחר עמו מזה המין והרים קרנו בתורה והוא שאמר וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו והכונה בו לחסידיו ולכן ראוי להם להודות לבחירתו בם. והוא שאמר תהלה לכל חסידיו כדרך שאמר תהלתו בקהל חסידים וזה לפי בחירתו בם כפי אשר בחר שבט לוי להיות עבודתם לו וכפי מה שקדם בא בסוף המזמור יהללו את שם י"י כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים רצה לומר ראוי על כל אדם שיהלל השם על כל המציאות שכל הממשלות תחת ממשלתו ואין העליון מהם מושל בעצמו ולא השפל מהם שאינו מאתו יתברך ולכן ראוי להודות ולהלל לו על כל אשר בארץ ובשמים ואחר זה הזכיר ענין אחר ואמר וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה. רצה לומר שעל זה באמת ראוי לעם הזה להודות השם ולהזכיר הטוב השלם באשר הוא הנבחר והקרוב אליו במין הנכבד מכל מיני העולם השפל ועל כן ראוי לו לשמוח בחלקו וזאת הערה טובה במזמור הזה שבא להעיר האדם לבחון המציאות כלו ולהתבונן בו. ודוד ע"ה העיר בו בלשונו הצח על ענינים רבים אזכיר מהם חמשה שהם אבות לכולם. הראשון והוא עקר להודיע כי בבחינת המציאות יתאמתו מציאות השם ואחדותו ונצחותו וממשלתו בכל. השני להודיע שיש שם שלשה עולמות. השלישי להודיע כי חומר העולם השפל למטה במעלה מחומר העולם הגבוה. הרביעי שמין האדם כמר מדלי אצל המציאות כלו וזה דבר מועיל מאד להרחיק מבוכת החושבים כי הוא המכוון בכלל המציאות ואין זה אמת אבל הוא המכוון במציאות העולם השפל והכונה בו בשלם מהמין ההוא עד שאמרו ז"ל עליו כל העולם לא נברא אלא בשביל זה ואמר החכם וצדיק יסוד עולם וזה ענין חמישי נרמז באמרו וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה