אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש בראשית › פרשת לך לך

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש בראשית · פרשת לך לך

פרשת נח

מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו.

לשון מתהלך בא בכתוב הזה ובשאר כתובים על המכוון הליכותיו ושם ארחותיו נגד השם לא יטה ימין ושמאל והוא שלמות הצדיק ותומו כי כל עת שהצדיק נוטה לצדקו אל הימין והוא שנאמר עליו צדיק הרבה איפשר לקראו חסיד לא תמים או צדיק וכאשר ילך בדרך הממוצעת יקרא צדיק תמים ומתהלך את השם כי כן מצאנו על היחידים בדורותיו אמר ויתהלך חנוך את האלהים. את האלהים התהלך נח. והוא שהוסיף המתרגם בדחלתא די"י וכאשר נקשר בו לפני תרגם ארי פלח והכונה בכלם שיכוין כל דרכיו נגד השם ועל דרך הזה הלכו האבות כמו שנבאר מאמונתם וממעשיהם וכאשר התפרסם באברהם אבינו כי כל מדה חשובה שישיגה האדם התיחסה אליו בספור התורה. תחלה יחס לו המדה הצריכה מראש לשלמות האדם והיא הרחקת חברת הרעים והפחותים לפי שהאדם נמשך אחר מדות רעיו ואפילו הוא מוטבע במדות הטובות ולפיכך כל מבקש שלמות צריך שיעזוב עזיבה גמורה כל בעל מדה רעה או בעל אמונה פחותה רחוק או קרוב אב או אם או אח עד שיעזוב לפי הצורך הגדול הזה ארצו ומשפחתו ובית אביו וכל מה שהם קרוביו ומיודעיו צריך להתרחק מהם יותר כי האדם נמשך בטבעו לקרוביו והשלמות נמנע מאדם בחברתם והוא שפתח ואמר באברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך והכונה בזה שילמד מה שראוי ללמוד ויניח הראוי שלא ללמוד וטוב שיגור האדם בארץ נכריה וישפל בגרותו לפני אחרים לתועלתו מאשר ישקט על שמריו ויתנשא על חבריו לנזקו כדרך שאמרו ז"ל הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים רצו בו שזנב ארי ארי וראש שועל שועל וטוב להיות ארי מהיות שועל ולפי הענין הזה אמר החכם הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע ושבירתו הוא חלישות שכלו והתהפכות מדותיו הטובות ואל זה הענין גדול התועלת כיון דוד ע"ה בפתחו ספרו הקדוש באשרי האיש אשר לא הלך בעצת להורות כי השלמות היא בהרחיק חברת הרעים לא זולת זה והוא המכוון בתחלת הספור על אברהם אבינו להורות כי לא ישלם תלמוד האדם זולת זה ואחר שילמד מאחרים הראוי לו צריך שילמד אחרים כמו שהזכיר אחר כן ואת הנפש אשר עשו בחרן ואמר ויקרא שם בשם י"י והקריאה ההיא היתה דרישת יחיד השם ברבים. ומדת הלמוד הוא מדרכי השם בהביטו בחסדו הגדול לברואיו כי הטבת הלמוד גדולה מכל הטבה כי בה נותן צורה לנפש האדם ואז תצא הנפש מכח למעשה והוא שאמר אשר עשו בחרן והיא גם כן מדה חשובה לפי הדעות המפורסמות כמו שאמר החכם מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר. רצה לומר שזה דעת מפורסם ללמד אחרים ואף כי יתגנה המלמד אצל קצת השומעים ויקללוהו על זה אין ראוי לשלם ההוא שישתק מאחר שימצא אחד מהם תועלת בדבריו ויברכהו וכי האחד הוא המברכו ליתרון הכרתו וחשיבותו נחשב לפני השם מצד הגמול לרבים והרבים המקללים אותו למיעוט הכרתם ולפחיתותם נחשבים ליחיד ואל זה רמז באמרו ואברכה מברכיך ומקללך אאור. ולקח בברכה לשון רבים ובקללה לשון יחיד ואם הוא ידוע כי הם הרבים והכל בא להעיר השלם ללמד ולהשלים אחרים ולהזהירהו שלא יתרשל מזה בהתגנותו אצל רב בני דורו בזה ואל זה כיון החכם באמרו ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב ואל זה הענין בעצמו אמר ישעיה הנביא אל תיראו חרפת אנוש ומגדפותם אל תחתו וכבר הקדים לו ואמר הביטו אל אברהם אביכם לפי שהוא החל לקרא בני אדם כדי למשכם לעבודת השם ולשחררם מעבדת אלהים אחרים בעבודתו. ושלמות האדם יושג בשתי המדות הנזכרות הלמידה והלמוד ולפיכך התיחסו תחלה בספור הכתוב לאדון השלם ואחר כן התיחסה אליו מדת החריצות לפי שגנאי גדול הוא לשלם כשיתרשל לקנות די ספקו לחם לאכול ובגד ללבוש עד שיצטרך לבריות אבל ראוי לו שיטרח להשיג ספוקו ואם ירחיק נדוד והוא שבא בספור ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה אמנם רב העמל ויתרון הטורח וההמיה לכסף מגונה מאד כי כל יתרון מגונה אצל השלם והוא שנאמר כי כבד הרעב בארץ ולמד לך שהצורך הגדול הביאו לזה. ואחר כך בא הספור על דברי אשתו ואע"פ שהספור ההוא הי' זר וקשה על אדון כמוהו אמנם למדנו ממנו מדה חשובה מאד בעניני האדם ובעסקיו והוא לבחור ברע כדי לברוח מרע ממנו ולפיכך אחר שידע השלם בכח נבואתו שלא יקרב אליה אדם אע"פ שהיה לו גנאי שתלקח אשתו מאתו בחר בזה כדי לברוח מהרעב הכבד והוא שאמר למען ייטב לי בעבורך וצוה אותה לשנות בדבריה כדי שלא יהרג והוא שאמר וחיתה נפשי בגללך. ואחר זה ספר שהיו צאן ובקר ואוהלים ללוט ההולך את אברם להודיע שהליכתו את אברם גרמה לו זה ויחס לו בזה מדה מן המדות החשובות. והוא שראוי לעשיר להעשיר הדבקים אליו והוא שאמר וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. ואחר כן ספר דברי הריב שנפל בין רועיו ובין רועי מקנה לוט והוא השלם לטוב לבבו רדף השלום. והוא שאמר אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך ואמר הלא כל הארץ לפניך הורה כי אע"פ שטוב שבת אחים גם יחד אחר שיפול הריב ביניהם הטוב הוא שיפרד איש מעל אחיו והוא שאמר השלם הפרד נא מעלי ואמרו אם השמאל ואמינה הורה מדה חשובה שלא יקפיד איש בטובת אחרים אחר שיספיק לו הנשאר לחלקו והוא שאמר לו לברור הנוה הטוב לא כמדת הרעים המקפידים בטובת אחרים ומקנאים עליה.

עוד למדנו מדה חשובה מן הספור הזה שלא להתגאות על אחר על טובה שבאה לו ממנו שהרי השלם לא התגאה על לוט בשביל שהתברך בגללו וכל הטוב שהשיג השיג לרגלו ולא הזכיר לו מזה דבר ואע"פ שהיו מצערים אותו אנשי ביתו. ואחר כן ספר מלחמת המלכים בעבור דבר לוט אשר נשבה מתוך המלחמה ההיא ושם התיחסו לו חמש מדות טובות האחת מדת הרחמים כי נכמרו רחמיו כאשר שמע כי נשבה אחיו. השנית מדת הגבורה כי התגבר בילדי ביתו על ארבעה מלכים. השלישית מדת ההסתפקות באמרו אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' כי אע"פ שאמר בעת הצרך למען ייטב לי בעבורך אחר שהיה לו די ספקו הסתפק באשר השיג ואמרו ולא תאמר אני העשרתי את אברם היה לטוב טבעו מפני שהממון ההוא הוא ממון שבויים ואע"פ שזכה בו מן הדין שהרי ענר אשכול וממרא לקחו חלקם ועם כל זה הראה טוב מדת החמלה על קשה יום. הרביעית מדת שמירת הברית לכל בעלי ברית בין בני ברית בין שאינם בני ברית לפי שראוי לאדם לקנות לו חברים להיותם לו עזר לעת צר והוא שהזכיר בעלי ברית אברם. החמישית מדת ההודאה לשם וההכרה שהכל מאתו והוא שנתן מעשר לכהן אל עליון וזה מסעיפי מדת הנדיבות והוא המדה שהעידה הקבלה שהיתה לו בהיות ביתו פתוח לעוברים ושבים וספור שלשה אנשים שראה ורץ לקראתם אמת זה וספור מרוצתו והשתחוייתו לקרוא אותם לסעוד לבם הורה כי מדרכי הנדיב לפצור בקרואיו בכל מיני פצירה ואמרו ואקחה פת לחם הורה על מדה חשובה שהיה אומר מעט ועשה הרבה וזה סעיף מדרכי הבושת. ואמרו מהרי שלש סאין קמח סלת וגו'. הורה לתקן פת נקיה מפני האורחין הנכבדים מספיק לכל בני הבית כי אין ספק ששלש סאין לא היה צריך להם וזה מדה טובה להרחיק קנאה בסעודה שהרי סאה אחת מספיק לכמה אנשים ועומר מספיק לשנים ושלשה שהיא עשירית האיפה ואיפה שלש סאין כמו שנודע מן התרגום ואע"פ שאין ראיה לדבר סמך יש לו מן הפסוק הזה כי דרך הוא ללוש במדה הידועה וכאלו אמר מהרי איפת קמח סלת ואמרו ואנכי עפר ואפר מורה על מדת ענוה ושפלות רוח. וספור דבר שרה על הגר בענותה אותה ובשלחו אותה לדבריה ואת בנה הורה על מדת שלום הביא כמו שצוו עליו ז"ל. וספור עשותו משתה גדול ביום הגמל את יצחק הורה על מדת השמחה שהיא טובה בעתה וספור באו לספוד לשרה ולבכותה וקנותו לה אחזת קבר בכסף מלא הורה על מדת גמילות חסדים ושישמר אדם ברית את המתים באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו. ואמרו עובר לסוחר הורה על משא ומתן שראוי שיהא בנחת רוח ובאמונה עם הבריות והוסיפו לקחת קטורה לאשה הורה על חבוב קיום מין האדם כדי לקיים צלם ודמות והוא שאמרו ז"ל כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו ממעט את הדמות שנאמר כי בצלם אלהים וגו'. ולא כדעת הנוצרים שהם מיחדים קצת בניהם ללכת ערירים למות כאלו השם שונא מין האדם והוא אוהב אותו מכל המינין השפלים ולזה בא הספור עליו בזה שהוא היה האוהב הראשון שייחד שמו והודיעו בעולם כפי מה שבא הספור עליו בקראו בשם י"י ובהעלותו בנו יחידו אשר אהב ולאהבת השם שנא את בנו יחידו שנאת מות זאת היתה מדה שלא נמצאת לאחר כמוהו והוא מורה על תכלית שלמות טבעו.

ואחר שהוא היה השלם במעלות שכליות ובמעלות מדות והוא היה המתהלך לפניו מהו שאמר התהלך לפני והיה תמים אין ספק שהכונה היתה על זרעו להיות גוי קדוש ושלם מצורף אל זה כי אע"פ שהיה שלם בבחינת עצמו אמנם בבחינת זרעו לא היה שלם בזמן ההוא כי כל זמן שהבנים חסרים אין האב שלם כי ישיגהו החסרון ההוא לפי דבקותם לו כמו שבא ביהושע הכהן הגדול לפי חסרון בניו ויהושע היה לבוש בגדים צואים כפי שהתבאר בפרשת בהעלותך. וכן אברהם נמצא חסר בבחינת ישמעאל בנו כמו שהוכיח סופו שהיה רובה קשת ואין זה המכוון בו ולפי שהיה רצון השם להוציא מחלציו גוי קדוש מכל העמים כמו שאמר שם ומלכים ממך יצאו והצדיקים והחכמים הם הם המלכים באמת כמו שאמר שם ממלכת כהנים וגוי קדוש וידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו לבקש היתרונות שהם סבת כל חסרון האדם והם המעבירים הכונה במציאות האדם כמו שאמר החכם אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. הורה שהוא יוצא מן היושר ומעות דרכו בבקשו חשבון רב בעניניו שאינו רק דמיון גמור ללא תועלת אבל הוא לנזקים רבים ולהרחיק הענין הזה היה רצון השם והגדיל חסדו לתת אות ברית בבשרם לפי שטבע הכלי ההוא מוכן מכל שאר איברי האדם להשיחו במותרות המגונות לפיכך בא האות למול הערלה כדי להזכיר האדם תחלה בפעל הכלי ההוא שיעביר מפעולתו מה שאין בה צורך ואע"פ שימצא בו הנאה ויצטער בעזיבתו כדרך שהעביר מהכלי ההוא עצמו מה שאין בו צורך להשלים כונת פעולתו ואע"פ שהיתה ההנאה יותר אלו נשאר שם כמו שנראה מדבריהם ז"ל שכל הנבעלת לערל קשה לפרוש הימנו. ובזה היתה כונת המצוה לחסר התאוה לא לבטל פעל הכלי ההוא שהרי לכרות העור החופה הבשר שהוא מילת הבשר באה המצוה לא לכרות הבשר בעצמו שהיה נשחת בו הכלי כי זה אסרה התורה אף בשאר בעלי חיים כמו שבא ובארצכם לא תעשו כי לא יחפץ השם בהשחתת העולם. אבל הכונה בכל המעשים לעזוב הקצות וללכת באמצע וההולך על הדרך הזה הוא השלם התמים רצונו לומר תמים צורה לא תמים גוף וכן כתוב תמימי דרך ההולכים בתורת י"י וההולך בדרך זה הוא ראוי להוליד בנים כדי לגדלם בעבודת השם שהוא המכוון בעולם השפל הזה וזהו שסמך לו ואמר ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה אותך במאד מאד וכן בכל מקום בפרשה כשהזכיר הברית הזכיר זרעו כי הכונה במצוה היא היתה על זרעו שיכוין לעזוב המותרות. והוא שאמר ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם כי עיקר המצוה היא להיות לאות ולסימן כדי שיכרת ויסיר שאר הערלות ערלת אזן וערלת שפתים וערלת לב כמו שאמר ומלתם את ערלת לבבכם הכל להשיג שלמות המדות הקודם לשלמות השכל והמסבב אותו ושלמות שכל האדם היא עבודת השם ודעתו שהוא האלהים לבדו. ועל זה סובבת התורה ולפי שהברית קודם לתורה קדימת זמן וקדיאת סבה שהרי הוא סבת קיום התורה אמרו ז"ל שצריך להקדים ברית לתורה כי עיקר הכונה במצוה ההיא הוא שימול האב את בנו לקבל עליו ברית השם להיות לו לאלהים ולהכניסו בברית ההוא כמו שבא והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך והוא שהצריכו ז"ל לברך אחר המילה גם כן ולומר להכניסו בבריתו של אברהם אבינו כי הכנסתו בברית היא מצוה בעצמה והיא הכוונה. ולפיכך כשאין האב שם ראוי שהמשתדל במצוה ההיא והוא הסנדקנס יברך הברכה ההיא שהרי הוא במקום האב או במקום ב"ד שהם זקוקים למצוה זאת ולכונת המצוה הנמשכת אליה והוא הטעם בעצמו שהצריכו להזכיר בברכת מילת גרים ועבדים דם ברית ולהבדיל בין הקדש ובין החול והאומה המתדמה בנו ובתורתנו כשהם מטבילים ומשעמדים מכניסים המשועמד בברית אמונתם אבל המה המירו אות טוב ברע כי האות שלהם אינו אלא לשעתו והאות שלנו הוא בעצם הגוף ועומד מתמיד בו ולפיכך היה סבת השלמות לזרע אברהם אבינו והוא שהשלים אותו בלמוד בנים לשמור דרך י"י כמו שאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט למען הביא י"י על אברהם את אשר דבר עליו ואשר דבר עליו הוא מה שאמר ומלכים ממך יצאו והם הם שראוי לאשר אותם בהתהלכם בדרכי האב אחריו כמו שאמר מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו. רוצה לומר אחריו בכל צד והוא אחר שילך האב בדרך כל הארץ הם הולכים בתורת י"י לרדוף דרכי אביהם ואז הם מאשרים אחריו ויחסו אליו בשלמות כמו שאמר הנביא ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי לפי שיעקב הלך בדרך האבות הוא וכל זרעו באות הברית אשר כרת להם והוא שימול כל זכר בשר ערלתו ודי אות ברית בזכרים לפי שהנקיבה היא לעזר הזכר ואל אישה תשוקתה והוא ימשל בה להנהיגה ולהדרילה בדרכיו ולעשות מעשה על פיו והיותה על הדרך הזה הוא גם כן סבה שהיא פטורה מכל מצות עשה שהזמן גרמא כי אלו היתה טרודה לעשות המצות בזמן היה הבעל בלא עזר בזמנים ההם והיתה קטטה נופלת ביניהם ותסור הממשלה המכוונת שהיא לתועלתו ולתועלתה ולפי הטעם הזה הספיק האות ההוא בזכרים והאות ההוא כולל טובות הרבה כי הוא מועיל תועלת כללי לכל האומה להתקרב יחד הזרע כלו ולהעזר זה בזה ושלא להתערב בשאר האומות כמו שהתערבו הם ולא נודעה זאת מזאת עד שאין ביניהם קירוב טבעי והוא סבת מלחמתם עד השמדם והשם בחסדו הגדול השאיר הקירוב בנו ושם האבות נקרא בנו ואע"פ שעוננו הדיחו אותנו מקצה השמים עד קצה השמים וכל העמים שאנו מפוזרים בתוכם בקשו להכחידנו מגוי עד שלא יזכר שם ישראל עוד עם כל זה אנחנו נקראים בשם יעקב בסבת האות הנתן לאבות. וזה ברכה חשובה בעם כמו שאמר יעקב אבינו ויקרא בהם שמי ושם אבותי נמצא שאות הברית תועלת כללית והוא גם כן סיבת תועלת הסגולות כי הוא אות וסימן לדעת השם ולקבלו לאלוה וליחדו והוא המכוון בכלל התורה והאות גם כן סימן לקיום המין בלקיחת האשה דרך יראת שמים ודרך זהירות והוא המכוון בחפה והוא ג"כ סבה למנוע היתרונות בכל המעשים והוא המכוון במעשים טובים ולפיכך צוו רבותינו ז"ל לומר כשם שהכנסתיו לברית כן אכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה