אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש בראשית › פרשת וישלח

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש בראשית · פרשת וישלח

פרשת ויצא

מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה

ענין זה הכתוב שנה החכם במקומות רבים בספרו כי כן אמר כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ וכן באו שם פסוקים אחרים בענין זה ונזכיר קצתם וכלם באו בשאר פסוקי משלי שהנגלה מהם בא לתועלת ההמון והנסתר לתועלת יחידים. ונאמר לפי שידוע שטבעי בני אדם מתחלפים ולפיכך תמצא ביניהם קנאה ושנאה והם ברב זמנם זה עם זה במלחמה או בענין שהם מסופקים בו איזה הדרך ילכו בו עם אחר או עם אחרים לפי שרב עסקיהם ידאגו בם בעשותם הדבר או בהמנעם ממנו ולפיכך הם על שתי מחשבות או יותר וזה דבר מפורסם בכל עת ובכל זמן כי כל דבר מתחדש להם צריך עצה והעצה אינה רק לבחור אחת מן המחשבות אם שתים אם רבות. ולזה אמר מחשבות בעצה תכון רוצה בו כי אחת מהם תכון בעצה לפי שהאדם קרוב אצל עצמו והוא נוטה לתאותו והיועץ אין לו תאוה בדבר ולא יאמר יועץ סתם רק לבוחר האמת והראוי לנועץ לעשות אם לעצמו אם לאחרים וכן לא תאמר עצה סתם רק לעצה נאמנה והישרה ולפיכך נקראה התורה עצה ואמר החכם שומע לעצה חכם וכן אמר מחשבה בעצה תכון. או אפשר כי עשה מושך עצמו ואחר עמו והוא כאלו אמר מחשבות עשה בעצה שתכון רצה בו הוצא מחשבתך למעשה בעצה שתכון וזה ראוי בכל עסק שהוא בין בני אדם בהתמדה אבל כשמלחמה ביניהם הצורך רב לערמות ולתחבולות כדי להנצל מהרע הנלחם בכל מיני תחבולה אם לכח אם למשפט אם לשלום אם להכנע לפני האויב בעת צר לחלוק מחנהו וכל אשר לו כדרך שעשה יעקב אבינו בפחדו מעשו אחיו כי אחר שידע שהיכולת ביד עשו להרע לו לא סמך על תפלתו בלבד כי אין דרך הצדיקים והחסידים שיסמכו על הנס ואפילו הבטיחם השם. בכל עת ראוי שיחושו שמא יגרום החטא ולפיכך שלח יעקב מנחה לעשו מכל המינים הנמצאים אצלו כי רבוי המינים ירבה הרצון במנחה וימציא חן לבעליה כי כן אמר גם כן יעקב עצמו מעט צרי מעט דבש נכאת ולוט בטנים ושקדים ועם כל זה חלק כל אשר לו לשני מחנות לסבה שהזכיר והיה המחנה הנשאר לפלטה. וכן חלק הנשים והילדים והכניעם להשתחות לפניו וגם הוא שהיה חכם ונכבד ממנו השתחוה לו שבע פעמים מעת ראותו עד הגיעו אליו והוא שהזכיר עד גשתו עד אחיו וזה כלו מן התחבלות הטובות. גם הזכיר לו ראות פני האלהים להודיע מעלתו אצל השם כל זה תחבולה טובה לפי הענין הנזכר והתורה ספרה כל זה ללמדך הנהגה ראויה עם האויבים בזמן שהשעה משחקת להם כי כל ספור שבא בתורה בא אם לתועלת הנהגה מדינית או לתועלת קיום אמונה וכן ספור דינה והנמשך אליה למדך דברים טובים. תחלה למד לך כי צאת הבתולות אנה ואנה יביא המכשול לפניהם ואחר זה למד מדת הסבל בעת הכעס והוא אמרו והחריש יעקב עד בואם ואחר זה למד לקרובים שראוי שיחם לבם על חרפת קרוביהם ואחר כל זה הודיע ענותם במרמה כי לפי שלא מצאו דרך נקמה לנקום רק בערמה ובמרמה הותר זה כנגד הרעים כי אחר שהותר אצלם להרוג הרעים אנשי הזמה ההם היה להם מענה המרמה אחד מכלי המלחמה ועם כל זה היה הדבר קשה בעיני יעקב התם להפליג בנקמה ההיא ולהמית האחרים עמהם אמנם התחבולה הביאה לעשות כל זה וזאת העצה בתחבולות צריכה בכל מלחמה אם לנצח האויב אם להנצל ממנו.

ועל דרך זה בא דבר החכם בענין כל מלחמה תחלה במלחמה הנראית לעין בין בני אדם. ואחר המלחמה הנראית בא להעיר על המלחמה המפורסמת היא מלחמת האדם בעצמו עם יצרו הרע שהוא נמשך לטבע האדם הצריך לעמידת הגוף ולקיום המין ואי אפשר לגרשו כלה והאדם בו על מחשבות רבות במה ימשך אחריו ובמה לא ימשך ולזה נתנה התורה הוא שקראה החכם בקצת מקומות עצה לרב מצותיה המעשיות כי כשיבא המלך וסבב את העיר ללכדה ולהרסה אז יקום הילד המסכן כנגדו ומלט את העיר בחכמתו ובתחבולותיו ומעט מעט יגרשהו ואז יכנע לפניו לבבו הערל ובאין תחבולה יפול עם ותשועה ברב יועץ כמו שאמר גם כן החכם כי בתחבולות תעשה לך מלחמה כמו שקדם ואמר גם כן הפר מחשבות באין סוד וברב יועצים תקום. רצה בו כי כשילקחו המחשבות שלא בדרך סוד תופרנה המחשבות ההן. ואחר זה בא ולמד על המלחמה הידועה בין החכמים והיא מלחמתה של תורה היא המלחמה החזקה והנוראה בדברים הנפלאים בחכמה שלא הושגו במופת עד היום רק בדרך קבלה כחדוש העולם וכהשגחת השם וידיעתו הפרטים ודרכי הגמול והעונש וכיוצא באלה שהראיות הבאות עליהן בדרך עיון הם הסברות וטענות ואמתלאות לא מופתים ולפיכך צריך להשמר שמירה רבה בדרכי המופת על דרך הקש בענינים אלה. ואל זה כיון נעים זמירות במזמר ברוך המלמד ידי לקרב ואצבעותי למלחמה כי כשתעיין בכל מה שבא במזמור ההוא תמצאנו נמשך אל המלחמה הזאת והוא שאמר בו ושנה פצני והצילני מיד בני נכר אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. והוא שגלה במקום אחר ואמר ממים רבים מיד בני נכר והם המחשבות הרעות כדבריהם ז"ל שמא תגלו למקום מים הרעים והוא שאמר בסוף המזמור אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו אשרי העם וגו'. ואחר שיאות משל המזמור הזה למלחמה של תורה ימשך למשל ההוא שהידים הם ההיקשים כמו שהתבאר בספר ההגיון והאצבעות הם פרקי ההיקש שהם שתי הקדמות ושלשה גבולים והוא שאמר המלמד ידי וגו'. וזה נאמר לפי הרחבת הדבור בענין הדרש אבל הוא נאמר על דרך משל המלחמה או לפי מה שכתב בענין מלחמה זאת הרבה תשובות בספרו על החולקים עמו. ואל זה הענין גם כן היתה הכונה הראשונה בדבר החכם שאמר מחשבות בעצה רצה בו שאע"פ שלא ימצאו במחשבות ההם מופתים טוב ללכת בם אחר הסברה הראויה והנכונה ואף ע"פ שיש פנים וטענות להחזיק בסותרות למחשבות ההם ראוי לנטות אחר אותה שיש לה טענות וראיות יותר והיא אותה שהיא מעט ספקות כמו שכתב הרב המורה בפרק כ"ב ובפרק כ"ג מהחלק השני ושם הזכיר שהפלוסופים אמרו כי כל מה שלא יעמד עליו מופת צריך שיונחו שתי קצות הסותר בענין ההוא ויראה מה יתחייב מן הספקות לכל אחד ואחד מהשני סותרים ויאמן המעט בהם ספקות ועוד אמרו שכן צריך שימשך הענין בכל מה שיאמר ארסטוטליס מן אלהיות אשר לא יעמד עליהם מופת. וכבר באר שם הרב המורה כי אין הבחינה בזה ההיקש ברב מספר הספקות אבל ברב גדל הרחקתם וחלוק המציאות עליהם. וזה דבר גדול ונפלא מאד ומקום סכנה ובו יבחנו החכמים הגבורים אשר כח בהם לעמד אל מול פני המלחמה והיא אשר מתו בה רבים ומעט אשר נמלטו והנמלטים הם המחזיקים בתורה שקרא החכם עצה במקומות רבים ולפי מה שאיפשר לדעת במופת מטבע המציאות כאמונת החידוש והגמול והעונש ותחיית המתים וכיוצא בהם ועל כיוצא בזה אמר נעים זמירות סוד י"י ליריאיו ובריתו להודיעם ולפי ענין זה אמר מחשבות בלב איש ועצת י"י היא תקום ואמר ותשועה ברוב יועץ. והעיר כל בעל עיון לעמוד כנגד בעל הריב בתחבולות והוא שיעמד כנגד הסותר וידחה ראיותיו ואחר זה ייטיבו דבריו ואע"פ שלא בא עליהם מופת כמו שהזכיר הרב המורה בפרק ט"ו מהחלק השני דבר ארסטוטלוס שאמר בהזכירו טענות מי שאמר שהשמים ההווים נפסדים ואמר שאנחנו כשנעשה זה יהיה מאמרינו אצל מטיבי העיון יותר מקובל ויותר מרוצה וכל שכן כשישמעו טענות החולקים תחלה הכל כמו שנזכר שם. וכפי זה הענין אמר בתחבולות תעשה לך מלחמה ואז אפשר התשועה ברב יועץ אבל אם לא תעשינה תתבולות אלו לעמד כנגד הסותר ולהחזיק בסברא ברב טענות ובהראות מעט ספק תפול ותדחה הסברא ההיא אשר לא בא עליה מופת ויאמן הסותר כי זה דרך המחקר כשידחה הסותר האחד יעמד ויתקיים הסותר האחר והוא שאמר באין תחבולות יפל עם וגו'

ועל דרך זה הלך הרב המורה בשאלת החדוש שסתר ראיות הקדמות ואחר כן הכריע דעת החדוש המאמת דרכי הגמול והענש והאותות והמופתים הנזכרים בתורה והנמשך אליהם. והפלוסופים עשו הדבר בהפך ועליהם אמר החכם תחבולות רשעים מרמה והוא שהקדים בראש הפסוק על המחזיקים בכל מה שבא בתורה מחשבות צדיקים משפט. ואין ספק שכל כיוצא בענינים אלה צריך שיתרחק האדם מהדרך הקרובה אל יצרו כי זה דבר מפורסם שהיצר מתעה השכל ממצוא האמת ולפיכך צריך השתדלות רב להשמר מענינים אלה וצריך כל חכם להערות רבות כדי להשמר מזה כמו שסמך החכם לזה ואמר דברי רשעים ארב דם ופי ישרים יצילם וכן הקדים למה שאמר באין תחבולות יפול עם וגו' הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר כי ההמון יכשל בדעתו האמתות השומרות יודעיהן מכל מכשול כי לא יכיר ההמון טוב רק הטוב הנראה לעין ולפיכך צריך טורח רב וחריצת רבה בענינים האלהיים שלא בא עליהם מופת עד שלא תסתר אמונה מאמונות התורה ההכרחיות ואל הענין הזה גדול התועלת שנה המשל בזה ושנה בו בדברים ומליצות והקדים לפסוקים האחרונים שהזכרנו פסוקים רבים מראש הפרשה שפתח בה במשלי שלמה לרמוז בה על כתות בעלי עיון בדברים הנסתרים כי מהם משתדלים להתפאר בידיעה מאין חכמה והם הנקראים כסילים ומהם שכונתם לרע בסודות התורה והן לבעליהן אוצרות רשע ועליהן אמר לא יועילו אוצרות רשע וגו' וההולך בדרך ישרה עליהם הוא הצדיק ומהם שהם עצלים בבקשת החכמה ועושים מלאכת השם רמיה והם הרשים בסוף אבל החרוצים לבקש ולחקור האמת יעשרו ועליהם אמר רש עושה כף רמיה ויד חרוצים תעשיר. רוצה בו שהעושה בכף רמיה הוא רש והחרוץ הוא העשיר והעושר הוא קרית עוז כמו שאמר הון עשיר קרית עזו מחתת דלים רישם וזה גם כן רוצה באמרו לא יחרוך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ וכבר אמרו ז"ל צייד הרמאי לא יחיה ולא יאריך ימים ולפי פשוטו איש רמיה לא ישיג דבר מהמבוקש שלו שהוא צידו אבל הון עשיר האדם שהוא חרוץ הוא יקר רוצה בו יקר מכל כלי חמדה כמו שאמר יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת ועל היקר הזה אמר ואדם ביקר ולא ילין נמשל כבהמות נדמו ומהם שמגלה סודות ואינם מרגישים שאמתתם מזקת להמון והוא הנקרא הולך רכיל מגלה סוד ומהם שמסתיר סודות ואמת שמועילה לבעליה ומזקת לאחרים והוא נקרא נאמן רוח ועליהם אמר הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר וצריך להתעורר על אמרו מגלה סוד מכסה דבר ולא אמר בשניהם סוד או בשניהם דבה. וזה מטוב לחש החכם לפי שהולך רכיל יאמר על איש שהוא שונא איש אחר ומראה בפיו שהוא אוהב והוא שונא בלבו ובנפשו ורוצה שישנאוהו אחרים ולפיכך מגלה אפילו הדבר שנאמר לו בסוד ובבל יאמר. ונאמן רוח יאמר על האוהב בנפשו שרצונו שהכל יאהבו אותו ואותו האוהב מכסה אף דבר אוהבו כשיראה שאפשר שתצא לו שנאה ממנו ועל דרך המשל הזה הסוד יאמר על מה שלא יזרח עליו המציאות. ודבה יאמר על מה שיורה עליו המציאות ועליו אמר כבוד אלהים הסתר דבר כי כן עשה משה רבינו שכסה הדברים שהורה עליהם המציאות וזהו שאמרו זה המכסה דברים שגלן עתיק יומיא ומאי נינהו סתרי תורה שהתורה הסתירה מה שגלה אותו המציאות לכל בעלי עיון טוב אמנם הסוד הוא מה שהודיעו בדרך נבואה מה שאיפשר לדעת במופת מטבע המציאות כאמונת החדוש והגמול והעונש ותחיית המתים וכיוצא בהם.

ואל כיוצא בזה אמר נעים זמירות סוד י"י ליריאיו ובריתו להודיעם ואל זה הענין רמזו ז"ל באמרם בא שטן לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא אמר לו נתתיה לבן עמרם הלך אצל משה אמר לו תורה היכן היא אמר לו אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה הלך אצל הים וכו'. הלך אצל הקב"ה ואמר לפניו רבש' ע בדאי הוא. הביאו הקב"ה למשה אמר לפניו רבונו של עולם כלי חמדה שהיה לאדון בבית גנזיו איפשר לעבד שיאמר לי נתנו וכו'. ואין ספק שזה כלו בא על סודות התורה כי המצות לא קבלם על מנת להסתיר אחת מהן מעמי הארץ ולפיכך בא המענה הראוי להשיב לכל שואל המוני אלהים הבין ועליו אמר כלי חמדה שהיה לאדון בבית גנזיו ועל הסודות ראוי לומר שהן גנוזין והוא שנצטרך השטן ללכת לים ולשאר הנמצאות ולא הודיעוהו החכמה ההיא שאין יודע אותה ולא מודה בה רק השם אחר שלא יודע במופת שכלי וזה גם כן רצה איוב באמרו לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים רצה לומר שאין יודע ערך ההיקש לאמת הענינים האלה וכל הפרשה ההיא באה לפי הענין הזה כפי הדרך שאנו הולכים בה וזה אחד מן הדרכים שראוי התבוננות רב בהסתרת הסוד והדבר האחר בהכרעות אחת מן הדעות שלא בא מופת על אחד הסותרים והוא שאמר ותשועה ברב יועץ. השם ברחמיו יושיענו תשועת עולמים.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה