אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש בראשית › פרשת ויצא

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש בראשית · פרשת ויצא

פרשת תולדות

מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי י"י וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

פסוק זה הושע הנביא אמרו בחתימת ספרו להשלים הערת התשובה שהקדים ואמר שובה ישראל עד י"י אלהיך כי כשלת בעוניך וכל הפרשה ההיא נאמרה על ענין זה לפי שסבת החוטא הוא בסבת הנכשל בדרך מישור שאין בה לא אבן נגף ולא עקלקל כי הסבה ההיא היא באמת למיעוט השגחתו בהליכתו לא לפחיתות הדרך. והוא על הדרך שאמר החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך כלומר שלא יתבונן בדרכיו ולא ירגיש ביושר דרכי השם שהם הנהגותיו לברואיו בדרך שישתדל ללכת בהם ולפיכך הוא נכשל בהם ונוטה מהדרך הישרה והוא כאדם שהולך אל עיר והוא בפרשת דרכים ונוטה מדרכו אל הימין או אל השמאל והולך למקום גדודי חיה ולסטים אם לא יורהו יודע הדרך לשוב וללכת אל העיר. והוא שאמר הנביא שובה ישראל עד י"י אלהיך כלומר שוב אל הדרך הישרה עד י"י ולפי זה הענין אמר הנביא מי חכם ויבן אלה לא אמר מי חכם ויודע זה או מי נבון ויבן אלה אלא אמר מי חכם ויבן אלה כלומר אלה דרכי השם רצה לומר מי הוא חכם לב ויתבונן בדרכי השם כלומר שיעיין ויסתכל בפעולותיו הראוי לו שיתדמה בהם ומי שיתבונן בהם וידעם וישיגם וילך בהם כי ישרים הם כלומר פשוטים וסלולים ובלא עקלקלות ולפיכך הם קרובים לדעת אותם המתבונן בהם בדרך שלא יכשל בם ולפיכך הצדיקים שהם השלמים בחכמה ילכו באותם הדרכים אל השם ויעמדו עמו. וזה על ענין שאמרו ז"ל בפי' והלכת בדרכיו מה הוא נקרא קדוש אף אתה. וכן אמר המתרגם מאן חכים ויסבר אלין סוכלתן וידעינן ארי תקנן ארחתא די"י וצדיקיא דהליכו בהון ייחון בחיי עלמא. וזה הענין שאמר המתרגם נמשך לדרך אחר שלקח בחידות הנבואה להיות מלה אחת מורה על שני ענינים או יותר ולפיכך לקח ילכו בם בענין אחד שיורה דהליכו בהון כאלו הוא עומד או עובר. ולקחו בענין אחר שיורה ייחון בחיי עלמא והיא הליכתם בם אל השם וכפי הדרך הזה תרגם גם כן יכשלו בם. והדרכים הישרים האלה הם כל מצות התורה אשר כל חוקיה ומשפטיה ישרים לצדיקים לפי שהם נודעים מצד פעולות השם ודרכיו הישרים. אבל הרשעים והם הסכלים שאינן מכירים כי כל דרכיו משפט יתעו בהם כל ימי חייהם וכל אשר ישתדלו ללכת בם לא ידעו הדרך והם בעמל וביגיעה והוא שאמר החכם עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר. ואם הם מכונים אל הדרך הישר לא ישיגוהו לסכלותם וילכו בדרכי מות כמו שאמר החכם יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות וסבת זה סכלותו בדרך ההוא המעוות שיחשבוהו ישר כמו שאמר דרך אויל ישר בעיניו ולכן לא ירגיש עד שיכשל בדרך וימות כמו שאמר דרך רשעים באפלה לא ידעו במה יכשלו ומכשולם הוא המוח והוא שאמר המתרגם ורשיעיא יתמסרון לגיהנם על דלא הליכו בהון. במקום הזה הודיעך המתרגם שגיהנום הוא כנגד חיי עלמא אם כן הוא העדרם ואחר שנודע והתפרסם שגן עדן הוא כנגד גיהנם נודע גם כן מהות גן עדן. וגהינם הוא לשון משותף שכן כתוב ביהושע גיא הנם ובמקום אחר נכתב גיא בן הנם והוא נאמר בספר ירמיהו על מקום השרפה שהיו שורפים שם בניהם ולפיכך היו קורין אותו תופת גם כן כמו שכתוב כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה נשמת י"י כנחל גפרית בוערה בם. ותרגמה יונתן ארי מסדדא מעלמין לקבל חוביהון גיהנם אף הוא מלך מלכיא אתקנה לעמקא ולאפתאה מדורת אישתא דלקא בה כאעין סגיאין מימרא די"י כנחל גפרית דלקה בה. כבר התבאר זה למבינים שהוא נאמר על אש הכליון שהוא בדבר השם. ונמצא בדברי רבותינו שנקרא תפת והנם לפי שהיו מנהמים בתופים ובכנורות שלא ישמע האב וירחם.

וזה הענין כלו הוא כפי מה שהקדים לו ישעיה ואמר בתפים ובכנורות ובמלחמות תנופה נלחם בם ולפי הענין הנזכר רצה בו שישלם להם מדה כנגד מדה. ולפי שזה מקום שריפת הפושעים הושאל זה השם למשפט הרשעים ולפי שהוא עומק התרדמה שישנו שם שינת עולם ושם ישרפו גם כן בניהם ובנותיהם. והנביא ירמיה אמר שם וישנו שנת עולם ודניאל אמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם והם שאינם נדונים לגיהנום אבל אותם שאינם חיים לעולם יהיו לדראון עולם והוא שאמרו ז"ל לא יום ולא לילה גיהנום אלא אש יוצאה מגופן של רשעים ומלהטתן ככתוב תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלם והרצון בזה שגם נפש הרשעים תמות במיתת הגוף. והיא שאמרו בבראשית רבה ביום אכלך ממנו מות תמות שתי מיתות לו ולחוה והוא שתרגום אנקלוס ומותא תנינא לא ימות והיא המיתה המתמדת אבל הצדיקים יקיצו לחיי עולם וכבר בא זה בתורה בביאור והוא אמרו ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים. והבוחר בחיים הוא ההולך בדרכי י"י והבוחר במות הוא הנכשל בם ונוטה לדרך אחרת. והחכם שהתחברתי עמו אמר כי זה הפסוק נקשר באשר קדם לו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא רוצה בו אני שמחיך כברוש שהוא אילן גבוה וענפיו גסים והוא משל לחכמות כלן והוא שקרא אותו רענן כי הוא עומד לעולם ברעננותו והוא מספיק בעצמו ליפיו ולגבהו אבל הכונה המבוקשת בכל החכמות כלן דעת היות השם נמצא והוא הפרי ולפי הסתר הזה אמר מי חכם ויבן אלה והצדיקים החכמים הם כלם בדרך זה וטוב הדבר הזה לפי חשיבות ענינם אפשר שאמרו מי חכם ויבן אלה ירמוז על הסודות שבאו בנבואת הנביא הזה כמו שהתבאר קצתה בפרשת במדבר סיני אמנם הנאות לענינינו הוא מה שזכרנו. ובדרך הענין הזה היו הצדיקים והרשעים קודם מתן תורה ולפי ענין זה נאמר על אברהם אבינו לרוב התבוננותו בדרכי השם עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי ולא מצאנו שצוהו השם רק על המילה. אבל מפני שהתבונן בדרכי השם וידעם התדמה בו והלך בהם וצוה בניו וביתו אחריו לשמר דרך השם לעשות צדקה ומשפט ודרך י"י הוא הדרך הממוצעת בכל מדות והיא הדרך הישרה ועליה אמר החכם אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע וקרא שני הקצוות רע האחד יתרון והוא הנטיה מן הדרך אל הימין. והשנית חסרון והוא הנטיה אל השמאל וכן אמר הנביא ישעיה ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בה כי תאמינו וכי תשמאילו ותרגם יונתן זה הדרך לכו בה דין ארחא דתקנא דתהכון בה ולא תסטון לימינא ולשמאלא הורה שאין לנטות אל הימין או אל השמאל כי שתי הנטיות רע. והמשל בזה הנדיבות היא מדה טובה והפזור רע לפי שנוטה אל הימין והוא יתרון והכילות גם כן רע כי הוא נוטה אל השמאל והוא חסרון גדול אם לא יצטרך אל אחת הקצוות דרך רפואה להתרחק מן הקצה האחד שנטה טבעו אליו. וכן השתיקה מדה טובה אבל המחריש במקום שראוי לדבר רע לפי שהוא נוטה אל הימין והדברן רע לפי שהוא נוטה אל השמאל. וכן הזהירות מן התענוגים טוב והעדר הנאה כדרך פרושי האומות רע ונטיה אל הימין ורדיפת התענוגים רע ונטיה אל השמאל. והגבורה טוב ומסירת הנפש למיתה רע ונטיה אל הימין ורכות הלבב רע ונטיה אל השמאל. ונהנה מיגיעו טוב. ונבהל להון רע ונטיה אל הימין ויושב ובטל רע ונטיה אל השמאל. והזריז הוא החרוץ טוב. והנמהר הוא האץ רע ונטיה אל הימין והעצל רע ונטיה אל השמאל. והמסתלסל טוב ומזלזל בעצמו רע ונטיה אל הימין. ומתגדל רע ונטיה אל השמאל. וכן שאר המדות. הדרך הישרה תמצא באמצע דרכים. ובדרך זה הלך אברהם אבינו עד שהשיג המבוקש ונבחר מכל בית אביו ומכל בני דורו וכן יצחק נבחר מבית אביו בלכתו גם כן בדרך השם וישמעאל נכשל בו לפי שהיה רובה קשת וכן עשו נכשל לפי שהיה איש שדה אבל יעקב הלך בדרכי השם והיה איש תם יושב אוהלים בדרך שבחר השם לרגלו כל יוצאי ירכו.

וכאשר רצה השם בכל זרעו היוצא מירכו והיתה הנהגתו הטובה צריכה להם ולכל היוצאים מהם סבב השם אשר לו נתכנו עלילות והיה רועה עשרים שנה וכן משה רבינו שקם נביא בישראל והיה אבי כל הנביאים והיתה הנהגתו הטובה צריכה צורך גדול לקיום האמונה סבב השם גם כן רועה ומאחרי הצאן לקחו לנביא וכן דוד מלך ישראל אשר כסאו נכון לעולם נבחר גם כן מאחרי הצאן למלך וזה ענין שראוי להתבאר בו כי שלשה ראשים היו בישראל יעקב באבות משה בנביאות דוד במלכות ושלשתם סבב השם שהיו רועים תחלה. ונאמר כי השם אשר בחר בישראל לרצונו כשרצה להיישיר שלשת הרועים להשכילנו ולהנהיג אותנו הנהגה ישרה כדרך שאמר ירמיה הנביא ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכל. ולפי ענין זה יקראו רועים והשם אשר לו נתכנו עלילות לקחם מאחרי הצאן לפי שהאדם יתנהג במדותיו כפי גדלו ומנהגו במלאכתו ואומנותו כמו שתראה הקצבים בעלי אכזריות להכות ולהרוג בני אדם ותרשי אבן וחורשי עץ הם הורסי המגדלים ואין בפעולות האדם מלאכה שתלמד בעליה סדר הנהגת האדם על יושר כמלאכת הרועה לפי שהוא מנהיג בעלי חיים ומחיה אותם ומשגיח בהם בכל עת מחרב ביום וקרח בלילה. וכן הוא מנהיג גדוליהן במקלו ועלותיהם וילדיהם ינהל לאט ויניקם מדדי בעלי החלב וירפא החולה ויחבש הנשברת ויוליכם אל מרעה טוב וישמרם מחיות רעות. והאב והנביא והמלך צריכים להנהגה ישרה כזאת לפי שהאדם צריך כפי מאכלו ומלבושו ודירתו לקבוץ עם כי מספר רב מבני אדם צריך למלאכות הצריכות לחיי אדם אחר. ולולי קבוץ עם לא ישיג אדם צרכי חייו וידוע שטבעי האדם רחוקים זה מזה ולפיכך צריך להם מנהיג טוב שיטרח וישתדל בהנהגתם ויקרב זה לזה וכפי זה הענין בא יפקד י"י אלהי הרוחות לכל בשר וגו'. כלומר האלהים אשר נתן להם רוחות משונות זאת מזאת ונאמר זה כנותן סבה לצורך היות מושל שופט בעם כי לפי השתנות טבעם ירבה המחלקת ביניהם ויבטל הישוב המדיני הצריך לבני אדם בהצטרכם זה אל זה במזונם ומלבושם לולי המושל אשר יכריחם בהנהגה ישרה שוה לכל והקדים זה לפי שהדבר, ידוע באמת שהוא טבע רע בסבותיו ואחר אשר הודיע הסבה אמר איך צריך שיהיה דרך המושל ההוא ואמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם והקדים אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואחר כן אמר אשר יוציאם ואשר יביאם לפי שכל מעשה האדם בין שהוא לצורך הגוף בין שהוא לצורך הנפש יאמר עליו הליכת דרך ויאמר על תחלתו יציאה ועל תכליתו ביאה וכשהמנהיג הולך בדרכי השם לפניהם ילמדו ממנו וימשכו אחריו כמו שבא בדרש והביטו אחרי משה וגו'. והוא הענין בשלמה החכם בבקשו מהשם ואמרו החכמה והמדע תן לי ואבאה לפני העם ואצאה רצה לומר תן לי דעה וחכמה כדי שאדע לצאת ולבא לפניהם כראוי. והוא שאמר במלכים לא אדע לצאת ולבא כי היציאה וההבאה למנהיג סבה חזקה להוציאם ולהביאם ומצורף אל זה שההנהגה הישרה במעשים הטובים המדינים צריכה למנהיג שיטרח בעצמו בהשגחה מתמדת ויצא ויבא כדי שיוציא ויביא אותם בעתים ראויים ולמקומות ראוים כי בהתנהג המנהיג בעניניו כשורה ישמעו אליו אנשים וכן בא הענין בעצמו במשה רבינו ע"ה כמו שכתוב בפרשת כי תשא והביטו אחרי משה עד באו האהלה.

וכבר בארו ז"ל שהיו מסתכלין ומדקדקין במעשיו ללמוד ממנו לדעת ממנו דרכי השם ונאמר שם והיה כל מבקש י"י יצא אל אהל מועד. והיה כצאת משה אל האהל וגו' וכל ענין הפרשה ההיא עד ושב אל המחנה נמצאת למד שהיציאה היתה לבקש את י"י והביאה בשובו אל המחנה לצרכי הגוף. וכן שלמה ע"ה אמר בתפלתו חכמה ומדע תן לי ואבאה לפני העם הזה ואצאה וזה כלו מטוב ההנהגה ובענין זה תצלח ההנהגה אם שההנהגה היא בעם או במשפחה או בכחות האדם בעצמו ולפיכך קרא כל מנהיג רועה. וכן ראוי להקרא העם המקבל ההנהגה הראויה צאן מצורף אל זה מה שרמז אליו החכם באמרו ידוע פני צאנך ושית לבך לעדרים והוא כדרך שאמר לך אל נמלה עצל וגו'. כי כן ראוי לכל משכיל להתעורר וללמוד דרך חיים מכל הבריות וידע כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור וידוע שהצאן כלו צורך חיי הגוף כי גזתו בגד ללבוש וחלבו מאכל טוב וערב ומגדל, גם זבלו טוב להוציא לחם מן הארץ ולהוציא כל ירק וכנגד זה צריך האדם שישתדל תחלה לגדל הנפש הצומחת ולהעמידה לשלמות הגוף הקודם בזמן והוא שסמך לו גלה חציר ונראה דשא ונאספו עשבות הרים ואחר זה צריך לקחת מוסר שהוא שלמות המדות הטובות שהם דרך החיים והם הבגדים הלבנים אשר לאדם. והוא שאמר כבשים ללבושך ומה שהוסיף ואמר ומחיר שדה עתודים רמז על החכמה שהיא חוץ לבית ואינה החיים האמתיים ואחריה ראוי החלב שהיא התורה כמו שהתבאר. ומתוכה ישיג החיים האמתים והוא שהשלים דברו ואמר ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך וכשאין מנהיג לעם יעשה כל אחד חפצו ויפסד הסדר ויקבל המקרים והוא שכיון באמרו ולא תהיה עדת י"י כצאן אשר אין להם רועה. ועלילות השם סבבו להיות אבינו יעקב רועה כי הוא יבנה בית ישראל בקחתו נשיו להוליד בנים כשרים ולהדריכם בדרכי השם ולהשיב העם כלו למוטב על דרך הרועה הטוב. ולפי הענין הזה בא ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר. ובנביא העלה י"י את ישראל ממצרים ובנביא נשמר. וזה בא להוכיחם על עונותיהם ולהבטיחם על הגאולה ולהודיעם כי הגלות הוא סבת טובתם אמר ראו איך היה הדבר מקדם כשרצה השם להמציא אומה בעלת סדר ישר עד שתשיג הכונה בבריאת האדם סבב והלך יעקב הטוב מארצו וברח וגלה מפני אחיו הרע והתגלגל הדבר להיותו עבד זמן גדול בעבור אשה ובעבור אשה שמר הצאן והיה רועה רצה לומר כי לסבת בנות ישראל אשר אל זה היתה הכונה בלקיחת הנשים גלה ועבד בשמירת הצאן ומדד לו השם במדה שמדד הוא עבד באשה והשם הוציא בניו מבית עבדים בנביא שיצא ממנה כאשר כיון אליו. והוא שמר הצאן באשה. והשם שמר בניו בנביא שיצא ממנה לפי הנהגתו הישרה הקודמת. ולפי שכונת יעקב אבינו היתה רצויה בלקיחת אשה כדי להוליד בנים חכמים ונבונים ועובדי השם כראוי לכל אדם שתהיה תאותו בכל נגד השם כמו שבא י"י נגדך כל תאותי רצה לומר כל מה שאני מתאוה מעיניני העולם הכל הוא כדי להשיג רצונך שאם אתאוה לאכילה או לשינה או אתאוה לשאר התענוגים או אבקש תורה וחכמה הכל הוא נגדך כלומר הכל הוא נגד רצונך להשיגו באחרית והוא שאמר י"י נגדך ולא אמר אליך. כך אמרו ואנחתי ממך לא נסתרה רצה לומר שאנחתי על מה שלא אשיג מענייני העולם לא נסתלקה מכונת רצונך וזה כלו בדרך שאמרו רז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים וכן כיון יעקב בנדרו שאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה י"י לי לאלהים בקש תחלה שתהיה השגחת השם בו להשלימו ולשמור גופו ולתת לו חקו בלבד לא היתרונות כדבר החכם רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי לפי שהעושר הוא רמז לכל יתרון מביא האדם לבעוט ולכחש בשם והוא שבקש ממנו להרחיק דבר כזב כמו שהתבאר שם והרש הוא רמז לכל חסרון מביא האדם לגנוב ולהשבע בשקר והוא שבקש להרחיק ממנו שוא ואל זה כיון יעקב אבינו בבקשו לחם לאכל ובגד ללבוש

והמפרשים פרשו בו והיה י"י לי לאלהים הוא מנדרו ר"ל שינתן אליו וידבק בו. והקרוב אצלי כי זה גם כן בקש מאת השם כי שם אלהים נופל על מנהיג כלומר שכל בניו יהיו לו לעם כי זה ממאמר ההצטרף האב עם הבנים והאדון עם העבד והאלהים עם העם כמו שבא הוא יהיה לכם לאלהים ואתם תהיו לו לעם ובמקומות רבים בתורה בא זה. וזאת היתה כונת יעקב אבינו להשלים רצון השם במין האדם ולפיכך המציאו השם אשה והפיק רצון ממנו בהולידו נביא מלמד דת אמת ועליו וכיוצא בו נאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי"י. והוא הפך הכתוב שאמר ומוצא אני מר ממות את האשה וזה לפי שטבע האשה להתעות את האדם ולהחטיאו אמר ומוצא אני מר ממות את האשה. אמנם כשתמצא אשה ראויה והגונה ראוי לומר עליה מציאה או מצא טוב והוא שאמר מצא אשה מצא טוב ולא אמר מצא האשה וכפי זה הענין בא ואמר ואשה בכל אלה לא מצאתי.

זהו הדרך הנגלה מפסוקי האשה אבל הדרך הנסתר הוא כמו שאמרו רבותינו וייצר תרין יודין שתי יצירות יצירה לאדם יצירה לחוה. וייצר שתי יצירות אחת מן העליונים ואחת מן התחתונים ולפי שחלק הנוצר מן התחתונים הוא על הרב מוטבע ברע אמר ואשה בכל אלה לא מצאתי ואמר ומוצא אני מר ממות את האשה לפי שהגוף בכללו מצודים והלב שהוא היצר חרמים וידיה כלומר כל מעשיה אסורים לאדם הדבק בה וטוב לפני השם ימלט ממנה אם שישנה השם לטוב מתחלת היצירה אם שיכריחנה האדם בשכלו וימשל בה עד שיהפך אותה ממדה אל מדה אבל החוטא ילכד בה לפי שלא ידע תחבולה להתיר אסוריה. ועל הדרך הזה אמר החכם מצא אשה מצא טוב כשמצא חומר נאות לה כי הטוב לאדם הוא השלמות שהוא סבת החיים המתמידים ובזה הוציא רצון השם לפעל והוא אמרו ויפק רצון מי"י. והראיה שהחכם כיון למשל זה אמרו המליצה הזאת בעצמה בכלל דברי החכמה כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מי"י. וביעקב אבינו התקיימו פסוקי אלה המשל והנמשל כי המציאו השם חומר נאות ללכת בדרך ישרה שלא לנטות ימין ושמאל כי עשותו תחבולות להציל העושר מלבן הארמי היה למדוד לו במדה שמדד וכן התחכמו על עשו אחיו הכל עשה כדבר החכם אל תהי צדיק הרבה שהרבות צדק נטיה אל הימין וכבר נאמר ועם עקש תתתפל בדרכי השם ובדרך זה הלכו בניו בשכם על דבר דינה בענותם במרמה עד שנקמו נקמתה וסוף דבר כי כל הטוב נמשך אחר יעקב אבינו מצד שלמותו שהיתה סבתו שבתו באהלים שקנה בהם חכמה והיותו רועה שהיתה סבת הנהגת בניו הישרה עד שבא לרגל ההנהגה הטובה ההיא הרועה השני שיצא מזרעו והוא הנביא רבן של כל הנביאים שלמד תורת אמת שקבל מסיני ובגללה יצא הרועה השלישי הוא המלך דוד והוא גם כן לפי שכסאו נכון לעולם הוא סבת הרביעי והוא מלאך הברית שאנו חפצים בו. וכשם שהגלות הראשון והיותנו כלנו עבדים במצרים היה סבה לקבלת התורה וקיום האמונה בכל העם להמצאם במקום אחד בהכרח והם עבדים לעם סכל ובצאתם מן העבודה הקשה באותות ובמופתים היה קל עליהם לקבל עול התורה ולבא במסורת הברית כן הגלות הארוך הזה שאנו בו אף ע"פ שכתחייבנו בו בעונות אבות וארך בעונותינו פזורינו בין העמים והיה סבה שיעבדוהו כל העמים שכם אחד בהראות אותות ומופתים ישועתנו מקצה השמים עד קצה השמים שאנו נפוצים בו. השם ברחמיו יחיש לגאלינו ויקיים לעינינו מקרא שכתוב אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם י"י ולעבדו שכם אחד.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה